הוא כתב, בערך 20 אלף בשנה
Sent from my LG-H930 using Tapatalk
Printable View
הוא כתב, בערך 20 אלף בשנה
Sent from my LG-H930 using Tapatalk
מעל 25000. טיפול כל 10000 קמ.
אסף.
דורון,אין חולק על האמינות והאיכות של רכבי השטח של טויוטה.
אבל זו לא השאלה, ולכן גם האמירה של גוי כזה או אחר, פחות חשובה.
השאלה היא שאלת המחיר.
מה היה קורה עם אסף היה מחליט למשל ללכת על D-MAX?
מן הסתם הוא היא יכול לקנות רכב יותר צעיר ועם פחות ק"מ, וכנראה, שהתחזוקה היתה עולה פחות.
זו השאלה שבעלי הטויוטה צריכים לענות עליה.
וזה נכון בעיקר עליכם, בעלי הטנדרים, כי ב SUV זו כבר בעיה אחרת, פשוט אין מבחר.
אסף?
בארבע השנים הקודמות כשהוא היה אצלי 6,000 שקלים בשנה בממוצע נשארו במוסך (כפי שנכתב בפורום). יש לכם פה תיעוד באמת ארוך טווח ורב בעלים על אותו הרכב.ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
אז זו השנה של המעל הממוצע, שנה הבאה תאזן, אבל אלו העלויות של רכב שטח דיזל גדול בעשור השני לחייו, שנוסע כרכב יומיומי.
למה טויוטה? זיו האמת שענית לעצמך. כמו שבקטגורית הSUV אין הרבה אלטרנטיבות ללנדקרוזר, גם בקטגורית הטנדר. הדימקס בעל אמינות דומה אבל נחות טכנית כרכב שטח (סרן מעל העלים, גובה, העדר נעילה אחורית וכו'). אלטרנטיבות אחרות גם נחותות טכנית כל אחת בדרכה.
עבדתי עם דימקס 2008, כחדש מהניילון הוא היה הרבה פחות אמין ועמיד מההיילקס שהוא החליף.ציטוט:
נכתב במקור על ידי zivo
והיה רחוק מאחורי ההיילקס במה שקשור לשטח.
אגב, קודמו של הדימקס, האיפון 3.1 היה רכב נהדר.
גם מהמגנום נהנתי.
אחת הסיבות שבחרתי בהיילקס כרכב שטח פרטי הייתה כי שנים לפני שקניתי אותו, עבדתי עם דגמי מיצובישי, איסוזו, טויוטה ודראקרובר וקצת ניסן.
תמיג חדשים ותמיד מתחזקים בלי לחסוך כלום.
עכשיו כשאסף פרט את העלויות וזה יוצא כ-10k אחזקה טכנית מעבר לביטוחים ואגרות זה עושה לי יותר שכל.
עדיין יקר, אבל לא מוגזם.
בשנה הבאה אני אצטרך לעשות קלאצ וטיימינג, והנה בבת אחת תהיה שנה עם הוצאות גבוהות בהרבה מעל הממוצע השנתי הרגיל שלי, אבל זה לא מייצג את השוטף שבין הדברים הגדולים.
ביהדות, השאלה מה היה קורה אילו... היא לגיטימית ואף שימושית להלקאה עצמית. אצלנו בבודהיזם לעומת זאת, היא אינה שאלה לגיטימית, כי אין טעם להעמיק בדבר שלא קרה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי zivo
אסף.
