Printable View
שאפו גדול על המחוייבות וההתקדמות.
זוכר את ההגדרה הראשונית שלך לפרוייקט האופנוע: "יעוד: התנעה כ12-20 פעמים בשנה, שבילים קלים מאוד?".
אני ניחשתי מה יקרה, אבל לא אמרתי כלום :).
ובאותו עניין, הנה דוגמא לתועלת של מומחיות חוצת מגזרים בין נהיגה ורכיבה, דקה 2:30:
https://www.youtube.com/watch?v=2wUo...idChampionship
שאפו חנן!
Sent from my SM-G781B using Tapatalk
תודה על הפרגון.
תכל'ס, מיכה. זה נכון. טעיתי בגדול. חשבתי שזה יהיה 400ק"מ בשנה. בינתיים עברתי 4000ק"מ בשבעה חודשים, שכוללים שלושה חודשים וחצי במילואים.
נשאבתי לזה חזק. ברמה של יותר מעשר רכיבות בשבוע, לפעמים.
תענוג.
הסקיצה של מיכלאנג'לו רגע לפני הציור הידוע.
קובץ מצורף 145925
כשמספרים סיפור ,רוצים תמונות.
כשמראים תמונות ,רוצים סיפור.
איזה כייף זה נראה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
המילואים הגביהו אותך?
הצביצב עושה אותך ממש ״שימשן הגיבר״
העיקול ביציאה מטרף לכיוון נוח מצפון לדרום?ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
בול.
הסיפור הולך כך:
כשתיאמתי את הדרכת הרכיבה לפני מספר שבועות, הבאתי כדוגמאות את העליות שאני רוצה להרגיש בהן עמוק יותר בתוך מעטפת הבטיחות את מעבר חצרה, מעלה קצרה ומעלה נוח.
אז הדרכה רלוונטית לא יצאה מזה, אבל קיבלתי עידוד ממספר חברים לעשות את זה בעצמי, ללא מדריך.
במעבר חצרה ומעלה קצרה כבר התאמנתי לפני מספר שבועות.
החלטתי לעבור הפעם את מעלה נוח, ולהמשיך לבקעת אבו טריפה, מרזבה, ובסוף חזרה בכביש 90, או הנקרות, לפי הזמן שישאר לי עד החושך.
יש לי איזה חשבון לא סגור עם הדרך מראש מעלה נוח לבקעת אבו טריפה. חדי הזכרון אולי יזכרו שהייתי שם לפני כך וכך שנים עם הxr600, ונפצעתי בעלייה מנחל טרף. צלע שבורה, זרת עקומה, וידית בלם שבורה. הדרך חזרה לחוף מבטחים כללה את המדרגה שמצולמת כאן שסחטה ממני ומהשותף שלי כל שריד של כח פיזי ונפשי. זה שלxr600 אין סטרטר אלא קיק לא עזר בשיט.
חזרה למסלול המקורי: הדרך למעלה נוח כוללת נסיעה בספק דשדש ספק חול, שבפעם האחרונה שהייתי בו בכיוון ההפוך, לפני מספר חודשים, נאלצתי לעצור איזה עשר פעמים למנוחה כדי לצלוח אותו. השתפרתי מאז. זה כבר לא בגדר אתגר, אלא תוואי מהנה לרכיבה.
את מעלה נוח דילגתי בקלילות ממש. אם לפני כן חשבתי שאתאמן בו הלוך חזור כמה פעמים, עכשיו אני מבין שאין טעם. הוא לא מאתגר אותי.
בראש מעלה נוח קיבלתי הזמנה מבן דוד יקר שנגיע אליהם לארוחת ערב שבתית.
הבנתי שאני לא משלים את המסלול, אבל בכל זאת, יש לי כאמור חשבון לא סגור עם קטע ההמשך.
החלטתי שאני עושה את הקטע הזה וחוזר על עקבותיי. הגעתי אל המדרגה המצולמת בירידה, הבנתי שלא הולך להיות לי קל בחזרה, ובכל זאת ירדתי. עליתי את עליית ההמשך שהיא מאתגרת באופן משמעותי יותר ממעלה נוח, אבל עבר סבאבה. כיף. בצפייה בסרטונים של שתי חבורות אופנוענים אחרות העליה נראית כמו עמק הבכא. מלא פגרים שוכבים.
