Printable View
אתה מה שנקרא בשפה המדצינה, חטפת זפטה שמש.ציטוט:
נכתב במקור על ידי מיכה100
מה אתה צריך זה אמבטיה חול.
וברצינות , אתה סובל מחום גוף גבוה עקב אי פינוי יעיל שלו, הגוף מיצר זיעה למטרת אידוי וכתוצאה קירור, כנראה שבאופניים (ששם אתה מוציא הרבה יותר אנרגיה) אתה מפנה חום טוב יותר.
גם אני סובל(מאוד) מחום, תנסה פעם אחת למלא את השלו קר בקוביות קרח- מבטיח לך שעד סוף הרכיבה תוכל להוריד ביעילות טמפ׳ , במיוחד מהגולגולת.
שנשקל שלי, גם כיום ברכיבות אופנים ארוכות וגם בעבר עם האופנוע שטח:
לפינוי חום, להרטיב החולצה מדי פעם, בשילוב עם הרוח זה משמעותי
אתם מתייחסים הרבה לשתיה וכאב ראש, חשוב לאכול מדי פעם, תמר זה פתרון מעולה
לא יודע על איזה אופניים הוא רוכב,ציטוט:
נכתב במקור על ידי talw
בכלל לא בטוח שהוא מייצר באופניים יותר חום.
כשרוכבים על אופנוע ששוקל 160 קילו זה אף יותר חמור.
מה שהיה נחוץ לי יותר באותו רגע היה כנראה דפיברילטור ולשבת ערום בתוך בור מלא מים. בשיא הרצינות, לימדו אותנו שהקירור הטוב ביותר מבוצע דרך הרקטום.ציטוט:
נכתב במקור על ידי erezgur
הירידה לכיוון מערב היתה קשה פי שלוש מהעלייה. הגעתי לתחתית, לאחר כמה הפסקות קצרות, באפיסת כוחות מוחלטת, מה שהוביל אותי לטעות של לשבת על האוכף במקום לעמוד בדרך הכורכר הראשית. ביחד עם תשישות מנטלית העונש לא איחר להגיע: החלקת זנב לא חיננית שעם יותר מזל משכל הסתיימה על הגלגלים.
הגעתי הביתה מפורק, בהיפרטרמיה עם ארבע גפיים רועדות, ויכולת דיבור שהסתכמה בלחישות קצרות.
ופה, אסחף טיפה לפסיכולוגיה של מאמצים. אני הדיוט מוחלט בתחום אבל כן חי"רניק משנת 88 ועד היום, שעבר איזה מאמץ או שניים. לפעמים הבנות שאלו אותי בשביל מה עברנו מסעות של 120 ו150ק"מ אם זה לא באמת מה שנדרש בפעילות המבצעית, וזה רק דופק אותך פיזיולוגית במקום לשפר, והתשובה שלי היא כזו: זה מגדיר לך במוח את גבולות היכולת שלך, ואז כשאתה צריך לנוע 40ק"מ בלבנון בדרך למארב, נפשית, זה מרגיש לך קל, וזה כמובן משפיע חיובית על התחושה הפיזיולוגית.
אז לתל גודד כמובן שלא הייתי צריך לעלות עם אדוונצ'ר ברמת הרכיבה והכושר הירודים שלי. זה מטומטם להפליא.
אבל, מנטלית, אני לגמרי ערוך עכשיו לטיולי מדבר. כמובן, לא למעלות הנחשבים, אבל למסלולים בינוניים בטמפ' נעימות.
צעד חסר כל משמעות לאנושות. צעד גדול עבורי.
רק שלא תייצר לעצמך בטחון מופרז, שמוביל לטעויות שבגילך עולות הרבה יותר לתקן אם בכלל אפשרי.
Sent from my HD1903 using Tapatalk
מסכים לחלוטין. מנסה להיזהר מזה.
כתב כאן דורון.
אנחנו כבר לא צעירים, וכולנו שמענו על מקרים שהאבא עזב את המשפחה התקועה עם הג'יפ כדי להשיג עזרה, ומת ממכם חום.
אני חוויתי לפני כמה שנים חוויה דומה בסיום העליה מנחל סמך. גם כן על dr. וזאת לא עליה קשה מדי לאופנוע.
