בלתי שביר - היילקס 4x4 ויגו 2008 ידני

לכל רכב יש בלאי שפוגש את הבעלים הרלוונטי בנקודת הזמן של הצורך.
מהתיאורים שלך נראה שיש דברים שהגיעו עם הרכב, כלומר התחילו במשמרת הקודמת.
לזה הכוונה.

היסטוריית טיפולים מתייחסת למה שנעשה, לא למה שלא נעשה.
אני מכיר אנשים שמבחינתם אחזקה מלאה זה פילטרים ושמנים וזהו ומי שיקנה מהם את הרכב יחשוב שהרכב מטופל באדיקות.
זה לא שהם מזלזלים בבעיות אחרות, אלא שמבחינתם טיפול לפי הספר זה המינימום המתחייב, וכל השאר, ״אם זה לא עוצר את הרכב זה בסדר״.
(נמרוד, לא אתה).

זה מחדד מאד את זה שהיסטוריית טיפולים היא בסיס מינימלי ולא מירבי.



Slowly..

אני לא רוצה ללכת לשם אבל בכל זאת- גם הבעלים הקודם לא הזניח, לשיטתו הוא טיפל ולא חסך שקל ותיקן כל דבר שצריך מייד כשהמכונאי אמר שצריך. אני בדיוק אותו דבר רק המכונאי לא אותו מכונאי. ונסתפק בזה...
מה שכן - גם דברים שטיפלתי בהם כעת, יהיו בפעם הבאה בעיה של הבעלים הבא - בושינגים, בולג'וינטים וכו'. בלאי.

אסף.

אני חושב שהשאלה שעוברת אצל הרוב המכריע בראש היא- מה הרציונל בקניית טויוטה.

מעבר לסקס אפיל שהוא מחזיק אני שואל בלי להתריס: למה דווקא טויוטה?

הרכבים שלהם הם מפלצת מוצצת. אתה אומר את זה בפה מלא וביושר ראוי לציון.

מה שווה בהם את הכסף?

Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

אני חושב שהשאלה שעוברת אצל הרוב המכריע בראש היא- מה הרציונל בקניית טויוטה.
מעבר לסקס אפיל שהוא מחזיק אני שואל בלי להתריס: למה דווקא טויוטה?
הרכבים שלהם הם מפלצת מוצצת. אתה אומר את זה בפה מלא וביושר ראוי לציון.
מה שווה בהם את הכסף?
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

---

MTBF
זה מגלם בתוכו הרבה מאד.

תוסיף מפרט שבנוי לשטח והנה מתכון שעובד.

באחד מערוצי ה-overland ביוטיוב התייחס גורו טיולים דרום אפריקאי (לא הטרחן המוכר..), למה טויוטה מובילה באפריקה ובאוסטרליה.
לדבריו, זה גם איכות ופשטות אבל גם תפוצה.
התפוצה של טויוטה באזורים נידחים גבוהה ביחס ליצרני רכב אחרים.
מה שאומר שמי שגר באזורים קשיי קיום האלו בוחר ברכבים שגם יודעים לעבוד וגם יש איפה לתקן אותם.
זה משהו שחוזר בנימוקים של לא מעט טיילים חוצי מדינות.

בפרקטיקה כל העולם רואה טויוטה בחורים הכי נידחים של העולם, והתדמית מגדלת את עצמה.




Slowly..

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי asafk

בשורה התחתונה על בלאי מצטבר וטיפולים שוטפים - זה by far הרכב הכי יקר שהחזקתי. והיו לי גם צרפתיות וגם לנדרובר..... המספר עדיין נופל בתחום של 20,000 בשנה כולל הוצאות קבועות וללא דלק

---

אתה רציני ??
איך הסכום הזה מתחלק (בגס, אפילו באלפים שלמים) ?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

אני חושב שהשאלה שעוברת אצל הרוב המכריע בראש היא- מה הרציונל בקניית טויוטה.

מעבר לסקס אפיל שהוא מחזיק אני שואל בלי להתריס: למה דווקא טויוטה?

הרכבים שלהם הם מפלצת מוצצת. אתה אומר את זה בפה מלא וביושר ראוי לציון.

מה שווה בהם את הכסף?

Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

---

באמת בועז?
ברור שהמניה, לא משנה תטפל או לא, המקסימום במכירה זה אולי שהמוכר "יירד" למחיר המחירון, זה השיקול המרכזי ושמעתי אותו לא פעם מבעלי הרכבים.
לאחרונה עוד חבר קנה לנדקרוזר 2008 במחיר מחירון,רכב שראה ימים טובים יותר, וראה הרבה שטח! על הנייר יד ראשונה אבל רכב חבוט מכל הכיוונים, 380k ק"מ שכבר החליף מנוע אצל הבעלים הראשונים, ציריות דופקות בפניות וכו'.... לך תבין את העולם...

אם בכל מבחני השטח (טנדרים) ההילקס לוקח מקום ראשון, אז ברור שזאת תהיה ההעדפה.
לגבי הלנדקרוזר, המצב רק יחמיר. אין מה לעשות, הוא טוב בפער מהפג'רו (זצ"ל) ודומיו, ודיסקברי 3 ומעלה זה כבר רכב שלא הרבה אנשים יכניסו לשטח.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נדב42

אתה רציני ??
איך הסכום הזה מתחלק (בגס, אפילו באלפים שלמים) ?

---

בערך 10000 טסט וביטוחים.
ועוד בערך 10000 כולל 3 טיפולים (מסננים ושמנים), הכנה לטסט ושירות העברת טסט, שיפוץ ציריה, החלפת רפידות תופים, החלפת בולמים (רק עבודה), בולג'וינטים, החלפת בולג'וינטים + בושינגים סופרפרו + כיוון פרונט (החבילה הכי משמעותית השנה).....

זה בגס.

אסף.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

אני חושב שהשאלה שעוברת אצל הרוב המכריע בראש היא- מה הרציונל בקניית טויוטה.

מעבר לסקס אפיל שהוא מחזיק אני שואל בלי להתריס: למה דווקא טויוטה?

הרכבים שלהם הם מפלצת מוצצת. אתה אומר את זה בפה מלא וביושר ראוי לציון.

מה שווה בהם את הכסף?

Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

---

א. איזה סקס אפיל? יש לו סקס אפיל של מדיח כלים, והוא מהנה לנהיגה באופן דומה.
ב. זה אוטו שנת 2008, נוסע טוב, מוצק ומהודק, לא מקרקש ולא דופק - ולא מפתיע באיזה תקלת קראנק שבור באמצע כביש 6. זה מה שהופך אותו ל'אוטו טוב'.
ג. ולהחזיק רכב שטח - כל רכב שטח מאותו טיפוס ובאותו פרופיל שימוש (נוסע הרבה בכביש ונוסע הרבה בשטח) - ככה זה עולה. (אל תשוו לSUV ישן בעשור שלא עושים לו מקיף ונוסעים בו 6000 קמ בשנה. )

אסף.

[עריכה: זה נכתב לפני שראיתי את ההודעה האחרונה של אסף, אבל השאלות עדיין במקומן..]

וואוו, זה המון.. זה הרבה יותר ממה שאני מוציא על הצ'רוקי והויטארה ביחד - והיו לי סרן קדמי וטראנספר בצ'רוקי, צירייה בויטארה..

אבל למען ההגינות, והשוואת תפוחים לתפוחים:

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי asafk

בערך 10000 טסט וביטוחים.

---

אני מניח שזה כולל ביטוח מקיף, שאי אפשר לעשות לרכבים ישנים כמו שלי. אם תוציא את המקיף מהמשוואה ותשאיר רק צד ג', כמה יישאר כאן ?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי asafk

ועוד בערך 10000 כולל 3 טיפולים

---

3 טיפולים ? מה הקילומטראז' השנתי שלך ?

הוא כתב, בערך 20 אלף בשנה

Sent from my LG-H930 using Tapatalk

מעל 25000. טיפול כל 10000 קמ.

אסף.

דורון,אין חולק על האמינות והאיכות של רכבי השטח של טויוטה.
אבל זו לא השאלה, ולכן גם האמירה של גוי כזה או אחר, פחות חשובה.
השאלה היא שאלת המחיר.
מה היה קורה עם אסף היה מחליט למשל ללכת על D-MAX?
מן הסתם הוא היא יכול לקנות רכב יותר צעיר ועם פחות ק"מ, וכנראה, שהתחזוקה היתה עולה פחות.
זו השאלה שבעלי הטויוטה צריכים לענות עליה.
וזה נכון בעיקר עליכם, בעלי הטנדרים, כי ב SUV זו כבר בעיה אחרת, פשוט אין מבחר.

