דיון על ריתוכים, השפעת חלודה ואיכות התאמה בהקשר של כלובים

ציטוט:

---

אתה מדבר על מניעת עיוותים ושמירה על קו ישר בריתוך כמה חלקים, דבר שהוא לא רלבנטי בכלל לריתוך צנרת כלובים.

---

אנחנו כנראה מדברים על כלובים שונים, כי בכלובים שאני רואה יש המון מקום לעיוות. אני, אגב, לא מדבר על קו ישר אלא על שמירה על זויות נדרשות, הווה אומר מינימום עיוות.
תחשוב על כלוב כעל אוסף מישורים ובוא נתרכז במישורים שבין קשת A לB. יש ביניהם לפחות 4 חיבורים בריתוך (תכ'לס יותר, אבל נניח שרק 4). איך אתה שומר על המישורים מקבילים עם עיוות גדול? כנ"ל לכל מסבך צינורות ופרופילים גדול, על אחת כמה וכמה כשמדובר בסבכה בגודל ממש מלא. אז נכון, תמיד בסופו של דבר יהיו סטיות ולא משנה כמה העבודה טובה אבל אם ניקח כלוב לרכב סגור לדוגמא, משהו שצריך להיות מאוד מדוייק יחסית, אי אפשר לקבל תוצאה טובה ללא שמירה מקסימלית על מבנה חסר עיוותים.

זה לא תמיד קריטי, מודה. אף אחד לא מת מזה שהמישור סטה ב10 מעלות לכאן או לשם ואף אחד גם לא ימות מזה, אבל זה נכון ל95% מנושאי הדיון הזה...

אלון, דעותינו לא חלוקות כי אני מביא דברים בשם כותבם ולא בשמי שלי. את המדריך הראשון שציינת יש לי והוא מכסה את כל סוגי הריתוך ב 160 ע"מ בערך בלי להתעכב יותר מדי על צורות החיבור הקיימות.

כל מה שציינתי הוא שריתוך דופן לדופן ללא מרווח מוגבל לעובי חומר של עד 3 מ"מ, מעבר לזה חייב מרווח, אם אתה רוצה להתגבר על מגבלת העובי ע"י יצירת פאזה זו זכותך כמובן וזה לא פחות טוב - הכל בהתאם לאופי העבודה שאתה מבצע ! ברור לחלוטין שאין שום הגיון מעשי ביצירת מרווחים בין צינור לצינור בעת בנייה של כלוב, אין שם שום מצב של butt joint , אבל נניח שאתה רוצה לחבר פלטות פח בעובי 5מ"מ אחת לשנייה, בחוזק מירבי, אתה צריך לכסות גג בשטח של 200 מ"ר באמצעות פחים של מטר על מטר - אז מה עדיף ? להשחיז פאזות במשך יומיים או להרחיק את הפלטות 2 מ"מ אחת מהשנייה ?

מקבל.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי lizard

ניר, התכוונתי לזה שבחרתי בעובי כל כך גדול על מנת שלא לשרוף בטעות את המתכת. בין יתר שאר הסיבות.

אתה כותב שללא הכנה הריתוך רק יגרד את פני השטח. מהי ההכנה שצריך לעשות?

המטרה היא לא רק לעשות, היא גם ללמוד.

---

מיכה, אם אתה מתעקש, אז הנה הצעה לטיפול ב"משבר אוזן הגרירה" שלך:

1. הרתכות שיש לך לא מיצרות מספיק חום לצורך הריתוך שאתה רוצה לבצע.

2. לכן, לך לפי סדר הדברים הבא.

3. את האוזן בעובי 20 מ"מ(!!!) תשחיז בשני הצדדים בפאזה של קרוב ל 45 מעלות, ותשאיר עובי במרכז של בערך 8 מ"מ.

4. בקו שבו אתה רוצה להצמיד את האוזן לטמבון, תחרוץ עם דיסק השחזה, חריץ בעומק של 4-5 מ"מ.

