כי אין סיבה. בסופו של דבר מוס הוא יקר וכבד ומעצבן להתקנה.
את הקדמי אתה מניף מעל מכשולים, הוא חוטף הרבה פחות מהאחורי.
מצד שני מה אני מבין באדוונצ'רים, יכול להיות שיש שם שיקולים נוספים.
Sent from my HD1903 using Tapatalk
Printable View
כי אין סיבה. בסופו של דבר מוס הוא יקר וכבד ומעצבן להתקנה.
את הקדמי אתה מניף מעל מכשולים, הוא חוטף הרבה פחות מהאחורי.
מצד שני מה אני מבין באדוונצ'רים, יכול להיות שיש שם שיקולים נוספים.
Sent from my HD1903 using Tapatalk
אפס בעיות אם מותקן נכון (כבר 4 שנים עליהם ק+א), מחליף יזום פנימיות כל שנה שנה וחצי ליתר בטחון.ציטוט:
נכתב במקור על ידי מיכה100
אחיזה ללא תחרות, שום השוואה לשום דבר דומה
משקל יותר נמוך גם ממוס וגם מפנימית הבי דיוטי - בולמים עובדים יותר טוב - מורגש, לא תאוריה
חור בצמיג? 2 דקות עם סטופר וממשיכים לרכב
למוסים יתרון אחד ויחיד וזה העובדה שפנצ'ר לא יהיה, מעבר לזה רק חסרונות - אורך חיים, מחיר, התקנה יקרה אם לא מתקין לבד, אין אפשרות להוריד או להעלות לחץ או בכלל לדעת מה הלחץ בגלגל, אין אפשרות לרכב במהירויות גבוהות לאורך זמן בלי לחמם ולהרוס אותם
ניסיתי את כולם לאורך השנים, לעולם לא מחליף את הטיובליס
חנן - לDR אתה יכול לשכוח ממוסים, תידרש להוסיף 2 נועלי צמיג מאחור בגלל המומנט והמשקל שלו יפרק אותם תוך כמה עשרות שעות (וזה בלי לרכב על הכביש) בנוסף לחסרונות שכבר ציינת
טיובליס לג'נט 17 לא קיים, נשארת האופציה של פנימיות הבי דיוטי בעיקר לאופנוע הזה.
מסכים איתך, פשוט איבדתי יותר מדי זמן רכיבה על פנצ'רים בטיוביליסים של חברים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי בדאלק
מוס עובד לי היטב, לא נוגע.
בינתיים, המצב דומה למה שאני זוכר מהעבר הרחוק. פנצ'רים זה פעם באף פעם. כשזה מגיע זה זין. עברתי 5000ק"מ עם הדיאר, רובם בשטח, ונתקלתי באפס מהם.
כשכבר נתקלתי במשהו זה בטיובליס של חבר, ואכלנו קש רציני ממנו.
זה לא ממש מדאיג אותי.
עם כלים מתאימים זה לא טרגדיה, אם כבר מדברים על פנצ'רים באדוונצ'רים ממליץ בחום על מוצר של מושן פרו שנקרא ביד ברייקר - מדובר ב2 כפות שמשתלבות אחת בשניה ועוזרות בצורה מאוד מפתיעה להוריד את הביד מהג'נט וזה בדרך כלל סיפור לא פשוט באדוונצ'ר ממוצע במיוחד אם אתה לבדציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
עשויות אלומניום קל ובתאוריה יכולות לתפקד גם ככפות אבל לדעתי לא מוצלחות בתור כפות (שטוחות מדי)
כרגע לא זמינות באמזון אבל יש כל מיני מקורות לרכוש אותן כולל ישירות מהיצרן, יש לא מעט סרטונים ביוטיוב
https://www.amazon.com/Motion-Pro-08...s%2C227&sr=8-2
אישית לפני שהסבתי את האדוונצ'ר לטיובלס והוא עדין היה עם פנימיות היתה לי באופן קבוע עליו גרב עם סט של ביד ברייקר כאלה, 4 כפות אלומניום שהצד השני שלהם מפתח בגודל שבחרתי (בד"כ לפי ציר אחורי וציר קדמי), ועוד מוצר שנקרא Bead Buddy שגם שווה את משקלו (הקל) בזהב כשצריך אותו, מפתח ונטילים ומושך ונטיל
כפות אלומניום עם צד מפתח + ביד באדי אפשר למצוא חיקויים בעלי אקספרס, או ללכת על מקורי של מושן פרו
המשקל הכללי של כל הגרב הזאת היה פחות מחצי קילו, נושא חשוב באופנועים
תודה. הזמנתי אתמול בערב גם את הבידפרו (הסט הארוך יותר, מפלדה) וגם סט כפות אלומיניום של מושן פרו.