אסף?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי asafk

בערך 10000 טסט וביטוחים.
ועוד בערך 10000 כולל 3 טיפולים (מסננים ושמנים), הכנה לטסט ושירות העברת טסט, שיפוץ ציריה, החלפת רפידות תופים, החלפת בולמים (רק עבודה), בולג'וינטים, החלפת בולג'וינטים + בושינגים סופרפרו + כיוון פרונט (החבילה הכי משמעותית השנה).....

זה בגס.

אסף.

---

בארבע השנים הקודמות כשהוא היה אצלי 6,000 שקלים בשנה בממוצע נשארו במוסך (כפי שנכתב בפורום). יש לכם פה תיעוד באמת ארוך טווח ורב בעלים על אותו הרכב.

אז זו השנה של המעל הממוצע, שנה הבאה תאזן, אבל אלו העלויות של רכב שטח דיזל גדול בעשור השני לחייו, שנוסע כרכב יומיומי.

למה טויוטה? זיו האמת שענית לעצמך. כמו שבקטגורית הSUV אין הרבה אלטרנטיבות ללנדקרוזר, גם בקטגורית הטנדר. הדימקס בעל אמינות דומה אבל נחות טכנית כרכב שטח (סרן מעל העלים, גובה, העדר נעילה אחורית וכו'). אלטרנטיבות אחרות גם נחותות טכנית כל אחת בדרכה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי zivo

מה היה קורה עם אסף היה מחליט למשל ללכת על D-MAX?
מן הסתם הוא היא יכול לקנות רכב יותר צעיר ועם פחות ק"מ, וכנראה, שהתחזוקה היתה עולה פחות.
?

---

עבדתי עם דימקס 2008, כחדש מהניילון הוא היה הרבה פחות אמין ועמיד מההיילקס שהוא החליף.
והיה רחוק מאחורי ההיילקס במה שקשור לשטח.
אגב, קודמו של הדימקס, האיפון 3.1 היה רכב נהדר.
גם מהמגנום נהנתי.

אחת הסיבות שבחרתי בהיילקס כרכב שטח פרטי הייתה כי שנים לפני שקניתי אותו, עבדתי עם דגמי מיצובישי, איסוזו, טויוטה ודראקרובר וקצת ניסן.
תמיג חדשים ותמיד מתחזקים בלי לחסוך כלום.

עכשיו כשאסף פרט את העלויות וזה יוצא כ-10k אחזקה טכנית מעבר לביטוחים ואגרות זה עושה לי יותר שכל.
עדיין יקר, אבל לא מוגזם.

בשנה הבאה אני אצטרך לעשות קלאצ וטיימינג, והנה בבת אחת תהיה שנה עם הוצאות גבוהות בהרבה מעל הממוצע השנתי הרגיל שלי, אבל זה לא מייצג את השוטף שבין הדברים הגדולים.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי zivo

דורון,אין חולק על האמינות והאיכות של רכבי השטח של טויוטה.
אבל זו לא השאלה, ולכן גם האמירה של גוי כזה או אחר, פחות חשובה.
השאלה היא שאלת המחיר.
מה היה קורה עם אסף היה מחליט למשל ללכת על D-MAX?
מן הסתם הוא היא יכול לקנות רכב יותר צעיר ועם פחות ק"מ, וכנראה, שהתחזוקה היתה עולה פחות.
זו השאלה שבעלי הטויוטה צריכים לענות עליה.
וזה נכון בעיקר עליכם, בעלי הטנדרים, כי ב SUV זו כבר בעיה אחרת, פשוט אין מבחר.

אסף?

---

ביהדות, השאלה מה היה קורה אילו... היא לגיטימית ואף שימושית להלקאה עצמית. אצלנו בבודהיזם לעומת זאת, היא אינה שאלה לגיטימית, כי אין טעם להעמיק בדבר שלא קרה.

אסף.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי asafk

ביהדות, השאלה מה היה קורה אילו... היא לגיטימית ואף שימושית להלקאה עצמית. אצלנו בבודהיזם לעומת זאת, היא אינה שאלה לגיטימית, כי אין טעם להעמיק בדבר שלא קרה.

אסף.

---

אז בשביל מה כל השרשור הזה????

מי אמר שיש תכלית? https://uploads.tapatalk-cdn.com/201...10fe19b78d.jpg

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

מי אמר שיש תכלית?

