חשיבות מיגונים ברכיבה על אופנוע

שחררו את הילד

Sent from my HD1903 using Tapatalk

מקשיב, ומעדיף את הדרך שלי: להפעיל שיקול דעת. לכל החלטה יש מחיר, וכל אחד צריך לשקלל את הדברים בהתאם למיטב יכולתו.

יש היתכנות מסוימת שאשלם את המחיר בפציעה. יש היתכנות וודאית שאשלם מחיר של נוחות וחוסר מוטיבציה לרכוב אם אחליט לשים עליי את כל החבילה בכל תנאי ללא הפעלת שיקול דעת.

אני לא אופנוען.
אבל שאלתי אופנוען שפגשתי ממוגן בכבדות איך זה שמצד אחד הוא ממוגן בצורה כה מקיפה, - כי נראה היה לי שזה פוגע לו ביטוייה - ומצד שני מותקנים לו על האופנוע ארגזי מתכת בייצור של סדנאת אופנועים - ממוקמים באופן כזה שגם נפילה קלה תשבור לו את הרגל עם או בלי מגף (שבעצמה בנויה להגן יפה על הקרסול מהאופנוע שנופל על הרגל).. התשובה היחידה שלו היתה שהוא משתדל לא ליפול...

את התובנה שלי מהשיחה ההיא אני שומר לעצמי אבל היא פתחה לי צוהר לנפשם של אופנוענים.

אסף.

אסף, זו הכללה.

לא בהכרח הכללה.
כל אופנוען חייב ברמה כזאת או אחרת לחיות בהדחקה/הכחשה של הסטטיסטיקה.

נו ו… , אז אפשר להגיד על אופנוענים שהם בעלי גישה אופטימית לחיים? וכדורגלנים? וחיילים? עזבו אתכם משטויות, כל אחד שיחיה איך שבא לו וישתדל להנות עם חישוב הסיכונים של עצמו, ברירה טבעית, אחרת מה זה שווה קיבינימט.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי talw

נו ו… , אז אפשר להגיד על אופנוענים שהם בעלי גישה אופטימית לחיים?

---

או סתם מפגרים.
(למען הסדר הטוב, אני אופנוען. ועוד מאלה שלא לומדים לקח).

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי talw

אסף, זו הכללה.

---

נכון.

חנן, רק מתוף סקרנות..
עם איזה ציוד מגן אתה נוסע היום שהוא כל כך נוח לך שאתה מסרב בתוקף להוסיף לו ?

קסדה וכפפות אני מניח שאתה לא מותר.
עוד משהוא? או שאתה נוסע עם חולצה ומכנסים קצרים?

רשמתי: יש את כל הציוד שזמין היום בשוק למעט מיגון צוואר.
אז המנעד הוא בין הכול, ובין כלום. כשכלום זה גם לא עם קסדה וכפפות.

סנדלים, מכנסיים קצרים וחולצה.

אני לא מסרב בתוקף לשום דבר. לא ברור מהיכן הבנת את זה.

הבנתי, אז זה לא שאין לך ציוד מגן ואתנ לעולם לא רוצה להשתמש בו.
אלא שיש לך ציוד מגן אבל אתה בוחר מתי להשתמש בו ומתי לא.
זה יותר הגיוני.
אני אישית לא מסכים עם זה, אבל אני מכבד את העמדה שלך.
כל אחד בוחר את רמת הסיכון שהוא מוכן לקחת.
יותר מזה פעם גם אני היתי בעמדה שלך.
מנסיון כואב למדתי שאתה אף פעם לא יכול לדעת מהיכן תגיע המכה.
ודווקא ברכיבה הכי פשוטה ובטוחה חטפתי את המכה הכי כואבת.
שבירת עצם הבריח זה משהוא שאתה גורר איתך לקבר.
ווזה היה על דרך בטוחה וללא מכשולים בכלל,.
ובגלל זה לא היתי ממוגן כלל.
ועל זה שלמתי ואני משלם את המחיר.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי מוני אורבך

ודווקא ברכיבה הכי פשוטה ובטוחה חטפתי את המכה הכי כואבת.

