שבוע במדבר. לבד. כדי להרגיע ולהירגע

דרור- כל עוד אתה ישן בקרבת שביל רכב ראשי אתה יכול להיות מופתע בכל שעה שהיא מעובר אורח כזה או אחר. כולל מבריחים על שלל סוגיהם.
קרא את ההמלצה שכתבתי למעלה, היא עובדת. מצא לך איזה ערוץ שלא מוביל לשום מקום, זחל עם הג'יפ פנימה ותטמע בו. עדיין יש סיכוי שתפגוש רועים באמצע הלילה (וגם זה כבר קרה באחד הערוצים שנשפכים לחימר באזור המפגש עם הקינה...), אבל יהיה לך שקט מאד.
כשאתה ישן בקרבת שביל ראשי אתה לא יכול להיות שקט...
יצא לי לישון לבד בנחל עקרב מחוץ לשמורה כמה עשרות מטרים מהדרך הראשית ובגלל זה היה לי קצת קשה לישון לגמרי בשקט. לדעתי לא מקום טוב למה שאתה מחפש.
יש לי בשבילך עוד המלצה למקום טוב עם סיכוי נמוך לפגוש רוכבי אופניים. שולח בפרטי...

לדעתי:
1.קרוב לכביש שומם,חניון הר קנאים. במרחק קצר,מעט מזרחה על שפת המצוק,נפרש נוף ים המלח וההרים.
2.רחוק מהעיין,בקצה שביל ללא מוצא,חניון נחל משמר,גם שם מעט מזרחה נפרש נוף דומה.
הבונוס,מעט צפונה משם קניון נחל משמר,טיול רגלי משחרר.
אגב בשניהם אין עצים.ציליה קטנה תשדרג לך את הזולה.

לא, לא לא. אני לא מתכוון להיות בקרבת שביל ראשי. התכנון שלי ל"זולה" זה קפל קרקע/ערוצון עמוק שאני זוחל אליו, מתמקם, מצמיד את הג'יפ לסלע גדול או לקיר, מכסה אותו ואת האוהל ביריעת הצללה ענקית ומותח אותה ככה שלפחות בחושך זה ייראה טבעי לגמרי, כלומר לא ייראה בכלל. לפחות לא מרחוק. הבעיה זה הדלקת אש, שעלולה למשוך אורחים לא קרואים...

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי דרור ברלי

אבל פחד מפני מה?
סתם ככה?

למרות שכבר יצא לי הרבה מאוד פעמים לטייל לבד, כולל בעומק הדרום הרחוק וכולל גם תקיעה אחת רצינית (בגלל שהתפתיתי לשחק בעבירויות, נגרם שבר במכלול חשוב שעקרונית אמור להשבית את האוטו, בהברקה של רגע אילתרתי תיקון ויצאתי החוצה לכביש, ואחר כך גם נהגתי ככה הביתה, אבל זה באמת היה הרבה יותר מזל משכל, ורק מכוניות בסגנון של אלה שלנו מסוגלות לשרוד תעלולים כאלה) בדרך כלל זה היה חד יומי. רק פעם אחת הקמתי אוהל בחורשה שצמודה לתחנת הדלק במצפה רמון והלכתי לישון עד הבוקר פשוט כי הייתי עייף ברמה כזו שלא היה לי כוח לנהוג. אבל לישון שם זה ממש לא נקרא להיות לבד. לכן אני צריך לדעת בפני מה אני עומד.

---

כן, סתם ככה.
כשנמצאים לבד, אבל ממש לבד בעומק השטח בדרום, לא עם בת זוג ובטח לא עם עוד רכב, אלא אתה עם הרכב שלך לבד, יש כנראה "כוחות" שפועלים עליך (לפחות עלי).
כל פעם, שהייתי מנסה מחדש, הייתי מגיע בדיוק לאותה נקודה, מן פחד לא ברור, אני ממש לא יודע להסביר את זה כי זה ממש שטותי, אבל זה השפיע עלי.
ייתכן מאוד וזה רק אני, אבל סתם רציתי לשתף, כי זו הרגשה שלא שוכחים בחיים...