5. תפוס 4 פיקים(2 מכל צד, למעלה ולמטה) ב - 90 מעלות, כשהאוזן רחוקה משטח הטמבון 1-2 מ"מ.

6. אם יש לך ברנר כלשהו, תחמם במשך דקה בערך את כל אזור הריתוך טוב טוב.

7. תתחיל לתפור בשיא החום של הרתכת שלך את שני הצדדים, ותביא בחשבון שתצטרך לא פחות משלושה תפרים בכל צד.

8. תזכור לעבוד כש 2/3 מהזמן בערך תשתהה בצד של הטמבון ובערך - 1/3 על צד האוזן.

9. לא לשכוח - גם אם אתה עובד עם אלקטרודה(וזה יהיה הרבה הרבה הרבה יותר קשה), תתחיל את התפר מלמטה ותעלה כלפי מעלה. זאת הדרך הנכונה לבצע ורטיקל בעובי גדול. רק את הכיסוי הסופי, אם תרצה תפר יותר יפה, תוכל לעשות מלמעלה למטה, אם כי זה לא מומלץ.

10. מה שלא יהיה, אל תקלל אותי גם אם תאכל הרבה קש :-P .

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי lizard

ניר, התכוונתי לזה שבחרתי בעובי כל כך גדול על מנת שלא לשרוף בטעות את המתכת. בין יתר שאר הסיבות.

אתה כותב שללא הכנה הריתוך רק יגרד את פני השטח. מהי ההכנה שצריך לעשות?

המטרה היא לא רק לעשות, היא גם ללמוד.

---

הכנה משמעותה יצירת פאזות במקרה הזה (כמו כן גם ניקוי פני השטח, התאמת החלקים, קיבוע החלקים וכל מה שנכתב בתחילת השרשור).

אין שום פסול במקרה שלך באי הכנה של פאזות, כי יש לך פינות שאתה יכול למלא ולהשיג את אותו חוזק (לכן ציינתי שתי שיטות).

בעיקרון צריך להבין דבר פשוט שכולם כאן מתכוונים אליו אבל לא מצליחים ליישר קו משום מה.
מה שחשוב לצורך חוזק החיבור הוא שטח החיבור. בחיבור דופן לדופן (butt joint) מקסימום שטח החיבור שאתה יכול לקבל הוא עובי הדופן (כפול אורכה כמובן) וזה בתנאי שחדרת לכל העומק. אם מצמידים דופן לדופן, מעבירים פס משני הצדדים ולא חודרים לכל עומק הדופן, מקבלים חיבור שנראה חיצונית יפה מאד אבל בפועל יש בתווך שטח מת שאינו מחובר והחיבור הוא חלש ומהווה נק' כשל.

כשאתה מחבר פלטות בניצב אחת לשנייה כמו במקרה שלך, נוצרות פינות שאתה יכול למלא ולהשיג את אותו שטח חיבור ללא חדירה מלאה לתוך החומר. אם אין מגבלה של מקום (אם הריתוך יכול לתפוס שטח ונפח ככל הדרוש) אז אין צורך בחדירה מלאה כדי להשיג חוזק מקסימאלי.
חיבור של צנרת לכלוב בהתאמה מקסימאלית הוא שילוב בין חיבור בחפיפה לבין חיבור בניצב, בכל מקרה אין כאן butt weld ואין צורך בפאזות או מרווחים כדי להשיג חוזק חיבור מקסימאלי גם אם עובי הדופן עולה על 3 מ"מ, אפשר לפצות על עומק החדירה בשטח הריתוך. ברור שע"י הוספת פאזות מקבלים חיבור עוד יותר חזק, אבל אני לא רואה צורך בחיבור חזק יותר מאשר הצינור עצמו.
(כל החלק האחרון הוא פרשנות שלי ואם יבוא מהנדס שיסביר אחרת אני אשמח ללמוד).

