רבות דובר בעבר על מר יוסף נעים ולאו דווקא בפן המקצועי-צמיגאי... בתור ג'יפאי לא רוצה לפרנס אותו, לא בתחום הצמיגים ולא בכלל.
Printable View
רבות דובר בעבר על מר יוסף נעים ולאו דווקא בפן המקצועי-צמיגאי... בתור ג'יפאי לא רוצה לפרנס אותו, לא בתחום הצמיגים ולא בכלל.
הצמיג שבתמונה הוחלף.
לקחתי אותו הבית.
אם מישהו חפץ בו בתמורה לשישיית בירות - תפאדלו. מבטיח לא לספר...
אם שישיית בירות כבד - יימסר גם בחינם.
המידה 265/65/17
יואב
יש ברכב שני רזרביים bf at מהדגם הישן, כך שאין צורך בצמיג.
חברים יקרים,
היה לי פעם מנהל שהיה נוהג להגיד לעובדים, שמי שיש לו תחושות בטן.....שילך לרופא.
או במילים אחרות, בבקשה עובדות ולא סיפורים ותחושות.
אין עוררין, שבירידה לשטח, כדאי ורצוי להוריד לחץ אוויר.
לא אמרתי לא להוריד, אבל כמה???
למה 20 או 22? למה לא 27 או 17?
מישהו פה יכול להגיד בכמה האחיזה משתפרת שיורדים מ 25 ל 20, ובכמה גדל הסיכוי לפגיעה בדופן?
באיזה שטח? אני יכול להבין שיורדים לחול, מורידים הרבה אוויר, אבל ברוב השטחים בארץ? מה 20 נותן יותר טוב מ 25?
לגבי הקביעה של שלוש שכבות בדופן -
זה בכלל סיפור שיווקי מדהים.
BF הוא צמיג טוב, אף אחד לא אומר שלא.
וכן, יחסית, על סמך הניסיון המצטבר, יש לו דופן חזקה.
אבל,
1- האם יש פה מישהו אחד, שאני נותן לו דופן של צמיג, ולפי החתך הוא אומר שזה שלוש או שתי שכבות? מה זה בכלל שיכבה? שכבת גומי? שכבת פלדה?
2- תאורטית, הצמיג הכי בסיסי, מורכב משלוש שכבות ( גומי- פלדה- גומי).
אז מה זה שלוש שכבות?
3- BF בחרו למתג את עצמם עם סיפור השכבות. אחרים בוחרים בכל מני סיפורים אחרים.
למשל, מישהו יכול להגיד איך הדופן הזו לעומת הדופן של הקופר SST שהוזכר פה לאחרונה ( אני מתכוון נתון מדעי, לא תחושות)?
My two cents
זיו,
זה לא תחושה זו עובדה, מגובה בניסויים וגם פיזיקה.
קצרה היריעה כרגע, ויש על זה גם כאן באתר לא מעט חומר מסודר.
ממליץ לך לחפש בתור התחלה את הסרטון של fourwheeler עם 2 ג’יפים שמחוברים בכננת ולפניהם בול עץ.
אחד בלחץ אויר מלא ואחד עם פחות.
הכננת מפעילה כוח זהה, אחד נעוץ במקומו והשני עובר מעל בול העץ.
כמה מורידים?
זו כבר קומבינציה של מידת צמיג, חישוק, משקל רכב ספציפי אופי הנסיעה ונסיון..
כאקסיומה זה משפר, איפה ה-sweet-spot זה כבר משתנה.
אני יכול לתת לך דוגמאות על צביטת דופן גם בלחץ מלא לגמרי.
לעניין השכבות,
יש צמיגי שטח לעומס גבוה מאד עם שכבה אחת בדופן, אבל בת-זונה..
נוח לדבר על כלל אצבע של ״3שכבות״ כי להרבה צמיגים יש רק 2.
כששכבה אחת נחצית, בלי פגיעה בזו שאחריה, היא לא גוררת בהכרח את הכשל הלאה.
וזה משאיר לך חלק ניכר מעובי הדופן להחזיק את הרכב.
כשיש ״רק״ 2, נותרת עם אחת.. בכוונה אני לא נכנס לאחוזים כי העובי בינהם לא אחיד, ולא החוזק.
