-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
איל מ
בסוף נמכרה באותו מחיר שנקנתה, אחרי שגם הגיר השני הלך בדרך כל בשר, ועם הגיר הראשון בבגאז' כנדוניה. (הבחור שקנה אותה חיפש פרויקט מכונאות. לא נראה לי שהוא הבין שהוא הולך על מסלול של דוקטורט...).
עריכה:
עכשיו קראתי את ההודעה של גיא. אם שלי לא היתה עם קרבורטור טיפש, הייתי מהמר שזאת שלי... לדעתי הקרבורטור החכם היה בדגמי ה1.7 היותר חדשים.
הניבות 1.7 היו עם הזרקה .. זה היה של הביוקר. ששלי היתה 1.6
ואגב, חלקי חילוף של פיאט וגם של וולבו ..
עכשיו נזזכרתי שפעם טבעתי איתה בנחל יפתחאל, נכנסתי בנסיעה, המנוע שתה מים וכבה .. נגררתי אחורה והנעתי כמו גדול .. אבל המחשב שתה מים. והקרב' עשה המון בעיות. אז החלפתי באוטו-ויק בנתניה לקרב' מכני רגיל ..
האוטו לא נתקע אף פעם .. בדסקברי שבאה אחריו הרגשתי הרבה יותר חוסר ביטחון מאשר בניבה.
אבל עם כל הכבוד לניבה, זה אוטו דיי פח. רעש מכני נוראי .. שהסמוראי הפתוח עם הטרנספר השורק הרגיש לידה כמו אוטו פאר שקט .. עם הויברציות הנוראיות מהטרנספר הלא מאוזן שפרקו את הפח .. עם ההגה עם התגבור המכני המשונה .. עם ידית גיר שאם אתה מנסה להעביר לחמישי ויש נוסעת במושב לידך זה עלול להגיע לתביעה של הטרדה מינית ... וכן, גם ריח של בנזין באוטו שהיה סגור ... למזלי אני לא מעשן.
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
אומי5
"
צחוקים...:):)
ממרום גילך שכחת שההגיון הצעיר של בחור בן 23 שמזיין על הספסל האחורי שונה (קצת) מההגיון הבוגר שלך.
ברציונאל שאתה מציג, עדיף לשכור פעם בחודש גיפון 4×4 light, הכי הגיוני שבעולם...
אם אפשר בחיפושית אפשר גם בגימיני.
(לפי מקורות זרים)[/QUOTE]
אם זה התבצע לתפארת במושב אחורי של מיני-מיינור....
אני חוזר ואומר - היום אנחנו אומרים "גרוטאה". אבל לפני 30 ומשהו שנה זו לא היתה גרוטאה.
זה היה האוטו הראשון. הוא לא היה אז כל כך ישן ואנחנו אהבנו אותו וחשבנו שהוא הכי טוב בעולם.
כששואלים אותנו שאלות ספציפיות שנוגעות להמלצות איזה רכב לרכוש וגם מגדירים לנו צרכים ופרמטרים ברורים ומפרט טכני רצוי, נבצר מבינתי למה כל אחד מוכרח להמליץ על הדגם והמותג החביבים עליו למרות שלעתים קרובות מדי הם חלוטין לא עונים ל"תנאי המכרז"....
ולמה כשמדובר בצעיר חסר נסיון, הוא בהגדרתו מוכרח לעבור את "טירונות היחידה" בצורת חוויית הסמוראי/ניבה המתפרקים, שבלעדיה הוא לעולם לא ייחשב לג'יפאי אמיתי....
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
זה הופך לשרשור נוסטלגי לניבה...
אצלי שתיהן היו 1.6, הרכב הכי פשוט בעולם.
טיפלתי אצל רוסי שיכור שהיה מקלל תוך כדאי הטיפול...
מקסימום עבירות במינימום כסף.
Sent from my iPhone using Tapatalk
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
itayhi
Are you talking to me?
כי אם כן, בסמוראי הנוכחי לא תקעתי ולו פחפח אחד!
(אבל כן כמה ברגי איסכורית 😂😂)
איתי
סליחה ומחילה ;)
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
גיא
ואגב, חלקי חילוף של פיאט וגם של וולבו ..
וגם BMW..
רכב מיוחד.
