השאלה היא לא מה היא אוהבת, אלא מה היא מוכנה לסבול. וזה, משתנה דרמטית עם הזמן.
Printable View
היתה אחת, בשם איילה, שהתחברה לשטח ולdr250, רכבה כגוף אחד אתי, כששנינו עומדים, בבורות ובסיבובים, פשוט נפלאה. אני לא זוכר אם זה לפני או אחרי שהעברתי את עיגון הרגליות אל השלדה במקום למתלה האחורי.
ואחת אחרת, רחל (היה לי קטע עם אנטילופות) , שבסיום טיול בן יומיים במדבר שנגמר בגשם זלעפות ורוח נגדית איומה כל הדרך, שבהגיענו לחדרה, התחילה לצרוח עליי שרכבתי כמו מטורף במהירויות תלת ספרתיות גבוהות... כן בטח, הdr250 עם שני צעירים עליו, ברוח נגדית, לא עבר את ה80 קמ"ש, אבל היא לא היתה במצב לרוח להקשבה. לא ראיתי אותה מאז.
דווקא נשמעת ראויה.
יש לי לא מעט סיפורים שמתחילים ב"העמסנו את הרכב" ומסתיימים ב"החזקתי לה את השיער כשהיא הקיאה". משום מה כשאני נוסע עם החבר'ה שלי- כל שקשוקה זה כמו כוכב מישלן. אוהל נפתח כמו במסדר. כל חתיכת ציוד נכנסת בדיוק במקום שלה והאוטו אוכל אחת לעשר. עם אשתי, הכל חרבאנה. אני פותח שולחן על תל נמלים, הגזיה מתפוצצת, נשבר הטרנספר, נשבר הזין.
לאשתי שתחיה יש כוח על: להיות מאוד לא מרוצה. אבל נראה לי שהטיול המיתולוגי שגמר לה את הרצון לטייל אי פעם היה עוד בימים של הספורטאז' (האסלה הנעולה)- נסענו משדה בוקר למרזבה בירידה לפני ככה שש שבע שנים. עם אייל EYSHAM ועזרא יצחק שאז עוד היה לו ZJ. דאז היתה לי רק ילדה אחת.
אשתי התחילה להקיא כבר באזור הגשר של התחלת המסלול. אבל להקיא של טיסה במטוס קרב, הקאות בלתי נשלטות, עם "הווועעעע הווועעעע" שיוצא רק מים. והיא, שתהיה בריאה, אמא של הפולניות. הדרייב שלה בחיים הוא להראות כמה היא לא מרוצה. ועם קיא על החולצה זה בכלל נראה פוטוגני. מן הון להון, אני ישר נכנס לפוזה של "בלי סיום מסלול אין כומתה" ומשחק אותה יענו סוף המסלול זה כולה 3 קילומטרים קדימה. ואשתי אשכרה עוד מעט מתעלפת, אבל ברמות שאני אשכרה מתלבט אם לתת לה עירוי.
מפה לשם, מגיעים למרזבה. אני כל הזמן אומר לה שאו טו טו כביש הערבה. ואז נפתח לה הקניון של המרזבה. ובשביל מי שלא יודע מה זה מרזבה ולא מכיר את המסלולים שלנו, זה נראה כמו לרדת רב קומות. ואני בן זונה, לא יורד מהשפ"ץ אלא דווקא מהמדרגות. בקיצור בראש המדרגות היא יוצאת מהאוטו. לוקחת את הילדה. ופורצת בבכי, אבל בכי ברמה של "אמריקאים יקרים, חשבנו שלעולם לא תשחררו את מחנה ההשמדה ותצילו אותנו". ותוך כדי, היא מקיאה. ויורדת את המרזבה ברגל - ובוכה. ומקיאה. ואז קולטת שהיא יורדת את המדרגות, ברגל, ומקיאה ובוכה תוך כדי. אז היא חוזרת למעלה- ברגל - ויורדת מהשפץ ברגל - ובוכה תוך כדי. ומה זה מקללת, ברמה של ביוב. וכמובן שמתקשה לרדת ברגל את השפ"ץ תוך כדי בכי אז היא מתיישבת על התחת כמו במגלשה ויורדת את המרזבה על התחת, מבחינתה היא יורדת את האוורסט והבת שלי, כאילו, מדלגת את זה באושר. אני כאילו, כל כך בשוק מהסיטואציה, שאין לי מושג איך זה יגמר לעזאזל. כאילו, איזו רבנות לגירושין יש בכביש הערבה.
