צריך להוריד סטירת חיבור למציאות להורים. אם סלולרי יותר חשוב מהילד שלך ורק אם תשכח אותו באוטו אז תשים לב - אתה בבעיה. עם כל היהירות שבדבר.
Printable View
צריך להוריד סטירת חיבור למציאות להורים. אם סלולרי יותר חשוב מהילד שלך ורק אם תשכח אותו באוטו אז תשים לב - אתה בבעיה. עם כל היהירות שבדבר.
התגובה הזו ממש לא מכבדת אותך, אמיר, ואני עדין.
אתה מדבר מפן רומנטי שאין לו כל אחיזה במציאות. במציאות יש אנשים שלהיות עם ילד ברכב זו לא השגרה שלהם. הם כן משתמשים בטלפון ובתיק או בחפצים אחרים במהלך יום עבודה ולכן ישימו לב כשזה לא יהיה איתם. הם לא רגילים להיות עם ילד במהלך יום העבודה ולכן הוא לא חסר להם. אין לזה שום קשר לסדר עדיפויות בחיים שלהם. נסיון לצייר את זה כך הוא ילדותי במקרה הטוב.
עצם האמירה, "זה יכול לקרות לכל אחד" – פסולה. למרות שכל אחד מאיתנו הגברים בסיכון כפול ומכופל.
ולא בגלל שזה לא עלול לקרות, כפי שאוליי נשמע מדבריי, אלא משום שכשאומרים כך, מקבלים את העניין כ"גורל" או כ "מכת שמים". ולא כך הוא.
מי שיודע שראשו טרוד, שאינו מורגל כשיש לו ילד באוטו, שהוא עלול להיות בקבוצת הסיכון של השכחנים,
ראוי שיקשור לעצמו סרט ליד, שיוריד נעל, שישיר שירי שבת אפילו אם זה ביום חול,
כל מה שיגרום לו לחשוב על התינוק שישן מאחור.
מי שמוביל תינוק צריך שיעשה כל פעולה שתעזור לו לזכור ולא יגיד אח"כ הייתי טרוד. כי אין לזה סליחה. אין גם דרך חזרה.
ב 8 מקרי המוות הראשונים , זו הייתה הפתעה, עכשו זו תופעה שצריך למגר. להלחם בה, ולא לקבל אותה כ" מתנה משמים " ושלא ימכרו סיפורים שאי אפשר.
אני בטוח שמטרתנו, של כולם היא אחת. אנחנו אולי, חלוקים על הדרך לפתרון. וזה בסדר.
מאחל לכולנו שלא יקרו מקרים שכאלה. בין אם ע"י אפליקציה, או הגברת ה מודעות, או כל פטנט אחר.
קובץ מצורף 77042
חנן, כמו שאמרתי - משפט יהיר במכוון, ושכל אחד יקח את זה איתו. אני שמח שהצלחתי להוציא תגובה כזו ממך ואני מניח שיש עוד כאלה.
אני לא מנסה להתייפיף או להגיד "לי זה לא יקרה" נהפוכו, אני חי מתוך החשש התמידי שלי זה עלול לקרות, גם לפני שהיה לי ילד משלי.
בדיוק כשם שאני לא מבקר את אלה שזה קרה להם וזה לא משנה אם אני טייס , נהג קטר, איש הייטק לחוץ או כל דבר אחר.
המשפט שלך "הם לא רגילים להיות עם ילד ... ולכן הוא לא חסר להם" - פשוט מקומם אותי, כי זה כמעט ונותן לגיטימציה למעשים. והנה, גם אני עדין.
אני מקווה שיטילו עונש מוות על מי ששכח פעוט ברכב וגרם לו לנזק.
למה ?
כי אם זה יקרה לי אני לא אוכל לחיות עם הידיעה הזאת ומצד שני - להתאבד זה להשאיר עוד 3 ילדים יתומים , הורים שכולים וכו' - אז מצידי שיקחו ממני את ההחלטה הזאת.
להזכיר לקשקשנים הבטוחים בעצמם - נושא הדיון הוא "רעיון פשוט איך לא לשכוח תינוק ברכב" , אז כל המלעיזים והבטוחים שבחיים לא היו טרודים בעניניי החיים עד כדי ששכחו לבצע משהו , או ששכחו משהו איפשהו ולא נזכרו בזה זמן רב ... תרגיעו .
