אתה צודק נמרוד בקשר משבר, מימוש , הגיל ,ציטוט:
נכתב במקור על ידי נמרוד
המחשבות על להגיע לגיל הפנסיה ללא מימוש עצמי הם לא נעימות.
עברתי את השלב הזה של טיפול כזה או אחר ולא התקדמתי
בגלל מי שאני , אצלי זה מועצם יותר
Printable View
אתה צודק נמרוד בקשר משבר, מימוש , הגיל ,ציטוט:
נכתב במקור על ידי נמרוד
המחשבות על להגיע לגיל הפנסיה ללא מימוש עצמי הם לא נעימות.
עברתי את השלב הזה של טיפול כזה או אחר ולא התקדמתי
בגלל מי שאני , אצלי זה מועצם יותר
אין ספק שהגיל כנראה מציב בפניך אתגר לא קטן ואני מצטרף לפרקליטי השטן שפרנסה יציבה זה לא משהו לזלזל בו ומצד שני חיים במצב ריקני הם לא חיים ולדעתי האישית יכולים להוביל לתוצאות לא טובות בין עם נפשית ובין עם בריאותית.
היכולת להפריד בין מקום העבודה והצרכים האישיים (לעבוד בעבודה לצורך פרנסה נטו ולהזין את הנפש מחוץ לעבודה) היא יכולת מופלאה שלא קיימת אצל כולם לצערנו.
תהליך של שינוי הוא ארוך ולפעמים מתסכל אבל אם עושים אותו בזהירות ובחוכמה (וקצת מזל גם לא מזיק) הוא יכול לעשות אותך אדם הרבה יותר מאושר.
אני עברתי שינוי תעסוקתי רציני בחיי אבל וזה אבל סופר חשוב... הייתי צעיר ממך ב-15 שנים ולא היו לי ילדים.
המון המון בהצלחה.
Sent from my Redmi Note 5 using Tapatalk
מכיון שהפנסיה זה האוכל שלך בעתיד .. אל תזלזל בזה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ronen7k
ביטחון כלכלי הוא הכי חשוב.
בשביל הבעיות הנפשיות .. תמצא תחביב חדש ..
אם אתה רוצה , אני אשמח לפרט לך בפרטי.
רונן, כנס ציוני שנולד וגדל שם אני חושב שהמקום הזה נעשה מקולל. לפחות מבחינתי. יוסי שבו, עליו השלום עבד על כולכם,
וציפה את המושבה היפה באספלט בטון מלט ואקרשטיין וכך היא הפכה לעיר מחורבנת כמו שאר הערים מסביב ויצרה אצלי לפחות, תחושת
חנק ומועקה. ההורים שלי עדיין חיים בה, וכל אימת שמגיע לביקור מחשב כבר מתי אעוף משם.
אין לי ממש נחמה עבורך רק שיר שבשעותיי הקשות ביותר הייתי קורא ומפנים, וכך (לפחות אני מאמין) , יצרתי לי מציאות חדשה
שאכן ניפצה את כל חומות השחם. (וזה דורש המון עבודה עצמית-פנימית)
הרוח האנושית/ אלה וילר וילקוקס
היה מה שלהיות תבחר
הנח לכישלון לגלות את כזביו,
בדלות המלל אשר סביבותיו.
אך הרוח החופשית בבוז תסער
תשלוט בזמן, חלל תכבוש.
על רמיית המזל היהיר תקרא תיגר,
ואף תקרא למקרה האכזר,
כמשרת צנוע להרכין הראש.
כוח הרצון האנושי... הסמוי מן העין,
נפש בת אלמוות היא אימו הורתו,
אל כל יעד יפלס דרכו,
אף אם חומות שחם יחסמוהו ואין מוצא.
בל תאבד סלנותך אם חל עיכוב ואין לצאת,
אלא המתן בתבונה,
וכשהרוח ניעורה ולהנהיג נכונה,
או- אז האלים מוכנים לציית.
....
תרגום לא משהו מאנגלית ובכל זאת עושה משהו.
זוהר.
2 הגרוש שלי..
קודם כל הדרום זה אזור גדול. גדול מאוד... (כחצי מהמדינה לא?)