מפה לשם הנשים הקימו בתחתית המרזבה סוג של בית חולים שדה ופשוט ישבו שם שעתיים עד שאשתי חזרה לחיים. זו היתה חוויה מחרידה. חזרנו הביתה והיא פשוט נכנסה למונית ונסעה לתל השומר. התייבשה קשה. מאז היא לא טיילה איתי, חוץ ממסלולים קטנטנים ליד הבית.
בתמונה: אשתי עם שקית הקאה - אשכרה שקית זבל. ובנקודת ההתאוששות בסוף המרזבה
קובץ מצורף 132489
קובץ מצורף 132488
קובץ מצורף 132487
לגבי כלבות מקיאות, תומר.
הסוד, להכניס אותן לארגז של הטנדר כשהן עוד גורות שלא יודעות מהחיים שלהן, והן מתרגלות.
אה, וגם לתת להן אוכל רק בחניון לילה.
קורה לכם שכל פעם שאתם נותנים לאישה לנהוג בשטח היא חייבת להוכיח כמה היא טובה בזה ואיזה ביטחון יש לה בנהיגה?
ואז... אם אתם מעירים לה אפילו בקטנה, היא מתעצבנת וחושבת שזה סתם כדי להוריד לה?
בקיצור הנה הפתרון: בפעם הראשונה שהיא מעירה לכם על ההארה וההערה הבונה שלכם, פשוט תעברו לשבת בספסל האחורי. בלי להוציא מילה מהפה ותוך כדי נסיעה. תראו מה קורה פתאום לביטחון העצמי והוכחת היכולת... ;)
אני יודע שתיכף ירדו עלי פה... זאת שהבחור עם הסוזוקי נתקע בשטח שלשום בשבילה וערן חילץ אותו, ובטח עוד כמה...
אני לג'פולוג אגיע ללא סימנים מזהים...
זה שרשור נהדר.
מזוכיסטים...
לפני ארבע שנים לערך, הייתה לי חברה שכל טיול הייתה צריכה שכנוע כדי לבוא.
יום אחד שכנעתי אותה לבוא לראות איתי שטפונות, החלטתי ללכת על מקום בטוח- עין עבדת עליון. הגעתי למקום והיה עמוס באנשים אז המשכתי קצת קדימה לאחד הפיתולים של נחל צין באזור עבדת.
היא באה עם נעלי ספורט שעברו זמנם ממזמן (הסוליה חלקה לגמרי) כדי לא ללכלך את מה שטוב..
כל הנסיעה מבול וגשם חזק והיא מתלוננת על ההיילקס וכו, אני כבר בעצבים אבל שותק עם עצמי. מגיעים לנק' אני יורד לראות בסופה והיא חשבה שהיא גיבורה וניסתה לרוץ אחרי כדי להגיע לנק' צפייה לפני.
בשניה שהיא ירדה מהרכב ועשתה צעד וחצי, היא דופקת גלגול לתוך בוץ טובעני כל השיער והבגדים שלה בוצה שאפילו אותי הגעילה ( די בטוח שהיה מעורב עם צרכים של חיה כלשהי). אני כמובן לא הצלחתי להתאפק וצחקתי, אני חושב שזו הייתה הפעם אחרונה שצחקתי במערכת יחסית איתה
אני למדתי שבדיוק כמו גברים, גם נשים עושות דברים כדי להרשים את הבן זוג הפוטנציאלי\החדש. תחילת הקשר הן יצאו לטיולים, ילכו איתך לקולנוע לסרטי אקשן מטופשים, ילכו איתך לאיזה מוזיאון תולדות התעופה באיזה מדינה אקראית באירופה ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
עם ביסוס הקשר וקינון הביטחון של האשה באחיזה שלה בגבר, היא מתחילה לצמצם פעיליות מתירניות מסוג זה ובצורה כזו או אחרת, כל אשה בקצב שלה ודרכה שלה מפסיקה "לזרום".