---

גם אני.
היה חם וויתרתי על חלק מהמיגון. טעות.

עם כל הצער שנלווה לכל פגיעה, אני חושב שצריך עדיין לשקול את האיזון הנכון שבין נסיון לחסום מאה אחוז מהסיכונים והמחירים שיש לזה.
סיפרתי קודם. שברתי פיקת ברך בנפילה סתמית בהליכה בבית. האם זה יגרום לי ללכת בבית עם מגיני ברכיים או להמליץ למישהו לנהוג כך? התשובה היא שלילית חד משמעית מכיוון שזה מאוד לא מאוזן לנהוג כך. כנ"ל עם מכרה שנתקלה בקצה השטיח, נפלה והראש שלה פגע בקצה שולחן הסלון ונותרה משותקת בחצי גוף. עצוב מאוד, אבל לא צריך לגרום לאף אחד להסתובב עם קסדה, או להימנע משולחנות עם פינות. אנקדוטות. עצובות מאוד, אבל אנקדוטות. כשמספיק אנקדוטות יצטברו לכדי מאסה משמעותית, אז יווצר הטעם לבדוק מחדש את האיזונים.

מהמדגם המאוד קטן שנוצר בשרשור הזה, ובזה שלפניו שעסק בדו גלגלי, מסתמן שאחד מגורמי הסיכון המשמעותיים הוא רכיבה משותפת עם חברים. נדמה לי שספרתי לפחות ארבעה תיאורים כאלה, מלבד האירועים שאני מכיר אישית. בהנחה התיאורטית שתסכימו עם זה, האם זה יגרום לכם להפסיק עם הנוהל הזה? כנראה שלא. אתם תשקלו ותחליטו שזה שווה את זה. כל אחד עושה את האיזונים שלו.
היומרה לחשוב שאנחנו מסוגלים/רוצים לשחק באופן הכי בטוח שאפשר לא מתכתבת עם המציאות.

רכיבה עם חברים היא חשובה מטעמי בטיחות. לפחות כשמתרחקים מציביליזציה.
פשוט תדאג להיות עם חברים שרוכבים הרבה פחות טוב ממך.
מקסימום הם יגררו אחריך ויפצעו.
(על משקל של לנסוע ברנגלר כשהשותפים הם על פורסטר).

לי לפחות זו אחת הסיבות המרכזיות בגללם אני לא נוסע בקבוצה.
גיליתי שהקבוצה, וגם קבוצת רוכבים מבוגרים ושקולים, האגו תמיד מתחיל לשחק תפקיד.
לא רק אצלם אלא גם אצלך,. מה כולם עלו ואני לא?
וגם אם הם פחות טובים ממך לא עוזר.
אתה מתחיל לקבל בטחון עצמי מופרז ועושה שטויות, גם שם היתי.
אז יכול להיות שלא מצאתי את השותף או שותפים המתאמים בשבילי..
אבל בנתיים אני יותר מרגיש בטוח יותר לבד.
נכון לא מתרחק מישובים יותר מדי, אבל היי אנחנו בישראל, לאן יש להתרחק...

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי איל מ

רכיבה עם חברים היא חשובה מטעמי בטיחות. לפחות כשמתרחקים מציביליזציה.
פשוט תדאג להיות עם חברים שרוכבים הרבה פחות טוב ממך.
מקסימום הם יגררו אחריך ויפצעו.
(על משקל של לנסוע ברנגלר כשהשותפים הם על פורסטר).

---

א. זו לא היתה הנקודה. ביקשתי לצורך העניין להניח שרכיבה משותפת אכן מעלה את רמת הסיכון ולשאול האם זה היה גורם לכם לוותר על זה. הנקודה היתה להראות שכל אחד עושה לעצמו את האיזונים ומחליט שבמקום מסוים הוא מעלה סיכון כדי להרוויח דבר אחר, ובמקום אחר לא.

