אהבתי את מכסה המנוע השקוף .
בהצלחה , מגיע לכם !
Printable View
אהבתי את מכסה המנוע השקוף .
בהצלחה , מגיע לכם !
חנן, זה עוד כלום. לא ראית מה זה שקוף...
התקשרו ממשרד החוץ, ביקשו את הרכב למסע האפיפיור בארץ הקודש,רוצים לקחת אותו לטיול במדבר והרכב הזה הכי דומה לרכב השקוף שיש לו בוותיקן...:p
רשמים ראשונים מנסיעת המבחן האמיתית\מירוץ הראשון של הרכב...
דבר ראשון ההתרגשות היתה גדולה מאוד, לא תארתי לעצמי שעד כדי כך אתרגש להופיע שוב במירוצים עם הרכב.
כבר בדקות הראשונות התחיל הבאלגן. מתברר שאי אפשר להזין את הGPS שלנו בנקודות, והכרטיס של מחשב הניווט נשאר בבית עקב התרגשות של החצי השני שלי.
את המירוץ התחלנו באיחור של חצי דקה בהזנקה, נמרוד מלר ש"קפץ" לבית של אייל להביא את הכרטיס הגיע ברגע האחרון אחרון אחרון (תודה נמרוד).
כבר בתחילת הנסיעה התברר לנו שכיוון המנוע אינו טוב דיו. המנוע "מצלצל" מעל 2300 טורים.
הנהיגה ברכב בתנאי מירוץ שונה כמובן, ולאופן העבודה עם הגיר האוטומטי\רגיל דרוש התרגלות.
בהמשך המירוץ כבר התאהבתי באון העבודה עם ההילוכים, פשוט חובה בכל רכב בסגנון הזה.
המשכנו בנסיעה רגועה מאוד ע"מ ללמוד ולהכיר את הרכב. כבר לאחר 10-12 דקות כבה המנוע ולא רצה להתניע חזרה. לקח כ 5 דקות+ והוא חזר לעבוד. במהלך השעה וחצי הבאות המנוע כבה כל הזמן ולא התניע ללא כל היגיון ברור בדקות ההלו. כמעט התיאשנו ובעצירה ארוכה עם צוות הסיוע בדקנו לעמוק. הסתבר שעבדכם הנאמן שימן יתר על המידה, את הפילטר הפתוח אשר נזל לקרבורטור וגרם לבעיות. לאחר שיטפה טובה שלו בספריי קרבורטור הפסיק המנוע לכבות ועבד היטב ,למעט נושא הצילצולים מעל 2300 טורים, אשר לא עברנו במהלך כל המירוץ . התעכבנו בסך הכל כ שעה +- בנושא
מהרגע הנ"ל המירוץ זרם ללא תקלות מיוחדות, למעט מספר עצירות להבנה איך מפעילים את ה GPS החילופי שנתן לנו נועם היימן, ומספר ירידות מהרכב ע"מ לבדוק מה המצב ולאבחן רעשים שונים (אשר התבררו ככלום).
הרכב נוסע כמו חלום, מערכת המיתלים מתפקדת בצורה הזויה, אין בור קפיצה קפל ומעבר וכו... שהרכב מתייחס איליו, והכל ברכות מבלי להעביר "מכות" גם לרכב וגם ליושבים בו. הרכב למרות זווית הגלגול אוחז בסיבובים כמו רכב 4X4 ובכל סיבות יכולתי להאיץ ולהאיץ. הרכב מגיב היטיב לפקודות ואינו מעביר הרגשת סכנה או חוסר שליטה לרגע. לקראת סוף המירוץ עקפנו מתחרה בצד השביל, שהרגיש כמו השביל עצמו בעצם...
המירוץ הוגדר כנסיעת מבחן, ומבחינתי עצם הסיום של 190 ק"מ בנסיעה הראשונה של הרכב ובקצב מצויין היא הצלחה אדירה.
יש המון מה ללמוד והמון מה לשפר ולכוון ברכב ונצתרך לעבור עוד מספר מירוצים עד שהרכב יתחרה על המקום הראשון של המירוץ, אבל מהנסיעה הראשונה היכולות של הרכב לעמוד במשימה הזאת ברורות... יש למה לצפות .
תודה לצוות הסיוע המדהים שלנו אלי ויוחנן, ותודה לכל המפרגנים והמצפים, לא נאכבז אתכם ;)
לירן
וואי, כמה שזה מוכר, רכב חדש,כל המבחנים שעושים,לא קרובים אפילו ל- 20% ממרוץ.