אז בשביל מה כל השרשור הזה????ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
מי אמר שיש תכלית? https://uploads.tapatalk-cdn.com/201...10fe19b78d.jpg
יקירי,ציטוט:
נכתב במקור על ידי נמרוד
איש רגיל היה שאקיאמוני, מי שאנחנו מכנים הבודהה, ‘זה שהתעורר’, שהתעוררותו עומדת במוקד מה שאנו מכנים ‘בודהיזם’. שאלה אחת בערה בו: מאין האי-נחת שנוכחת בכל, ואיך אפשר להקל, או להיחלץ מהאי-נחת? תעתוע, התעלמות, עיוורון ובורות מביאים לסבל, אי-נחת, תסכול ומצוקה. כך הבין שאקיאמוני כשהתעורר מן התעתוע. כך הבין הבודהיזם. אבל הסבל, אי הנחת, המרירות, התסכול והמצוקה הם עצמם תחילתה של ההתעוררות מן התעתוע, התעלמות, העיוורון והבורות. גם את זה הבין הבודהיזם. אנחנו נולדים בבכי ומתים כשאנו נאחזים נואשות בחיים, ובדרך אנחנו חולים, מזדקנים, נפרדים, מצפים, כמהים, אחוזים במקומות שאנחנו לא אוהבים, ונקרעים ממקומות שאנחנו אוהבים, חומדים את מה שנדמה לנו שהוא רצוי כל כך, ונרתעים שונאים את מה שדימינו שהוא שנוא כל כך. כך הבין הבודהיזם. כה מעט נחת אנחנו יודעים. וכמה קצרת רוח היא כשהיא באה. הגוף אינו שרוי בנחת, הרוח אינה שרויה בנחת. כל אלה מביאים לתסכול,כעס, שנאה, תשוקה שאינה באה על סיפוקה, מלחמות, הרס. כך הבין הבודהיזם. שאקיאמוני יצא לדרך החיפוש מתוך אי-נחת למראה הסבל שבעולם, אבל מצא את הסבל כנקודת מוצא לריפוי. הוא לא חשב על דרך עוקפת סבל, אלא על דרך חוצת סבל. דרכו היא דרך הבודהיזם. הוא יצא לדרך החיפוש מתוך וויתור על ממלכה, וגילה את הוויתור כנקודת מוצא לריפוי. הוא יצא למסע החיפוש מתוך חמלה לכל היצורים שראה אותם בסבלם, וגילה גם את החמלה כנקודת מוצא לריפוי. הוא הבין את הדרך כשהיה בהתבוננות עמוקה והציע אתדרך ההתבוננות כמוצא אפשרי לסבל. כשהבין, הציע את הבנתו לעולם, מנוסחת כ’ארבע אמיתות נאצלות’, שדומות לאבחנה רפואית: המחלה – הנוכחות בכל של האי-נחת, התסכול, הסבל. מקור המחלה – בורות ותעתוע, שמביאים לצמא ותשוקה, או לכעס ואיבה, ומכאן לסבל. אפשרות הריפוי – הוויתור על סיבות המחלה, ומכאן האפשרות לריפויה. דרכי ריפוי– חיים של מוסר, חוכמה, והתבוננות של תודעה טהורה. בודהיזם, מהו? אז מהו הבודהיזם? מי שמבקר לראשונה באסיה יתבלבל. בתאילאנד יראה נזירים גלוחי ראש, ילדים כקשישים, לבושים בגלימות כתומות, הולכים בבוקר בשורה ומקבלים אוכל מן הבריות בקערות גדולות. במנזרים שם יראה את דמותו של הבודהה, ידו האחת אל האדמה, יושב בהתבוננות עמוקה. זהו בודהיזם? בבורמה יראה נזירות לבושות וורוד. בסרי לאנקה יראה את הבודהה יושב כשנחשי קוברה מעטרים את ראשו ואלים זועפים מגינים עליו. זהו בודהיזם? בטיבט, או בסין, או ביפן, לא ימצא את הבודהה שאקיאמוני במנזרים אלא דמויות אחרות, הקרויות בודהיסאטווה, ויאמרו לו שם ששמותיהן אוואלוקיטשווארה, ואירוצ’אנה, מאנג’וסרי, גואן-יין או קאנון – לא בודהה. זהו בודהיזם? בטיבט יראה נזירים לבושים אדום-חום ומנזריהם גדושים בציורים מרהיבים, לפעמים באורך של עשרה מטרים