מכאן והלאה זה ממש דיון מעניין מבחינתי ומרתק, ממש קבוצת תמיכה לגברים שכמותי, לפעמים אני טועה לחשוב שנותרתי לבד מול כל ברי המזל האלו ש"מצאו" בת זוג שאשכרה אוהבת טיולי שטח, ג'יפים, לינה בשטח... אבל לא... והשרשור הזה מעודד אותי מבחינה זו.
דבר אחד שמפריע קצת זה שבנתים, רוב הסיפורים כאן הסתיימו בגירושין בשלב מסויים.
אז בואו תעודדו אותי, האנשים שיודעים לשלב בין חוסר שביעות הרצון של האשה בנושא לבין טיולי ג'יפים משפחתיים באווירה כיפית וחוויה חיובית....איך והאם ניתן לשלב בין 2 העולמות או שנדונו לטיולי בדד עם הילדים?
אין לי מושג מה יהיה ב30 השנים הבאות, אבל בינתיים, טפו טפו, כבר 22 שנים, הכול זהב בתחום הזה.
https://imageshack.com/i/plhHEsG4j
https://imageshack.com/i/poYXoZIuj
טפו טפו טפו...
גם לי אין מה להתלונן.
בירח הדבש (אי שם..)לקחתי אותה בדיפנדר חבוט לטיול ראשון בהרי אילת.
מאז ועד היום יש בבעלותינו רק רכבי שטח מסוגים ומינים שונים...
לטיולי עבירות היא לא מצטרפת (לך לשחק עם החברים שלך...) אבל בשאר הטיולים היא פרטנרית לתפארת.
Sent from my iPhone using Tapatalk
אתם מעלים כאן נקודה פילוסופית מאוד חשובה. אני לא חושב שאשתי צריכה לטייל איתי. זו האמת. כי טיולים הם האזור הגברי שלי ושל החברים המאוד וותיקים שלי. אשתי היא שיא העדינות והקורקטיות והלהטיף לי מוסר. אני? פעם חירבנתי על הספה בסלון שלנו כי הייתי שיכור להחריד וחשבתי שזה סתם נאד ממש מוצלח ואף אחד לא בבית גם ככה אז למי אכפת שאני ערום. אני לא בא לשחק אותה ברלי, זה פשוט דברים שקורים ושגברים יכולים להבין את היופי האקזוטי שבהם. נשים לא. אשתי- בכלל לא. לדאבוני זה סיפור אמיתי שעשוי לא להתקבל טוב בקרב אנשים שאינם מחרבנים על ריהוט. אנחנו מאוד שונים בהרבה דברים ואני זקוק לאזור הספציפי שבו אני חי לבד כדי שהזוגיות תמשיך לעבוד היטב, כפי שתמיד היה ואני מניח שתמיד יהיה. לגבי הקטע של "היא עשתה דברים מדהימים לפני החתונה"- זה נכון. לפני החתונה הן כולן היו מגניבות. ואז הן עמדו מתחת לחופה ואז הן עשו ילדים. זה לחלוטין בסדר וזה העוגן שרובנו צריכים. אישה שהיא מאאאגניבה זה לא בהכרח מה שאני היתי רוצה לבנות שלי, יש להן גם ככה אבא דפקט שפעם עשה קקה על ספה. עם כל הכבוד, כל גבר צריך ברזומה מישהי מגניבה- הן עושות דברים מרשימים עם כל הנקבים בגוף- אבל להתחתן עם המגניבות זו טעות חמורה.
עוד נקודה: בשלג הגדול של 2015 (? 2014?) כל האזור של הר טייסים היה מושלג ואנשים היו נצורים בירושלים. אשתי לא מוכנה לצאת כמובן מהבית אז היתי צריך לשכנע אותה שיש מטרה ראויה ליציאה הזאת: לאכול חומוס באבו גוש. עולים את ציר הג'יפים- חוצים דרך העמק איפה שעין לימון, תיק תק אבו גוש. בפועל היתה נסיעת סיוט. שלג עמוק אמיתי, קור אימים שאי אפשר לצאת מהרכב. אבל הגענו לאבו גוש. כל הדרך LOW, רחוב ראשי של אבו גוש עם 20 סמ שלג ואין מפלסות. נכנסנו למסעדה, הבעלים היה בהלם. אני אמרתי שהכל על הזין שלי ושתיתי המון בירה. אכלנו. יצאנו. היא נהגה כי שתיתי. פעם ראשונה ב LOW. החליקה עם הרכב את כל היציאה מאבו שוקרי עד המדרכה ממול כולל בום. נלחצה. גאז. עלתה על מדרכה, נכנסה למישהו לחניה בבית. הורידה עץ קטן. פגוש ברזל אוכל הכול. לא נהגה יותר ברכב.
