תגובה: Article: ברלי עצבני: על אווירונים, מכוניות, וההבדל ביניהם.
לא רוצה להלהיט את הרוחות עוד....אבל גם יאכטה אפשר לבנות לבד (עפ תוכניות או תכנון עצמי), ואחכ לקבל אישור מהנדס ימי ורישוי.
יש לא מעט כאלה בארץ למרות שרובם כבר ישנות כי הענף התייקר.
אבל לשם השוואה אני תפעלתי אחת 20 מטר ברזל, 3 קומות, 2 מנועי פיאט 500 כ"ס כל אחד!!!, גנרטור, ומערכת חשמל 12\24\200 וולט וומשקל כולל של כ 100 טון. אז הייתי אומר שבענפים אחרים מעלימים עין...בינתיים
בסוף נשלם גם על אוויר.
תגובה: Article: ברלי עצבני: על אווירונים, מכוניות, וההבדל ביניהם.
מה זה נשלם? יהיו תאונות? יהיו, והיו. זה חלק מהחיים. זה שמשהו יוצר במפעל רשמי, ועובר רישוי, אומר שלא יהיו תאונות? לא.
אין סיבה הגיונית שרכב מבנייה עצמית לא יקבל רישוי כביש, עם כל המגבלות והתנאים - כמקובל ברוב המדינות המערביות (במדינות הלא מערביות במילא אין משמעות לרישוי - יוצא שאנחנו באיזה נישה מטורפת של המדינות המספיק מפותחות ששמים קצוץ על רישוי אבל לא מספיק מפותחות כדי שיהיו חוקים פשוטים של איך להעביר רישוי).
אבל הדבר הדפוק יותר, הוא שגם רכב שנבנה מחוץ לכביש, ולעולם לא יעלה על כביש ציבורי, הוא לכאורה לא חוקי. וזה כבר יחודי למדינת ישראל. בכל מקום בעולם, מה שאתה עושה בחצר שלך, ונוסע עליו בשבילי השדות מסביב לבית שלך או במדבר - לא מעניין, בהגדרה, את המדינה. במדינת ישראל החוקים נבנים אחד על גבי השני, כל קומה במבנה לכאורה הגיונית אבל התוצאה הסופית בלתי מתקבל על הדעת, נוגדת כל הגיון וגם את הערכים הבסיסיים של חברה דמוקרטית - חופש העיסוק, קניין פרטי. מה שיפה בישראל שזה שבפועל אנשים כן בונים מכוניות, ונוסעים איתם בשטח, ומתחרים, ונהנים, ומשפרים בצורה לא חוקית מכוניות שכן נוסעות בכביש - ועולם כמנהגו נוהג, מדי פעם איזה מבצע משטרתי או איזה פקיד משתגע במכס, וחוץ מזה הכל כרגיל.
הכל נובע בסופו של דבר מחוק סוציאלי ומוסרי מאין כמוהו - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - אבל איך שהחוק הזה מנוסח, וכל מה שנבנה מתחתיו ומסביבו ומצדדיו במשרד התחבורה במשך עשרות שנים והפך כבר מזמן לחקוק בסלע עד שלא רק הפקידים מאמינים בו, אלא רוב רובו של הציבור, ומי שנדפק זה חובבי הרכב בישראל.
חובבי רכב אגב, זה לא מיעוט - זה 50% מהאוכלוסיה לפחות...
תגובה: Article: ברלי עצבני: על אווירונים, מכוניות, וההבדל ביניהם.
בראיה רחבה יותר ניתן להבין שאנו עדיין מדינה בהיתפרצות במונחים של זמן גלובלי.
נוסיף לזה שההיתפרצות מלווה במלחמות מיום היולדה,ורוב הראיה של מנהיגנו ושלנו בגדול היא ראיה צבאית.
מנסים לחקות מודלים חוקיים שמצליחים בניכר אבל לא לוקחים אחריות על יישום הפיתרון,אלא אוכפים את החוק בצורה ברוטלית.
נותנים לנו עם המקל ,אבל אפילו לא צ'אנס ללקק את הגזר.
אוכפים חוקי שיכרות בנהיגה,אבל לא דואגים לתחבורה ציבורית ממקומות הבילוי ,כמובן האחריות היא עלינו.
אוכפים חוקי חניה במחוזותינו, ושוב, לא דואגים לחניה מסודרת או תחבורה ציבורית כחלופה שאפשר לסמוך עליה,האחריות היא עלינו.
