שלום לכולם,
רוצה לכתוהב ולחלוק עימכם חוויה שהיה לי את הכבוד לעבור אותה עם הטויוטה לנד קרוז שלי.
כזכור, אני נמצא בקניה, ואפריקה, כמו באפריקה, הרבה דברים מועצמים בגלל תנאי השטח וטיב האיזור, אקלים וכדומה.
נסעתי (7 שעות מניירובי) על מנת לבקר לקוח שלי, והביקור, שהסתיים ב2 וחצי בצהריים, השאיר לי ולנהגי (קנייתי) זמן עד להתמקמות במלון (בעיר eldoret שבצפון מערב קנייה). נהגי היקר, שהזמן הפנוי שנפל עלינו הרחיב את ליבו, העלה רעיון, מכיוון שמספר פעמים רציתי אני להגיע לאגם טורקנה, הרי שעכשיו יש לנו זמן פנוי, אז בוא נלך על זה הוא אומר לי, כלומר, ניסע לבקר באגם. חשבתי שזה רעיון לא רע בכלל, פתחתי מפה, מדדתי מרחק, ויצא לי משהו כמו 100 ק''מ, ואולי עוד קצת...לא שמתי לב שסרגל קנה המידה שלקחתי היה של אחת השמורות שעל המפה, כלומר, במרחק האמיתי היה למעשה 300 ק''מ ! ! ! צבע הכביש שהיה מצויין על המפה היה אדום שמח, מה שאומר שהמדובר בכביש אספלט. הו תמימות קדושה. עשיתי חשבון, שעה וקצת עד לאגם, שעה וקצת חזרה, עוד שעה באגם עצמו, נחשב 4 שעות, השעה עכשיו 2 בצהריים, יחשיך כאן ב 7 בערך, אנחנו מסודרים. תדלקנו את הלנד קרוזר, והתחלנו בנסיעה, כשאני נוהג הלוך, והוא, נהגי הנאמן, ינהג בחזרה. הדרך בהתחלה הייתה מקסימה, הרי בזלת שחורים, יערות ירוקים, אדמה נוטה לאדום, ותושבים שחורים, נוף נהדר ! לאחר שהכביש הסתיים, ממשיכים בדרך עפר, נורמאלית, שלאיטה הופכת יותר ויותר פחות נורמאלית. בבדיקת מד המיילים, ראיתי שעברנו בערך 80 ק''מ, והמחשבה הייתה שעוד מעט קט, נגיע. ממשיכים בדרך, שמצידה הופכת יותר יותר חתחתית, ולאחר שעתיים חדרה בי ההכרה שמשהו כאן דיי השתבש. אחד המקומיים הצהיר שהמרחק לאגם הוא משהו כמו 150 ק''מ... החלטתי שאם כבר הגענו עד הלום, הרי שנמשיך. הערב התחיל לרדת, ולשם הביטחון, חברנו לפיק אפ טויוטה היילקס שנסע גם הוא לכיוון האגם. עכשיו כבר היה חושך מוחלט. עכשיו תבינו, הדרך הייתה הרוסה לחלוטין, לגמרי. מדי פעם היו מספר חתיכות אספלט שנותרו על תוואי הדרך, וזהו זה. למעשה הרכבים התנהלו על השוליים, שגם הם כמובן היו מחורצים לגמרי, ולהיכן שלא תנהג, בורות רוחב עמוקים על תוואי הכביש, ואמבטיות וחריצים בשוליים, לא תמצא 50 מ' בהם תוכל לנהוג ישר. בנוסף, כיוון שהדרך משמשת גם (אם לא בעיקר ) משאיות, הרי שהקורדרוי של המשאיות יוצרות הוא גדול, ואין מצב שאפשר לפתח מהירות על מנת לרחף מעליו, הרכב פשוט רועד כל כך שההרגשה שאתה מתפרק, ואז אתה מנסה לחצות את הדרך לצידה השני, ששם אולי המצב מעט יותר טוב, וכמובן מתברר לך, שהכל אותו דבר, והחרא והרעידות הן לכל רוחב הדרך. החברה מהטנדר, שהכירו את הדרך, בישרו לי שיש עלינו לגמוא עוד 200 ק''מ בערך, ושהדרך לא משתפרת בהמשך. וכך יצא, שהטנדר טס לו קדימה, חושך טוטאלי, ואני מאחוריו. מצד אחד אני מנסה לא להצמד אליו יותר מידי, ולתת לאבק להתפזר מעט, כך שאראה איך לתמרן בין המהמורות, ומצד שני, לא לתת לו לברוח לי, כי במקומות שכאילה, שודדי דרכים קיימים ופעילים.
