סיפורו של הג'ימוראי (או: סיפור בנייתו של הרכב הקודם שלי)

חייב לומר שאני מתרגש לפתוח את השרשור הזה...
לפני הכל, תודות:
תודה ל"גתוס" – עודד והצוות, על המקום והפאסיליטיז.
לחברים שהזיעו לצדי (בחינם!): שי מנור, ארי רטן, אוהד חיא, רעי רמות, אופיר זנדני, אודי רימון, בועז שורץ (ובטוח שיש עוד...)
תודה לבירה על ההשראה,
לד"ר מורי על התמיכה הטכנית (גם בשעות לא הגיוניות),
ולחבורת המטיילים בהובלתו שעזרו בהחלטות רבות בדרך.
ותודה לחברי פורום, ג'יפולוג כמובן...
בלעדיכם שום דבר מזה לא היה קורה.

- - - Updated - - -

סיפורו של הג'ימוראי זצ"ל הוא סיפור על רעיון, דיי אידיוטי סה"כ, שהפיק הרבה מאוד חיוכים ממני ומהסביבה.
מכיוון שזה ג'יפולוג, וחלק מהעניין כאן הוא הדיון הטכני, אני "מטפטף" את השתלשלות העניינים ואת הדילמות הטכניות ולא שופך הכל בבת אחת. חשוב לי להעביר את תהליך העבודה ולא רק את התוצאות. עם זאת, חשוב להדגיש – הרכב כבר נבנה ופורק... הדיון הטכני הוא תיאורטי ומטרתו לימודית: אני מקווה לשתף כאן במסקנות שלי מהתהליך, וללמוד בדיעבד מכם מה עשיתי לא נכון. הכל תלוי בעניין שהשרשור יעורר, אבל אני אשמח לחלוק ולהעמיק בכל מה שתראו לנכון (כמעט..)
קובץ מצורף 84635

***
במהלך הבנייה ניגש אלי חבר. "תגיד, את הדפנות אתה עושה בחיתוך לייזר?"
-"לא. ידנית. פלזמה והשחזות".
-"אה. קצת חבל, לא? אני – בג'יפ שאני מתכנן – בניתי ב'סוליד' את הכל, ככה שאני יכול לחתוך בלייזר בלחיצת כפתור!".
מיותר לציין שלאותו חבר יש, גם היום, את הרכב המושלם. במחשב.
הג'ימוראי, שאת שמו תבינו בהמשך, הוא רכב מלא בפשרות. חלקן אסטטיות, חלקן טכניות, כולן ממניעים של כסף וזמן. אבל אני נהגתי בפנטזיה שלי. גם אם מקרוב היו בה פגמים וא-סימטריה.
קובץ מצורף 84636

מי שכבר קרא את "המדריך לסמוראי זחלן סלעים" שלי, מכיר את הקווים הכלליים של הסיפור:
התחלתי בויטארה קצרה. כמה חודשים אחר כך, הבנתי שהרכב קצת קטן (ונמוך) על הדרישות שלי, ועברתי לסמוראי.
סמוראי קצר, חמוד וקופצני. מאוד קופצני.
כמה חודשים אחרי רכישת הסמוראי, התחלתי לעבוד ב"גתוס". כמעט מיד צללתי לברזלים שם, ונזכרתי עד כמה אני אוהב את הריח, המגע, והאתגר הגיאומטרי בחומר ובעולם הזה.
שגרה.
משרה מלאה בבוקר. קמים בשבע, יוצאים ב16:00 להתקלח ומשם ללימודי הנדסת מכונות. בכל פעם שאני יוצא, מישהו צריך לשאול "מה קרה, חצי יום?!" בקריצה.
מסיים ללמוד מתישהו בין שמונה ל23:00.
מגיע הביתה, מתרסק במיטה.

