מעשה בבחור בשם עוגן

יכול להיות שזה ביטר המקורי על פלאו? ש דרך אחת לגלות - לקבוע מפגש, ואם ביטר עולה לשיר, אז הוא המקורי.

היום היה יום סביר ומשעמם. אני קם בשש, בגלל שיש לנו שתי חתולות והן מעירות אותי. אשתי נשארה לישון. כשאני קם בשש אני הולך למטבח להכין קפה - ופותח את החלון של הסלון. זה חלון גדול עם תריס חשמלי ואנחנו גרים בקומה מאוד גבוהה, כך שרואים את תל אביב. אני יש לי מנגנון כמעט אוטומטי- קפה בשש ועשרה? שש ורבע חירבון גיהנום. יש לנו בבית 3 שירותים וזה עוזר. מפה לשם אמרתי "רגע, קניתי בשבוע שעבר פלנצ'ה. למה לא נכין ארוחת בוקר על הפלנצ'ה?". אוקיי, סבבה. אבל קודם צריך לנקות אותה מהבלאגאן של אתמול. אני כבר קירצפתי אותה וכו אבל נתתי עוד קירצוף יפה. מפה לשם, כבר שבע בבוקר והבת הגדולה שלי קמה- ולקח לה 3 דקות להיות בטלפון. זה גומר אותי. הקטנה קמה בשבע וחצי ולפעמים אני קצת מברך בשקט על שלא העמדתי בנים זכרים. בנות זה תענוג. זה באמת משהו שאני ממליץ בחום. בקיצור הכנתי בלילה לפנקייק וזרעתי בתוך הבלילה כמה צימוקים וכאלה שהיה לי בבית. עכשיו תבינו את האבסורד- אני לא יכול לאכול את זה כי אני מקפיד על המשקל, אבל אללה יוסתור זה נראה טו-אוב. הזמן עובר ואשתי מתעוררת. כשאשתי מתעוררת זה כאילו שהרגע שהיא קמה הוא אירוע מכונן- קצב הזמן צריך להתאים את עצמו לאשתי. הכל נהיה לאט.... טוב נו. עשר בבוקר אני מכין לה קפה ומלהיט הפלנצ'ה. הבנות שמחות ואני מוזג את הבלילה של הפנקייק. יוצא טוב. וליד אני מכין ביצי עין. אחרי כל זה אני נזכר שלירקן שלנו היו עגבניות ענקיות,מה שנקרא "לב שור". מוציא אותן ומגלען קצת ושם שמן זית. ועל זה מפזר קצת גבינה. המשפחה אוכלת ואני סבבה. ואז הבנות מתחילות עם הויכוח האינסופי הזה של "מה עושים היום". כוס אומו מה עושים היום. הגדולה בת עשר ולא רוצה ללכת איתי גם ככה לשום מקום והקטנה בת חמש. מה אני אמור לעשות, ללכת לאטרקציות? לעמוד כמו איזה זין עם כל מיני הייטקיסטים שמסתובבים בחולצה מכופתרת גם בסוף שבוע? התבאסתי. ב11 ניקיתי את החול של החתולות ואז אמרתי שאם כבר אין לי שום תכניות אז אני אזרום עם זה. נעשה יום בית. תפסתי מקום על הספה ככה ב12 ונרדמתי. באחת וחצי בערך קמתי. לקראת שתים אכלנו צהרים. אני אכלתי סלט. בשלוש וחצי נזכרתי שיש לי כל מיני עינייני עבודה אז ישבתי כחצי שעה על המחשב ואז ישבתי עם אשתי לשתות קפה. הבת הקטנה שלנו בזמן האחרון נורא עושה בעיות. ילדה בת חמש מתחצפת? אשתי מאוד סובלנית וסבלנית איתה, אבל גם אשתי קצת נסדקת...אז שוחחנו על זה שצריך להציג בפני הילדה חזית אחידה-לא יתכן שאבא הוא הדמות המפחידה שצועקת ואמא היא זו שנותנת חבל. אז ככה מחמש סיכמנו ששני ההורים צועקים, צריך להציג מול הילדה חזית אחידה. אם זה יחמיר, יהיו עונשים כמו לא לראות החיפושית המופלאה ובנות ווינקס, וגם בלי סיפור לפני השינה. גם סוכם שאני לא אתערב פתאום בויכוחים. לגבי הגדולה זה שונה, ילדה בת עשר זו חצי אישה. זו המחלקה של אשתי, הן מסתדרות סבבה. אני לא יכול להיות גם חברה טובה שלה. בשש ראיתי את הפרק הראשון של העונה הרביעית והאחרונה של פריצ'ר- וציינתי לעצמי שדווקא בערוץ אגו יש סדרות ממש טובות. פריצ'ר, האפי (וואו) כל דבר שסת' רוגן מפיק, החל בפריצ'ר וכלה בTHE BOYS- ממש טוב. עכשיו אני כאן.

