מסע לנמיביה ובוטסואנה - נובמבר 2020 עד אפריל 2021

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

נעשה fast forward חודשיים, כ- 5000 ק"מ אספלט עברו מתחת לגלגלי הפולו החמודה, ערים, נופים, טרקים מרובי-ימים, אנשים מדהימים שפגשנו, חוויות הזויות, ומה לא.. והגענו ליוהנסבורג. עיר מעניינת בפני עצמה, שניתן לכתוב עליה פרקים שלמים.

נסענו ב- 2H, כאשר בהסח דעת חשבתי שאני ב- 4H. כולנו מכירים את התחושה, שהסל"ד ורעש המנוע "לא תואמים" את קצב ההתקדמות. הגלגלים מפרפרים. באינסטנקט, לחצתי יותר חזק. את השנייה הזו, ומה שבא אחריה, יכריעו את גורל הטיול.
אחורי הג'יפ שקעו עמוק. שילוב מהיר ל- 4H ובהמשך ל- 4L לא עזר. יורדים מהרכב, מסתכלים מתלבטים ובעיקר מכחישים. זו ההבנה שאתה הכי לא רוצה להפנים - אתה תקוע לבד בקלאהארי. בשלב זה, היינו רחוקים כ- 3 ימי נסיעה מהשער הכי קרוב.

המשך יבוא

---

נגמרו לנו הציפורניים באצבעות

נחזור 24 שעות אחורה. יום לפני, שוטטנו במרחבי הסוואנה ועקבנו אחרי ציטה נקבה ושני גוריה למשך שעתיים, בהתלהבות והתפעלות שקשה לתאר. ברגע של היסח דעת נכנסתי בטעות ל- pan מכוסה צמחיה עם קרקעית של טיט/חימר (או איך שזה לא נקרא) שעם הגשם נהפך לבוץ דביק ודחוס. לא נתקלתי מעולם בקרקעית כזו.
למרות לא מעט קילומטראז' בשטח, במספר מדינות ויבשות, יש לי מעט ניסיון בחילוץ עצמי, כי רוב הטיולים בחבורה והחילוצים פשוטים יחסית. גם כאשר נתקעתי לבדי באמצע מדבר יהודה, כשגיר הפראדו החליט לצאת לפנסיה, לא לקח יותר משעתיים עד ששני ג'יפים עברו וסייעו בנדיבות.
מפה לשם, הרבה גז, ושתי שפאלות מעוכות, ותוך פחות משעה היינו בחוץ. אטרקציה קצרה, מעט אדרנלין וחומר להומור בערב סביב המדורה.

הבטחנו לעצמנו להיות זהירים יותר. ואכן. באותו יום, על השביל הבחנתי בשלולית שלא הצלחתי להבין את טיבה. ירדנו מהג'יפ, בחרנו מעקף בין השיחים, נעמדנו פיזית ונראה שהאדמה מהודקת מספיק. מצב אחד לא נכון בטרנספר והממוטה שוקעת.

קובץ מצורף 138886

אתה אומר לעצמך "זה לא קרה שוב!", והשעה בקושי 08:30 בבוקר.
מצוידים בהכחשה ותחושת "יהיה בסדר" שקיבלה בוסט מיום לפני, אני מתחיל בנסיונות "חילוץ נקי". יעני גז גז גז, הגה שמאלה, ימינה, אולי לזרוק משהו מתחת לצמיגים. מתוודא אני שאם על כל טעות שעשיתי ביומיים האלה קיבלתי 10 שקלים, יכולנו להאריך את המסע בחודש לפחות.

3 שעות אחרי, וכמה ליטרים של סולר שפוזרו לאטמוספרה, וקלאץ' דק יותר במיקרון או שניים, הצלחנו לייצר שתי תעלות תפורות על מידות הצמיגים עם קירות שלא ניתן לעלות. המסקנה שגרמנו ליותר נזק מתועלת והקטנו את סיכויי החילוץ.
החרדה עולה, תחושת המועקה מתחילה לחלחל.. ומחנק. זה מה שהרגשנו.