ממש התחלתי לראות שחור.
וזאת לא היתה התייבשות.
המזל שלי היה הבריכות מתחת לגשר של תוואי ההטיה. תוך רבע שעה הייתי כמו חדש, אבל התחושה לפני היתה לא נעימה בכלל.
וזה היה בדיוק המקרה של פסיכולוגיה של הלוחם האמיץ, שעבר דברים קשים בהרבה ולא הבין שהוא לא באותו כושר, ובטח לא באקלום הגוף למז"א שמאפיינים חירניק בן 20.
40שח לאריזת 12 טבליות שמספיקות להכנת כ-6 ליטר נוזל איזוטוני.ציטוט:
נכתב במקור על ידי מיכה100
מתמוסס מעצמו בקלות.
אני משתמש ב-3 ליטר בממוצע לאימון.
יש על מיני טעמים.
(אורך האריזה כ-15סמ)
https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...d005343a73.jpg
ראש.ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
הראש מאבד הכי הרבה חום.
והמוח יינזק ראשון מהבישול.
דרך הרקטום מודדים טמפ ליבה כשיש חשש למכת חום.
צחוק צחוק, אבל לאחרונה בהרבה טיולי יום שישי אני משלב את מבשלת שריגים , ככה באמצע , שבחום הזה יהיה יותר קל לחזור הביתה…ציטוט:
נכתב במקור על ידי נמרוד
לא צחקתי.
אין על בירה קרה בלב מדבר, ויש לזה גיבוי מדעי.
רוכב כל שבת בסינגלים של המרכז על רוקי מאונטיין איסטינקט, אופני אנדורו (בין קרוס קאונטרי לאול מאונטיין).ציטוט:
נכתב במקור על ידי איל מ
ממוצע 20-25 ק"מ לרכיבה, כולל בשיא הקייץ, אם כי מוקדם בבוקר.
עניין של שעה וחצי שעתיים וליטר מיים בדרך כלל. לא משתמש בג'לים, מקסימום עצירה קצרה לטרייל מיקס.
לא יודע להסביר אבל האופניים הרבה פחות תובעניים גופנית מאופנוע, זו האמת.
זו תשישות קלאסית, הייתי שם.ציטוט:
נכתב במקור על ידי איל מ
לכן הטכניקה כל כך קריטית באופנוע שטח, אפילו יותר מכושר (שחשוב גם הוא).
רוכב מתחיל משקיע הרבה יותר מאמץ על קטע נתון מרוכב מנוסה, ומתישהו הגוף פשוט מורד.
מעולה תודה!ציטוט:
נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן
עדיין אבל לא ברור לי המנגנון שמייצר כאב ראש לאחר הרכיבה, לעיתים שעות רבות אחרי הרכיבה:
- הרעלת מיים - שנים האמנתי בזה אבל עובדתית לא משנה כמה מלחים אני דוחף (פלוס סנדוויץ בריא באמצע הרכיבה), הבעיה לא באמת נפתרת.
- התייבשות - אולי. אני שותה המון ביום שלפני, תוך כדי ואחרי הרכיבה. לא ברור לי איך אפשר והאם נכון לשתות עוד.
- מכת חום - חוויתי את הסימפטומים בהקשר אחר בעברי הרחוק. אצלי זה התבטא בהקאות והרגשה איומה, ממש לא דומה לארוע הנוכחי.
מן הסתם אנחנו מקפידים על מנוחות רבות בצל, בכל זאת כבר לא וואחשים. אבל לך תפנה חום עם הציוד הזה, יקר ומאוורר ככל שיהיה.
מה שנשאר להגיד זה את המובן מאליו: "הדבר היחיד שיותר גרוע מלרכב בקייץ, זה לא לרכב בקייץ".
אני רוכב ימים שלמים בשטח בטמפרטורות של 35 מעלות ומעלה גם רכיבות אנדורו קשות מאוד וגם רכיבות ראלי עם כלי נוסף למרחקים ארוכים על ציוד מלא, ולא סובל מהבעיות שאתם מתארים
אני לא מיוחד אבל מה אני כן עושה? דבר ראשון ועיקרי - לא זז מטר בלי אטמי אזניים. אני מסביר לאנשים שוב ושוב שכאבי הראש שלהם מרכיבת שטח במידה והם לא מיובשים נובעים בעיקר מהרעש שמלווה אותם כל הרכיבה וטוחן להם את המוח. נסו אטמי אזניים לרכיבה אחת, לא יזיק.