הכפות NO NAME שהיו לנו ביום שישי, התעקמו, בעיקר בגלל שהטיובליס הפריע להכניס את דופן הצמיג בצד הנגדי לתוך השקע במרכז החישוק, ואז הפעלנו כוחות לא נורמליים בנסיון להוצאת הצמיג (כן, היה סבון כלים בחגיגה) . אפילו הג'ק של הדיאר לא הספיק כדי לדחוף את הצמיג למרכז החישוק, למרות שהוא כבר נפרד מהחלק החיצוני.
הזמנתי עכשיו את הביד-בדי, בהתאם להמלצה שלך.
לגבי מושך הונטילים, רכשתי בעבר, אבל אני לא משתמש בו. מכניס את הפנימית לצמיג כשהוא נפרד לגמרי מהחישוק. שם את הצמיג והפנימית והונטיל על הקטע עם החור בחישוק ומחדיר את הונטיל, ואז מלביש את שאר הצמיג. זה הולך קל ומהר, במיוחד אם זה בבית ויש כפות "24 מההיילקס.
הביד ברייקר אלומניום עושות יופי של עבודה אז אני מניח שעם הארוכות יותר ממתכת יהיה עוד יותר קל. יצא לי להוריד איתם בידים של צמיגים ברוחב 150 מג'נטים עם שפת ביטחון בלי בעיה מיוחדת אבל זה גם תלוי בצמיג, סבון ומים תמיד טובציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
לגביי השיטה לחבר את הונטיל לג'נט לפני הצמיג - מה שעובד לך עובד. עם צמיג 150 זה פחות אפשרי בלי מכונה אבל שוב זה לא באמת משנה, מה שעובד עובד.
קבוצה של 13 רוכבים מדף האדוונצ'ר הישראלי בפייסבוק, ואני בתוכם, בחרנו אתמול בסיבוב מדברי חד יומי. 99ק"מ.
ממשאבי שדה למצפה רמון, דרך אשלים, שדה בוקר, עובדת, נחש צמא, ציר הנפט כולל ירידת מעלה חווה (הדוך), ודרך נחל מחמל והמצוק הצפוני של המכתש.
מבחינתי לא היה שם אתגר כלשהו שהוא גדול מיכולותיי, וזה משמח אותי בהיבט של עצמאות רכיבתית מדברית.
ואם כבר קבוצתי אז איך אפשר בלי להשוות? מסביבי אופנועים נופלים בעשרות, ומסתבר שהקומבינציה של הדיאר ושלי עובדת טוב מהממוצע בטיול באופי כזה.
שוב מתברר: עשיתי בשכל שלא הלכתי על כלי האדוונצ'ר המודרניים הנפוצים, עם משקלים של 200ק"ג פלוס פלוס. האופנוע מקל עליי.
הדיאר היה האופנוע השני הקל והקטן ביותר. CRF300 היה הראשון. שאר הכלים היו עם מנועי שניים-שלושה צילינדרים.
https://imageshack.com/i/pnkiLlGrj
(עבדת. לא עובדה)
סחטיין על ההתמדה והנחישות
נכתב מהנייד
טעיתי, שוב.
תודה.
כלי האדוונצר המודרנים, הם אופנעי כביש עם הסבה לשטח.