---

יקירי,

איש רגיל היה שאקיאמוני, מי שאנחנו מכנים הבודהה, ‘זה שהתעורר’, שהתעוררותו עומדת במוקד מה שאנו מכנים ‘בודהיזם’. שאלה אחת בערה בו: מאין האי-נחת שנוכחת בכל, ואיך אפשר להקל, או להיחלץ מהאי-נחת? תעתוע, התעלמות, עיוורון ובורות מביאים לסבל, אי-נחת, תסכול ומצוקה. כך הבין שאקיאמוני כשהתעורר מן התעתוע. כך הבין הבודהיזם. אבל הסבל, אי הנחת, המרירות, התסכול והמצוקה הם עצמם תחילתה של ההתעוררות מן התעתוע, התעלמות, העיוורון והבורות. גם את זה הבין הבודהיזם. אנחנו נולדים בבכי ומתים כשאנו נאחזים נואשות בחיים, ובדרך אנחנו חולים, מזדקנים, נפרדים, מצפים, כמהים, אחוזים במקומות שאנחנו לא אוהבים, ונקרעים ממקומות שאנחנו אוהבים, חומדים את מה שנדמה לנו שהוא רצוי כל כך, ונרתעים שונאים את מה שדימינו שהוא שנוא כל כך. כך הבין הבודהיזם. כה מעט נחת אנחנו יודעים. וכמה קצרת רוח היא כשהיא באה. הגוף אינו שרוי בנחת, הרוח אינה שרויה בנחת. כל אלה מביאים לתסכול,כעס, שנאה, תשוקה שאינה באה על סיפוקה, מלחמות, הרס. כך הבין הבודהיזם. שאקיאמוני יצא לדרך החיפוש מתוך אי-נחת למראה הסבל שבעולם, אבל מצא את הסבל כנקודת מוצא לריפוי. הוא לא חשב על דרך עוקפת סבל, אלא על דרך חוצת סבל. דרכו היא דרך הבודהיזם. הוא יצא לדרך החיפוש מתוך וויתור על ממלכה, וגילה את הוויתור כנקודת מוצא לריפוי. הוא יצא למסע החיפוש מתוך חמלה לכל היצורים שראה אותם בסבלם, וגילה גם את החמלה כנקודת מוצא לריפוי. הוא הבין את הדרך כשהיה בהתבוננות עמוקה והציע אתדרך ההתבוננות כמוצא אפשרי לסבל. כשהבין, הציע את הבנתו לעולם, מנוסחת כ’ארבע אמיתות נאצלות’, שדומות לאבחנה רפואית: המחלה – הנוכחות בכל של האי-נחת, התסכול, הסבל. מקור המחלה – בורות ותעתוע, שמביאים לצמא ותשוקה, או לכעס ואיבה, ומכאן לסבל. אפשרות הריפוי – הוויתור על סיבות המחלה, ומכאן האפשרות לריפויה. דרכי ריפוי– חיים של מוסר, חוכמה, והתבוננות של תודעה טהורה. בודהיזם, מהו? אז מהו הבודהיזם? מי שמבקר לראשונה באסיה יתבלבל. בתאילאנד יראה נזירים גלוחי ראש, ילדים כקשישים, לבושים בגלימות כתומות, הולכים בבוקר בשורה ומקבלים אוכל מן הבריות בקערות גדולות. במנזרים שם יראה את דמותו של הבודהה, ידו האחת אל האדמה, יושב בהתבוננות עמוקה. זהו בודהיזם? בבורמה יראה נזירות לבושות וורוד. בסרי לאנקה יראה את הבודהה יושב כשנחשי קוברה מעטרים את ראשו ואלים זועפים מגינים עליו. זהו בודהיזם? בטיבט, או בסין, או ביפן, לא ימצא את הבודהה שאקיאמוני במנזרים אלא דמויות אחרות, הקרויות בודהיסאטווה, ויאמרו לו שם ששמותיהן אוואלוקיטשווארה, ואירוצ’אנה, מאנג’וסרי, גואן-יין או קאנון – לא בודהה. זהו בודהיזם? בטיבט יראה נזירים לבושים אדום-חום ומנזריהם גדושים בציורים מרהיבים, לפעמים באורך של עשרה מטרים ויותר, בצבעי האדום, צהוב, כתום וירוק. שם יראה גם את הבודהה במעשה האהבה עם זוגתו. אם יהיה לו מזל – יראה נזירים קשישים קדים קידות עמוקות מתוך כבוד שאין לו גבול לילד בן