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ניר ל

אין שום פסול במקרה שלך באי הכנה של פאזות, כי יש לך פינות שאתה יכול למלא ולהשיג את אותו חוזק (לכן ציינתי שתי שיטות).

כשאתה מחבר פלטות בניצב אחת לשנייה כמו במקרה שלך, נוצרות פינות שאתה יכול למלא ולהשיג את אותו שטח חיבור ללא חדירה מלאה לתוך החומר. אם אין מגבלה של מקום (אם הריתוך יכול לתפוס שטח ונפח ככל הדרוש) אז אין צורך בחדירה מלאה כדי להשיג חוזק מקסימאלי.
חיבור של צנרת לכלוב בהתאמה מקסימאלית הוא שילוב בין חיבור בחפיפה לבין חיבור בניצב, בכל מקרה אין כאן butt weld ואין צורך בפאזות או מרווחים כדי להשיג חוזק חיבור מקסימאלי גם אם עובי הדופן עולה על 3 מ"מ, אפשר לפצות על עומק החדירה בשטח הריתוך.
(כל החלק האחרון הוא פרשנות שלי ואם יבוא מהנדס שיסביר אחרת אני אשמח ללמוד).

---

אני מסכים איתך בדבר אחד - כל הנ"ל הוא אכן פרשנות שלך....:-D

בכל השאר אי אפשר להסכים.

ריתוך טוב הוא ריתוך עם חדירה ממשית, ולא ריתוך "שפיכה" כמו שאתה מתאר.

בריתוך כזה אין מיזוג של המתכות לעומק, ולכן הוא לא תקין.

הוא אולי יחזיק, אבל הוא בפירוש חלש יותר, ובניגוד לספר.

בריתוך צינורות לכלוב, בהחלט צריך פאזה או מרווח, ובטח כשמדובר בעובי דופן של 4 מ"מ בקירוב
שזה החומר שרובנו משתמשים בו.

אתה מקלקל לנו את מיכה:mrgreen:

אתה לקוח קשה.

הפרשנות שלי היא ללמה, לא לאיך. חיבור של שתי פלטות בניצב ע"י ריתוך פינה הוא בהחלט עפ"י הספר, הריתוך מתמזג עם המתכת, לא נשפך מעליה. למה זה חזק כמו לעשות פאזות ולמלא ? זאת כבר הייתה פרשנות שלי.
תסתכל באיור ותגיד לי מה יותר חזק ולמה ? איפה שיש___ זה אומר שאין חיבור.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ניר ל

אתה לקוח קשה.

---

אכן כן.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ניר ל

חיבור של שתי פלטות בניצב ע"י ריתוך פינה הוא בהחלט עפ"י הספר, הריתוך מתמזג עם המתכת, לא נשפך מעליה. למה זה חזק כמו לעשות פאזות ולמלא ? זאת כבר הייתה פרשנות שלי.
תסתכל באיור ותגיד לי מה יותר חזק ולמה ? איפה שיש___ זה אומר שאין חיבור.

---

או.קי. ניר, אני לא רוצה להתחכם או להתפלצן ולא רוצה שתחשוב שאני חלילה מתנשא או משהו בדומה לזה, אבל מה שכתבת, ככל שהוא מתייחס למבנים נושאי עומס רב, כמו למשל כלובי התהפכות ושלדות רכב ואפילו אוזן הגרירה של מיכה, לא רק שאיננו נכון, אלא שהוא טועה, מטעה וממש מסוכן.

הדיון בשרשור הזה, מתייחס לכלובים הבנויים מצינורות בעובי דופן גדול יחסית, הבה ונניח 4 מ"מ, ולכן אתיחס לסיטואציה זאת(אם כי האמור נכון גם למקרה אותו איירת).

זה אומר, שיש לך למעשה דופן אחת הניתנת לריתוך, דהיינו הצד החיצוני לכל אורך היקפו של הצינור, כאשר הצד הפנימי איננו נגיש.