הייתי ילד, אי שם בין סוף היסודי לתחילת התיכון
הגיע למושב אדם ששקל שינוי בחיים ורצה להיות מכונאי (המכונאי של המושב).
בהמשך הביא את המשפחה, הפך ממוסכניק לחקלאי ועד היום (אני אוטוטו 50) גר במושב.
מהמעט שכתבת וקראתי,
ומהכרותי את החיים והצרכים במושבי הערבה
נסה כוון כזה.
היום הצרכים שם אדירים.
כל מי שיודע לעסוק במכונאות, מסגרות אחזקה וכד' - ימצא שם הרבה מקום לעבודה, יצירתיות, ייצור ומה לא.
וגם
זמן פנוי לתחביבים
והמקום הכי טוב בעולם (טוב, אולי רק בארץ) לגדל את הילדים.
והמון חופש,
טבע
ואנשים טובים (וישרים).
ואינני יודע מה עושה זוגתך - אבל חסרים שם המון בעלי מקצועות/ניסיון שונים
גילוי נאות 1 - גדלתי בערבה, כיום כבר לא, אבל הורי ואחי שם).
גילוי נאות 2 - הייתי במצב שלך לפני עשור - סמנכ"ל תפעול במפעל, משכור, תנאים, קל"ב ומה לא. וגם אני עשיתי את השינוי המבורך לעצמאות... (אבל, וזה אבל חשוב, לא כולם בנויים לזה וחשוב מאוד הגב הכלכלי ושכר בת הזוג).
רוצה לדבר עם מישהו משם - צור קשר בפרטי ואחבר אותך.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי זוהר לב
הי זוהר ,
צודק , שבו באמת הביא את נ"צ קדימה מכל הבחינות הטובות והרעות ולא חסרות רעות .
נ"צ היום היא עיר רגילה וכבר לא "עיר עם לב של מושבה" מלאה אוכלוסיה מכל מיני מקומות..
אבל זה נוף ילדותי ואליו חזרתי כבררת מחדל עקב אילוצים שלא תלויים רק בי
[QUOTE=ש01;875873]2 הגרוש שלי..
קודם כל הדרום זה אזור גדול. גדול מאוד... (כחצי מהמדינה לא?)
הייתי ילד, אי שם בין סוף היסודי לתחילת התיכון
הגיע למושב אדם ששקל שינוי בחיים ורצה להיות מכונאי (המכונאי של המושב).
בהמשך הביא את המשפחה, הפך ממוסכניק לחקלאי ועד היום (אני אוטוטו 50) גר במושב.
מהמעט שכתבת וקראתי,
ומהכרותי את החיים והצרכים במושבי הערבה
נסה כוון כזה.
היום הצרכים שם אדירים.
כל מי שיודע לעסוק במכונאות, מסגרות אחזקה וכד' - ימצא שם הרבה מקום לעבודה, יצירתיות, ייצור ומה לא.
וגם
זמן פנוי לתחביבים
והמקום הכי טוב בעולם (טוב, אולי רק בארץ) לגדל את הילדים.
והמון חופש,
טבע
ואנשים טובים (וישרים).
ואינני יודע מה עושה זוגתך - אבל חסרים שם המון בעלי מקצועות/ניסיון שונים
מסכים איתך בהחלט
הלוואי והייתי יכול לחזור , אבל אני לא לבד והחזרה למרכז היתה תלויה בעוד בעיות משפחתיות
חזרנו לפני 3 שנים ואישתי התקבעה לה היום במשרה טובה מאוד ואני לא רואה שאנחנו עוזבים שוב.
תודה רבה בכ"מ
אני יכול לומר לך מנסיון אישי שבסופו של דבר התחרטתי על זה שעזבתי מקום עבודה שאולי לא היה המשכורת הכי גבוהה בתחום ונכון ש70-90 אחוז מהזמן לא עשיתי שום דבר (בזכותי, בניתי שם מערכת שרתים, הייתי איש סיסטם, פשוט מעולה) ובגלל הפיתוי למשכורות גבוהות ושיעמום כללי עזבתי לעבודה אחרת שלא הצלחתי להתמיד בה ובתכלס יצאתי ממעגל התעסוקה, זה היה לפני 20 שנה. מ2009 אני מסגר. עושה בשנה טובה עשירית ממה שהרווחתי בהייטק. המצב על הפנים אבל לפחות אני עושה דברים שאת רובם אני אוהב.