בשלב הזה אני מתחיל להרגיש ממש טוב עם הרכיבה שלי (:
בהמשך אקבל עוד שיעור בצניעות.
מצטלם מול הבקעה וחוזר על עקבותיי.
ואז המדרגה...
מחליט לרכוב מצד שמאל לצד ימין כי זה מקטין את השיפוע, אבל האחיזה על הסלע לא טובה, אני בשיפוע צד, והצמיג האחורי מסתחרר ומחליק לתוך הבור שנראה בתמונה.
מסדיר נשימה. גורר את האופנוע מהבור אחורה, ומחליט להעלות אותו כשאני לידו, מצד ימין של המדרגה. באיזור שהוא לא סלע חלק.
זה עבד, אבל הוציא לי את הנשמה, כמעט מילולית. בכל שלב עולה 20ס"מ ונח שתי דקות. זה הרבה שלבים, והאירוע נמשך להערכתי כ40 דקות מתישות בטירוף.
עוד מנוחה ארוכה מעל מעלה נוח, עד שהשרירים מפסיקים לרעוד ואז יורד את נוח, דשדש והביתה.
הגעתי לארוחת ערב בזמן.
הזרועות נפוחות, הרגליים כואבות, היה מעולה.
חנן, עכשיו אתה מבין למה אני ועוד חברה המליצו לך על אופנוע אדוונצר קל ככל האפשר.
כל קילושל אופנוע ובמיוחד בחלק העליון מקשה עלית מכשולים.
יותר גרוע, בעליה שנכשלה. זה הופך ממש לקריטי.
יש הבדל של שמים לארץ בין אופנוע החשמלי שלי ששוקל 85 קילו לבין הבנזין ששוקל 110
בחשמלית אני פשוט מסתובב או דוחף קצת למעלה. הבנזין זה כבר מלחמה.
ההבדל בינהם הוא בסך הכל 25 קילו, אבל בשטח זה שמים וארץ
עכשיו תאר לעצמך את ההבדל בין ה dr ששוקל 170 קילו לבין הונדה CRF ששוקל 150 קילו..
היה לך הרבה יותר סיכוי לעלות, ואם לא היית עולה החילוץ היה הרבה יותר פשוט
הדיאר שוקל 147ק"ג יבש.
בוא, זה באמת לא חדש שקל יותר עם אופנוע קל. לא הייתי צריך את אתמול בשביל זה.
בסוף, העסק הזה לא אמור להיות הגיוני, אלא לדגדג לנו את בלוטות הכיף, והאופנועים שאתה מתאר לא שם, עבורי.
לא היה איכפת לי שיהיה בחניה עוד שתי פעימות קל לשעשועים מקומיים פה ושם, אבל בזה זה מתחיל ונגמר. הדיאר הוא בול מה שאני רוצה לטיולי מדבר. חשמלי בכלל לא מסוגל לזה, ובנזין עם 27כ"ס??? שמח בשבילך שאתה מסוגל להנות מזה.
ה dr הוא 147 ללא נוזלים בכלל. עם הוא 162 ועוד כל מני שידרוגים תגיע ל 170
ה dr גם לא ממש מצטיין בכוח 40 כוח סוס,..
לי יש את ההסקוורנה 350 גם 35 כוח סוס וגם 110 קילו.
מאוד זריז וחזק, ומאפשר גם לנסוע בכביש, אבל בגלל המשקל הנמוך לא נעים לנסוע בבין ערוני.
כל משאית או מסחרית די מעדיפות אותך
הכל פשרות, אי אפשר לקבל הכול...
אתה נראה לי מחפש יותר שטח מכביש, עם יותר דגש על אינדורו קל על פני מרוצי מדבר.