אין שום קשר ל-BF, הם במקרה דומיננטיים, בעולם יש עושר של מותגי צמיגי שטח עם 3 שכבות בדופן שאין כאן וכרגיל נדפקנו.
ראשית, אל תזלזל לרגע בתחושות בטן. זה אולי נחמד ברמת הציטוט, אבל לדבר הזה שאנחנו קוראים 'תחושות בטן' לפעמים יש משמעות.
אבל לא במקרה הזה. כאן אין שום תחושת בטן.
קח כדורסל מנופח למקסימום. תקפיץ אותו ושים את הבוהן שלך שהיא תספוג את כל המכה של הקפיצה. אח"כ תוריד ממנו אוויר. תגיד מתי כאב לך יותר. זה בדיוק הזעזועים שעוברים לכל בורג ובורג ברכב שלך, דרך מערכת המתלים.
בהיבט של הגמישות של הצמיג והיכולת שלו למצוא אחיזה על משטחים היא משמעותית יותר גבוהה מיכולת האחיזה של צמיג מנופח באופן מלא.
כל הנסיעה הרבה יותר נינוחה וזורמת.
כאן אתה מוריד ל.א. לרמה שמרגישה לך נכונה. אחד יוריד ל 18PSI ואחד יוריד ל 24PSI. שניהם צודקים. זה שנשאר עם 32-34PSI איתם נסע בכביש - טועה.
אני לא מדבר על ההבדל המדעי בין 22 ל 18. אני מדבר על ההבדל בין צמיג עם 34PSI לצמיג עם 24PSI בשטח. כל שטח. הרבה פחות החלקות, בקרת משיכה לא מתערבת בכלל, אחיזה פשוט טובה יותר, וזה מורגש לכל נהג שעשה כבר ק"מ או שניים בשטח.
כאן אתה נכנס לפינה ללא מוצא.
אפשר להרכיב על הרכב צמיגי LT - Light Truck כי זה יותר זול בכמה מאות שקלים מסט צמיגי שטח ייעודיים. זוועה לנסוע על רכב עם כאלה צמיגים. זה כמו לנסוע על אבנים. הנסיון לחסוך רע. לצמיגים האלה יש דופן חזקה מאוד. לא יודע כמה פליי. אבל הנוחות איומה.
במקרה שלי, החשבון היה פשוט - להחליף לסט חדש סביר שאינו BF היה עולה כ 2700 - 2800 ש"ח.
אני הייתי צריך להחליף את הצמיג שנקרע + שניים אחוריים שסיימו את חייהם.
BF יחיד עלה 820 ש"ח (אנטון), ולכן שלישייה עלתה 2460 ש"ח. נשארתי עם סט BF AT, בפחות כסף מהאלטרנטיבה שהיתה לי.
אגב, כבר ביציאה מהפנצ'רייה חשתי בהבדל בנסיעה. ה BF הישנים, ירדו מהם צ'אנקים שלמים של גומי, והאיזון שלהם היה קשה, והם יצאו מאיזון אחרי שניים או שלשה טיולים. עכשיו הרכב הרבה יותר נעים לנסיעה.
יואב (אני אנסה בזהירות) ,
אני לא מזלזל בתחושות בטן שלך (ושל כולנו), אני רק טוען שאם אחד מוריד ל 28 והשני ל 18 (ושלושה אחרים לכל מני ערכים אחרים), אז בטוח שיש הבדל בביצועים ובסיכונים, ואני מנסה להבין האם יש דרך מדעית, כלל אצבע, חוקים..... איך לעבוד.
חוץ מהאמירה שיורדים לשטח, מומלץ להוריד אוויר, כל השאר פה, זה תחושות לא מבוססות, וכל 3 אנשים פה, יתנו לפחות 4-5 תשובות (תלוי במצב רוח והיום).
אתה מתווכח עם עצמך על למה לא להשאר עם 34 (אף אחד פה לא הציע את הזה), ולא מצליח לענות, למה 22 או 18?
השאלה זה לא אם להוריד, השאלה זה כמה להוריד.
אני מחדד, ומתעקש על הנקודה, כי לדעתי הרבה אנשים (כולל הסיפור שלך על הורדה אוטמטית ל 20), מורידים סתם יותר מדי אוויר.
את ההערה האחרונה שלך על LT ודרך ללא מוצא, בכלל לא הבנתי.