ובהתאם כך הם מתאמים לשטח.
כל עוד אתה נוסע בדרכי כורכר, המצב סביר.
ברגע שאתה קצת עובר לשטח אמיתי, הם נופלים כמו זבובים.
וברגע שנפלו, בהצלחה להרים אותם !
לא רק שהם שוקלים הרבה, הם גם top heavy.
בקבוצה אולי זה פחות בעיתי (החברה עוזרים).
בסלו...
יש כאלו שהם קצת יותר טובים (אנדורו 701 לדוגמא)
ויש כאלו שהרבה פחות (אופנועי האדוונצר של BMW)
אבל כולם סובלים מאותה מחלה.
אז כן, רואים ברשת רוכבים שנוסעים בכל מני מסלולים קשים באופנועי אדוונצר.
אבל הם מאוד מאוד מנוסים ומוכשרים, ותמיד נוסעים בקבוצה.
אני בטוח של CRF300 היה הרבה יותר קל ופשוט במסלול שעשיתם.
וגם אם נפל האופנוע, הרוכב יכל להרים אותו בקלות.
זה הרוכב.ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
Crf300 rally
או הרגיל?
בכביש היה הרחק מאחורי הDR או לא משמעותי?
אין לי מושג. מה ההבדל ביניהם?
הדיאר הגיע לטללים על נגרר. הבחור עם הCRF שאל על המשקל של הדיאר ואמר שהנסיעה לנקודת ההתחלה היתה לו גיהנום. האופנוע מגרד את ה120קמ"ש עם מאמץ. לטענתו הדיאר שוקל רק 8ק"ג יותר מהcrf, אבל מחיפוש שעשיתי עכשיו ברשת נראה שהוא התבלבל בין משקל יבש לרטוב. הcrf שוקל רטוב באיזור ה140ק"ג, וזה שבעה ק"ג פחות מהמשקל היבש של הדיאר.
התשובה שלי היתה שמן הסתם עם הדיאר נסיעה כזו היתה בדיוק אותו גיהנום, רק ללא מגבלת הכח בכביש 6.
קפץ לי הסרטון שלכם באחת הרשתות.
נחמד.
ראה תמונה של הרגיל לעומת הראלי, מסיכה קדמית מקורית שאמורה להקל בכביש על חשבון פגיעות ומשקל בשטח.
נראה שהייתה שם מסיכה מאולתרת.
חבל שאין את הראלי בגרסת 400-450
מעלה אצלי געגועים ל
Drz400
שהיה תמהיל מוצלח בכביש (עד 110 קמ״ש) ובשטח.
https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...57be0bdf47.jpg
לראלי יש מיכל דלק יותר גדול, מיגון מנוע מפלסטיק, ומגן רוח.
כתוצאה מכך הוא שוקל מספר קילו יותר (10?)
המושב גם קצת יותר גבוה.
זה היתרון של האדוונצר על ה duel sport שלא לדבר על אופנעי השטח.
המנוע חזק יותר והמשקל יותר גדול משמעותית.
זה נותן המון יציבות בכביש ויכולת נסיעה במהירויות לא חוקיות בעליל.
בגלל זה אמרתי שהם אופנועי כביש שמוסבים לשטח.
הם מיועדים לנסיעת כביש עם נסיעה בדרכי כורכר פה ושם.
כל דבר מעבר לזה, ואתה בצרות.
וה DR שוקל הרבה הרבה יותר מה CRF.
למיטב זכרוני כ 20 קילו יותר.
במונחי שטח זה מאוד משמעותי.
גם על הכביש.
ה DR הרבה הרבה יותר יציב בכביש, אפשר לנסוע איתו 120 בלי בעיה.
רק שמאוד לא נוח, אין מיגון רוח והכל נופל עליך.
עם קסדת שטח זה ממש גהנום
מה זה צרות? רוב מה שעשינו היה רחוק מלהיות דרכי כורכר, ואנשים התאתגרו, נפלו, עזרו אחד לשני ונהנו. לא יודע למה אתה מתאר את זה בצורה שלילית.
