טרופר הכי גרוע..
ג.נ. - אני לפני קניית טרופר נוסף לבית :rolleyes:
Printable View
אני כרגע עם ג'ימני ובמצב דומה (+1 בן חצי שנה) ומתחיל לחשוב על הרכב הבא.
למרות שלא יזמתי את השרשור, תודה רבה לכולם על כל המידע!
ד"א, שאלת תם - למה לא נשקלו לנדרוברים למינהם? דור 2 או 3... (אני מניח שיש סיבה טובה שאני פשוט לא מכיר 😀)
לדעתי אתה בכיוון הנכון.
מבלי לפגיע באיש- ניסן הוא אוטו מצויין עם יבואן ח#א.
אין הרבה חלקים אין הרבה מוסכים.
אז אם לא נדלקת עליו מסיבה מיוחדת- רד מזה.
ברירת המחדל היא טויוטה.
זה אוטו חסון ונפוץ ועם קבלות.
הוא גם שומר ערך טוב מכולם.
אם תמצא אחד שמור מיכאנית וקוסמטית- אתה על הסוס.
המיצובישי לא רע בכלל.
אבל לא מצטיין מול הטויוטה בכלום.
אם הנסועה הכללית שלך נמוכה- אמריקאי יכול להיות לטעמי פתרון עדיף.
אני משוחד, או מכור תלוי הגדרה.
הוצאות התחזוקה ועלות החלפים כנראה נמוכות משל יפני.
רמת הגימור ונוחות הנסיעה גבוהות יותר.
ב 60אשח
אפשר למצוא גרנד צירוקי שיסב לך המון אושר- הרבה יותר מכל דיזל יפני מיושן.
אני ואחי עמדנו לפני קניית suv לפני כמה שנים.
התעניינו שנינו גם בלנדקרוזר. אני לא אכנס לדיונים שיפתחו מלחמות, ומבקש גם ממי שמגיב לי שלא יעשה כן. בסופו של דבר הלנדקרוזר רכב מצוין, אבל במחיר שרוצים עליו אפשר לקנות שני טרופרים או שני דיסקואים. (הוא קנה טרופר, אני קניתי דיסקו).
עלות הקניה דאז+ ההוצאות על הרכב עד היום (כבר כמה שנים טובות), עדיין לא הגיע לעלות של הלנדקרוזר מאותו שנתון.
עם זאת, ראוי לציין שאז מחירי הטרופר והדיסקו היו ברצפה. מאז הם גם עלו במסגרת שגעון השוק.
שורה תחתונה,
היום,
הייתי קונה את הרכב הכי צעיר שאני יכול, גם אם זה אומר טנדר.
הטיולים שלי הם כבר מזמן לא לכבוש את המעלה הכי אכזר באזור. מג'יפונים כן הייתי נמנע.
אני בדילמה דומה, תקציב קצת יותר גדול, סביב 80-90K.
גם אני מתלבט בין פאג'רו לבין הניסאן, וגם אלי הגיעו שמועות לגבי אמינות נמוכה יותר של הניסאן.
למה לא גרנד-ויטרה מוגבה ומשופצר? אפשר לעלות בערך שנתיים בשנתונים, לאזור 2009-2010 עם 100-150K ק"מ...
הכל מתכנס בסוף לאילו מסלולים אתה מתכנן להכנס, וחשוב מזה, אילו רכבים יש לחבריך.
אם כולם נוסעים על suv ואתה על ג'יפון, ייתכן מאוד שתתבאס בטיולים.
זה לא שלא תעבור. ויטארה מוגבהת וממוגנת יכולה לעבור בהרבה מקומות. זה פשוט הקצב, ותשומת הלב שצריך להשקיע בכל מקום בו החברים בכלל לא שמו לב שצריך לעצור.
חבר לטיולים נוסע עם רכב כזה, הגבהת איירונמן, מיגון גחון וסף, וצמיגי מה שמכונה 50/50 סבירים.
אז כשהוא בא, לא נעלה/נרד את הורדית.
אבל להשתמש בדוגמאות ממחישות, אז צין לכל אורכו, עם מקטעי הבוץ והמדרגות לא היוו בעייה עבור הרכב.
והקצב איטי יותר בהחלט, אבל כמו שנאמר, לאט יותר במכשולים נקודתיים, ועם יותר תשומת לב ועוברים.
נקודה חשובה- כמה נוסעים וכמה מהם מבוגרים/מתבגרים?
זה רכב צפוף יחסית, וללא גגון אין לך יותר מידי מקום לציוד.
+1
נסיון דומה עם חבר בעל גרנד ויטארה מוגבהת באספיר וממוגנת.