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
בשרשור 'ההוא' המלצנו, חלקנו, לקנות ג'ימני הכי סביר שנכנס בכסף - ובלי 'חובה' - לא שיהיה משופר, לא שיהיה ידני, לא כלום.
פשוט. שייסע, שיהנה מהדרך.
אסף.
Sent from my Redmi 4X using Tapatalk
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
asafk
רכב השטח הראשון הפרטי שלי.
. יש מוסך בנתניה, בונאר, הבחור קוראים לו גרש - הוא החליף לי גיר.
Sent from my Redmi 4X using Tapatalk
אצלי הניבה הייתה רכב ראשון. קנייה רנדומלית לגמרי אחרי הצבא. ראיתי כזו נוסעת ונדלקתי. היה לי אפס נסיון בנהיגת שטח. הייתי מטייל הרבה ברגל. ובקושי נסיון בנהיגה בכלל. סך הכל לנהוג מדי פעם במשפחתית האוטומטית של ההורים בסופי שבוע.
קניתי אותה בפחות מ6000 שקל.
לגרשון הגעתי אחרי שהרסתי בולם באחד הטיולים הראשונים. כשאספתי את הרכב לא הבנתי למה הוא שם לי בולם שבור ודולף בקופסת קרטון בבגאז'.
לקח לי זמן לקלוט שהוא כנראה המוסכניק הכי הגון שאי פעם הייתי אצלו. ושככה זה צריך להיות כשמחליפים חלק.
חצי שנה אחרי מכרתי את הניבה ב8000 והחלפתי אותה בכרטיס טיסה להודו.
אחרי הלימודים קניתי ניבה נוספת. גרשון כבר לא טיפל יותר בניבות. אבל עדיין שכבו אצלו חלפים. והוא עזר למצוא מה שהייתי צריך.
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
גיא,
אתה זוכר את ההתכתבויות על הניבה בימים הטובים בצהוב?
ניבה..
רכב השטח הראשון ששילמתי מכיסי את ההוצאות עליו, וחתיכת תשלום זה היה.
מצד שני, הרכב השלים לי שעורי מכונאות על הדרך.
קוזאק סובייטי פשוט להחריד, נוח לעבודה ובאמת אפשר לתקן עם חתיכת חוט ברזל ופלאייר.
ואז, טרום האינטרנט, למצוא שיפורים וחלקים היה באמת מחייב להתאמץ ולכתת רגליים לכל מיני מוסכי נישה.
שרשרת טיימינג הגיעה עם מותחן במזוודה מרוסיה..
קופולונג גיר מ-BMW..
קיט קפיצי TJM עם בולמי סנסהטראק מאחור היו הדרופקיט שלי עוד לפני שידענו שיד לזה שם.
מקדימה ראנצ’ו מתכווננים והיא גיהצה בשטח.
קוייל אקסל, וכבלים ופלגים של ספליטפייר, וזה נסע מהר, ברעש איום בתא הנוסעים, תכלס הרגשה כמי במטוס קל.
עם הבד״ח כל הנסיעה.
לפני ההנעה, צ׳וק משוך לאורך מפרק אצבע, הנעה בלי לגעת בדוושת גז.. אחרי שהשעון חום מתחיל לזוז, סוגרים..
בנסיעה, שגרת סיבוב מחוגים.. לחץ שמן, טעינה.. נותנים נקישה עם האצבע על השעונים המכניים כי לפעמים הם נתפסים במצב האחרון שהיו.. כמו בפייפר רקוב.
והמחוג דלק שלפי כיוון הסיבוב ״מתמלא״ או מתרוקן״..
אבל מה, נהדר בשטח.
רכב במימדים של כמעט קוביה, יחס רוחב אורך נהדר, מאד יציב בשפצ, והגלגלים בפינות המרכב.
כן,
נהנתי מאד כשזה נסע, וסבלתי לא פחות כשנתקע.
טרום האינטרנט, כן?
אז אם לא היה לך חבר עם רכב שטח, לא היה ממש איך להתקבץ, אז נסענו עם הניבה לבד לטיולי שטח.
ולא, לא קניתי אותו כי הייתי רווק צעיר וקשוח, אלא כי זה מה שהתקציב אפשר.
סמוראי הכרתי מהגד״ש, הניבה יותר רכב בסדרי גודל, בכביש ובשטח.