רק במקרה בודד ראיתי חוסר שביעות רצון, כשהבחור על התלת צילינדר ביקש ממני, המאסף, לא לרדת את מעלה חווה, אלא שאחזיר אותו אל הכביש.
וגם שם, רוכב תותח הוריד לו את האופנוע, נפל ושבר מראה על הדרך, והכול המשיך סבאבה. בטוח שיחרטו לו חוויות מהטיול ולאופנוע עוד כמה צלקות קרב.
כשמכרתי לפני כ30 שנה את הdr250, אחת מהסיבות העיקריות היתה שהכול היה לי קל מדי. משעמם משהו. אז עברתי לdr600 ומצאתי שוב את האתגרים והעניין.
חנן, אני לא פוסל אף אחד ושום דבר.
כל אחד והרכיבה שלו והדרך שלו להנות מהשטח ומהכביש.
וזה בסדר גמור.
הבעיה מתחילה כאשר אנשים מיחסים לכלים יכולות שהם פשוט לא מתאמים להם.
כמו לדוגמא לתאר CRF300 כאופנוע "כביש" המתאים לנסיעה בכביש 6.
או לחילופין להגיד שהטנרה הוא אופנוע שטח המתאים ל single track צפוף.
וזה לא סתם אנשים אלא היצרנים עצמם עם מערכת היח"ץ שלהם.
לוקחים רוכב שטח בעל שם עולמי ונותנים לו לרכב, ופתאום הטנרה עושה ווילי
קופץ מסלע לסלע ועובר סינגלים כאלו לא היו שם.
מה ששוכחים להוסיף שאתה צריך להיות רוכב בסדר גודל עולמי כדי לעשות זאת...
אם כל אחד יבין את יתרונות וחסרונות הכלי שהוא נוסע עליו, הרבה מאוד מפח נפש יחסך מהרוכב.
אשר לאתגרים, אל דאגה, השטח מספק אותם בלי סוף.
אם ה DR250 שום דבר לא איתגר אותך, סימן שלא נסעת במקומות המאתגרים באמת.
ולא צריך לנסוע רחוק כדי למצוא אותם...
בוא לרמות מנשה\כרמל ואראה לך מקומות בלי סוף.
לכל הרמות, מדרכי כורכר ועד מצוקים.
ואני בטוח שגם במרכז יש כאלו מקומות בשפע.
לפני 30 שנה הקטע של לנסוע בר איפה שמתחשק לך לא היה נפוץ/לגיטימי(כביכול) כמו היום. לא עלה בדעתי לעשות את זה אז, ואין לי כוונה להתחיל עם זה היום.
אני עדיין מדבר על נסיעה בשבילי 4x4 רגילים, ושבילי 4x4 צבועים בשמורות. בשבילים האלה אין הרבה נקודות שיאתגרו רוכב מנוסה על dr250.
בדיוק כמו שסובארו מפרסמים את ה XV והפורסטר כרכב שטח. אם הם יכנסו לשטח עם רכבי שטח אמיתיים הם "יפצעו" ינזקו ולא יחזרו כמו שנכנסו לשטח. לדעתי הטנרה הוא יותר WK מאשר XV :-) ואלי איפלו מדגם ה-TRAILHAWK
סתם כדי להכניס קצת נופך של ג'יפולוג לשרשור.
- - - Updated - - -
לקח לי זמן להיזכר ב DR250, הוא לא היה נפוץ בכלל. ה DR350 היה נחשב הדו"ש האולטימטיבי.
https://fullgaz.co.il/wp-content/upl...-DR250S-82.jpg
אתה באיזור זמן אחר. כשה250 היה סופר נפוץ, ה350 עוד לא עלה על שולחן המשרטטים.
- - - Updated - - -
אפרופו, הdr250 לא היה אופנוע שטח טוב במיוחד, אבל הוא היה מספיק חלש, ונמוך, ולא כבד מדי, ולא הרגשת שום איום פשוט לנסות כל דבר.