ביטר המקורי בא פעם לחנות ריקושט שבה עבדתי. ביקש קרוקס בהנחת סלב (המוכר האפוי שזה עתה חזר מהודו שאל אותו מי זה לעזעזל אבי ביטר) אחרי סורב ביקש "קבלת מס ריקה" שאותה ימלא לבד, גם סורב. יצא מהחנות חלץ את הקרוקס הישנות נכנס לחדשות והשאיר את הנשל הישן בכניסה. זרקנו אותן לפח בעזרת מקל הליכה.

Sent from my Mi A1 using Tapatalk

אלוהים שיעזור לנו.
תומרהדר כותב יומן.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

ביטר בחדר כושר כחימום לסאפhttps://uploads.tapatalk-cdn.com/202...4f425de5c3.jpg

Sent from my Mi A1 using Tapatalk

הערב בסביבות 8 פחות או יותר, יצא לי לקרוא את השרשור הזה בג'יפולוג ולצחוק כמו מטומטם.
תכף הילדים הולכים לישון ונטפליקס יתפוס מקום של כבוד.
מעניין מה אוכל היום בארוחת לילה, האם זה יהיה משהו קליל כזה בלי מצפון או מושחת ומגעיל שימסור דש בבוקר מוקדם.
המקרר די ריק, ולא זכור לי שיש דברים מעניינים או שאריות של אחרים.
בזמן האחרון אני מתחיל לסלוד ממנגל פחמים. זה ממש פיגוע סביבתי. המנגל גז הרבה יותר קליל ונקי כזה, והרבה פחות עשן.
איזה כיף ליסוע עם הגיפ מחר לעבודה.

טוב. הנושא סגור... ביטר האמיתי לא יודע מה זה "פיגוע סביבתי".

Sent from my Mi A1 using Tapatalk

בשבילנו הוא האמיתי.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי opl

ביטר המקורי בא פעם לחנות ריקושט שבה עבדתי. ביקש קרוקס בהנחת סלב (המוכר האפוי שזה עתה חזר מהודו שאל אותו מי זה לעזעזל אבי ביטר) אחרי סורב ביקש "קבלת מס ריקה" שאותה ימלא לבד, גם סורב. יצא מהחנות חלץ את הקרוקס הישנות נכנס לחדשות והשאיר את הנשל הישן בכניסה. זרקנו אותן לפח בעזרת מקל הליכה.

Sent from my Mi A1 using Tapatalk

---

אבקש שיועבר לשרשור ציטוטים לפנתיאון. גם ככה יש לי שלפוחית חלשה- אבל זה גמר אותי סופית

ואם גם יודע לשיר, זה בונוס.


Sent from my iPhone using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי אבי ביטר

הערב בסביבות 8 פחות או יותר, יצא לי לקרוא את השרשור הזה בג'יפולוג ולצחוק כמו מטומטם.
תכף הילדים הולכים לישון ונטפליקס יתפוס מקום של כבוד.
מעניין מה אוכל היום בארוחת לילה, האם זה יהיה משהו קליל כזה בלי מצפון או מושחת ומגעיל שימסור דש בבוקר מוקדם.
המקרר די ריק, ולא זכור לי שיש דברים מעניינים או שאריות של אחרים.
בזמן האחרון אני מתחיל לסלוד ממנגל פחמים. זה ממש פיגוע סביבתי. המנגל גז הרבה יותר קליל ונקי כזה, והרבה פחות עשן.
איזה כיף ליסוע עם הגיפ מחר לעבודה.

---

אני קורא את הדברים, הניסוח, הסגנון... עושה אחד ועוד אחד... יש לי! אבי ביטר הוא האלתר אגו של תומר הדר!!

או, אפילו יותר הגיוני - תומר הדר הוא-הוא אבי ביטר המקורי, על פלאו!