מה שכן חשוב, זה להיות בקשר עם מישהו בציוויליזציה (שלפחות ידעו איפה לחפש... :) :) :) סתאאאם) על כל מקרה שלא יקרה, לוחות זמנים ומיקום.

דרור,אתה בטוח שתחזיק מעמד שבוע ימים? לבד? בודד? מנסיוני- אחרי 3 ימים כבר רציתי לדבר עם מישהו,לשתות קפה ביחד ולשוחח. ואחרי שעה שעתיים -שלום שלום. דווקא כן הייתי מדליק מדורה בלילה. אלרו כן ,זה קצת מפחיד,יותר נכון מלחיץ מהסיבה הנורמלית והאנושית כל כך- המדבר הוא לא המקום הטבעי שלך,לא סביבת החיים הרגילה שלך ואין מה להתבייש להודות בזאת. עקרב פה, עקרבוט שם, איזו קוברה מסרית קטנה בוהה בך ובלילה- דרקולה, פרנקנשטיין. גודזילה. עם כל הצניעות- אני חושב שיש לי את הזכות לכתוב את מה שאני כותב,רבצתי באהלי סיירים בסביבות מכתש רמון 6 חודשים בשנה משך 27 שנים במסגרת מקום עבודתי.
בדואים: לא כולם קניבלים,אירחו אותי יפה מאד,תפאדאל תפאדאל וואלה אכבר סובה

אלרועי,
אם זה מה שהמדבר עושה בחושך, אל תחשוב אפילו על צלילות לילה בים תיכון.. זה באמת מחרפן אנשים.

דרור,קח אתך קוביה הונגרית,מיטת מסמרים ומגאפון.



מומלץ ביותר

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי talw

דרור,קח אתך קוביה הונגרית,מיטת מסמרים ומגאפון.



מומלץ ביותר

---

ו....למפה

מוני,
אני דוקא מדבר על הדרומיים, דוקא בצפוניים לא מכיר מספיק- כל דבר שם מבחינתי הוא רועש מידי או קרוב מיד לכביש או שרואים בהלילה אורות של ישוב כשלהו.
הכוונה ברועשים זה שטחי אש שמרעישים בהם..
במצוק העתקים יש לא מעט תנועה של בני-מיעוטים מהשטחים שמסתובבים, וכנ"ל מדבר יהודה.
הנקרות עובר במסדרון בין 2 שטחי אש די פעילים, במיוחד הדרומי שבהם.
הר כיפה- אם-אימא של פעיל, במיוחד באמצע השבוע.
דוקא אזור עשוש-נשפה יכול להיות רעיון מעניין.

מאיר,
עקרב-דורבן באמת מקום יפה, אבל אלו צירי בט"ש, ומטווחי חי"א (תעלה למעלה, על השלוחות ותראה את המטרות), בטח שלא ראית אף אחד ביום כיפור.. אבל ביום רגיל נוסעים ם לא מעט, צבא ומקומיים.

היו כאן כמה רעיונות מעניינים- אבל כמו אחרים, גם אני חושב שההמלצות האמיתיות צריכות להיות בצורה פרטית.
גב זרחן היה פנינה של מקום כל עוד הסיפור דרך עבר מפה לאוזן, בשנה שהסיפור דרך עלה לאינטרנט נהיה שם בית-שימוש, תרתי משמע- ניירות טואלט וזבל זרוק בשטח.
מה שלא מפורסם לכל העולם וראוי לשמור עליו, כדאי שלא יעלה לרשת.

דרור, את ההמלצות שאתה מקבל בפרטי אשמח לקבל גם אחרי שתחזור מהמסע הארוך

יוני

דרור,
רחוק מהרעש וההמולה אבל עדין קרוב במידה וצריך,
סע לחצבה, כנס לנחל שחק לכוון מזרח לאחר מס' מאות מטרים אתה מתנתק מהשטחים החקלאיים, ממשיך עוד מעט ומוצא את הזולה הרצויה ומתנחל.
ללא שטח אש, ללא שמורת טבע (או בעיית חניון לילה) עם הרבה זנבנים (ביום), אם יהיה לך מזל גם ארנבות, צבאים ו..זאב אחד או שניים.
גם מנחל אמציה לכוון מזרח ניתן למצא ערוצונים.
תהנה.