ותמיד פסלתי לסיקס והסופה וההיילקס בעבודה ברקע הרכבים מהצבא..
אז ברגע שהיה אפשר, עוד באוניברסיטה, היא נמכרה, במחיר לא רחוק ממה שנמכרה.
עם הרבה נוסטלגיה שצריכה להשאר מאחור.
היה כייף, וכייף שהיה.
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
האמת שבקושי ...
Sent from my iPhone using Tapatalk
-
3 קבצים מצורפים
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
אם ב-vaz/ניבות עסקינן , היתה לי אחת 93 מס' שנים ,שירתה בנאמנות יחסית בארץ ובחו"ל ( ירדן ) ,עד שמאסתי במתלה הנפרד הקדמי שלה והחלטתי להתקדם מ-93 ל-87/88 עם 2 סרנים חיים. ביחס עלות/תמורה לזמנו ,נתנה אז תמורה מכובדת. חבר עם משפחה במינסק/בלארוס היה נוסע לבקר פעם בשנה. היה ספר רכב רוסי שלה עם ה-'part no והביא לי חלקים בפרוטות. באוטודאטה חישוקים 15"/16". בערך בשנת 2000 הרכבתי לה צמיגי אליאנס נאטו/militarily , "6-"16. ניילון 6p.r חדשים מחדרה. לירדן יצאנו , טרופר, גאלופר, ניבה ולמדריך מגנום.בגשר חוסיין המדריך ביקש שהניבה תהיה באמצע כי לא הכיר/ידע איך תשרוד. אחרי מס' עשרות/מאות ק"מ בירדן כשהמדריך ראה את ההתנהלות ורמת ההיכרות של הנהגים האחרים עם רכבם , ביקש ממני להיות מאסף. מה שכן בירדן סמוך לפיסגת איזה ג'אבל לא חישבתי/נערכתי נכון עם הבנזין. ה-vaz נתקע וכל הרכבים האחרים סולר. המגנום גרר אותי לפסגה ומשם דירדרתי אותו למטה למלון.בירידה , דלק הגיע למאייד ונדלק לעיתים. שלחתי נהג מונית שיביא בנזין. 2 הג'ריקנים פלסטיק , עלו לי יותר מתכולתם. עד כדי כך הבנזין היה זול.
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
הניבה של גיא הייתה אוטו נהדר.
עליה התאמנו בחילוצים [emoji23]
פעם מתחת לכביש בצומת המוביל ( נ. יפתחאל) אבל לא רק... היה גם עוד איזה פעם פעמיים במוחרקה.
ימי פרלמנט תל קשיש עם דרור מאלון הגליל.
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
התחלתי לכתוב את כל הסיפור .. פעמיים והתייאשתי . אנסה לתמצת...
בשנת 2003 בערך נרשמתי לג'יפולוג...
בזמנו הייתי לפני צבא, עבדתי במפעל תומקאר...אבל גדלתי והתחנכתי פה (וגם חפרתי לא מעט לזקני השבט... ) ....הכל מתועד בשרשורים רבים מספור.
משקיבלתי רישיון התחלתי לנהוג על מגנום 4x4 של אבא... דיזל אוטמת וכבד..
בהמשך נכנסתי להרפתקאה קצרה עם תומקאר חד מושבי.. שלימד אותי מה אני אוהב בנהיגה וכמה יקר התחביב הזה.
וקצת אחרי השיחרור מהצבא ..הגיע הזמן וקניתי את האוטו הראשון ....
מתוך אילוצים כלכלים נטו... נרכש סמו 98.
זה היה הזוי בשבילי ... בכלל לחשוב על רכב עם פחות סוסים מהתומקאר שטחנתי עליו צעירות... ומבחינתי עד אותו יום גיפ אמיתי לא שקל פחות מ2טון... ולרוב כפול.
הייתי בן 23... היום אני בן 34.
נשוי עם ילד... הסמוראי עדיין אצלי.
אחרי שנים על טנדרים כבדים... הרגשתי בעננים...הקלילות... הזריזות ...הניידות וכושר העבירות והתמרון... פשוט כבשו אותי והשריטה רק העמיקה עם השנים... החוויות רבות מספור... החל מתיירות שתופסות טרמפ באמצע המדבר על הציוד מאחורה (הספסל האחורי עף איך שקניתי את הסמו) ... ועד חילוצים עמוק לתוך הלילה מעומק הירקון...
