1 קבצים מצורפים
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
ברנרד היקר, אני חייב להבין איך אתה אומר שרוב האמריקאים חייב בסברביה, אם מסתכלים על נתונים, מדובר על פחות מ25% מהאוכלוסיה אשר גרים במקומות שאינם ערים גדולות, מתוך 285 מיליון תושבים, 225 מיליון חיים בערים או עיירות עם למעלה מ50k תושבים.
אני קורא את מה שאתה כותב וזה מזכיר לי את החיים בחוף המזרחי אך המצב שונה לגמרי ממקום למקום, ניקח לדוגמא את אורנג' קאונטי, אפילו אלך למקומות אחרים ופחות מבוססים כלכלית כמו סאן ברנדינו, שם, מרחק של כ70 מייל מלוס אנג'לס החיים שונים ממה שאתה מתאר, מעמד בינוני משהו.
חבל שהטיול שלכם נעצר ולא הגעתם לאיזור, החיים פה שונים לגמרי, (רק עכשיו פתחו דאנקן דונאטס בלוס אנג'לס, סניף יחיד, שיבורך ממציא הבוסטון קרים).
הקפה פה מאוד תלוי באיך אתה אוהב אותו, דאנקן עשים לאטה מצויין, הקפה השחור פה הוא למעשה נס קפה רק בלי חלב, למזלי פה גם מגישים קפה בוץ בהמון מקומות, וdrip coffee מסתדר לי יופי עם הבראנץ'.
שוב, עולם ומלואו ממקום למקום.
אתמול לקחתי מישהי לטיול בעיר, עם הג'יפ, בחורה שפגשתי לפני כחודשיים בדיוק כשהגיעה ללוס אנג'לס מניו יורק, יהודיה, בת גילי, דומה לאליזבת' טיילור הצעירה, צירפתי אותה למעגל החברים שלי, אז אתמול יצאתי לכיוון העבודה, בעודי נוהג בין הגבהות הבנתי שהיום כל כך יפה, השמש זורחת, אעשה פרסה ואוותר על יום העבודה וכך עשיתי, התקשרתי לשכן שלי שרכש קאדילק סוויל ישנה לבדוק עם הוא בבית, השיב בשלילה, קבענו לערב, התקשרתי לגברת, היא גם ככה לא עובדת והתייצבתי אצלה תוך כמה דקות, ואז התחיל הטיול, מה שהמון אנשים לא יודעים על העיר המדהימה הזאת, לוס אנג'לס, עיר שמשווקת לעולם בתור עיר צפופה, הומה, רועשת ולפעמים בעייתית היא דווקא אחת הערים היפות שפגשתי, מעבר לתרבות ואומנות שיש בשפע (אני גר במרחק הליכה מ4 מוזיאונים גדולים) יש פה נוף אירופאי ואוכל מדהים, דגש גדול על בריאות, הגוף והנפש, וכמובן היסטוריה שמסובבת את הראש לבחור נוסטלגי שכמותי.
לקחתי את הגברת למקום שנקרא אגם הוליווד, נסענו דרך הגבעות, הכל פסטורלי, שכונה שנבנתה בתחילת שנות ה20, הוליוודלנד קראו לה המפרסמים, נסענו כמעט עד לשלט, רחוב קטן וצר שמתעקל ימין ושמאל ומטפס כמעט עד לסוף ההר, ארכיטקטורה מהממת מסביב, משם לכיוון אגם הוליווד, בלב העיר, אגם ענקי, נקודת תצפית על ההר מעל האגם, מסתכלים סביב והכל כל כך אירופאי, אפילו הבניה, הבתים בחוף המזרחי בנויים כל כך שונה, כל כך פרקטי ופה, מיני אחוזות, תקרות גבוהות וחלונות מעוגלים, מרפסות, בתים רבים הזכירו לי את הבית של סבא ברחוב שישים.
יש פה אורך חיים שונה, רגוע מאוד, תכנון הרחובות נעשה בקפידה, הבניה גם כן, חיי לילה תוססים שפונים לכל אחד ואחד באוכלוסיה, והדבר האחרון שאני יכול לאמר הוא שמפחיד להסתובב פה בלילה, הכל מחולק למעין רובעים ולהבדיל מניו יורק, פה הכל נמוך ורחב, לילה, בא לי אוכל פרסי, כ20 מסעדות ברדיוס של 10 מייל ממני, אוכל אתיופי? אסע לאתיופיה הקטנה, מספר מסעדות אותנטיות מצויינות, בא לי קצת ג'ז, ימי שישי במוזיאון LACMA, הופעה חיה בליווי שמפניה ואומנות, ימי ראשון מלון הW הופך למקום בילוי מוסיקלי משהו עם הופעות חיות של ג'ז וכמובן כניסה חינם, מסיים לעבוד, נוסע על סאנסט בולוורד לכיוון הבית, זמן מצויין לקרוא את השלטים על rainbow room האגדי, הroxy, אולי קצת בידור, הקומדי סטור הכי ניצב לו בגאווה שנים רבות על לב הרחוב, וכמעט בכל יום אפשר לראות שם פנים מוכרות כמו רוב שניידר שמחליט להפתיע עם סטנדאפ ספונטני, ג'ף רוס שיושב שם כמעט כל ערב, כל התעשיה מסביבי וזה לא דבר רע.
בלילה ענקית של תרבויות, עיר שנבנתה עם השפעות חזקות מהתרבות ההוליוודית של שנות ה20, מקום מאוד אהוב עליי הוא הchateo marmont, מלון עתיק על צלע ההר, מסעדה משובחת שמזכירה לי את סצינת החתונה ב"הסנדק", ובר אלגנטי שמנגן מוזיקה משובחת של פעם, כייף לשבת על בר מעץ שבטח נכרת מתישהו לפני מלחמת העולם השניה, ללגום Benedictine כשברקע גרייס ג'ונס ממלמלת לה בצרפתית.
אני סתם זורם וקופץ מנושא לנושא, תסלחו לי, קצת מעופף היום :-)
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
נו באמת, בן.
אתה לא קורה את ההקדמות שלי?
אני רואה את השחורות ואת ההזוי ואת המצחיק ואת השלילי וה"שלילי".
יש גם הבדל בין מה שאתה קורא "סוברביה" לבין מה שאני קורא..
אצלי סוברביה זה לא רק "פרבר" וגם הבהרתי את זה. לונג איילנד, למשל, חלק מהעיר ניו יורק והרובע הגדול ביותר שם (ובהחלט עם יותר מ-50K תושבים), נכנס לקטגוריה של סוברביה.
כך גם רוב השכונות בקווינס.
מין אזורי שינה, בלי גורדי שחקים - שהרי ברור לכל מי ששכל בראשו שלונג איילנד והברונקס וקווינס הם פרברים של "העיר" - של מנהטן (ברוקלין זה סיפור אחר..).
ואפרופו מחוז אורנאנג'.
מחוז אורנאנג' שאני מכיר (במדינת ניו יורק) הוא בדיוק מה שאני מתאר - זה אותו מקום בו מצולמת הסידרה של בוני האופנואים האלה. האבא והבנים שרבים..
ונכון.
החוף המערבי שונה לגמרי - יותר "מפורז".
אני זוכר שחבר שלי, שגר בלוס אנג'לס לפני איזה עשרים שנה, לקח אותי לחנות "פה קרוב"... נסענו יותר מחצי שעה, כולל כמה מחלפים וכבישים מהירים ו... לא יצאנו בכלל מהעיר...
כמובן שאני מקצין וציני וסרקסטי ואני מקווה שלכולם זה ברור.
אנחנו גרים 1/2 שעה מפילדלפיה ושם ... עולם אחר לגמר.
וסביבי, כמו שאתה יודע, יש פינות חמד ואגמים וחופים נהדרים - אבל זה כולם מכירים מספרי התיור והטיולים ומהטיולים המאורגנים (יותר או פחות).
משפחה עם ילדים (שזה הרוב בארה"ב :(), לא יוצאת כל יום לקומדי סטור או לטיול ספונטני באגם - הם עושים כאלה דברים בסופ"ש (רשימה נפרדת כבר בקנה - סופ"ש של ארה"ב) אבל רוב הזמן זה לא טיולים וארועים - זה הדברים הקטנים, כמו תפילה זריזה ב DRIVE THRU ואיסוף שלכת (מכה שלא מבין איך לא נפלה על המצרים..) והסעות לביה"ס וחוגים (כן.. גם מזה המצרים הצליחו להתחמק... ימח שמם)...
בועז...
אל דאגה... לפני שאני אסיים פה, עוד תעלה פוסטים שאפסיק:)
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
כייף להיות רווק פה :-) ואכן אני מבין את הציניות, 3 שנים בזבזתי בחוף המזרחי,בין אם זה בעיר הגדולה או בקווינס, מרלטון, עכשיו בדיוק נכנסתי לחנות הצעצועים.
כלי עבודה והמון, כשנכנסתי בדיוק התחיל all of my love של הזפלין ולרגע הרגשתי גן עדן.
אני בא לפה סתם, נהנה להסתכל על קומפרסורים, למרות שכבר יש לי שלושה .
http://tapatalk.imageshack.com/v2/14...dae6bc6c6a.jpghttp://tapatalk.imageshack.com/v2/14...5b670d97a7.jpg
וכמובן להתלהב משטויות
http://tapatalk.imageshack.com/v2/14...e246609bb8.jpg
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
שנייה של רצינות.
פתאום חשבתי על זה שלא כולם מבינים את חוש ההומור שלי ואת עולם המושגים שלי..
זה + ה"פ שקיבלתי וגם מצביעה על כך שלא לכולם הבהרתי מה הכוונה.
אז מה שאני מעלה פה, שנרמז בכותרת, זו ראייה קצת שונה לחיים בחו"ל/ארה"ב.
מעבר לעובדה שהחיים פה, כהגדרה, קלים ונוחים הרבה יותר מאשר בארץ יש פה המון דברים, שלנו כישראלים, לא בדיוק מסתדרים ולא מובנים מעליהם.
לדוגמא - לוס אנג'לס (וביקרתי שם כמה פעמים - שונא!!)
בהגדרה הדבר הזה מוגדר כעיר/כרך למעשה זה אוסף (אינסופי) של מה שאני מכנה "סוברביה" - שוכונות שינה (ברובן המוחלט עד 2-3 קומות (הקונדומיניומים והקומפלקסים הסגורים ומסורגים - מישהו אמר מלרווז-פלייס) והמון בתים "פרטיים" וכמובן אחוזות - גם פה זה כך, אבל מחולק להמון "ערים", שכל אחת בגודל של שכונה ממוצעת בלוס אנג'לס... ויש גם שכונות גדולות יותר מהערים פה..) שמלבד בתי מגורים, קשה למצוא שם משהו.