שמונה שיושב על כס ענק, והוא עצמו, הילד, אינו יודע תמיד איך לנהוג עם הכבוד הגדול הזה שמעניקים לו. שם גם יראה גלגלי תפילה ענקיים וגם אישיים, ודגלי תפילה מתנוססים על הגגות, כמו כביסה. זהו בודהיזם? בסין או ביפן, לפעמים, לא תהיה שום דמות להתייחס אליה במנזר, אלא ציורי דיו על גבי מגילות ארוכות, ובהן דמויות שמנמנות, חייכניות, שובביות, או מזרות אימה. זהו בודהיזם? יש ויראה אנשים קדים לבודהה כאילו היה אל. אלא שבמקום אחר ימצא קריאה: אם תפגוש בדרך את הבודהה, הרוג אותו! יש ויראה המבקר – בבורמה, בתאילנד למשל – אנשים מדביקים עלי זהב לדמותו של הבודהה עד כדי שיבוש דמותו, ואם ישכים המבקר בבוקר אף יוכל לראות את הנזירים במאנדליי מצחצחים את שיניו [ויאמר, וודאי, עובדי אלילים!]. ביפן יראה אנשים מתרגלים את אימון ההתבוננות הבודהיסטי שלהם בהגשת תה לאורח – במה שנקרא במערב ‘טכס התה’ – או בעבודת קדרות, או בירייה בקשת. את הנזירים יראה מטפחים בתשומת לב מתבוננת את גני הזן שלהם – חצץ וסלעים – ואחר כך יושבים ומתבוננים בהם שעה ארוכה. בדיונים עם מורים, נזירים ואנשים מן השורה ישמע דעות שונות, ואף מנוגדות. יש ויגידו לו שכל מעיינם הוא הנירוואנה, השחרור ממעגל הלידה והמוות. ויש שיגידו לו שנירוואנה היא אם כל חטאת וסבל, בהיותה היא עצמה מושא תשוקה אינסופי. בכתבי קודש רבים של הבודהיזם ימצא דברי הלל ושבח לבודהה, אבל באחרים ימצא שלילה מוחלטת, לכאורה, של תורתו. בארצות אחדות בעולם הבודהיזם יסגדו לבודהה שאקיאמוני האחד והיחיד, ובמקומות אחרים יאמרו שהוא רק אחד מתוך רבים שהיו, ישנם ויהיו. יש שיאמרו לו שהבודהה אינו אלא הוויה קוסמית. יש שיאמרו – כל כולו ריקות. אין. הוא ישמע סיפורים על שריפת כתבי קודש ופסלים, אות להבלותם, או על חילופי דברים שאין להם שחר, על שתיקתו הרועמת של הבודהה; על אנשים היושבים חודשים, או שנים, מבודדים מאדם, ומתבוננים. במחלקות לפילוסופיה במערב ישמע על עומקה הפילוסופי של הבודהיזם. במחלקות ללימודי דתות יעמדו על ההיבטים הדתיים והפולחניים של הבודהיזם. אנשים יספרו לו על כוחה הריפויי,ועל הבודהיזם כתורה פסיכולוגית עמוקה ושיטתית, הראשונה בתולדות האדם. יתר על כן,ישבחו את הבודהיזם כשיטה פסיכותרפויטית יעילה וצלולה, ומודרנית מאוד. ואז יתבונן המבקר המערבי סביבו, בארצות הברית, בצרפת, בבריטניה, בארגנטינה, ביוון, באיטליה, באוסטרליה, בישראל, ויגלה אלפי מרכזי בודהיזם, מנזרי בודהיזם, וקבוצות מדיטציה בודהיסטיות. אם יראה אנשים יושבים במדיטציה, לא יהיה המראה זר לו. לא בספריות האוניברסיטאות, אלא על מדפי הספרים בחנויות הספרים, יראה מאות תרגומים של כתבים מהבודהיזם, ולא פחות מהם כתבים של נזירים ומורים מערביים שלומדים במסורת הבודהיזם. ואלה יהיו במסורות יפניות, טיבטיות, בורמזיות, תאילאנדיות, קוריאניות ואחרות. אם יעמיק יגלה ‘מסורות בודהיזם חדשות’ – אמריקאיות, אירופיות, מערביות לחלוטין, שאיש אסיה לא יזהה אותן. בודהיזם ‘טהור’ אינו קיים, ולא היה קיים מעולם. דרך