ציטוט:
נכתב במקור על ידי יוני5
עד שיהיו 33 אני עלול למות. למרות שבכל חודש אני אומר לעצמי - יאללה, תתארגן על עוד סט גלגלים....
Printable View
ציטוט:
נכתב במקור על ידי יוני5
עד שיהיו 33 אני עלול למות. למרות שבכל חודש אני אומר לעצמי - יאללה, תתארגן על עוד סט גלגלים....
קטעים כאן.
אחרי שצחקנו, מה ההסבר האמיתי?
מהיכן נובע הדחף שלנו להתחתן?... ואני שואל מהפוזיציה של האידיוט שהתחתן ואחר כך החליף חדר בטיטניק....
ולעשות ילדים?... מוכרח להיות הסבר.
אצל נשים זה הכמיהה/יצר/רגש אימהי שהוא חזק מכל. אוקיי, ילד/ה אחד/ת. שניים. ויותר מזה?....
אבל אצל הגברים?... יאללה מסכימים כי האשה רוצה וזהו?.... עם יד על הלב, כמה מהזכרים כאן אשכרה רצה לעשות ילדים והרבה?....
לדתיים כמובן הכי קל - ככה כתוב בתורה. יש ציווי אלוקי. "פרו ורבו ומלאו את הארץ".
שם לא חיים עם בנות זוג ללא חופה וקידושין, מוכרחים להתחתן.
פעם היו טוענים שהם אשכרה גם לא מקיימים יחסי מין לפני החתונה, למרות שהיום רצות כל מיני שמועות ועדויות שהקרחנות שם חוגגות.
אבל החילונים - כל אחד מתנהל כמו שבא לו וזה אחלה - אז מה באמת הטריגר?.... כמה ילדים יהיו?.... או שהקטע של משפחה וילדים בעיתוי ספציפי ומספר מסוים של צאצאים אלה רק מוסכמות חברתיות? אופנות?... כמו קרוסאוברים?....
עכשיו, אחרי כל התשובות המלאות והמורכבות שעלו כאן, האם אנחנו אלופי העולם בטיפולי פוריות?
האם אנחנו מוכנים להשקיע ולהתאמץ הרבה יותר להביא ילדים גם כשרומזים לנו רמז דק כמו פיל שאולי לא?
וכמובן למה?
נכון שהריון מגדיל ציצים?
אעצור כאן.
1. סמל סטאטוס. בארץ מי שאין לו מסכן, ומנודה, והדודות חופרות לו וכו'....ציטוט:
נכתב במקור על ידי אייל
2. דתיים
3. לפעמים דווקא כשמונעים ממך משהו אתה רוצה יותר.
ואני בכלל חושב שצריך לקחת את הדיון לכיוון אחר:
בגי"ה- קשירת צינורית זרע.
לא אתה לא צריך לצפות לירידה, ההיפך, מגניב לצפות בהם הופכים להיות בני אדם.ציטוט:
נכתב במקור על ידי קייס קינום
מעניין מה שאמרת על ילדים בגיל מאוחר, אולי הורים 'מבוגרים' פחות חיים בתחושה שהילדים גנבו להם את החיים?
במקרה שלי זה אכן המצב. אני רואה הורים יותר צעירים מקטרים על ההפסקה שנגזרה עליהם בבילויים, קריירה, טיולים בחו״ל וכו׳ - מבחינתי מרגיש שמיציתי את הדברים האלה, עשיתי את הסיבוב שלי לטוב ולרע והתפקיד הכי מעניין עכשיו הוא להיות אבא. מה שכן, קצת קשה יותר כשסבא וסבתא כבר לא בכושר מלא :)ציטוט:
נכתב במקור על ידי מיכה100
הדוגמה הכי טובה שיש היא: אנחנו. בתי הבכורה נולדה אחרי שבועיים שלושה שגרתיים לחלוטין של זיונים (והריון בין לבין, עדיין אחלה זיונים אבל עזבו את זה, אל תגידו לאישה שאתם מרגישים כמו לזיין את ברבאבא, זה פוגע ברגשות וחלקן לא זוכרות את הסדרה).ציטוט:
נכתב במקור על ידי אייל
אשתי אמרה "הגיע הזמן" ואחרי חודש היא הייתה בהריון. לעומת זאת בתי השניה היתה אסון פוריות. וזו הסיבה לפער הגדול בין הבנות שלי. לפני 12 שנים, כך מתברר, היתי ממש אזור הסהר הפורה. מושבת זרעונים צפופה ומרשימה, נתקלים זה בזה וממלמלים "גם ליברטי זה ג'יפ". לפני שש וחצי שנים הרופא אמר לי שצריך משקפת לראות אותם שוחים. הבעיה היתה אצלי. למה? כי אני משתמש המון בסלולאר. אני סובל מסטרס תמידי שמתבטא בחרדות ודאגות. אני אוכל אדוויל כמו סוכריות. אני משחת זרעי לשווא המון ואני חשוף לקרינה ולאשתי. כשכל זה קרה לנו, אני היתי בקטע של "אז יש ילדה אחת, ביג פאקינג דיל, אנחנו אשכנזים בכל מקרה".