העיקר לא להישבר, מחכים לכם ושמחים מאד שחזרתם.
אתם נוף מאד ציבעוני בארועים.
תגיד,כל הטיפול בארוע תקלה נעשה על ידי שניכם בלבד,בשטח,או שצוות הסיוע מוקפץ לארועים כאלו.
מי מאבחן את התקלות ? מהיכן יש לכם ברכב ספריי קרבורטורים ? מה עוד אתם לוקחים איתכם ?
כל הטיפול מעשה ע"י שנינו, צוות הסיוע תמיד מוקפץ במצבים הללו ע"מ לתת עזרה במצב ולא נצליח לעמוד בטיפול. אנחנו מאבחנים את התקלות, אחד הייתרונות בבנית רכב בידיים שלך מ אפס. יש לנו הרבה ציוד ברכב, מספריי קרבורטור רצועות מנוע מייסבים ועוד..., בסופו של דבר זה מירוץ הישרדות :
To finish first you first have to finish
לירן
חנן, פה אתה טועה, את הכיוונים אני צריך לבצע על מסלול קבוע וקטן, לא צריך לגמוע קילומטרים.
ההתמודדות של הרכב על מסלול מירוץ מול מסלול אימון היא שונה לגמרי, המעמסה על הרכב, סגנון הנהיגה, הלחץ וכו.. שונים לגמרי, ברגע שהרכב מסוגל לסיים 200 ק"מ ברציפות. כיולים תמיד ותמשיך לעשות ואבל לדעתי לגמוע ק"מ רבים באימון עם רכב המירוצים שלך זו טעות, במיוחד שאין לך תקציבים אחרי כל נסיעה לפרק חצי רכב להחליף לחדש ולבדוק שוב.
לירן מזל טוב על המירוץ הראשון, נהניתי לראות את הרכב עובר לידי. לא יודע אם ראית שנופפתי לכם לשלום.
מה היתה התקלה ומה עשיתם להתגבר עליה?
אחרי המרוץ נהגתי לראשונה על הרכב. כל העבודה, שווה את החיוך. זה לא פעם ראשונה שאני מקבל משהו שתכננתי ליד, וזה תמיד מלווה בהתרגשות, פרפרים בבטן, יעבוד, לא יעבוד, מה ישבר? זו היתה הגדולה ביותר :D
באיחור מה, קבלו תמונות של הרכב לאחר טבילת האש (בוץ) במרוץ הראשון (צילם אסף).
תגידו לא שמעתם על אום פרפר או שזה כך תוכנן בסוליד;)
וחוץ מזה מה קורה הרכב כבר מכויל?
עידו
היה צריך להיות מירוץ של גדי בשבת, אבל הוא בוטל/נדחה.
מה דעתכם לירן + אייל + נמרוד, שנצא לאימון משותף בדרום?
אנחנו אמורים לצאת בכל מקרה, ואם תצטרפו זה יהיה נחמד.
ואם תצאו לאימון בדרום, ותעדכנו איפה (אפשר כמובן גם בפרטי), זה גם יהיה נחמד:mrgreen::mrgreen::mrgreen:
קובי
לזה אתם קוראים דרום??? צריך לקנות לכם מצפן...
קובי
השבוע התבצע יום כיול המתלים הראשון של הרכב, במפעל הבולמים של אספיר בתל-עדשים. רוב הזמן נטו שימש לפרוק והרכבה של הבולמים על הרכב ושל הבולמים עצמם לצורך שיסתום מחדש, עם בדיקת דינמומטר לפני ואחרי. שמונה בולמים זה הרבה עבודה... בכל מקרה, הבולמים הקדמיים התגלו מהר מאד כמכויילים בצורה מאד לא מתאימה לאוטו ושונו לגמרי, האחוריים גם עברו שינוי, מאחורה גם החלפנו לקפיצים מעט קשים יותר מהמלאי. התוצאה לאחר סבב השינויים מורגשת מאד - זוית הגלגול ירדה בצורה משמעותית (לירן מדבר בתחושה על חצי), והרכב מרגיש טוב ומהודק הרבה יותר. עדיין מדובר על חווית נהיגה שונה מאד מכל מה שאני מכיר - ונסעתי על כמה ממכוניות הראלי רייד המובילות בארץ. אני מדבר על כניסה לגשר אירי מפחיד בפול גז, במהירות שמוערכת ב120-130, אני מחזיק חזק ועוצם את העיניים (במושב הנווט) - וכלום. לא מרגיש אפילו כקפיצה, ספק אם הגלגלים ניתקו מהאדמה. אני מרגיש את פסי ההרעדה במושב קשה יותר ב50 קמ"ש בצ'רוקי.