דורון -
"עניין השכבות,רק אם אתה יכול לעזור לי להבין -
יש צמיגי שטח לעומס גבוה מאד עם שכבה אחת בדופן, אבל בת-זונה..
נוח לדבר על כלל אצבע של ״3שכבות״ כי להרבה צמיגים יש רק 2."
איך מזהים שכבה בת זונה?
מה עדיף, שלוש שכבות מבית טוב, או אחת בת זונה?
האם יש צמיגים עם שתי שכבות "בת זונה" אולי זה בכלל עדיף?
בקיצור, הבנת, המקצוע של האמא או כמה אחיות, זה הכל סיפורים.
יש צמיגים טובים, כמו ה KM2 שאתה אוהב, אבל כל השאר,\ והנימוקים "המקצועיים \ טכנים" זה פולקלור.
חשבתי קודם גם להגיב לעניין תחושות הבטן, שבעיני הן חשובות והוכיחו את עצמן לא פעם, גם ובעיקר כשלא היתה הוכחה מדעית.
לא הגבתי אז כי חשבתי שזה ייקח את הדיון למקום לא מתאים ולא מועיל למעט לעצם קיום הויכוח.
אני מציע להניח להתפלפלויות ולויכוח ולחזור לנושא השרשור. בעצם גם נושא השרשור מוצה. הצמיג פוטר מתפקידו ושלום על ישראל. סוף סיפור.
כן זיו, יש דרך מדעית והיא ניסוי ותהייה , יש תחום אחד שהמדינה שלנו מנסה להרוג (ויש כאלה שיגידו שהרגה מזמן) והוא תחום מרוצי השטח.
שנים שהיו לי ג'יפים ואופנועים ,ושנים שהייתי מוריד/מנפח אוויר על פי "תחושת בטן" , מרגע שנכנסתי לתחום המרוצים לא היתה לי הרבה ברירה והייתי חייב לעבור את הויה דה לו רוזה של הניסוי והתהייה, קוטר צמיג - ביחס לקוטר החישוק שהוא מורכב עליו -ביחס לאיכות החומר ממנו הוא מורכב- ביחס למספר השכבות וממה הן עשויות - וכל זה ביחס למסה העצמית שלו - ביחס לטמפרטורת הסביבה והטמפרטורה שמגיע האוויר הכלוא שגורם לעליית הלחץ-ביחס לסוג הקרקע...וכולי וכולי... המסקנות שהגעתי בעצמי עם עצמי היו מפתיעות , אני יכול להוכיח בוודאות שצמיג "עילית" ידוע מחזיק בדיוק חצי קילומטראז' מצמיג "עילית" אחר, ומדובר על 200 ק"מ של מרוץ לעומת 400,שבהם הצמיג מחזיר את נשמתו לבורא . - הכל רשום לי במחברת קטנה.
זיו, לעיניין הורדת אוויר וכמה, זה תלוי בכמה משתנים וכל אחד לגופו.
1.מידת הגלגל
2.סוג השטח שאתה נוסע בו
3.גודל הרכב
ויש עוד.
יש מידת גלגל שהורדה לתחום ה 20+/- אידיאלית עבורו לכל שטח, לדוגמה 31" שמגיע בדר"כ על suv גודל מלא.
מידות אחרות לדוגמה 245/70/16(ודומיה) לא כדאי להוריד מתחת ל 25 מכמה סיבות, אחת מהם פריקת צמיג, גם בגלל שהג׳אנט צר.
רוצה עובדות? תמצא לך מכשול נחמד שאתה מכיר, נסה אותו בלחץ מלא, אחר כך תנסה בלחצים אחרים, שים לב מתי יותר קל לרכב, מתי הוא אוחז הכי טוב, לא מחליק או מסבסב גלגלים.
שאני אבין, יש לך מאגר מידע של ניסויים מדעיים שעשית לשתף?
במקרה שלי, סטטיסטית זה עובד במאה אחוז. עובדה - 0 פנצ'רים בשני שליש מחיי הצמיג
אף אחד לא עושה פה ניסויי מדעי ומה שיש לנו זה ניסיון אישי ותחושת בטן, ועל זה מבוסס 95% מהתוכן באתר. כשלא מסכימים אז פתאום זה לא מספיק אמין?
התשובה המדעית שלי לכמה להוריד היא פשוטה - הכי הרבה שאפשר .