כלומר כשמדובר בצינור, תוכל לקחת את האיור שלך למעלה, למחוק צד אחד ולהשאיר רק את השני, ואז תקבל ריתוך חד צדדי(אם כי היקפי ולכן חזק יותר מאשר קו ישר), אבל עדיין ריתוך פינה ללא חדירה מלאה לכל עובי החומר, וזה רע מאד.

זאת הסיבה העיקרית אשר בגללה ההעדפה המוחלטת בקרב בוני השלדות מצינורות, הינה להשתמש בטיג - הטיג מעמיק וחודר את מלוא החומר ומאחד אותו כמיקשה אחת ממש עם הבסיס.

כך צריך לעבוד, ואל תכעס אם אומר לך שזה לא ענין הנתון לויכוח - ככה זה, וזהו:)

מה שקורה במיג, ואני חוזר עכשיו למה שכתבתי בתחילת השרשור, הוא שמיג לא חודר טוב כמו טיג, ולכן אתה צריך ל"התחכם" לו, בין ע"י שמירת רווח כלשהו המאפשר לריתוך לעבור את מלוא עובי החומר ןלמזג אותו באמבט ריתוך אחד עם צינור הבסיס, בין ע"י יצירת פאזה, כלומר ע"י הקטנת עובי החומר מה שמאפשר למיג לשרוף אותו עד לבסיס וכולל הבסיס, בין ע"י שניהם גם יחדובין ע"י חימום רציני של כל איזור הריתוך ממש סמוך לריתוך(דבר אשר מאפשר למיג להגיע למצב חום התחלתי כמו בטיג), דבר שלא נתקלתי בינתיים במישהו שעושה אותו.

אני רוצה להודיע לך בהכנעה, בחגיגיות ושוב בהכנעה, כי מרבית הכלובים והשילדות שתראה כאן בארץ, המרותכים במיג, חולים בדיוק במחלה אותה תיארת לעיל - הריתוך הוא היקפי/פינתי, לא חודר את מלוא עומק החומר כולל צינור הבסיס, ולכן חלש יותר באופן משמעותי.

החולשה הזאת לא באה לידי ביטוי בכל אירוע או אפילו בכל התהפכות, אלא דוקא במקרה אשר לשמו נבנה הכלוב מלכתחילה - כאשר ההתהפכות היא חזקה והגלגולים מסתיימים בחבטה נוראית, בדרך כלל אלכסונית, דוקא אז יקרוס החיבור וישבר.

אם תקח קטע מכלוב בנוי, ותחתוך את אחד הצינורות קרוב למקום ריתוכו לבסיס, באופן שתוכל לראות את הצד הפנימי של הצינור, תדע אם הריתוך תקין ועומד בדרישות לאור היותו חודר את מלוא עובי הדופן ומאוחד עם הבסיס, או שהוא ריתוך רע שלא עומד בדרישות, כמו שאיירת למעלה באופן שהריתוך חדר רק חלק מעובי הדופן ומילא את הפינה , ותו לא.

מה לעשות מה לעשות
שאני יפה כזאת,
שיפה כמוני אין
מן הים עד הירדן.....:smile: :)

ברוך, בוני השלדות בחו"ל וגם חלק מהבכירים יותר בארץ בונים מצינורות בעובי דופן 2-2.5 מ"מ. עובי הדופן של צינורות סקדיול 40 שרובנו משתמשים בהם, 3.7 מ"מ, הוא יותר מדי. המ"מ עד מ"מ וחצי הפנימיים הנוספים הם מיותרים, הם משקל מת שמועיל מעט מאד לחוזק בכל המבנה, ונושא החדירה החלקית בהיקף הריתוכים רק מוסיף לחוסר היעילות של שימוש בצינור כזה.

כל עניין נתון לוויכוח, אחרת היית צריך למצוא מקור פרנסה אחר.