קח בחשבון שכל שינוי קריירה מהותי, קרי מקצוע חדש ו/או עצמאי, פחות או יותר יגרור לכך שהמשכורת שלך תהיה אפסית ותצטרכו להתבסס על המשכורת של אשתך. בדיוק כמו אצלי רק שאצלי אני בסופו של דבר זה שבבית עם הילדים והיא עובדת (קשה).
אני מציע לך לפתח תחביב שאתה יכול לחזור הביתה ולעסוק בו. אתה לא חייב לעשות קורס שיאלץ אותך להתפטר. יש המון, באמת המון, קורסים וסדנאות של שישי/אחר"הצ וכדומה שאתה יכול לעשות כדי ללמוד תחביב ו"מקצוע" חדש. המרכאות הן בגלל שרק כשתתחיל לעבוד במשהו באופן קבוע ומלא זה באמת יהיה מקצוע. 90% ממה שאתה צריך לדעת כדי להיות בעל מקצוע בתחום מסויים לא מגיע מקורס אלא מנסיון ועבודה בתחום.
אתה מוזמן לבוא לקבל שיעור הדגמה חינם על נפחות. אם יעניין אותך אוכל להפנות אותך לקורסים יותר רציניים או יותר מכווני מטרה (סכינאות למשל, תחום שמאוד מאוד מתפתח אצל חובבים ויש לזה ביקוש. אני מכיר נפחים ו"חצי נפחים" שאולי לא מתפרנסים מזה כמו בהייטק אבל מוכרים סכינים באלפי שקלים.
קואצ'ינג, מנטורינג עסקי/תעסוקתי, אפשר לקרוא לזה איך שרוצים. מדובר על מישהו שיקשיב לך שהוא חיצוני למצב שלך. אם לא התקדמת זה לאו דווקא בגלל מי שאתה אלא בגלל שלא מצאת את האדם הנכון. להתמודד לבד חבל, בני משפחה כנראה קרובים מדי, ורשתות חברתיות או פורום כמו זה, עם כל הרצון הטוב של אנשים, מוגבל ביכולת להכנס לפרטים של המקרה האישי שלך.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ronen7k
+++1 [emoji115]
Sent from my Redmi Note 5 using Tapatalk
מה שהוא אמר !ציטוט:
נכתב במקור על ידי נמרוד
Sent from my iPhone using Tapatalk
מה המצב ידידי. אני מרשה לעצמי לקרוא לך "ידידי" כי אנחנו לא מכירים, אבל אני כן מרגיש שאנחנו חברים. גם בגלל הסביבה וגם בגלל הנסיבות. מגיע לך קרדיט ענקי על זה שאתה מכיר בעובדה שיש לך בעיה. זה ההבדל בינינו ובין הדור של ההורים שלנו שפשוט חרקו והמשיכו הלאה. ההורים שלנו לא האמינו בהגשמה עצמית או בשביעות רצון אישית. אתה נמצא במקום שמרכז הרבה אנשים מיוחדים ורובנו המכריע מבינים אותך.
חשוב שתדע: לרוב האנשים רע בעבודה. זו עובדה. גם בן אדם שעובד בלקום בבוקר ולבחון את מידת העמידות של נעילות דיפרנציאל באמצעות טיפוס הרוביקון - קם בבוקר ולפעמים רע לו. זו עובדה. אם אתה אדם בעל שאיפות, בעל רצונות, בעל חיים - אתה לא תהיה מרוצה. ביל גייטס יש רק אחד. אילון מאסק יש רק אחד. אני עובד עם אנשים שמרוויחים מיליונים, חלקם הגדול רדוף וסובל. וחלקם מאושרים. אנחנו לא חיים באמריקה, אנחנו חיים בחברה מלחיצה, זה מה יש וכנראה שגם אמריקאי לא מלקק דבש. העובדה שאנחנו מבלים כל כך הרבה זמן בעבודה עומדת בעוכרינו. למרבה הצער אנחנו עובדים כי זה מה שאנחנו נידונים לעשות. חלקנו הגדול באמת מנסה לשנות, ולצערי הרב הרוב נכשלים, נופלים קורבן לנוכלים וכיוצא בזאת. כי הניצוץ בעיניים הוא משהו שמושך אנשים רעים כמו זבובים לחרא.