במוט המייצב עדיין לא נגענו, ויש בהחלט עוד מה לשפר וללמוד על מערכת מתלים מורכבת כזאת. אבל המצב טוב לקראת המרוץ ב30 לחודש, ויש ללירן ואייל עוד הרבה דברים אחרים לסדר באוטו...
כמה תמונות - לצערי בשלב הנסיעה האור כבר היה מעפן מדי בשבילי והצילומים לא ראויים לצפייה.
הי נמרוד נחמד לראות את העבודה המקצעית ביותר שראיתי בארץ, אשמח אם תוכל בבקשה לתת כמה פרטים על אופן הכיול
לפי אילו קריטריונים כויילו המתלים, האם הSTUP מתאים לגיהוץ שבילים , לסיבובים או פשרה בין שניהם?
וכמובן בשביל מה שקי החול שהעמסתם על הרכב, איזה מצב זה בדיוק בודק?
הנושא של כיול מתלים הוא חדש בשבילי, ולומדים בתנועה, בעזרת מי שהוא בעל הנסיון הרב ביותר בארץ - הדר זוהר מאספיר. יש כל מיני אינפוטים לתהליך- נסיעת מבחן בשבילים ועל פני מכשולים ספציפיים שהדר מכיר, מדידה של כמה כל בולם והבאמפסטופים נכנסים, ובדיקת דינמומטר שנותנת את כוחות הcompression וrebound במהירות נתונה (נדמה לי חצי מטר לשנייה - זה משהו קבוע שלפיו בילשטיין מגדירים את ביצועי הבולמים שלהם). הכיול כולל החלפה של השסתום וחבילת השימסים על הבוכנה כדי לקבל מה שמכונה סט-אפ, שמאופיין באותם שני מספרים של קומפרשן וריבאונד. אלמנט נוסף בכיול הוא לחץ החנקן, ובבולם הביפס יש גם את כוונון כל אחד מארבעת שסתומי המעקפים (לזה עוד לא נכנסנו). ולא לשכוח שיש גם באמפסטופים שגם ניתן לכוון בהם את לחץ הגז.
המתלים אמורים להיות מכויילים גם כדי לגהץ וגם כדי להתנהג בסיבובים - או בקיצור לנצח מרוצים... האמת שאנחנו באמת לא יודעים הרבה על העניין, קוראים הרבה באינטרנט, נעזרים בעצות ובנסיון הרב של הדר - אבל תזכור שגם בשבילו הנושא של רכב מרוץ עם שמונה בולמים ומהלכי מתלה כאלו חדש למדי. זה לא פאג'רו ולא דיפנדר - זה משהו אחר לגמרי. בוא נגיד שהיו הרבה ויכוחים ברוח טובה באותו יום, מה שמלמד אותי שאנחנו פשוט עוד לא יודעים ממש על מה אנחנו מדברים. ידרשו כמה מרוצים ועוד כמה ימי עבודה כאלו בשנה הקרובה כדי שאני אוכל להתחיל לענות על השאלות שלך מתוך ידע.
שקי החול (בערך 200 קילו) הם כדי לדמות משקל "מבצעי", שכולל שני גלגלים ספייר וכמות דלק ממוצעת- מיכל הדלק היה כמעט ריק בנסיעה, כמה עשרות ליטרים, לעומת 270 במיכל מלא.
האירוע הקרוב הוא באחה צאלים לא?
מה שאומר שלרכב צריך להיות STUP שעומד בקנה אחד עם היעוד של הרכב הזה, האם הפעם אתם באים לנצח כמו כיול המתלים שאתם מכוונים אליו או הולכים לחפש איפה לעשות מנגל ? : )
באים להנות וללמוד, ואם ירצה השם... ;)
בהצלחה , מצפים לתוצאות : )
מהסתכלות בתמונות באמת ניתן לחשוב שאנחנו בחו"ל, אין מילים לתאר את היופי שיצרתם.