ככה?
מכיוון שאתה התחלת בענייני ירידות, אותה תקופה פחות או יותר, סוף 2004/תחילת 2005, היתה אחת שנסעה איתי לאיזה טיול - מסיבה שאני לא זוכר יצאנו די מאוחר בשישי אחה"צ. החבר'ה האחרים כבר חיכו לנו. כשהגענו היה כבר חושך. מה היה בטיול למחרת, לא כל כך מעניין. מה שיותר מעניין וזה הקטע - זה שהגברת התחילה לתת עבודה פחות או יותר על כביש 4 בדרך דרומה ולא חדלה לפני צומת הערבה, או קצת אחר כך, בואכה חצבה.
אמיתי, ושככה יהיה לי טוב כל החיים. ולנהוג בסופה ככה מהמרכז לערבה ולהישאר מרוכז ובקו ישר פחות או יותר....
לפני שתתחילו לגחך, עדיף שתתאפקו כי היא כבר לא. לא רק לא איתי (ממזמן) אלא בכלל לא. לא איתנו הכוונה, כבר כמה שנים טובות.... אחת המחלות הסו-קולד "ארורות". ושיסלח לי אלוהים.
או. הקאות וכלבות.... כאן היה יכול להיכנס חתיכת סיפור על טיול ההקאות המפורסם. סיפור שבהתחלה אמנם לא היו בו כלבות אבל כן היו בו הרבה מאוד בשר ועוד יותר הרבה אלכוהול, ובעיקר כמה דמויות ידועות מהותיקים כאן. עשינו טעות של טירונים ואיך שהגענו לחאן בצפון-הערבה (לא משנה איזה) פירקנו יותר מדי בקבוקים לפני שהתחלנו במצוות הזבח.
למחרת, מכיוון שנשאר המון בשר, אכלנו סטייקים כבר לארוחת בוקר... ומי שאוכל בשר ב-09:00 בבוקר, צריך לשטוף אותו באלכוהול, אז אתם כבר מבינים איך נראה הטיול ואיך זה לעלות את ורדית כשאתה שיכור. רמז - קל נורא....
ועכשיו אני מגיע לכלבות..... אחד מהקבוצה, גם הוא דמות מוכרת, ששתה והשתכר פחות (אולי כי הוא בחור, איך נאמר, מגודל - אז ביחס לכמות האוקטנים שלגם, השתכר הכי פחות) בהיעדר תחרות מצד הזכרים האחרים שהיו סרוחים הלומי אלכוהול, הצליח לארגן לעצמו איזו כלבה צעירה מעובדות החאן. אנחנו היינו גמורים מהשתייה, אבל לא הצלחנו שלא להתעורר מהרעשים שהיו באוהל הבדואי כשהוא פירק לה את הצורה כמה מטרים מאיתנו....
יוחזר הצהוב ויועתק אליו החומר הזה
אומנם לא זוגתי. אבל,
מהתקופה היפה עם הויטרה,
בשבת שמש לאחר שבוע גשם יצאנו לטיול במעלה גיתה.
המוביל עם דיסקו 2 דילג על המדרגות בקלות יחסית,
הויטרה כפולת הנעילות גם עלתה בקלות, שאר החבורה הסתבכה.
הרבה רצועות ומשיכות (אפילו הויטרה משכה פרדו קצר ....)
בקיצור, משהו כמו חצי שעה ואולי יותר של התחרבשות.
פתאום יוצאת האישה של המוביל בצרחות אימים עליו,
לאחר מכן נתנה את משפט המחץ !
"מחר תראה מה אני אעשה לך, 10000 ש"ח אני מגהצת בכרטיס שלך בזארה ..."
הייתי בשוק ! הבעל לא התרגש מהצעקות ולא מהאיום (שכנראה מתממש).
ואני בכלל לא ידעתי מה זה זארה ...
אמרתי שזאת לא הייתה זוגתי ???
רענן