אני כותב מדור טיולים בעיתון העבודה, הטיולים שאני מפרסם שם הם
טיולי הליכה, מידי פעם אני מפרסם טיול "נסיעה".
אני רוצה לשתף אותכם בטיול הנסיעה האחרון שפרסמתי :
הכביש המכושף
ישנם כבישים בארץ (וגם בעולם) שזכו לשמות "מיוחדים", נזכיר כמה מהם אך ובעיקר נתמקד בכביש המכושף.
כביש הרעָב
תחילתו של הסיפור בימי המנדט הבריטי בארץ,
תקופת המנדט ''זכתה'' ללא מעט שנות בצורת, דבר שהשפיע במיוחד על הבדואים, והביא אותם למצב קשה מאד של חרפת רעב.
כשאתה בדואי החי בנגב ותלוי במי הגשמים המועטים שיורדים באזור, סביר להניח שתמצא את עצמך בסוף הקיץ צמא מאוד וגם רעב. ידוע הוא שלא קל לחיות במדבר, אך מה לעשות וזהו מקומם של השבטים הבדואים בארץ. השלטון הבריטי בארץ, שהזדעזע למשמע הסיפורים על ילדים המתהלכים בין גבעות הנגב כשהם מזי רעב, החליט לסייע לבדואים המסכנים, אך לא בצורת צדקה או הלוואה, אלא על ידי מתן עבודה לתושבים.
הבעיה הייתה שבנגב באותם ימים לא היה הרבה מה לעשות. הפתרון שנמצא היה להעסיק את הבדואים בסלילת כבישים נחוצים (או לא כל כך נחוצים).
כך נולד ''כביש הרעָב'', שנסלל בעיקר כדי לספק פרנסה לרעבי הנגב, ופחות עבור כלי הרכב המעטים שהיו אז בארץ. תוואי ''כביש הרעָב'' עובר היום מצומת גילה ליד באר שבע, חולף על פני אופקים ומגיע עד צומת מגן שבנגב המערבי.
כביש החצבת
כולם מכירים את ''כביש המחצבות'' העובר ליד ראש העין, אבל מי שמע על ''כביש החצֶבת''?,
הכביש הנושא את שם המחלה הנוראה מתפתל עד היום בניחותא בין הרי הגליל ממערב לפקיעין, ומוביל אל הכפרים הדרוזיים כָּסְרַא וכפר סמיר.
כביש זה נסלל במהירות בחורף של שנת 1964, כאשר מחלת חצבת איומה התפשטה בכָּסְרַא ובכפר סמיר והפילה חללים רבים, בעיקר ילדים. הדרכים באותה עת היו משובשות להחריד, וכל גשם קל הוציא אותם מכלל שימוש. בשל כך התאחרה פעמים רבות הגשת העזרה הרפואית לילדים המסכנים, ורבים מהם מתו לשווא. ברור היה כי צריך לפעול להצלת המצב, וכך נסלל כביש האספלט החדיש והאיתן, אחד הטובים שנסללו אז בארץ, כדי להתמודד עם המגפה. עם סיום סלילת הכביש, שאכן הציל נפשות רבות, זכה הכביש לכינוי המפוקפק ''כביש החצֶבת'', לזכר אותם ימים סוערים.
כביש הסרגל
''כביש הסרגל'' הוא כנראה הכביש היחיד בארץ שלכל אורך שמונת הקילומטרים שלו אין ולוּ סיבוב אחד.
הכביש, נסלל באמצע שנות השלושים ממגידו לעפולה, מנצל את מראהו השטוח של עמק יזרעאל שבו הוא עובר, ומוביל את הנוסעים בבטחה ללא כל צורך כמעט לגעת בהגה. בעקבות שמו של הכביש, זכתה עפולה לכינוי ''החור של הסרגל'', כתזכורת לאותו חור קטן שיש בקצה הסרגל. העפולתים - כך מספרים, לא כל כך אוהבים את הכינוי, מעניין למה..?.
כביש הבָּקְשִיש
בניגוד גמור ל''כביש הסרגל'', שוכן בארץ כביש מפותל ומסולסל מאין כמוהו, העובר בין נהריה לתרשיחא שבגליל.
