נכתב במקור על ידי
דרור ברלי
אתמול אחה"צ הובלתי טיול קצרצר וקליל של מועדון סילברדו בהרי ירושלים, במסגרת אירוע תמים של UMI.
הסילברדו "שלי" כלומר של UMI, היה כמובן חדש, סטוק.
אין לי רשיון מתאים אז גם הגיע עם נהג צמוד. אבל היו קטעים שאני לקחתי את ההגה, ומיהרתי להחזיר - כי פשוט לא נהניתי.
בעד:
קבינה - קבינה כפולה עצומה של פולסייז זה הדבר הכי כיף ומפנק. יש בת"א דירות שפחות מרווחות מהדבר הזה. כמקובל באמריקה - ים של שקעי הטענה ומחזיקי כוסות וחללי איחסון. שימושי ונוח.
מזגן - יש מפעלי בשר שחדרי הקירור שלהם מתקשים להתחרות בתפוקת הקור של מזגן כזה. בחום כמו שהיה אתמול (והיום, ומחר, ומחרתיים, וככה עד סוף ספטמבר כנראה) זה קריטי. והוא מקרר אותך גם דרך המושב.....
כוח מנוע - אמאל'ה ואבאל'ה, כמה שהדבר הזה חזק!!!
גודל - אפשר להעמיס את כל הבית. אחלה למי שזה מה שהוא אוהב.
וכמובן - הכרה בהוצאות.
וכאן זה נגמר ומתחילים חסרונות אקוטיים, קריטיים, מטורפים.
מושבים - מזעזעים. זה נראה כמו כורסא - רחב, מפנק לכאורה. אבל בפועל זה זוועה. הוא קשה, הוא לא תומך, אתה מחליק ממנו, נופל ממנו. חגורת הבטיחות כאן אינה רק למקרה תאונה, אלא כדי להשאיר אותך על הכסא, כדי שלא תברח על נפשך.
נוחות נסיעה, או יותר נכון, היעדר נוחות נסיעה.... זה הסיפור הגדול של הפולסייז.
בכביש בינעירוני איכשהו סביר. בכביש צר ומשובש או בשטח, זה כבר לא מעשי כי החבטות בלתי נסבלות, בלתי אפשריות. אם יש רכב שגרם לי להתגעגע לג'ימני (!!!) זה הסילברדו הזה. כדי שהוא יהיה נסבל צריך לא רק לרוקן אוויר מהצמיגים אלא גם להחליף קפיצים למשהו הרבה יותר רך, שיחסל את יכולת העמסת המשקל אבל יהפוך את הדבר הזה לקצת יותר אנושי. לא "נוח" חלילה, רק כדי לקבל ציון "עובר".
אז תגידו "למה לא הוצאת אוויר אתמול"? כי טקס הוצאת האויר וניפוח האויר באוטו כזה מזכיר קצת את טקס החלפת 12 הליטרים של שמן.... זה גוזל ים של זמן.
כך או כך, אני כבר לא צעיר. אני בן 57. כאבי הגב שגרם לי החרא הזה לא יעברו כל כך מהר. אבל לא נורא, השנה אני אמור להתפגר ממילא...
שדה ראיה - כלום ושום דבר. אתם עלולים לדרוס רוכבי קורקינט ומכוניות מיני שנמצאים לפניכם בלי שתראו אותם. ללא מצלמות היקפי, הדבר הזה פשוט מסוכן.
וכמובן - הגודל. אם יש דבר ששנוא עלי, זה לצאת עם מזמרה כשבחוץ 38 מעלות ו-3540 אחוזי לחות, ולהתחיל לקצץ ענפים.... הרכבים האלה ענקיים. הם נשרטים ומתגרדים בדברים שעד היום לא הקדשתי שום מחשבה לקיומם. אתמול התחבא איזה סלע תמים בין שיחים לצד השביל סמוך לצינור השילוח בדרך בורמה. אני לא רגיל להתחיל לחשב אזימוטים של גישה גם בפניות תמימות שכאלה, והתוצאה היא שכל הדרקונים בשיירה נגפו את מדרגות הצד שלהם בסלע הזה, שפשוט אי אפשר לראות אותו כי הרכב הזה כל כך מסורבל וכל כך גבוה ושדה הראיה שלו כל כך גרוע. כל פניה דורשת רוורסים, בהמון מקומות ומסלולים אי אפשר לעבור כי, נו... פשוט, אי אפשר להיכנס או לצאת עם רכב כזה כי הוא גדול מדי. תחשבו על מעבר נחל שוח. או על מפגש הנחלים בגולן, שני מסלולים פופולריים. או על מדרגת נקרות. ועל מעלה כנף, ועל מעלה קצרה, או על... ועל.... יש רחובות בישראל שהדבר הזה לא נכנס גם אם תתעקשו. מה עם חניונים?.... זה רכב שמתאים רק למי שמתגורר בבית על הקרקע עם מספיק מקום חניה מסביב.
ואני לא נכנס לעלויות אחזקה, לשמנים שקונים במשטחים ולא בגלונים, לעלויות סולר של טנק מרכבה, לעלויות של משאית בכביש 6 ובביטוחים, לאיסור העקיפה בנתיב שמאלי (כי זה משאית. והעובדה שהוא עוקף כמו GTI ולא כמו משאית, לא מעניינת את החוק המטופש. וזה הדו"ח הכי נפוץ בקרב בעלי הפולסייזים. מה שקריטי בזה זה לא רק הקנס אלא הנקודות)
האירוע עבר נפלא. ואני יצאתי ממנו עם חיזוק נוסף לדעותיי על טנדר פולסייז.
זה אמריקה. לטוב ולרע. הבעיה היא שלא כל מה שמתאים ונכון לאמריקה, מתאים ונכון גם לפה.
ההצדקה היחידה לרכב כזה בישראל לדעתי, היא עניין ההכרה בהוצאות (שזה נפלא, אבל אלה עדיין הוצאות. וכדי שתוכלו להוציא, צריך קודם להכניס). חוץ מזה, רק חסרונות ומגבלות.
כרכב שטח זה פחות יותר הבחירה הכי שגויה, הכי מוגבלת והכי מגבילה (אם לא ממש מטומטמת) שאפשר.
למרות שברגע של חולשה זה עלול להיראות מגניב, אני לא הייתי מתפתה. אבל כל אחד, טעמו ושיקוליו.