חידת מקום היסטורית - לפני שיעלם:

יקירי:
כמעט נכון.
חברת "סטנדרט אוייל" האמריקאית קיבלה זכיון מהתורכים לחפש נפט בהר הנגב. היא סללה ב - 1914 את הדרך מחברון לבאר שבע ומבאר שבע מזרחה לכיוון ראס זווירה (ראש זהר) וכורנוב (ממשית). הדרך הגיעה עד ממזרח למושב נבטים של ימינו ומשם התפצלה דרומה לתל אל מילח' (תל מלחתה - ש"ת נבטים) וראס זווירה וכורנוב.
את הכביש בתמונה הוסיפו האנגלים. בשנת 1927 פרצו האנגלים את הדרך ממשית דרך נקב - א - צופעי (מעלה עקרבים) לעין חוסוב (עין חצבה) ולאורך הערבה עד עקבה. "על הדרך" שיקמו האנגלים את הסכרים העתיקים שהיוו את מפעל המים הנבטי העצום שסיפק מים לעיר ממשית, ועוד הוסיפו ובנו את הסכר המזרחי החדש - הכל כדי לספק מים לסוללי הדרך. מים אלה היו אחרי כן מקור המים העיקרי של תחנת משטרת המדבר שהוקמה על שרידי ממשית לאחר מכן. בשנת 1938 נסלל הכביש שבתמונה שנקרא "כביש הנפט" - מצומת הנגב בכביש באר שבע - ניצנה - עוג'ה אל חפיר לכיוון המכתש הגדול. האנגלים הובילו את המים במיכליות דרך מישור ירוחם לכיוון "כביש הנפט" שהגיע ממערב אל המכתש. רק בשנת 1952 נפרץ הקטע האחרון של הכביש שחיבר את ירוחם, דרך המעלה במכתש הגדול - עם אורון. וכך יכלו הנוסעים לאילת לנוע מבאר שבע דרך "כביש הנפט" לכיוון המכתש הגדול, לרדת לאורון ומשם דרך מעלה עקרבים לערבה ומשם לאילת. לשימחתנו / צערנו - כביש חדש ומשוכלל נסלל על בסיס "כביש הנפט" לפני כ - 20 שנה. הכביש הישן המצוי בצידי הכביש המודרני אינו מתוחזק עוד ודינו - הרס איטי בשיני הזמן...
בקרו בו, טיילו לאורכו - וחנו בצל חורשת האקליפטוסים הסמוכה למקום חיבורו לצומת הנגב. שווה עצירה, קפה - ואפילו ארוחת צהריים.

הרבה מסעות אלונקה עשיתי לאורכו בזמנו, שהסתיימו בבקבוק "טמפו" בירוחם ושטחי האש משני צידיו היו כבית שני. אח, החום והזבובים.
עדיין אפשר לראות כמה מהעיקולים הישנים מדופנים בחביות.

ארז