קובץ מצורף 138875

קובץ מצורף 138877


סביב הצהריים אנו מבינים שצריך להתחיל בחילוץ רציני יותר. שולפים גרזן ואת, וקודם כל מתחילים להוריד עשביה כדי לחשוף את האזור ולצמצם הפתעות לא נעימות, בין היתר נחשים ארסיים שיש בשפע.
עם הסטרס, והניסיון לעכל את הסיטואציה אנו מאבדים קצת, נהיינו פזיזים יותר, ופחות מרוכזים. בדיוק כמו סטלה של אלכוהול שמכה בכל הכח, הכל מתחיל להסתחרר ואתה רק רוצה שזה ייגמר.

עוד כמה נסיונות משולבים, להניח דברים מתחת לגלגלים (שפאלות, ענפים וכו') והרבה גז בכל קומבינציה אפשרית (4L, 4H, עם נעילות בלי נעילות) ועם כל ניסיון, כל מה שהנחנו נקבר עמוק עמוק בתוך הבוץ. עוד שעתיים עוברות, בנסיונות חוזרים ונואשים לתוצאה שונה עם אותם הפעולות (ללא כל היגיון), כשבין לבין מפנים קצת בוץ, חופרים פה ושם וכו'. ה- end point ששלושת טונות הברזל+גומי+נוזלים ישבנה על הבקקס הקדמי, קורות השלדה ומיכל הדלק! 4 הגלגלים הסתובבו ללא מפריע. באוויר.
מושכים כננת בניסיון לחבר אותה למשהו (אין עצים ואין סלעים), ואחרי 30 ס"מ כבל נתקעת, ומפסיקה לעבוד, ככל הנראה בשל קצר חשמלי.
לא מאחל לאף אדם את התחושה שעברה בי באותו הרגע.

השעה כבר 15:00, וההבנה הבלתי נמנעת רובצת. היום לא זזים לשום מקום. זו מחשבה מייאשת מאוד. הבדידות מתקיפה, ותסריטים רעים מתחילים לרוץ בראש. עושים הפסקת חושבים. לא מצליחים לחשוב.

חישוב מהיר מראה שיש לנו מים ואוכל שיספיקו ל- 4 ימים בתנאים נוחים, וכ- 6 בתנאי הישרדות. לפחות 120-130 ליטר סולר, והכי חשוב טבק וקפה ליותר משבוע. נחמה קטנה.
הטסנו רחפן לגובה המקסימלי שיוכל להגיע, כ- 500 מטר (איזה חמודים!), המראה היה כמצופה סוואנה אינסופית וריקה.

סיכמנו שלא מנסים יותר "בכוח" ומתחילים לפנות בוץ. בינתיים כל חצי שעה התנעתי את הרכב כדי להטעין את הטלפון (שהיה מיותר לחלוטין, חוץ מהמצלמה) והטלפון הלווייני ששולח רק SMS-ים.
ואם כח זה לא הספיק, נישבו רוחות, עננות נמוכה ואפורה נראתה באופק, וראינו עמודי גשם מזמנים.

קובץ מצורף 138876

קובץ מצורף 138878

סבב הודעות לחברת ההשכרה בדרום אפריקה (שבת אחה"צ, כולם יצאו לסופ"ש) ועוד כמה אנשים שהכרנו בדרך. 4 נסיונות פניה למחלצים, וכולם עם אותה תשובה: אין משוגע שיסכים לחילוץ כזה בעונה הזו.
מזג האוויר מאותת על בזק גשם בכיוון שלנו, מתארגנים מהר, פותחים את האוהל ומתחילים להתארגן לסיים את היום. לא זוכר אם אכלנו.
מזיעים, עייפים ומוכתמים בבוץ מראש עד כף רגע, נכנסים אנו לאוהל. שתיקה רועמת, בפנים סערה, בחוץ מתגבשת לה סערה, ותוך דקות מתחילה אורקסטרת טיפות המים שהופכת למבול.
מציצים מהחלון כדי לראות מה קורה בחוץ. המראה מזוויע. כל מה שחפרנו הפך להיות שלולית. וערימת הברזל? לא זזה מלימטר אחד.

