תגובה להודעה: התיבשות למוות של מטייל בנחל צין
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
דרור ברלי
עכשיו מסתבר לי שהמנוח הוא תושב זכרון יעקב ובנו הוא מכר של אחי, ששוחרר היום מהצבא הביתה כדי להיות נוכח בלוויה. תנחומי למשפחה.
כשכתבתי "לא מדברי אמיתי" התייחסתי לשרשור אחר, שעסק בטיול קיצי במדבר.
אז אני שואל למה. למה להיות פיקח כשאפשר להיות חכם?
הנה לכם מקרה קלאסי - מטייל שאינו טירון, שיצא ברכב מצוייד לכמה ימים, ובכל זאת ארעה לו תקלה (כי מרפי מסתובב גם במדבר. גם בקיץ). קורה. יכול לקרות גם לי ולכל אחד מכם.
הבנאדם קיבל החלטה בשיקול דעת - לא לנטוש את הרכב במדבר. למה? ככה. אולי חשש שבדואים ישתו אותו?... מי יודע. הרי היו דברים מעולם. לא משנה למה ואני גם לא יודע למה. גבר בריא בן 50 וקצת, בכושר סביר לגילו, שהחליט שצעידה של 5 ק"מ זה לא נורא. שעה-שעתיים והוא יגיע לכביש. רובנו היינו מקבלים החלטה זהה.
אז הוא חבש כובע ושתה מספיק ועוד לקח עימו מים, כי חשש מהתייבשות. כולנו כל הזמן חוששים מהתייבשות, ממליצים לסחוב 5 ליטר לאדם ליום אפילו בחורף, רק שלא נתייבש חלילה. אבל אף פעם לא חושבים אפילו על מכת חום. לא מודעים לעובדה שברגע שמבצעים מאמץ פיזי קצת חריג בטמפרטורות כאלה, חוטפים מכת חום. וזה בדיוק מה שקרה לו - הוא לא התייבש, אלא התבשל. חטף מכת חום שהרגה אותו. אם שני חיילי סיירת מטכ"ל בני 19 ובכושר שיא מתבשלים ומתים, קל וחומר איש מבוגר בן 50+.
.
רועים בדואים מסתובבים ימים שלמים במדבר עם מינימום מים ובמזג אויר לוהט.
יש להם פטנט אחר ?
תגובה להודעה: התיבשות למוות של מטייל בנחל צין
אני מצטרף לאמירות של ערן ושחר ואחרים,שהנושא המשמעותי הוא הבנת נושא "מכת החום".
אני לפחות עד היום,לא הייתי ער מספיק לעניין-כששמעתי על סיפור חיילי מטכ"ל,הנחתי שהם היו באמצע פעילות פיזית חריגה.מה שקרה לבחור מזכרון מדליק נורא אדומה-אני חושב שרבים מאיתנו היו עושים אותו דבר(את הנער לא הייתי משאיר לבד)ויוצאים עם מים וכובע לכביש.
לפני כמה שנים יצאנו לטיול(שחר,אני ועוד שני רכבים על נשינו וטפנו)של שבוע באמצע אוגוסט מהערבה הצפונית להרי אילת--הרעיון היה לטייל איפה שאף אחד לא מעיז לטייל בתקופה זו של השנה,במטרה להינות מהמדבר(בניגוד לדרור אני אוהב אותו מאד גם בקיץ-וחושב שליל קיץ במדבר הוא אחד הדברים היפים המרתקים והנעימים במיוחד שכשהוא מגיע אחרי יום של חום כבר).
חמישה ימים בשיא החום-אני לא זוכר שהתייחסנו לנושא מכות החום-הקפדנו לשתות ולחבוש כובעים.וכשהיו תקלות או מעלות ירדנו ועבדנו.
כיום אני מבין שלמעשה היינו תחת סכנה שלא היינו מודעים לה מספיק.
הספור המצער הנ"ל הוא בבחינת "הוראות אלו נכתבו בדם".
דרור הראל
או
תגובה להודעה: התיבשות למוות של מטייל בנחל צין
בנושא מכות חום נתקלתי כבר בסדיר.
שירתתי בבקעת הירדן. 40-45 מעלות בקיץ, יום אחרי יום אחרי יום, היו עניין רגיל.
יום אחד היה חם במיוחד. עבדנו בתוך הצריח והזענו כמו מטורפים, המחשב של הטנק הראה שבחוץ 47 מעלות... עמדת יעל הדום-מפקד ושרבבתי את הראש החוצה וזה היה כמעט נעים וקריר לעומת מה שהלך בתוך הצריח.
והשעה היתה רק 10 בבוקר.
זו השעה שבה היו מפסיקים כל פעילות בגדוד עד הערב.