וזה רוב ארה"ב.
כמו הכרך הענק הזה, שנקרא לוס אנג'לס, יש הרבה בארה"ב (לא באותו גודל מספרי אבל באותו גודל פיזי - שטח מפורז ענק!!) כמו למשל קנזס סיטי (שבכלל נמצאת במדינת מיזורי ולא במדינת קנזס.. לך תבין).
בהגדרה זו עיר אבל בפועל אוסף של שכונות שינה שמחוברות בכבישים מהירים - כנ"ל לאס וגאס - ואני נותן פה ערים "שכולם מכירים".
זה רוב ארה"ב.
עיר, כמו שאנחנו מכירים - ת"א, בת-ים, חולון, גבעתיים, שגרים ברבי קומות והולכים ברגל למכולת וקופצים ברגל לקפה השכונתי... זה לא הרוב בארה"ב.
זה כמו שנתניה זו עיר ואודים זה הפרבר - בלוס אנג'לס המקבילה של אודים שייכת לעיר. זה חלק מהעיר, באופן מוניציפלי, אבל כדי לשתות קפה, צריך להיכנס לאוטו וליסוע ל... עיר. באודים יש רק בתים לישון.
ואל תתחילו להיות קטנוניים עם כל מיני חנויות ותי קפה בוטיק שלא "רשומים" - יש לי חברים שם, בעלים של כזה..
המקבילה של זה זה שאני אפתח בית קפה אצלי בחצר (אם השכנים לא יעיפו אותי) ויהיה מלא אצלי ואני אעשה ימבה כסף (כי לאן ילכו השכנים... לפילי? למרכז הקניות הקרוב?) אבל...
אבל עדיין המקום בו אני גר ישאר שכונת שינה, בלי מכולת אפילו ובלי מדרכות ( משום שלאן יש כבר ללכת ברגל. יש 5 אגמים, אבל נוסעים אליהם.. דקה אבל נוסעים) הוא ישאר... סוברביה..
בדיוק כמו רוב השכונות שם בברנבנק או בוואלי או אפילו ב"פרבר"/שכונה שנקראת הוליווד
אני מקווה שעכשיו אני ברור יותר.
אני חייב עוד הסבר קצרצר בקשר לחיים בלי "הנחיתה הרכה של הרילוקיישן" - בקשר לה"פ שדיברתי עליה אבל אני צריך לרוץ(15 דקות נסיעה) לקחת את הגמדה הקטנה מה-JCC - וזה אחרי שבשעה וחצי האחרונות אני מתרוצץ בין התיכון לביה"ס, לאסוף את שני הגמדים האחרים מהחוגים שלהם...
ילדים זה כיף בן - אל תמהר!!!!
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
רק עכשיו ראיתי... הרבור-פרייט.
יש לי שתי חנויות ליד הבית..כבר יותר מעשרים שנה אני קונה מהם - רק משמיצים אותם פה אבל הכלים מחזיקים יפה מאוד, יחסית למחיר. כבר שנים שאני קונה מהם כלים, לעצמי ובסופו של דבר הם נשארים אצל חבר במוסך... משרתים אותו טוב מאוד. רק שלשום שלחתי לו כמה "הפתעות"...
בעוד שבועיים אני קונה שם שולחן ריתוך מתכוונן - המחיר יורד בשלושים דולר... בטח יחזיק שנה, אם בכלל אשתמש בו... שיהיה..
נחזור לנושא שרשום למעלה, בכל פוסט.
שיהיה ברור.
הרשימות שלי הן לא על מנת לפאר את ארה"ב ושכולם יקנאו - זה קל :cool: זה לא חוכמה ולא...פייר.
אני מאוד אוהב את ארה"ב. עשרות שנים שאני מבקר פה ומעדיף את "פה" על כל מקום אחר - יש פה ארופה ויש פה ארופה קלאסית ויש פה מסעדות טובות ורחובות קטנים וטירות וכל מה שיש בכל מקום אקזוטי בעולם, אתה יכול למצוא פה (צריך לחפש ולשלם אבל סביר שתמצא). בניו יורק בכלל יש הכל במרחק הליכה (מסין ועד איטליה וכל המוזיאונים שאתה רוצה והמופעים ולא צריך לנסוע שעה ממקום למקום - כן אני מעדיף את ניו יורק (בלי ילדים) וג'ו חושב שאני דביל.
על זה שבאמריקה יש הכל, אין בכלל ויכוח.
מה שאני מנסה להראות שלא הכל ורוד ושמגיע לנו, הגולים בעל-כורחם, קצת פירגון על מה שאנחנו נאלצים לסבול פה..:(
ואני חייב גם התייחסות לקפה ולדאנקין...
בן.
אני לא יודע מה עובר/עבר עליך אבל העלאק לאטה של דאנקין... מגעיל.בכלל, כל הקפה פה, בכל ארה"ב, מגעיל - הם פשוט לא יודעים להכין קפה כמו שצריך (הדריפ הוא חריג).
עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון.
כמו בכל דבר, אם האמריקאים רוצים (איך שהם קוראים לזה – put their mind in to it) הם עושים הכל הכי הטוב (רק חכו עד שהשחורים יחליטו שהם עוברים לכדורגל ארופאי (לא פוטבול)... לגרמנים והברזילאים אין סיכויי).
כך גם בקפה - כמובן שישנם מקומות יעודיים שמכינים קפה נהדר (בברוקלין יש צובר של בתי קפה באותה פינה כמעט... ללקק את האצבעות) והכל אצלם זה טקס (הם קוראים לזה (לא רק בקשר לקפה, בהכל) "ניראות" ואני אגע בזה ברשימה בעתיד) – בזמן שבריסטה בישראל ואיטליה מכין קפוצ'נו לעשרים איש, הם רק מוזגים את החלב לכלי להקצפה.. קוקיות.
אבל בגדול... אין להם מושג קלוש.
סטארבקס ודנקין ופאנרה וכל המקומות האלה שאמורים לדעת להכין אספרסו וקאפוצ'ינו ולאטה... טוב, צריך כישרון להרוס כל כוס כפה, בהצלחה של 100%, כמעט.
אפילו במסעדות איטלקיות אוטנטיות, האספרסו הקצר מגיע בכמות שמספיקה לשלושה אנשים.. שביקשו כפול... על אותה כמות קפה של קצר אמיתי..
הקפה השחור שלהם, בד"כ, זה משהו דלוח עם טעם שמזכיר תחליף קפה מהצבא.. אבל הוא חם וללא הגבלה - בפאנרה הוא בסדר.
ויוצא הדופן - הדריפ.
זה ממש, אבל ממש, לא ה"בוץ" המוכר - זה יותר הגירסה המזוככת והמרוכזת של ה"בוץ".
קפה חזק (אם עושים אותו נכון - בקפה "שלי" בברוקלין, יש מערכת שלמה של צינוריות שמזרימות מים נקיים ורתוחים לפילטרים מלאים בקפה. הקפה טחון דק ונספג במים ואז מטפטף לכלי קיבול.
מהירות זרימת המים שווה לבקבוק קולה (קטן, לא חצי ליטר.. 330 או 220, לא זוכר בדיוק) במשך לילה שלם!!!!
למחרת.. כל הקודם זוכה.
הקפה הזה חזק וטעים ברמות ונגמר טיקטק - למי שלא משכים קום, נשאר להסתפק בדריפ "הרגיל" - שבשבילו תחכה לפחות 7 דקות (אם תרצה, יקח יותר), שבמהלכן שופכים לקפה בכל פעם כמות קטנטנה של מים ומחכים...ואז עוד פעם ומחכים... טקס תה יפני, בורסייה אמריקאית..
והדאנקין הזה.
לא יודע מה איתכם... אני לא סומך על שוטר שאוכל סופגניה קרה... מה זה הדבר הזה?!?!?!
הם, האמריקאים, אוכלים סופגניות קרות!!
ושמים עלין כל מיני ... לא יודע מה .. קישוטים כאלה.
אתה מבקש סופגניה חמה והם מסתכלים עליך כאילו תכך אתה שולף רוס"ר ומרסס אותם - או שאולי הם באמת לא מבינים אנגלית, כל הפקיסטנים וההודים האלה (הם עברו מחנויות 7-11 לדאנקין דונאטס... ולתחנות הדלק... מלא מהם, עם הכובעים המצחיקים והזקנים, נוסח הנבלים מאידיאנה ג'ונס... מפחיד).
ועוד חוב.
בעקבות "שיחה" עם אחד החברים פה, בה"פ..
אני לא מעודד אף אחד להגר לחו"ל – לדעתי אין לנו מקום אחר חוץ מישראל (אולי כמה שנים בארה"ב לא יזיקו.. אבל). תמיד תהיה הזר ותמיד יהיה חסר לך... הארץ. חסר מאוד.
לי, למשל (כולה שנתיים בגולה) מפריע מאוד שאני לא בארץ ביום הזיכרון לחללי צה"ל וביום העצמאות וביום השואה- הכל פה ממשיך רגיל ואתה פשוט לא מבין איך זה יתכן..
בכלל, אצלם יש גם יום זיכרון... הם "חוגגים" את יום הזיכרון... הזוי לגמרי. כל פעם (לא רק הפעמיים של עכשיו, בכל העשרים משהו שנים שאני מבקר בארה"ב ונופל על זה) אני בהלם מחדש.. אבל על זה בהמשך הרשימות..
ב-YNET היה פעם מאמר של איזה "דוקטור למשהו" על זה... שלא משנה כמה עשרות שנים אתה גר בארה"ב, בטלוויזיה תמיד יהיה הערוץ הישראלי (אצלי אין) ודף הבית בדפדפן במחשב יהיה YNET...
ונחזור לה"פ ההיא.
נכון. מי שעושה "רילוקיישן" מהעבודה או יוצא "לשליחות" מטעם המדינה או שהוא סתם עשיר, חי פה חיים די קלים וחסרי דאגות קיומיות של אנשים "רגילים" שצריכים לשרוד "ולשלם חשבונות" כמו שהם קוראים לזה. ומי שמתייחס למעבר הזמני לפה כאל הרפתקה, בכלל...
אבל...
גם מי שלא זכה להנות מכרית נחיתה כ"כ רכה וגם מי שלא מרוויח פה מליונים (ואנחנו לא מרוויחים מליונים, שלא יהיה ספק) חי פה הרבה יותר ברווחה ובנוחיות ובשקט כלכלי מאשר בארץ.
ביטחון כלכלי נמדד פה ביכולת לשלם את החשבונות – לא לכולם יש בתים/דירות משלהם והמושגים של רווחה כלכלית שונים מאשר בארץ אבל החיים פה, במיוחד למי שמגיע מישראל, הרבה יותר קלים ונוחים ושקטים וזולים.. וזולים.
