מסע ליומיים שלושה - משבטה - לבורות לוץ ומשם חזרה דרך נחל עקרב.

יש יתרון כשהכל מת ואין עבודה בעקבות מצב הרוח הדפוק של כולם.

זה הזמן להקדים את טיולי הסתיו ולצאת להתאוורר מהשממון האין-סופי של החודש האחרון. אצא ביום חמישי עם שחר ואשאר בשטח לפחות יומיים ואם יתחשק אוסיף עוד יום ואחזור במוצאי שבת. הכי כייף זה להתנהל לפי הכייף ולא להיות מחויב לכלום.

היום אני מתחיל לזווד את הרכב בכל הדרוש למסע הזה ,לאחר שכל הג'יפ פורק לטובת המסעדה הצהל''ית בשבוע שעבר. זו הזדמנות להשקיע קצת יותר לעומק ולתקן או לשפצר כל מיני פריטים שהוזנחו עקב חוסר זמן בטיולים האחרונים.

ניראה לי שמלבד ביצים טריות מהלול יתכן וכבר אוכל לקחת את התרנגולת הראשונה לטובת הפויקה - אך יש לי בעיה עם זה מבחינה ריגשית.

בסך הכל אני ממש להוט למסע הזה כבר שבוע ימים ומחכה בקוצר רוח להתגלגלות האיטית בשבילים המאובקים בין שבטה לבורות לוץ - מה שמתוכנן אצלי ליום שלם.

למישהו יש להעיר לגבי התכנית - כי כבר שנה לא הייתי בצירים האלה ?

אם זה לא היה בשבת הייתי מצטרף.. כמובן במידה שאתה מזמין

שבמרכז המקטע שלך, באזור באר חפיר, יש מטווחים מאד פעילים של חיל האויר, כולל מסק״רים.

חוץ מזה, אזור יפיפה.

היי דורון.

אני לא אגיע לביר-חפיר כי אכנס לנחל ניצנה מהשביל היפיפה שמגיע מבקעת כבודה,היות וכבר בשבטה אכנס לשטח ואפנה מערבה עד הר ספון ומשם אעלה לרמה - דרומה, כדי להשקיף על כל הבקעה המהממת שמתחתי. ציינתי את הנקודת התצפית בעמוד-ענן לפני מספר שנים. בסוף השביל הזה - דרום/מערב - אכנס לנחל ניצנה - אם הירידה במדרגה לנחל לא ענקית מדי, וארד בו עד המפגש עם נחל רסיסים. אבל אז אני יוצא מנחל ניצנה - מערבה ונכנס כבר מיד לנחל חורשה - מערבית לנחל ניצנה ורחוק מביר-חפיר שנמצאת בערך 10 ק''מ דרומה בתוך נחל ניצנה.

הנסיעה בנחל חורשה הפחות מתויר ,הרבה יותר אתגרית ומלאה בולדרים ויפה מהנסיעה דרומה בנחל ניצנה, ואין בו כלל שטחי אש פעילים. חוץ מזה - יש באמצע הנחל מצוק ענקי שיש בו צל סלעים קריר בצהריים ,שהכי כייף זה לעצור שם לבקבוק בירה ולרדת על קילו של תאנים קרות.........ואולי לפגוש את הפראים שבנחל.

אני כבר סיימתי את שנת הלילה - ותוך שעה יועמסו על הג'יפ הפריטים האחרונים.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי רכס חיים

היי דורון.

אני לא אגיע לביר-חפיר כי אכנס לנחל ניצנה מהשביל היפיפה שמגיע מבקעת כבודה,היות וכבר בשבטה אכנס לשטח ואפנה מערבה עד הר ספון ומשם אעלה לרמה - דרומה, כדי להשקיף על כל הבקעה המהממת שמתחתי. ציינתי את הנקודת התצפית בעמוד-ענן לפני מספר שנים. בסוף השביל הזה - דרום/מערב - אכנס לנחל ניצנה - אם הירידה במדרגה לנחל לא ענקית מדי, וארד בו עד המפגש עם נחל רסיסים. אבל אז אני יוצא מנחל ניצנה - מערבה ונכנס כבר מיד לנחל חורשה - מערבית לנחל ניצנה ורחוק מביר-חפיר שנמצאת בערך 10 ק''מ דרומה בתוך נחל ניצנה.