ב. אם זה מעלה את הסיכון כפי שזה משתמע מהתיאורים כאן, אז יתכן שתוספת הבטיחות שמקבלים מההימצאות עם חבר שיכול לטפל באירוע שלך, לא בהכרח מתקזזת עם תוספת הסיכון. מכשיר לוויני ישנה את המשוואה הזו במידה ניכרת.

ג. זכור לי אירוע , לפני כ30 שנה, שבו הצטרף אליי ואל חבר- רכבנו אז כבר תקופה לא קצרה- רוכב טרי. נחל ערוד אם אני לא טועה. במהלך חצי מהיום שיבחנו אותו על העמידה היפה בקצב, ואז הוא התרסק. זה היה מכוער, ואני עד היום מצר על האירוע.

מוני זרם עם השאלה ההיפותטית שלי, אבל נראה שהוא כבר חשב על המאזן הזה קודם, וכבר הסיק את אותה מסקנה כמוני, אז גם הוא לא עזר לי להמחיש את הנקודה.

טוב חברים אתם קצת.. יוצאי דופן. אולי כדאי להזכיר שמטרת הרכיבה על האופנוע היא להנות מהרכיבה.
לטעמי כל הרעיון של אופנוע שטח זה כיבוש אתגרים, בסופו של יום זו מכונה להשגת ניצחונות אישיים.
להישאר שלם זה בהחלט חשוב אבל לא המטרה עצמה.
מעבר להיבט החברתי, אני רוכב בקבוצה משום שהיא מושכת אותי אל מחוץ לאיזור הנוחות, מאתגרת אותי לרכב במקומות ואלמנטים שבחיים לא היתי מנסה לבד, ונותנת 'מעטפת ביטוחית' אם אשבור את האופנוע או הגוף.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי מיכה100

טוב חברים אתם קצת.. יוצאי דופן.

---

כשאתה כותב את זה כך, זה נשמע כמו משהו רע :)

לגבי ההנאה, כל אחד נהנה ממשהו אחר. אני רואה את מה שעושים בענף שלך, וזה נראה כמו סיוט מהגיהנום. עם זאת, אני משוכנע שאתם נהנים.

- - - Updated - - -

במה שכתבת, מיכה, אתה בעצם זורם עם השאלה שלי, ומראה שאתה בוחר להעלות סיכון במקום שבו זה נראה לך משתלם.
אני מעלה סיכון במקום אחר שנראה לי משתלם. למה זה יותר ראוי מזה? לא ברור.

"האופנוע נועד להפקת הנאה" - אין חולק. לטעמך הנאה זה לנצח מישהו או משהו, בעיני זה להתנתק מהשגרה עם חברה טובה (אשתי) , לראות נוף, וכן, גם להרגיש רוח בפנים, באצבעות של הרגליים ואולי גם בביצים :D, ובשביל זה אין כל צורך ב120 קמ"ש או בכיבוש טכני. 20 קמ"ש על שביל עושה את אותה עבודה. בול. עושה אפילו עבודה טובה יותר.

יאללה שכנעת.
ולכל הקוראים שאינם חנן, אל תרכבו ללא מיגון מלא!

אני עם חנן. אפילו קסדה לא לקחנו ( פה לא חייבים ) .. מטומטמים .. לגמרי .. אבל ההנאה ... אין סופית.https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...98ef108b09.jpg

Sent from my DN2103 using Tapatalk

מוני תראה מה זה:
פתחת שירשור שכותרתו חשיבות המיגונים, והשרשור מסתיים במסקנה שהם לא חשובים מספיק ביחס לפגיעה בהנאה.
:D:D

או לפגיעה באיזשהו עץ.
סתם סתם, הייתי חייב.