גם אם אין לו את הגב והשקט שמספקת חברה גדולה, שהעבירה אותך לכאן.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
הצלחתי!!!
פרצתי(אעלק) את חשבון הגוגל של SHMBO (נקווה שלא נמצא שם מיילים מאיזה מאהב כושי - יש דברים שעדיף לא לדעת...) ודרכו נכנסתי לבלוג..
לבקשת החברים והמשפחה בארץ, SHMBO פתחה בלוג בגוגל ו(כמעט)כל יום העלתה את עיקרי המסלול. אחרי לחץ פיזי (בלתי) מתון בעליל, הצטרפתי אח"כ.
נראה לי שנעשה את זה ככה... בדרך הרגילה "שלנו".
אני אעלה את הפוסטים של SHMBO (אופטימית חסרת תקנה, שמתעקשת לראות את הטוב בכל דבר.. האמת, די הולך לה עם זה), על מנת שתקבלו תמונה ברורה יותר על הרעיון ואח"כ...
אח"כ אני אספר לכם את האמת.. זו שלא מופיעה במדריכי הטיולים...
קצת רקע.. על מנת שתבינו כל מיני ניואנסים שמופיעים שם, ושהחברים בארץ היו מודעים להם.
ההחלטה המקורית היתה לקנות RV ענק (מחירים מצחיקים, אבל על כך בפוסט על שיטת הליסינג פה), שבסופו של דבר יוצא הרבה יותר זול מלשכור.
כבר הלכנו לכמה דילרים ואפילו שמנו עין על אחד, דילר לידינו, שגם סיפק מקום חנייה כשלא מטיילים (לא טרוויאלי לחלוטין, לRV בגודל של אוטובוס גדול - הכי גדול!!).
אמממה - נסיעה משותפת לדיסני וורלד (פלורידה, בשתי מכוניות.. גם האמא של SHMBO הצטרפה.. ובעלה), שהסתימה, מצידי, בחזרה הביתה (לבד) למחרת.. די טרפה את הקלפים והרעיון המקורי נזנח לטובת מציאת בתי אומנה לשלושת הגמדים...
ניצלו ברגע האחרון, בעקבות התעקשות לא מובנת של SHMBO להשאיר אותם, בגלל שהם שלנו והם חמודים... יאללה, נגיד.
המסלול המקורי היה היה אמור לקחת אותנו מערבה, עד לג'ו (לאס וגאס) וחזרה, בצורת 8 שוכבת (או אינסוף... כמו שזה נראה לי אחרי יום וחצי..), כשמצפינים לכיוון כללי שיקגו וחוזרים דרך סט לואיס.
בסופו של דבר היעד המערבי ביותר היה האבן הצהובה..
אני גם לא הסכמתי לכתוב ואמרתי שמי שלא לוקח חלק בסבל... סליחה בטיול... שבלהיות כלוא עם 3 גמדים באוטו, גדול ככל שיהיה, לא מגיע לו לקרוא ולהינות מהטיול...
אז אמרתי... תזכרו שהיא SHMBO ויש גבול לכמה שהיא נותן לי להביע את עצמי ובאמת לעשות מה שאני ... מקשקש..
הקיביצר..
מתחילים - קודם SHMBO ואח"כ... האמת.
אה...
תמונות...
קשה ומסובך להעלות פה באתר תמונות בכמויות... יהיה דל (מאוד) באספקט הזה.. תדמיינו..
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
Thursday, June 19, 2014
הכנות והקדמה.... יום ה - ע' פחות 6
טוב אז לאחר התלבטויות, בחינת אפשרויות שונות, ביטול, שינוי קונספט, כמעט ביטול נוסף ולבסוף כרגיל, החלטה שלי, אנחנו מתארגנים ליציאה. בתפריט: טיול. חודש. לכוון החלק היותר מערבי של ארה"ב (על המסלול בהמשך). בלי RV אבל כנראה עם טריילר קטן מאחור, מעמיסים (כנראה) 4 זוגות אופניים + תוספת אופן לגמדה הקטנה, כסאות, שולחן, מנגל, אוהל, מלא סרטים, קצת בגדים להחלפה, כלי עבודה (איך לא), מלאי של כדורים (הרגעה.. חייבים!!) , ציוד אלקטרוני למיניו ובטח עוד מלא דברים שייכנסו לאוטו ברגע האחרון.
מאחר ויש סיכוי לא רע שזה יהיה הארוע האחרון מהסוג הזה, החלטתי (כן, שוב אני) לנסות לייצר בלוג משפחתי לתיעוד הטיול. מקווה שזה יחזיק מעמד וישאר כמזכרת (נעימה או לא - זה כבר נראה בסוף) . הוספתי את ברנרד ככותב מורשה - בינתיים הוא עיקם את האף, אבל מי שקרא אותו בעבר יודע שכשהוא נכנס לזה, זה יוצא משעשע מאד, אז אני אופטימית.
בימים הקרובים נעדכן לגבי ההכנות, המסלול, נתרגל את כתיבת הבלוג ושיתופו ומי יודע, אולי בסוף גם נצליח לצאת לדרך כמתוכנן...
Sunday, June 22, 2014
יום הע' פחות 3 - קצת על המסלול
יום היציאה הולך ומתקרב במהירות, אבל ההכנות מתקדמות ממש בעצלתיים. זאת אומרת, בתכלס לא עשינו כלום. כדברי ברנרד - מה הלחץ? יש מלא זמן. אוקיי אחלה, אז אין לחץ.
נראה לי שלפחות על מנת שתהיה לי תחושה מסויימת של עשייה, וגם העניין של הבלוג (בכל זאת צריך להראות שעושים משהו) ובעיקר כדי שלברנרד לא יהיה יותר תירוץ לזה שאין לו מושג לאן נוסעים, זה זמן מעולה לעבור על המסלול - שמשורטט גם בגדול על המפה (אם בכלל אפשר לראות משהו):
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image002.jpg[/IMG]
היציאה - מהצד הימני של המפה, וורהיס ניו-ג'רזי. מקווים ששם גם תהיה נקודת הסיום, חודש מאוחר יותר.
מתחילים למשוך צפון מערבה, עצירות מתוכננות בפיטסבורג, פנסילבניה (אומרים שיפה שם), קליבלנד אוהיו (אומרים שזה סתם מקום, אבל זה בדרך ועל החוף של אגם איריי אז כמה רע זה יכול להיות??) ומשם עצירה של 3 ימים בשיקגו (שאמורה להיות אחלה עיר עם מלא דברים לעשות). משיקגו נמשיך מערבה לכוון אומהה עם עצירות ב - Starved rock state park, דבנפורט, ועוד כמה, עד שמגיעים לדנבר וממנה לאספן, ששם אנחנו פוגשים את אילן ובטסי וחונים לשלושה לילות.
בהמשך מתחילים לעלות צפונה לסולט לייק סיטי ולילו סטון פארק שנעצור בו לכמה ימים וזו תהיה הנקודה הרחוקה ביותר שנגיע אליה בטיול הזה. משם מושכים חזרה' עם עצירה בהר ראשמור (הפסלים של הנשיאים על צלע ההר) והמשך (לא מתוכנן עדיין - נראה לי רחוק מדי) עד שמגיעים לשבי ועודד בסנט לואיס לסופש של מנוחה ומהם חזרה הביתה, בטח תוך יומיים או שלושה גג (או בנסיעה רצופה עד הבית כי לכולם כבר יימאס לגמרי מהטיול הזה... תרחיש יותר מסביר, לדעתי).
זהו עד כאן בינתיים. המשך עדכונים יגיע.
דש :)
Thursday, June 26, 2014
יום הע' הגיע... בעצם זה כבר ע'+1 אבל למה להיות קטנוניים....
יצאנו לדרך - אמנם באיחור של יום מול התוכנית המקורית אבל זה באמת בקטנה. ככה זה כשאין דד ליין נוקשה. העיקר שיצאנו.
את אתמול בילינו בסוף-סוף להתארגן - לקחת טריילר, להתחיל להעמיס אותו, קניות אחרונות (מוט למשיכת האפניים של הגמדה, חכות לדיג, גזיבו לצל ועוד כל מני חוסרים למיניהם) והכי הכי חשוב - העמסת כלי עבודה.
מבחינת כלי עבודה אנחנו באמת ערוכים לתפארת, טפו טפו. מסוגלים לבצע הכל בשטח, מתיקון פנצ'ר בסיסי, דרך החלפת שמנים, פילטרים ותיקוני חשמל, ועד לשיפוץ ראש מנוע מלא, כולל חריטת בוכנות. חופשי - יש ה-כ-ל. התמונות מדברות בעד עצמן....
ועוד תמונה אחת אני חייבת של הכלים - זאת אומרת, של חלק ממש ממש קטן של הכלים.... ואז אני עוזבת את ההכנות ופונה לסכם את היום הראשון של הטיול...
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image008.jpg[/IMG]
אז יצאנו לדרך. היום הוקדש בעיקר לפנסילבניה, קיווינו להגיע לפיטסבורג ללילה אבל החלטנו לעצור בדרך (במלון ספא צמוד לאגם בתוך אתר גולף, בעיירה שנקראת morgantown שבכלל נמצאת בווסט ווירג'יניה, אבל למה להטפל לזוטות. אגב, אמור להיות כאן מאד יפה, רק שהגענו אחרי 10 בלילה, אז הרשמים יישארו למחר...)
העצירה הראשונה הייתה ב Strasburg בלב אזור האמישים בלנקסטר. יש שם מוזיאון רכבות ורכבת קיטור ישנה שיוצאת לסיבוב של 45 דקות לשום מקום וחזרה. היה דווקא נחמד, בעיקר הכיתוב בגב הכרטיס שמאד הצחיק אותנו...
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image010.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image016.jpg[/IMG]
משם המשכנו לקצת תרבות והשכלה הסטורית לאתר Gettysburg, ששם למי שלא יודע, התחוללו הקרבות הקשים ביותר של מלחמת האזרחים האמריקאית, למעלה מ - 50 אלף הרוגים בשלושה ימים, וכו וכו. האתר, כמו שרק אמריקאים יודעים לעשות, מתוקתק, מאורגן ומנציח כל פסיק במורשת הקרב. אנחנו רפרפנו, כמקובל בעדה...
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image020.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image022.jpg[/IMG]
משם עוד איזה עצירה לאכול (או כמו שדנה אומרת - "מתי אפשר יצירת פיפי?") ואז התגלגלנו למלון. שרדנו את היום הראשון....