הנסיעה בנחל חורשה הפחות מתויר ,הרבה יותר אתגרית ומלאה בולדרים ויפה מהנסיעה דרומה בנחל ניצנה, ואין בו כלל שטחי אש פעילים. חוץ מזה - יש באמצע הנחל מצוק ענקי שיש בו צל סלעים קריר בצהריים ,שהכי כייף זה לעצור שם לבקבוק בירה ולרדת על קילו של תאנים קרות.........ואולי לפגוש את הפראים שבנחל.

אני כבר סיימתי את שנת הלילה - ותוך שעה יועמסו על הג'יפ הפריטים האחרונים.

---

רכס יקירי המטושטש, 2 הערות חשובות לסדר:

1. בשבטה יורים היום בכל שעות היממה ומחר עד 13:00.
כניסה משבטה מערבה פירושה כניסה לאחד משטחי האש העמוסים ביותר היום, וסיכון בכניסה לאזור המצררים המתוחם והאסור בכניסה מתחת להר ספון. האזור הנ"ל אינו מסומן במפותינו כהלכה (מעבר להערה כללית על איסור כניסה לשטחי נפלים) והסימון והגידור בפועל בשטח לוקה בחסר בלשון המעטה.
מדובר בסכנת חיים ממשית!!! כבר נרשמו קרבנות בנפש בשטח הזה.

2. פרסום ציר הנסיעה המוגדר בזמן ומרחב ברשת האינטרנט אינו מעשה נבון בלשון המעטה.
(מכיוון שאתה נוסע עם ל"ק 75, יתכן וכבר מתארגן מארב כדי לשחוט חי"ח נדירים?...{ובשר? ויין?})

סע בדרכים טובות

PW

כדאי באמת לבדוק את נושא שטחי האש.
בגיוס האחרון לא באמת היה נועל שבת, האימונים היו כרגיל גם בשישי שבת.
וכל גבעה היתה למטווח.

כרגיל - חזרתי מהשטח כמו שאומרים ,עייף אך רצוץ.
כל השטחים שעברתי בהם ,ותאמינו לי שזה בדוק בעין מקצועית - נטושים כבר הרבה מאוד זמן. אין שום סימן לפעילות אנושית לפחות מלפני המלחמה. כבר הייתי בעבר תחת אש טנקים,סוללות תותחים ויירוט מטוסים ,אבל השקט שזכיתי לו הפעם היה יוצא מגדר הרגיל. בקיצור - כמו שאני אוהב.

המסע הזה ממש קשה ,בעצם קשה מאוד. אולי בגלל שהזדקנתי אך בוודאי בגלל שנחל חורשה הוא נחל נבזי,אולי הניבזי מכולם.

אין לך אפשרות של 5 שניות רצופות להתפנן על ההגה. כל שניה חדשה מתבזבזת על תשומת לב לדרך,בלי להינות מהנוף מבעלי החיים או הביצועים של הרכב. בולדרים,סלעים, אבנים, נפילות, עליות קטנות ומעצבנות שתמיד נעשות בסיבוב, וכל מטר צריך לחשב להיכן לשים את מרכז הגלגל.

הפעם היחידה שכבר ניתן ללחוץ על הגז בישורת קצרה המסתיימת בעיקול קטן ימינה וששיח רך וגדול נמצא במרכזו מימין - ושאינך סופר אותו כלל - מסתיר מאחוריו חתיכת סלע בולט שלוקחת את הגלגל האחורי מטר וחצי לשמיים בפתאומיות מתמיהה,מבצעת מרק צלחות קורנינג משובח בעלות של 100 ש''ח לצלחת,שוברת בקבוקי בירה במקרר,מרסקת חבילת סוכר נשכחת במגירה שמתפזר לכל הכיוונים ותעלה גם בהחלפת צמיג שהתקלף בצד.

אם לקחת בחשבון שגם הקטע שלפני הכניסה לנחל - נעשה בנחל ניצנה שגם הוא בקטע הזה לא פשוט,ומסתיים בנחל אילות שהוא בעצמו לא פשוט - אתה מקבל בסופו של יום את כל הסיבות לישון שלושה ימים ברציפות. תהרגו אם אני מבין איך רכבי הפלסטיק יכולים לעשות מסע כזה בלי לחזור ליצרן לצורך בנייה מחדש. פשוט לא האמנתי שלמחרת היום הניע הנגמ''ש בלי לקטר והמשיך לגרגר בשקט בוטח.

