Printable View
דרור,
רחוק מהרעש וההמולה אבל עדין קרוב במידה וצריך,
סע לחצבה, כנס לנחל שחק לכוון מזרח לאחר מס' מאות מטרים אתה מתנתק מהשטחים החקלאיים, ממשיך עוד מעט ומוצא את הזולה הרצויה ומתנחל.
ללא שטח אש, ללא שמורת טבע (או בעיית חניון לילה) עם הרבה זנבנים (ביום), אם יהיה לך מזל גם ארנבות, צבאים ו..זאב אחד או שניים.
גם מנחל אמציה לכוון מזרח ניתן למצא ערוצונים.
תהנה.
כשתגיע לאן שתגיע, שלח SMS לאחד ממקורביך עם הנ.צ שלך (בהנחה שיש עוד קליטה) או צא כמה ק"מ אחורה כדי לשלוח וחזור לשטח. הבטיחות מעל לכל. (גם מעל לנפש).
ועוד הצעה, אמנם קצת מפריע לבדידות וצורך מים ואוכל, אבל כלב כשותף יכול להיות נחמד.....
מבחינתי כאחד שהוא בוגר הכחות המזוינים בתקופה שניווט היה לנוע לבד בלילה בשטח בלי מכשיר קשר בלי מפה פתוחה בלי GPS רק מצפן משובצר לאפוד ושתי מימיות לכל המסלול שנלמד בעלפה ובחורף בלי סוודר או מעיל רק מחסנית נוותבים אז לשבת בלילה לבד בשטח רק אני והגיפ שלי מורידה ממני כמה שנים טובות לכל לילה ומחזירה אותי לצעירותי
רק עצה אחת לי לבנות אוהל ליד הגיפ אבל לא לישון בו החושך הוא הסמיכה הטובה ביותר והמבין יבין
(מפהציטוט:
נכתב במקור על ידי elro
אני מאוד אוהב טיולי בדד ועושה זאת מדי פעם, אבל מניסיוני שלי אחרי יומיים שלשה שלא פגשתי נפש חייה מלבד חיות השדה אני מתחיל לדבר ליוחנן הטרופר שלי וזו ממש לא מכניס אותי למצוקה באמת. הבעיה מתחילה שיוחנן הגיפ עונה לי ואפילו בדברי טעם אז אני מתחיל להלחץ ולהבין שמשהוא אצלי בראש לא בסדר, פעם אחרי כמה ימים עליתי למצוקי דרגות להתקלח ולישון בשקט ולדבר קצת עם אנשים.. ובפעם האחרונה ליד חצבה לכיוון מזרח אחרי כמה ימים לבד פתאום הגיח גיפ האמר צבאי שעצר כמאה מטרים מהמיקום שלי זה היה סיור מדברי מאוד שמחתי להזדמנות להחזיר לעצמי את כושר הדיבור. פתאום גיליתי שיש בנות לוחמות כוסיות בצבא (במדבר כל דרדר פרח לא?) וגם כלי הנשק שלהם היו חדשים כאלו שאני לא יודע לפרק ולהרכיב הרגשתי מה זה זקן מתושלח. הם עצרו לארוחת בוקר ואני הצטרפתי לקפה שלהם מאוד שימח אותי לדבר למשהוא שהוא לא הגיפ שלי
שבוע אין מצב שאני אחזיק לבד! אולי יש? אבל אחר כך אצטרך חופשת אחלמה בשלוותה או בגהה
ציטוט:
נכתב במקור על ידי zviki
הפחד הזה שאתה מתאר הוא מחסום ידוע שהרבה ניתקלים בו, אם היית יודע כמה אנשים לא גמרו בזמנו מסלולים בצבא או אפילו בה"ד 1 בגלל החרדה הזאת? באותה תקופה שעוד ניווטו בדד. אין אחד שלא נאבק בזה בהתחלה אצל מרבית הבריות ברגע שעברת את המחסום הפחד מהלבד מחוץ לציוליזציה בחושך החרדה נעלמת, ואצל מיעוט זה פחד משתק שלא עוזב והם לא מתגברים עליו לעולם.
יש לי ספקות לגבי מסלולי ההכשרת הלוחמים היום שאינם מכילים יותר ניווטי בדד במרבית היחידות הלוחמות הרגילות והלא מיוחדות כולל בה"ד 1 (בגלל תאונות אימונים של אנשים שנפלו לבורות וממצוקים ונהרגו) אבל מי אני שיעביר ביקורת על הצעירים תרח זקן עובר בטל כדאי לי שאשב בשקט על הספסל בגינה הציבורית בשמש ואסתום תפה!
ציטוט:
נכתב במקור על ידי elro
הרבה שנים לא עשיתי את זה וכשעשיתי זה היה עם תיק וברגל.