ויותר, בצבעי האדום, צהוב, כתום וירוק. שם יראה גם את הבודהה במעשה האהבה עם זוגתו. אם יהיה לו מזל – יראה נזירים קשישים קדים קידות עמוקות מתוך כבוד שאין לו גבול לילד בן שמונה שיושב על כס ענק, והוא עצמו, הילד, אינו יודע תמיד איך לנהוג עם הכבוד הגדול הזה שמעניקים לו. שם גם יראה גלגלי תפילה ענקיים וגם אישיים, ודגלי תפילה מתנוססים על הגגות, כמו כביסה. זהו בודהיזם? בסין או ביפן, לפעמים, לא תהיה שום דמות להתייחס אליה במנזר, אלא ציורי דיו על גבי מגילות ארוכות, ובהן דמויות שמנמנות, חייכניות, שובביות, או מזרות אימה. זהו בודהיזם? יש ויראה אנשים קדים לבודהה כאילו היה אל. אלא שבמקום אחר ימצא קריאה: אם תפגוש בדרך את הבודהה, הרוג אותו! יש ויראה המבקר – בבורמה, בתאילנד למשל – אנשים מדביקים עלי זהב לדמותו של הבודהה עד כדי שיבוש דמותו, ואם ישכים המבקר בבוקר אף יוכל לראות את הנזירים במאנדליי מצחצחים את שיניו [ויאמר, וודאי, עובדי אלילים!]. ביפן יראה אנשים מתרגלים את אימון ההתבוננות הבודהיסטי שלהם בהגשת תה לאורח – במה שנקרא במערב ‘טכס התה’ – או בעבודת קדרות, או בירייה בקשת. את הנזירים יראה מטפחים בתשומת לב מתבוננת את גני הזן שלהם – חצץ וסלעים – ואחר כך יושבים ומתבוננים בהם שעה ארוכה. בדיונים עם מורים, נזירים ואנשים מן השורה ישמע דעות שונות, ואף מנוגדות. יש ויגידו לו שכל מעיינם הוא הנירוואנה, השחרור ממעגל הלידה והמוות. ויש שיגידו לו שנירוואנה היא אם כל חטאת וסבל, בהיותה היא עצמה מושא תשוקה אינסופי. בכתבי קודש רבים של הבודהיזם ימצא דברי הלל ושבח לבודהה, אבל באחרים ימצא שלילה מוחלטת, לכאורה, של תורתו. בארצות אחדות בעולם הבודהיזם יסגדו לבודהה שאקיאמוני האחד והיחיד, ובמקומות אחרים יאמרו שהוא רק אחד מתוך רבים שהיו, ישנם ויהיו. יש שיאמרו לו שהבודהה אינו אלא הוויה קוסמית. יש שיאמרו – כל כולו ריקות. אין. הוא ישמע סיפורים על שריפת כתבי קודש ופסלים, אות להבלותם, או על חילופי דברים שאין להם שחר, על שתיקתו הרועמת של הבודהה; על אנשים היושבים חודשים, או שנים, מבודדים מאדם, ומתבוננים. במחלקות לפילוסופיה במערב ישמע על עומקה הפילוסופי של הבודהיזם. במחלקות ללימודי דתות יעמדו על ההיבטים הדתיים והפולחניים של הבודהיזם. אנשים יספרו לו על כוחה הריפויי,ועל הבודהיזם כתורה פסיכולוגית עמוקה ושיטתית, הראשונה בתולדות האדם. יתר על כן,ישבחו את הבודהיזם כשיטה פסיכותרפויטית יעילה וצלולה, ומודרנית מאוד. ואז יתבונן המבקר המערבי סביבו, בארצות הברית, בצרפת, בבריטניה, בארגנטינה, ביוון, באיטליה, באוסטרליה, בישראל, ויגלה אלפי מרכזי בודהיזם, מנזרי בודהיזם, וקבוצות מדיטציה בודהיסטיות. אם יראה אנשים יושבים במדיטציה, לא יהיה המראה זר לו. לא בספריות האוניברסיטאות, אלא על מדפי הספרים בחנויות הספרים, יראה מאות תרגומים של כתבים מהבודהיזם, ולא פחות מהם כתבים של נזירים ומורים מערביים שלומדים במסורת הבודהיזם. ואלה יהיו במסורות יפניות, טיבטיות, בורמזיות, תאילאנדיות, קוריאניות