את הנקודה שבה הפך הרכב להליקופטר אסמן בעמוד ענן למען הדורות הבאים, ולזכר הסלע השחור מחבטות צמיגים שכפי הנראה הונח שם על-ידי מי מיצרני הצמיגים בעולם שמתפרנס ממנו לגמרי לא רע.

הגילוי של המסע הזה הינו השכלול האחרון שנעשה בבישול על הפויקה. כידוע הפויקה והתרנגולת שבתוכה ,משמשת לשבירת הצום בארוחת הבוקר של יום המחרת במסעות כאלה ,כשיש את כל הזמן שבעולם לחסל מינימום חצי-תרנגולת ,מבלי הצורך למהר בבישול בערב של יום ההגעה לחניון הלילה. והמהירות בבישול על הפויקה הינה המרשם האולטימטיבי לאסון.

בשלב ראשון ,לאחר הדלקת התנור המונגולי וייצור הגחלים הלוחשות ,שמים חצי ליטר שמן קנולה בפויקה ובתוכו מניחים את התרנגולת הרחוצה עם הראש למטה או על הגחון - תלוי בגודל שלה. מפזרים מלמעלה מלח גס לפי הטעם ועוזבים אותה לנוח כארבע שעות על הגחלים הלוחשות - לא בטמפרטורה גבוהה,משהו כמו 120 עד 140 מעלות. במונגולי אני משאיר את הדלת פתוחה כדי להבטיח טמפרטורה נמוכה. כך אני הולך לישון 4 או 5 שעות .בחצות בערך אני קם מכמה סיבות, ואז אני מכין בצל יבש חתוך לארבע רבעים, שני ראשי שום מקולפים,תפוח אדמה ובטטה חתוכים לרבע - מניח את הכל מעל התרנגולת שכבר הפכה לתימנית לייט,מפזר מלמעלה עוד פעם מלח גס,מוסיף שתי כפות פפריקה מתוקה לצבע, פלפל שחור לטעם וסוגר את הסיר לאחר הוספת גחלים שמתוכננים להיגמר עד חמש בבוקר - והולך לישון את הקטע השני.

על התוצאה אכתוב פעם ספר נפרד כשאגיע לפנסיה האמיתית שלי - ונכדי יישבו מסביבי.

אכזבת המסע - גם הפעם לא ראיתי פראים ,לעומת זאת התנחמתי בהמון גללים שלהם.

שמע,
אתה יותר טוב מעיתון של שבת.

נחל חורשה תמיד היה בולדריה ארוכה, אבל אחרי התיאור שלך, עושה חשק לחזור לשם..

מה החלק שמנחם אותך בגללי הפרא?

איך הנסיון שלך באופן כללי עם הקורנינג בשטח?
אם תרצה אוכל למכור לך צלחת ב 90 במקום ה 100 שאתה משלם היום.
אני יכול לרכוש אותם בתפזורת או בסט במחירים שח 20-30 שח לצלחת גדולה

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

מה החלק שמנחם אותך בגללי הפרא?

---

אספקת דלק לתנור..

בועז,
כמה צלחות בסט?

כתבתי תגובה מושקעת שעפה מהאתר לפני שנקלטה כאן. מעצבן.

עם הקורנינג אני המון זמן. אולי 15 שנה. בכל התקופה הזו החלפתי אולי 5 צלחות - וזה כולל 50 פעם שחשבתי שאמצא רסיסים בארגז הכלי-אוכל.

קורנינג זול הוא לא אמריקאי אורגינלי כנראה,והביצועים שלו אחרים לגמרי. לפחות מנסיוני.

עבור שני אנשים יש לי בארגז האוכל - לאחר ניסיון רב ושינויים לפרקים את הציוד הבא.

מחבת 28 ס''מ טפלון - ללא ידית.

סיר אלומיניום 24 ס''מ טפלון - ללא ידית.

סיר אלומיניום טפלון 18 ס''מ - ללא ידית.

ידית מודולרית לכל הנ''ל.

4 צלחות שטוחות.

2 צלחות מרק.

2 צלחות / קערות עמוקות.

מכסה זכוכית 28 ס''מ לכל הסירים והצלחות .

3 כלי עבודה מנירוסטה לבישול.

סכו''ם ל-4 אנשים.

וכמובן - פויקה מס' 1 שהצטרפה רק בשנה האחרונה.

