Printable View
הבחור בן עשר עוד חודש וקצת.
זה בדיוק מספיק זמן להזמין מאיביי ושיגיע בזמן.
יש לו ידיים טובות, והוא רוצה כמו אבא.
בהתחלה חשבתי על מוצר חדש ומגניב בשם leatherman LEAP שהוא לדרמן לילדים. ממש מגניב.
אבל אם כבר לשים 50$, לא כולל משלוח וכו׳ ואם כבר מוצר שיחזיק הרבה שנים, אז למה להגביל את עצמי במוצר לילדים ?
הקיצר, המלצות ?
לדרמן, עם נרתיק, במשקל ומימדים שיתאימו לבן 10 ממוצע, אבל יתאימו גם כשיהיה בן 16.
גם כיווני חשיבה ומותגים אחרים יתקבלו בברכה.
ההמלצה שלי היא לא!
ואני כותב את ההמלצה הזו בתור מי שכל האינטרס העסקי שלו מחייב דווקא לכתוב לך - כן.
הייתי בעלים של חנות ריקושט. כיום אני בעלים של מטווח וחנות נשק ותאמין לי שאני יכול להתפרנס היטב ממכירת סכינים לילדים אך בחרתי להימנע מכך.
הסיכוי של הילד להיחתך מהסכין (בגלל משחק ולא חלילה אלימות נוער) הוא בערך 100%.
הסיכוי שלך לקבל טלפון מהורה של חבר שבנו נחתך מהסכין של בינך (ושוב -במהלך משחק ולא חלילה אלימות נוער) הוא 99%.
בעבר קיבלתי טלפון נזעם מאם שבנה ביקש לרכוש אצלי סכין וסורב.
"מה. אתה לא מאמין לילד שלי שיש לו אישור ממני?
תשובתי הייתה: "אני מאמין לילד, אבל אני גם מאמין שאת לא מודעת לסכנות".
ואגב. רוב הפגיעות מהלדרמן מתרחשות בזמן קיפול הסכין.
וחוץ מזה, אם הילד ייתפס עם הסכין באתר בילוי כלשהו, אתה תצטרך לספק הרבה הסברים (וכנראה גם לבקש כאן בפורום המלצות ליעוץ משפטי).
מקווה שאני לא נשמע פלצן או "מחנך" מדי אבל בתור מי שנושא צלקות על כל אצבעותיו (לא כולן מלדרמן. חלק מ"סוג" ו"גרבר"), אני כותב מדם ליבי. סליחה. אצבעותיי.
איש הצפון +1
אני מקבל את דבריך
מכיר את ה-LEAP החדש ? הוא מגיע עם הסכין מפורק ע"מ להתקינו כשההורים חושבים שמתאים, יש לו לשוניות נעילה לכלים, וצורת אחיזה מיוחדת למניעת טעויות....
https://www.youtube.com/watch?v=RrYZiWJwMG8
(החל מ-00:50)
https://www.youtube.com/watch?v=hR9mtBTVXe4
מה דעתך ?
היי
לא הכרתי את הדגם הזה.
אבדוק עם היבואן אם הוא כבר נמכר בארץ ואם ניתן להסיר ממנו לא רק את הסכין, אלא גם את המסור המשונן (שכשלעצמו - חד ומסוכן כמו סכין).
כך או כך, הייתי נזהר מלספק כלי כזה לילד מכיוון שאפילו הקאטר שלו והמספריים יכולים להסב נזק. מה גם שהכלי "מושך" את הילד לעשות ניסויים על חוט תייל, מסמרים, גדרות ושאר חפצים שיכולים לפצוע.
אגב, ניתן לרכוש לדרמן רגיל או להשתמש באחד הישנים מארגז הכלים, להשחיז במסגריה את הסכינים למצב קהה לחלוטין (כלומר לא חד) ובעתיד, לרכוש רק את החלקים שהוקהו או להשחיזם מחדש למצב חד.
לא יודע מה איתכם אבל לי זה נראה קצת אובר צדקנות.
שהיינו קטנים לא הסתובבנו עם אולרים ונחתכנו? לא "השאלנו"
עצים מאתרי בנייה בגיל 10 ובנינו סוכה עם פטיש ומסמרים אמיתיים?
חלק מהחוויה הלימודית היא להחתך מסכין כמה פעמים (ומדברים אחרים).
חלק מזה זה הציפורן השחורה מהמכת פטיש ועוד כל מיני צלקות אחרות.
אם האבא חינך נכון את הילד שלו וסומך עליו. וכמובן לא נותן לו להסתובב
עם הדבר בבית הספר (בגלל הורים צדקנים אחרים ומערכת שהיא לא
סלחנית בגלל חבורת ערסים שדוקרת). אז אני בעד, ויפה שעה אחת קודם.
אין תחליף לחינוך, אין תחליף ללסמוך על הילד (ועל החינוך שנתת לו) ואין
תחליף לנסיון.
מתי הילד בשל לאולר? זה תלוי בילד. בחינוך שלו ובמשמעת שלו.
אם הוא פרחח שאי אפשר ללמד אותו מותר ואסור, אם הוא חושב שאולר זה כלי נשק, אם הוא חושב שבאולר משוויצים - הוא לא בשל לאולר.
