נכתב במקור על ידי
whisky
וואוו כמה מירמור?
כל מה שאני כותב כרגע הוא על דעתי האישית בלבד, אני מנסה לחיות לפי דעתי ולא תמיד מצליח, אבל זה הכיוון שלי (וסליחה על האורך לכל מי שיתאמץ ויקרא מה שכתבתי):
ג'יפאי הוא קודם כל בן אדם, כן אני יודע שזה מוזר, זה אפילו נשמע מצחיק אחרי ששומעים אנשים כמו אברי גלעד וחבריהם מדברים עלינו בשפה בוטה בתוכניות רדיו ובתקשורת בשנים האחרונות.
כמו לכל בן אדם, גם לג'יפאי יש יתרונות וחסרונות ודרכים בהן הוא יכול לפגוע או להיפגע יותר או פחות מכל אדם אחר. זה לא שונה במובן הזה מבעל רכב ספורט, או בעל רכב משפחתי, או בעל רכב יוקרה או בעל רכב חסכוני וקטן או רכב ישן או רכב עתיק, לכל אחד יתרונות וחסרונות, אז לא זה מה שהופך אותו לשונה.
אני חושב שלמי שיש טוסטוס חסכוני יותר, זריז יותר, גמיש יותר, צעיר יותר... ולא שם עלי כשהוא נכנס לצומת ונפגע הוא אופנען רע בדיוק כמו שג'יפאי שחושב שמותר לו להיכנס לכל מקום הוא ג'יפאי רע או אדם רע, מי שמחליט לנסוע במהירות של 200 קמ"ש בכביש ירושלים ת"א ולחתוך אותי בלי להתחשב במהירות התגובה שלי, או במרחק הבלימה של המשאית שחתך הוא אדם רע כמו שהוא נהג רע גם אם הוא נוסע על פורש קיאן.
אחרי שאמרתי את כל זה, בתוך המסגרת של ג'יפאים, כמו שאפשר להגדיר בכל מסגרת של בעלי כלי רכב כאלו או אחרים, ישנן נורמות התנהגותיות טובות ורעות, אני לא מחזיק את המוסר הציבורי, אני מחזיק רק ברישיון לאמות המידה שלי למוסר בלבד. למה הכוונה. תקרא באתר את עשרת הדיברות לג'יפאי, הכללים שם הם די נורמות שנראות לי נכונות מוסרית, מעבר לזה שזה פשוט התנהגות חברית, כן לעזור לג'יפאי אחר, זו התנהגות ראויה לציון ובמקומותינו: שמותר לדקור בנאדם על מקום חניה, אז כן אני מעריך את העזרה ההדדית שיש בין ג'יפאים.
כך שלדעתי ג'יפאי טוב, הוא הג'יפאי הסביר, זה שלא מלכלך, כדי שגם בפעם הבאה יוכלו להנות מאותו מסלול שהוא נסע בו, זה שעוזר לחבר תקוע, זה שנוסע בשיירה במקום להיתקע כמו אידיוט, זה שמחליט שהרכב שלו לא עביר בנקודה מסויימת ומוותר, או חוזר בפעם אחרת.