Friday, June 27, 2014
יום 2 - בעיקר פיטסבורג
השכמנו בבוקר במלון הספא, בעיקר כדי לגלות שאנחנו נמצאים בתוך מגרש גולף ענק, מוקף ביערות ואגמים, בריכות שחייה, חדר כושר ענק (כן, למי שלא שמע - התחלנו להתאמן...), בקיצור אחלה מקום. משכנו צ'ק אאוט עד לצהריים כדי להנות כמה שיותר מהמקום ואז זזנו לכוון פיטסבורג, מרחק של פחות משעתיים נסיעה.
טוב, פיטסבורג היא אחלה עיר, מלא אנשים ברחובות, שילוב טוב של מים, הרים ירוקים, מלא מסעדות, תאטראות וכו'.. תוססת ומגניבה למדי.
התחלנו בתרבות - מוזיאון אנדי וורהול, שמסתבר שהיה קוקיה לא קטן. יש במוזיאון שילוב נכון של תמונות, סרטים, מיצגים ואטרקציות, שהפך את הביקור ב - 7 הקומות של המוזיאון ללא מעיק מדי, בהתחשב במגוון הגילאים ויכולת הקשב המוגבלת...
|
| אנדי ואנחנו על הספה האדומה |
|
| האצטדיון מבחוץ - מראה מדהים, וזה עוד כלום לעומת איך שהוא נראה בלילה בזמן המשחק |
|
| הקרנבל מחוץ לאצטדיון - אפילו שקלנו לקנות כרטיסים |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image028.jpg[/IMG]
מחר בתכנית להסתובב עוד קצת בעיר ולהמשיך צפון-מערבה לכוון שיקאגו. נראה מה נספיק...
אה, גם ברנרד ועידו נמצאים בטיול, פשוט לא אוהבים להצטלם, אבל לא וויתרתי :)
Sunday, June 29, 2014
יום 4 - מגיעים לשיקגו
אתחיל מהסוף - היום בערב הגענו לשיקגו.
סביבות 8 בערב, השמש מתחילה לרדת אבל יש עדיין אור, מתחילים להרגיש עיר גדולה לפי המחלפים והכבישים, ואז גורדי השחקים של העיר מופיעים מולנו, והמים של אגם מישיגן, והפארקים, והמוזיאונים, ומלא אנשים ברחובות... ציוויליזציה, בקיצור. נעים מאד, אין מה לומר. ממבט ראשון נראה לי שתכננתי מעט מדי זמן לעיר הזו, נראה איך יהיה מחר, כי תכלס לא הספקנו לעשות היום כלום חוץ מלהכנס למלון - אבל הו איזה מלון... מפנק ביותר. קצת תמונות, אני חייבת -
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image038.jpg[/IMG]
טוב אז בתכלס, נתחיל לתור את שיקגו רק מחר, אז דיווחים בהמשך, אבל אני אחזור לאתמול בבוקר, כשעדיין היינו בפיטסבורג ותכננו לצאת לכוון שיקגו, כשנקודת הביניים עדיין לא הייתה סגורה.
קמנו בעצלתיים (כרגיל) ונתנו קפיצה להר וושינגטון בפיטסבורג שממנו יש תצפית יפה על העיר. התצפית באמת יפה, וגם יש שם רכבל ישן שניתן לרדת בו (ולעלות חזרה כמובן) תמורת תשלום סמלי. כך עשינו - וחוץ מזה שהיו הרבה אנשים (יום שבת) ושהיה די חם, החוויה נרשמה באופן חיובי. תמונות:
|
| ברנרד צילם אחלה פנורמה. ככה זה כשיש טלפון איכותי וכו וכו |
מה שכן, התברר שבאותה סנדוסקי, נמצאת אחת האטרקציות המרכזיות של מדינת אוהיו (כן, גם לי זה נשמע מוזר כשאני קוראת את המשפט האחרון), שזה פרק שעשועים שמתמחה ברכבות הרים עצבניות במיוחד (Cedar Point). טוב, כמובן שזה נכנס לתוכנית של בוקר יום ראשון - עזבו אתכם מהפלגה, נופים, טבע, הולכים לקרוע רכבות הרים. וכך באמת היה...
|
| התקפלנו, לא לפני שדנה זכתה באיזו בובה בתחרות יריות, עייפים אך מרוצים |
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
וואללה.
הלינקים של התמונות עובדים?
תספרו מה רואים אצלכם..
אם כן, צריך למחוק את כל התמונות של SHMBO... לא רצוי שיתסובבו ככה סתם ברשת.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
די.. מי שמכיר אותי, יודע שהייתי חייב..
יענו אם אני טועה, אני הראשון להודות (מזל שעדיין לא קרה.. אבל אם..:rolleyes:) אבל חייבים לברר.
אז.. בן.
היו לי כמה דקות ובדקתי, שמה לא הבנתי נכון..
אני יודע שמי שפונה לויקיפידיה.. הנושא האינטיליגנטי אצלו הוא לא הצד החזק אבל זה זמין ודי נכון, ברוב הפעמים..
ציטוט מתוך הערך "פרברים" או SUBURB - ההדגשות שלי (יענו, לא במקור):
In the United States and Canada, suburb can refer either to an outlying residential area of a city or town or to a separate municipality, borough, or unincorporated area outside a town or city
In the U.S., 1950 was the first year that more people lived in suburbs than elsewhere.[20] In the U.S, the development of the skyscraper and the sharp inflation of downtown real estate prices also led to downtowns being more fully dedicated to businesses, thus pushing residents outside the city centr
ולמי שממש משעמם לו, הנה הלינק ויכול לקרוא לבד.. הכל:
http://en.wikipedia.org/wiki/Suburb#North_America
.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
אוי, אוי, אוי,
אם תרמתי ולו בקמצוץ דרך איזה שרשור קודם בעידוד הפוסט המשובח והמובחר הזה,
אשריני.
שמע, תמשיך ככה עוד חודש ויש ספר.
נא להמשיך - אנו עדים להתגבשות של מפעל חיים.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
אני נהנה לקרוא את הפוסט אבל האמת, למעט הנושא עם הביטוח (שגם לו היתה כוכבית והלל לשירות) זה נראה בדיוק כמו לפאר ושכולם יקנאו...
ואני רואה עצמי כמאוד סרקסטי ככה שההומור לא נראה לי חומק יותר מדי
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
לא עובדים. תהיה רגוע.
כל יום אני שומר את הפוסט הזה לנסיעה חזרה מהעבודה וכל יום אני נהנה מחדש.
תמשיך כך!
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
בנצי,
אסור לך לעשות את זה.
תמונות של כלי עבודה בצירוף המחיר שלהם.
זה מוציא אותי מדעתי, ואני בטח לא היחיד.
עוד תמונות כאלו, ולא יהיה מי שיגלוש פה, כולם יהיו באבארבנאל...
:)
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
בהמשך לזה, אני עכשיו בוגאס והסיבה היחידה לזה שלא העמסתי את כל harbour freight זה שאין לי מספיק במזוודה...
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
שרשור מהמשובחים EVER, תודה לתורמים מהגולה.
ברנרד - לגבי התמונות - לא רואים, קישרת לתמונות מהדיסק המקומי שלך... צריך קישור כזה לאתר חיצוני שם התמונות או להעלות אותן כאן באתר ולהשתמש בהן.
ארז גור
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
רואים,רואים יופי של תמונות
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
shmil
בנצי,
אסור לך לעשות את זה.
:)
תמשיך, תמשיך.
לפחות שנראה שמישהו נהנה.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
erezgur
שרשור מהמשובחים EVER, תודה לתורמים מהגולה.
ברנרד - לגבי התמונות - לא רואים, קישרת לתמונות מהדיסק המקומי שלך... צריך קישור כזה לאתר חיצוני שם התמונות או להעלות אותן כאן באתר ולהשתמש בהן.
ארז גור
מוזר.
התמונות בכלל לא אצלי על הדיסק. צרפתי את התמונות מהבלוג של ג'קה.
למעשה העתקתי מה שהעלתה שם, כמות שהוא (רק הסרתי את התמונות שלה) ולכן ביקתי שתגידו אם רואים...
אני רואה שיש כאלה שכן רואים את התמונות - תריך ללחוץ על הלינק..
תגידו אם יש בעיות. ננסה לפתור... כאילו, זמן לא כ"כ חסר לי..:rolleyes:.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
Tomer Gal
אני נהנה לקרוא את הפוסט אבל האמת, למעט הנושא עם הביטוח (שגם לו היתה כוכבית והלל לשירות) זה נראה בדיוק כמו לפאר ושכולם יקנאו...
ואני רואה עצמי כמאוד סרקסטי ככה שההומור לא נראה לי חומק יותר מדי
תומר.
אני מבקר בארה"ב כבר שנים ואוהב כל רגע ומקלל כל פעם שנגמר הזמן וצריך לעלות על הטיסה הביתה.
דחיתי כמה וכמה הצעות לרילוקיישן במקומות אחרים (כבר הזכרתי כמה מוכשרת SHMBO שלי??), הגעתי ומיד קניתי אוטו ענק וכמה חודשים אח"כ הגיעה גם הגרוטאה של SHMBO - גראנד צ'ירוקי 5.7L אוברלאנד עם חבילת שטח וקפיצי אויר (עושה לי רע רק לחשוב כמה היה עולה בארץ), יש לי גראג' מלא כלי עבודה שבחלומות הכי ורודים שלי לא חשבתי שיהיו (חלקם עדיין באריזה המקורית... כבר שנה), יש לי פאקינג אגם (עם סירות חינם) במרחק של חצי יריקה מהבית וצבאי בר מסתכלים עלי (ממרחק של מטרים בודדים) ואני רואה להם את הלבן בעיניים (האמת שלא רואים אצל צבאים.. אבל הבנת), כשאני עומד ומשקה את הגינה, הארנב שגר אצלינו מתחת למחסן עושה לי "שריר" כמעט על בוקר: "לא זז. מה תעשה? תדרוס אותי בכניסה לבית? נראה אותך" והסנאי הדביל מאחורי הבית לא ממש מבין שהוא לא רצוי, כשאני דוחף אותו בעדינות עם הרגל.. שיילך כבר (ועוד לא דיברתי על המחיר של הבית ואיזה שטח יש ו...)...
כאילו, מה נראה לך, שסובלים פה????
ואפרופו ביטוח הבריאות.
הכל (בגדול, אל תתפסו אותי בדולר לפה ודולר לשם) נכון.
כמו שאמרת, שירות נהדר (גם קח בחשבון שפה גרים אנשים לא כ"כ עניים - לא בוורלי הילס אבל בהחלט לא דרום ת"א) ועל זה אין ויכוח. העניין הוא "אי-הודאות" במה שמגיע לך ומה אתה צריך לשלם (ובגדול) והכי חשוב, מאיפה יגיע הכסף לתשלום.