לשחרור אפשר לדעת את הדהארמא [תורת הבודהה] בעיון פילוסופי, ואפשר לדעת אותה כאורח חיים וכאימון יומיומי. עבור מרבית האנשים הרואים עצמם כבודהיסטים, בהגדרה חמורה יותר או פחות, התורה היא אורח חיים. עניינו של הבודהיזם הוא הבנה ותרגול של הדהארמא. ההבנה והתרגול עניינם להגיע לשחרור. השחרור, אומר הבודהיזם, הוא החלצות מן התעתוע. התעתוע הוא ראיית הדברים שלא כפי שהם. התעתוע מביא לדחייה ושנאה מחד גיסא ולהצמדות וחמדנות מאידך גיסא. התעתוע, האיבה וההצמדות מביאים לסבל. היפוכם, אומר הבודהיזם, הוא חוכמה – ראייה צלולה של הדברים כמות שהם; אהבה נדיבה וחומלת; ושחרור מן ההצמדויות הכובלות. הדרכים להחלצות מן הסבל, מראה הבודהיזם, פתוחות לכל אדם. הדרכים הללו מגוונות: התבוננות מדיטטיבית, צווים מוסריים, מנהגים של אורחות חיים, פולחנים וטכסים, מעשים טובים למען הקהילה ולמען עדת הנזירים, ועוד ועוד. האם בודהיזם זו דת? פילוסופיה? פסיכותרפיה? כל אלה? אף לא אחד מהם? הכל תלוי בהגדרה, כמובן. נזכור נא שהמונחים הללו באים כולם מסביבה מערבית, ולכן השאלות מבקשות תשובה מערבית. מכאן, אולי הבודהיזם הוא הכל. מעין תורה מאוחדת. בודהיזם הוא פיסיקה – כלומר עיון בקיומם והתנהגותם של החלקיקים היסודיים של המציאות; בודהיזם הוא כימיה – תיאור החיבורים שבין החלקיקים והיסודות החדשים שהם יוצרים בחיבורם; בודהיזם הוא ביולוגיה – עיון בצורה שבה החלקיקים הופכים לאורגניזמים חיים של גדילה וצמיחה; בודהיזם הוא אקולוגיה – הבנת התלות ההדדית והשפעת הגומלין של הכל על הכל; בודהיזם הוא אתיקה – הבנת האופן בו התלות ההדדית הזו משמעותה חמלה ואחריות; בודהיזם הוא פסיכולוגיה – העיון בעומקים הנסתרים של דרכי התודעה האנושית; בודהיזם הוא תורת ריפוי – כלומר העיסוק בדרכים להחלצות ממצוקות ומסבל; ובודהיזם הוא פילוסופיה –העיון בשאלה מהו האדם ואיך הוא מתקיים בעולם, איך מתקיים היחס בין היחסי והמוחלט, בין האחדות והריבוי, בין הוודאות והספק. בין היש והאין. אלא שהגדרות אלה לא יעסיקו כלל את רוב רובם של הבודהיסטים באסיה. רובם אף לא יכירו מונח כזה: ‘בודהיזם’ שהוא המצאה מערבית. בין אם הבודהיזם הוא דת, פילוסופיה, או דרך ריפוי בעינינו, עבור הבודהיסטים זו דרך חיים שכל עניינה הוא הדרך לשחרור. לא יותר. לא פחות. בדבקות נהרוג את הבודהה. האם תורת הבודהיזם קדושה למאמיניה? כן ולא. מי שמתבונן בדבקות הנוגעת ללב של הבודהיסטים בבורמה או בטיבט, למשל, לא יטיל ספק בקדושתה של הדרך עבור ההולכים בה. אבל, הבודהה שאל פעם את תלמידיו, אם אנחנו חוצים נהר ברפסודה והגענו בבטחה אל הגדה השנייה, מה נעשה אז ברפסודה? האם ניקח אותה איתנו בהמשך מסענו או שנשאיר אותה מאחור בנהר? ענו התלמידים, וודאי שנשאיר אותה מאחור בנהר. כך, אמר הבודהה, כשתגיעו לגדה השנייה, תשאירו את תורתי מאחור. או, במקום אחר, אמר לינג’י, מורה הזן הסיני, אם תפגוש בדרך את הבודהה, הרוג אותו! אימון, אמונה והתבוננות אינסופית את תחילתה ואת סופה של דרך הבודהיזם אפשר