תסתכל באיור הרצ"ב ותסביר לי למה החיבור השמאלי חלש יותר מהימני. במספרים, לא בנפנופי ידיים, את זה תשאיר לשופט...
אין לך בכלובים חיבורים מהסוג הזה למעט לפלטות פיזור הלחץ, שאר החיבורים הם בחצי חפיפה ואז בטח שאין לך איפה להוריד פאזה.
לצורך הדיון - הציור הימני - חדירה מלאה בשמאלי חדירה חלקית עם תוספת ריתוך בהיקף.

לא הכנסתי מספרים, אבל מבחינתי שטח החתך בשתי צורות החיבור הוא זהה, ברור לי שריתוך דומה לשמאלי אבל עם פאזה וחדירה מלאה הוא יותר חזק ומתקבל שטח חתך יותר גדול של חיבור, אבל אני לא רואה טעם בחיבור חזק יותר מהצינור עצמו.

כמה קישורים בנושא-בתחום מכוניות מסלול אני מניח שזה דומה-
מיג או טיג? http://www.millermotorsports.com/mbo...p?t=717&page=2
חוקי הכלוב
http://www.score-international.com/r...echNotes.ihtml

החל מעובי מסויים מרווחים את החיבור כשהחומר עבה יותר אין מנוס מפאזות מכמה סיבות שנמנו פה,
הזויות והרווחים תלויים בשיטת הריתוך עצמה , או ביחס בין עומק לרוחב התפר בשיטת הריתוך הנתונה.
המקורות האלו די עמוסים ומייגעים בחיפוש אחר הנתונים , יש ספר מצויין בעברית על תורת הריתוך
אמנם הוא משנת 77 אבל הכל נגיש וקל ופשוט , אני אמצא אותו ואתן את המידע המבוקש יותר מאוחר .

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

ברוך, בוני השלדות בחו"ל וגם חלק מהבכירים יותר בארץ בונים מצינורות בעובי דופן 2-2.5 מ"מ. עובי הדופן של צינורות סקדיול 40 שרובנו משתמשים בהם, 3.7 מ"מ, הוא יותר מדי. המ"מ עד מ"מ וחצי הפנימיים הנוספים הם מיותרים, הם משקל מת שמועיל מעט מאד לחוזק בכל המבנה, ונושא החדירה החלקית בהיקף הריתוכים רק מוסיף לחוסר היעילות של שימוש בצינור כזה.

---

אירועי יום האתמול מתירים לנו לנהל דיון מכובד ברמה ראויה בלבד(בלווית חוש הומור מבוקר..),
וכך אני עושה :mrgreen: :-

1. 2 מ"מ נדיר מאד. אם יש כזה, הרי הוא כרומולי, ואתה לא יכול להשיג אותו בארץ בכלל, אלא אם תבצע הזמנה מיוחדת מח"ול לכמות מינימום מאד גדולה במחיר מטורף. הרוב הוא חומר בעובי 2.5 מ"מ ובעקר 2.9 מ"מ, כך שההבדל בעובי הדופן איננו כה גדול כמו שאתה מציג.

2. כרומולי באיכות המקובלת על הבונים אותם הזכרת, עולה לפחות פי 20 ממחיר הסקדיואל 40, כאשר בתכל'ס, סקדיואל 40 בעובי דופן 3.68 מ"מ איננו יוצר מבנה חלש במאומה מאשר מבנה כרומולי בעובי דופן של 2-2.5 מ"מ, או ST-52 בעובי 2.9 מ"מ.

3. בכל ובמלוא הכבוד הראוי, אני חולק עליך כשאתה מייחס חוסר יעילות לשימוש בסקדיואל 40, הן משום שמחיר הוא חלק מהותי מהמושג יעילות, והן משום שתוספת של 40 ק"ג +/- לשילדה עקב שימוש בחומר העבה יותר, איננה משמעותית לרכב עבירות או לרכב ראלי אשר ממילא יש לו מגבלת משקל מינימום.

4. נהפוך הוא - בעיני, דוקא השימוש בצינור שהוא בעל עובי דופן דק בכ 30% אגב הוספת כ - 2% למשקל הרכב ואגב תשלום מחיר גבוה מאד תמורת החומר הדק ותמורת עלות הריתוך המיוחד, דוקא הם נראים בעיני כחוסר יעילות משווע.