כשתגיע לאן שתגיע, שלח SMS לאחד ממקורביך עם הנ.צ שלך (בהנחה שיש עוד קליטה) או צא כמה ק"מ אחורה כדי לשלוח וחזור לשטח. הבטיחות מעל לכל. (גם מעל לנפש).
ועוד הצעה, אמנם קצת מפריע לבדידות וצורך מים ואוכל, אבל כלב כשותף יכול להיות נחמד.....

מבחינתי כאחד שהוא בוגר הכחות המזוינים בתקופה שניווט היה לנוע לבד בלילה בשטח בלי מכשיר קשר בלי מפה פתוחה בלי GPS רק מצפן משובצר לאפוד ושתי מימיות לכל המסלול שנלמד בעלפה ובחורף בלי סוודר או מעיל רק מחסנית נוותבים אז לשבת בלילה לבד בשטח רק אני והגיפ שלי מורידה ממני כמה שנים טובות לכל לילה ומחזירה אותי לצעירותי

רק עצה אחת לי לבנות אוהל ליד הגיפ אבל לא לישון בו החושך הוא הסמיכה הטובה ביותר והמבין יבין


(מפה

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי elro

יצא לי להיות לבד בלילה במדבר בשביל צילום.
אני חייב לציין שהחוויה של להיות לבד בלילה, גרמה לי להזדקן בכמה שנים על כל לילה, כמה שהייתי מוכן, לא הצלחתי להדוף את הפחד שהלך ונבנה במשך הלילה עד עלות השחר...

---

אני מאוד אוהב טיולי בדד ועושה זאת מדי פעם, אבל מניסיוני שלי אחרי יומיים שלשה שלא פגשתי נפש חייה מלבד חיות השדה אני מתחיל לדבר ליוחנן הטרופר שלי וזו ממש לא מכניס אותי למצוקה באמת. הבעיה מתחילה שיוחנן הגיפ עונה לי ואפילו בדברי טעם אז אני מתחיל להלחץ ולהבין שמשהוא אצלי בראש לא בסדר, פעם אחרי כמה ימים עליתי למצוקי דרגות להתקלח ולישון בשקט ולדבר קצת עם אנשים.. ובפעם האחרונה ליד חצבה לכיוון מזרח אחרי כמה ימים לבד פתאום הגיח גיפ האמר צבאי שעצר כמאה מטרים מהמיקום שלי זה היה סיור מדברי מאוד שמחתי להזדמנות להחזיר לעצמי את כושר הדיבור. פתאום גיליתי שיש בנות לוחמות כוסיות בצבא (במדבר כל דרדר פרח לא?) וגם כלי הנשק שלהם היו חדשים כאלו שאני לא יודע לפרק ולהרכיב הרגשתי מה זה זקן מתושלח. הם עצרו לארוחת בוקר ואני הצטרפתי לקפה שלהם מאוד שימח אותי לדבר למשהוא שהוא לא הגיפ שלי

שבוע אין מצב שאני אחזיק לבד! אולי יש? אבל אחר כך אצטרך חופשת אחלמה בשלוותה או בגהה

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי zviki

דרור,אתה בטוח שתחזיק מעמד שבוע ימים? לבד? בודד? מנסיוני- אחרי 3 ימים כבר רציתי לדבר עם מישהו,לשתות קפה ביחד ולשוחח. ואחרי שעה שעתיים -שלום שלום. דווקא כן הייתי מדליק מדורה בלילה. אלרו כן ,זה קצת מפחיד,יותר נכון מלחיץ מהסיבה הנורמלית והאנושית כל כך- המדבר הוא לא המקום הטבעי שלך,לא סביבת החיים הרגילה שלך ואין מה להתבייש להודות בזאת. עקרב פה, עקרבוט שם, איזו קוברה מסרית קטנה בוהה בך ובלילה- דרקולה, פרנקנשטיין. גודזילה. עם כל הצניעות- אני חושב שיש לי את הזכות לכתוב את מה שאני כותב,רבצתי באהלי סיירים בסביבות מכתש רמון 6 חודשים בשנה משך 27 שנים במסגרת מקום עבודתי.
בדואים: לא כולם קניבלים,אירחו אותי יפה מאד,תפאדאל תפאדאל וואלה אכבר סובה