זה נכון שילד זה לא ארנק או טלפון , זה אפילו לא נשק או חיית מחמד , בחיים לא הייתי קרוב להפקיר ילד בצורה כזו או אחרת , שגרת היום שלי היא להביא ולהוציא את הילדה מהפעוטון , כשהיא נמצאת מאחוריי במושב הבטיחות אני משתדל לדבר אליה ולהנות מזמן האיכות הזה , אני משתדל לקחת את החיים בקלות, אני גם לא דברן גדול בסלולרי ובאופן כללי אני מרוכז במה שאני עושה ובמטלות שיש לי לבצע - כנראה שאני לא נמצא בקבוצת סיכון. עדיין הייתי מעוניין ליישם פתרון פשוט שיזכיר לי שיש ילד ברכב - כמו זמזם האורות . אם אפשר אז גם כזה לארנק ולטלפון אבל פחות דחוף.
אותי האמת מאוד מפתיע פרק הזמן שההורה לא נזכר בזה. אני יכול להבין איך קורה שמישהו שוכח להוריד את הילד בגן ונוסע איתו לעבודה (כמו שכתב פה מישהו, שהוא נזכר אחרי 200 מטר) אבל אני באמת לא מצליח להבין איך בן אדם מעביר 7 שעות בעבודה, מבלי לחשוב אפילו פעם אחת על הילדים שלו ולתהות לשלומם או כמו שאמיר כתב, לא יוצא לו לדבר עם בן/ת זוגתו ולשאול לשלום הילדים - אז אולי הוא היה נזכר שיש אחד באוטו. השיכחה ברכב היא דבר אחד, והיא כמעט רגעית - העובדה שהאנשים גם לא נזכרים בזה בפרקי זמן כל כך ארוכים (אנחנו מדברים על שעות), היא שמתפיע אותי יותר מכל דבר.
אמיר,
לך אני מציע לחכות קצת עם הנחרצות עד שכן יהיה לך ילד ,
מה לעשות - החיים זה לא "בית קטן בערבה " (סדרת טלויזיה משנות ה 70 על משפחה מושלמת והרמונית שחייה לה בעיירה נידחת וכולה שופעת מתיקות ועדנה למרות קשיי החיים נ.ל. ) , אנשים שמגדלים ילדים נוטים להיות טרודים יותר מאשר אלו שלא , ילדים קטנים זה משהו שעלול להפוך למטלה מייגעת , שגרתית ושוחקת שדורשת תחזוקה שוטפת ועצבים של ברזל, הם גם אחד הגורמים העיקריים לחוסר בשעות שינה וחוסר ריכוז , כשהם נרדמים במושב האחורי אתה בהחלט עלול לשכוח לרגע שהם איתך (כי כשהם ערים אין סיכוי שתשכח) . אם אתה עדיין לא נשוי , אני אתאר לך גם איך נראים חיי הנישואים אצל הרוב המוחלט , אחרי החתונה.
מצטער שזה לא נשמע טוב , אם אתה תוהה מדוע אנשים מקימים משפחות אם זה באמת המצב - א. כי הם לא יודעים / לא מאמינים ב. כי זה כנראה עדיין טבוע בגנים .
בנימה יותר אופטימית אני יכול לספר לך שלמרות שזה בד"כ ככה - זה לא חייב להיות ככה , אבל לפעמים דרוש סיבוב נוסף כדי לגלות את זה ולהסתכל על החיים בצורה קצת אחרת . מי שעוד לא הקים משפחה - שלא ינסה בכלל להבין על מה אני מדבר , מי שכן ואין לו מושג מה אני מקשקש - אשרייך - אתה בר מזל ! דא להעריך את זה !
נ.ב. מעניין שברלי עוד לא הגיב בדיון .... אולי כי בג'יפ פתוח זה לא תופס...
עוד דרך פשוטה וטובה, במיוחד טובה לגיפאים שמקורבים לנושא הרכב.
בדיקות חובה לפני תחילת נסיעה ובסיום הנסיעה.
ברגע שמכנסים זאת לרוטינה (בלי קשר ליש ילד או אין ילד) זה נחקק.
לפני תחילת תזוזה, בדיקה שהצמגים מלאים, אין משהו שבור, וכל ילדים עם חגורות הבטיחות.
בעזיבת הרכב, בדיקה שהרכב ריק מאדם, אף חלון לא פתוח, כל הדלתות נעולות.