דוגמא מאתמול ממש.
חבר שלי (ההוא עם הרוורס במואב) לא הרגיש כ"כ טוב ואושפז לבדיקות באיכילוב.
הוא נלקח לשם בניידת טיפול נמרץ ו"בילה" יותר מ-12 שעות במיון (עשו בדיקות) ואח"כ אושפז לבדיקות נוספות. קיבל מקום מרכזי במחלקה - במיסדרון (שלח לי סלפי בוואטס-אפ... בושה).
לא שירות ברמה של ביה"ח פרטי אבל אף אחד לא "יזרוק" אותו מהדלת לפני שתפוג ההרדמה (אם יתנו, זו שאלה אחרת..), הוא לא יקבל חשבונות נפרדים מהרופא, האחות, השרת והשומר בש.ג. - הוא ישלח להם טופס 17 , ישלם השתתפות עצמית קטנה על האמבולנס ו... זהו.
אף אחד לא יחכה לו עם צו עיקול על הבית בגלל חוב לביה"ח והוא לא יצטרך לקחת משכנתא שנייה(טוב הוא אמיד.. ראשונה) על הבית לצורך תשלומים ואפילו לא לבלות שבועות במו"מ כמה לשלם.
ואת זה צריך להעריך. באמת.
טוף.
אחרי שגמרנו ליילל כמה רע פה, הגיע הזמן לעוד כמה הסעות (בן - לדים זה כייף.. באמת. לא צוחק... אל תמהר!!) ואח"כ, בערב, נעלה עוד כמה ימים מהטיול...
אל תתלהבו יותר מידי - אח"כ אני אספר לכם מה באמת היה שם..
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
אולי כדאי לשנות הכותרת? חשבתם שמילקי יקר? חכו שתשמעו כמה שאר הדברים יקרים (חוץ מהביטוח)
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תמונה מהטיול, באיזור שיקגו, שהתפספסה בהעתקה...
באמת שווה צפייה, לכן אני מעלה אותה בניפרד מההמשך, שתכף אעלה:
כאמור... לא מבויים ולטעמי אחד החלקים המהנים ביותר בטיול כולו... כשכל אחד עסוק בענייניו, עם הטלפון/אייפד/טאבלט/גיים-בוי
ההסבר מתחת לתמונה, זה מה שהיה בבלוג עצמו - לא נגעתי.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
Tuesday, July 1, 2014
ימים 5 ו - 6 : ש-י-ק-ג-ו
אתחיל בשורה התחתונה: שיקגו היא עיר מגניבה, יפה, תוססת ומלאת פעילויות. שמעתי את זה מכל מני אנשים לפני כן וזה הוכח כלגמרי נכון. אפשר היה לבלות בה בשקט עוד כמה ימים, במיוחד אם היינו בלי ילדים.... אבל היי, זה מה שיש. כמו שכבר אמרתי - מגבלת הז'אנר...
הגענו בראשון בלילה למלון מפתיע ומפנק ועוד הספקנו, אחרי שהילדים הלכו לישון ,לרדת לאיזה בר מתחת למלון שפתוח עד 4 בבוקר ...!!! (אנחנו חיים הרי כבר שנתיים בסברבייה המנומנת של ג'רזי, אז התגלית הייתה נעימה באופן מיוחד).
שני בבוקר, כמו תיירים טובים, קנינו כרטיסים ליומיים לאוטובוס דו-קומתי שמסתובב ברחבי האטרקציות בעיר, ואפשר לעלות ולרדת ממנו ללא הגבלה. מזג האויר היה מושלם - לא חם מדי, קצת מעונן עם משבי בריזה מדי פעם - אי אפשר לבקש יותר. העיר באמת מופלאה, גורדי שחקים עם ארכיטקטורה מעניינת לאורך הנהר שחוצה את העיר, מלא גינות מטופחות, פארקים ומזרקות - צילמתי המון, משתפת בחלק קטן:
בילינו את היום בעלייה וירידה מהאוטובוס, הסתובבנו קצת ברחובות ועלינו ל - Willis Tower שפעם נקרא בנין סירס, והיה עד אמצע שננות ה - 70 הבנין הגבוה ביותר בעולם. חוץ מהתצפית לכל הכוונים שיש ממנו, יש שם גם מספר מרפסות קטנות מזכוכית, שנותנות תחושה שאתה תלוי באויר בגובה 108 קומות (440 מטר בערך..)
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image016.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image020.jpg[/IMG]
צהריים אכלנו במסעדה שמעוצבת כולה כיער טרופי, עם פילים, קופים ותוכים בין השולחנות. אוכל בינוני אבל הילדות היו מאד מרוצות ולקינוח, בערב, הלכנו להופעה של ה - Blue men's group, שהיתה אחלה.
את היום שוב ברנרד ואני סגרנו בבר למטה - להתאושש מארועי היום, ולמחרת אמנם עשינו צ'ק אאוט מהמלון, אבל נשארנו בעיר עד אחר הצהריים, בעיקר לטובת ביקור במוזיאון המדע, שהיה שווה כל רגע. הספקנו אולי רבע מהדברים, אבל היה מדהים, עשוי מעולה והילדים היו מרותקים.
זה בעקרון סגר את החלק של שיקגו בטיול. נחזור לשם בטוח...
בערב נכנסנו לאוטו והמשכנו בנסיעה מערבה. חנינו ללילה בעיירה שנקראת PERU - יש כאן כמה פארקים ומפלים שנבקר מחר בבוקר ונתחיל לתת גז כדי שנגיע בזמן לאספן
יללה לילה טוב...
Wednesday, July 2, 2014
יום 7... סוגרים שבוע, והגענו למדינת איווה
את היום השביעי של הטיול התחלנו במוטל דרכים ב - Peru, עדיין במדינת אילנוי, כשהסיבה היחידה שעצרנו במקום, היא בגלל המצאותו בקרבת Starved Rock National Park, שקראתי באיזה מקום שהוא אמור להיות יפה, וזה נראה שינוי מרענן אחרי הנוף האורבני של ימים האחרונים.
טוב, אז כשהגענו בערב למוטל, התברר לנו שבגין סופת גשמים אימתנית שהתחוללה באזור לילה קודם (בזמן שהיינו בשיקגו, ובאמת היה סוער מאד בערב), הפארק ספג נזקים קשים, עצים שבורים והצפות ולפיכך יהיה סגור למבקרים בימים הקרובים. מצד שני, סיפר לנו הבחור החמוד בקבלה, יש פארק אחר, קטן יותר והרבה פחות ידוע, שנקרא matthiessen state park, שנמצא בערך שני מייל אחרי הראשון, והוא גם פתוח וגם מענין לפחות באותה מידה. ברור שנסענו, כאילו יש ברירה...
בדרך חלפנו על פני עיירה נידחת עם רחוב ראשי שיש בו 10 בתים דו קומתיים - ממש כמו בסרטים - ואחד מהם התברר כמסעדה משפחתית שפועלת 53 שנים (אחלה ארוחת בוקר..) וגם חלפנו על פני נזקי הסופה בצרת מגרשים מוצפים במים, עצים שבורים וכו, ואז הגענו לפארק. קסם של מקום - ירוק ירוק ירוק, מים, סלעים, מפלים, כאילו בשנייה הגענו לעולם אחר. עשינו מסלול הליכה של שעה וחצי, חלקו במים, הילדים פשוט חגגו.. המקום כל-כך פוטוגני שלא יכולנו להתאפק מלצלם בלי סוף. תמונות נבחרות בהמשך.
משם נתנו באמת גז, עלינו על כביש 80 ונסענו 4 שעות מערבה לעצירת לילה ב - Des Mois, Iowa - עיר באמצע שום מקום.
על דה מוי וגם על החניה המפוארת שברנרד דפק בחניון של המלון - נספר כבר מחר. יללה ביי....
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image058.jpg[/IMG]
Friday, July 4, 2014
יום 8 - מגיעים לנברסקה. פוסט קצר, אין הרבה מה להגיד
את היום העברנו בכמה שעות בדה מוין ונסיעה לנברסקה, תלוי בסבלנות של הילדים. בתכלס, מבחינת נופים באזור שאנחנו נוסעים, יש תחושה שאנחנו נמצאים בתוך שדה תירס ענקי, שאנחנו נוסעים בו כבר איזה 4 ימים. הכל נראה אותו דבר - ירוק, שטוח ואיזה מבנה של חווה כל כמה קילומטרים. חיים תוססים יש להם, בלי ספק.
נחזור רגע לדה מוין, עיר באמצע שדות התירס. בערב יצאנו לעשות סיבוב ליד המלון, וכל מה שראינו זה כמות בלתי סבירה של בארים - עשרות, אחד ליד השני. לא מסעדות, לא חנויות, רק בארים. דווקא מגניב אבל שאלנו בקבלה מה הסיפור - "מה עוד יש לעשות פה חוץ מלשתות" אמר הבחור במלון ודי סיכם את דה מוין..
בכל זאת תיירים וכו, יצאנו בבוקר ברגל לאכול ולראות את הבנין היחיד שנראה שווה תמונה - הקפיטול של מדינת איווה. האמת הבנין מרשים - מפואר מאד, במיוחד הספרייה. ובזאת מיצינו - חזרנו לרכב, שאגב הוחנה באופן מעורר השראה ערב קודם, ברוורס בין מכונית חונה לבין הקיר - ברנרד משתפר. וחזרנו לכביש שדות התירס לעוד 5 שעות נסיעה, לנברסקה לעצירת לילה.
עד כאן להיום.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image074.jpg[/IMG]
|
| טוב די, מיצינו... בדרך חזרה לאוטו |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image078.jpg[/IMG]
Sunday, July 6, 2014
יום 9, אתנחתא באגם בנברסקה
התוכנית להיום הייתה לצאת מנברסקה ולהגיע לדנבר לפני הכניסה שלנו להרי הרוקי, ועל הדרך גם לנסות ולתפוס קצת זיקוקים של ה - 4 ביולי, אבל לא קריטי.
התחלנו במסע מערבה אבל החלטנו על הדרך לעצור באגם שנראה חביב, וסוף סוף לעשות שימוש בחלק מציוד הקמפינג שהבאנו (כסאות, שולחן, מנגל...). אז עצרנו בוולמרט להצטייד במזון בסיסי (נקניקיות,סטייקים, בקבוק יין - בקטנה) וירדנו מהכביש הראשי לכוון האגם.
שורת סיכום - לדנבר לא הגענו,היה אחלה אגם, אפילו הסטייקים בוולמרט, כשמכינים אותם נכון, יוצאים טוב ו... כדאי להוציא אויר לפני שיורדים לחולות עם הפורד שגורר טריילר. עד כאן.
|
| קונים בוולמרט (גם) תירס, אנחנו במדינת התירס הרי |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image092.jpg[/IMG]
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
אז רואים או לא רואים תמונות?