קובץ מצורף 129574

אלוהים ישמור [emoji1787][emoji1787][emoji1787][emoji1787][emoji1787][emoji1787][emoji1787][emoji1787]

Sent from my Redmi Note 5 using Tapatalk

אני עדיין מחפש איפה השלט שאומר: "בואו.. זה השרשור שבו אתם יכולים לכתוב מה שבא לכם בלי קשר בין הודעה להודעה"
[emoji848]

Sent from my LG-H930 using Tapatalk

"שרשור אדיר מתפתח פה."

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי asafk

אלוהים שיעזור לנו.
תומרהדר כותב יומן.

---

כל עוד קנאוסגורד לא כותב כאן, מצבנו עוד סביר ...

אספר לכם מקרה שקרה לי לפני כמה שבועות, אפשר לכנותו חריגה יוצאת דופן במערכת היחסים שבין אדם למכונה.
הסיפור שהיה כך היה, יש לי חלקת דשא טבעי קטנה, לא סובל דשא סינטטי וגם לא אוהב לכסח אז כבר כמה שנים יש לי מכסחת רובוטית להלן ׳הירוקה׳ כל מה שאני צריך לעשות הוא ללחוץ על כפתור והיא כבר יוצאת ועושה נעים לדשא.
הדשא שוכן לו בין שני דקים לאורך פאותיו הארוכות ובקצרות גינון היקפי, זה היה אחה״צ לא חם מדי באחד מימי השבוע, הגעתי למכסחת הירוקה שלי ולחצתי על כפתור ההפעל, היא מיד יצאה לאחור מעמדת הטעינה והחלה בתמרונים ראשוניים ליציאה לדרך, לעיתים כשזמני בידי אני יושב באחד הדקים וצופה בתהליך הכיסוח נהנה מהזמזום העדין של מנועי המכסחת תוך כדי קריאה. באותה הפעלה לאחר כמה ד׳ נעמדה לה הירוקה ופסקה מלפעול, לעיתים זה קורה כשהיא נתקלת במכשול ומיד מתעשתת וחוזרת לעבודה, הפעם כלום, חלפו כדקותיים ונאדה, קמתי לעזרתה, איך שהנחתי את כף רגלי על הדשא פתאום התעוררה הסתובבה לעברי וכאילו נורתה מטיל טסה אלי, נסתי לאחד הדקים ומיד כשרגלי עזבה את הדשא נדמה ונעצרה הבת ז*** פניה לכיווני ויכולתי להשבע שראיתי חיוך זדוני ומזלזל מעוות מעט את כיסוי הפלסטיק הירוק .
מכסחת רובוטית זו עובדת בשגרה באופן רנדומלי לגמרי מתקדמת קמעה וחוזרת אחורה הכל באופן לא מתוכנן/ שאיני יכול לשלוט בו, שלושה מנועים אחד לכל גלגל ואחד מרכזי עבור סכין החיתוך התנועה שלה די איטית ולא מסכנת אדם, כשתתיקל במכשול היא תתמרן לאזור אחר, גבולות הגזרה תחומים ע״י כבל היקפי שחיישניה מזהים.
באותו אחה״צ זה היה אחרת, כל ירידה שלי לדשא והיא טסה במהירות של באגי נשלט על שלט, ניסיתי לגעת בה עם מקל בעומדי בחוף מבטחים ,כלום ,היא לא הגיבה אולי החיוך טיפה גדל , פתאום צץ לי רעיון גאוני והחלטתי לנצל את המצב לטובתי וסוף סוף לשלוט בכיסוח, בדומה לשני מנועי הגלגלים גם מנוע הכיסוח עבד במהירות גבוהה הבנתי שזו ההזדמנות שלי ירדתי לדשא ורצתי כאחוז תזזית, הירוקה אחרי, מדי כמה מאוצים עליתי לאחד הדקים ושנינו נחנו מביטים האחד על השניה כשגם לי חיוך מוזר מרוח על הפנים, לצופה מהצד זה יכל להראות כמו מרוץ השוורים של פמפלונה שבו שוורים משוחררים רצים אחר אהבלים מלאי אדרנלין ,לאחר כ30 דקות של מאוצים ורדיפה הדשא היה מכוסח למשעי והירוקה חזרה לעמדת הטעינה שלה, לא יודע מי באמת ניצח ושלט על התהליך באותו יום, מאז היא חזרה לתפקד כמצופה ממנה ועל אף נסיונות התגרות מצידי לא חזרה לרדוף אחרי, אך החיוך הזדוני נשאר קבוע,

מצטער להיות הפלוץ.
הבן אדם פתח שרשור על משהו שבהחלט מציק לרבים מאיתנו, נכון הנושא טחון, אבל הוא לא הראשון שממחזר נושא.