חובה להקפיד על זה בכל הגעה, עזיבה של הרכב, אחרת זה לא יכנס לרוטינה.
אצלי זה עובד יופי.
ניר - תיקון קטן. אמיר גם נשוי וגם יש לו ילד מקסים בן שנה+. אני בטוח שהוא מכיר על בוריים את חיי הניושאין וגם חיי ההורות
ילדים או מטען? מסיעים חפצים לגן? קו חלוקת מוצרים?
לא יודע איך זה אצל אחרים, כשאני נוסע עם הילדים אני מדבר איתם, מראה להם דברים, משמיע להם מוזיקה....
הסיכוי שאשכח מי מהם קטן משמעותית כשמתקשרים, אם אני לא מדבר הם מדברים, מראים לי רכב משונה או טרקטור גדול, שרים שירי גן אינפנטילים או כל דבר אחד.
כשהיו קטנים יותר, חודשים, היו בכיסא לידי או, בגיל מאוחר יותר, מאחור. גם אז תקשרנו.
אחרי שכולם בגן/בית ספר, מתקשר לדווח לבוסית איך היה, מי היה שמח ומי היה עצוב. אם היא הסיעה אז היא מתקשרת לספר.
אין שיחות טלפון כאשר אני איתם בבוקר, יש לי חצי שעה לבלות איתם, שהעולם יזדיין בסבלנות.
לדעתי האישית זה קשור מאוד לעניין הזיכרון ,
יש שני סוגי זיכרון , לטווח קצר ולטווח ארוך ,כאשר היכולת של אדם לזכור לטווח קצר לא קשורה ליכולת לזכור לטווח ארוך,
אצלי למשל , הזיכרון לטווח קצר ממש לא טוב , ומספיק הסחה אחת בשביל שאשכח במה התעסקתי ,
למי שמכיר את עניין - ללכת מחדר אחד לחדר שני ולשכוח למה הגעתי לשם.
באותה צורה , הרבה פעמים ברכב אני מפספס צומת , או נוסע לכיוון הלא נכון עד שאני ניזכר לאיפה הייתי צריך לסוע.
אני אחראי לקחת ולהחזיר את הילדים לגן , ובגלל החשש שאני אשכח אחד מהם במקרה וירדמו ,
אני גם מדבר איתם מתי שאפשר , וגם חושב על זה לאורך כל הנסיעה ,
פלאפון זה לא פיתרון טוב בשבילי כי ממילא אני שוכח אותו הרבה פעמים , ולמען האמת לא ממש חסר לי.
שיחות אני ממילא לא מנהל בנסיעה בכלל.
מפתחות זה אולי רעיון יותר טוב , צריך לחשוב על משהו בכיוון.
בכל מקרה העיקר הוא להיות מרוכז רק בזה - במיוחד למי שיש בעיה של זיכרון לטווח קצר.
לבדוק אחרי הגעה ליעד שהרכב ריק , ולוודא את העניין שוב אם צריך.
אני עם חנן , מי שטוען שזה לא יכול לקרות , במקרה הטוב עם ראיית עולם צרה מאוד.
אני גם מאוד מאוד מפחד שזה יקרה, ולכן נוקט את כל הצעדים שאפשר.
ביקורת עצמית. לא זכרון, לא אחריות הורית, לא נעל/תיק/פלאפון/אנטריקוט ליד הילד, לא זמזם אורות כלום - פיתוח ביקורת עצמית . כי רק ככה תמגר את התופעה לגמרי, רק ככה הילד שלך לא ימות - לא רק באוטו, אלא גם בבריכה/אמבטיה/ים/ונטילטור/ידרס בחניה ברוורס . אי אפשר להתכונן ספציפית לכל תרחיש. כן אפשר לפתח ביקורת עצמית על כל דבר שאתה עושה. ואם עשית או לא עשית בסדר.
איך אומרים הגששים? זו דרך חיים, זו צורת חשיבה, אני לא עושה את זה בשבילי אני עושה את בשביל הילדים שלי.
כי אם נניח הצלחת לפטור את כל הסחות הדעת אבל רק לרגע השארת את האקדח על השיש...או את הסכין של האבטיח על שולחן הפיקניק...או את האוטו על הג'ק.....ואז מה? תחבר את האייפון לאבטיח? תשאיר את הנעל מתחת לאוטו?
אם הדיון הזה הוא סקר - אז לא. לגמרי לא, זה לא יכול לקרות לכל אחד.