- - - Updated - - -
נמשיך..
Monday, July 7, 2014
אספן קולורדו
טוב תשמעו, תכלס אפשר לומר שהטיול התחיל עכשיו.
איך שהגענו לדנבר (שלשום בצהריים), נפרדנו מהשממה של נברסקה וראינו את הרוקיס באופק - נהייתה הרגשה של "סוף סוף הגענו..." קשה לתאר במילים את הנופים עוצרי הנשימה - כל סיבוב של הכביש חושף גלויה חדשה. לא יאמן.
אספן עצמה היא עיירת סקי מפונפנת, בוטיקים יוקרתיים, מסעדות, גלריות - הכל יקר אש. לא תמצאו פה סניפים של מקדונלדס או סבווי - הכל בסטייל. גם האנשים - שזה, אני חייבת להגיד, מאד מעצבן. כולם נראים פה אתלטיים להחריד, ישר זה מכניס אותך לתחושת נחיתות. 8 בבוקר בבית קפה, ברנרד ואני יורדים טרוטי עיניים עם כפכפים - וכולם נראים אחרי מינימום תריאטלון, כל הציוד מדוגם - נעליים, טייטס, חולצות, שעון דופק, אופני ההרים חונות בחוץ.. מלחיץ. אפילו הזקנים והשמנים - כולם נראים אתלטים מיוזעים בהפסקה להסדרת הדופק. לא לענין בכלל.
חוץ מזה, פגשנו את אילן ובטסי והילדים - והיה ממש כיף להסתובב ביחד, הדירה ששכרנו יצאה מעולה חוץ מאלמנט האין מזגן (ז'אנר אירופאי עתיק שפשוט לא מובן לנו), ותכלס בילינו את שלושת הימים האחרונים בטיולי שטח ברגל, נסיעה באופניים, ארוחות ערב אצל אילן ובטסי (הבית שלהם הרבה יותר גדול) והרבה יין. אחלה. מחר אמורים לזוז לכוון היילו סטון (החלטנו לוותר על סולט לייק סיטי משיקולי זמן). יללה - תמונות בבקשה.....
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image008.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image012.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image020.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image022.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image024.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image044.jpg[/IMG]
Thursday, July 10, 2014
ימים 13 ו - 14 : ממשיכים צפון מערבה לכוון היילו סטון
יצאנו מאספן ביום שלישי בצער רב (שקלנו להאריך, אבל הדרך לפנינו עדיין ארוכה ויש עוד מלא דברים לראות) לא לפני שיצאנו לרפטינג באחד הנהרות שבסביבה - חביב, יקר מאד (כמו כל דבר באזור), ובסוף עוד התקמצנו על 80 דולר (!!!) רק עבור תיעוד האירוע...אז סורי, אין תמונות מהרפטינג. נראה, אולי נעשה מקצה נוסף במחיר שפוי יותר בהמשך.
מאספן משכנו צפונה, עדיין בתוך נופי הרוקיס, לעיירת סקי אחרת, שנקראת Steamboat springs. מקום שווה ביותר שהפך למועמד רציני ליעד לחופשת הסקי הבאה (גיל, לידיעתך). הקונספט דומה - הרים ענקיים מסביב, מלא מסעדות, מלונות, חנויות , רק קצת טיפה יותר שפוי (מחירים, בעיקר). בבוקר יצאנו לסיבוב במפל שנמצא ממש בשיפולי העיירה, ויצאנו לדרך צפונה לכוון וויומינג.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image052.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image054.jpg[/IMG]
יצאנו מ Steamboat, כשהכוונה היתה להגיע לג'קסון הול ממש לפני הכניסה ל - yellow stone. (בחרנו מסלול נסיעה שעובר בדרכים יותר צדדיות, שאמורות להיות מענינות יותר). מהר מאד הנופים התחילו להשתנות - מהצוקים והעצים הדרמתיים של הרוקיס, לגבעות יותר שטוחות אבל עדיין ירוקות, ואז ממש למדבריות, מכוסות בשיחים פה ושם, אבל בתכלס - ממש מדבר. נסענו בחלק מהדרך (כשעברנו ביוטה) בדרכי עפר, לא רואים נפש חייה - רק פרות, סוסים וחוות מבודדות פה ושם.ארץ הקאובויים כמו בסרטים. הנופים, אין מה להגיד - עוצרי נשימה.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image078.jpg[/IMG]
המשכנו לעלות צפונה והגענו לוויומינג, כשהרעיון היה למצוא מקום כלשהו לפיקניק. שוב הנופים השתנו, כשכל הזמן אנחנו עולים בגובה, באזור 2500 מטר (מסכן עידו, כנראה מהגובה, האף שלו לא מפסיק לדמם. לא טיפה כשמקנחים - נחיל של דם שמשפריץ לכל הכוונים... הזוי) . הגענו לשמורת Flaming Gorge, אמנם לא מצאנו חוף רחצה, אבל התמקמנו ממש על המים, ושוב שלפנו את הציוד. הפעם אפילו ניסינו לדוג - היו שם דגים ענקיים שקפצו מידי פעם מהמים, כאילו מבקשים שנתפוס אותם.. אבל לא - לא הצלחנו לדוג כלום (חכה זולה, הבנות הרעישו, וכו וכו - תרוצים למכביר).
רק אחרי 10 בלילה מצאנו אזור עם מלונות ונכנסו לישון. המשך יבוא..
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image086.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image088.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image090.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image096.jpg[/IMG]
Saturday, July 12, 2014
ימים 15-16 ג'קסון הול והגעה לילו סטון
ככל שאנחנו מתקדמים בדרך, מרגישים יותר ויותר את אוירת ה - Wild West. זה מתחיל מכמויות אדירות (ממש, לא להאמין) של חבורות של אופנוענים שנוסעות בדרכים - רובם, אגב, עברו מזמן את גיל 60, אבל זה לא משפיע בכלל על הלבוש, הקעקועים ומצב הרוח המרומם שיש לחבורות האלה, ממשיך במראה של העיירות שאנחנו עוברים בהן - קשתות עשויות מקרניים של איילים, המוני דגלים וסמלים פטריוטים מוקצנים והמון חנויות למכירת נשק בכל מקום וכלה בבארים ומסבאות בכל פינה. בקיצור - השמחה גדולה...
הגענו לג'קסון הול, עיירה תוססת וצבעונית שנמצאת ממש בשיפולי שמורת Teton - אוירה של קרנבל - הכל מקושט בפרחים ודגלים, המוני אנשים, המסעדות, הבארים והחנויות פתוחים עד מאוחר - אחלה. התאכסנו בביקתת עץ (יענו צימר) במרכז העיירה, שהיה מרווח וכרגיל הבנות קפצו לבריכה ברגע שקיבלנו את החדר. בכלל, זו הפכה להיות התירגולת הקבועה כמעט כל יום - ובמרבית המלונות שהיינו בהם עד עכשיו הייתה בריכה שמאד עזרה להן להשתחרר ולהרגע אחרי כמה שעות נסיעה. (האמת שגם לברנרד זה עזר להשתחרר ולהרגע - זה שהן נעלמות לאיזו שעה - אבל זה כבר שייך לבלוג אחר..)
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image116.jpg[/IMG]
בערב הזמנו מקום במסעדה שנחשבת כאחת הטובות ומתמחה בבשר ציד. איך שנכנסנו וראינו את כמות הפוחלצים וכלי הנשק על הקירות - הבנו שכנראה בחרנו נכון. אכלנו קרפצ'ו ופריים ריב של ביזון (כמו באפלו אבל יותר גדול), צלעות של אלק (סוג של אייל, ככה ברנרד טוען) ופריים ריב סטנדרטי של פרה (ליתר בטחון, אם כל הגיים הזה לא יצא טעים..) - בקיצור הייתה חוויה מענינת, תקענו כמויות בשר מטורפות, אבל המסקנה הסופית היא שעזבו אתכם משטויות, אין על הפרות.
למחרת, אחרי סיבוב נוסף בג'קסון, התחלנו לעלות צפונה, דרך שמורת טטון (נוף נוף נוף) ונכנסנו סוף סוף ליילו סטון פארק. הפארק ענק, ואנחנו הולכים לבלות בו לפחות 3 ימים, כשביומיים הראשונים מצאנו מקום לינה בעיירה שנקראת West Yellowstone, שנמצאת, אה, כן, ממש מערבית לפארק, אבל בלילה השלישי הצלחנו למצוא מקום בתוך הפארק עצמו באיזו בקתה בסיסית בצד המזרחי... בסיסית ממש, בלי שרותים ומקלחת...יהיה מענין.
בכל אופן, היום הספקנו להגיע ל - Old faithful Lodge, שזה בתכלס מרכז הפארק, עם עשרות גייזרים מסביבו (שמתפרצים, מסתבר, ממש בשעות קבועות, כמו שעון). ה - Lodge עצמו הוא מבנה מדהים, עשוי מעץ מסיבי, שסתם מענין להסתובב ולראות אותו (אפשר גם ללון שם, אם מזמינים מקום שנה מראש). הגייזרים, כמו גייזרים, מסריחים ומרשימים . התלהבנו מה - 10 הראשונים ואחרי זה הפרינציפ נהיה ברור. בשלב מסוים כבר התחלנו להתלהב יותר מהמוני היפנים שממלאים את המקום. ערמות של יפנים, מצלמים כל גרגר אבק וענן עשן. אה וכן, יש גם חיות - היה נחמד לזהות אותן אחרי הארוחה של הערב הקודם, ממש כמו חברים וותיקים..
עד כאן יום ראשון בפארק. לילה טוב..
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
Tuesday, July 15, 2014
ילו סטון פארק
הפארק הזה ענק. פשוט ענק. זה לא להאמין, שעות של נסיעה כשכל אזור נראה לגמרי אחרת - מסלעים ומצוקים אדירים באזור של ה - yellowstone grand canyon דרך המשטחים האפוקליפטיים עם כל הגייזרים, העשן ובריכות הגופרית, או אגמים פסטורליים מוקפים ביערות, מפלי מים עצומים וכלה במשטחי דשא אינסופיים שרואים בהם עדרים של אנטילופות (או השד יודע מה, חיות חומות עם קרניים וזנב קטן) שרועים באחו. וכל זה מכסה בערך אחוז אחד מהפארק, כי כמובן שיש אינסוף שבילי הליכה (חלקם מוסדרים וחלקם לא) שמובילים לאזורים פראיים ומבודדים לחלוטין.
