1 קבצים מצורפים
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
ברנרד היקר, אני חייב להבין איך אתה אומר שרוב האמריקאים חייב בסברביה, אם מסתכלים על נתונים, מדובר על פחות מ25% מהאוכלוסיה אשר גרים במקומות שאינם ערים גדולות, מתוך 285 מיליון תושבים, 225 מיליון חיים בערים או עיירות עם למעלה מ50k תושבים.
אני קורא את מה שאתה כותב וזה מזכיר לי את החיים בחוף המזרחי אך המצב שונה לגמרי ממקום למקום, ניקח לדוגמא את אורנג' קאונטי, אפילו אלך למקומות אחרים ופחות מבוססים כלכלית כמו סאן ברנדינו, שם, מרחק של כ70 מייל מלוס אנג'לס החיים שונים ממה שאתה מתאר, מעמד בינוני משהו.
חבל שהטיול שלכם נעצר ולא הגעתם לאיזור, החיים פה שונים לגמרי, (רק עכשיו פתחו דאנקן דונאטס בלוס אנג'לס, סניף יחיד, שיבורך ממציא הבוסטון קרים).
הקפה פה מאוד תלוי באיך אתה אוהב אותו, דאנקן עשים לאטה מצויין, הקפה השחור פה הוא למעשה נס קפה רק בלי חלב, למזלי פה גם מגישים קפה בוץ בהמון מקומות, וdrip coffee מסתדר לי יופי עם הבראנץ'.
שוב, עולם ומלואו ממקום למקום.
אתמול לקחתי מישהי לטיול בעיר, עם הג'יפ, בחורה שפגשתי לפני כחודשיים בדיוק כשהגיעה ללוס אנג'לס מניו יורק, יהודיה, בת גילי, דומה לאליזבת' טיילור הצעירה, צירפתי אותה למעגל החברים שלי, אז אתמול יצאתי לכיוון העבודה, בעודי נוהג בין הגבהות הבנתי שהיום כל כך יפה, השמש זורחת, אעשה פרסה ואוותר על יום העבודה וכך עשיתי, התקשרתי לשכן שלי שרכש קאדילק סוויל ישנה לבדוק עם הוא בבית, השיב בשלילה, קבענו לערב, התקשרתי לגברת, היא גם ככה לא עובדת והתייצבתי אצלה תוך כמה דקות, ואז התחיל הטיול, מה שהמון אנשים לא יודעים על העיר המדהימה הזאת, לוס אנג'לס, עיר שמשווקת לעולם בתור עיר צפופה, הומה, רועשת ולפעמים בעייתית היא דווקא אחת הערים היפות שפגשתי, מעבר לתרבות ואומנות שיש בשפע (אני גר במרחק הליכה מ4 מוזיאונים גדולים) יש פה נוף אירופאי ואוכל מדהים, דגש גדול על בריאות, הגוף והנפש, וכמובן היסטוריה שמסובבת את הראש לבחור נוסטלגי שכמותי.
לקחתי את הגברת למקום שנקרא אגם הוליווד, נסענו דרך הגבעות, הכל פסטורלי, שכונה שנבנתה בתחילת שנות ה20, הוליוודלנד קראו לה המפרסמים, נסענו כמעט עד לשלט, רחוב קטן וצר שמתעקל ימין ושמאל ומטפס כמעט עד לסוף ההר, ארכיטקטורה מהממת מסביב, משם לכיוון אגם הוליווד, בלב העיר, אגם ענקי, נקודת תצפית על ההר מעל האגם, מסתכלים סביב והכל כל כך אירופאי, אפילו הבניה, הבתים בחוף המזרחי בנויים כל כך שונה, כל כך פרקטי ופה, מיני אחוזות, תקרות גבוהות וחלונות מעוגלים, מרפסות, בתים רבים הזכירו לי את הבית של סבא ברחוב שישים.
יש פה אורך חיים שונה, רגוע מאוד, תכנון הרחובות נעשה בקפידה, הבניה גם כן, חיי לילה תוססים שפונים לכל אחד ואחד באוכלוסיה, והדבר האחרון שאני יכול לאמר הוא שמפחיד להסתובב פה בלילה, הכל מחולק למעין רובעים ולהבדיל מניו יורק, פה הכל נמוך ורחב, לילה, בא לי אוכל פרסי, כ20 מסעדות ברדיוס של 10 מייל ממני, אוכל אתיופי? אסע לאתיופיה הקטנה, מספר מסעדות אותנטיות מצויינות, בא לי קצת ג'ז, ימי שישי במוזיאון LACMA, הופעה חיה בליווי שמפניה ואומנות, ימי ראשון מלון הW הופך למקום בילוי מוסיקלי משהו עם הופעות חיות של ג'ז וכמובן כניסה חינם, מסיים לעבוד, נוסע על סאנסט בולוורד לכיוון הבית, זמן מצויין לקרוא את השלטים על rainbow room האגדי, הroxy, אולי קצת בידור, הקומדי סטור הכי ניצב לו בגאווה שנים רבות על לב הרחוב, וכמעט בכל יום אפשר לראות שם פנים מוכרות כמו רוב שניידר שמחליט להפתיע עם סטנדאפ ספונטני, ג'ף רוס שיושב שם כמעט כל ערב, כל התעשיה מסביבי וזה לא דבר רע.
