Printable View
גם צמיג מירוצים לא היה עוזר לה. באחריות. 20 שנה זה פער טכנולוגי גדול מאוד.
זה ברור שהספורטיבית הישנה מנצחת בתחושות, אבל המשפחתית המודרנית יותר מהירה מנקודה א' לנקודה ב' כי היא אוחזת יותר וסלחנית יותר ודורשת ממך הרבה פחות מיומנות, פחות ריכוז, פחות מתח.
קח כביש כמו ערד-מצדה, שהוא לפחות לא סלחן ועבור נהגים ממוצעים מינוס הוא אפילו קטלני. סע בו מהר באמת.
אתה תצא מאוטו מודרני כשאתה יחסית נינוח ורענן, ממכונית ספורטיבית של פעם תצא מכוסה בזיעה קרה... אבל עם חיוך יותר גדול.
זה רק בגלל שהמזגן יותר טוב...:rolleyes:
האם אפשר להנות (חוץ מהאצה) "ממכונה" כזאת בכביש הציבורי ?
קובץ מצורף 86223
רענן
בכביש ציבורי כבר אי אפשר להינות באמת מנהיגה.
זו אחת התובנות שהובילו אותי לרדת מהאלפא לפני יותר מ- 24 שנים.
כלומר יש פה ושם כבישים נהדרים שגם ריקים בשעות מסויימות. אבל זה דבילי לנסוע שעה וחצי 90-100 קמ"ש, לפחד ממצלמות ומשוטרים ולבזבז המו ןדלק רק כדי להגיע לכביש נהיגה נידח וגלות שרוכבי אופניים כבשו גם אותו...
היתה אצלי בסופ"ש מכונית סאלון-ספורטיבית חדשה. מכונית יקרה, מאוד משוכללת ומתקדמת עם ביצועי על. יצאתי ממנה מתוסכל כי מלבד תאוצות, אי אפשר היה להינות ממנה באמת.
כולם חוסמים אותך ומפריעים לך כל הזמן. בכל פינה אופניים, או משפחות שזוחלות 30 קמ"ש ועוצרות באמצע הכביש, ואתה מתעצבן ומתחיל להתנהג כמו חוליגן. מילא לסכן את עצמי, אבל למה לסכן אחרים?... נסעתי לכביש אחר. אותו סיפור. הפעם בלי אופניים, אבל יותר גרוע מזה - אוטובוסים עם ילדים...
ככה זה כשמתפשרים.
בפעם הבאה רק ערד-מצדה. אבל בשביל כביש אחד אין טעם לבנות אוטו כזה.
בקיצור - עדיף להינות בשטח.
אם הייתי יודע שמשפט קטן, אחד שלי,כ"כ ישפיע ויצית כאלה גלי נוסטלגיה וגעגועים... הייתי משתדל לתמצת יותר את המגילות שלי...
אתם, כולכם ילדי עשירים... אלפות ולאנצ'יות וחוצלארצים...
לי היו סימקה (עם לוח שחמט עלמכסה המנוע.. סליחה, המטען), גיבלוע ו-3 מיני (אחת 1/2 אוטומטית, שהכי אהבתי ולמרות שהחזקתי אותן במקביל, רק אחת עבדה).
מי בכלל חלם שיהיה לו אלפא?
אני וחבר שלי היינומחפשים את הסממנים של "עלה תילתן ירוק" בסוד (שהיתה הכי גיבורה, בלי תחרות - זאב בעור של כבש) והיינו מבסוטים שהרכב שלנו זז (הגילבוע עשתה הלוך חזור רמלה - בה"ד 1, עם 3 צילינדרים ובלי קלאץ') ואתם מדברים לי על להחליף טיימינגכל 40, במקום 60...
ילדי עשירים..
אלכס עשה ככה וההוא עשה אחרת.. בזמן שאני, במחסן בבית, הייתי צריך נסות לייצר דיזות לגילבוע, מצינוריות נחושת שאבא שלי הביא לי מנשר, רק שתניע הנבלה...
היינו נדחסים 6 (!!!) לתוך הפיאט 850 של חבר, כדי לנסוע לת"א...
ולמירוצים באשקלון, היינו נוסעים עם מצבר חלופי בתא המטען... שנוכל להניע לנסיעה הביתה..
8 שניות למאה... כדי להגיע ל-60... היינו סוגרים חלונות.. בקיץ..
כשאבא שלי, סופסוף, קנה רכב חדש (אחרי 3 פורד אסקורט. 2 עם שתי דלתות..) הוא לא היה מוכן לשמוע על איטלקי - שיכנעתי אותו לקנות סיירה, שרק יצאה (הרכב האוירודינמי ביותר בהיסטוריה.. אז. שיא השיכלול - פסי/חרכי האורך בגריל, לא באמת הכניסו אויר!!) וזה היה הרכב הכי ספורטיבי שנהגתי בו... 1300 סמ"ק...