מעדיף לדלג על השיחות והאווירה בתוך האוהל האומלל של אותו ערב. שני אנשים קטנים, לבד לחלוטין בעולם גדול מאוד. המורל מרוסק לרסיסים ואתה רק חושב שאין לך את הפריוולגיה להתייאש. לראשונה בחיי, אני נושא תפילה חנוקה בתוכי. זוגתי הצליחה להירדם איכשהו. ואני לא עצמתי עין כל הלילה.
אם כל זה לא הספיק עד כה, אז שאגות הלביאות בחוץ שקמו למקצה צייד (ככל הנראה היה מוצלח) הכפילו בכמה מונים את פקטור הדרמה.

הזריחה של יום למחרת הייתה אחת היפות שראינו במסע. צחוק הגורל. 05:00, פעמיים מקניטה, והאת והרגזן התחילו לנגן.
מתברר שכל אחד מאיתנו חשב.ה לעצמו.ה לבד על אותה התוכנית.
לפנות כמה שיותר בוץ ולנסות למצוא אבנים וסלעים. הבעיה שבקלהרי אין סלעים! משטח ענק מפולס ובוצי.
לגמרי בטעות ולאחר שבכעס דחפתי את האת לאדמה, נתקלתי במשטח קשה. קצת חפירה ואנו מגלים מכרה זהב מבחינתו. מתברר שתחת הבוץ (במרחק כמה מטרים מהג'יפ) ישנו משטח של משקע גיר כלשהו ששוכן כ- 10-15 ס"מ מתחת לאדמה. זה לא בדיוק אבן, אבל מספיק קשה כדי לעזור.
פתחנו מכרה. עבודת פרך ממש, אבל המורל מתרומם ואיתו הכוח. מה שהצלחנו להוציא מהאדמה ב- 4 שעות, ייקח לנו שבוע בתנאים נורמליים.
חגיגה קטנה, הפסקת קפה וסיגריה ולשלב הבא.

קובץ מצורף 138879

להרחיב רת התעלות מסביב לגלגלים ואף לחבר אותן לאורך (שתי תעלות מקבילות לאורך כל הג'יפ), להרים את גלגל בנפרד על ההיי-ליפט ולהניח אבנים מתחת לכל גלגל. היה לנו מספיק גיר כדי למלא את התעלות גם. מזג האוויר היה חם גיהנום ובהיר. לא יכלנו לבקש יותר.
כן, בדיעבד אפשר לעשות זאת יעיל יותר, ובפחות זמן ומאמץ. רק אם קילבתי 10 שקלים על כל טעות.

עוד 4-5 שעות וזה נראה ככה.

קובץ מצורף 138880

קובץ מצורף 138881

הרמת כל גלגל על ההיי-ליפט הייתה התנסות מורטת עצבים. גם כשהייתה לנו פלטת לבסיס, הג'ק החליק לא פעם, התעוות והיה על סף קטסטרופה. לא רוצה לדמיין מה היה קורה.
הרמנו גלגל, זרקנו אבנים מתחת והנחנו חזרה. חצי שעה הסיוט הזה נמשך עד שבסוף הקונסטרקציה הייתה מוכנה.

קובץ מצורף 138883
קובץ מצורף 138882

קובץ מצורף 138884

רברס בקטנה, והממוטה בחוץ.

קובץ מצורף 138885

תחושת הקלה.. ועייפות נחתה. עייפות טובה.
עוד שעה התארגנות ואסיפת כל הכלים המפוזרים.. ונגמר לו עוד יום.
לקח עוד שלושה ימים לצאת מהשמורה. את רובם בילינו בשתיקה. הצלחנו להתקלח (חלקית) במי גשם שאספנו בדלי. אוכל היה מספיק.
איך מעבדים חוויה כזו? עד היום, שנה וקצת אחרי, הנושא ממשיך לעלות.

והשאלה שעדיין מטרידה את מנוחתי היא, אם היה לנו את ההיילוקס הגבוה יותר, והקל ב- 600 ק"ג לפחות, עם מנוע פי 2 חזק יותר, האם כל זה היה קורה?

מתנצל על הדקדקנות יתר
אבל בקקס הוא סרן אחורי יעני back axle ולכן לא יכול להיות בקקס קדמי….