בלילה ענקית של תרבויות, עיר שנבנתה עם השפעות חזקות מהתרבות ההוליוודית של שנות ה20, מקום מאוד אהוב עליי הוא הchateo marmont, מלון עתיק על צלע ההר, מסעדה משובחת שמזכירה לי את סצינת החתונה ב"הסנדק", ובר אלגנטי שמנגן מוזיקה משובחת של פעם, כייף לשבת על בר מעץ שבטח נכרת מתישהו לפני מלחמת העולם השניה, ללגום Benedictine כשברקע גרייס ג'ונס ממלמלת לה בצרפתית.
אני סתם זורם וקופץ מנושא לנושא, תסלחו לי, קצת מעופף היום :-)
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
נו באמת, בן.
אתה לא קורה את ההקדמות שלי?
אני רואה את השחורות ואת ההזוי ואת המצחיק ואת השלילי וה"שלילי".
יש גם הבדל בין מה שאתה קורא "סוברביה" לבין מה שאני קורא..
אצלי סוברביה זה לא רק "פרבר" וגם הבהרתי את זה. לונג איילנד, למשל, חלק מהעיר ניו יורק והרובע הגדול ביותר שם (ובהחלט עם יותר מ-50K תושבים), נכנס לקטגוריה של סוברביה.
כך גם רוב השכונות בקווינס.
מין אזורי שינה, בלי גורדי שחקים - שהרי ברור לכל מי ששכל בראשו שלונג איילנד והברונקס וקווינס הם פרברים של "העיר" - של מנהטן (ברוקלין זה סיפור אחר..).
ואפרופו מחוז אורנאנג'.
מחוז אורנאנג' שאני מכיר (במדינת ניו יורק) הוא בדיוק מה שאני מתאר - זה אותו מקום בו מצולמת הסידרה של בוני האופנואים האלה. האבא והבנים שרבים..
ונכון.
החוף המערבי שונה לגמרי - יותר "מפורז".
אני זוכר שחבר שלי, שגר בלוס אנג'לס לפני איזה עשרים שנה, לקח אותי לחנות "פה קרוב"... נסענו יותר מחצי שעה, כולל כמה מחלפים וכבישים מהירים ו... לא יצאנו בכלל מהעיר...
כמובן שאני מקצין וציני וסרקסטי ואני מקווה שלכולם זה ברור.
אנחנו גרים 1/2 שעה מפילדלפיה ושם ... עולם אחר לגמר.
וסביבי, כמו שאתה יודע, יש פינות חמד ואגמים וחופים נהדרים - אבל זה כולם מכירים מספרי התיור והטיולים ומהטיולים המאורגנים (יותר או פחות).
משפחה עם ילדים (שזה הרוב בארה"ב :(), לא יוצאת כל יום לקומדי סטור או לטיול ספונטני באגם - הם עושים כאלה דברים בסופ"ש (רשימה נפרדת כבר בקנה - סופ"ש של ארה"ב) אבל רוב הזמן זה לא טיולים וארועים - זה הדברים הקטנים, כמו תפילה זריזה ב DRIVE THRU ואיסוף שלכת (מכה שלא מבין איך לא נפלה על המצרים..) והסעות לביה"ס וחוגים (כן.. גם מזה המצרים הצליחו להתחמק... ימח שמם)...
בועז...
אל דאגה... לפני שאני אסיים פה, עוד תעלה פוסטים שאפסיק:)
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
כייף להיות רווק פה :-) ואכן אני מבין את הציניות, 3 שנים בזבזתי בחוף המזרחי,בין אם זה בעיר הגדולה או בקווינס, מרלטון, עכשיו בדיוק נכנסתי לחנות הצעצועים.
כלי עבודה והמון, כשנכנסתי בדיוק התחיל all of my love של הזפלין ולרגע הרגשתי גן עדן.
אני בא לפה סתם, נהנה להסתכל על קומפרסורים, למרות שכבר יש לי שלושה .
http://tapatalk.imageshack.com/v2/14...dae6bc6c6a.jpghttp://tapatalk.imageshack.com/v2/14...5b670d97a7.jpg
וכמובן להתלהב משטויות
http://tapatalk.imageshack.com/v2/14...e246609bb8.jpg
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
שנייה של רצינות.