סט אחד של ארבעה אנשים הבאתי מכאן כשחשבתי שאין להשיג בארץ במחירים שפויים:

http://usa.buy2.co.il/BUY2USA/HotDea...ex/לבית%20ולגן

לאחר מכן גיליתי בערמת ישי חנות שמוכרת צלחות סביב 20 שח.
אני מניח שהם לא היחידים בארץ והחנות לא נחשבת בעיני לזולה במיוחד בשאר כלי הבית.
לגבי הטענה של ארץ המוצא, זו תגובתי


http://img.tapatalk.com/d/14/08/16/ysa3y3yd.jpg

בקיצור, צלחות ב 90 שח, מי מזמין???

בועז .

ראיתי אמריקאי - לא ראיתי קורנינג.

איפה זה ערמת ישי ?

הקישור שנתת מותקל .

בקיצור - אין צלחות.

ככה זה נקרא.
תסתכל על הצלחות שלך או בפרסומת שלהם
שתף סרטון זה
http://youtu.be/Mqfxck3cmfE


ערמת ישי= רמת ישי שבעמק יזרעאל. לחנות קוראים עופר׳ס.

http://img.tapatalk.com/d/14/08/16/yzegure7.jpg

אני בטוח שבמרכז יש הצעות לא פחות זולות!

כמו כן, ניתן לרכוש דרך buy2usa דרך החנות שלהם, אביזרים לבית ולמטבח.
מנסה לשים מחדש את הקישור

http://usa.buy2.co.il/BUY2USA/HotDea...ex/לבית%20ולגן

http://img.tapatalk.com/d/14/08/16/bytytyqu.jpg

מקווה שחסכתי לך קצת כסף

רכס, קורל=קורנינג. אני יודע, אשתי וכל בנות משפחתה מזה דורות נשבעות בצלחות הלבנות האלו.

בועז- שיחקת אותה, אם אלו המחירים וכל כך קרוב - חסכת קילוגרמים רבים של מטען בכל נסיעה עתידית לארה"ב.

אתקשר לוודא ולהזמין בשבוע הבא.

על כל פנים תודה על ההפניה היסודית.

חשוב מאוד לבישול בפויקה.

שכחתי להוסיף שבעונת השומר - יש להוסיף אחד גדול שחצוי לשניים. זה מוסיף פלאות לטעם ,ולאכול אותו לאחר הבישול זה מעדן אמיתי.

לא רשמתי אותו כי פשוט עכשו לא העונה והוא השתכח מליבי.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי רכס חיים

תהרגו אם אני מבין איך רכבי הפלסטיק יכולים לעשות מסע כזה בלי לחזור ליצרן לצורך בנייה מחדש.

---

יכולים, יכולים. ועושים את זה הרבה יותר בנוחות. בלי מרק צלחות וסוכר מפוזר. לא נעים להודות, אבל עובדה.

נחל חורשה מבולדר מאוד, דורש עירנות רצופה בנהיגה לאורך זמן, אבל זה חלק מהכיף שלו.
פעם, מזמן, גם אני חשבתי שזה מסלול שמיועד רק לכלים הקשוחים. אבל אחרי שעשיתי אותו מאחורי הגה של טראנו חבוט שה"שיפור" היחיד שעבר הוא צמיגי AT ועיטוף באדום-לבן בדמות קופסת סיגריות, ביחד עם עוד כמה טראנואים חבוטים עטופים באדום-לבן (אחחח... ימי המרלבורו אדוונצ'ר העליזים...) התברר שמאחורי ההגה של "פלסטיק" המסלול אולי קצת יותר מאתגר לנהיגה, אבל לא כזה נוראי ובוודאי רחוק מלהיות קטלני כמו שאתה מתאר. בכל השיירה ההיא, שרוב הנהגים בה ישבו מול הגה של רכב שטח לראשונה בחייהם באותו טיול, היה רק פנצ'ר אחד.

בנוגע לתובנות ולעצות שלך על בישול בשטח - מעריצים אותך. זה תמיד מרתק ואני מודה שאני רושם דברים כדי ליישם אחר כך.

היי דרור.

אם אתה נוסע עוד על טראנו - יש לי אוסף גדול של פלסטיקים שתמיד נושרים בדרך ,ולפי הכמות אפשר לבנות מהם שניים שלושה כלים לא רעים .

זה ללא תשלום.