עד כמה שאני יודע זה הרכב שטח הראשון בארץ שניבנה בחלקו הגדול היישר מהמחשב, הקפצתם את הרף ככ גבוה אני מקווה שאף אחד מהמתחרים לא יתייאש אלא יילך בדרככם:>
מספר שאלות ברשותכם:
1. בזרוע קדמית עליונה מיסבי הקצה בצד שילדה מחוברים בעזרת חריץ ובורג (צביטה), אני מכיר את זה מהתעשייה בה אני עובד אבל לא מרכבי שטח, תוכלו לפרט קצת?
2. נמרוד, איזה סוג של אנליזות חוזק עשית? איזה מקדם בטחון נהוג לקחת? נראה שהזרוע האחורית קטנה כזאת והקפיץ יוצר מומנט גדול.
3. בתכנון המתלים, מעבר למניעת התנגשות במכלולים אחרים מה היו הפרמטרים עליהם לא התפשרת כגון קמבר, TOE IN וכו'.
4. עשיתם איזה שהם הערכות כלכליות כמה עלה? או שזה סודי, כמובן שאת העבודה אי אפשר לכמת.
תודה לעונים
בנושא איך נועלים מיסב קצה זכר לחלק אליו הוא מקובע (שנקרא Bung בתעשיית המרוצים) יש שתי שיטות באופן כללי - אחת היא על ידי אום נעילה, והשנייה על ידי צביטה (Pinch Bung). לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות כמובן, והשתמשתי בשתיהן. כשמשתמשים באום נעילה הבאנג עצמו הרבה יותר פשוט וקל לייצור - חריטה נטו, מתאים מאד ומתבקש בכל זרוע שעשויה מצינור וזה רוב זרועות המתלים. ולפעמים כשמדובר על זרוע פשוטה מצינור עבה דופן ומיסב גדול יחסית, אפשר להבריז את ההברגה נקבה ישירות לצינור ולחסוך את החלק הנפרד שגם עולה כסף לייצר וגם מכניס ריתוך שהוא בהגדרה נקודת כשל פוטנציאלית. החסרון העיקרי, כמו שאני מבין אותו, הוא שאתה מבזבז חלק ניכר מאורך ההברגה על האום. אם ניקח בתור כלל אצבע שאתה רוצה שאורך ההברגה בתוך הבאנג יהיה לפחות כקוטר ההברגה, במקרה אופייני ההברגה כולה היא פעמיים וקצת הקוטר, האום הוא חצי קוטר באורך... אז מרווח הכוונון שלך קטן. בכל מקרה מומלץ להשתמש ב"חצי אום" - כזה שקונים או פשוט לקחת אום באורך מלא ולהשחיז אותו לחצי. בבאנג הצביטה לעומת זאת, לכאורה חלק גדול יותר של ההברגה משתתף ונמצא בתוך הבאנג, כי אין אום, וכך מרווח הכוונון גדול יותר. החסרון של צביטה הוא שהחלק מורכב יותר משמעותית, עשוי בכרסום וגם חריטה אם הוא צריך להכנס לתוך צינור.
עוד חסרון של אום הבטחה הוא באיכות ההבטחה עצמה. אתה מחזק את האום ידנית, עם מפתח פתוח. המומנט שאתה מסוגל להפעיל עליו מוגבל. תחשוב שבזרוע האחורית שלנו למשל הוא מהדק הברגה של אינץ' ורבע, הברגה מסיבית ביותר, כך שקשה מאד למתוח אותה למומנט מספיק. הפתרון המקובל בתחום מרוצי השטח לפחות הוא פשוט מאד - לרתך את האום לזרוע עם פיק... לא אלגנטי אבל זה מה שעושים. אנחנו עוד לא ריתכנו את האום, עוקבים אחריו אחרי כל נסיעה כמו כל בורג אחר ברכב, ואם נראה שהוא משתחרר זה כאמור לא יפתיע והפתרון ידוע. בצביטה לכאורה הנעילה בטוחה יותר - אתה משתמש בברגים קטנים יותר שאפשר בהחלט להדק למומנט נכון ביד, אפשר להשתמש גם באומי נעילה, וכמו שאתה רואה, גם מכפילים את הנעילה על ידי שני ברגים. אממה, בניגוד לאום נעילה שאי אפשר לפספס בו הרבה, באנג צביטה חייב להיות מתוכנן נכון כדי לעבוד... תיכף אחזור לזה.