בדרך כלל עם חבר עורף שיודע לאן אני הולך ומקבל 4 סמס קבועים ביום, התעוררתי, הגעתי לסיאסטה, יצאתי מהסיאסטה, הגעתי לנק' לינה.
כיוון התקדמות היה בסמס, ורוג'ומים השארו בשטח.
בנוסף מידי פעם הייתי חובר לאזורים מטויילים מאוד (כמו עין עבדת לדוגמא), כדי לשנורר אוכל ומים.
מנסיוני, אחרי יום יומיים באותו מקום, עם ספר או בלי אתה חייב להמשיך לנדוד.
באותה מידה השינוי פאזה הכי מענג זה לנוע לא לפי תוכנית אלא לפי המצב רוח.
פשוט תיסע, תשתדל לא בשמורות כדי שאם פתאום תראה איזו אבן שתאהב, תהפוך אותה לבית ליום יומיים.
ואל תשכח לבחור חבר עורף, שלא מחזיר סמס.
מי התחייב לשבוע?...
אני לא מתכוון לסבול אלא להירגע.
אם יבוא לי לדלג ממקום למקום - זה מה שאעשה. בשביל זה יש ג'יפ.
אני מצטייד לשלושה-ארבעה ימים ונראה מה הלאה. בהחלט ייתכן שיימאס לי ואתקפל הביתה, אבל באותה מידה יש מצב שזה יהיה כל כך מוצלח עד שאצא לכביש עד תחנת דלק/ישוב קרובים כדי להצטייד ולהמשיך עוד יומיים-שלושה במקום אחר.
לגבי הקמת אוהל אבל שינה במקום אחר - נקודה למחשבה, למרות שאני פחות בהיסטריה ממשוטטי לילה למיניהם, כי אני משוכנע שאפשר למצוא חורים נסתרים שאף אחד לא מטייל בהם בלילות. בנוסף, אני שוקל ברצינות לשפצר לעצמי אפשרות לישון בנוחות בתוך הג'יפ עצמו.
דרור, אתה בטוח שאתה מוכן לכל השקט הזה?
אתה מגיע מעיר סואנת מוקף באנשים, ופתאום אתה חותך הכול ועובר למדבר, בלי אנשים בכלל, לשבוע?!
נשמע מאוד רומנטי ומלהיב, אבל אולי אתה בכלל לא מוכן לכול הלבד הזה.
אני אומר, מה רע בעוד חבר?
סע עם עוד חבר (אפשר גם חברה, אבל זה מכניס מיד לחצים רומנטים) שגם הוא מחפש שקט.
כמובן כל אחד עם הרכב שלו.
תפסו זולה במרחק 100 מטר אחד מהשני.
משעמם? לבד? אפשר לחבור.
רוצים יותר שקט, הוא תופס גבעה אחת, אתה את השניה.
כך תוכל לראות אם בכלל כל השקט הזה מתאים לך.
ואם כן, תפדל תפרידו כוחות וכל אחד יסע לכוון שלו.
אני עשיתי זאת במשך מספר שנים, יצא לא רע בכלל.
אז ככה שתסע ל״ לבד״ תגיד אחרי יומיים איפה אתה אני אתנקם שניים שלושה ק״מ ממך שלא יהיה רעש. אדליק את המנגל עם גושון אנטריקוט אפתח בקבוק לסנטה. רק מהארוחה תזחל בשקט בשקט לנשנש. אני אכין לך מנה בצד שלא נראה ולא נדע. שהיא תעלם אדע שאכלת לשובע.
נ.ב. יישן נהדר בשטח שהאקדח שלי מתחת למעיל ככרית , וכן. לעיתים השקט מלחיץ. אז נרגעים עם איזה בארי ווייט.
זה בדיוק כל העניין. העיר הסואנת ומסריחה הזו עלתה לי עד כאן (היד על קצה הראש) והעבודה עם הלחצים שלה, והטלפונים, ובני האדם שמקיפים ומציקים ודורשים צומי 24/7 גורמים לי לחפש כמה ימים של שקט מוחלט. לא חברים ולא חברות ולא ילדים ולא נשים ולא נעליים. שקט.
מצד שני, שום דבר לא קשיח. כל תכנית היא רק בסיס לשינויים.
לפותח השרשור:<o:p></o:p>
- השאלה הנכונה שצריך לשאול היא מדוע אתה לא רגוע? יכול להיות שאם תמצא את התשובה לכך לא תצטרך לחפש אותה רחוק בחוץ (הטבע לא נמצא רק בחוץ, הוא נמצא גם בך). <o:p></o:p>
- למה יש צורך להתמסטל עם אלכוהול וסמים כאשר נמצאים בטבע? הטבע לא מספיק ממסטל?!
- הפחד הנובע מרובם של התגובות קצת מוגזם והמרחק בינו לבין המציאות גדול (אם לא היית רגוע מקודם עכשיו זה בלתי אפשרי להיות רגוע).