***
פעם בכמה שבועות, מורי (הלוא הוא ד"ר מורי) שולח הודעה. "חמישי בערב זוחלים. מי בעניין?". מדי פעם, כשזו לא תקופת מבחנים או בחנים, כשהמערכת מאפשרת לי להבריז ביום חמישי, יכולתי להיענות.
למי שלא מכיר את חבורת הפסיכופטים הזו, אני ממליץ להציץ בסרטונים של זרקו.
מעלות, מדרגות. שבילי-אש. מדבר. הסמוראים, גדולים ומשופרים ככל שיהיו, נבנו לתפארת (לרוב ע"י מורי), ולמטרה ברורה: סלעים.
בכל פעם שהגעתי, רק רציתי עוד: עוד זמן לטייל, עוד קפה, עוד אוטו. כלומר, יותר אוטו.
זה לא לגמרי הוגן לומר שהגעתי לקצה האוטו – כלומר שמיציתי את מה שהוא יכול לתת לי. לפחות, יכול לתת לי בלי נזקים. אולי הזדקנתי, אולי הארנק התחיל ללחוץ, אבל בשורה התחתונה: טיילתי פחות, ולקחתי פחות סיכונים.
לאט לאט, התחיל לדגדג לי.
הזהירות שלי השתלמה, והצלחתי לחסוך קצת כסף.
קובץ מצורף 84638

***
יומולדת לדקל, מאותה חבורת פסיכופטים. הרחוב נראה כמו גרסת בונסאי של מפגש ג'יפולוג.
אחרי לא מעט בירה ובשר, אני ואביעד פארן נכנסנו לעוד שיחה שגרתית, שאנחנו הג'יפאים המדוכאים תקציבית נכנסים אליה בכל פעם מחדש. יצוין שאביעד הוא בעליו של ג'ימני סטנדרטי יחסית, אבל לא פראייר בכלל בשטח.
שיתפתי אותו בתחושה שלי, שהאוטו לא נותן לי "מה שאני רוצה". כמובן שההגדרה מאוד רופפת. בתור 2 מהנדסי מכונות לעתיד, ניסינו לאפיין מבחינה טכנית את החסרונות של הסמוראי הקצר שלי, לעומת הג'ימני שלו:
· קופצני
· בסיס גלגלים קצר בצורה מסוכנת עבור השימוש שלי
· ישן – למרות שהוא מתוחזק טוב, מדי פעם רכיב "מתעייף" וכושל

הג'ימני נח משמעותית. מהכסאות, דרך המזגן ועד לקפיצים המסולסלים – אין ספק שמדובר על רכב הרבה יותר מתורבת.
אבל... הוא לא פתוח. והרכב הבא שלי – כך החלטתי – יהיה פתוח. אני רוצה הזדמנות לרוח בשיער, כל זמן שעוד יש שיער.

מישהו מהנוכחים זרק לחלל האוויר משהו על מכלולי ג'ימני למכירה. רכב שלם, לפירוק.
"נו, קלאסי! אני אקנה את מכלולי הג'ימני, ושלדה ובודי של סמוראי פתוח. ככה ארוויח רכב פתוח, מסולסל, עם מכלולים חדשים!"
אביעד מחייך, מנסה להבין אם אני צוחק. "ונשמה של פרנקנשטיין, כמובן".
הוא מבין שאני לא צוחק, ולדעתי לוחש לעצמו בראש שזו הבירה מדברת.

קובץ מצורף 84637

כמה ימים אחר כך, החלטתי לבדוק ברצינות את האפשרות להוציא את התכנית לפועל, מבחינה טכנית ותקציבית.
לבקשתי הועברה גוויית הג'ימני למורי, לבדיקת המכלולים.
המכלולים נקיים, כמעט חדשים, ומוכנים להשתלה.
במקביל, נמצא סמוראי שבעליו מכר את כל המכלולים שלו, אחרי שהחליט לא לשפץ מנוע – אבל לא הוריד אותו מהכביש (מבחינת רישוי). בינגו. "כל המציל נפש סמוראי..."

קובץ מצורף 84640
הגעתי למדידות. הראש התחיל לעבוד, לזמום. לזמזם.
חבר ואיש טכני מנוסה עבר אתי על הנתונים. להערכתו "טכנית אי אפשר לבצע את זה".
שיט. עכשיו אני חייב להצליח כדי להוכיח לו שהוא טעה.

קובץ מצורף 84639


התחלתי לחשב עלויות.
ב"גתוס" נתנו לי שבוע – מערב ראש השנה דרך הסופ"ש שהיה צמוד אליו עד סוכות הסדנה סגורה. אם אני מכין את עצמי מספיק טוב מראש, בסוף השבוע הזה יהיה לי משהו שיכול להניע ולזוז, כדי לפנות את הליפט לעבודה.
אני אוכל להמשיך בלילות ושבתות, ושיעורי הבית יחכו.