5. זה מחזיר אותנו לדיונים הקודמים בענין זה, ואני חושב שכבר הושג כאן קונצנזוס לפיו ניתן להשיג את אותו החוזק כנגד תוספת משקל קטנה יחסית ולא משמעותית, והכל במחיר שהוא זול פי 15-20 ממחיר החומר המתוחכם והעבודה הכרוכה בעיבודו.

6. כל הנ"ל הינו כהערת אגב.
העקר בתשובה זאת, הוא דוקא בפן הביצועי - אם חשבת שמיג חודר בקלות עובי דופן של 2.5 מ"מ, הרי שטעות בידך. על מנת להיוכח בכך, קח לך פרופיל כלשהו, עגול או מרובע בעובי דופן של 2 מ"מ, ותנסה לרתך אותו למשטח כלשהו כשהוא צמוד בחתך שלו למשטח. תיוכח לדעת שאם לא תשאיר רווח או תרתך בחום גבוה וגם תתעכב מספיק זמן(דהיינו קצב ריתוך איטי יותר, בדומה לטיג), עדיין לא יהיה לך מיזוג טוב של החומר ועדיין תראה ריתוך פינתי כמו שניר תיאר. אין כמו מראה עיניים ונסיון ממשי.

7. יתר על כן, ריתוך כרומולי או פלדות מורכבות, יותר קשה מריתוך פלדות פשוטות יותר, ומחייב ריתוך טיג מיומן. אני לא מאמין שתמצא ברשת דוגמאות של מסבך כרומולי המרותך במיג, ולכן, לפחות מבחינת היעילות, העסק יותר מסובך, יותר איטי, יותר יקר, ולכן גם פחות יעיל.

8. כל זה אומר דבר פשוט - שלא צריך לעשות קיצורי דרך או חיפופים. אפשר וצריך להשתמש בפלדת פחמן "פשוטה" בעובי דופן של 3-4 מ"מ וגם לרתך אותה במיג, אבל, צריך לעשות זאת נכון ויסודי, כלומר להכין את שטח הריתוך טוב, להשחיז פאזות, להשאיר 1-2 מ"מ מרווח, לרתך בחום הגבוה ביותר האפשרי בסיטואציה, לעבוד בקצב האיטי ביותר האפשרי, ולודא שאמבט הריתוך חודר את מלוא עובי החומר לתוך הבסיס.


ושוב אני לא מפסיק לדבר.........:mrgreen:

לגבי 2 מ"מ- יש צינורות ST52 50X2 מ"מ, אם אתה רוצה, אני יכול לסדר לך במחיר של 100 ש"ח למטר. לשלדה מורכבת מאוד- יש יתרון בזה, לא בהיבט של חיסכון משקלי, יותר בהיבט שבאותו משקל אפשר להשיג שלדה קשיחה יותר (כי יש יותר אלמנטים, והמשולשים יותר קטנים), אבל נעזוב את זה.

כיוון שבכל זאת הדרך הנכונה לחובב היא לבנות בסקדיול 40, ואכן עובי הדופן הוא כמעט 3 מ"מ, פאזות בחלק העבה של החדירה יתנו מענה, על זה, אני חושב, אין וויכוח. הדיעה המעניינת שהוצגה כאן, היא שזה מיותר, כי ממילא יותר מ2 מ"מ של חדירה מיותרת- עם זה קשה לי להסכים, כי עצם המעבר לחומר עבה אומר שמשתמשים בפחות חומר- אז כדאי שעדיין תהיה חדירה לכל העומק. זה שיש מי שבונה ב2 מ"מ, לא אומר שבניה ב2.9 ממ צריכה להיות פחות טובה (או שאפשר לוותר על הכמעט מילימטר שלם של חומר בחיבורים)- וזה, לצערנו, המצב כאשר מרתכים בלי פאזות- לדעת המומחים כאן, ולדעת הספרות.
במציאות שלי, יש רתכת אלקטרונית. איך נראה ריתוך עם רתכת כזו, של סקדיול 40 בקוטר 48ממ ? מה עומק החדירה בריתוך נכון עם אלקרודה? האם צריך או לא צריך פאזה (שוב, אני מדבר על החלק העבה בחיתוך של הצינור, לא בקצוות הדקים) ? (את התשובה מהספרות אני יודע, מעניין אותי מה הנסיון אומר, מה עוד שבספרות אין התייחסות ספציפית למבנה מצינורות עגולים, עם הבעייתיות של עובי חומר משתנה לאורך התפר)