דבר שני ולא פחות חשוב - אני צורך מלח כל השבוע בכל ארוחה בכמויות מכובדות גם לסיבות האלו וגם כי אני אוהב. בהתאם אין לי שום מחסור במלח במאמצים גופניים בעומס פיזי וחיצוני גבוה ואני לא צריך משקאות איזוטונים או תוספים כאלו ואחרים פרט למים (קרים)
בלי קשר ישיר דובר כאן על מים קרים - קוביות קרח נמסות מהר, אישית אני מקפיא 4-5 כוסות חד פעמיות עם מים ובבוקר הרכיבה מוציא את הקרח מהכוסות לשלוקר, על הקרח מים קרים מהמקרר ויש לי מים קרים לכל היום
הופה, כיף לגלות מיקצוען בקהל.ציטוט:
נכתב במקור על ידי בדאלק
אכן חשדתי ברעש המנוע כגורם אפשרי רביעי.. איישם את ההמלצה על אטמי אוזניים ואחזור לדווח.
ברור שהשקית מלאה בקוביות קרח, טריויאלי. הן שורדות אגב עד שהיא מתרוקנת, אני לא רוכב כל כך הרבה שעות כמוך.
לפני כ 5 שנים כאשר התחלתי מחדש את התחביב, גיליתי שכמעת מכל רכיבה אני חוזר עם התכווצויות שררים.
כאשר אני ממש רוכב שטח קשה אני מהר מאוד מתעיף.
היה לי arm pump בכל פעם שהיתי נבנס לסינגלים רצינים (או אפילו שבלים מאוד מטלטלים).
לא הבנתי מה הסיפור, אולי אני בכושר נמוך ?
אבל לא אני שוחה בריכות, עושה הליכות, בכל דבר אחר ספורטיבי לא היתה בעיה.
יותר מזה בכל פעם שהיתה לי עליה קשה שהיתי צריך לסחוב את האופנוע למעלה (בהליכה לידו)
או אפילו בירידות. היתי גומר את העליה מותש לחלוטין עם ידים רועדות.
וזה ממש לא היה משהו ארוך או דורש במיוחד.
אז אחרי הרבה מאוד סרטוני יוטיוב, ואימונים הבנתי סוף סוף את הבעיה שלי.
אני רוכב נוקשה מדי. מנסה לשלוט יותר מדי באופנוע.
בתנוחת הרכיבה המרפקים שלי מתוחים סופגים כל במפ, כנל הרגלים.
בשבלים לבנים זה פחות אקוטי, בשטח טכני זה קריטי.
גם ליכולות הרכיבה, אבל גם למידת העיפות שנוצרת.
והכי גרוע לדחוף אופנוע בעליה. אם הטכניקה שלך לא נכונה, אתה נגמר בעליה אחת.
עלית עליה ונחשלת. אתה מלא אנדרנלין מרים את האופנוע כאילו היה צעצוע.
עולה את העליה בלי מנוע פשוט דוחף למעלה כמו גבר גבר.
בסוף העליה אתה רועד סחוט ובקושי יכול לנסוע הביתה.
זה לקח הרבה מאוד זמן ורכיבות, אבל בסוף למדתי לא להיות קשיח על האופנוע.
לתת לו לעשות את העבודה.
בעליות לא לדחוף אותו אלא לתת למנוע להעלות אותו.
מאוד להזהר אחרי נפילות או במצבים שאתה מלא אנדרנלין!
נפלת, נכשלת, עצור ! ספור עד חמש, תתכנן מה אתה הולך לעשות.
אל תבזבז כוח סתם !
נשמע נורא פשוט כשמקלדים את זה במקלדת במשרד ממוזג.
מאוד קשה לישם במציאות...
זה בדיוק מה שעשיתי בעלייה. עצרתי את האופנוע 50 מטר לפני הפסגה, במקטע של כמה מטרים יותר מאוזנים, כשהרגשתי שאני במאמץ יתר. שמתי אבן מאחורי הגלגל האחורי, בנוסף כמובן על השארה בהילוך, וישבתי לנוח. 15 דקות ואז הרמתי את האופנוע אל הפסגה בהליכה לידו, כשהוא מסיע את עצמו. פתחתי כסא ועצרתי שוב לכחצי שעה.