ואחרות. אם יעמיק יגלה ‘מסורות בודהיזם חדשות’ – אמריקאיות, אירופיות, מערביות לחלוטין, שאיש אסיה לא יזהה אותן. בודהיזם ‘טהור’ אינו קיים, ולא היה קיים מעולם. דרך לשחרור אפשר לדעת את הדהארמא [תורת הבודהה] בעיון פילוסופי, ואפשר לדעת אותה כאורח חיים וכאימון יומיומי. עבור מרבית האנשים הרואים עצמם כבודהיסטים, בהגדרה חמורה יותר או פחות, התורה היא אורח חיים. עניינו של הבודהיזם הוא הבנה ותרגול של הדהארמא. ההבנה והתרגול עניינם להגיע לשחרור. השחרור, אומר הבודהיזם, הוא החלצות מן התעתוע. התעתוע הוא ראיית הדברים שלא כפי שהם. התעתוע מביא לדחייה ושנאה מחד גיסא ולהצמדות וחמדנות מאידך גיסא. התעתוע, האיבה וההצמדות מביאים לסבל. היפוכם, אומר הבודהיזם, הוא חוכמה – ראייה צלולה של הדברים כמות שהם; אהבה נדיבה וחומלת; ושחרור מן ההצמדויות הכובלות. הדרכים להחלצות מן הסבל, מראה הבודהיזם, פתוחות לכל אדם. הדרכים הללו מגוונות: התבוננות מדיטטיבית, צווים מוסריים, מנהגים של אורחות חיים, פולחנים וטכסים, מעשים טובים למען הקהילה ולמען עדת הנזירים, ועוד ועוד. האם בודהיזם זו דת? פילוסופיה? פסיכותרפיה? כל אלה? אף לא אחד מהם? הכל תלוי בהגדרה, כמובן. נזכור נא שהמונחים הללו באים כולם מסביבה מערבית, ולכן השאלות מבקשות תשובה מערבית. מכאן, אולי הבודהיזם הוא הכל. מעין תורה מאוחדת. בודהיזם הוא פיסיקה – כלומר עיון בקיומם והתנהגותם של החלקיקים היסודיים של המציאות; בודהיזם הוא כימיה – תיאור החיבורים שבין החלקיקים והיסודות החדשים שהם יוצרים בחיבורם; בודהיזם הוא ביולוגיה – עיון בצורה שבה החלקיקים הופכים לאורגניזמים חיים של גדילה וצמיחה; בודהיזם הוא אקולוגיה – הבנת התלות ההדדית והשפעת הגומלין של הכל על הכל; בודהיזם הוא אתיקה – הבנת האופן בו התלות ההדדית הזו משמעותה חמלה ואחריות; בודהיזם הוא פסיכולוגיה – העיון בעומקים הנסתרים של דרכי התודעה האנושית; בודהיזם הוא תורת ריפוי – כלומר העיסוק בדרכים להחלצות ממצוקות ומסבל; ובודהיזם הוא פילוסופיה –העיון בשאלה מהו האדם ואיך הוא מתקיים בעולם, איך מתקיים היחס בין היחסי והמוחלט, בין האחדות והריבוי, בין הוודאות והספק. בין היש והאין. אלא שהגדרות אלה לא יעסיקו כלל את רוב רובם של הבודהיסטים באסיה. רובם אף לא יכירו מונח כזה: ‘בודהיזם’ שהוא המצאה מערבית. בין אם הבודהיזם הוא דת, פילוסופיה, או דרך ריפוי בעינינו, עבור הבודהיסטים זו דרך חיים שכל עניינה הוא הדרך לשחרור. לא יותר. לא פחות. בדבקות נהרוג את הבודהה. האם תורת הבודהיזם קדושה למאמיניה? כן ולא. מי שמתבונן בדבקות הנוגעת ללב של הבודהיסטים בבורמה או בטיבט, למשל, לא יטיל ספק בקדושתה של הדרך עבור ההולכים בה. אבל, הבודהה שאל פעם את תלמידיו, אם אנחנו חוצים נהר ברפסודה והגענו בבטחה אל הגדה השנייה, מה נעשה אז ברפסודה? האם ניקח אותה איתנו בהמשך מסענו או שנשאיר אותה מאחור בנהר? ענו התלמידים, וודאי שנשאיר אותה מאחור בנהר. כך, אמר הבודהה, כשתגיעו לגדה השנייה, תשאירו את תורתי