אחרי שקראתי את מגוון הדעות ירד לי האסימון למה חייבים בחוק להתקין אמצעי מיגון לילדים.
עם כל החכמולוגים שממציאים שיטות פילוסופיות ותרוצים למה להם זה לא יקרה... ובסוף זה קורה גם להם.
ריכוז, אין טלפונים, לשחק ולדבר עם הילד.... הכול עובד - עד הפעם הנוראית שזה לא עובד....
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4406345,00.html
מעניין שלוקחים 20 ש"ח בשביל חתיכת חוט וקוראים לזה אביזר להצלת חיי אדם - בטוח שמישהו ירוויח מן המהלך הזה.
בכל מקרה , את אביזר הנ"ל שמחובר לבסיס ההגה אפשר לעשות לבד עם חתיכת חוט ,
השאלה האם זה באמת יזכיר ?
כולם אשמים, גם האמא והגננת. לא מקובל שלא מחליפים מילה יום שלם. שמת את הילדה בגן? ספר לאשתך איך היה. הבעל לא התקשר לספר? למה האישה לא מתקשרת לשאול אותו מה נשמע? הרי גם מעניין אותנו איך הרגיש הילד, איך נפרד מההורה בגן. הגננת רואה שילד לא הגיע היום, לא מדליק נורה אדומה?
יש רק בעיה אחת בועז - אתה רוצה "להיכנס" בבעיה שבמקרה כרגע עומדת על הפרק, כאשר המוות של הילדים באוטו היא רק סימפטום למשהו הרבה יותר רחב שגורם להרבה יותר מקרי תמותה שאותם לא תמנע איזו מערכת שתגרוף רווחי עתק לכיסו של מישהו שאתה תקלל עוד שנתיים.
http://news.walla.co.il/?w=/15/2661656&m=1
סרטון להגברת המודעות מארה"ב (כנראה המצב שם חמור בהרבה מאצלנו, לא שזה מנחם...)
לפי הסטטיסטיקות - 33 ילדים בשנה בארה"ב.
http://www.ggweather.com/heat/
יש פה יותר מידיי יפי נפש, אנשים שאין להם מושג בגידול ילדים.
ילד רדום במושב יכל להיות נס בהרבה מובנים, וגם קטסרופה.
כמו שנאמר פה, צריך פיתרון טכני לבעייה.
אני חושב שכיסא בטיחות של ילד צריך להיות מחובר למחשב, בדיוק כמו אבזם של חגורת מושב, ובהתאם להתריע בזםזם\למנוע נעילת דלתות\להשבית כרית אוויר...
צריך תקינה\חקיקה
בואו ניזכר מה היה פעם: אותי בתור תינוק לא קשרו, ולא שכחו. אותי החזיקו ביידים, מצד שני,יש גם אחרים שנפגעו כי הוחזקו ביידים, אבל כמו שיש חקיקה בקשר לכיסא תינוק, צריך גם תקינה שמונעת את הבעייה הנוכחית. בעייה זו צצה רק ביגלל החובה לקשור ילד.
רבין
זו בדיוק הבעיה רבין - שבלי חקיקה אנשים לא מסוגלים לקחת אחריות על המעשים שלהם וגם אז צריך איזה מישהו שיעשה להם "נו נו נו "
חברה מלאה בחוקים בגלל שהיא לא יכולה להתנהל בכוחות עצמה.
עוד חוק שיוביל לעוד ניידת של משרד התחבורה שיוביל לעוד "נעוץ" על מיקום הניידת.
****סערה בדרום****
בדואי שכח את בנו בן ה-3 ברכב,
כאשר חזר הופתע לגלות, כי הילד פירק לו את הרדיו דיסק, הג׳אנטים, 8 קלו חשיש..ואת העודף במאפרה... :-))
לא מרבה להגיב פה בפורומים, אבל כהורה הדבר מעסיק אותי המון.
אני חושב שהפתרון הכי טוב שקיים הוא חיבור חיישן כובד שימוקם מתחת לעכוז העולל למתג ההצתה.
בדומה למנגנון האורות ברכב כאשר מתג ההצתה יכובה וחיישן הכובד מרגיש שיש תינוק יופעל זמזם שאי אפשר להתעלם ממנו עד אשר יורם התינוק מהכיסא.
זהו הפיתרון היחיד שאינו תלוי ביוזמת אנוש.