זה לא אני פתחתי אלא חנן.
אני הערתי לחנן בשרשור שלו, והוא החליט לפצל זאת לשרשור הנוכחי.
כאשר מדובר בהנאה ממשהו אני מפסיק להתווכח.
אני מהנדס לא פסיכולוג.
אני מנחש שזה ענין של משחק עם הסכנה, אישור לעצמי שאני עדין גבר כשהיתי.
התמודדות שלי עם הפחדים שלי ועוד..
אבל שוב אני לא מתימר להיות פסכולוג...
מבחינתי קסדה כפפות ומגפים זה המנימום ההכרחי. אחרת אתה מעמיד עצמך בסכנת מוות או פציעה חמורה מכל נפילה.
יש כאלו שיטענו שזה מקטין את הכיף והם רוצים להרגיש את הרוח בשער\קרחת ובבהונות הרגלים.
הם מוכנים לקחת את הסיכון של מוות או פציעה חמורה בגלל שלהם זה אף פעם לא קרה, והסיכוי קטן מאוד.
הסיטטסטיקה מוכיחה אחרת...
שוב ענין פסיכולוגי שאני לא יכול ורוצה להתווכח אתו.

אני יכול להתווכח כי מיגון מקטין את הסיכון לפציעה חמורה.
אני יכול גם להתווכח שהציוד של היום כל כך טוב מאוורר וקל שההבדל בין ציוד מלא תיקני ורק קסדה ומגפים שולי.
ועל כן אני לובש ציוד מיגון מלא תמיד.

אני מודה שלי לא עושה את זה לעלות על פיסטין כדי להוכיח ששלי גדול יותר, או כדי להוכיח לעצמי שאני גבר גבר.
אני בהחלט מבין את האנדרנלין הזורם ומבין את הקטרזיס של אחרי עליה או ירידה ששקשקת ממנה אבל בסוף עלית.
או לעלות עליה חלק בפעם הראשונה, בזמן שהאחרים אפילו לא מגעים לאמצע.
מבחינתי הסיכון לא שווה את ההנאה מסוג זה.
אז אני רוכב בכיף שלי בשבילים לבנים מאתגרים יותר ומאתגרים פחות.
לפעמים נוסע בסנגל מענין ואם קשה מדי פשוט מסתובב.
משוטט להנאתי ובוחן את האזור אפילו בלי שום מסלול קבוע מראש או מחשבה לאן אני רוצה לנסוע.
נקלע לנוף מענין, עוצר וסופג אותו פנימה.
לי זה עושה את זה.
לצערי לא מצאתי בסביבתי הקרובה עוד רוכבים שנהנים מהצד הזה של הרכיבה באופנוע.
אני אוהב לרכב לבד, אבל גם מודע סכנה. ואני לא פוסל נסיעה עם עוד רוכב (יותר משניים מתחיל להיות צפוף)

לצערי, רוב עם לא כל הרוכבים שהכרתי הם בסגנון של מיכה, חובבי אתגרים ואדרנלין, פחות מענין לחבק עצים ולהסתכל על הנוף.
וזה בסדר גמור, רק לא מתאים לי..

חבורה של אופנוענים שמתווכחים באתר של ג'יפאים מי יותר זכאי לתואר מר בטיחות וללגיטימציה להטיף/לקבוע מה נכון ומה שגוי :)

גם ככה עוד יומיים עוד סוג מיגון יהפוך ל"חובה" והתחפושת הנוכחית תיחשב לסוג של הפקרות.

בחייאת ראבאק. כולנו עם סיכויים לא מזהירים להגיע ללא פלטינות למנוחת עולמים. אצלי הסיכוי הוא 0.

לכל אחד ניתנה הבמה לומר את דברי החכמה שלו. זהו. לא צריך לנצח בדיון, או להגיע למסקנה חד משמעית.

אחרי הרבה שנים של הארד אינדורו ובעקבות פציעה יצאתי מהתחום לתקופה אבל במשך השנים הסטאפ הכי נוח שהצלחתי להרכיב הוא- מגפיים של סידי קרוספייר 3, ברייסים של אסטריקס קרבון, מגן גוף ליט 5.5 (בקיץ חם איתו מאוד ועדיף לרכב עם צבי צב) שמשלב מגני כתפיים מרפקים, זרועות חזה וכו, קסדה של fxr קלה מאוד ונוחה.