מאחור. או, במקום אחר, אמר לינג’י, מורה הזן הסיני, אם תפגוש בדרך את הבודהה, הרוג אותו! אימון, אמונה והתבוננות אינסופית את תחילתה ואת סופה של דרך הבודהיזם אפשר לסכם במשפט אחד: הדרך לשחרור מתחילה בראיית הדברים כמות שהם. לא יותר. לא פחות. האם הדרך דורשת אמונה? כן, אולי באותו מקום אנושי שעצלותנו הרוחנית מטילה ספק עד שלא נראה תוצאות. האמונה איננה דווקא אמונה ב. . . [בודהיזם, למשל], אלא האמונה ביכולתו של היחיד להחלץ מן הסבל באמצעות אימון התודעה שלו עצמו. לא באמצעות כוחות חיצוניים, לא בכוחו של האל, אלא באמצעות התבוננות אינסופית, בתשומת לב, בחוכמה, בחמלה. אלא שהיכולת להיחלץ מן הסבל דרך הבודהיזם אינה תוצאה שלאמונה אלא בעיקר של אימון. ולכן האימון בבודהיזם קודם לאמונה. ופירושו של אימון הוא ללכת בדרך, לראות באופן ישיר וצלול. ושוב ללכת בדרך. אין דרך אלא להתבונן. ההתבוננות בבודהיזם אינה מתישבת ואינה מגיעה אל סיפוקה בשום ‘אמת’ קבועה ויציבה, שהרי ה’אמת’ של הבודהיזם עצמה היא הבנת ההשתנות האינסופית. לכן האמת עצמה היא השתנות אינסופית. ולכן, אין סוף להתבוננות. אין סוף לדרך. אין סוף לאמונה, ואין סוף לאימון. שכן התודעה, או תעתועי התודעה, הם בבודהיזם מקור הסבל – לא אלוהים, לא היקום, לא האבסורד, ולא הממשלה. אבל אם מקור הסבל הוא התודעה, הרי גם מקור השחרור מן הסבל הוא בתודעה. וזה בידינו. האימון בבודהיזם הוא טרנספורמטיבי – עניינו הוא שינוי. והשינוי חל בתודעה. התלמיד עובר מתודעה מתעתעת לתודעה בהירה. והבהירות משחררת. עניינו של הבודהיזם הוא, איפא, עיון אינסופי בתודעה ואימונה של התודעה. את השחרור בבודהיזם אפשר למצוא בראיית הדברים נכוחה. ראיית הדברים נכוחה פירושה: לראות שהעולם הוא השתנות אינסופית של כל הדברים; שהמציאות מתרחשת תוך תלות הדדית בין כל התופעות שבעולם; ומכאן, שאין דבר או התרחשות בעולם שהם קיום עצמי, נפרד, וקבוע. באחת הסוטרות מתואר מצב עניינים זה בציור של העולם כרשת אינסופית, שבכל אחד מחיבוריה אבן חן, שמשקפת את כל שאר אבני החן ומשתקפת בכולן. כך, אומרים לנו מורי התורה, גם אנחנו. כל אחד מאיתנו הוא מעין אבן חן כזו. כל קיומנו הוא השתקפות העולם כולו בתוכנו. וקיומנו זה, שמשקף את העולם, משתקף בכל קיום אחר בעולם. אם כן, קיום שהוא השתקפות, האם הוא אמיתי או לא? האם יש קיום לאני או אין קיום לאני? כשנשאל שאלות כאלה, הבודהה שתק. ובכל זאת, האם יש קיום או אין קיום? שתיקת הבודהה. הבה נתבונן ב’פה’ שלנו. מה שאנחנו אוהבים לכנות ‘כאן-עכשיו’. הנה אני יושב וכותב. הנה כוס מים. קולות מסביב. כאב קל בגב. מחשבות באות-הולכות. אצבעות רצות על המקלדת. עצים נראים. שמיים נראים. חדשות נשמעות ברקע. מטוס עובר. קיומי פה ממשי מאוד. אין וויכוח עם הקיום הזה. אין לו ‘ניגוד’ לקיום הזה ואי אפשר לסתור אותו. הוא ‘פה’. אני ‘פה’. מ’פה’ אני רואה את מה שאני רואה, מ’פה’ אני מגיב למה שאני רואה. ה’פה’ הוא ‘אני’ עכשיו. אלא שבעוד דקות אחדות אהיה במקום אחר. אפגוש אנשים. תהיה