אם הוא ילד אחראי שמבין מהם גבולות, אם הוא מבין שאולר זה כלי עבודה, אם הוא יודע שהאולר לא יוצא מהבית בלי רשות - הוא בשל לאולר.
ליותם קנינו מתנת יום הולדת 10 את my first victorinix - אולר שוויצרי עם להב מעוגלת לסכין העיקרית. הוא קיבל את האולר יחד עם הסבר שזוהי מתנה שאומרת שאנחנו סומכים עליו. הוא יודע שאסור לו להוציא אותו מהבית בלי לשאול קודם (ובטח שלא לבית ספר או לחברים! ). הוא יודע שזה כלי עבודה - ולא הייתי צריך לומר לו את זה, כששאלתי אותו מה זה אולר - זה מה שהוא ענה.
אני יותר מתחבר לאולר שוויצרי מאשר ללדרמן, ולדידי ילד בלי אולר הוא קצת כמו ילד בלי ילדות... אני את האולר הראשון שלי קיבלתי בגיל 13. ומאז הוא היה לי בכיס, רצוף, במשך שנים רבות מאוד. נחתכתי? בהחלט. אבל זה בטל בשישים. אגב, הלהב של האולר שהזכרתי חד, אבל קטן יחסית וכאמור מעוגל כך שגם אם הוא מחליק בגילוף הוא לא ידקור.
(ואני יודע... היום זה לא מקובל... כל דבר הוא חשבון של סיכונים מול תועלות... )
אסף.
כשלילד יש משיכה לאולרים הם כבר ימצאו את הדרך לידיים שלו.
ואם כבר יש להב, הכי חשוב זו הנעילה. זה יקטין את הסכנה לחתך בקיפול.
אתה חייב לדאוג שהאולר לא יגיע בטעות לתיק בית ספר.
גם בכיתה יב עושים ניסויים בכיתה.
שהמורה לספרות כותבת ײהדליק דיאודורנט בכיתהײ זה לא ניסוח לקוי של משפט :banghead:
Sent from my Nexus 7 using Tapatalk 2
בבר מיצווה קיבלתי במתנה שני אולרים , דווקא איתם לא נחתכתי...
אבל עוד לפני זה , הגעתי פעמיים לביה"ח עם אצבעות חתוכות מסכין חיתוך.
כמובן לא הייתי ב40 שנה האחרונות מעורב בשום תגרה עם אולרים או משהו שאפילו קרוב לזה.
הכל תלוי בילד , אם הוא אחד שבאמת צריך את זה לדברים שהוא עושה , תחביבים וכו ,
וזה מגיע עם הדרכה צמודה , להפנות את הלהב ממך והחוצה כשחותכים וכו' ... אז אני לא רואה עם זה בעיה.
אם הילד רוצה בזה להשוויץ , או שהוא רוצה מה שהחבר קיבל , זה בעייתי.
לדעתי אין טעם להשקיע בגיל הזה במשהו יקר , סיכוי טוב שזה ילך לאיבוד.
הקטנה שלי עוד קטנה לאולר עוד לא בת שלוש.
אבל היא חותכת, איתנו בצמוד כמובן, ירקות עם סכין של ויקטורינוקס.
אבל כמי שחושב שתמיד צריך לתת את המגע של הדבר האמיתי (צעצוע מפלסטיק VS צעצוע מעץ או מתכת)
כשהיא בגיל שנתיים וקצת התחילה לשאול איפה הצפון והדרום ומאיפה השמש קמה- היא קיבלה מצפן אמיתי ממתכת (שיש לו משקל גוף ונפח) עם מדבקות קטנות לפי הצבעים (כחול ים וכו).
היא משחקת עם כלי עבודה שמתאימים לה בגודל ובמשקל (לא יקרה כלום ממפתח פתוח ויש לה ארגז כלים קטן אמיתי משל עצמה).
אני בעד.
הסנדלר הולך יחף?
אולי.
אצלי קיבלו (הרבה) לפני גיל 10 כשהתנאי - רק בטיולים.
לא רואה בכך בעייה.
דגם WAVE - מצויין.
לגבי התנסות - לבן ה 5 שלי יש כבר מברגה, פטיש בוקסות, פתוחים, רינגים, מברגים ומה לא.
הילד עובד ובונה מידי יום (אני קטן לידו)
ולא חשוב מה בונה (מחשמלוטרון נגד גנבים, טוש בחצר לקיץ מצינור עם ממטרה ושרשרת להצמדה לעץ, ועוד ועוד...).
אם יש לו את זה - תנו לו, למדו והשגיחו. ייצא מזה רק טוב.
ה-wave לא קצת כבד ?
מה לגבי ה-wingman ? מישהו מכיר ?
תיקנו לילד לגו.
כשהגדולה שלי עלתה לכיתה א' עלה איתה ילד, לא חשוב מאיזו עדה, שהגיע עם סכין קפיצית, ודאג להסביר לכל הילדים מה יקרה למי שיתעווז עליו.
כיתה א'.