הנסיעה מאזור לאזור עוברת, בתוך יערות עם כמות עצומה של עצים מוטלים על הקרקע - חלק נראה משריפה וחלק מסיבות אחרות - אבל זה מראה שלא יצא לנו לראות בשום מקום אחר.
אני חייבת להודות שהילדים מגלים התענינות מוגבלת - אולי זו עייפות החומר (בכל זאת, אנחנו כבר כמעט 3 שבועות בדרכים) ואולי פשוט הנופים לא כל-כך עושים להם את זה. בהתחלה עוד החיות בצידי הדרכים הצליחו להעיר אותם, אבל אחרי שראינו את הביזון (יש תמונה, ברור) בפוזה גניקלוגית במרחק מטר מהגלגל, ההתרגשות שכחה, וחיות נוספות כבר לא מהוות סיבה להרים את העיניים מהאייפד/טבלט/DS שבהם הם עוסקים במהלך הנסיעה. אפילו בעצירות יש ויכוחים אם זה שווה ירידה מהאוטו, והטיעונים הבנאליים של "מה קרה לכם, יש פה גייזרים מדהימים - מתי תהיה לכם עוד הזדמנות לראות את זה??" נענים בנחירות בוז. זה מסתיים בזה שאו שברנרד מכריח אותם לרדת (מוטיב ה - "ואני לא רוצה לשמוע אותך בוכה, הבנת? זה לא מענין אותי אם כואבות לך הרגליים, תתגברי או שתבכי בשקט...") או שפשוט שלושתם נשארים באוטו וברנרד ואני נהנים מכמה רגעים של שקט. פתרון לא רע, האמת. אגב של מי היה הרעיון לצאת לטיול של חודש עם הילדים??
מכיוון שהיה ברור שרק נופים כבר לא מספיקים, ביום השני בפארק החלטנו ללכת על פעילות יותר אקטיבית ושכרנו סירת מנוע לטובת "סיור דיג", שזה אומר שמצטרף אלינו דייג מקצועי, כולל הציוד, שגם משיט את הסירה, גם מסביר קצת על הנוף, עוגן במקום שיש דגים, עוזר לנו לתפעל את ציוד הדיג (איך לזרוק את הקרסים, מתי ואיך למשוך וכו) והשוס הגדול מכל - מנקה ומפלט את הדגים בתום הארוע ואורז הכל בשקית עם קרח. האמת - שווה כל גרוש.
קודם כל - אגם יילו סטון מדהים ביופיו. לא זוכרת את המידות אבל הוא ענק, ועם ההרים המושלגים ברקע, זה נראה כאילו לקוח מגלויה.
שנית - הדייג /שייט התגלה כבחור חביב ומאד מקצועי, שהשיט (וגם נתן לילדים להשיט) את הסירה למקום המדוייק שבו הפורלים שקצו בחייהם מתכנסים ומתחרים בינהם מי יקפוץ ראשון על הקרס - דבר ששימח אותנו מאד. עובדה זו הפכה את הדייג לתחום דינאמי וסוער - לא עברו 2 דקות מבלי שדג נתפס באחת החכות. לא תמיד הצלחנו להעלות אותןם לרשת - וחלק אפילו שחררנו, אבל בסוף השעתיים חזרנו עם שני פורלים גדולים לתפארת.
אין מה להכביר במילים על נושא ניקיון הדגים - בהתחלה הבנות רצו לעזור, אבל שינו את דעתן ברגע שהבחור התחיל לבתר את הפורלים עם סכין חשמלית. אבל אין מה לדאוג - מיד אחרי הדיג נערכנו לפיקניק, הדגים על האש יצאו לא רע בכלל וסיימנו את הערב מאד מרוצים. את הלילה, אגב, בילינו בבקתות עץ בתוך הפארק - בלי שרותים ובלי מקלחת, ממש תנאי שטח. בשתי מילים - אפשר לוותר...
|
| דקה במים והחכה מתחילה למשוך |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image042.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image044.jpg[/IMG]
למחרת, שהיה בעצם היום האחרון בפארק, לאחר הלילה ההזוי בביקתה , החלטנו לבלות ברכיבה על סוסים. דנה, שהתבררה כקטנה מידי, יצאה עם ברנרד לסיבוב על מרכבת רטרו בערבות הפארק (דבר שהתברר כבחירה הנכונה, למרות שהילדה מיררה חצי שעה בבכי כשנפרדנו ממנה) ואילו עידו, רוני ואני, עלינו על סוסים "באמת", ויצאנו לרכיבה של שעה, עם קבוצה של כ - 15 רוכבים נוספים.
נסכם את זה ככה - רוני מאד נהנתה ונקשרה קשות לסוס שלה, שענה לשם המקורי "אנדי". על מנת להקל על הפרידה, סיכמנו שהיא תירשם לחוג רכיבה מיד כשנחזור הביתה. עידו, שרכב אחרון בשורה, התרשם עמוקות מיכולת הטלת הצרכים של הסוסים תוך כדי תנועה, ואני עדיין מנסה להתאושש מהכאבים. המדריכה הבטיחה שתוך יומיים-שלושה זה אמור להשתפר...עד כאן ילו סטון..
|
| כרכרת רטרו - יצא להם דווקא טוב |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image052.jpg[/IMG]
על מנת לסיים את היום באופן חיובי - נסענו מהפארק לעיירה בשם CODY, שהיא למעשה העיירה שהקים פאבלו ביל, גדול הקאו-בוייס של כל הזמנים. העיירה הזויה, בדיוק כמו שזה נשמע - הכל מסתובב סביב הבוקרים, ואני אשאיר לברנרד לתאר את כל הפרטים והניואנסים. מה שכן, בערב יצאנו כולנו לרודיאו בעיר - שהיה ממש כמו בסרטים, כולל השתתפות פעילה של הילדים בהפסקה בתחרות תפיסת הסרט מהזנב של העגלים.... אמריקה. עד כאן.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
Wednesday, July 16, 2014
סוגרים שבוע שלישי - תנועה מזרחה והר ראשמור
לא להאמין שאנחנו כבר 3 שבועות בדרכים. מצד אחד הזמן טס מהר, ומצד שני רצף המקומות מתחיל להתערפל ומי בכלל זוכר איפה התחלנו...
עכשיו מתחילים לנסוע חזרה מזרחה, אבל כמובן במסלול שונה מזה שהגענו דרכו. מקודי (העיירה של באפלו ביל) חצינו את רכס הרי ה - Bighorn לכוון Rapid City שהיא העיר הקרובה ביותר להר ראשמור ב South Dakota. רכסי ההרים אדירים - הכביש מתפתל בין הצוקים עם מפלי מים בכל פינה. למרות שאנחנו כבר שבעים מנופים אחרי קולורדו ויילו סטון, עדיין אי אפשר שלא להתפעל ולעצור לצלם.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image004.jpg[/IMG]
אחרי חציית ההרים, הדרך הופכת מישורית ואנחנו עולים על הכביש המהיר, בתקווה לצמצם מרחק ולהכנס למלון בשעה סבירה. פתאום ברנרד מזהה שלט בצד הדרך - "Devils Tower -next exit" לי זה לא אמר כלום, אבל מסתבר שזה האתר שבו צולם הסרט מפגשים מהסוג השלישי - ההר הקטום הזה שזכור לכל מי שחצה את גיל 30. בלי להתבלבל, ירדנו מהכביש ל - Detour של איזה 50 מייל כדי לראות את המקום, שמסתבר שבלי קשר לסרט, מדובר בפרק לאומי מרשים למדי שמושך אליו, בין השאר, גם מטפסי הרים שעולים לפסגה (לא בבית ספרינו, כמובן...). צילמנו מכל זווית אפשרית והמשכנו מרוצים בדרכנו. נצטרך למצוא את הסרט כדי להראות לילדים, שממש לא הבינו על מה המהומה..
|
| פוטוגני מכל זוית - Devil's tower |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image008.jpg[/IMG]
למחרת בבוקר (לא ממש בוקר, הילדים בקושי מתעוררים בימים האחרונים, אז אנחנו זזים מהמלון ב - 11, וכמובן שחייבים קפה וארוחת בוקר, בקיצור סביבות 12:30 מתחילים את היום..) נוסעים להר ראשמור - סלע גרניט ענק שמפוסלים בו הראשים של וושינגטון, רוזוולט, לינקולן וג'פרסון. אתר חביב, למרות שהדמויות נראות קטנות יותר במציאות מאיך שזה נראה בצילומים ויש גם מוזיאון שמנציח את כל הפרוייקט, וסרט דוקומנטרי וכו וכו - האמריקאים עושים את העבודה היטב.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image012.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image014.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image016.jpg[/IMG]
משם ממשיכים לתשובה האינדיאנית להר רשמור (או לפחות שמתיימרת להיות) - Crazy horse - שגם שם יש דמות חצובה בסלע של הצ'יף הנודע על סוסו, כדי "להראות לאדם הלבן שגם לאדם האדום יש גיבורים" (הציטוט במקור מפלייר שקיבלנו במקום). טוב, ממראה האתר די ברור למה האינדיאנים הפסידו - המקום דומה יותר לבזאר תיירים עלוב שאמנים מקומיים כושלים מנסים לדחוף את הפיצ'יפקס שלהם, דמי הכניסה מופקעים ממש וחוץ מזה החציבה בכלל לא הסתיימה (נגמר להם הכסף). בקיצור - בזבוז זמן מוחלט. לפחות הבנות קיבלו שרשרת אינדיאנית למזכרת (יש מצב שמתוצרת סין, אבל מה זה חשוב) .
ממשיכים מזרחה, עם עצירה אחרונה להיום בשמורת Badlands - תופעת טבע מענינת שנוצרה מסחף של אפר וולקני, שמזג האויר והזמן יצרו בו צוקים, ואדיות, גבעות ונקיקים, וכל זה בלב מישורים מוריקים שלא קשורים בכלל. היה יפה. וזהו - משם הגענו למוטל דרכים קטן, הורדנו את הילדים והלכנו רק שנינו לשתות בירה ולאכול סטייק בפאב מקומי יחד עם נהגי המשאיות. סגירת יום לא רעה בכלל... לילה טוב.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image026.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image028.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image030.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image032.jpg[/IMG]
|
| סוגרים את היום באוטנטיות. רק מה הענין עם הבירה בבקבוקים? לעולם לא נתרגל לבאד לייט |
Tuesday, July 22, 2014
סט. לואיס וחזרה הביתה. תם ונשלם
נתחיל מהסוף - הגענו הביתה בשלום. ולא רק בשלום, גם כקבוצה אחת, כולנו יחד, ללא נושרים בדרך. לדעתי זה הישג משמעותי כשלעצמו. ויתרה מזאת, אתמול בלילה (4 לפנות בוקר אם נדייק), כשנכנסנו עם הרכב והטריילר לרחוב, ברנרד מלמל משהו על זה שצריך למצוא פתרון לדפיקות של מוט ההובלה של הטריילר שמתחבר לוו הגרירה של הפורד. אמרתי שטוב, אבל מה זה כבר משנה, הגענו הביתה, אז הוא אמר (אני מצטטת!!) - "מה זאת אומרת, בשביל הטיול הבא..".