מייצרים לנו חוקים של ספורט מוטורי ואנו צריכים לייבא בקומבינה חלקי רכב בסיסיים,האחריות היא עלינו.
הרשימה עוד ארוכה,ועוד לא נגענו בעיקר כגון דיור שכר ועוד
אנו כחברה מילטנטית כנראה התרגלנו שיש חוקים ואכיפה בלתי אפשריים.כולם יודעים (גם המנהיגים) שכולם עוברים על החוק ,ומה שנשאר זה רק לדאוג שלא להתפס,זה נהפך לנורמה תרבותית.
עם נורמות כאלה אי אפשר לצאת לרחובות,ובטח שלא עבור "אוטואים".
קודם כל נציב גבולות קבע למיתפרצת הקטנה שלנו,נדלל את הגנרלים ,נתבולל ביננו קצת,ננסח חוקה ,נשנה קצת נורמות ,נביט פנימה,נבין ואולי רק אז בני הנינים שלנו ייהנו מחופש התנועה והיצירה המוטורית.
הדור שלנו כבר פצוע מנטאלית,נשאר רק לחנך את הדור הבא לתרבות ומצויינות בתקווה שיעשה טוב לנכדים שלנו.... ולנכדות כמובן....
עזבו את המטוסים המצחיקים האלה .תאמינו לי אלה עגלות מעופפות. אם לא טסים אתם 20 מטר מעל פני האדמה תוך כדי אקרובטיקה (אסור),הם משעממים פחד.זה כמו אופניים בכביש של השמיים......
עדיין אני חושב שהכתבה מצחיקה,למרות כל הדמעות שנשפכו פה מהחברים.
שתיתי בקבוק יין אדום ,אבל זורק, עם הרבה גבינות , בבוקר אני אבדוק שלא כתבתי שטויות.
חג שמח
תגובה: Article: ברלי עצבני: על אווירונים, מכוניות, וההבדל ביניהם.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
דרור ברלי
גם אם תהיה מיליונר ומקושר, חוקי המדינה אוסרים עליך להביא לכאן מכונית בקיט להרכבה עצמית.
דווקא אם אתה מיליונר ומקושר אתה יכול להסב מכונית לחשמלית ואף אחד לא יעשה לך כלום
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/670/454.html
תגובה: Article: ברלי עצבני: על אווירונים, מכוניות, וההבדל ביניהם.
לשחוט אותך?
אני נאלץ להודות שעד היום רק צדקת, ואני מצטער שלא הקשבתי לך.
תגובה: Article: ברלי עצבני: על אווירונים, מכוניות, וההבדל ביניהם.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
tzagi
ואני יכול להגיד לך בצורה חד משמעית,
אני אישית לא רק מעדיף, אלא מתעקש, לא לעבור ניתוח כול שהוא חוץ מבבית חולים שאני סומך עליו, יותר מזה, אם באיזה שהוא שלב מביקורי בארץ יזרעל אני אצתרך לבקר בבית חולים, אני אעלה על המטוס הראשון חזרה הביתה.
מכיוון (שכרגיל) ההתכתבות כאן נהפכה לתחרות מי חושב שאצל השני יותר גרוע, אז גם אני רוצה..
ג'ו, אני חייב להגיד שזה קצת צובט לי התגובות שלך. ולא בגלל שיש (אולי) קצת אמת בחלקן, אלא בגלל האופן שבו אתה כותב אותן. זה מזכיר לי חבורה של תיכוניסטים שהחליטו להתלבש על ילד אחד ומאז לא משנה מה הוא עושה הם לא מפסיקים לקטול אותו. גם כשהוא כבר בסדר הם עדיין נטפלים אליו כי ככה הם רגילים והם לא מכירים משהו אחר.
נראה לי שאיפשהו אתה לא רחוק מזה כלפינו. (וזה לא נעים!)
אבל אם אנחנו כבר במשחק הזה, אז קבל את דעתי:
אפשר להגיד הרבה דברים על הנאורות והיופי שיש בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. אבל יש דבר אחד שלא יעזור לכם: ככלל, העם היושב שם לא משהו... חלקם בכלל לא יודעים שיש עולם מעבר לגבולות אותה ארץ. אלא ששמעו שיש כזה עולם לא ממש יודעים לסרטט את הקווים שלו, אפילו לא אלו של פנגיאה/לאורסיה או גונדוונה. (מוזמנים לחפש באינטרנט). רוצה לשמוע קטע- ילדים בכיתה ח' שהדרכתי פעם אצלכם שמה, (יהודים ואוהבי ישראל, לא תגיד גויים), ראו תמונות של ת"א עם מכוניות אמתיות וכבישים, ולא האמינו שמדובר בישראל. מבחינתם, הם היו בטוחים שמתניידים כאן על גמלים! רציני לגמרי, ראיתי במו עיני!