אסף.

אתה דורש תשובה מנסיון- כלומר ניסיון שכולל ריתוך בעובי הספציפי הנ"ל ועם כל הפרמטרים של עובי משתנה וכמובן בדיקת חוזק הרסנית או עם רנגטן כדי לדעת עד כמה זה באמת טוב .
אני קצת מסופק אם מישהו פה מכיל את כל ההתנאות האלו.
הספרות המקצועית המתאימה והידע מחברות בעלות אמצעים שכן ביצעו את הבדיקות האלו יספק לך
תשובה יותר טובה מאיש שטח בודד ללא אמצעים מתאימים לוידוא איכות חיבורים.

בעקרון עדיף לעבוד עם עובי אחיד, ריתוך עם עובי משתנה דורשת מומחיות מצד הרתך,
אתה מרגיש איך החומר נאכל מהר יותר ואמור להגיב בזמן ,תחושה ותגובה כזו מתפתחות עם הזמן,
אני לא רתך פעיל - יקח לי זמן לאפס את היד אם אחזור לרתך (הרתכת שלי נגנבה לפני מספר חודשים)
זה יהיה יותר מהר מרתך מתחיל ,אבל אם מדובר בכלוב מורכב ועם הרבה עבודה ,הייתי מעדיף
לא לרוץ מייד ולתפור לפני שהיכולת תהיה תואמת .
אני לא פוסל עבודה עצמית אבל יש תנאים מקדימים שיש לעמוד בהם:
ידע בהכנה הנכונה -בהתחשב בשיטת הריתוך ,צורת החיבור ,החומר והעובי.
יכולת הריתוך - לפני שהייתי נוגע בכלל בדברים מורכבים תמיד התאמנתי על טיוטה בצד עד
אשר הייתי מרוצה מהיכולת.
איכות הציוד- אני לא משתגע על רתכות אלקטרוניות , ייתכן ופיספסתי רתכות טובות אבל בינתיים
הרתכות הישנות והטובות על בסיס שנאי סלילים לא איכזבו אותי .
עבדתי פעם בריתוך כלובים לגנרטורים הגדולים של קטארפילר , ולא הייתי מרוצה מאיכות הריתוך.
ניחשתי שהבעיה קיימת ברתכת האלקטרונית למרות הכחשותיו הנמרצות של הקבלן , הוא לבסוף התרצה גילגל החוצה רתכת-גנרטור של מיצובישי ואיכות הריתוכים קפצה בבת אחת שהדהימה אפילו אותי.

אני לא מרתך בעצמי- תנוח דעתך, אלא מישהו שעושה זאת כל יום, כל היום. עדיין- כיוון שמדובר, בהגדרה, בעובי משתנה- מעניין אותי מה חושבים מי שכן ריתכו מבנים מצינורות עם אלקטרודה...

אסף.