כל מי שנוסע בכביש שואל את עצמו שוב ושוב, מה פשר כל אותם העיקולים המיותרים שהוא נאלץ לבצע, שהרי הכביש עובר בתוואי שטוח למדי, ללא גבעות או הפרעות נראות לעין. ובכן, האגדה מספרת כי בעלי השדות הערביים שגבלו בכביש עמדו נדהמים מול החלטת הממשלה הבריטית לסלול כביש דווקא בתוך שדותיהם. ''אין ברירה'', נאמר לחקלאים הזועמים, ''זאת הדרך הקצרה ביותר, והכביש נחוץ מאין כמוהו''. כל ניסיונות השכנוע לא הועילו, ובעלי השדות הבינו כי לא יצליחו לשנות את רוע הגזירה. רק בדבר אחד הצליחו להשפיע: תמורת תשלומים ''סמליים'' לסוללים, בלי שאף אחד ירגיש, הצליחו רבים מהם להטות את תוואי הכביש, כך שהוא לפחות לא יחצה את השדות, אלא יעקוף את החלקות סביב. כך נוצרו העיקולים המוזרים, וזאת הסיבה שבמשך שנים כינו תושבי האזור את הכביש בשם ''כביש הבָּקְשִיש''.
הכביש המכושף
לפני שנים (ארוכות) הייתי שם, נדהמתי וזכרתי את המקום, ספרתי ושמעתי עליו לא מעט ואף רציתי לבקר בו שוב, לא רק לבקר אלא אף לקחת את הילדים ואת כל הסקפטיים ששמעו ולא האמינו, אבל.... לא הזדמן.
בערב חג סוכות, במהלך הכנות לטיול ג'יפים החלטתי לרכוש מפות טיולים חדשות, המקום הזול ביותר (שאני מכיר) לקנות את המפות הוא בירושלים**, לנסוע לירושלים לבד זה משעמם, איך מפתים את הילדים להצטרף ?! נכון – הכביש המכושף.
אז ככה, קודם כל ישנם בארץ מספר כבישים עם "התופעה", נזכיר אותם אבל נדבר על המפורסם ביותר :
למעשה מדובר בכבישון קטן, הנמצא בירושלים מתחת לטיילת ארמון הנציב (בתחום השכונה הערבית גָ'בֶּל מוּכָּבַּר),
הכביש זכה לשם המפחיד משהו ''הכביש המכושף'' בזכות משהו מוזר, אם עוצרים באמצע הירידה ומשחררים את הבלמים , המכונית, במקום להתדרדר לאיטה במורד בהתאם לתוואי השטח, מתחילה דווקא לטפס במעלה הכביש!!
רבים וטובים ניסו להסביר את התופעה, אך נותרו פעורי פה מול המציאות הבלתי הגיונית.
כשהגעתי לשם, עצרתי בצומת למטה והראיתי לילדים את העלייה (להעצמת החוויה), ו.... התחלתי לטפס בנסיעה איטית למעלה, עצרתי, הסברתי ו... המכונית התחילה לעלות לבד, לעלות במהירות!!, הילדים כל כך הופתעו שדרשו ממני להרים את הרגליים לאוויר ולהראות להם שאני לא נוגע בדוושות.
חזרתי על זה, עצרנו ושפכנו מים והם .... נשפכו לעלייה. זה עובד!
רק בשנים האחרונות נתבררה התעלומה: הנוסע בטוח כי הוא מזהה נכון את שיפוע הכביש, מפני שהזווית בה הוא נסלל ביחס להר, לעמק ולבתים יוצרת אשליה אופטית.
למעשה, דווקא הנוף הוא זה ש''עקום'', ואילו הכביש נוטה בעצם בשיפוע בדיוק לצד השני!.
איך מגיעים : מטיילת ארמון הנציב פונים שמאלה לתוך הכפר, יורדים ומושכים כל הזמן שמאלה, עד שמגיעים לצומת למטה עם ברירת ישר או ימינה למעלה, זו הצומת, תרימו את הראש ותראו שאת הולכים לעלות, בסמוך למבנה הראשון תעצרו ותבדקו... תהנו.
בכל מקרה הכפריים מכירים את התופעה ודוברי עברית, הם ינחו אותכם למקום.
מספרים על ''כביש מכושפים'' נוספים עם אותו עיקרון : (לא בדוק על ידי).
הדרך העולה לקבר רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה.
ליד מושב אליפלט כמה ק"מ לפני ראש פינה.
רמת הגולן אחרי קצרין לכיוון גשור.
הכניסה לכביש המהיר מבית שמש לכיוון שער הגיא.
שווה לבוא ולראות בעיניים!
** מפות טיולים 1:50,000 (מפות שבילים) מנוילנות במחיר של 50 ₪ !! למפה, ניתן לרכוש בתחנת הדלק ברחוב הרצוג בירושלים, לבאים מתל אביב : דרך בניני האומה, גן סאקר וימינה להרצוג, מיד ימינה למטה לתחנת הדלק, אין עוד מחיר כזה בארץ.
* מקורות : איסוף וטיול עצמי, אינטרנט וחברים.
עד כאן הפרסום - מקווה שנהנתם. :D
