יואב,
השתתפתי בסקר חירום ארכיאולוגי של רשות העתיקות לאורך קו הגבול, לפני סלילת כביש הגבול ,לקראת פינוי סיני. בנוסף, סקרנו אזורים שונים בסיני לפני פינויים ובנגב, לקראת חזרת הצבא לשטחי האש. אתרים מענינים גם חפרנו (המצודה בעין קדיס למשל). נהגנו לצאת בשני ג'יפים (שנת 79-80, שלושה הילוכים, סגורים) לשבועות רצופים,כיסינו קמ"ר אחר קמ"ר בנסיעה או ברגל. הדרכים היו הרבה פחות עבירות מאשר כיום, וכמובן לא היה כביש הגבול.לדוגמה, היה לוקח לנו יום שלם ממצפה לאזור הר חריף. לא היה לנו שום ציוד חילוץ, לא כננות ולא בטיח רק מפה ומכשיר קשר צבאי. נסענו היכן שרצינו וישנו בכל מקום שהתאים בלי לחשוש מפקחים כי לא היו כאלה אז. כשהתחלתי ללמוד עברתי לעבוד במדבר יהודה, גב ההר והשומרון.
לאזורי הסקר בסיני לא חזרתי מאז, במדבר יהודה ובשומרון הסתובבתי קצת לאחר מכן אבל מאז האינתיפדה הראשונה הייתי שם רק במילואים ודי הזדעזעתי מהחורבן הסביבתי שנגרם מההתנחלויות, הדרכים העוקפות שנפרצו בכל מקום ומהמחצבות הפראיות של הפלסטינים שאוכלות כל חלקה בריאה. שוד העתיקות החמיר מאוד גם כן ואתרים שלמים שסקרנו נהרסו עד עפר.
נשאר רק הנגב, שחלק ממנו סגור בגלל הצבא ובשאר בקושי אפשר לזוז, אבל זה מה יש. פעם בשנה אני יוצא עם חבר מאז ל3-4 ימים רצופים לזכר הימים ההם.
ארז