מתוך ההבנות האלו, בחרתי להשתמש בשתי השיטות. בזרועות האחוריות בחרתי באום נעילה. הם עשויות מצינורות כך שמתבקש להכניס לתוכן באנג חרוט פשוט, וגם לא נדרש בהן כוונון משמעותי. מבחינתי המיסבים צריכים להכנס כמה שיותר, כמה כריכות לכאן או לכאן רק כדי לפצות על אי דיוקים באורך הזרוע, הסרן והשלדה. אבל לא מעניין אותי באמת מרחק הסרן מהשלדה ברזולוציה של מילימטרים:
http://www.jeepolog.com/forums/attac...1&d=1264535044
לעומת זאת, בזרוע הקדמית העליונה, הכוונון ברמת המילימטרים כן חשוב כי הוא שולט על הקאמבר. כמו כן הזרועות בנויות מפלטות כך שהבאנג בכל מקרה עשוי בכרסום. אז באנג צביטה מתאים יותר. בפועל אתה תראה שהמיסבים כאן בחוץ יותר ממה שהייתי רוצה כדי לייצר את הקאמבר הנכון (וזה נובע מזה שהנאבות השתנו מנאבות של טויוטה לנאבות דנה 60 קדמי של אביר, גדולות וארוכות יותר, בשלב שבו המתלים והשלדה כבר היו בנויים). בכל מקרה, הבאנג הזה, שאני תכננתי, עבה וחזק מדי, כך שהברגים לא מספיקים להדק כמו שצריך, כך שלירן ואייל נאלצו להוסיף אום נעילה. בדיעבד הוא צריך להיות דק יותר ו/או הברגים היו צריכים להיות מרוחקים יותר כדי להגדיל את זרוע מומנט הכפיפה. לחשב כזה דבר זה פרויקט סטודנטיאלי קטן שלא מצאתי לנכון להקדיש לו את הזמן לצערי. הייתי בדיעבד קונה באנג אחד שנחשב הכי טוב מאחד הייצרנים האמריקאים, ולומד ממנו את המידות הנכונות. או פשוט יותר, קונה את כל הבאנגים - יותר זול מלייצר...
http://www.jeepolog.com/forums/attac...1&d=1264535044
אגב מצאתי לאחרונה רעיון בתמונות בנייה של איזה רכב אמריקאי שגרם לי לתת לעצמי כאפה למצח... למה בכלל המיסב צריך להיות מחובר לזרוע? שיהיה מחובר לשלדה! זה הופך את הזרוע ליותר פשוטה וזולה לייצור, מעביר איזשהו רכיב משקל ועלות מהזרוע לשלדה, ועושה בדיוק את אותה עבודה.
לגבי הזרוע האחורית, אתה לא הראשון שהיא נראית לו עדינה מדי. אבל זה דווקא אחד התכנונים שאני הכי מרוצה מהם. מבנה מאד פשוט, וקל מאד - היא שוקלת מעט פחות מ15 קילוגרם. אתה יכול לראות את כל החלקים בצבעים שונים בתמונה המצורפת. הבסיס הוא צינור עבה - 5 מ"מ, בקוטר 50, עם שני באנגים חרוטים בצדדים. הצינור מכופף במישור אחד, שני כיפופים, שרמת הדיוק שלהם לא חייבת להיות מאד גבוהה. מה שנותן את הצורה הם שני הקירות הצדדיים, משולשים שעשויים מפח בעובי 6 מ"מ, אלו שתי החתיכות העבות הגדולות היחידות ברכב. העסק נסגר מלמעלה כדי להתנגד לפיתול עם פחים 3 מ"מ, ועוד שני פחים 3 מ"מ מעבים את חורי החיבור למתלים ואת האזור של הכפיפה המירבית. כאן כן הכנסתי חישובי כפיפה גסים, ואני מרגיש מאד בטוח עם הזרוע הזאת.
באופן כללי, הייתי שמח לוותר על זרוע בנויה כזאת. אם הייתי יכול לבנות רכב קל יותר בסדר גודל של שליש, עם סרן קל יותר בסדר גודל של שליש, הייתי יכול לוותר על שליש מהמהלך כנראה, לאזור ה20 אינץ',מהלך שאפשרי לקבל מבולמי 18 אינץ' שמחוברים ישירות לסרן, ואז כל ארבע הזרועות היו צינורות פשוטים (ואפילו לא 5 מ"מ עובי), הכל היה הרבה יותר פשוט... אולי זה הכיוון ברכב הבא.
http://www.jeepolog.com/forums/attac...1&d=1264538174
תודה על ההסבר המפורט, בעניין תכנון מנגנון הצביטה, אתה צודק נדרשת מחשבה וחישובים.