Sent from my iPhone using Tapatalk

באמת לא הבנתי על מה הויכוח, אני רוכב למשל עם מגיני ברכיים, אבל לא עם ברייסים ולא מגן צוואר.
אגב מי שרוכב בעיקר בשבילים לבנים אביזר הבטיחות החשוב ביותר יהיה צופר משטרתי ודגל נגד הרייזרים שהם אויבו הגדול של האופנוען, אולי גם איזה אביזר להגנה עצמית.

רק לשם הבהרה.
אני לא מתווכח עם אף אחד. רק מביע את דעתי, מהנסיון שאני צברתי.
לא מומחה לרכיבה על אופנוע ובטח שלא על מגונים לרוכב.
או מה רמת הסיכון שצריך\כדאי לקחת או איך לאזן הנאה עם רמת סיכון.
יש לא מעט רוכבים שבכוונה לא לובשים מיגון כי הם "רוצים להרגיש שהם מסתכנים"
לרוב אלו חברה צערים.. או כאלו שעדין לא עברו תאונות.
כאמור אני לא שופט, כל אחד וההנאה שלו. כל עוד הוא רק מסכן את עצמו!
אני רק רוצה לספק קצת מהידע שצברתי בתקווה שיעזור למשהו שרוצה להתחיל לרכב.

כאשר אני התחלתי את דרכי בעולם הרכיבה על אופנוע גיליתי שיש הרבה מאוד חומר על הנושא, יותר מדי.
לרוב יש גם חומר שסותר את עצמו, הרבה פיייק ניוז, ודחיפה של מוצרים מסחרים שלא תמיד שווים את המחיר.
אם זה לא מספיק יש לא מעט סוגים של רכיבה שכול אחד מהם דורש סוגים יעודיים לסוג רכיבה זה.
שלא לדבר על זה שצריך אופנוע יעודי לכל סוג של רכיבה.
נכון, יש את הקולביניקים שיכולים לעשות הכול, אבל לא מצטינים בשום דבר.
ה dr650 הוא סוג כזה של אופנוע יכול לנסוע שטח, לא טכני או מהיר מדי, יכול לנסוע כביש, לא מהר מדי, ולא ממש נוח.
אני התחלתי איתו, ומהר מאוד הבנתי שאני רוצה ללכת לכיוון שטח.
בגדול יש את הקטגריות לרכיבה הבאות עבור שטח: adventure,, motocross, trail, soft enduro, hard enduro
אני לא רוצה להכנס להגדרות השונות, רק לצין שלכל אחד מהסוגים יש את המיגונים שלהם.
זאת היות וב adventure נוסעים הרבה בכביש, ולכן ציוד המיגון באורנטצית כביש עם נגיעות עבור שטח.
במוטורקרוסס נוסעים רק בשטח ועוד בלולאות סגורות ומאוד מהר. לרוב מתמגנים של כמה שרק אפשר.
זאת היות שנפילה בשטח במהירות גבוהה עלולה לגרום לנכויות ואף מוות.
מעולם זה מגעים רב הפיתוחים במיגון, יש שם הרבה כסף.
אני נמצא במה שנקרא soft enduro ולפעמים כשהרוח נופלת desert race.
המשמעות המידית היא שהרכיבה פחות טכנית ולכן יש פחות סיכון לנפילה על סלעים.
זה מאפשר ללכת על מיגונים "רכים" ויותר נוחים, כל השאר אותו הדבר.
רכב חדש מתחיל בתחום צריך לבחור בהתחלה לאן הוא רוצה ללכת, שטח מלא או adventure
ואז לרדת לרזולוציה של איזה סוג שטח או איזה סוג adventure הוא רוצה לעשות.
או שהוא רוצה בכלל duel sport משהו בין לבין כמו ה dr650

גיוון זה דבר טוב, יש לך הרבה אפשרויות.
פעם בארץ היו רק duel sport או כביש.
היום יש את כל הסוגים וכל המינים גם בשטח וגם בכביש.
אז נכון זה מאוד מבלבל ודורש להתעמק בפרטים, אבל היי, אתה יכול לתפור לעצמך בדיוק את סוג הרכיבה שאתה רוצה.
ואם משהו כבר מיצה עצמו מבחינתך, תמיד אפשר לעבור לסוג אחר.