הפעמים שחזרתי על גרר... אפשר לספור על יד אחת, ... באצבע אחת.
מצטער לבאס.
Sent from my SM-A530F using Tapatalk
קובץ מצורף 130364קובץ מצורף 130365קובץ מצורף 130366קובץ מצורף 130367קובץ מצורף 130368
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
התמונות לא עולות.
גם לי היה הסמוראי רכב שטח ראשון. לא רכב ראשון. הייתי בן 28.
סמוראי 86 פתוח. הייתי יד 17.
שתי נעילות. הגבהות בנדנדות ועירגול. כננת יאללה. פחד מוות.
לא חכמה.
היה לי אותו 4 שנים וקצת.
Sent from my iPhone using Tapatalk
-
5 קבצים מצורפים
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
תמונות יפות, משום מה לא נראה לי שעונה להגדרת השרשור...
Sent from my iPhone using Tapatalk
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
לא מבין...
גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות...
זה בדיוק הנושא של השרשור... רק זווית קצת שונה.
Sent from my SM-A530F using Tapatalk
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
אולי אני טועה, אבל מהתמונות עושה רושם שנמצא בידיים אוהבות מה שמבטיח טיפול נאות (הכי רחוק מאחזקת שבר)
Sent from my iPhone using Tapatalk
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
ובכל זאת מדובר על גרוטאה
Sent from my SM-A530F using Tapatalk
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
לפני כ שנתיים קניתי סמוראי 89 קצת פצוע.
אצלי הוא רכב מס3 הכי ישן הכי רועש היחיד שאתה לא בטוח אם יניע אבל גורם אושר הכי גדול.
בזכות בעיות תקציב אני מסדר את הרכב לבד וכול הזמן יש מה לסדר, יש מה להזמין, יש מה ללמוד, יש מה ללמד. אושר עילאי:).
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
e-Pit@m
ובכל זאת מדובר על גרוטאה
Sent from my SM-A530F using Tapatalk
כן כן. גרוטאה.... אני מתפעל בכל פעם מחדש מהגרוטאה הזו.
זה הכי רחוק שאפשר מגרוטאה!....
במה שהשקעת באוטו הזה, בכסף ובזמן ובחשיבה ובידיים מטונפות וזיעת אפיים (שגם אותם צריך תיאורטית, לכמת לכסף בסופו של דבר) כבר היית יכול להיות על משהו הרבה יותר חדש/גדול/נוח/מפואר/מרשים... הכל לכאורה. רק לכאורה....
זו אולי הדוגמה הכי טובה לאן אפשר לקחת רכב בסיסי וישן ולהפוך אותו לממתק אמיתי שהוא ההיפך מגרוטאה.
שאפו.
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
e-Pit@m
ובכל זאת מדובר על גרוטאה
Sent from my SM-A530F using Tapatalk
אל תחמיא לעצמך.. הרכב שלך מעולם לא היה גרוטאה או אנדרדוג.
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
מה שניסיתי לומר... שאפשר אחרת.
אפשר למצוא רכב לטעמך ותקציבך...ולדבוק בו לעשור ויותר.. זה לא שב2020 מייצרים יותר מדי תחליפים ראויים לחובבי ההארדקור.
לא מחייב טיפול שבר... ולדעתי עדיף שלא.