שיחה. אשתה תה. מישהו ירגיז, או ישמח אותי. יהיו ספות, מדפי ספרים. ילדים יבקשו תשומת לב בצרחות דקיקות. ושוב יהיה קיום ממשי שאין איתו וויכוח. שוב אוכל לומר, מ’פה’ אני רואה את מה שאני רואה. מ’פה’ אני מגיב למה שאני רואה. ה’פה’ הוא ‘אני’ עכשיו. ממשות דומה, אבל קיום אחר. תוכנו של ה’פה’ השני איננו זה של הראשון. לא המראה. לא התגובות. לא הרגשות. לא הפעולה. גם פה וגם פה אני מצוי באופן שלם, מלא, ללא שיור. אבל הקיום השני אינו דומה לקיום הראשון. הוא לא טוב ממנו. לא גרוע ממנו. אבל אחר. שונה לחלוטין, ואפילו ‘מבטל’ לחלוטין את הקיום הראשון. ה’פה’ השני אינו ה’פה’ הראשון. המילה אמנם זהה – ‘פה’. אבל הקיום שונה. תוכנו של ה’פה’ שונה לחלוטין. מכאן תוכנו של ‘אני’ שהוא שונה לחלוטין. האם ה’פה’ קיים או לא קיים? האם ‘אני’ קיים או לא? שתיקתו הרועמת של הבודהה. המרחב הציורי קיום חולף זה של ה’פה’ המשתנה, של ה’אני’ המשתנה הזה, מכונה בבודהיזם ‘ריקות’ – שוניאטה. קיום זה הוא ממשי וההבנה שלו בככותו הצלולה, בהשתנותו האינסופית, מרחיבה את היותנו בעולם. ההבנה הזו מעניקה לנו את המרחב להתבונן במציאות ולהתנהל בה מתוך מקום שהוא אמנם ממשי מאוד, אבל צנוע. כזה, שאינו תובע לעצמו בלעדיות, בעלות, מרכזיות, או עליונות. התבוננות כזו נקראת בבודהיזם התבוננות של השתוות הרוח – אופקשא בסנסקריט [לולא נתפס הביטוי העברי ‘שוויון-נפש” במשמעות של ‘אדישות’, הייתי משתמש בו]. השתוות הרוח בבודהיזם היא היכולת לראות את בואן ולכתן של תופעות, בלי לדחות ובלי להאחז –כלומר בלי ליפול באי-נחת של דחייה או של חמדנות. התבוננות כזו חווה את ההתהוות ההדדית ואת תלות הגומלין שבין כל התופעות שבעולם. התבוננות כזו מאפשרת מרחב שלנדיבות וחמלה. היא מאפשרת גם שמחה בשמחתו של האחר. מנקודת מבטו של הבודהיזם, זו התבוננות של הענות למה שהוא השתקפות שלי, המשך שלי, רצף שלי, איבר אחר באורגניזם אקולוגי שהוא חלק ממני ואני חלק ממנו. ההתבוננות הזו היא גם בעלת משמעות מוסרית ממדרגה ראשונה. היא רואה את המרחב כהתרחשות אקולוגית. חלק מן ההתרחשות הזו היא אקולוגיה אנושית, שבה מה שנעשה במקום אחד על פני המרחב האנושי משפיע על כל המרחב ומושפע ממנו. המרחב הזה מורכב, באופן ציורי, ממה שהבודהיסטים: ‘ארבעת הברהאמאויהארא’ – המשכנים האלוהיים. ארבעת המשכנים קשורים זה בזה, מתקיימים זה מתוך זה, משקפים זה את זה. האחד הוא מאיטרי [מטה בשפת פאלי] – אהבה נדיבה, שאינה תלויה באניו אינה תלויה בדבר. השני הוא קארונא, חמלה, ‘מה שגורם לליבו של האדם לרעוד בשל צערו של האחר’. זוהי הפעולה שבאה בשל ההענות למה שהוא איבר אחר בגוף הכולל. החמלה המלווה בחוכמה היא ההתעוררות, הארה. השלישי הוא מודיטא, השמחה בשמחת הזולת. הרביעי הוא אופקשא, שנזכר למעלה, ההתבוננות הרגועה של השתוות הרוח במציאות כמות שהיא, ללא הצמדות, ללא דחייה. האופקשא נחשבת ל’שומרת’ ו’מפקחת’ של שלושת המשכנים האחרים. ונזכור, ההתבוננות, האהבה הנדיבה, החמלה והשמחה בשמחת האחר עושות זו את זו.