בירידה כבר הייתי הרבה פחות סבלני, וזה היה מטומטם. עצרתי מדי פעם ל30 שניות לנוח, הסתכלתי על העצים מסביב, התלבטתי אם לשבת מתחתם, ולא עשיתי את זה. שטות רצינית. גם בירידה, את ה20 מטרים האחרונים הורדתי כשאני ליד האופנוע ולא עליו. הרגשתי שאני מסכן את עצמי בנפילה אם אני ממשיך כשהמוח כבר לא מתפקד.
בסוף הירידה עליתי על האופנוע וישבתי עליו כמו סמרטוט על דרך הכורכר, שם כמו שרשמתי, בתוך פחות מדקה כמעט התרסקתי בהחלקת זנב.
כאשר אתה מעלה אופנוע, אתה לא הולך לידו באופן רציף.
העלאה כזו יוצרת הרבה מאוד לחץ קבוע על השררים, וזה גם לא יעיל.
משתמשים בשיטת הדחיפות.
עומד יציב ליד האופנוע, משחרר את הקלץ, האופנוע מתקדם.
אתה לא דוחף אותו! ולא הולך לצידו. אתה רק מיצב אותו שלא יפול.
הגיע למרחק שבו הזרועות שלך מתחות, אתה עוצר אותו.
אז אתה מתקדם למעלה עד ששוב האופנוע, לידך.
משם חוזר לפעולה הראשונה.
חשוב מאוד לזכור שהברקס הקידמי כמעט ולא משפיע על עצירת האופנוע.
רוב המשקל הוא על האחורי, והוא זה שבעל כוח העצירה הגדול ביותר.
אז איך עוצרים כשאין לך גישה לרגלית הברקס?
עם הקלץ והמנוע,כמובן שהקלץ היכן שהוא טיפה לפני נקודת החיכוך ואז הוא עוצר את האופנוע..
בשום פנים ואופן אתה לא עוצר את האופנוע להדרדר באמצעות השררים, זה יגמור אותך מהר.
זה דורש תירגול, ולא ממש אינטואיטיבי, אבל עובד מצוין.
מציע לך להתאמן על זה "על יבש" לפני שאתה נקלע לסטואציות ממשיות בשטח.
"קשה באימונים קל בקרב" וכל זה..
לחנן,כולם עוברים את זה . אף אחד לא חריג פה.
ירידה אותו הסיפור אבל הפוך.
כאן הברקס הקידמי משחק תפקיד חשוב.
אתה יורד עם מנוע כבוי ובהילוך.
בשום פנים ואופן אתה לא עוצר באמצעות השררים את האופנוע, רק ברקס וקלץ.
משחרר את הקידמי, ואם צריך לוחץ קצת קלץ.
האופנוע מחליק לאט לאט עד שמגיע למרחק זרועות מתוחות.
עוצר אותו על ידי ברקס קידמי והוצאת קלץ.
בשום שלב לא נותן לו לרוץ קדימה.
אז אתה יורד עד שאתה קרוב לאופנוע.
וחוזר חלילה.
מוני, התאמנתי על כל נושא העלייה בזחילה כמה וכמה שעות בשבועות האחרונים במקומות יותר ופחות סטריליים, אפילו באספלט, וזה בא לידי ביטוי באופן טוב מאוד אתמול. הייתי מאוד מרוצה מזה. אני יכול לכבות, להתניע, לעצור ולהתחיל נסיעה ולזחול כמה שבא לי, כמה ס"מ שבא לי, במהירות שבא לי, ללא כל מגע בבלמים, כמעט ללא מחשבה שנייה. אפילו לדבר עם בתי בטלפון תוך כדי... גם האימונים הדו-יומיים שלי במכונית בדרך ל/מהעבודה על חיזוק שרירי כף היד מוכיחים את עצמם. אני כמעט ולא מתעייף בשרירים האלה.