ואולי פשוט... כמו שהגבתי בתחילת השרשור: "כל אחד וההנאות שלו"
Sent from my SM-A530F using Tapatalk
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
הירשפלד יובל
אם ב-vaz/ניבות עסקינן , היתה לי אחת 93 מס' שנים ,שירתה בנאמנות יחסית בארץ ובחו"ל ( ירדן ) ,עד שמאסתי במתלה הנפרד הקדמי שלה והחלטתי להתקדם מ-93 ל-87/88 עם 2 סרנים חיים. ביחס עלות/תמורה לזמנו ,נתנה אז תמורה מכובדת. חבר עם משפחה במינסק/בלארוס היה נוסע לבקר פעם בשנה. היה ספר רכב רוסי שלה עם ה-'part no והביא לי חלקים בפרוטות. באוטודאטה חישוקים 15"/16". בערך בשנת 2000 הרכבתי לה צמיגי אליאנס נאטו/militarily , "6-"16. ניילון 6p.r חדשים מחדרה. לירדן יצאנו , טרופר, גאלופר, ניבה ולמדריך מגנום.בגשר חוסיין המדריך ביקש שהניבה תהיה באמצע כי לא הכיר/ידע איך תשרוד. אחרי מס' עשרות/מאות ק"מ בירדן כשהמדריך ראה את ההתנהלות ורמת ההיכרות של הנהגים האחרים עם רכבם , ביקש ממני להיות מאסף. מה שכן בירדן סמוך לפיסגת איזה ג'אבל לא חישבתי/נערכתי נכון עם הבנזין. ה-vaz נתקע וכל הרכבים האחרים סולר. המגנום גרר אותי לפסגה ומשם דירדרתי אותו למטה למלון.בירידה , דלק הגיע למאייד ונדלק לעיתים. שלחתי נהג מונית שיביא בנזין. 2 הג'ריקנים פלסטיק , עלו לי יותר מתכולתם. עד כדי כך הבנזין היה זול.
אהלן:) חזרתי לקרוא בפורום ואני נהנה מכל הכתיבה והדיונים! השמשתי מחדש את שם המשתמש שלי, ואני חייב לשאול (סליחה שזה סוטה מהנושא של השרשור - אם זה מפריע, מתנצל ולא יקרה שנית).יובל, הטנדר GMC הלבן בתמונה האמצעית, אתה זוכר שלי מי הוא היה באותו זמן ואת מספר הרישוי? יכול להיות שזה הטנדר שעכשיו שלי ? אני בזמנו פתחתי עליו שרשור ישן כשקניתי אותו. אפשר לחזור גם בהודעה פרטית. תודה וסליחה על השאלה הלא קשורה.
-
תגובה: הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים
הרכב הראשון שלי היה וויליס 58. נקנה ב-10,000 ש״ח מזומן עוד כשהייתי בסדיר ב-98.
אדום! פתוח! סקס אפיל בשמיים!!!
עליו למדתי לנהוג (גיר 3 הילוכים), עליו למדתי מכונאות (מכלולים שלמים נפתחו ונסגרו, גם בשטח), ואיתו למדתי לחלץ (וגם להיתקע).
הוא היה הרכב הראשי שלי בסדיר ובקבע. עמד בתקופות של לבנון ונסע יומיות בתקופה של קבע בפלמחים (80 ק״מ הלוך חזור 3 פעמים בשבוע).
אבל... וזה אבל גדול...
יחד עם הפורום המכובד הזה, היה לי גב של אבא מכונאי מטוסים (כשסיימנו לבנות את הרכב מחדש הוא היה עם מערכות כפולות [emoji16]) וגב של צמד שכנים מכונאים עם ליפט פרטי וויליס, לנד רובר ואוסף טרקטורים משלהם.
אני זוכר רק חוויות חיוביות... גם בתקיעות, שברים וחילוצים שנכנסו לארוחות חג.
עם הזמן רציתי יותר. חלונות שלא מטפטפים, ברקסים שבולמים גם כשרטובים, היגוי חד ויכולת לדבר עם היושב לצידך בנסיעה על כביש מהיר... ההיילקס הנוכחי עונה על ״רוב״ הדרישות [emoji16]
זה לא הידני מול האוטומט, זה לא החלון הנפתח או הסקסיות של ג׳יפ פתוח זה ה-State of mind.
לחלקנו זה היה וויליס, סמוראי, ניבה או דיפנדר. לחלקנו זה היה מגנום או טנדר סובארו... ולחלקנו זה היה ג׳ימיני שצחק על כולנו בין הסלעים ודילג על כל בור כשאנחנו ירקנו ציריות...
אפשר להנות גם בלי להיות מכונאי, אפשר להנות גם בלי השתלמויות חילוץ (אסף, מתי יש עוד אחת?) ואפשר להנות גם מרכב מודרני אוטומטי כשאתה בן 23 (מהשרשור המקביל)...
זה לא אני וכנראה לא אחוז נכבד מהפורום, אבל אפשר [emoji6]
http://www.jeepolog.com/forums/content.php/1200