תשפוך חביבי תשפוך... אל תמתח אותנו.
עם כתיבה כזו עשית לי חשק לשבת לקרוא עד הבוקר :)

תמיד חיכיתי לסיפור מאחורי הג'ימוראי, רון אל תוותר על פרטים, עד כה ממש מעניין :)

עוד ....
אני במתח אוכל צפרניים..

יופי של כתיבה!


Sent from my iPhone using Tapatalk

אני גם לא מכיר את כל חלקי הסיפור, אבל מבטיח לכם שזה הולך להיות אחד השרשורים היותר כיפיים שהיו פה בזמן האחרון.

רון אני שמח שבחרת לשתף. אתם לא מבינים איך הבחור מתרגש :-)

זה כמו הטיטאניק... כולם יודעים את הסוף אבל בכל זאת מתעקשים לצפות בסרט.

תודה על הפרגון חברים. מחמיא ועושה חשק לשבת לכתוב את ההמשך... מבטיח תוך כמה ימים.
לאט לאט יהיה פחות סיפור ויותר כניסה לפרטים טכניים (אלא אם יהיה ביקוש לעלילה... ואז נתמקד בחוויית הטיולים בו :cool: )

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי רון נחמן

לאט לאט יהיה פחות סיפור ויותר כניסה לפרטים טכניים (אלא אם יהיה ביקוש לעלילה... ואז נתמקד בחוויית הטיולים בו :cool: )

---

גם וגם וגם וגם.

נהנה לקרא ממתין להמשך...

מחכים להמשך הסיפור + לצד הטכני שלו


אני אישית נהנה מאוד מהסיגנון כתיבה שלך

קבל לייק גדול

הייתי תמיד רואה אותו בת"א ליד חברה שלי, ולא הבנתי לאיפה הוא נעלם.

מחכה לקרוא את ההמשך...

הלוווווו
מה קורה ?
איפה עוד???
נו נו !!!

עוד עוד עוד עוד

סוףסוף מגיע צבע....
אתה באמת צריך שנתחנן?
חשבתי שגם אתה רוצה...

הנה הנה... ממשיך!

תחילת תכנון:

כשהמספרים התחילו לרוץ, הבנתי שאשכרה אפשר לבצע את זה. צילמתי את הסמוראי שלי, כדי להתחיל לקשקש עליו תכניות:

קובץ מצורף 84665קובץ מצורף 84664

הגדלתי בסיס גלגלים, 'חתכתי' את הבודי והגבהתי, כמובן.
זה התחיל להיראות כרעיון יותר ויותר טוב. או לפחות, יותר ויותר כיף. וישים.
פניתי לגוגל למעט השראה:

קובץ מצורף 84666

דברים מאוד מעניינים אפשר לעשות לסמוראי, ברגע שאין לך מגבלות תקציב וחוק. לצערי, היו לי את שניהם –
הסמוראי היה כבר רשום עם צמיגי 235, והתקציב אפשר בעיקר לשחק עם מה שיש, לא יותר מזה.

בשלב הזה נפלו כמה החלטות:
1. הרכב יהיה מקורי, יחסית. מה זה מקורי? מכלולים מקוריים כמעט לגמרי של ג'ימני, פלוס קיט הגבהה של 4byFourArt. הבודי יהיה כמעט כולו של סמוראי.
2. מטעמי רישוי, השלדה נשארת סמוראי. זה גורר הרבה עבודת נמלים משעממת, שלא מובאת פה. כל התושבות עוברות. אל תשאלו שאלות טיפשיות.
בנוסף, הזמן המוגבל גורר החלטה דרמטית:
3. מחליטים "תוך תנועה". אין זמן לתכנונים קפדניים. יש דיסק, פלזמה, רתכת וראש טוב לעניינים גיאומטריים – אני כבר אתמודד עם כל קרב בנפרד. צל"ש או טר"ש.

נרשמתי!

עברו חמש שעות מאז הפוסט האחרון. יאללה חביבי, תן גז עם ההמשך :rolleyes:

כתיבה יפה מאוד.. אבל למה כלכך איטית :p

זחילת כתבים :)
נרשמתי....