אפשר לא להגיב, אפשר לציין שהנושא טחון, לא חייבים להשפיל.

תודה
וסליחה
פארטי פופר

מי השפיל?

Sent from my Mi A1 using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי hadtomer

אני היום החלטתי להפתיע את אשתי ולהכין ארוחת ערב. בדרך כלל אשתי מכינה את ארוחת הערב, אבל הפעם אני אמרתי שהגיע הזמן שאני אכין משהו, אבל משהו שאני יודע. הלכתי לקצב שלנו, עופר, שיושב ברמת גן לא רחוק מהבית שלי וקניתי שלושה סטייקים. לא משהו משוגע אבל באמת נתחים מיושנים יפים שבדרך כלל אני לא היתי מעז להרשות לעצמי. אני מגיע הביתה ואשתי כמעט מתחילה להכין אוכל. אז עשיתי לה כזה קטע של עזבי אותך היום הכל עלי. ושמתי את הסטייקים בצד. אחר כך לקחתי שישה תפוחי אדמה וישר לסיר, עם מלח והמון מים. שעה במים רותחים פלוס מינוס, עם המלחה. מפה לשם אני מסתכל בשעון, חמש וחצי. אוקיי, אני מעביר את הסטייקים לפלנצ'ה ועל הפלנצ'ה שם טיפ טיפה חמאה ורוזמרין. הסטייקים מקבלים טסססס יפה בכל צד וגם עומדים מעט על הצד כדי לסגור את כל הנוזלים. ואז נכנסים לתנור. הרבה אנשים לא שמים סטייק בתנור אבל לדעתי זה חבל. בזמן שהסטייקים בתנור אני לוקח עוד חמאה וסליחה אם יש הקפדה על כשרות ואני מניח בעדינות בסיר של תפוחי האדמה, ואת תפוחי האדמה אני כמובן מקלף בעדינות מהקליפה. אני שם מעט מוסקט ואז מתחיל לאט לאט למעוך אותם, עם הקווצ'ר הזה שעושה פירה. אני לא מוסיף מלח תוך כדי כי הם כבר בושלו במלח. מפה לשם הפירה מוכן לקראת שש בערב ואז יוצאים הסטייקים. אני לוקח מעט מהנוזלים שהצטברו לי בפלנצ'ה ונותן לפירה לשתות וגם מעט לסטייקים ואז מדליק שוב את הפלנצ'ה ונותן לסטייקים שוב שריפה הגונה. הגשתי הכול לקראת ככה שש ועשרים. פלוס מינוס, אל תתפוס אותי על הדקה.

---

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי אבי ביטר

אני החלטתי לחתור בסאפ הבוקר, אז אחרי הנס קפה והואפל בלגי שקנינו מאיקאה (4 חבילות, כי ממש נדלקנו על זה, אפילו בני משפחה שנוסעים לשם או לאיזור קונים לנו מידי פעם, עד כדי כך נדלקנו על הוואפל בלגי הזה תוצרת שוודיה) העמסתי את הסאפ על הפרייבט (עוד לא מצאתי דרך לסחוב בגיפ, הגג נורא גבוה וזה לא נוח) יש לי 2 פסים רכים כאלה שקושרים אליהם את הסאפ עם ראצ'ט, פתרון לא רע.
חתרתי קצת בים בכיף, נירוונה, עם כובע רחב שוליים כמובן וחולצת גלישה ארוכה ( אני נזהר בשמש בגלל שהשורשים שלי מהארצות הקרות מאוד), כשסיימתי שטפתי טוב טוב אותי ואת הסאפ במקלחון של החוף עם כל עם ישראל חי וקיים, העמסתי על הרכב וכהרגלי בדרך חזרה עצרתי ב Beer point לקנות בירה קרה לדרך, וחטיף ממש ממש יקר אבל אמריקאי כזה שלא מוצאים בשום מקום.
ממש ליד הבית הרגשתי כבר שהראש במצב טוב למרות שמדובר בבירה אחת אבל מחוזקת כזאת ואחרי ספורט על בטן ריקה.
נהניתי ממש, הבטחתי לחזור על התהליך.