מעבר לכך, הרשה לי לספר לך ושאף אחד לא ישמע חס וחלילה, אתה לא האדם הראשון שלוקה בחרדה. חרדה זה דבר איום ויש לה אלפי צורות. אני יוצא מנקודת הנחה שלכל אדם יש סיפור חיים שיש לכבד. את התקף החרדה האחרון שלי חטפתי ביום שישי בלילה, כשקמתי בשק שינה כהורה מלווה בטיול של הבת שלי. את התקף החרדה הראשון שלי קיבלתי לפני 26 שנים. אז בשישי האחרון הקאתי ורעדתי בשק שינה והזעתי שעה ואז חזרתי לישון, כי הבת שלי והאושר שלה יותר חשובים מהתקף החרדה שלי ואבא שלה לא צריך לנסוע הביתה (מה לנסוע, לברוח) ולהשאיר אותה לבד. לצערי זה קורה לי הרבה, חטפת פעם התקף חרדה במטוס עם עוד 8 שעות טיסה לפניך? לא? כיף לך. אתה לא לבד. אבל אתה צריך להחליט האם אתה בורח או מתמודד. זו לא בושה להתמודד. זו לא בושה ללכת לטיפול. צמצם נזקים.
ומעבר לכך, אם אתה בן 40, ברוך הבא לחיים. ברוך הבא למה שקורה לכולם. אתה אומר לעצמך שלא יהיה לך משבר, ואתה חוטף כמו כולם. אני בן 44 בקרוב. יום אחד, בגיל 39, קמתי בבוקר והסתכלתי על כל מה שיש לי, שזה 2 בנות מדהימות, אישה יפה שאוהבת אותי, חברים טובים, בית גדול ועבודה שאני באמת קם בבוקר ומתרגש לקראתה- וחיים מרתקים ומלאי סיפוק - ואמרתי לעצמי "מה, זה הכל? נכשלתי. אני לא מסופק. אני רוצה עוד. אין לי כלום, לא השגתי כלום". כמעט עזבתי עבודה. כמעט הלכתי לטפס על הרים. שברתי יד ורגל כשחיפשתי את עצמי. על אמת. ומה? וכלום. בגיל 41 זה עובר. אתה קם בבוקר ואתה שם לב שהעבודה שנראתה לך לא מספיקה היא כן מספיקה. אתה שם לב שזה שיש לך זמן פנוי ואתה אדון לזמן שלך זו לא קללה, זו ברכה אדירה. אתה מסתכל על אנשים שעובדים במשרד עד שבע בערב ואתה מברך על שאתה לא כמוהם. כבד את האנשים שכתבו לך על חשיבותה של עבודה יציבה. הם צודקים. ודע לך - עבודה עם פנאי - עם גמישות - זה קדוש. זה המפתח לאיזון שיאפשר לך לאהוב את העבודה שלך.