אשתי היתה זו שהסכימה לקבל במשך שנתיים זריקות בבטן, לבכות בלילות וכל זה, בשביל עוד ילדה. אגב כמו באגדות, הילדה השניה הגיעה אחרי שאני אמרתי לאשתי שהגיע הזמן לוותר ושאני לא אזרוק לפח את הבית הזה והזוגיות הזאת בגלל שהיא חייבת עוד ילדה ושאם כל הזריקות והתרופות באלפי שקלים לא עפות לפח, הנישואים ילכו לפח - והכל אכן הלך לפח, יותר נכון נתרם לנשים שלאיכולות להביא ילדים, שזהעדיף על לזרוק לפח תרופות. ו...............אחרי 3 חודשים היא היתה בהריון. אבל: שימו לב לנקודה אחת קריטית. הכל היה אשתי. כל ההחלטות, כל הקטע של עוד ילדה וכו. אני פשוט נסחפתי עם הזרם. זו האמת. אין גבר שאמר לאשתו "אני סוגר הברז" ושרד כדי לספר. ושימו לב לגודלה של הכניעה - זה לא שאני אמרתי לאשתי "אני מוכן למחול על עקרונותי כדי שתיקני אוטו" - אפילו לא "כדי שתקני בית יותר גדול". רוב הגברים שאני מכיר מוחלים על עקרונותיהם כדי לעשות את הדבר הגדול ביותר בעולם - להביא חיים.
כמוך, רק הרבה יותר מבוגר. כשהלכתי לקנות כיפות לברית של הבן שאלה אותי המוכרת כמה נכדים יש לי ומה מספרו של זה......ציטוט:
נכתב במקור על ידי קייס קינום
כן, הייתי צעיר ופוחז גרתי בעיר החטאים הרבה שנים, בעל דירה, מכונית חדשה, ואחד הרקדנים הטובים בחוג לריקודי עם בעיר שהוא אגב (החוג) מפגש חברתי יחיד במינו שבו יש לך לגיטימציה לחבק בחורה זרה, להסתכל לה בעיניים ולמלמל באוזנה משהו בנוגע למראה שלה, ובו בזמן אתה משכיב אותה בטנגו מהיר או שאתה מניף אותה אל על....
האמת, אני לא יודע כמה ילדים יש לי. כמעט בטוח שיותר משני הנוכחים, ואני באמת מצר על כך שמפאת גילי הבאתי רק שניים.
שנים לא רציתי, חייתי חיים כיפיים נסעתי לחול, פגשתי הרבה בנות שרצו, אבל אני לא.
לא יודע מה באמת היה הטריגר באיזה שהוא מקום הרגשתי גלמוד. הריגושים של פעם כבר לא עשו לי את זה. משהו היה חסר.
החוסר הזה מגיע לרמות של השפעה פיזית על תיפקודי הגוף שלך שלא לדבר על ההשפעה הנפשית. אתה הופך לאדם סר ונרגן הכועס על כל
העולם ומקבל את אותו פידבק בחזרה, פורפטו מובילה שמזינה את עצמה ככל שחולף הזמן. סיוטי לילה מתמשכים, גלי זיעה ששוטפים אותך(ולא בגלל הגיל) והתקפי בכי שקט עד צעקות קורעות לב כשניתן.