הרכב מחייב קצב איטי יותר ותשומת לב כי נמוך, למשל בצין השתרך הרחק מאחור, נזהר ונסע כמו על ביצים.
לאחר כמה טיולים החליף קבוצה, כי פגע לו בהנאה לטייל עם suv כגון ל. ק, קינג ממוגנים ומוגבהים 2",.
ואכן צפוף למשפחה, גם עם גגון עריסה קטנה (גג קצר...)
Sent from my SM-G950F using Tapatalk
זו אמירה נפוצה, וכנראה נכונה ברובה לרכבי כביש, אבל בעיני היא לא בהכרח נכונה לרכבי שטח.
האבולוציה של רכבי שטח בשני העשורים האחרונים (כל יצרן ודגם בקצב שלו...) כוללת בד"כ 3 תהליכים עיקריים:
א. שיפור ביכולות האלקטרוניות/מחשוביות/בטיחותיות, וזה כולל בקרת אחיזה, כריות אוויר, בקרת ירידה במורד וכיו"ב.
ב. שינוי באופי המנועים אשר לרוב מאבדים מומנט בסל"ד נמוך לטובת הספק בסל"ד גבוה ונתוני זיהום אוויר משופרים
ג. נסיגה ביכולות המכניות, כולל מהלכי מתלים, חוסן כללי, חתך הצמיג (ולא תמיד המגבלות הן כחול-לבן - גודל הקאליפרים והמקום בכנף יכול להציג מגבלה אמיתית) והיכולת להחליף מכלולים בקלות לצורך שיפור והתאמה אישית של הרכב.
כשאנחנו באים לבחור רכב שטח, אנחנו צריכים לזכור שהמטרה היא בד"כ הנאה, ולשם כך אנחנו (כל אחד לעצמו) צריכים לבחור את המאפיינים שחשובים לנו ברכב. וזה אידיווידואלי.
חשוב גם לזכור שהתהליכים שתיארתי קורים בקצב ויחסיות שונים בכל דגם.
אני באופן אישי אוהב את הויטארה (הארוכה) הישנה, ואם לדייק עוד יותר אז את הדגם עם מנוע 16 שסתומים מוזרק (94-98). הדגם הקודם חלש יותר ורגיש יותר לשיפועים (קרבורטור), הדגם העוקב קצת כבד יותר.
יש שיעדיפו את הגראנד ויטארה דור 1 כי היא צעירה יותר ועדיין דומה במבנה וביכולות השטח.
הדגם הבא כבר נחות משמעותית מבחינת יכולות השטח, והאלקטרוניקה לא מצליחה לפצות על היעדר האחיזה. מבחינתי האישית זו כבר לא אופציה לרכב שטח (וכמובן שכל אחד יציב את הרף הזה לפי הציפיות האישיות שלו מהרכב)
רוצים עוד דוגמא ? רכב הטיולים שלי הוא צ׳רוקי ישן. אני יכול לשים בו איזה סרן שבא לי, מגוון רחב של גירים וטראנספרים וקיטי מתלים מפה ועד הירח, אבל אני רוצה להתייחס הפעם למנוע. מנוע 4.0L שמותקן אצלי במקור נחשב לאחד הטובים ברכבי השטח עם איזון טוב של יכולות ואמינות מוכחת לאורך שנים רבות, ובכל זאת עבורי הוא החלק המאכזב ברכב והייתי מעדיף מנוע שמכוייל יותר כמו מנוע הסיקס הישן יותר, עם המון מומנט בסל"ד נמוך. כנראה כשיתפנה התקציב יבוא במקומו סטרוקר (שהוא שעטנז של מנוע הסיקס והסופה) ...
רוצה לומר: לא בהכרח יותר חדש הוא יותר טוב, וחשוב לבחון כל דגם לגופו אל מול הציפיות שלנו מרכב השטח שאנו עומדים לרכוש.
קודם כל - תודה על כל התגובות!
בהתייחס להערות ולתגובות למה שכתבתי -
(1) בינתיים אין לי חברים עם רכבי שטח... לפני כעשור היה לי ג'ימני, והצטרפתי לטיולי שטח ברמת קושי בינונית, וללא כל שיפורים והגבהות הרכב צלח את המסלולים ללא קושי. נשארתי עם טעם של עוד, ועכשיו רוצה לחזור לטייל בשטח, בפורמט משפחתי - זוג + 2 קטנים. מקווה שעם החזרה לטיולים גם יהיו לי חברים עם רכבי שטח - נוכח הנכונות שלכם לתרום מהידע שלכם והניסיון בטוח שיהיו :-)
(2) התקציב שלי 80-90K מאפשר לקנות פאג'רו שנת 2008 לכל היותר, או גרנד ויטארה 2009-2010 ולשפר/להגביה במעט תקציב שיישאר. אני ממש לא מתחום הרכבים, וקצת הלכתי לאיבוד בין כל המושגים/שיפורים/שיפוצים/תיקונים, אבל כן הצלחתי להבין שצפויות לי הוצאות לא מבוטלות בתקופה שלאחר הרכישה, במיוחד אם יהיה מדובר ברכב ישן יחסית עם קילומטראז' גבוה. מאחר ולא רואה בתקופה הקרובה זמן ו/או ידע להתעסק עם רכב ישן ולשפר אותו משמעותית, הנטייה שלי היא להישאר עם השנתונים הגבוהים יותר, גם במחיר של רכב שטח שהוא קצת פחות "שטח", בהשוואה לדגמים הישנים יותר.