היו כאן הרבה שאלות:
1. מהיכן הוא סיגל את השפה?
2. מהיכן קיבל את הסכין?
3. מה היה המודל בבית עליו גדל?
4. לאיזה בית ספר/מוסד הוא הועבר למחרת?
5. האם מאז ועד היום, למעלה מ 5 שנים הוא מימש את האיום המרומז על ילדים / מורים / סוהרים?
6. באיזה בית ספר / מוסד הוא היום?
אלו היו 6 שאלות בנוגע לסכין וילדים.
למען הסר ספק אני לרגע לא חושב שפותר השרשור מכוון לשם. בגיל 10 כל הגוף שלי היה עם חתכים מסיכינים יפניות כשבניתי טיסנים. יאמר שאחרי הפעם הראשונה הבנתי שחותכים עץ באלזה החוצה מכיוון הגוף ולא פנימה...
יתעווז??ציטוט:
נכתב במקור על ידי יואב
לא מבין פולנית...
מאוד מסכים עם מה שאסף כתב.
הכול מתחיל מהבית ומהגישה
= יביא לי את התה עם פחות מדי חלב וסוכר, ולא בטמפרטורה המדוייקת, ובמקום סקונס יביא סתם עוגיות לוטוס.ציטוט:
נכתב במקור על ידי boaz avrahami
בית בריטי מסורתי.
אני מבין את פרץ הנוסטלגיה...
גם אני נהגתי על טרקטור אצל דוד דודיק מגיל 8 (ואני מניח ש 8 זה גם מספר הפעמים שכמעט נהרגתי. כל חודש).
גם אני חתכתי ונחתכתי מעשרות סכינים. לדרמן לא היה אז אבל אולרים, אולר "הרכבות" כפול להב (רק חקלאים יודעים מה זה) היו גם היו.
גם אני ניכוותי מניסויים בדלק שעשינו בשדה וגם אני "שתיתי נפט" כשפתחתי את מכסה ג'ריקן הדלק של הגלדיאטור שאבא שלי בא איתו מסיני בזמן המלחמה והבנזין השפריץ לי ישר לפרצוף. 1/2 שעה לפני הבר מצווה...
גם אני כמעט טבעתי בביצות של ניצנים כשהלכתי ברגל עם תמיר יפה (ברחנו משיעור בכיתה א) מאשקלון לאשדוד וחזרתי לפנות בוקר עם ניידת שהייתה חלק מצוות המחפשים אחרינו.
גם אני ראיתי שבבי עצם עפים מהאצבע שלי כשעזרתי לכרות ענפים עם מסור שרשרת בגיל 12.
גם אני קינאתי בילדי כפר גלעדי שבגיל 13 קיבלו לבר מצווה אקדח מאורי הורביץ וגדעון גלעדי.
גם אני רבצתי שעות על החוף בלי לדעת שבעוד כמה עשורים ימציאו קרם נגד קרינה אולטרה סגולה.
גם אני יריתי בשטח וניפצתי בקבוקים עם ה"ברטה טוטו" של אבא שלי.
גם אני שמעתי את סבא של עופר וסבא של שירה אומרים בשני אירועים שונים שלא נהוג שסבא קובר נכד (עופר בן ה 13 נפל על היצול של הטרקטור ומת מאיבוד דם ושירה ישבה על כנף הטרקטור ביום הבת מצווה שלה וכשבן הכיתה עלה על אבן, נפלה אל מתחת לגלגל ונמחצה.
כן. גם אני הייתי ילד ושרדתי את השטויות שלי ואת חוסר המודעות של בני הדור שגידל אותנו.
רק שאז, לא היה אינטרנט שפרסם כל אירוע כזה, לא היו ועדות חקירה, לא היו עוצרים נער שהולך לתומו למחנה של הצופים עם אולר ולא היו חושבים שהורים ששולחים לבד ילד לים או לשדה או למטע - הם משוגעים חסרי אחריות.
אבל החברה השתנתה (לטוב ואולי גם לרע).
היום ילד שייתפס עם סכין יכיר מקרוב את מערכת המשפט.
היום הבן שלי שמעולם לא נהג לפני שהיה לו רשיון - לא מצליח להבין איך בני דורי היו כל כך "חסרי אחריות"...
היום אף אחד לא יתן לבן שלו להתקרב לאבן משחזת או משור סרט שאין להם מגן בטיחות ומפסק חירום.
היום אף ילד לא רשאי לירות בנשק - אפילו במטווח.
וכו' וכו' וכו'.
אפשר להתווכח מה עדיף ומה נכון אבל זה ממש לא יעזור.
מה שהיה נכון אז לא תמיד נכון להיום, וגם הילד הכי זהיר עלול "לחטוא" בלתת לחבר הכי חנון מהכיתה לחתוך ענף עם הסכין החדש אצלכם בחצר. ומה כבר יכול להיות?
אה כן. יכול להגיע אחרי חודשיים בדואר רשום מכתב "מרשי... מרשך... רשלנות פושעת... נכות לצמיתות... אבדן רגישות באצבע המורה... מוערך ב 1.5 מיליון ₪...
פעם, כשאנחנו היינו ילדים. זה לא היה קורה!