לעתיד ממליץ להשתמש במונח סרן קידמי או סרן אחורי
ואם אתה חובב של השפה האנגלית אז פרונט אקס.

ולנושא היותר מעניין
יכול להיות שרכב יותר קל היה מצליח להוציא את עצמו יותר בקלות (ואולי לך היה יותר קל לחפור אותו).
אבל בתור התחלה צריך להימנע מלהגיע למצב של תקיעה עד הסרנים.

אם הייתה עוצר קודם
לוקח רגע לחשוב על פתרונות
חופר לפני שהרכב שקוע עמוק
אולי הייתה יוצא בקלות

הטעות הכי גדולה שאנשים עושים כשהם תקועים זה ממהרים….

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

.

והשאלה שעדיין מטרידה את מנוחתי היא, אם היה לנו את ההיילוקס הגבוה יותר, והקל ב- 600 ק"ג לפחות, עם מנוע פי 2 חזק יותר, האם כל זה היה קורה?

---

אם היה לך את כל זה, היית במסלול אחר והסיפורים היו שונים לכל אורך הדרך, זה הכל.
סיפור תקיעה היה מגיע, פשוט במתאר אחר ואולי ביום אחר.

אתה מתאר נפלא וציורי חוויה שכנראה בזמן אמת הייתה על גבול הטראומה. מוריד את הכובע בפניכם על שעברתם, הרבה היו מאבדים את זה...

Sent from my HD1903 using Tapatalk

סיפור מדהים. זה חומר לספר, בלי צחוק.
הזוגיות הצליחה לשרוד את האירוע הזה? נשמע כמו מבחן רציני.

קודם כל, יש לך כישרון להעביר סיפור מורכב בצורה מעוררת הערכה.
פרטים, צבע ובניית מתח עלילה, שאפו.
עם כל הדרמה, בסוף נשמע שכן הצלחתם לעצור לחשוב ולשנות כיוון עם כל הלחץ מסביב.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

והשאלה שעדיין מטרידה את מנוחתי היא, אם היה לנו את ההיילוקס הגבוה יותר, והקל ב- 600 ק"ג לפחות, עם מנוע פי 2 חזק יותר, האם כל זה היה קורה?

---

אמרת בעצמך, טעות אי-השילוב הנעה קדמית.
זה ההבדל.
אמנם בסוואנה המקומית דאון-טאון צאלים, טרום העידן הסלולרי, היילקס 2X4 ללא משקל בכלל בארגז, ועודף הערכה עצמית של טיפשעשרה שזו החצר האחורית שלו.
קטע מוכר שכוסה בכמה עשרות מטרים של דיונה חדשה, לא ניתן בגז ונעבור?
המשקל הקל לא עזר כשהקרקע לא משתפת פעולה ואין הנעה כפולה.
ביליתי עם עצמי 3 שעות של להרים את הרכב עם הג׳ק בקבוק, למלא חול (אין אבנים והשטיח מזמן נעלם) עד שנראה שהרכב לא שקוע, להתקדם 20סמ ולשקוע שוב, עד שיצאתי מהמשטח החולי.

וואו מרתק!
הצלחת להעביר במילים את מה שלא היה עובר בתמונה ולא בסרטון. טיפוס אחר יכל להתפרק בקלות במצב כזה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי שחר גרינברג

יכול להיות שרכב יותר קל היה מצליח להוציא את עצמו יותר בקלות (ואולי לך היה יותר קל לחפור אותו).
אבל בתור התחלה צריך להימנע מלהגיע למצב של תקיעה עד הסרנים.

אם הייתה עוצר קודם
לוקח רגע לחשוב על פתרונות
חופר לפני שהרכב שקוע עמוק
אולי הייתה יוצא בקלות

הטעות הכי גדולה שאנשים עושים כשהם תקועים זה ממהרים….

---

את שכר הלימוד שלי שילמתי כבר. במזומן.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי GodsFather

אתה מתאר נפלא וציורי חוויה שכנראה בזמן אמת הייתה על גבול הטראומה. מוריד את הכובע בפניכם על שעברתם, הרבה היו מאבדים את זה...