מידת הלחץ בצמיג היא מידת הלחץ שלו על הקרקע, כמה אפשר - תלוי בכל הגורמים שנאמרו כאן ועוד.
בסיקס פתוח עם 33/12.5 ג׳אנט 8 , הייתי מוריד ל 8psi, כשהרכב עמד על כביש ישר זה לא נראה בכלל שחסר לו אוויר - הצמיג לא נמרח כנגד משקל הרכב וזה הבטיח לי שהוא לא יתפרק מבפנים, הוא גם לא פרק לי מהג׳אנט אף פעם. אם היה עמוס מאד ומקבל בטן גדולה מדי- הייתי מעלה את הלחץ , אם הייתי מעוניין לטוס בשטח ולבצע פניות אגרסיביות אז כנ״ל, אם היה מדובר בבוץ רך שעדיף לחדור אותו ולתפוס אחיזה אז כנ״ל. הצמיגים האלו אגב שרדו לפחות 10 שנים עד שכנראה התפוררו מיובש קיצוני (בוזי?).
זיו,
חובת ההוכחה ההפוכה עליך, למה זה בעייתי.
תוכיח.
למה זה טוב יש מספיק.
מה שאתה כותב במקרה הספציפי הזה הוא הפולקלור.
אין לי חיבה מיוחדת ל-BF, יש לי מעט מאד אלטרנטיבות.
איך מזהים צמיג עם דופן בת של נפקנית?
קוראים את המפרט.. כמו בכל מוצר טכני.
אני אחסוך לך, זה לא צמיגים לרכבים שלנו, זה היה לצורך הטיעון.
דורון,
מה אתה רוצה שאני אוכיח?
אני הראשון שאומר פה שהוא לא יודע ושואל האם אפשר לסכם איזה חוקים.
ברגע שאנחנו מסכימים שהורדת אוויר משפרת עבירות אבל מצד שני מקצרת את חיי הצמיג ובשלב מסויים, יש גם אלמנט של פריקת צמיג, אז נשארנו עם שאלת ה sweet point שלך.
כל מה ששאלתי, איך קובעים?
נדב,
לגבי צמיג 31- הלקח שלי הוא בסביבות 25 ( טרופר ארוך).
מעבר לזה, אני לא מרגיש שיפור בנוחות אבל הרכב מתחיל לשוט ( ואני עם בולמי פוקס מושקעים אחרי כיוונון ארוך).
מעבר לזה, אני לא מרגיש שיפור אבל רואה את הדופן וחושש.
ברור שישנם מכשולים נקודתיים שמצדיקים הורדה נוספת ( אני מדבר על הורדה "אוטמטית" בירידה לשטח).
טענת שמי שמצדד בהורדת אויר מדבר על תחושות וביקשת עובדות, אז החזרתי לך את נטל ההוכחה.
לא מסכים עם קיצור חיי הצמיג אם זה נעשה. צורה הנכונה.
נכון זה לנפח לפני שעולים לכביש.
נכון זה לא להוריד במידה שהצמיג פחוס עד כדי שהגאנט נוגע בקרקע או שהאויר שנותר לא תומך במשקל הרכב.
כמה?
עם צמיג 31, אני מוריד כ-40% בקדמי וכ-30% מאחור ברכב עמוס.
בצבא, היינו מורידים כ-20%, או כמו שאמרו, ״עד שיש בטן לצמיג״.
אבל שם נדרש היה לשמר אופציה לנסיעה מהירה ועלייה על הכביש למקטעים בלי לעצור לנפח.
גם אם תוריד רק 20%, הרווחת נטו, אתה והרכב.
Sent from my iPhone using Tapatalk Pro
שווה שרשור נפרד "מה לחץ האוויר שזורם לכם הכי טוב בשטח ?"
אצלי בויטארה ארוכה (מתלים רכים) עם 235/75R15 אני לא מוריד אוויר מראש, פשוט כי מראש לחץ האוויר הוא 25 גם בכביש (במדבקה רשום 23)
בצ'רוקי (מתלים קשים) עם 33X10.5R15 אני מוריד מ- 30-33 בכביש לכ- 17 בשטח קל, בשביל הנוחות והפחתת הויברציות לבודי. אפשר גם הרבה פחות אבל אז ה- TPMS מתחיל לצעוק ואי אפשר לכוון לרף התראה נמוך מ- 15.