אנא קרא היטב: זו הנקודה בחייך שאתה לא צריך לעשות כלום. אם אתה בן 40 - זו הנקודה שבה עליך להסתכל מהצד על חייך ולקחת את הזמן שלך. לא לעזוב שום דבר, לא לעשות שטויות, לא לבזבז כספים. פשוט. תזרום. תעריך את מה שיש לך ותטפל בעצמך. צא לחופשה - בתוך עצמך. קבל החלטה- במשך שנה לא לקבל החלטה!! החיים לא בורחים לך. בשנה שתהיה מהיום- אתה לא תגלה כוכב חדש. אתה לא תפסיד שום הזדמנות להקים מובילאיי חדשה. אתה תקום בבוקר בידיעה שהדאגות שלך בהמתנה. זה הכל. חכה שהעסק יתקרר. אשתך תומכת ואוהבת? חצי מהמשימה הושלמה. אבל חכה. אל תעשה שום דבר. זה לא הזמן ללכת לכל מיני מאמנים, יועצים, קואוצ'רים ועוד תארים מפוצצים לאנשים שאין להם שום הכשרה אמיתית לייעץ לך מה לעשות עם החיים שלך. טפל בעצמך בצורה מסודרת, לא עם איזה אלון גל. אם עוד שנה המצב דומה, אז תחשוב הלאה. אני חושב שאתה לא צריך לקפוץ ולא לזנק על שום דבר. אתה לא צריך לחפש כרגע משמעות ולא משימות שימלאו את חייך. כשהתחיל אצלי משבר גיל 40 חזרתי ללמוד. בגיל 42 אמרתי "רגע, למה עוד תואר בעצם???". ואני עכשיו לא יודע אם אשוב לזה. לא בקטע רע, פשוט אתה מתקדם בחיים, נהיה שלם יותר ומוצא שלווה. ואז הדרך שלך בחיים הרבה יותר ברורה.
הפורום הזה מדהים,עזרה לזולת בכל נושא,לא מובן מאליו (ואולי כן)
בסופו של דבר, זאת החלטה משותפת, ובעיקר, של אשתך...
אם היא הולכת להיות מפרנסת ראשית לתקופה לא ברורה, הדבר תלוי ברצון שלה.
ואני אחד מהם, שיחת טלפון טובה שכיוונה אותי לכמה שנים קדימה. שוב תודה :)ציטוט:
נכתב במקור על ידי נמרוד
אני מסכים שאם השעות גמישות, תנסה לפתח את התחביבים במקביל לעבודה ולאט לאט להפוך אותם למקצוע.
בלי קשר חלק מההודעות שלך נשמעות גבוליות וחמור מכך, אני לא בעל מקצוע, אבל אני חושב שכדאי שתדבר עם אחד או עשר, עד שתמצא אחד שמייצב אותך.
מוזמן לספר מאיפה בדרום אתה, אם אני במרחק נוח לך, נמצא זמן לקפה על איזו גבעה.
אהלן,
נתנו לך כאן עצות שוות זהב.
אני יכול לשתף אותך מנקודת מבט בנקאית למרות שהתרחקתי מליבת העסק בשנים האחרונות לטובת פעילויות אחרות.
אל תמעיט בערכה של היציבות הכלכלית שאתה נמצא בה.
אנשים שהכרתי, לקוחות שראיתי, התרסקו כלכלית בעקבות קבלת החלטות קריירה שגויות.
אתה רואה את זה מהצד והלב כואב. אתה שומע את האנשים מכים על חטא בשיחות 'לב אל לב', ולא מדמיין בכלל מה עובר להם בראש בינם לבין עצמם.
קטונתי מלהשיא עצות מה נכון לעשות, אבל ייעוץ אישי הוא בהחלט נכון.
גם שימוש בעבודה הקיימת כפלטפורמה לפיתוח עצמי והגשמת התחביבים היא נכונה מאוד.
אנחנו שומעים / קוראים בתקשורת על סיפורי הסינדרלה הבודדים של אנשים שעזבו הכל לטובת החלום, הגשימו והצליחו. אנחנו לא שומעים על האלפים / עשרות אלפים שעשו את אותו הצעד ונכשלו. על כל אחד שהצליח יש אלפים שנכשלו.
אל תמהר לזרוק לפח את מה שיש לך היום, כי זה לא מעט, למרות התסכול.
נגרות - אני מכיר כמה שעשו קורס נגרות. אל תדאג. אף אחד מהם לא מצליח להתפרנס מזה באמת בעולמות של איקאה ומרכזי עיצוב עם מוצרים מיובאים. וכשכבר תמצא לקוח, תתחיל לרדוף אחרי הכסף. אם זה התחביב שלך - פתח אותו לצד העבודה ולא חלף העבודה.
לרוב האנשים, החיים זה סיפור לא פשוט, בוודאי לא החיים הכלכליים של רובנו, שלא נולדנו לחשבון בנק ללא מגבלות.