אז יסלחו לי כל אלו שטוענים שהילדים מקלקלים או מפריעים להם בחיים. כל הקריירות כל הנסיעות והטיולים בעולם כל הבנות שתיהיה איתן...
כל זה כקליפת השום בעיניי. הערך החשוב המשמעותי והמשפיע ביותר על חיי אדם הוא המשפחה הגרעינית והמורחבת, וחברים.
וכך בגיל שרובכם הפכתם או תיהפכו לסבים אני אהיה רק אבא, אבא מאושר מהתא שהקים עם בן ובת מקסימים חכמים ויפים.
שמח שלבסוף הצלחתי להתגבר על עצמי פחדיי וחולשותי ולהקים משפחה.
זוהר, מעכשיו אתה הגיבור שלי !
וכל מה שסיפרת רק מחזק את המתמהמהים. נסיון החיים שלי מלמד שזו הדרך הנכונה אם בכלל עבור גברים - קודם כל לחיות, למצות את החיים כרווק, להתבסס בזכות עצמך, עד שתגיע למצב שזה מה שחסר לך בחיים ואז תמסד קשר (בליווי עו"ד יקר) עם בחורה צעירה ממך באי אלו עשרות שנים שחסרה לה דמות אב והיא מעוניינת בבטחון כלכלי. זה לא ישנה את העובדה שזה צורך אגואיסטי לחלוטין, אבל לפחות זה יהיה הצורך האגואיסטי שלך ולא של בת הזוג שתפסה אותך צעיר ולא מבין מהחיים שלו.
שלא תבין לא נכון....
הילדים הם אושר צרוף.
ה-20-30% מהזמן שאנחנו מתמוגגים ונמסים מהם - שווים, ממש שווים!! את כל שאר הזמן בו הם מטרטרים לנו במוח, מעצבנים, מייצרים לנו בלגן, הוצאות, עצבים ומרוקנים לנו את האנרגיה....
אם רלונטי עדיין למישהו מהצעירים פה, ריקודי עם זה המקום האידאלי להתחיל עם בחורות, אני אומנם הייתי רקדן עלוב למדי אבל זה לא באמת שינה, כמו שזוהר כתב, איפה יש לך אפשרות להניח את היד על בחורה, להצמיד אותה אליך עוד לפני שהוצאת מילה אחת מהפה?ציטוט:
נכתב במקור על ידי זוהר לב
ואחרי קצת הצמדויות הדרך למקומות אחרים כבר קצרה (ביחוד אם יש לך וספה מקרטעת כדי להחזיר את העלמה הביתה בסוף הערב, עדיף אפילו על ג'יפ במקרה זה)
אשתי מאוד התבאסה שהפסקתי ללכת לריקודי עם כשהקשר ניהיה רציני, הייתי צריך להסביר לה שאין לי יותר מה לחפש שם, גברים לא באים לשם לרקוד.
ריקודי עם זה לא שנות התשעים ? זה עוד קיים ?
לצעירים וגם למבוגרים שזה רלבנטי להם - יש טינדר , גם לא נהוג כבר להחזיר הביתה ככל הידוע לי , גם לא לשלם על הבחורה בדייט.
אני בעד שאנחנו האנשים מהשורה נפסיק להגיב פה וניתן לדרור ברלי להגיב לתומר הדר, ואז הדר לברלי וחוזר חלילה.
זה יהיה דיון גיפולוג הטוב בהיסטוריה.
ו...חזרה לנושא הדיון, אני בן 31 היום, בגיל שכבר זיוני המוח על ילדים עולים מדרגה.
לעניות דעתי אתם תתחילו לראות את גיל הבאת הילדים עולה ועולה ועולה ויש לנו הרבה סיבות טובות לכך.
אבל בטופ טופ של הסיבות (ולא בטוח שמקבלת את הבמה כראוי) נמצאת התנפצות הציפיות שלנו ממה שחשבנו שיהיה פה כש"נהיה גדולים".
אנחנו מתחככים במערכות השונות במדינה ולא מאמינים שמה שראינו עולה ועולה ומתקדם ומתקדם כילדים ונערים, תקוע לחלוטין במקום.