---

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי hadtomer

היום היה יום סביר ומשעמם. אני קם בשש, בגלל שיש לנו שתי חתולות והן מעירות אותי. אשתי נשארה לישון. כשאני קם בשש אני הולך למטבח להכין קפה - ופותח את החלון של הסלון. זה חלון גדול עם תריס חשמלי ואנחנו גרים בקומה מאוד גבוהה, כך שרואים את תל אביב. אני יש לי מנגנון כמעט אוטומטי- קפה בשש ועשרה? שש ורבע חירבון גיהנום. יש לנו בבית 3 שירותים וזה עוזר. מפה לשם אמרתי "רגע, קניתי בשבוע שעבר פלנצ'ה. למה לא נכין ארוחת בוקר על הפלנצ'ה?". אוקיי, סבבה. אבל קודם צריך לנקות אותה מהבלאגאן של אתמול. אני כבר קירצפתי אותה וכו אבל נתתי עוד קירצוף יפה. מפה לשם, כבר שבע בבוקר והבת הגדולה שלי קמה- ולקח לה 3 דקות להיות בטלפון. זה גומר אותי. הקטנה קמה בשבע וחצי ולפעמים אני קצת מברך בשקט על שלא העמדתי בנים זכרים. בנות זה תענוג. זה באמת משהו שאני ממליץ בחום. בקיצור הכנתי בלילה לפנקייק וזרעתי בתוך הבלילה כמה צימוקים וכאלה שהיה לי בבית. עכשיו תבינו את האבסורד- אני לא יכול לאכול את זה כי אני מקפיד על המשקל, אבל אללה יוסתור זה נראה טו-אוב. הזמן עובר ואשתי מתעוררת. כשאשתי מתעוררת זה כאילו שהרגע שהיא קמה הוא אירוע מכונן- קצב הזמן צריך להתאים את עצמו לאשתי. הכל נהיה לאט.... טוב נו. עשר בבוקר אני מכין לה קפה ומלהיט הפלנצ'ה. הבנות שמחות ואני מוזג את הבלילה של הפנקייק. יוצא טוב. וליד אני מכין ביצי עין. אחרי כל זה אני נזכר שלירקן שלנו היו עגבניות ענקיות,מה שנקרא "לב שור". מוציא אותן ומגלען קצת ושם שמן זית. ועל זה מפזר קצת גבינה. המשפחה אוכלת ואני סבבה. ואז הבנות מתחילות עם הויכוח האינסופי הזה של "מה עושים היום". כוס אומו מה עושים היום. הגדולה בת עשר ולא רוצה ללכת איתי גם ככה לשום מקום והקטנה בת חמש. מה אני אמור לעשות, ללכת לאטרקציות? לעמוד כמו איזה זין עם כל מיני הייטקיסטים שמסתובבים בחולצה מכופתרת גם בסוף שבוע? התבאסתי. ב11 ניקיתי את החול של החתולות ואז אמרתי שאם כבר אין לי שום תכניות אז אני אזרום עם זה. נעשה יום בית. תפסתי מקום על הספה ככה ב12 ונרדמתי. באחת וחצי בערך קמתי. לקראת שתים אכלנו צהרים. אני אכלתי סלט. בשלוש וחצי נזכרתי שיש לי כל מיני עינייני עבודה אז ישבתי כחצי שעה על המחשב ואז ישבתי עם אשתי לשתות קפה. הבת הקטנה שלנו בזמן האחרון נורא עושה בעיות. ילדה בת חמש מתחצפת? אשתי מאוד סובלנית וסבלנית איתה, אבל גם אשתי קצת נסדקת...אז שוחחנו על זה שצריך להציג בפני הילדה חזית אחידה-לא יתכן שאבא הוא הדמות המפחידה שצועקת ואמא היא זו שנותנת חבל. אז ככה מחמש סיכמנו ששני ההורים צועקים, צריך להציג מול הילדה חזית אחידה. אם זה יחמיר, יהיו עונשים כמו לא לראות החיפושית המופלאה ובנות ווינקס, וגם בלי סיפור לפני השינה. גם סוכם שאני לא אתערב פתאום בויכוחים. לגבי הגדולה זה שונה, ילדה בת עשר זו חצי אישה. זו המחלקה של אשתי, הן מסתדרות סבבה. אני לא יכול להיות גם חברה טובה שלה. בשש ראיתי את הפרק הראשון של העונה הרביעית והאחרונה של פריצ'ר- וציינתי לעצמי שדווקא בערוץ אגו יש סדרות ממש טובות. פריצ'ר, האפי (וואו) כל דבר שסת' רוגן מפיק, החל בפריצ'ר וכלה בTHE BOYS- ממש טוב. עכשיו אני כאן.