חלש נורא. ועדיין, לא הרבה פחות סוסים מהcrf שבאופן מוזר משהו מוני נורא מתלהב ממנו.
אני שומע את הקידומת 2 לערך הספק דו ספרתי של אופנועים ונהיה לי טעם לא טוב בפה...
אני ממש לא מתלהב מה CRF אחרת היה לי אחד כזה באורווה ממזמן.
אני כן מתלהב מהסקי 350 שלדעתי הוא שילוב מצוין של משקל כוח ויציבות.
פחות מתאים ל hard induro אבל ממש מצוין ל trail
הרבה זמן חשבתי שדו"פ 300 הוא האופנוע שמתאים לצרכים שלי.
עד שהבנתי שאני לא רוצה כל הזמן לטפס על דברים, אלא גם סתם לנסוע מהר ולראות נופים.
ולזה מרובע 350 מצוין, לפחות בשבלי.
איתו לעשות מסלולים לא קלים בכלל של 70 ואפילו 90 קילומטר אפשר בקלות.
וכל זה בשעתים או שלוש.. ואפילו לא ממש מעיף.
אם הייתי גם רוצה לנסוע על כביש מרחקים ארוכים (יותר מ 10 קילומטר) יתכן והיתי שוקל CRF
וזאת כמובן כדי להגיע למסלול מסוים בשטח.
זה לא המצב אצלי, אין לי שום רצון לנסוע על הכביש., למעשה אני די מפחד מזה.
אם אני נפצע או נהרג מנסיעה על אופנוע אני רוצה שזה יהיה בגלל טעות שלי ולא של נהג ששקוע בטלפון.
נכון אני מגביל את עצמי לאיזור רכיבה מסוים או הקפצה עם נגרר.
אבל זו פשרה שאני מסוגל לחיות איתה.
DR250 היה אופנוע השטח הראשון שלי.ציטוט:
נכתב במקור על ידי מוני אורבך
יש לי זכרונות נפלאים ממנו, כולל רכיבה מחיפה לטיול שטח בהר הנגב ובחזרה, עם חברה מורכבת וצ'ימידן על הסבל.
מזל שלא סיפרו לי שהוא חלש מדי לכביש.
אם חוזרים לימינו אנו, אני נוטה להניח שרוב מוחלט של האנשים שקונים רכבי תחביב משקיעים זמן בתחקיר מקדים, ויודעים מה היתרונות והחסרונות.
די אר 600 הוא כמו דאסטר לצורך העניין: מכסה טווח רחב מאוד של שימושים בכביש ובשטח. זה לא יותר או פחות טוב מאופנוע אנדורו או מדו"ש קל.
שורה תחתונה, אם מישהו נהנה לרכב על ג'אווה או ווספה או ממותת אדוונצ'ר בשטח, שיהיה לו לבריאות.
לא הבנתי או לא מסתדר לי מה שאתה כותב.ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
Sent from my SM-N986B using Tapatalk
מודה באשמה (:ציטוט:
נכתב במקור על ידי איל מ
- - - Updated - - -
שלא אכתוב מגילה סתם, אז על מה אתה שואל? על העבירות של הdr או על ההליכה לאחור בהיבטי ירידה מצירים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי מוטי ג.
ירידה מצירים,
בדגש על למה פעם לא?
לא אתה או לא בגלל?
כי אני חושב, שהיום יש הרבה יותר מודעות בקרב המטיילים המתורבתים,
ואלה שלא, זה פשוט מתועד היום ברשתות אבל הנזק היה תמיד.
Sent from my SM-N986B using Tapatalk
לדעתי החריג נהיה נורמטיבי. אנשים נורמטיביים לגמרי רוכבים ללא מספרים בכביש ובשמורות טבע, ודי מופתעים כשאתה מופתע מזה שהם עוזבים את השביל המסומן ועולים בסבאבה שלהם להר הסמוך, דוך. אני לא זוכר את זה מהעבר, בטח לא כמשהו נורמטיבי.