-------
נחזור מספר ימים אחורה. העדכון האחרון היה ביום שסיימנו את הר ראשמור, וסגרנו את היום במוטל דרכים שומם בדרום דקוטה. היעד הבא היה הבית של שבי ועודד בסט. לואיס, שקבענו להגיע אליו יומיים אח"כ. החלטנו לתת גז, העמסנו את הילדים ישנים בבוקר ונסענו כ - 9 שעות (לא כולל הפסקת צהריים באיזה חור - Seux Falls) עד קנזס סיטי (אה, תכלס עוד חור, רק שקצת יותר עירוני, דבר ששימח אותנו מאד אחרי כל המרחבים הירוקים) ששם עצרנו ללילה, והשאיר לנו עוד 4 שעות נסיעה למחרת כדי להגיע אליהם.
דברים חשובים לציון -
1. נופים. אחרי קולורדו, אספן, יילו סטון וכו' - באופן חד משמעי שבענו מנופים. לא מפלים, לא הרים, נהרות, גשרים - כלום. די , מספיק. לא מצלמים כבר אפילו תוך כדי נסיעה דרך החלון.. מה שנקרא, הכל נהיה More of the same , או כמו שאבי קלו אומר, כבר "לא עושה לנו את זה ".
2. אוכל. רק כשהגענו לשבי ועודד הבנתי כמה זבל מעובד אכלנו במשך כמעט חודש. דנה התחברה ל - Mac&Cheese ישירות לתוך הווריד. רוני גוונה עם נקניקיות, צ'יפס וקולה, עידו הוביל חזק עם ההמבורגרים (גם לארוחת בוקר), ובין לבין, בעצירות של התדלוק, העמסנו גם חטיפים, צ'יפסים, סוכריות וכו, העיקר שיישתקו. פתאום מתיישבים ליד השולחן ואוכלים 4 סוגים של סלטים, ירקות עם קוסקוס (מלא!!!), טחינה ביתית, קציצות (עוף!! עם ירקות!!) ולחם חי - הגוף נכנס אשכרה לקריז ממחסור במונוסודיום גלוטומט, שומן רווי, סוכר, מלח ופחמימות ריקות... אין ברירה, מצטרך להכניס את כולם לגמילה מהזבל הזה, אחרת נגמור כמו האמריקאים האוביסים.
3. אנרגיות. מהרגע שנכנסנו לבית של שבי ועודד, שארית האנרגיה שעוד איכשהו נותרה מהטיול התפוגגה באופן מיידי. סוף סוף בית... טלויזיה, מחשב, ספה, משחקי ווידאו. הילדים התפזרו בין החדרים (מאושרים..!!!) ואי אפשר היה להזיז אותם לשום מקום. בחיי שניסיתי - יללה, בואו נלך להסתובב בסט. לואיס, זו עיר מענינת... יש מוזיאונים... גן חיות... יוק. כולם, כולל ברנרד, אגב, שהסתתר מאחורי עודד, סרבו באופן עיקש לכל הפעלה שהיא והשתדלו בעיקר להמנע מקשר עין איתי. כמעט נכנעתי... בכוח הצלחתי לדחוף להם איזה בית גידול לפרפרים וחרקים (בסוף תקבלו גלידה..) ועצירה של שעה ב City Museum. את ה Arch של סט. לואיס כבר צילמנו מהאוטו תוך כדי נסיעה מזרחה... לא הסכימו לחנות ולרדת להסתובב, העצלנים.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image038.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image040.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image042.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image044.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image048.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image052.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image054.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image056.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image057.gif[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image061.jpg[/IMG]
ביום ראשון אחרי הצהריים יצאנו לדרך, כשלי בראש יש עדיין פנטזיה לנסיעה ב - Scenic roads, ועצירה בפארקים (אולי נעשה טיול רגלי קטן למפל? או אולי עם האופניים? קראתי שמערב ווירג'יניה מהממת..) בזמן שהמקהלה מאחורה (וגם ברנרד, בדרכו העדינה) מסרבת בתוקף לכל הצעה ומבקשת פה אחד "ה-ב-י-ת-ה..!!!". טוב נו, מה יכולתי לעשות? אז נסענו, כשהיה ברור נצטרך 2 עצירות לילה בדרך, כדי לפרק את ה - 14 שעות מסנט לואיס לניו-ג'רזי למשהו ריאלי.
אז בראשון הצלחנו לנסוע כ - 3 שעות (יצאנו הרי אחרי הצהריים) ועצרנו בחור כלשהו באינדיאנה. ביום שני, התוכנית הייתה להתקדם כמה שנוכל ולעצור בלב מערב ווירג'יניה על מנת להיות מסוגלים להגיע בשלישי בשעה נורמלית הביתה. נשמע סביר, לא? אז זהו, שלא.
המקום שהגענו אליו במערב ווירג'יניה (בשמונה וחצי בערב, אחרי 7 שעות נסיעה) התברר כלב ליבה של תעשיית הדלק והגז של האזור, מה שאומר שבאמצע השבוע אין שום סיכוי למצוא מקום לינה בכל האזור. הפור נפל לקול צהלות הילדים... ממשיכים דורך. ברנרד ארגן את האוטו ללינה (ועל כך בטח עוד ידובר בהרחבה בבלוג שלו) ויצאנו לדרך לעוד 6 שעות נסיעה שיביאו אותנו הביתה (לא לפני שעצרנו לאכול, כמובן, במסעדה טקסאנית עליזה - חייבים בשר אדום, צלעות חזיר, שרימפס מטוגן ו... כמובן מק אנד צ'יז - לפני הדרך הארוכה הביתה).
זהו, אז כמו שהתחלתי - הגענו בשלום בארבע בבוקר. עכשיו כמעט שלוש אחה"צ וכולם עדיין ישנים. טוב להיות בבית, תם ונשלם עד הפעם הבאה... וברנרד כבר ייסכם בדרכו הציורית מתישהו.
יללה ביי ותחזיקו מעמד שם בחזית.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
זה היה סיפור הטיול, כפי ש-SHMBO ראתה אותו.
אני כתבתי על אותם דברים/מקומות קצת אחרת.
כתבתי לחברים בארץ, ולאו דווקא בפרספקטיבה שבעקבותיה עלה כל השירשור הזה וגם לא המשכתי (העצלנים לא שיתפו פעולה - אח"כ הצטערו והתחננו להמשך.. מאוחא מידי - לא קיבלו) ולכן אני חושב שאעתיק הכל לקובץ וורד ואערוך קצת אחרת (ממש קצת) ואוסיף כל מיני דברים שלא העלתי בזמנו...
אני גם צריך למצוא כל מיני תמונת שצילמתי ולנסות להעלות באתר - מתישהו נמאס כבר לראות את כל "המשופרים" האלה של המפגרים שלא עושים איתם כלום וש"לא ראו שטח בחיים" (הכל מקינאה..) אבל בהחלט נתקלנו בכמה דברים מעניינים (כמו כמה תמונות שצילמתי במיוחד לאסף - VW קמפרים ישנים (יותר ופחות, כל מיני) 4X4, מוגבהים, עם צמיגי שטח ומצויידים לחציית הסהרה/רוביקון... ללקק את האצבעות - ג'קה לא הבינה מה אני מצלם בכלל והבעלים של המציאות היו כ"כ מאושרים שמישהו מעריך את הגרוטאה שלהם... לא צוחק. אושר!
תארו לכם סצנה: עשרות תיירים נפעמים ומצלמים מפל יפהיפה ועומד איזה דביל אחד (נחשו מי) ב-180 מעלות לפלא, עם הגב למפל והפנים למגרש החנייה ומצלם רכב מאובק בן יותר מעשרים שנה... ועוד ארופאי (הרכב)...)
כל זה יקח קצת זמן (בסופ"ש מגיעים עוד 3 חברים לביקור - בכלל, מאז שעברנו לפה, תנועת המבקרים/תיירים בוורהיס עלתה בכמה מאות אחוזים... פרנסי העיר בהלם) אבל בימים הקרובים אני חושב שיהיה מוכן.
בין לבין, אני אעלה כל מיני נושאים, בין היתר בהתייחס לה"פ שאני מקבל מחברים באתר.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
איך שהזמן רץ כשנהנים....
רואים את התמונות ומבינים מה אנחנו מפסידים,בלי קשר למילקי
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
כתיבה איכותית, תודה על השיתוף. התחושות המועברות פה מחזקות את הרושם שנותר אצלי מתקופה שביליתי לאחרונה בחוף המזרחי. זכור לי ביקור בצפון קרוליינה במהלכו מצאתי את עצמי בעיר כזאת ללא מדרכה ונאלצתי לקחת את האוטו לוול-מארט במרחק 500 מטר, פשוט כי ללכת לשם היה לא בטיחותי. גם הקטע של ה-drive through סיפק שעשועים לרוב למרות שכמעט ולא השתמשתי בו. אגב, בדנקין דונטס יש אחלה אייס טי למי שלא מתחבר לקפה שלהם.
מה שכן, אני מתקשה להבין למה הפוסטים האלה בפורומים תמיד מתעקשים לתת סקירה יחסית ולא אבסולוטית. למה קשה כ"כ לישראלי המצוי פשוט לספר על החיים במקום אחר עם תרבות אחרת, מבלי להיכנס כל הזמן להשוואות עם הפרובינציה המזרח תיכונית ממנה הגיע? במיוחד זה לא ברור לי אצל אנשים אינטליגנטיים כמוך, שמן הסתם כבר ראו קצת עולם ובאופן כללי יודעים לקחת דברים בפרופורציה.
גם אני גדלתי בשכונה גרועה ועם השנים התגלגלתי לנסיבות שאיפשרו לי לטייל ולהרחיב אופקים. כל מדינה שגרתי בה עד עכשיו הייתה עולם ומלואו עם יתרונות וחסרונות ומקומות יפים ואנשים מעצבנים. ההשוואה לארץ זה משהו שהייתי עושה בשנים הראשונות, אך עם הזמן הדחף הזה נרגע והבנתי שאפשר להנות הרבה יותר אם פשוט חיים את ההווה, לטוב ולרע. לישראל יש את הצדדים החיוביים והשליליים שלה כמו לכל מדינה, אבל להפוך אותה לקנה מידה... נראה לי מיותר.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תמונה על הצד, באסה.
דריש, טוב לראותך