בהצלחה
שלום לך
נכתבו כאן דברים נכונים, נחשפו כאן דברים אמיתיים שרובנו עוברים מתישהו.
אני רוצה להוסיף משהו, חידוד קטן.
אני מזהה שאתה מתמודד עם דיכאון. אני מציע שתנסה קודם כל לטפל בזה בעדיפות ראשונה.
אל תקבל שום החלטה, אל תזוז לשום מקום לפני שתצא מהסערה, ואחרי שתצא תוכל לקבל החלטות יותר צלולות. אחרת, בכל דבר אתה תתמקד בשלילי, ותגלה רגישות שלילית לכל שטות.
תטפל בזה חזק, ותן לזה לעבור.
בהצלחה!
אל תעזוב עבודה יציבה שנותנת לך בטחון כלכלי!!!
אתה עוד לא בדכאון אמיתי - אתה עלול להכיר את המצב הזה אם תישאר ללא בטחון כלכלי...... כל מיני עיסוקים יצירתיים, מציור, דרך נגרות, דרך נפחות, דרך מסגרות, דרך מכוניות על שלט ועד בניית ג'יפים - הם מספקים וטובים לנפש אבל לא לעו"ש - קשה להתפרנס בארץ מדברים כאלה, כשהיום הכל מיובא וזמין וזול משמעותית מלייצר כאן. תתעסק בהם כתחביב, לא כפרנסה.
פתח את התחביבים. קדש את שעות הפנאי וזמן האיכות שלך עם המשפחה, עם בת הזוג, עם התחביבים - אבל על מקום העבודה שנותן לך תפקיד חמים ונוח, גם אם קצת משעמם, אבל כזה שמפרנס אותך ומאפשר לך לישון בלילה בשקט בלי להיטרף מדאגות, מקום עבודה שאתה מתאר שרבים היו מוכנים לאמץ במקומך, עליו אל תוותר! לפחות כל עוד לא מצאת לו חלופה בטוחה.
ואני אוסיף- כאחד שהמהפכים האלו הם חלק משמעותי בחייו , תמצא מקום להתנדב או משרה חלקית במשהו שמעניין אותך, שיתן לך מסגרת נוחה להתחיל. זו קרקע טובה להתנסות במשהו שיכול לתת משמעות ולהתפתח משם. בלי קשר, יהיה לך קשה למצוא את מה שאתה מחפש בלי להיות ממוקד ממש- וייעוץ מקצועי של קריירה יכול מאד לעזור.
בוקר טוב לכל המאזינים ,
אני חייב באמת להגיד תודה ועוד תודה לכל מי שהגיב ולמי ששלח הודעה בפרטי ,
זה למה החלטתי כן לפרסם בסוף , כי אני מכיר את הפורום ויודע שיש כאן אנשים טובים שתמיד מוכנים לעזור בכל נושא.
אני יודע שיש לי מקום שאסור לעזוב ואני לא מזלזל בכלל בקביעות ובביטחון הכלכלי שהוא מיצר לי .
זה למה אני עדיין"תקוע" בו למרות התסכול הגדול מהאין עשיה / ערך מוסף / חוסר העניין והאוכלוסיה הבעייתית במקום.
יש לי תחביבים ויש לי הרבה מה לעשות שאני מגיע הביתה , זו לא בעיה בכלל
כמעט כל חודש אני מצהיר שאני "חולה" ולא מגיע לעבודה ל3-4 ימים כדי להתנקות מהמקום הזה ,
אני די החלטתי שאני לא רוצה להשאר שם , ניסיתי כבר כ"כ הרבה דברים כדי למלא לי את הזמן ,
גם כמה כבר אפשר לגלוש באינטרנט ... ולא לעשות כלום - אני מגיע הביתה מותש מכלום .
לא יודע , מה שבטוח שאני לא יעזוב עד שיהיה לי משהו טוב ובטוח ( כמה שאפשר) אחר ..
למי שלא שם לב אני רושם שוב שאני מנס ציונה , בן 47 נשוי +2
ובכ"ז מחפש משהו באזור שלי ...
ושוב תודה לכול מי שהגיב לי