וכל זה למה? בגלל מכות חום.
מים לא חסרו - שתינו כמו גמלים, שפכנו ג'ריקנים זה על זה כדי להצטנן. לא היה צריך להתנגב כי המים התאדו מאיתנו תוך שניות.
אבל בקיץ, כל שבוע היה לפחות חייל אחד בגדוד שלמרות כל האיסורים והמנוחות הכפויות היה נפגע ממכת חום (כי תמיד מישהו צריך לשמור, או לעבוד) והיה צריך לטפל בו ברמת פינוי למרפאה מרחבית.
תגובה להודעה: התיבשות למוות של מטייל בנחל צין
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
מידבר
רועים בדואים מסתובבים ימים שלמים במדבר עם מינימום מים ובמזג אויר לוהט.
יש להם פטנט אחר ?
זה כל הפטנט:!:
זוהי הסביבה הטבעית שלהם וגופם כבר התסגל בצורה טובה יותר לתנאי המדבר.
אנחנו רגילים למזגן (לרוב גם במהלך הטיולים במדבר) והכורסא ולכן ההשפעה עלינו חריפה יותר.
תגובה להודעה: התיבשות למוות של מטייל בנחל צין
אני נזכר בשרשור ארוך שהיה כאן לגבי טיול רגלי בנגב- בקיץ.
דובר שם על עקרונות בטיול במגז אויר קשה כמו הנגב בקיץ והוזכר שוב ושוב עניין הידע של איך להתנהג בקיץ במדבר.
בכתבה כתוב שהם היו מצויידים והיו להם מים- לדעתי הם לא היו מצויידים בדבר הבסיסי ביותר למי שיוצא לבד- ידע.
אם כל מה שקרה זה רכב מושבת ואין סכנת חיים אין מה לזוז מהצל של הרכב וממקור המים היחידי שלך לעבר כביש כדי לחבור לגרר, לסכן חיים בשביל מכונה?
מעבר לכך,
כמה מכם יוצאים לטייל לבד כשהגיבוי הוא חבר טלפוני?
כמה מכם לא היו מצליחים למצוא את החבר שהיה נכנס למדבר להוציא אתכם החוצה גם אם לא תאמתם איתו מראש?
אני שואל כי זה נראה שהם היו סוג אחר של מטיילים- אלו שמזמינים גרר באלפי שקלים כדי להוציא רכב מהמדבר וזה לא פסול להזמין גרר לאמצע נחל צין אבל אומר משהו על מידת היכולת להבין את המכלול של טיול לבד במדבר.
יצא לי לטייל גם באמצע הקייץ במדבר, ברכב בודד, במשך כמה ימים- באחד מהם הטמפרטורה היתה 38 כשעברנו בציחור.
הכל היה באיזי, נסענו מאד לאט, ידענו שאם הרכב נתקע אנחנו לא זזים ממנו עד לאחה"צ המאוחרים ובכל מקרה כל הרעיון היה להיות בחוץ כך שהיו מים,אוכל, צילייה וציוד לינה ומבחינתנו התקיעה הופכת לזולה עד שיבוא מישהו
תגובה להודעה: התיבשות למוות של מטייל בנחל צין
רק עכשו קראתי את השרשור במלואו. פשוט לא מצליח להגיע לאינטרנט עקב לחץ עבודה פתאומי ורב.
לגבי יחידת החילוץ של הפורום שיש לי הכבוד הרב ליזום אותה,קבענו לעצמנו שההפעלה שלנו תבוא תמיד רק ממפקד של אחת מיחידות החילוץ המשטרתיות ולא מכל מי שתקוע בשטח בגלל סיבה מיכנית כלשהיא.יש על כך חילוקי דעות גם בתוכנו,אך זו ההחלטה כרגע מסיבות רבות שלא כאן המקום לפרטן.אגב - לשם כך יש את יחידת החילוץ בתשלום או במינוי של שלומי,וזה תפקידה היחיד והאמיתי. אנו גם משתדלים לסייע לה כשהם פונים אלינו - לא הרבה- כשם שהם מסייעים לנו מאוד. וזו הזדמנות לתת להם מחמאה על התנדבותם.
צר לי לומר לידידי דרור שטיולי קיץ מדבריים אפילו בלב אוגוסט - אינם קשים לחלוטין מבחינת מזג אויר עקב עומס חום נמוך כתוצאה מאויר יבש. הבעיה האמיתית היא עם המנועים שלא מתיחסים לעומס החום אלא לטמפרטורה נטו.וכאן מתחילות הרבה צרות, במיוחד עם רכבים שבאו מארצות השלג והעננים.
