בדו גלגלי הנושא ברור , ולדעתי שונה לחלוטין, כי יש לך דרגת חופש נוספת למשוואה. כמובן משקל גוף הרוכב ומיקומו.
רכבתי שנים על אופנועים ואני מודע למשמעויות,
אני יכול להגיד שאני מכיר את עולם התעופה יחסית טוב, וברמה תכנונית גם שם יש עולם שלם של שיקולים CG מרכז לחץ אוירודינמי גרר וכו..
ברכב לדעתי השאיפה של כול רכב היא ליצור מרכז מסה נמוך ככול הניתן! האם יש מחלוקת בנושא זה?
אפרט: נניח צירי הרכב מוגדרים X חיובי לכיוון נסיעה, Y חיובי שמאלה וZ חיובי למעלה.
נתחיל מהקל: בציר Y נרצה להיות נטראלים - כלומר מרכז כובד (אחרי שכלול משקל רוכב ונווט וציוד) באמצע.
ציר X: תלוי באופי הרכב - סוג ההיגוי הנעה קידמי או אחורית ינוע באחוזים קדימה או אחורה בתלות בדינמיקה שנרצה לקבל מהרכב. כמובן שגם משפיעה על פניות וכו, לכן לדעתי ציר זה דורש איפיון ממוקד. שלא נדבר על מומנט אינרציה של הרכב ומיקום המכלולים הכבדים שמשפיעה במצבים מסויימים (בעיקר באוויר) עוד יותר ממרכז כובד קידמי או אחורי .. ציר זה הוא האופי של הרכב\רוכב\ נהיגה מבוקשת לדעתי.
ציר Z: הרי להבנתי הציר המדובר, נרצה מרכז כובד כמה שיותר נמוך. בפועל לא נצליח לקבל מרכז כובד נמוך כמו גובה ציר הגלגלים, ולכן נשאף לנמוך ביותר האפשר באילוצים הקיימים.
מרכז כובד בציר Z מעל קו הגלגלים תגרור הטיות מרכב הרכב החוצה מהפניה , נניח תיאורטית בלבד שהינו מצליחים לקבל מרכז כובד תחתון מציר הגלגלים (כמו ספינה) אז הרכב היה "תוקף" כול פניה בהטיה פנימה לסיבוב ומתנהג כמו שד!!!.
ולסיכום.. לדעתי האישית השאיפה בציר Z וY ברורה, לאומת זאת בציר X זה משחק אין סופי.
תחשבו שניה על המשחק של אופנועים באוויר עם הגז כדי לייצר נחיתה מאוזנת - תחשבו מה מיצר כוחות אלו ומה היה קורה עם המנוע היה מותקן בזוית שונה.