מעולה!
נווווווווווווווו...........
מה עם ההמשך?
ככה בלי סיפור לילה טוב?

יש פה ריח של שרשורי בניה מפעם.... איזה כיף!!! :cool:

מה שיפה זה שהזוקאים הם החיה הבועטת במגה-פורום הזה :)

גרר מגיע. זו גם הפעם הראשונה שרואים את הגורם שבלעדיו אין סיכוי שהייתי מצליח:
חברים.

רשימת התודות הארוכה מבהירה – לא פחדתי לבקש עזרה, וחברים רבים זרמו עם השטויות שלי ובאו לעזור. בעבודה קשה, בייעוץ טלפוני, בשליחויות, בכוס קפה רגועה כשאני עומד חסר אונים מול עוד בעיה.

קובץ מצורף 84672קובץ מצורף 84673

פורקים את הרכבים, ומעמיסים על הליפטים. בשלב הזה אני נשאר לבד.

חשוב לי להדגיש – מרגע תחילת העבודה, כל החלטה נשענת קודם כל על קריטריון הזמן, ורק אחריה: עבירות, אסתטיקה, עלויות ועוד.
אם אני לא מספיק להגיע ל"רולינג שאסי" – שלדה נוסעת – בתום שבוע, לא תהיה ברירה אלא להזיז את הרכב החוצה עם מלגזה ולקוות לטוב...

קובץ מצורף 84674

אז קודם כל, צריך להתחיל לחתוך. כשאני עומד מול שני הרכבים, אני עומד מול דילמה טכנית ראשונה:
האם הבסיס של הבודי יהיה הג'ימני? (או פשוט הסמוראי המקורי?)
החסרונות:
צריך לעשות המון התאמות, ויש סיכוי סביר שכל מיני דברים לעולם לא יתחברו כמו שצריך – כמו דלתות שלא נסגרות, או קורת רוחב צרה מדי, לדוגמא.
המשמעות היא הרבה פאבריקציה, כלומר: יצירה מאפס של אלמנטים רבים. אין שום יכולת להעריך את כמות ההשקעה הנדרשת.

היתרונות:
בודי נקי מחלודות, שעבר ציפוי מודרני נגד חלודות עתידיות (ולא סתם זפת), ונחסכת ממני עבודת החשמל – כל הצמות נשארות על הבודי. בנוסף, הדבר מצמצם משמעותית את הנדרש ל"רולינג שאסי" – ומעביר את רוב משקל העבודה לשלב הבא.


מהיכרותי איתי – תחום החשמל ייצור אצלי סיטואציות רבות של בהייה מיואשת על ערימות חוטים. צריך להודות: אני מפחד מחשמל. יותר מדיי דברים שיכולים להשתבש, ובכלל – חשמל זה תחום ל"גרמנים", שיודעים לעבוד מסודר לפי הספר. לא אני. בבנייה כמו בנהיגה, אני... מעדיף ללמוד מטעויות :rolleyes:

לעומת החשמל, בתחום הפאבריקציה אני נהנה, אולי נהנה מדיי. לא מפחד ליצור חלק ולזרוק לברזל אם הוא לא הצליח (מה שקרה יותר מפעם אחת במהלך הבנייה). לכן בחרתי בבודי של הג'ימני, אבל עם אזהרת מסע: קודם עושים מה שצריך כדי שהרכב יתגלגל, ורק אח"כ מתחילים לשחק.

חשוב לי להתעכב ולהדגיש-
למי שלא הבין: המשמעות היא שהבודי עצמו יהיה בן-כלאיים. חיבור של רצפת ג'ימני, חלקים שונים של סמוראי, וכל מיני חתיכות פח שאני אעשה במיוחד.

תשמע רון , אתה ממש מחזיר את הפורום לימי קדם !!!
אז בנימה אופטימית זו - נו דיי ... תמשיך ....

עוד עוד עוד עוד עוד...

רון,סחטיין על הכתיבה האיכותית !
שפוך.שפוך הכל. כולל המפגש הראשון עם המעלה הנסתר...:rolleyes:

אכן אחד הפרויקטים המגניבים שפגשתי...

משאיר טעם לעוד....
אחלה כתיבה