קצת מתנשא מה שאני עומד להגיד עכשיו אבל זה מה שיש: אהרון ברק אמר פעם משפט שאני באמת מאמין בו: "אדם לאדם, לא זאב ולא מלאך, אדם לאדם - אדם" אבל ישנם אנשים שמתקרבים יותר לנקודת המלאך. (הכוונה היא שאדם טוב, לדעתי, לא פרשנות על ברק, שאדם שמתנהג לחבר שלו כמו בנאדם זו הנורמה הטובה, לא חייבים להיות מלאכים לחברים אחרים אבל בטח שלא זאבים אחד כלפי השני). זה מתחיל באנשים שנרתמים למסעות התנדבותיים בעמותת קובי או עזר מציון או כל עמותה אחרת שרוצה לעשות קצת כיף למי שמזלו לא האיר לו, לילדים חולי סרטן, לזכר מישהו שנהרג או לכל מטרה שאותו ג'יפאי מתחבר אליה. זה ממשיך באנשים שמוכנים להשקיע קצת זמן (וכסף) בארגון של פעילויות כאלו, או פעילויות כמו באמצע מסע לאסוף זבל שאנשים אחרים השאירו. זה ממשיך באנשים שמוכנים לתרום המון שעות כדי להרים אירוע כמו מפגש ג'יפולוג, או מסע חוצה ישראל, כדי לקרב את חברי הקהילה, כן אפילו דרור ברלי נכלל בתוך הקטגוריה הזו, אלוהים שישמור עלינו. זה ממשיך באנשים שמוכנים לפעול במסגרת החוק ולדפוק על הדלת שעליה הם בוחרים כדי להבהיר לאנשים למה דברים כאן צריכים להשתנות, גם לכאן נכנס אותו דרור (בלי שהוא ידע את זה אני מעריך אותו מאוד) ולהגיד, יש כאן חוקים ותקנות שצריך לשנות, יוצרים אווירה וטון דיבור שבסוף, אני מקווה, יכולים ליצור כאן שינוי.
ואז וכאן הקץ' האמיתי, לכאלו שמוכנים להקדיש את זמנם לאירועי חילוץ וסיוע במקרי קיצון, אנשים כמו חיים רכס שהקימו, או ניסו להקים את הפורום לחילוץ על גבי רכבי שטח כדי לסייע באיתור נעדרים, מתנדבי יחידות החילוץ בארץ, ואנשים שאני רואה בכל אירוע איתור, מגיעים עם הרכב עוזרים בשעות לא שעות, בתנאים לא תנאים, ללא קבלה של שום תמורה, אפילו תודה בד"כ אנחנו לא מספיקים להגיד להם.
כן אני יודע שבמקור זה התפקיד של המשטרה, גם זה וגם פינוי צירים, אבל כשמגיעים לאירוע איתור נעדר, רואים את כמות המתנדבים הג'יפאים שיודעים שיש להם את היכולת לסייע, זה אדם לאדם מלאך. כאן בא לידי ביטוי לא הג'יפאי הטוב, אלא הג'יפאי הנפלא.
ודרור, או כל מי שחושב שבעולם המערבי הדברים נראים אחרת, אז מידיעה, לא משמועות, זה לא, בד"כ זה נראה הרבה יותר רע. יחידות החילוץ המשטרתיות (כולם מתנדבי משא"ז) מגיעים מכירים את השטח, מסייעים באירועים שלמשטרה אין יכולת, לא בגלל תקציב, אלא בגלל רמת ההיכרות עם השטח שלנו המטיילים הקבועים תמיד יהיה יותר. כמות כוח האדם של משטרת ישראל, אבל זה דומה גם באירועים אחרים בעולם מהשוואות של יחידות חילוץ בשאר הגלובוס, כמו בארה"ב ששם פשוט מוותרים במקרים רבים על המשך החיפושים, ללא סיוע של האזרחים למדינה אין יכולת להתמודד עם זה. מלבד העובדה שלאירועים כאלו מביאים גם כוחות לא מבוטלים של שוטרים, חיילים, כבאים.... זה לא אותו הדבר, אפילו כשאנו כוללים אנשים יעודיים מהרשויות האלו.
אני לא בקטע של תמונות, אבל יש כמה תמונות שלא יוצאות לי מהראש, כשג'יפאי מצטרף לאירוע איתור והוא מוצא נעדר ומחזיר אותו למשפחה, אין תמונה שיכולה לתאר את זה, וכשג'יפאי לוקח איתו שני ילדים חולי סרטן ליום הגשמת משאלות אין תמונה שמעבירה את העוצמה של הרגע.
זהו, אלו הג'יפאים הטובים, ואלו הג'יפאים הנפלאים.
מקווה שנתתי לך כיוון, מצטער על כל מי שלא מסכים איתי, מותר לו לטעות
whisky