הבנת?
ואת כל זה הבנת מהחלפת בולג'ויינטים תקופתית בטנדר טויוטה?!
עדיף היה לצום...הרגת אותי..
טל.
Sent from my Mi MIX 2 using Tapatalk
אסף, יש לי הרושם שברכב הזה הרשית לעצמך פחות הנדס און...ולא מעט עבודות שהיית בלי לחשוב פעמיים מבצע עצמאית ברכבים הקודמים שהחזקת, נתת למוסך מוסדר, מוסדר מידי, לבצע...
אני חושב שפה ואולי גם הביטוח המקיף, (לא אולי, בטוח), טמון הפער בעלויות האחזקה.
אני טועה?
טל.
Sent from my Mi MIX 2 using Tapatalk
שיפוץ ציריה פעם ראשונה נתתי למוסך. הצירייה הבאה? החלקים כבר מחכים על המדף.ציטוט:
נכתב במקור על ידי tallevi
החלפת בולג'וינטים? ניסיתי לבד לא הצלחתי. לפרק את המשולש היה החלק הקל. אין לי את המתאם הנכון לפרס. ובולג'וינטים תחתונים טוב שלא ניסיתי לבד כי היה שם סרט רע בפירוק המשולש.
בסוף קח בחשבון שגם מה שכן עשיתי לבד ומישהו יעשה במוסך - יעלה לו יותר, הרבה יותר. דגש על טיפולים שאני מעדיף בכל רכב לעשות בעצמי בחלקים מקוריים.
תיקונים - יש דברים שאני מעדיף לשלם ולתת למישהו אחר לעשות מתוך בחירה ולא מתוך הכרח. ויש דברים שאני מבין שאין לי את הכלים לעשות ומעדיף שמישהו אחר יעשה.
זה רכב יומיומי ואין לי את הפרבילגיה להשבית אותו בנסיון לתיקון עצמי שלא צלח או שחסר משהו כדי להשלים.
כל העניין הוא ראיית הדברים כפי שהם - ולא תעתועי אינטרנט, שמועות וסיפורים.
אסף.
ששנים מבעלי האתר, תומכים בהלמנע מדיון עיניני על בחירת רכב והעלויות שלו.
אז יש כמה בררות-
1- יש להם מה להסתיר ( ואולי בכלל הערה של אסף על הלקאה עצמית, מרמזת שהוא חושב שהוא טעה עם הטויוטה. ועכשיו זה נהיה מעניין אם זה טויוטה בכלל, הוא הרכב הספציפי הזה).
2- הם חושבים שמוטב שינהלו פה דיונים על קבבים, וקיטורים מדיניות האכיפה של משרד התבורע.
3- הצום של היהודים שיבש לבודהה את השכל.
4- כל האפשרויות נכונות.
באמת התחרפנתם.
העיקר שאתה שפוי.
Sent from my Mi A1 using Tapatalk
אסף, אני לא דיברתי על השיקולים, שיכולים להיות נכונים בהחלט, ובטח ובטח לא מביע עמדה או דעה לגבי אותם שיקולים, שלך או של אחרים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
התייחסתי לעניין רק מבחינת עלות האחזקה בשורה התחתונה.
רק אבהיר, שנקודת הייחוס היתה לבעל רכב המבצע עצמאית את כל עבודות התחזוקה על הרכב, (בטח כל אלו שציינת), ובהנחה שברכבים הקודמים שהחזקת, פעלת לפי ההגדרה של נקודת ייחוס זו, (כך לפחות נדמה לי).
ולכן חוזרת השאלה.
טל.
Sent from my Mi MIX 2 using Tapatalk
יש לו את זה מוכן בשליפה copy paste בשביל להרוג שרשורים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי tallevi
אם תקרא הכל תשים לבד שאמצע זה בכלל התפלפלות על סוד אחיזת העיניים החבויה במשל ״כיפה אדומה״ מול ״יפתח המלוכלך״.
פשוט, זיו.ציטוט:
נכתב במקור על ידי zivo
זה דיון על הרכב הזה ספציפית. אם הייתי קונה דימקס היה כאן דיון על דימקס.
