פחד מטכנולוגיה וקידמה או סתם קיבעון עתיק?
חשבתי לפתוח את הדיון הזה בפורום ל"ר, אבל לבסוף החלטתי להעלות אותו כאן.
המכאניקה "הפשוטה" של פעם, הולכת ונעלמת ובמקומה חודרת טכנולוגיה מודרנית: מחשבים, מערכות בקרה מתקדמות ומערכות סגורות שאינן סלחניות לאף משתמש מלבד ליבואן בעל המחשב המתאים.
הסיבות הן רבות ומגוונות: עליה בהספקים, עמידה בתקנות זיהום מחמירות, עליה (?) באיכויות יצור הרכבים.
אבל דווקא כאן - ב"ג'יפולוג" ובישראל, ישנה רתיעה מהמתקדם והמודרני.
למה?
ממתי מפחדים כאן מקידמה? במיוחד באתר הזה בו אנשים עוסקים בפרוייקטים מדהימים של בניה ושיפורים.
עולה המילה "מחשב", "אלקטרוניקה" ומייד רתיעה והתגובה: "הישן היה יותר טוב"...
בדיון הנצחי בין התלבטות של ג'יפאי בין סיקס לסופה, תמיד יעלה מישהו ויאמר "אבל הסיקס פשוט לתיקון בשטח ואין לו את הסיבוך של המחשב"...
אני חוזר ונתקל בתופעה הזו שוב בחיפושי אחר דיפנדר.
המלצות מפה ועד שם על ה-TDI-300 והתנגדות גורפת ל-TD-5.
מוכנים לוותר על סוסים, על יעילות, על נצילות, העיקר שלא יכנס לכאן השד המשוקץ, ימח שמו, המחשב.
לעזאזל, מזה מפחדים?
(במקביל פתחתי דיון ממוקד ספציפית להשוואה בין ה-TD-5 ל-TDI-300 בפורום ל"ר.)
הסטטיסטיקה המספרית לדעתי מובילה למסקנה הפוכה
אמנם קטונתי מאוד להביע דעה בעניינים טכניים אבל...
ללא מחקר מסודר וסטט' תחושתי היא שככל שהרכב "פשוט" יותר כלומר שחברי האתר יוכלו לתקנו בשטח כך יוצא שהוא גם מתקלקל יותר...
כל חברי עם הכלים "הפשוטים" סוחבים איתם מוסך קטן בארגז האחורי או בשפתם המקצועית "פלייר וחוט ברזל" .
בטיולים הסטט של הקילקולים לדעתי הענייה היא לרעת הכלים הפשוטים.
כלומר זה נכון שרכבים מורכבים וממוחשבים יותר קשה לתקן בשטח אבל נדמה לי שבסך הכל הם גם מתקלקלים ונתקעים פחות בשטח ואני מעז אפילו להכליל את LR מהדגמים הבעיתיים ,
אם מוציאים מהמשוואה את LR ומתרכזים ביפאנים מול הסיקסים התשובה כמעט ברורה מאליה.
שוחחתי גם ותיקים ושועלי שטח מוערכים על ידי כולם שמספרים בערך את אותו סיפור וטוענים "שהרומנטיקה" גורמת לאנשים דעה שגוייה
אני יודע שאני מסתכן בתשובתי זאת בפורום שכולו "רומנטיקנים של ברזלים" :)
דעתי מבוססת על תחושה ולא ידיעה ברורה כמובן בשילוב של קנאה
yossef100