רציתי לשאול, לא יכולת לשלב צינור מרותך פנימי בתוך הזרוע שתכיל את הבאנג?
אשמח אם תענה גם על השאלות הנוספות למרות שאני יודע שאתה בטח עסוק מאוד לקראת שבת.
1. איזה סוג של אנליזות חוזק עשית? איזה מקדם בטחון נהוג לקחת? נראה שהזרוע האחורית קטנה כזאת והקפיץ יוצר מומנט גדול.
2. בתכנון המתלים, מעבר למניעת התנגשות במכלולים אחרים מה היו הפרמטרים עליהם לא התפשרת כגון קמבר, TOE IN וכו'.
3. שאלה חדשה, איזה עומסים הכי מסוכנים לקחת (כמה ג'י) בחישובים, האם הזרוע התחתונה תמיד כ"כ מסיבית כי מתחשבים בעליה על אבנים או כניסה לבורות או שבונים אותה כזאת כדי לגלח אבנים ועצים אשר מתנגשים ברכב בטעות.
תודה
עומר
אהלן עומר, ברשותך, אני לוקח את הזמן בלענות לשאלות...:D
לגבי הזרוע, ולגבי השאלה של מקדמי בטחון בכלל. הבעייה היא שאתה לא יודע באמת איזה כוחות לקחת בבסיס החישובים. אף אחד לא יכול לתת לך תשובה וודאית. זה לא בניין סטטי שקל לחשב, וזה לא תעשייה שיש בה תקנים שאומרים לך מה הכוחות ומה מקדמי הבטחון צריכים להיות. רכב הוא גם מבנה מורכב מאד לחישוב, יותר מבניין ולדעתי לא פחות מכלי טיס קל, ובפועל אתה עובד על זה לבד ובזמנך הפנוי... אז יש מגבלה על מה שאתה מסוגל לחשב. אז אתה בוחר להתרכז בנקודות קריטיות. אבל גם בנקודות האלו, זרועות מתלה למשל, מאיפה אתה מביא את המידע? המקור מספר אחת הוא להכיר ולנתח את הקיים והמוצלח (חומר כתוב, תמונות...), ולעשות דומה. כשאתה רוצה לעשות חישוב, אתה לפעמים מגיע לכוח בדרך עקיפה. דוגמא, במקרה של הזרוע האחורית, שבה החישוב עצמו די פשוט. מדובר על קורה simply supported עם שתי כוחות נקודתיים בחיבורי הבולמים, והכוחות הגדולים הם רק בלחיצה. כלומר אתה יודע בדיוק איזה חלק של הזרוע רואה את עיקר המאמץ - הסיבים התחתונים של הצינור במקרה שלנו. הפרמטרים העיקריים הם לכן מידות הצינור והמרחק של נקודות החיבור מעל הצינור. כדי לדעת מה הכוח, קח את הבורג של הבולם בתור נקודת האחזות. כל ייצרני הבולמים משתמשים בבורג בקוטר 1/2 אינץ'. כוח הגזירה של בורג כזה ידוע, וידוע גם שהברגים האלו מחזיקים מעמד באופן כללי ולא נגזרים - אם מתוך זה שיצרן הבולמים עשה אנליזה פנטסטית, ואם מתוך זה שפשוט 40 שנה של מרוצי מדבר לימדו את הייצרנים בדיוק מה הבורג הזה צריך להיות. אם תיקח את הכוח הזה, ותיקח חתך של צינור פשוט בתוך הקורה, ותשחק עם המרחק של הבורג מעליה - תגיע בקלות לתוצאה.
התוצאה הזאת כמובן יוצאת מוגזמת. משהו לא ריאלי, מרחק גדול מדי ו/או צינור עבה מדי. זה בגלל שלקחת רק את הצינור ובפועל יש עוד לא מעט פלדה שמשתתפת, ובעיקר בגלל שברור שבבורג עצמו יש מקדם בטחון לעומת המציאות. מהו? לא יודע. אבל אתה יכול לנחש, להניח שהוא 2, או 3, לשנות את הזרוע עד שיוצאת לך זרוע בצורה שמזכירה את הזרועות שקיימות במציאות עבור רכבים שדומים לשלך. זה החישוב שעשיתי לפני ארבע שנים לזרועות האחוריות, פחות או יותר.