- אתה לעולם לא תוכל להיות רגוע כל עוד אתה משתמש באותו כלי - שיצר לך את המהומה, שממנה אתה רוצה לברוח – כדי להיות רגוע.
הו, הנה פסיכולוג השטח התורן.
בטח תיכף תנסה למכור לי איזו סדנא למודעות עצמית?
תן לו/ה להתבטא, אולי יהפוך את השרשור הזה לקצת יותר גברי...
שיתבטא חופשי, זה לא משהו אישי נגד מישהו שאני בכלל לא מכיר - אלא משהו שיש לי נגד סדנאות השרלטנות האלה שמילא אם הן מרוקנות לאנשים מבולבלים וחלשי אופי את הארנקים... אבל חמור מזה - הן בוחשות להם בראש ומפרקות להם את המשפחות. הצורה שהוא פנה אלי הזכירה לי אותם, ואם הוא לא קשור לזה - אני מתנצל.
למה אני לא רגוע? לחצי העבודה והחיים בכלל. זה התפתח לבעיה רפואית.
חוץ מהשינויים באורח החיים (הפסקת עישון, פעילות גופנית אינטנסיבית וכו') אני חושב שאני יודע מה עוד יעשה לי טוב, ואני מתכוון לעשות את זה. אם זה יהיה טוב כמו שאני חושב, אני אהפוך את הגיחות האלה לכמה ימי שקט במדבר למשהו שאני אעשה כמה פעמים בשנה.
אתה רוצה פתרון שירגיע אותך ? תקפוץ לתאילנד או למנילה. שבוע עד 10 ימים, הרפיה ברמה שאף עץ שיטה לא יכול לספק ;)
דרור !!!
,,"למה אני לא רגוע? הפסקת עישון, פעילות גופנית אינטנסיבית וכו'"......
אוו,,הגענו למהות הבעייה (:,,,
פעם פעם מנזמן כשיוסי ביילין (כן, היה אחד כזה) היה סגן שר החוץ הוא ביקר בניו-דלהי ואחרי איזה ערב רשמי "קפץ" לבקר תרמילאים ישראלים באיזה ROOF. תו"כ העברת באנג בין החבר'ה במעגל, החליפה השחורה והעניבה האדומה שאלו "אבל מה יש לכם כאן שאתם לא יכולים למצוא בארץ...". התשובה היתה צחוק מתגלגל והעניבה החווירה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי GodsFather
דרור, בוודאי תסכים שביילין איש חכם. עזוב אותך משטויות. את מה שאתה יכול למצוא בתאילנד/מנילה אתה יכול למצוא בשטח ואת מה שתמצא בשטח תמצא גם בחולון. ספר לכולם שאתה נוסע לחופשה בחו'ל, הכן מלאי מזון, ספרים וסרטים, אל תצא מהבית שבוע ותזכה ביופי של מנוחה+חסכון בדלק. זכור-אתה יכול ללעוס חוט,אבל אתה לא יכול לקשור מסטיק (שאולי/ארץ נהדרת בסדנת ויפאסאנה. האומר דבר בשם אומרו כאילו הביא גאולה לעולם).
צא בהצלחה.
דרור ,גם אני טחנתי כמויות של סיגריות עד לפני שנה ורבע.אני מרגיש שאני נעשה מטורף מיום ליום כולל תופעות פיזיולוגיות מאד משונות,אני לא צוחק.
נראה לי קצת משונה החיפוש העצמי לבד הזה שלך.
לי יש נוהל קבוע של פעם בכמה שבועות טיול חברים קרובים מאד (לא כולל נשים),סוף שבוע שני לילות ,אוכל טוב,שתיה טובה והמון אבל המון צחוקים ,ששרירי הבטן והפנים כואבים גם שבוע אחרי.
להגיד לך שזה עוזר,לא יודע.
אני לא יודע מה היה קורה לי בלי זה.
עכשיו מנסים לשכנע אותי לא לצאת?
תשכחו מזה. זה מתבשל הרבה זמן, וההחלטה כבר נפלה.
זה כבר לא "אם" ואפילו לא "מתי, (עוד מעט, כשיהיה קצת יותר חמים ביום והרבה פחות קפוא בלילה) אלא רק "לאן".
אנשים שולחים לי ה"פ עם רעיונות ואני מרכיב לי מהם וואחד פאזל. ללא ספק יהיה לי לאן לדלג.
דרור דירבאלאק אתה לא יוצא!!
אתה לא רוצה שאני אגרור אותך ואת הסופה שלך עם הסמוראי שלי...למען האמת שנינו לא רוצים את זה...
אל תקשיב לאף אחד בקטע הזה. תצא, רק תוודא שאנשים יודעים איפה לחפש אותך, ושיש לך מספיק מהכל, ואנשים בדקת קריאה אם קורה לך משהו.
אתה גם יכול בכיף להשתמש בי אם תצטרך...