לתפקיד הזה ה CRF עדיף
אם היית מוותר על קטעיכביש ארוכים הייתי ממליץ לך על ה 350
כאמור הכול פשרות
הדיאר הוא לא פשרה, עבורי, אלא בול מה שאני אוהב.
כאן זה גיפולוג חביבי. מי שיודע מה טוב בשבילך זה כולם חוץ ממך.
אם אתה מרוצה ממה שיש קרי ה dr אתה במצב מצוין
תמשיך לרכב ולהנות
ציטוט:
נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן
הDR גם מעולם לא היה כל כך קצר. והפפסימקס גבה. ;)
אותו שביל, שבע שנים מוקדם יותר:
http://imagizer.imageshack.us/v2/800...923/tpoOeV.jpg
https://imageshack.com/i/pobaZ7z2j
https://imageshack.com/i/pnqTsIZhj
https://imageshack.com/i/pmpCGOSIj
מעלה שוכה. סלעים רטובים ובוץ. מלחמה. הכי לא אלגנטי, לקח המון זמן, אבל היי, הגעתי למעלה :)
מרשים. מאוד.
סליחה אבל קשה לי להתאפק, מי אמר למי?:
"אין לי שום כוונה לעשות אנדורו או ליפול באופן כללי".
"אני רואה מה עושים עם אופנועי שטח טובים. מבין מה אנשים מוצאים בזה, אבל לא מתחבר לזה. אני רואה אנדורו, למשל, וזה נראה כמו סיוטי הלילה שלי".
:cool:
תודה.
בוא, זה היה בחום יולי. ב9 מעלות אני יותר זמין למאמצים.
"הדבר היחיד שיותר גרוע מלרכב אנדורו בקיץ, זה לא לרכב אנדורו בקיץ".
Sent from my HD1903 using Tapatalk
אחרי מספר שנים ברכיבה על אופנוע..
גיליתי שאין דבר כזה העונה הכי טובה לרכיבה.
בקיץ חום אימים ואתה מתבשל חי.
בחורף בוץ מחורבן! הצפות בכל מקום (במיוחד בחורף הזה)
כל רכיבה חיבת להסתים בניקוי יסודי של האופנוע ושלך.
כולל שימונים וגרוזים אחרת הכל הולך לעזזל.
יש רק מספר מצומצם של חודשים בשנה שהתנאים יותר טובים מהרגיל.
סוף מרץ, אפריל ואם יש מזל מאי.
נובמבר ואם יש קצת מזל דצמבר.
אז מה לא נרכב ?!
בוודאי שכן, רוכבי אופנוע הם סאדיסטים מקצועים...
חלק מההנאה, נשקר לעצמנו.
שוכה ברטוב.. כבוד.ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
חנן קבל ד"ש מהשייח.
עליתי בסינגל שמגיע מכיוון גבעת התורמוסים, היתה אחיזה מעולה. קובץ מצורף 146127
Sent from my HD1903 using Tapatalk
יפה לך.
אנחנו התחרקשנו חצי מהיום על טיובליס דפוק, עד שהצלחנו להפוך אותו לטיובטייפ, וחצי שני נהנינו מאחלה רכיבה.
https://imageshack.com/i/pne6SnTWj
https://imageshack.com/i/pnr1KGnDj
https://imageshack.com/i/pmREq8wWj
המתכון שלי: מוס באחורי, פנימית הבי דיוטי בקדמי.ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
טיוביליס זה כמו גיר DSG של לפני 15 שנים: המון טכנולוגיה, מצויין כשעובד אבל ים תקלות.
הייתרון של מוס מאחורה, מעבר לאין פנצ'רים, זה שניתן לתקל פינות סלע חדות באלימות בלי חשש.
זה ממש משפר את הרכיבה באזורים סלעיים/טרשיים.
השותף השלישי היה עם מוסים.
סבאבה, אבל כשהחלטנו לחזור לערד על הכביש כי כשלנו בהתמודדות בשטח עם הטיובליס, היתה דאגה לגורל המוסים שלו, והמהירות הוגבלה מאוד.
כל בחירה והטרייד-אופים שלה.
אם כבר מוס אחורי, למה לא מוס קדמי?