לסכם במשפט אחד: הדרך לשחרור מתחילה בראיית הדברים כמות שהם. לא יותר. לא פחות. האם הדרך דורשת אמונה? כן, אולי באותו מקום אנושי שעצלותנו הרוחנית מטילה ספק עד שלא נראה תוצאות. האמונה איננה דווקא אמונה ב. . . [בודהיזם, למשל], אלא האמונה ביכולתו של היחיד להחלץ מן הסבל באמצעות אימון התודעה שלו עצמו. לא באמצעות כוחות חיצוניים, לא בכוחו של האל, אלא באמצעות התבוננות אינסופית, בתשומת לב, בחוכמה, בחמלה. אלא שהיכולת להיחלץ מן הסבל דרך הבודהיזם אינה תוצאה שלאמונה אלא בעיקר של אימון. ולכן האימון בבודהיזם קודם לאמונה. ופירושו של אימון הוא ללכת בדרך, לראות באופן ישיר וצלול. ושוב ללכת בדרך. אין דרך אלא להתבונן. ההתבוננות בבודהיזם אינה מתישבת ואינה מגיעה אל סיפוקה בשום ‘אמת’ קבועה ויציבה, שהרי ה’אמת’ של הבודהיזם עצמה היא הבנת ההשתנות האינסופית. לכן האמת עצמה היא השתנות אינסופית. ולכן, אין סוף להתבוננות. אין סוף לדרך. אין סוף לאמונה, ואין סוף לאימון. שכן התודעה, או תעתועי התודעה, הם בבודהיזם מקור הסבל – לא אלוהים, לא היקום, לא האבסורד, ולא הממשלה. אבל אם מקור הסבל הוא התודעה, הרי גם מקור השחרור מן הסבל הוא בתודעה. וזה בידינו. האימון בבודהיזם הוא טרנספורמטיבי – עניינו הוא שינוי. והשינוי חל בתודעה. התלמיד עובר מתודעה מתעתעת לתודעה בהירה. והבהירות משחררת. עניינו של הבודהיזם הוא, איפא, עיון אינסופי בתודעה ואימונה של התודעה. את השחרור בבודהיזם אפשר למצוא בראיית הדברים נכוחה. ראיית הדברים נכוחה פירושה: לראות שהעולם הוא השתנות אינסופית של כל הדברים; שהמציאות מתרחשת תוך תלות הדדית בין כל התופעות שבעולם; ומכאן, שאין דבר או התרחשות בעולם שהם קיום עצמי, נפרד, וקבוע. באחת הסוטרות מתואר מצב עניינים זה בציור של העולם כרשת אינסופית, שבכל אחד מחיבוריה אבן חן, שמשקפת את כל שאר אבני החן ומשתקפת בכולן. כך, אומרים לנו מורי התורה, גם אנחנו. כל אחד מאיתנו הוא מעין אבן חן כזו. כל קיומנו הוא השתקפות העולם כולו בתוכנו. וקיומנו זה, שמשקף את העולם, משתקף בכל קיום אחר בעולם. אם כן, קיום שהוא השתקפות, האם הוא אמיתי או לא? האם יש קיום לאני או אין קיום לאני? כשנשאל שאלות כאלה, הבודהה שתק. ובכל זאת, האם יש קיום או אין קיום? שתיקת הבודהה. הבה נתבונן ב’פה’ שלנו. מה שאנחנו אוהבים לכנות ‘כאן-עכשיו’. הנה אני יושב וכותב. הנה כוס מים. קולות מסביב. כאב קל בגב. מחשבות באות-הולכות. אצבעות רצות על המקלדת. עצים נראים. שמיים נראים. חדשות נשמעות ברקע. מטוס עובר. קיומי פה ממשי מאוד. אין וויכוח עם הקיום הזה. אין לו ‘ניגוד’ לקיום הזה ואי אפשר לסתור אותו. הוא ‘פה’. אני ‘פה’. מ’פה’ אני רואה את מה שאני רואה, מ’פה’ אני מגיב למה שאני רואה. ה’פה’ הוא ‘אני’ עכשיו. אלא שבעוד דקות אחדות אהיה במקום אחר. אפגוש אנשים. תהיה שיחה. אשתה תה. מישהו ירגיז, או ישמח אותי. יהיו ספות, מדפי ספרים. ילדים יבקשו תשומת לב בצרחות דקיקות. ושוב יהיה קיום ממשי שאין איתו וויכוח. שוב אוכל