---

למזלנו, הסיפור נגמר בטוב וללא נזק לגוף או לנפש. תחושת המצוקה הדוחקת עם כל שעה שעוברת, במיוחד ביום הראשון, הייתה חוויה לא נעימה בלשון המעטה ובעלת פוטנציאל הרסני. חוסן נפשי בסיסי הוא תנאי הכרחי לצלוח סיטואציות כאלו לדעתי.

קטונתי מלהטיף בענייני זוגיות, אבל תכל'ס כל יום הוא מבחן לזוגיות. אני מסכים שמאורע כזה מותח את המרחב הזוגי לקצה הקיבולת שלו ועלול להוציא שדים. במהות הדבר אם חווים את בן/בת הזוג כשותפים לכל דבר ועניין, עובדים כתף אל כתף בבוץ ובגשם, ומצליחים לייצר תחושת שותפות גורל אמיתית, זה הופך את הזוגיות למשאב יקר ערך ועוגן.
היותה לצידי (עם גרזן ביד!) הייתה גם נחמה וגם דרייב לצאת מהבוץ, תרתי משמע. דאגנו, התעצבנו, צחקנו, קיללנו את השעה שהכרנו אחד את השניה, התחבקנו וניסינו, והצליח בסוף.
לא יודע להגיד מה היה קורה אילו הדברים הסתבכו עוד יותר. מקווה שלא אצטרך לעולם.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן

קודם כל, יש לך כישרון להעביר סיפור מורכב בצורה מעוררת הערכה.
פרטים, צבע ובניית מתח עלילה, שאפו.
עם כל הדרמה, בסוף נשמע שכן הצלחתם לעצור לחשוב ולשנות כיוון עם כל הלחץ מסביב.

---

אפרופו לחץ מסביב, אחד הרגעים המפחידים ביותר בסיפור, זו ההבנה שאתה תקוע בטריטוריית צייד של להקת אריות. עם הצמחייה מסביב, אין לך מושג מה אורב לך מאחורי השיחים או מתי אתה עלול להפוך לטרף. ובו זמנית אתה צריך להתרכז, לחשוב לוגית ולתכנן.
קיבלנו ביקור מזדמן של פיל זכר צעיר (באותו גובה של הלנדקרוזר פחות או יותר) וג'ירפה שהגיחו בנונשלנטיות, ולא הצלחנו לעניין אותם דיו. לשניות קפא הדם בעורקים, והצחוק התערבב בבכי.

כתיבה יפה מאד.
מה היה המרחק בין נקודת התקיעה לישוב הקרוב?

Sent from my Redmi Note 8 Pro using Tapatalk

מדהים. תודה על השיתוף.

מצטרף לקודמי, מבחן לא פשוט לך, לבת זוגתך ולזוגיות שלכם. יפה שצלחתם.
אין ספק שאפשר לכתוב רבות על דרך ואופן החילוץ. בסופו של יום כולנו לומדים מניסיונם של אחרים או דרך הרגליים…


Sent from my iPhone using Tapatalk

וואוו! וואו! באמת שחיכיתי להמשך שיבוא.

הוא יבוא, נכון?

Sent from my SM-A526B using Tapatalk

אני מחכה להמשך שיבוא. ויבוא עם תמונות.
(ויהפוך כשייסתיים הסיפור לכתבה בדף הראשי כראוי לסיפור כזה)

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

כתיבה משובחת !
סיפור חילוץ שמלמד הרבה , במחשבה לאחור בהתאם לכלים ולתקיעה הסופית חוץ מלחפור ולשים גיר, מה היית עושה אחרת ?
מתוך סקרנות האם אתה מקבל חלקי חילוף בשכירת רכב ?
מה שם השמורה המדוברת ? היא במדבר הקלאהארי?
ומה היעד הבא אחרי השמורה ?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי sus

כתיבה יפה מאד.
מה היה המרחק בין נקודת התקיעה לישוב הקרוב?