---

הפחד הזה שאתה מתאר הוא מחסום ידוע שהרבה ניתקלים בו, אם היית יודע כמה אנשים לא גמרו בזמנו מסלולים בצבא או אפילו בה"ד 1 בגלל החרדה הזאת? באותה תקופה שעוד ניווטו בדד. אין אחד שלא נאבק בזה בהתחלה אצל מרבית הבריות ברגע שעברת את המחסום הפחד מהלבד מחוץ לציוליזציה בחושך החרדה נעלמת, ואצל מיעוט זה פחד משתק שלא עוזב והם לא מתגברים עליו לעולם.
יש לי ספקות לגבי מסלולי ההכשרת הלוחמים היום שאינם מכילים יותר ניווטי בדד במרבית היחידות הלוחמות הרגילות והלא מיוחדות כולל בה"ד 1 (בגלל תאונות אימונים של אנשים שנפלו לבורות וממצוקים ונהרגו) אבל מי אני שיעביר ביקורת על הצעירים תרח זקן עובר בטל כדאי לי שאשב בשקט על הספסל בגינה הציבורית בשמש ואסתום תפה!

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי elro

כן, סתם ככה.
כשנמצאים לבד, אבל ממש לבד בעומק השטח בדרום, לא עם בת זוג ובטח לא עם עוד רכב, אלא אתה עם הרכב שלך לבד, יש כנראה "כוחות" שפועלים עליך (לפחות עלי).
כל פעם, שהייתי מנסה מחדש, הייתי מגיע בדיוק לאותה נקודה, מן פחד לא ברור, אני ממש לא יודע להסביר את זה כי זה ממש שטותי, אבל זה השפיע עלי.
ייתכן מאוד וזה רק אני, אבל סתם רציתי לשתף, כי זו הרגשה שלא שוכחים בחיים...

מה שכן חשוב, זה להיות בקשר עם מישהו בציוויליזציה (שלפחות ידעו איפה לחפש... :) :) :) סתאאאם) על כל מקרה שלא יקרה, לוחות זמנים ומיקום.

---

הרבה שנים לא עשיתי את זה וכשעשיתי זה היה עם תיק וברגל.
בדרך כלל עם חבר עורף שיודע לאן אני הולך ומקבל 4 סמס קבועים ביום, התעוררתי, הגעתי לסיאסטה, יצאתי מהסיאסטה, הגעתי לנק' לינה.
כיוון התקדמות היה בסמס, ורוג'ומים השארו בשטח.
בנוסף מידי פעם הייתי חובר לאזורים מטויילים מאוד (כמו עין עבדת לדוגמא), כדי לשנורר אוכל ומים.
מנסיוני, אחרי יום יומיים באותו מקום, עם ספר או בלי אתה חייב להמשיך לנדוד.
באותה מידה השינוי פאזה הכי מענג זה לנוע לא לפי תוכנית אלא לפי המצב רוח.
פשוט תיסע, תשתדל לא בשמורות כדי שאם פתאום תראה איזו אבן שתאהב, תהפוך אותה לבית ליום יומיים.

ואל תשכח לבחור חבר עורף, שלא מחזיר סמס.

מי התחייב לשבוע?...

אני לא מתכוון לסבול אלא להירגע.
אם יבוא לי לדלג ממקום למקום - זה מה שאעשה. בשביל זה יש ג'יפ.
אני מצטייד לשלושה-ארבעה ימים ונראה מה הלאה. בהחלט ייתכן שיימאס לי ואתקפל הביתה, אבל באותה מידה יש מצב שזה יהיה כל כך מוצלח עד שאצא לכביש עד תחנת דלק/ישוב קרובים כדי להצטייד ולהמשיך עוד יומיים-שלושה במקום אחר.
לגבי הקמת אוהל אבל שינה במקום אחר - נקודה למחשבה, למרות שאני פחות בהיסטריה ממשוטטי לילה למיניהם, כי אני משוכנע שאפשר למצוא חורים נסתרים שאף אחד לא מטייל בהם בלילות. בנוסף, אני שוקל ברצינות לשפצר לעצמי אפשרות לישון בנוחות בתוך הג'יפ עצמו.