לגבי הסעה רצופה של האופנוע בעלייה כשאתה לידו מול העלאה בקיטועים כפי שתיארת, זה תלוי עד כמה התוואי קשה. כשהוא לא, אין טעם בהפסקות האלה. אפשר ללכת. כשהוא נהיה תובעני יותר, אז כן, וכך התנהלתי. בהתאם למבנה המקטע.
- - - Updated - - -
גם כאן, בירידה, מוני, זה תלוי בקושי ובאורך הירידה. בירידה של 500 מטר, זו של אתמול, היה לוקח לי כל היום להוריד את האופנוע בקיטועים כאלה.
רוב הירידה זחלתי ברצף עם רגליים מהלכות מהצד, ובקטעים מאוד מסוימים, הורדתי קוביה אחרי קוביה. יד שמאל עוצרת עם המצמד ויד ימין עם הבלם. פה ושם גם היו כמה מטרים שממש התגלגלתי עם רגליים על הרגליות. זה היה היוצא מהכלל.
- - - Updated - - -
איפה עושים פה לייק?ציטוט:
נכתב במקור על ידי talw
אגב, הזמנתי רפידות מצמד מעליאקספרס, כדי להוריד את הדאגה להן מסדר היום.
אם יגמר לי המצמד במפתיע, אוכל להשתמש בהן ולא להפסיד טיול. אם יהיה לי מספיק זמן מראש להתכונן, כנראה שאעדיף להזמין מותג מוכר מאמזון, או מקורי, ולשמור את הסיני כגיבוי להמשך.
הטכניקה הזו מתאימה כמובן לקטעים טכנים ו\או תלולים.
כאשר העליה\ירידה בשיפוע קטן אין טעם להשתמש בה.
אבל, אם הירידה\עליה כל כך מתונה למה בכלל ירדת מהאופנוע.
ואם אתה על האופנוע, למה עם שתי רגלים מהצדדים ולא על הפגים בעמידה.
בעמידה אתה הרבה יותר יציב, צריך כמובן להתאמן על static balance
אבל זה הרבה פחות מתיש.
יורדים לאט על הפגים, וזהו.
אני לא מכיר את התל הזה, אולי יותר תרחיב למה בעצם לא רכבת את הירידה על הפגים?
זה היה מעל רמת הרכיבה שלי לעשות את זה. לקחתי ביס גדול מדי כשבכלל הגעתי לשם.
כן היה שם יתרון אחד עבורי. ההתחפרויות של המכוניות וזרימות הגשם יצרו בצד הנמוך של השביל חריץ בחתך V מאוד עמוק. עד כ50ס"מ. זה כמובן מרגיש מאוד בטוח מבחינת ההגעה עם הרגליים, וגם מאפשר להשכיב את האופנוע הצידה במקום להפיל אותו, אם יש צורך. לא השתמשתי באפשרות להשכיב את האופנוע, אבל זה נסך בטחון. מה שזה לא מאפשר זה לשחק עם הכידון כדי לייצב את עצמך בעמידה. הכידון מנותב לחלוטין. בשאר רוחב השביל יש שפ"ץ ודרדרת שגורמים לגלגלים להחליק הצידה לכיוון הV, אז זה פחות נעים.
לגבי השאלה למה ירדתי מהאופנוע, אז פשוט הייתי עייף מדי ב20 מטרים האחרונים, והרגשתי שזה מסכן אותי. הם לא היו קשים יותר מה500 מטרים שלפניהם כשהייתי על האופנוע. להיפך. את רוב 20 המטרים ככולם יכולתי לרדת בעמידה על הרגליות, אם הייתי במצב פיזי ומנטלי תקין.
ברור שלעמוד על הרגליות זו האופציה הטובה ביותר, אבל היא דורשת מחויבות להתקדמות ומהירות מינימלית, שלא תמיד מתאים לך לקחת על עצמך.
אני אציק עוד פעם אחת בלבד:ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
תרגילי שליטה בקלץ' וזחילה בעליה זה סבבה לגמרי, אבל אסור להישאר שם.
עוד מעט בע"ה יגיעו החורף והמשקעים ואז תגלה שאי אפשר לזחול בעליה.
חייבים חייבים לתת גז בפטצ'ים שיש בהם אחיזה, כדי לתת לאופנוע מומנטום שישא אותו בקטעים החלקלקים או במדרגות.