לא חיפשתי דימקס כי לדעתי זה חרא של רכב לצרכים שלי אז למה לדבר כאן, בדיון הזה, על דימקס?
אני אשמח מאוד מאוד עם בעלי הדימקסים שבאתר יפתחו דיון דומה ויספרו ביושר ובםתיחות על החיים עם דימקס וכמה זה עולה.
אבל הדיון הזה הוא על היילקס. אין לי מושג בחיים עם דימקסים חוץ מזה שהפילטר דלק זהה לחלוטין.
אסף.
לפחות היית נותן קרדיט:
https://www.pdharma.co.il/%d7%99%d7%...d7%a8%d7%96-2/
אז מה הבעיה לענות לעניין???ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
"לדעתי זיו, אתה טועה. גם בטנדרים , כמו ב SUV, אין באמת תחליף אמיתי לטויוטה.
למשל הדימקס שהזכרתי סובל מהבעיות הבאות..."
פשוט, עם תשובה כמו שלך, מי שמחפש טנדר, יכול לראות רק את ההערה שלי, וליפול עם דימקס :-(
...ציטוט:
נכתב במקור על ידי נמרוד
קשה לטעות בסגנון הכתיבה שלו. למי שמתעניין יש לו סדרת הרצאות מעניינת מאד ביוטיוב.ציטוט:
נכתב במקור על ידי איל מ
אז מה הבעיה לענות לעניין???ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
"לדעתי זיו, אתה טועה. גם בטנדרים , כמו ב SUV, אין באמת תחליף אמיתי לטויוטה.
למשל הדימקס שהזכרתי סובל מהבעיות הבאות..."
פשוט, עם תשובה כמו שלך, מי שמחפש טנדר, יכול לראות רק את ההערה שלי, וליפול עם דימקס :-(
שים יד על תנ"ך ותצהיר שקראת את זה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי PW
שישים יד על הקמה סוטרה וישבע, נראה אותו גבר!
זה לא דיון על הבחירה בהיילקס (הוא בחר אותי, אגב) או על מסע החיפוש שלי אחר רכב שחלקו אפשר למצוא כאן:ציטוט:
נכתב במקור על ידי zivo
https://r.tapatalk.com/shareLink/top...ink_source=app
וכאן:
https://r.tapatalk.com/shareLink/top...ink_source=app
אסף.
לא רוצה להיות נביא זעם, אבל למה אתה חושב שהוא יאזן הוצאות אם אמרת שאלה העלויות לרכב שטח דיזל גדול? ואני יוסיף, רכב שעדיין לא נגעו וטיפלו במחצית ממכלוליו(תקן אותי אם אני טועה).ציטוט:
נכתב במקור על ידי נמרוד
אין אלטרנטיבות ללנדקרוזר.... זה רק עיוורים אומרים.
ואם כבר הזכרתם דימקס, בעלות קניה של ההיילקס היה אפשר לקנות אחד יותר חדש וצעיר בכמה שנים(או מיצובישי שלא נופל ממנו גם) ואם נעילה מה שמעניינת פה את כולם אז מתקינים אחת נישלטת ונישארת עוד עם עודף.... אבל כנראה שהרוב פה ננעל(תרתי משמע) על הסמל בגריל וכמה נישאר במכירה בכיס ותו לא.
ודורון.... באמת?? הזכרת מגנום ואמינות באותו משפט לעומת הדימקס או כל דבר אחר?
קצת מאוחר לשכנע אותי לקנות דימקס. שחררו.
אסף.
חלילה לשכנע, פותח אופקים למי שיקרא כאן בעתיד...:Dציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
כן..ציטוט:
נכתב במקור על ידי נדב ש.
היה לנו מגנום (לא מגהמגנום עם החוליים הרבים).
עבד הרבה ושרד יפה.
ודימקס חדש בשנת 2008 סבל מכשלים שההיילקס החבוט שהוא החליף כלל לא הכיר.
זה לפני שנכנסים בכלל לפער בין הרכבים בשטח.
Sent from my iPhone using Tapatalk Pro
מפתיע...ציטוט:
נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן
מהרגע שהמגנום יצא מהמפעל הוא היה חולה, אבל זה לא דיון לפה כדי לא לגנוב את השרשור של אסף(שכבר גנבנו...).