בקיץ ניתקעים יותר. נקודה.בעצם הרבה הרבה יותר.ההתנהגות המדברית חייבת להיות מאוד שונה מהתנהגותינו ביום יום. תיראו את הבדווי - עושה הכל אבל מאוד לאט. כל מימד הזמן שלך מחייב שינוי קיצוני,ואסור לך לפעול בקצב של העבודה שלך או בקצב העירוני.בטח לא בקיץ.
לפני כעשר שנים ניתקעתי עם היונימוג שלי במדבר יהודה באמצע הקיץ עם 40 מעלות פלוס - ועל שביל נידח בין שני שבילים ראשיים.התקלה - קרע ענק בגלגל ימני קדמי שממש השקיע את כל הרכב ימינה ולא איפשר כלל נסיעה על הפנצ'ר.
גלגל של יונימוג במפרט צבאי הינו בדיוק גלגל של ריו צבאית.משהו בסדר גודל של 100 ק''ג.במיוחד בגלל הג'אנט של נגמ''ש.
כרגיל - הייתי רכב בודד בחברת ידידה שברירית שיכולה לסייע בהעברת בקבוק מים.
אמרתי לה שצריך להחליף צמיג וזה יקח שלוש שעות. היא צחקה עלי כשאמרתי את זה - ''שלוש שעות להחליף צמיג ?''.
נתתי לה בקבוקי מים ,אמרתי לה לעמוד לידי,ולהחליף את הבקבוקים בקצב השתיה שלי. כל גוז'ון שפתחתי עצרתי לחמש דקות מנוחה ויש 8 גוז'ונים בגלגל. וכל אחד מהם פתחתי בשני שלבים.את הג'ק הפעלתי שתי דקות ונחתי - זה לקח רבע שעה לפחות, את הצמיג שהיה בארגז פשוט זרקתי למטה, ואת הברגים סגרתי באותה דרך - שני שלבים עם מנוחה באמצע.את הצמיג הענק העליתי לארגז באמצעות גשר שבניתי במשך שעה,בכדי שאגלגל את הצמיג עליו. הכל לאט עם מנוחות אין סופיות ושתיה בינהן. וזה לקח יותר משלוש שעות, אך לא התעייפתי לחלוטין לאורך כל התקלה.
ההמלצה שלי לכולנו - תעשו כל מה שתרצו אך בקצב מדברי מאוד איטי וללא חיפזון.וחישבו עשר פעמים לפני שאתם עוזבים את הרכב,ברוב המקרים כאן מתחילה השגיאה שבהרבה מקרים היא האחרונה.
תגובה להודעה: התיבשות למוות של מטייל בנחל צין
אני סבור שדווקא בחורף נתקעים יותר. בדרך כלל שוקעים בבוץ...
במדבר הסיכויים להיתקל בבוץ טובעני, גם בחורף גשום, קטנים עד אפסיים. אלא אם יצאת לתפוס שטפונות...
תגובה להודעה: התיבשות למוות של מטייל בנחל צין
אני מנסה מאז המקרה ליצור קשר עם חברה שאני מכיר כדי להבין לעומק מה בדיוק קרה שם. זה גם חשוב לי באופן אישי כי הכרתי את האיש.
טרם הספקתי להתעדכן על פרטים יותר מדוייקים, וכשאלו יגיעו אעדכן כאן כמה שניתן.
אבל, בינתיים אני רוצה להסביר משהו:
השרשור הזה שכותרתו: "התיבשות למוות של מטייל בנחל צין" נכתב באתר שרוב רובם של הגולשים בו הם ג'יפאים, רובם מנוסים מאד אבל מקצתם (אם בכלל) מנוסים בהליכה רגלית, שלא לדבר על הליכה במדבר ובטח שלא בקיץ.
כל מה שנכתב עד עתה בשרשור הזה מתייחס בעיקר לנקודת המבט שלנו כנוסעים ברכב: עבודות מע"צ, תיקוני דרך, חילוצים, או הליכה כתוצאה מתקיעה... על האחרון אני רוצה להתעקב:
הליכה רגלית שונה בתכליתה מכל פעילות אחרת שקשורה בג'יפאות. רוצה לומר:
עזבתם את הג'יפ והלכתם ברגל- אתם כבר לא בפזה של טיול ג'יפים אלא בפזה של טיול/הליכה רגלית במדבר. זה נכון גם בחורף ועל אחת כמה וכמה בקיץ!!!
זה דורש נסיון, היכרות שונה עם תנאי השטח (היכולת למצוא צל), היכרות ומודעות אישית גבוהה בנוגע ליכולות פיזיות בתנאים קשים, תכנון נכון, ויכולת להתמודד עם תקלות וטעויות.