Sent from my Redmi Note 8 Pro using Tapatalk

---

תגדיר יישוב :)
המרחקים באזורים נידחים אלה נמדדים ביחידות "ימי נסיעה" בשל תנאי הדרך הקשים (בטח בעונה הגשומה), מרחקים יחסית גדולים וצורך בלינת שטח. תחשוב על ממוצע 20-25 קמ"ש.
העזרה הכי קרובה הייתה במרחק 3 וחצי ימי נסיעה

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי MichaGG

כתיבה משובחת !
סיפור חילוץ שמלמד הרבה , במחשבה לאחור בהתאם לכלים ולתקיעה הסופית חוץ מלחפור ולשים גיר, מה היית עושה אחרת ?
מתוך סקרנות האם אתה מקבל חלקי חילוף בשכירת רכב ?
מה שם השמורה המדוברת ? היא במדבר הקלאהארי?
ומה היעד הבא אחרי השמורה ?

---

הלקח הכי חשוב שלמדתי, זה לעבוד יסודי ומחושב מלכתחילה בכל הכלים שעומדים לרשותי, ללא קיצורי דרך. בדיעבד, היה מספיק לשלוף היי-ליפט, להרים את אחורי הרכב, למלא את השקע כשעודו קטן, והחוצה. זה היה יכול להסתיים בשעתיים עבודה לכל היותר. חוכמה בדיעבד.

חברת ההשכרה לא מציידת בחלקי חילוף לרכב. ערכת הכלים די בסיסית ולרוב לא תספיק לתיקונים רציניים. ציוד החילוץ כולל שתי רצועות גומי (שפאלות), היי-ליפט עם מתאם לחיבור ישיר ונוח לפגושים (ברזל ARB), פלטת הרחבה, שני גלגלי ספייר בגודל מלא, ערכת תיקון פנצ'רים, את, גרזן, רצועת משיכה, קומפרסור אוויר.

מדבר הקלהרי, שהוא לא מדבר "אמיתי" (כמו הנמיב או הסהרה) אלא יותר סוואנה צחיחה מאוד, יושב על שטח של כמיליון קמ"ר מחולקים בין נמיביה, בוטסוואנה ודרום אפריקה.
השמורה עצמה נקראת Central Kalahari Game Reserve ויושבת מן הסתם בלב מדבר הקלהרי בבוטסוואנה. מדובר באחת השמורות הגדולות בעולם, סדר גודל של 80 אלף קמ"ר.
אחרי השמורה, התוכניות שלנו השתנו.. אכתוב על זה בהמשך.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

תחשוב על ממוצע 20-25 קמ"ש.

---

לא בקלהרי, אבל מנסיוני למדתי שלא משנה איך וכמה מהר ניסע, בסוף נגלה שבחישוב הק"מ שנסענו חלקי הזמן שהטיול היומי נמשך מתחילתו עד סופו כשהגענו לאן שרצינו, המהירות הממוצעת בטיולים היא סביב 10-15 קמ"ש. כי עוצרים, כי נחים, כי נתקעים, כי מתקנים, כי מחלצים. מספיק אירוע תקיעה כזה כדי להוריד את ממוצע המהירות של כל הטיול לחד-ספרתי.
כמובן שחוכמה בהתכתבות ובדיעבד היא קטנה מאוד - הכי קל להצהיר שבשטח שיודעים שמסתובבים בו אריות (...) הייתי נוסע בהנעה 4X4 משולבת וחושב על כל דבר פעמיים ומראש ונוסע הרבה יותר לאט ומחושב, כמו גם לא מנסה לתת עוד בגז אחרי שכבר נתקעתי, כדי לא להחמיר את התקיעה.... אבל זה כאמור בהתכתבות ובדיעבד וקשה עד בלתי אפשרי לבוא בטענות או בביקורת כי לא הייתי שם ולא חוויתי את הסיטואציה הספציפית....
בכל מקרה, עשית טיול מטורף ומעורר קנאה עם חוויות שיישארו לכל החיים. גם הכתיבה מרתקת! עושה חשק. אבל ממש.

אני חושב שהלקח הכי חשוב מהסיפור הזה הוא שאם אתה מתכננן לצאת עם אשתך ללב הסוואנה, תתחתן עם אחת שתעזור לך לחלץ.