דרור, אתה בטוח שאתה מוכן לכל השקט הזה?
אתה מגיע מעיר סואנת מוקף באנשים, ופתאום אתה חותך הכול ועובר למדבר, בלי אנשים בכלל, לשבוע?!
נשמע מאוד רומנטי ומלהיב, אבל אולי אתה בכלל לא מוכן לכול הלבד הזה.
אני אומר, מה רע בעוד חבר?
סע עם עוד חבר (אפשר גם חברה, אבל זה מכניס מיד לחצים רומנטים) שגם הוא מחפש שקט.
כמובן כל אחד עם הרכב שלו.
תפסו זולה במרחק 100 מטר אחד מהשני.
משעמם? לבד? אפשר לחבור.
רוצים יותר שקט, הוא תופס גבעה אחת, אתה את השניה.
כך תוכל לראות אם בכלל כל השקט הזה מתאים לך.
ואם כן, תפדל תפרידו כוחות וכל אחד יסע לכוון שלו.
אני עשיתי זאת במשך מספר שנים, יצא לא רע בכלל.

אז ככה שתסע ל״ לבד״ תגיד אחרי יומיים איפה אתה אני אתנקם שניים שלושה ק״מ ממך שלא יהיה רעש. אדליק את המנגל עם גושון אנטריקוט אפתח בקבוק לסנטה. רק מהארוחה תזחל בשקט בשקט לנשנש. אני אכין לך מנה בצד שלא נראה ולא נדע. שהיא תעלם אדע שאכלת לשובע.

נ.ב. יישן נהדר בשטח שהאקדח שלי מתחת למעיל ככרית , וכן. לעיתים השקט מלחיץ. אז נרגעים עם איזה בארי ווייט.

זה בדיוק כל העניין. העיר הסואנת ומסריחה הזו עלתה לי עד כאן (היד על קצה הראש) והעבודה עם הלחצים שלה, והטלפונים, ובני האדם שמקיפים ומציקים ודורשים צומי 24/7 גורמים לי לחפש כמה ימים של שקט מוחלט. לא חברים ולא חברות ולא ילדים ולא נשים ולא נעליים. שקט.
מצד שני, שום דבר לא קשיח. כל תכנית היא רק בסיס לשינויים.

לפותח השרשור:<o:p></o:p>

1. השאלה הנכונה שצריך לשאול היא מדוע אתה לא רגוע? יכול להיות שאם תמצא את התשובה לכך לא תצטרך לחפש אותה רחוק בחוץ (הטבע לא נמצא רק בחוץ, הוא נמצא גם בך). <o:p></o:p>
2. למה יש צורך להתמסטל עם אלכוהול וסמים כאשר נמצאים בטבע? הטבע לא מספיק ממסטל?!
3. הפחד הנובע מרובם של התגובות קצת מוגזם והמרחק בינו לבין המציאות גדול (אם לא היית רגוע מקודם עכשיו זה בלתי אפשרי להיות רגוע).
4. אתה לעולם לא תוכל להיות רגוע כל עוד אתה משתמש באותו כלי - שיצר לך את המהומה, שממנה אתה רוצה לברוח – כדי להיות רגוע.

הו, הנה פסיכולוג השטח התורן.
בטח תיכף תנסה למכור לי איזו סדנא למודעות עצמית?

תן לו/ה להתבטא, אולי יהפוך את השרשור הזה לקצת יותר גברי...

שיתבטא חופשי, זה לא משהו אישי נגד מישהו שאני בכלל לא מכיר - אלא משהו שיש לי נגד סדנאות השרלטנות האלה שמילא אם הן מרוקנות לאנשים מבולבלים וחלשי אופי את הארנקים... אבל חמור מזה - הן בוחשות להם בראש ומפרקות להם את המשפחות. הצורה שהוא פנה אלי הזכירה לי אותם, ואם הוא לא קשור לזה - אני מתנצל.