ישנם מספר פורומים מקבילים של טיולים רגליים בהם אני תמיד על תקן "המפחיד הלאומי". כותבים חברה צעירים ולא מנוסים שהם רוצים לצאת לשביל ישראל ביולי... מה הבעייה? ניקח הרבה מים, נתחיל ללכת מוקדם, לא ביג דיל... - טעות!!! הליכה בקיץ במדבר היא מסוכנת מאד, ועשויה במקרים רביל ומהר מהמצופה להכניס את ההולך לצרה שאין כמעט סיכוי לצאת ממנה...
אני אביא כאן שתי דוגמאות לאיך כן ואיך לא לטייל בקייץ במדבר ושתיהן רק מהחודש האחרון:
1. לפני מספר שבועות הדרכתי טיול של 40 ילדים אמריקאים במכתש רמון. על פניו נשמע כמו מעשה טפשי ביותר, אבל לא באופן שבו העסק תוכנן ואני אפרט:
ביום הראשון יצאנו מביהס"ש במצפה בשעה מאוחרת אחרה"צ והתחלנו הליכה בשעה 17:00 מחניון יום הר ארדון דרך דרך הבשמים עד חניון הלילה של הר ארדון. הליכה של 2 ק"מ על דרך רגלית ועוד שתי ק"מ על דרך עפר. בשעה 18:00 כבר היה לנו צל מתחת לגבעה שבה נחנו כשעה והמשכנו הליכה לחניון הלילה.
למחרת השכמנו ב- 3:30 לפנות בוקר והתחלנו הליכה באור ראשון כדי לראות זריחה מהר ארדון. בשעה 10:30 כבר היינו בעצי השיטה בנחל ארדון ששם חיכו לנו שתייה קרה כקרח ואבטיחים קרים. בנקודה המוצלת הזאת שרצנו עד 18:00 אחרה"צ מלווים ברכב צמוד ושתייה קפואה כל הזמן... משם הליכה של כ-3 ק"מ למפער נקרות ללינת לילה. היום השלישי גם הוא התחיל מוקדם בבוקר והסתיים לפני השעות החמות באוטובוס שכבר חיכה לנו בחאן סהרונים. כל השעות שהלכנו בהם היו יותר קרירות מרוב שעות היום בת"א מבחינת עומס החום, שתייה קרה מיד לאחר הפעילות ומנוחות ארוכות הם מה שהופך את הטיול הזה ממעשה טפשי לכאורה לבטוח ביותר ובהתאם להוראות חדר המצב...
2. השבוע חזרתי מעבודת לגוסטיקה של טיול דומה שבו לא לקחתי חלק בהדרכה או בתכנון, והייתי עד למעשה טפשי וחסר אחריות מצד מובילי הטיול שהיה יכול בקלות להפוך לעוד מקרה מצער שעולה לכותרות: ביום של הר ארדון הבהרתי למנהלי הטיול כי עליהם לצאת לדרך מיד עם אור ראשון מחניון הלילה במפער נקרות ע"מ לסיים את הטיול בחניון היום של הר ארדון לא יאוחר מ- 10:30.
החברה יצאו לדרך בסביבות 7:00, התעקבו עם עצירות מיותרות בדרך והתחילו לטפס להר רק בסביבות 9:30. בשלב הזה הפצרתי בהם שלא יטפסו אלא ישנו את המסלול לרמת סהרונים אך לשווא... :(
האוטובוסים הוזמנו רק לשעה 12:30 והגיעו בפועל לסוף המסלול בשעה 13:00. הקבוצה הגיעה בערך ביחד עם האוטובוסים ורק נס גרם לכך שאף אחד מהם לא סיים את הטיול על ההר...
מה אני רוצה לומר?
הליכה בקיץ במדבר דורשת המון תשומת לב ואין לזלזל בה אפילו אם מדובר בהליכה של "רק" ק"מ לכביש הקרוב. אין בכלל טווח ביטחון לטעות וכל סטייה ממה שתוכנן עשויה להיות גורלית.
רובנו כאן כפי שציינתי מנוסים בג'יפאות על כלל תחומיה אך מעטינו מנוסים בהליכה רגלית במדבר. ברגע שעזבתם את הגיפ אתם כבר לא בחזקת "ג'יפאים" אלא בחזקת הולכי רגל!
***ואני בכלל לא נכנס כאן לכל הנושא של פסיכולוגיה של מצבי לחץ וחירום שבוודאי תרמה רבות למקרה המצער. תאונות תמיד קורות בעקבות רצף של אירועים שבכולם התקבלה החלטה שגויה. הן לעולם לא קורות בעקבות טעות אחת. בכל חולייה בשרשרת יש לנו הזדמנות לפעול באופן שיקטע את הרצף הקטלני ולהציל את עצמינו.
שימרו על עצמיכם!
משתתף בצער המשפחה,
יונתן.