---

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי edish

אספר לכם מקרה שקרה לי לפני כמה שבועות, אפשר לכנותו חריגה יוצאת דופן במערכת היחסים שבין אדם למכונה.
הסיפור שהיה כך היה, יש לי חלקת דשא טבעי קטנה, לא סובל דשא סינטטי וגם לא אוהב לכסח אז כבר כמה שנים יש לי מכסחת רובוטית להלן ׳הירוקה׳ כל מה שאני צריך לעשות הוא ללחוץ על כפתור והיא כבר יוצאת ועושה נעים לדשא.
הדשא שוכן לו בין שני דקים לאורך פאותיו הארוכות ובקצרות גינון היקפי, זה היה אחה״צ לא חם מדי באחד מימי השבוע, הגעתי למכסחת הירוקה שלי ולחצתי על כפתור ההפעל, היא מיד יצאה לאחור מעמדת הטעינה והחלה בתמרונים ראשוניים ליציאה לדרך, לעיתים כשזמני בידי אני יושב באחד הדקים וצופה בתהליך הכיסוח נהנה מהזמזום העדין של מנועי המכסחת תוך כדי קריאה. באותה הפעלה לאחר כמה ד׳ נעמדה לה הירוקה ופסקה מלפעול, לעיתים זה קורה כשהיא נתקלת במכשול ומיד מתעשתת וחוזרת לעבודה, הפעם כלום, חלפו כדקותיים ונאדה, קמתי לעזרתה, איך שהנחתי את כף רגלי על הדשא פתאום התעוררה הסתובבה לעברי וכאילו נורתה מטיל טסה אלי, נסתי לאחד הדקים ומיד כשרגלי עזבה את הדשא נדמה ונעצרה הבת ז*** פניה לכיווני ויכולתי להשבע שראיתי חיוך זדוני ומזלזל מעוות מעט את כיסוי הפלסטיק הירוק .
מכסחת רובוטית זו עובדת בשגרה באופן רנדומלי לגמרי מתקדמת קמעה וחוזרת אחורה הכל באופן לא מתוכנן/ שאיני יכול לשלוט בו, שלושה מנועים אחד לכל גלגל ואחד מרכזי עבור סכין החיתוך התנועה שלה די איטית ולא מסכנת אדם, כשתתיקל במכשול היא תתמרן לאזור אחר, גבולות הגזרה תחומים ע״י כבל היקפי שחיישניה מזהים.
באותו אחה״צ זה היה אחרת, כל ירידה שלי לדשא והיא טסה במהירות של באגי נשלט על שלט, ניסיתי לגעת בה עם מקל בעומדי בחוף מבטחים ,כלום ,היא לא הגיבה אולי החיוך טיפה גדל , פתאום צץ לי רעיון גאוני והחלטתי לנצל את המצב לטובתי וסוף סוף לשלוט בכיסוח, בדומה לשני מנועי הגלגלים גם מנוע הכיסוח עבד במהירות גבוהה הבנתי שזו ההזדמנות שלי ירדתי לדשא ורצתי כאחוז תזזית, הירוקה אחרי, מדי כמה מאוצים עליתי לאחד הדקים ושנינו נחנו מביטים האחד על השניה כשגם לי חיוך מוזר מרוח על הפנים, לצופה מהצד זה יכל להראות כמו מרוץ השוורים של פמפלונה שבו שוורים משוחררים רצים אחר אהבלים מלאי אדרנלין ,לאחר כ30 דקות של מאוצים ורדיפה הדשא היה מכוסח למשעי והירוקה חזרה לעמדת הטעינה שלה, לא יודע מי באמת ניצח ושלט על התהליך באותו יום, מאז היא חזרה לתפקד כמצופה ממנה ועל אף נסיונות התגרות מצידי לא חזרה לרדוף אחרי, אך החיוך הזדוני נשאר קבוע,

---

קובץ מצורף 129579