באיזשהו שלב, משאית שבאה מולנו מאותת לנו לעצור, ואז מסתבר שחבורת שודדים ניקו ממנו את כל מה שהיה לו, ושכדאי לנו לעצור ולא להמשיך. כאן כבר התחלתי להרהר אם כל הסיפור הזה של טורקנה שווה את זה... למזלנו, הגיע ג'יפ טויוטה של פטרול משטרתי, והוא התחיל ללוות אותנו. הנסיעה המהירה התחדשה, ג'יפ המשטרה נותר מאחור, ונשארנו הטנדר ואנחנו על הדרך. הנסיעה הנוראית הזו ארכה בערך 5 שעות, כשהמהירות נעה בין 60 קמ''ש ל 20 קמ''ש. בדרך היו לטנדר 2 תקלות דלק ועוד פנצ'ר אחד. למלון בעיר Lodwae הגענו באחת וחצי בלילה...הלנד קרוזר תפקד לעילא ולעילא, כלום לא התפרק, נפל או התקלקל, פשוט לא להאמין עד כמה הרכב הזה עמיד לרעידות וזעזועים ותוואי שטח כל כך אכזריים. הבולמים והקפיצים נסגרו מידי פעם, הרכב קפץ ונחת ולא תמיד בעדינות, והכל באלגנטיות וללא דרמות מיותרות.
ביום שאחרי, בקרתי באגם, וב 12 בצהריים התחלנו לחזור (כשאני נוהג את הקטע הזה), ורק אז התחלתי להבין עד כמה הייתי בר מזל בלילה. לנסוע בדרך שכזאת במהירות שנסענו, וללא כל תקלה או סטייה, הייתי מגדיר זאת כנס קטן. תוך כדי נסיעה נחרדתי להבין עד כמה היינו קרובים לאיבוד שליטה, לתאונה או להשד יודע מה. נחלי בוץ, בורות שמשאיות שוברות בהן את הקפיצים, משאיות הפוכות , וכאילה שפשוט נעמדו וזהו זה...משאיות עושות את הדרך הזאת ב 10 שעות בערך, אם הכל עובד כשורה. לא להאמין שדרך שבה עוברות כל כך הרבה סחורות מקנייה לסודן, אינה מתוחזקת כלל וכלל, פשוט דרך זוועתית מכל בחינה... הדרך חזרה גם היא ארכה 5 שעול בערך, ומהעיר kitale נהגי היקר לקח פיקוד, והגענו לניירובי ב3 בבוקר, שלמים ובריאים... נס אמיתי.
עוד הבנתי גם שבארצנו הקטנטונת, הרכב הזה לא מנצל אפילו 10% מהיכול הטמונה בו. בסך הכל נסענו ביומיים האילה 1500 ק''מ, ומתוכם כ 700 ק''מ בדרכים לא דרכים, במדבר של טורקנה. בגילוי לב מעט רגשני אכתוב, (אם יותר לי) שביומיים טיול הלא מתוכנן הזה, חייתי את החלום. לנסוע במידבר הזה, שאינו שומם לחלוטין, מנוקד בעצים, לראות את השבטים המקומיים, לראות את האגם הענק הזה, לחוות את המרחבים הללו, חלום שהתגשם לי.
אנסה להעלות תמונות, כך שהכתוב כאן יקבל תמונה וצבע, ואם לא אצליח, אבקש סיוע.
לסיכום, הטויוטה הזאת היא רכב שעדיין לא הצלחתי להגיע לקצה גבול היכול שלו, ואם באפריקה, במקומות הכי פחות נחמדים לא הצלחתי, מסופקני אם אצליח מתי שהוא. לאחר כל הנסיעה הזאת, הרכב ממשיך לנסוע כאילו כל האירוע הזה היה חתיכת עוגת גבינה ותו לא. רכב פשוט מדהים.
תודה עבור הסבלנות, הייתי מוכרח לחלוק את החוויה הזאת איתכם...
לילה טוב,
ירון.