אחד שבטוח צריך מיגונים:

https://www.facebook.com/realmadmaxy...6022417113762/


או בעצם, קשירה של צינורית הזרע.

כשהייתי עם ה-DR600 ובעצם גם עם כל אופנוע אחר, לא ידעתי מה זה מיגון. ג'ינס נעליים וחולצה ארוכה היו נחשבים בעיניי ללבוש בטוח יחסית. ככה טיילתי בכל הארץ, בסיני, ואחר כך גם בחו"ל. הייתי נכנס למסלול מוטוקרוס השכונתי עם ג'ינס גופיה וקסדת lem ב-200 שקל, וקופץ ומפוצץ מחזירי שמן בבולמים עד ששחר קהתי ז"ל (שלימים נהרג בתאונת אופנוע) היה מגיע וצורח עליי איך אני רוכב ככה.
ל-DR היתה מחלה נפוצה של תקלה שגרמה להצתה מוקדמת, ובקפיירים מלווים בבעיטות חזקות מהקיק. פעם ראיתי מישהו שחטף בעיטה כזו והתרומם לעמידת ידיים על הכידון [emoji28], אחכ הלך שבועיים עם קביים..
גם לי היתה התקלה הזו אבל תוצר לוואי של התקלה היה שהאופנוע היה חזק בהרבה (בגלל ההצתה המוקדמת) וזה היה כיף ולכן לא מיהרתי לתקן.
בקיצור, למה אני מספר את כל זה? כי במסלול ההוא, התאונה היחידה המשמעותית שקרתה לי קשורה להצתה המוקדמת הזאת.
עמדתי בכניסה למסלול וניסיתי להניע את האופנוע, נתתי קיק אחד, לא הניע, ואז כשרציתי לתת עוד קיק, גיליתי שהרגלית קיק נעלמה. פשוט איננה. מוזר מאד חשבתי לעצמי.
באותו זמן, עמד במרחק 20 מטר ממני סוס עם רוכב שישב עליו, ודיבר עם מישהו שעמד ליד הסוס. פתאום הסוס התחיל להשתולל והעיף את הרוכב מעליו בזוגייה.. מסתבר, שהרגלית קיק שלי עפה ופגעה באחורי הסוס. איזה c-clip שהחזיק את הרגלית במקומה פשוט נתלש מעוצמת ההחזרה ולמרבה המזל הרגלית שנורתה לא פגעה לאף אחד שם בראש. אילולא פגעה בסוס, לא הייתי מוצא אותה בחיים. [emoji1]
תאונה נוספת שקרתה לי היתה בהימלאיה, הגענו (בהרכבה) לנהר קפוא, רק לא ראיתי שהמים לא זזים, ופשוט עליתי על הנהר הקפוא. מיד האופנוע (370 ק"ג כולל ציוד ושני רוכבים) החליק על הצד ואנחנו החלקנו על הקרח עד הצד השני של הנהר (איזה 30 מטר), קמנו, והמשכנו.
ועוד תאונה קרתה לי, חמור רץ אל הכביש בריצת אמוק ו"נגח" בתיק על הסבל, האופנוע נתן נדנוד אבל הצלחתי להשתלט ולא נפלנו.. אם הוא היה מהיר בכמה מאיות השניה זאת היתה תאונה לא נעימה בכלל, גם לחמור.
למה אני מספר את כל זה? כי זה ממחיש שהכי חשוב בחיים זה לא מיגון, אלא מזל..[emoji16]
כמובן שכל זה לא נועד לעודד נסיעה ללא מיגון, מיגון זה חשוב מאד מאד!
אבל מזל יותר.

Sent from my SM-J710F using Tapatalk