אני מדבר על חינוך ואקדמיה, בריאות, משרדי ממשלה, בירוקרטיה, משטרה,בתי משפט, עיריות וכדומה...
בעוטף עזה בכלל שלא נדבר על ביטחון, ויתרנו.
דירה ? על כמה משכורות אנחנו עומדים היום ? 190 ?
ומשבר הקורונה נתן את המסמר האחרון בארון.
תמיד הרגשנו שבמשבר אמיתי בסוף בסוף ישימו בצד הרבה מהזבל, שהchecks and balances העמוקים שעוד נשארו לנו ילחצו על הברקס. ומישהו למעלה יפסיק עם המשחקים של גיל 5. אבל לא.
יתרה מכך, אני חושב שבני דורי שהיו שכירים אבל צמודים לעצמאים בתקופת הקורונה (כמו שיצא לי) בכלל עם הלסת ברצפה מרוב הלם. תחושה שלאף אחד ברשויות לא אכפת ממך אבל ברמות הכי מגעילות הקיימות.
כשאני, ומאמין עוד הרבה אחרים, שואלים את עצמנו האם לילד שלנו יהיה טוב במדינה במצב הזה, התשובה מאוד גבולית.
זה לא מה שרצינו.
ולכן הציבור החילוני השפוי דוחים ודוחים עד שאולי יתבהר פה הערפל.
אנחנו הינו פוגשים את המיידעלעך הכי ענוגות בריקודי עם. הנועזים היו עושים צ'רקסיה כשבחגורתם דג מלוח, קצת חלה טריה ואקדח מאוזר כדי שלבחורה יהיה משהו טוב לאכול כשנביא אותה לגורן ולנו יהיה משהו לאיים על הפדאיון אם הנוטרים לא היו מצליחים לעצור אותם והיו מגיעים לעשות בנו שמות.ציטוט:
נכתב במקור על ידי alto
טעות בידך. דרור חבר שלי מעל 15 שנים. לא ברמת ה"חבר שלי" חארטה אלא באמת חבר שלי שמקבל ממני שיחות כשאני מודאג, לחוץ וצריך עזרה במיליון דברים. קודם כל, אני מסכים לחלוטין עם דרור. דעתי אינה שונה משלו. שנית, ההבדל ביני ובין דרור הוא שאני בזוגיות טובה עם אישה טובה. אבל דעותינו בנושא הילדים כלל אינן שונות. ושלישית - דרור מתנסח כאן כהרגלו, כלומר ללא שמץ של עדינות, אבל מי שמכיר את דרור יודע שמה שאתם מקבלים כאן זה הברלי העדין. אתם פשוט לא מבינים וניכר שדרור לא נכנס לפירוט, אבל אני אציין שמה שדרור אכל בחייו מנשים שלקחו אותו לרבנות וניערו עד שיצא כסף, ואז יצא כסף קטן ואז בסוף יצא רק דם - כנראה שרוב האנשים שהיו במצבו של דרור היו מזמן עם חבל סביב הצוואר מנסים לבעוט בכיסא.ציטוט:
נכתב במקור על ידי kd2
האם יתכן שאתה וניר צוחקים על הגיל שלי?? כי אם כן אתם צודקים:(ציטוט:
נכתב במקור על ידי hadtomer
אגב זה היה אחד השיקולים הכי משמעותיים שלי באי - הבאת ילדים במשך הרבה שנים. וזה היה לפני עשור, לא בחרא מדינה שיש לנו כיום.ציטוט:
נכתב במקור על ידי kd2
לא, האמת היא שתהיתי אם זה חזר...ציטוט:
נכתב במקור על ידי alto
הציבור החילוני עושה ילדים יותר מאוחר מפעם אבל הוא עושה יותר ילדים. אני לא זוכר תקופה עם כל כך הרבה משפחות חילוניות (או דתיות לייט) עם 4+ ילדים כמו שיש עכשיו, ולא מתוך עוני ובורות אלא להיפך, אצל המבוססים יחסית.ציטוט:
נכתב במקור על ידי kd2
(זה לעומת הציבור בכמה ממדינות אירופה החילוניות והשפויות שהפסיק כמעט לעשות ילדים בכלל)