העם הזה, שכולו עסוק כ"כ בעצמו ובלהפוך את העולם לכמוהו, לא באמת מודע לזה שיש סיכוי שהשונה הוא לגיטימי.
אספר לך, שזה כ"כ אמיתי ומורגש, שכל פעם שהגעתי לשם והתערבבתי בין אנשי העם הזה רציתי רק לעוף משם כמה שיותר מהר. היה לי מגעיל! פעם האחרונה שהייתי שם והייתי "כלוא" שם עד לתאריך שבו נגמרה המחויבות שלי כלפי המחנה שהדרכתי בו, ביליתי בדיוק 24 שעות חופשי לאחר ה"כלא" ומיד ברחתי בטיסה הראשונה צפונה.
מה אני אגיד לך, יש לכם הרבה מה ללמוד מהשכנים שלכם מצפון. בני אדם!! מעניין אותם מה באמת קורה בעולם.. רוצים לשמוע על השונה אולי אפילו יצליחו ללמוד ממנו משהו. ועדיין, בכל הקשור לאפשרויות הבלתי נגמרות הם אפילו לא נופלים ממכם.
אם דרור שואל אותי (והוא לא..) איפה אני הייתי מעדיף לחיות, במדינה מפגרת שבה מותר לי להתרסק עם מטוס שבניתי לתוך איזה גן ילדים אומלל בגלל שריתכתי את הכנף עם מלחם בדיל, אבל אסור לי להיתקע עם רכב שבניתי בשטח ואולי חו"ח אפילו לשבור את היד כי לא תכננתי נכון את הכלוב... אבל שהעם היושב בה מאפשר לי להרגיש בבית (לטוב וגם לרע!)? או לחילופין במקום בו אני יכול לבנות את רכב חלומותי ולהתנייד איתו בכבישי מנהטן כדי להרשים בנות.. אבל שהבנות האלו לא מכירות כלום חוץ ממה שיש במטר וחצי שמקיף אותן... ואבא שלהן רק שמע פעם שיש מחוץ לגבולות המדינה שלו עוד מקומות... אני אומר תודה אבל לא תודה! אני בוחר למרות הכל באנשים..
זהו, סיימתי לשחק את המשחק, אפשק לחזור לדיון המקצועי!
תגובה: Article: ברלי עצבני: על אווירונים, מכוניות, וההבדל ביניהם.
אהלן ג'ו,
אל דאגה. הפואנטה לא פוספסה. האמן לי שהבטן של כולנו כאן מלאה לגמרי על הממסדר/ממשל/מנהיגים (הוסף את המיותר...).
בסה"כ לא נעמה לי הדרך שבה אתה מתמיד בזה.. אבל נראה לי שמיצינו את הערת השוליים הזו.
אגב, לגבי החוויה שלי אצלכם, היא ממש לא הייתה ממקודת לאזור אחד. גם לא לפעם אחת. במספר ביקורים שונים (אחד מהם של שנתיים...) שהתפרסו על פני כ- 20 שנה החוויה הזו הורגשה כל פעם יותר חזק. יותר מזה, היא הורגשה בכל מקום שבו פגשתי אנשים מהעם הזה... (יודע מה, אפילו אנשי העם עצמו שפגשתי בטיולים בעולם נטו להסכים איתי. אבל הם היוצאים מן הכלל כי הם מטיילים בעולם...)
אגב, לגבי המקומות שבהם זה הורגש (ככה מהזכון)- פנסילבניה, ניו-יורק, כל מדינות החוף המזרחי (מפלורידה לוורמונט), קליפורניה, וושינגטון סטייט, קולורדו, מיומינג, נבדה, ועוד ועוד ועוד... ולא, לא רק בערים הגדולות. באותו יחס כל המקומות (הרבים) שבהם הייתי אצל השכנה מצפון התחושה הייתה הפוכה לחלוטין...
עזוב, אין מה באמת להיכנס לזה. זה היה רק כדי להראות לך איך זה מרגיש שמתריסים לך מול הפנים כל הזמן את הבעיות שלך.. כל אחד והחסרונות שלו.
בכל מקרה, אין באמת קשר בין מה שאני טענתי לדיון הנוכחי ולכן נראה לי שנעצור כאן.
בברכת שבת שלום
יונתן