מיד כשנכנסתי לקבע, קניתי סוזוקי 400 (ומיד אח"כ 750) ואז התחלתי לעקוף את כל הסודים והGTV-ים והדלתא טורבו ואם כבר מדברים על אילת בעשתיים וחצי... עם סוזוקי 600, עשיתי ממירושלים עד רח' אורי בת"א (שם גרתי), בשעה 23:30, ב-17 דקות...
תראה לי אלפא שעושה את זה...
אין שום דבר מיוחד או טוב במכוניות של פעם. העניין הוא פסיכולוגי פשוט - כל אחד התקבע על המכוניות/אופנועים הכי מגניבים והתודעה שלו נצרבה בגיל 12-17. לחלקנו קצת יותר מוקדם, לאחרים יותר מאוחר. מה שהיה הכי "חם" בשנים האלו עבור כל אחד במגזין אוטו/טורבו/מוטו - התקבע לנצח.
לא מאמינים? בואו נעשה משאל - כל אחד שיגיע מה שלושה-ארבעה מכוניות/אופנועי החלום שלו, הכי מגניבים, הכי "צרובים".... ושיגיד גם בן כמה הוא. אני מנחש שיש קורלציה לא רעה.
אני אתחיל - ואל תשאלו אותי למה, ולא היה לי אף אחד מהכלים האלו...
סוזוקי DR 750 כחול לבן, קג'יבה אלפנט "לאקי סטרייק", לאנצ'יה דלתה אינטגרלה, פורד RS200, לאנצ'יה סטרטוס. אני בן 40.
אתה ילד, אתה.
רנו 5 טורבו II- נקודה!.
היתה לחבר של אחי (צרפתי.. דויד) - יחידה בארץ... טיל אטומי... והרעש...אווחחחחח.
אופנוע - GSX750ES... איזה יופי היה הגלגל האחורי "נקי". המושב כאילו מרחף מעליו.. באויר. לא כמו קישקושי רפליקות המירוץ שבאו אחריו...
אחריו היו (לנו, הרוב של SHIMBO, כולל 2 750R) עוד כמה ( GSX600, GSX750R, CBR600ו-VFR והיה (ליד)1100 ופאזו ומוטוגוצי) אבל אלה כבר היו... לכולם.. כמו איזה GTI, שכולם קנו, בשביל הפוזה...
- - - Updated - - -
זה רנו 5 טורבו 2, כן? לא הדבר המצחיק הזה שבא אח"כ, עם אותו שם...
אומרים שאם תתקרב לאלפא ותהיה מספיק בשקט אז תשמע את החלודה מכרסמת..ציטוט:
נכתב במקור על ידי motorica.net
Sent from my iPhone using Tapatalk
באיטלקיות של השנים ההן, זו היתה המציאות.
הן החלידו כבר באוניה בדרך מהיצרן לנמל.
מכוניות חלום?
היו לי המון. עדיין יש המון. לא בטוח שזה קשור לתקופה ההיא.
על חלקן הספקתי לעשות אי אילו סיבובים ולהבין שהחלום הוא די סיוט.
יש כמה מכוניות ישנות שאני עדיין מתגעגע אליהן. זה אותו "אופי" מפורסם, שהיום קשה יותר ויותר למצוא אותו במכוניות החדשות - הן כל כך הרבה יותר טובות, אבל יש להן נשמה של טוסטר במקרה הטוב.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
למה ללכלך?? ... גם לטוסטר יש רגשות!
https://www.youtube.com/watch?v=OFaJ90dJ2SM
וואי מה נהיה מהשרשןר הזה...
זהו קנינו אותה.
נבדקה במוסך הכוכב בחיפה מצב חדש
כיף גדול.
ולחלומות - אין לי. יש געגועים.
הרכב הראשון היה איביזה 1500 88 ידנית (עם חשש תמידי שתתפרק פתאום...) 80000 ק"מ בשנה !
הוחלפה באלפא 33 1.5IE (הראשונה בארץ! הזמנתי בטלפון מהמוצב). ל306 1.8 ידנית שהגיעה אח"כ כבר לא מתגעגעים.
דו גלגלי? התחיל עם קווסקי KE175 (דו שימושי, 2 פעימות) כנער בדרום הפרוע עם מכנסיים בלבד, וללא כל מיגון. אחריו ימהה TDM850 ומאז שלילה עצמית והמון געגועים.