ריתכתי גם חיבורים בעובי משתנה ,אמנם לא כלובי צינורת אבל די קרוב .
אני יכול להעיד שלאחר תקופה מסוימת במקצוע מגיעים לרמה כזו של תחושה ביד שמאפשרת שליטה
כמעט מוחלטת בחומר ,זה לא משהו שאפשר לקרוא עליו בספרות -אני מעריך שיש שם קווים מנחים טובים אבל יש דברים שמתפתחים תוך כדי עבודה ולא תמיד ניתן להעלות אתם על הכתב-
(כמו למשל לכתוב בתווים סולו גיטרה של הנדריקס... זה האנלוגיה היחידה שעולה לי כרגע .
מקווה שהצלחתי להביר את הנקודה. ולמי שלא מכיר אז שיקנה דיסק, גם מומלץ)

השאלה שלי לא היתה על הריתוך של עובי משתנה. אלא לגבי פאזה- צריך או לא עם ריתוך באלקטרודה? ואם כן, בהנחה שרק לחלק העבה יותר- כמה ממנו?

עוד דבר- אני שוקל לבנות את רוב הכלוב (חוץ מהקשת הראשית) מסקדיול 10 קוטר חיצוני 42- עדיין תקני, לפי הדרישות. למישהו יש הערות מיוחדות על זה (בהקשר של הריתוך, התאמות וכו', כמובן)?

http://www.jeepolog.com/ext_images/s...ble%20copy.jpg

אסף.

אסף זה תלוי באיזה אלק' אתה משתמש, כמה אמפר, טכניקה של ברתך...
לדעתי אם יש לך 4 מ"מ - תוריד ל 2.
לאלקטרודה באמפר נכון יש חדירה מספקת מאוד.
אם תעשה פאזה וכך כל החיבור הוא בסביבות ה +/- 2 מילימטר הריתוך יהיה דומה יותר בכל הצינור.
בכל מקרה אם נתקלים במצב כזה עדיף להתחיל בעובי הנמוך וממנו לגבוה משום שלאחר כמה שניות ריתוך טמפרטורת הברזל והריתוך עולות וניתן לחדור יותר עמוק.

מיכה אני בעד שתלך למיכון חקלאי באחד המושבים/קיבוצים הקרובים אליך.
היום עם הכלים החזקים בטירוף הכלים החקלאיים ( נגררים ) נשברים על ימין ועל שמאל.
זה מציב המון אתגרים והמון עבודה למסגרים שבונים / מחזקים אותם.
אחרי זה תראה לאיזה ישומים יש משטחי פלדה בעובי 20 מ"מ ואיזה רתכות צריכים בשבילם.
זה כמו ביקור בלונה פארק לכל פבריקטור , אתה רואה רתכת עצומה עם אלקטרודה 4 וחצי +++
חופרת דרך 2 סנטים כמו כפית בגלידה.
זה יתן לך קצת קנ"מ לפאזה שאתה צריך :-P

אני לא מרתך המון זמן, פחות משנה שלמה.
וכמתחיל הייתי קורא ומנסה להבין/ליישם את זה בשטח , אני יכול להגיד שהדיונים האלו נהדרים,עוזרים המון וחוסכים המון שעות ריתוך למי שמתחיל.
אבל ( וזה אבל גדול ) לא לומדים לרתך באינטרנט - בנו לכם סביבת עבודה נעימה ( חשוב - אם לא זה נהיה סיוט, אני יודע!! ) וצאו לרתך :!:
לא לומדים לדעת אם הריתוך חם מידי או קר מידי בקריאה , לא לומדים כמה החומר חדר בקריאה , לא לומדים להתאים אמפר לריתוך בקריאה ולא לומדים טכניקה בקריאה.
לכן התשובות מהשטח חשובות לא פחות ( אם לא הרבה יותר!) מהספרות ואני אישית אוהב לקרוא את התגובות של ברוך למרות שפיותו המעורערת משהו :screwy:


בנוסף אני יכול להגיד שזה הדיון הפורה ביותר מזה הרבה זמן, כיף לקרוא.

KD2 לא הבנתי את התשובה שלך בקשר למיכון חקלאי.
אתה אומר שצריך או שלא צריך פאזה?

מחר אני מקווה שיהיה לי זמן לרתך את החלקים שדברתי עליהם. אני אצלם את התהליך ואשים פה לשם חוות דעת.