ואז תראה שהטכניקה הזו גם תעלה אותך את ה20 מטר האחרונים של תל גודד. על האופנוע, לא לצידו.
חנן תחליף דיסקט ותתחיל לתת גז. זה אופנוע, לא משאית ריו (מרגיש כמו, אבל לא).
לגבי ירידות:
המגבלה בירידה זה 99% הפחד של הרוכב. שאל אותי איך אני יודע.
מציע לך לתרגל ירידת מתלול בצורה מבוקרת, להתחיל בקטן ולהגדיל ולהגדיל. אתה תגלה יכולות שלא האמנת שיש בך.
בדיאר לא כל הרפידות זהות כך שאני מקווה שהסט יתאים. יש גם מיתר/ קפיץ היקפי שנשבר כשמוציאים אותו להחלפת הדיסקית הכי תחתונה ואותו צריך לקנות מקורי - תכין לך מראש מחו"ל או מעופר אבניר בארץ (שבדרך כלל אין להם במלאי).ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
דבר נוסף חשוב מאוד באופנועים לגביי קלאצ'ים הוא להחליף גם את דיסקיות הברזל ולא רק את הרפידות. אם הקלאץ' הגיע למצב של החלקה כל החבילה איבדה גובה כולל הדיסקיות ואם לא מחליפים אותן יחד עם הרפידות זה יעבוד לזמן קצר ויחזור להחליק שוב.
דבר אחרון לגבי הדיאר וקלאץ', ב650 הקפיצים של הקלאץ' ידועים כחלשים יחסית. כשהוא יתחיל להחליק לך אתה יכול להוסיף דיסקיות דקות (שייבות) בין הקפיצים לברגים שמחברים אותם לפלטת הלחץ כדי להוסיף עומס קפיץ עליהם כדי לקבל עוד לחץ על הקלאץ' ולהמשיך לרכב עוד אי אלו קילומטרים. המחיר יהיה קלאץ' מעט יותר קשה אבל החלקות לא יהיו והתחממות רפידות והיחלשות של הקלאץ' בתנאי אנדורו יהיו פחות תכופים.
פה לא יעזור כלום, גם אם אלף אנשים יכתבו לי אלף פעמים. אני רוכב מהר יותר רק היכן שאני מרגיש שזה ישאיר אותי בתוך מעטפת בטוחה. כתבתי כבר שאני מבין שזה משפר יציבות ונותן סיכויים טובים יותר לצלוח עלייה עם פחות הסתבכות, ועדיין, לא מתכוון ללכת על שיטת צל"ש או טר"ש. מהירות משפרת יציבות, אבל כשבכל זאת נכשלים, וכולם נכשלים מתישהו, זה כואב יותר. הרבה יותר.
במקומות שנוח לי עם זה עם זה אני רוכב מהר יותר. זה שהתרשמתם שאני רק רוכב בזחילה, זה רק כי כתבתי על זה יותר.
אני משפר דרסטית יכולת ובטחון בדרך שלי משבוע לשבוע. מקומות שירדתי קוביה אחר קוביה לפני שבוע עם רגל על הקרקע, אני עכשיו עולה ויורד אותם בעמידה חמש פעמים ברצף בלי למצמץ. זה יקח עוד זמן כדי לעלות את תל גודד בטאקט אחד? אולי כי אבוא מהר יותר כשארגיש נוח? אולי סתם כי אשפר טכניקה ו/או בטחון עצמי? אז יקח עוד זמן. אין לי עם מי להתחרות, ואני גם לא צריך להיות שם מלכתחילה.
תודה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי בדאלק
כן, לגבי הדיסקית השונה הבודדת, אני מכיר, וזה קיים בקיט שהזמנתי כמו גם דיסקיות המתכת. לגבי הקפיץ, קראתי קצת עליו והבנתי שקל לשבור- אזמין.
קפיצים מחוזקים- היו לי בעבר בdr600. בינתיים לא חוזר לשם. זה פוגע משמעותית בנוחות התפעול, שבתורה משפיעה על איכות הרכיבה.
דרך בורמה עם הסרפנטינות מהראל לבית מאיר. נחל כסלון.
https://imageshack.com/i/po7EsCDBj
https://imageshack.com/i/pomUknQ3j