לומר, מ’פה’ אני רואה את מה שאני רואה. מ’פה’ אני מגיב למה שאני רואה. ה’פה’ הוא ‘אני’ עכשיו. ממשות דומה, אבל קיום אחר. תוכנו של ה’פה’ השני איננו זה של הראשון. לא המראה. לא התגובות. לא הרגשות. לא הפעולה. גם פה וגם פה אני מצוי באופן שלם, מלא, ללא שיור. אבל הקיום השני אינו דומה לקיום הראשון. הוא לא טוב ממנו. לא גרוע ממנו. אבל אחר. שונה לחלוטין, ואפילו ‘מבטל’ לחלוטין את הקיום הראשון. ה’פה’ השני אינו ה’פה’ הראשון. המילה אמנם זהה – ‘פה’. אבל הקיום שונה. תוכנו של ה’פה’ שונה לחלוטין. מכאן תוכנו של ‘אני’ שהוא שונה לחלוטין. האם ה’פה’ קיים או לא קיים? האם ‘אני’ קיים או לא? שתיקתו הרועמת של הבודהה. המרחב הציורי קיום חולף זה של ה’פה’ המשתנה, של ה’אני’ המשתנה הזה, מכונה בבודהיזם ‘ריקות’ – שוניאטה. קיום זה הוא ממשי וההבנה שלו בככותו הצלולה, בהשתנותו האינסופית, מרחיבה את היותנו בעולם. ההבנה הזו מעניקה לנו את המרחב להתבונן במציאות ולהתנהל בה מתוך מקום שהוא אמנם ממשי מאוד, אבל צנוע. כזה, שאינו תובע לעצמו בלעדיות, בעלות, מרכזיות, או עליונות. התבוננות כזו נקראת בבודהיזם התבוננות של השתוות הרוח – אופקשא בסנסקריט [לולא נתפס הביטוי העברי ‘שוויון-נפש” במשמעות של ‘אדישות’, הייתי משתמש בו]. השתוות הרוח בבודהיזם היא היכולת לראות את בואן ולכתן של תופעות, בלי לדחות ובלי להאחז –כלומר בלי ליפול באי-נחת של דחייה או של חמדנות. התבוננות כזו חווה את ההתהוות ההדדית ואת תלות הגומלין שבין כל התופעות שבעולם. התבוננות כזו מאפשרת מרחב שלנדיבות וחמלה. היא מאפשרת גם שמחה בשמחתו של האחר. מנקודת מבטו של הבודהיזם, זו התבוננות של הענות למה שהוא השתקפות שלי, המשך שלי, רצף שלי, איבר אחר באורגניזם אקולוגי שהוא חלק ממני ואני חלק ממנו. ההתבוננות הזו היא גם בעלת משמעות מוסרית ממדרגה ראשונה. היא רואה את המרחב כהתרחשות אקולוגית. חלק מן ההתרחשות הזו היא אקולוגיה אנושית, שבה מה שנעשה במקום אחד על פני המרחב האנושי משפיע על כל המרחב ומושפע ממנו. המרחב הזה מורכב, באופן ציורי, ממה שהבודהיסטים: ‘ארבעת הברהאמאויהארא’ – המשכנים האלוהיים. ארבעת המשכנים קשורים זה בזה, מתקיימים זה מתוך זה, משקפים זה את זה. האחד הוא מאיטרי [מטה בשפת פאלי] – אהבה נדיבה, שאינה תלויה באניו אינה תלויה בדבר. השני הוא קארונא, חמלה, ‘מה שגורם לליבו של האדם לרעוד בשל צערו של האחר’. זוהי הפעולה שבאה בשל ההענות למה שהוא איבר אחר בגוף הכולל. החמלה המלווה בחוכמה היא ההתעוררות, הארה. השלישי הוא מודיטא, השמחה בשמחת הזולת. הרביעי הוא אופקשא, שנזכר למעלה, ההתבוננות הרגועה של השתוות הרוח במציאות כמות שהיא, ללא הצמדות, ללא דחייה. האופקשא נחשבת ל’שומרת’ ו’מפקחת’ של שלושת המשכנים האחרים. ונזכור, ההתבוננות, האהבה הנדיבה, החמלה והשמחה בשמחת האחר עושות זו את זו.

הבנת?

ואת כל זה הבנת מהחלפת בולג'ויינטים תקופתית בטנדר טויוטה?!

עדיף היה לצום...הרגת אותי..


טל.

Sent from my Mi MIX 2 using Tapatalk