למה אני לא רגוע? לחצי העבודה והחיים בכלל. זה התפתח לבעיה רפואית.
חוץ מהשינויים באורח החיים (הפסקת עישון, פעילות גופנית אינטנסיבית וכו') אני חושב שאני יודע מה עוד יעשה לי טוב, ואני מתכוון לעשות את זה. אם זה יהיה טוב כמו שאני חושב, אני אהפוך את הגיחות האלה לכמה ימי שקט במדבר למשהו שאני אעשה כמה פעמים בשנה.

אתה רוצה פתרון שירגיע אותך ? תקפוץ לתאילנד או למנילה. שבוע עד 10 ימים, הרפיה ברמה שאף עץ שיטה לא יכול לספק ;)

דרור !!!

,,"למה אני לא רגוע? הפסקת עישון, פעילות גופנית אינטנסיבית וכו'"......

אוו,,הגענו למהות הבעייה (:,,,

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי GodsFather

אתה רוצה פתרון שירגיע אותך ? תקפוץ לתאילנד או למנילה. שבוע עד 10 ימים, הרפיה ברמה שאף עץ שיטה לא יכול לספק ;)

---

פעם פעם מנזמן כשיוסי ביילין (כן, היה אחד כזה) היה סגן שר החוץ הוא ביקר בניו-דלהי ואחרי איזה ערב רשמי "קפץ" לבקר תרמילאים ישראלים באיזה ROOF. תו"כ העברת באנג בין החבר'ה במעגל, החליפה השחורה והעניבה האדומה שאלו "אבל מה יש לכם כאן שאתם לא יכולים למצוא בארץ...". התשובה היתה צחוק מתגלגל והעניבה החווירה.
דרור, בוודאי תסכים שביילין איש חכם. עזוב אותך משטויות. את מה שאתה יכול למצוא בתאילנד/מנילה אתה יכול למצוא בשטח ואת מה שתמצא בשטח תמצא גם בחולון. ספר לכולם שאתה נוסע לחופשה בחו'ל, הכן מלאי מזון, ספרים וסרטים, אל תצא מהבית שבוע ותזכה ביופי של מנוחה+חסכון בדלק. זכור-אתה יכול ללעוס חוט,אבל אתה לא יכול לקשור מסטיק (שאולי/ארץ נהדרת בסדנת ויפאסאנה. האומר דבר בשם אומרו כאילו הביא גאולה לעולם).
צא בהצלחה.

דרור ,גם אני טחנתי כמויות של סיגריות עד לפני שנה ורבע.אני מרגיש שאני נעשה מטורף מיום ליום כולל תופעות פיזיולוגיות מאד משונות,אני לא צוחק.
נראה לי קצת משונה החיפוש העצמי לבד הזה שלך.
לי יש נוהל קבוע של פעם בכמה שבועות טיול חברים קרובים מאד (לא כולל נשים),סוף שבוע שני לילות ,אוכל טוב,שתיה טובה והמון אבל המון צחוקים ,ששרירי הבטן והפנים כואבים גם שבוע אחרי.
להגיד לך שזה עוזר,לא יודע.
אני לא יודע מה היה קורה לי בלי זה.

עכשיו מנסים לשכנע אותי לא לצאת?

תשכחו מזה. זה מתבשל הרבה זמן, וההחלטה כבר נפלה.
זה כבר לא "אם" ואפילו לא "מתי, (עוד מעט, כשיהיה קצת יותר חמים ביום והרבה פחות קפוא בלילה) אלא רק "לאן".

אנשים שולחים לי ה"פ עם רעיונות ואני מרכיב לי מהם וואחד פאזל. ללא ספק יהיה לי לאן לדלג.

דרור דירבאלאק אתה לא יוצא!!
אתה לא רוצה שאני אגרור אותך ואת הסופה שלך עם הסמוראי שלי...למען האמת שנינו לא רוצים את זה...

אל תקשיב לאף אחד בקטע הזה. תצא, רק תוודא שאנשים יודעים איפה לחפש אותך, ושיש לך מספיק מהכל, ואנשים בדקת קריאה אם קורה לך משהו.

אתה גם יכול בכיף להשתמש בי אם תצטרך...