נכתב במקור על ידי
דרור ברלי
ומה זה שונה מעמדה 1?
מנסיוני העגום בעמדה 1 בחולון בעבר, כל מיני דברים שלא קשורים לעניין בגינו הגעת, (ואני בכלל הגעתי לאשר החלפת מנוע ושינוי מספר המנוע ברשיון - ככה זה היה בימי קדם, שנת 91', כשעוד לא עשו את זה במכון הרישוי) היו מבחינתם "תקלה נראית לעין". כמו למשל קיומם של כנפונים ועד כמה הם מכסים או לא מכסים את הגלגלים עד הסוף, או קפיץ שנראה להם גבוה, או מושב כזה או מושב אחר (לא מקורי) או עצם קיומו של ג'יפ, גם זה היה "תקלה".
12-13 שנים אחר כך, שינוי מס' מושבים עדיין הצריך הקטנה טוטאלית של כל הג'יפ. קפיצים, ג'נטים, פגושים, מה לא. פשוט כי לא הסכימו לקבל אותו.
אבל הבלגן, התורים וחוסר היעילות לא נבעו מעצם קיומה של עמדה 1, אלא מאופי המקום, מאישיותם הנתעבת והסדיסטית באופן קולקטיבי של הבוחנים שהתהלכו שם כמו טווסים, ומהכוח המופרז להשחית שהיה בידם. הם התייחסו באופן מחפיר פשוט כי אפשר והם יכולים. והקליינט צריך להרכין ראש ולבצע כל מה שהזבלים האלה ינבחו עליו, כי הוא תלוי לחלוטין במצב רוחם ההפכפך. איכס של מקום, איכס של אנשים, חלאות נתעבות מהסוג שגם יפה-נפש עדין יאחל להם מכל ליבו גסיסה איטית בייסורים.
ותוסיף את זה לעובדה שכמו כל משרד הרישוי, שעות קבלת הקהל היו מועטות ביותר וחלק ניכר מהן הוקדש להפסקה (פתחו ב-08:00 בבוקר, סגרו ב-12:30. ב-10:00 הפסקה של חצי שעה, בדרך כלל יותר), לא עובדים ביום שישי, לא בחול מועד. כל דבר הכי קטן היה שם עילה מוצדקת לא לעבוד.
וזה במדינה שבה כל שטות היא "שינוי מבנה" שמחויב בבדיקה ובאישור ברשיון ולצורך זה להגיע פיזית והעומס על עמדה 1 הוא תמיד גדול. ואף אחד לא הסיק מזה שאולי צריך להוסיף שעות קבלה למשל?.... ענייני ג'יפים היו באמת מיעוט שבמיעוט שם - אבל כל טנדר שרצו להתקין לו סגירה לארגז, מוניות, משאיות.... התורים הארוכים והמייאשים של כלי רכב מחוץ לשערי עמדה 1 התחילו ב-01:00 בלילה והתמשכו כמעט עד לרחבת החניהי של משרד הרישוי. אנשים היו מגיעים לתפוס מקום בתור וישנים באוטו.
ואם התעצלת והגעת ב-07:00 בוקר, כבר לא היה סיכוי שתורך יגיע אי פעם. עולם שלישי.
ברוך שפטרנו.