(3) אני נוסע די הרבה בכבישים, משהו כמו 20-25K קילומטר לשנה, וכאשר נתחיל לטייל אז אף יותר >>> לכן יש חשיבות גם לנושא הדלק ועלויות האחזקה. לפחות למראית עין, נראה לי שרכב חדש יותר, עם פחות קילומטראז', יעלה לי בטווח הקצר-בינוני פחות. מצד שני, לפי מה שהבנתי הגרנד-ויטרה יותר זללן מהפאג'רו (1:8 לעומת 1:10 בממוצע), וגם לזה יש משמעות של מאות שקלים בחודש; מנגד, עלויות הביטוח של הגרנד-וי נמוכות יותר (למיטב ידיעתי), ולכן יכול להיות שזה מתקזז...
(4) מצד שני, לא בא לי להיות מוגבל בטיולים, והתחושה שאני מקבל ממה שכתבתם היא שעם פאג'רו הטיולים יזרמו יותר בכיף, ובשביל זה בעצם אני רוצה לעבור לרכב שטח... :-) יותר מזה, למרות שאנחנו בפורמט מצומצם, בהחלט קוסם לי המרחב שבפאג'רו לעומת החלל הקטן בגרנד-וי - גם זה איזשהו ביטוי לכיף שברכב שטח עם פחות מגבלות...
(5) מצד שלישי, אולי אני משלה את עצמי? הרי טרם התחלנו לטייל, וכבר אני רוצה רכב עם "פחות מגבלות", ואולי יהיה חכם יותר להתחיל יותר בקטן, ובמידה והעניין "תופס" לשדרג בהמשך?
בקיצור, שוב תודה על כל התגובות שלכם, אשמח לקרוא עוד מהתובנות שלכם, כי זה עוזר לי להתבשל לקראת הרכישה :-)
שיהיה לכולנו שבוע טוב!
רק אל תשכח להוסיף לתחשיבים שלך גם ירידת ערך...
כרגע מחפש פאג'רו שנת 2008...
אשתי החליטה שאנחנו לא מתפשרים - היא רוצה צבע לבן, דגם DAKAR, יד 2, עם מעט קילומטראז', וגם שעומד בתקציב שלנו (80-90K)...
אמרתי לה שיש מצב שייקח לנו שנה למצוא... :-)
בהצלחה לכולנו!
אז ככה, בתור הפות״ש, אני שמח לעדכן אתכם שאחרי בדיקה של מספר רב של רכבים - היום נרכש סוף סוף הכלי הראשון שלי!
זה התחיל בחיפוש אחר פאת׳פיינדר. מכיוון ולקח לי המון זמן למכור את הפרייבט אז חיפשתי בעיקר מסוחרים וטרייד-אין.
ראיתי 2 כלים, וגם אם נראו טוב אז הסוחרים סרחו והורידו לי לגמרי. הבנתי שלא אמצע פאת׳פיינדר במצב טוב... משום מה לרובם לא התייחסו יפה.
לאחר מכן שקלתי קינג ארוך, אבל ההיצע היה מאוד קטן.
חזרתי לבייסיק המומלץ מכל סובביי - פרדו 01-02 ארוך. והצלחתי למכור את הפרייבט. ראיתי 4 כלים וכולם היו שחוטים, בלויים, 400k באודומטר ומחיר אסטרונומי לכלי שבפועל לא קרוב ליישור קו.
התייאשתי. והתקציב התקזז כי לא הכנסתי מספיק מהמכירות של האופנוע והפרייבט.
בראייה של תקציב שמתי מבטי על טראנו 2003 ארוך, שאפשר לקנות בזול, להגביה, לנעול והכל במחיר שפוי.
ואז לפתע התאהבתי, בפאג׳רו Q ארוך, שנת 2000.
קניתי, עם 285k באודומטר ועם עודף יפה מ40k שח לכלי שכבר יש בו הכל ועיניים יפות מזכוכית.
תתחדש, תהנה, וסע בדרכים משובשות.