פתאום חשבתי על זה שלא כולם מבינים את חוש ההומור שלי ואת עולם המושגים שלי..
זה + ה"פ שקיבלתי וגם מצביעה על כך שלא לכולם הבהרתי מה הכוונה.
אז מה שאני מעלה פה, שנרמז בכותרת, זו ראייה קצת שונה לחיים בחו"ל/ארה"ב.
מעבר לעובדה שהחיים פה, כהגדרה, קלים ונוחים הרבה יותר מאשר בארץ יש פה המון דברים, שלנו כישראלים, לא בדיוק מסתדרים ולא מובנים מעליהם.
לדוגמא - לוס אנג'לס (וביקרתי שם כמה פעמים - שונא!!)
בהגדרה הדבר הזה מוגדר כעיר/כרך למעשה זה אוסף (אינסופי) של מה שאני מכנה "סוברביה" - שוכונות שינה (ברובן המוחלט עד 2-3 קומות (הקונדומיניומים והקומפלקסים הסגורים ומסורגים - מישהו אמר מלרווז-פלייס) והמון בתים "פרטיים" וכמובן אחוזות - גם פה זה כך, אבל מחולק להמון "ערים", שכל אחת בגודל של שכונה ממוצעת בלוס אנג'לס... ויש גם שכונות גדולות יותר מהערים פה..) שמלבד בתי מגורים, קשה למצוא שם משהו.
וזה רוב ארה"ב.
כמו הכרך הענק הזה, שנקרא לוס אנג'לס, יש הרבה בארה"ב (לא באותו גודל מספרי אבל באותו גודל פיזי - שטח מפורז ענק!!) כמו למשל קנזס סיטי (שבכלל נמצאת במדינת מיזורי ולא במדינת קנזס.. לך תבין).
בהגדרה זו עיר אבל בפועל אוסף של שכונות שינה שמחוברות בכבישים מהירים - כנ"ל לאס וגאס - ואני נותן פה ערים "שכולם מכירים".
זה רוב ארה"ב.
עיר, כמו שאנחנו מכירים - ת"א, בת-ים, חולון, גבעתיים, שגרים ברבי קומות והולכים ברגל למכולת וקופצים ברגל לקפה השכונתי... זה לא הרוב בארה"ב.
זה כמו שנתניה זו עיר ואודים זה הפרבר - בלוס אנג'לס המקבילה של אודים שייכת לעיר. זה חלק מהעיר, באופן מוניציפלי, אבל כדי לשתות קפה, צריך להיכנס לאוטו וליסוע ל... עיר. באודים יש רק בתים לישון.
ואל תתחילו להיות קטנוניים עם כל מיני חנויות ותי קפה בוטיק שלא "רשומים" - יש לי חברים שם, בעלים של כזה..
המקבילה של זה זה שאני אפתח בית קפה אצלי בחצר (אם השכנים לא יעיפו אותי) ויהיה מלא אצלי ואני אעשה ימבה כסף (כי לאן ילכו השכנים... לפילי? למרכז הקניות הקרוב?) אבל...
אבל עדיין המקום בו אני גר ישאר שכונת שינה, בלי מכולת אפילו ובלי מדרכות ( משום שלאן יש כבר ללכת ברגל. יש 5 אגמים, אבל נוסעים אליהם.. דקה אבל נוסעים) הוא ישאר... סוברביה..
בדיוק כמו רוב השכונות שם בברנבנק או בוואלי או אפילו ב"פרבר"/שכונה שנקראת הוליווד
אני מקווה שעכשיו אני ברור יותר.
אני חייב עוד הסבר קצרצר בקשר לחיים בלי "הנחיתה הרכה של הרילוקיישן" - בקשר לה"פ שדיברתי עליה אבל אני צריך לרוץ(15 דקות נסיעה) לקחת את הגמדה הקטנה מה-JCC - וזה אחרי שבשעה וחצי האחרונות אני מתרוצץ בין התיכון לביה"ס, לאסוף את שני הגמדים האחרים מהחוגים שלהם...
ילדים זה כיף בן - אל תמהר!!!!
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
רק עכשיו ראיתי... הרבור-פרייט.
יש לי שתי חנויות ליד הבית..כבר יותר מעשרים שנה אני קונה מהם - רק משמיצים אותם פה אבל הכלים מחזיקים יפה מאוד, יחסית למחיר. כבר שנים שאני קונה מהם כלים, לעצמי ובסופו של דבר הם נשארים אצל חבר במוסך... משרתים אותו טוב מאוד. רק שלשום שלחתי לו כמה "הפתעות"...
בעוד שבועיים אני קונה שם שולחן ריתוך מתכוונן - המחיר יורד בשלושים דולר... בטח יחזיק שנה, אם בכלל אשתמש בו... שיהיה..
נחזור לנושא שרשום למעלה, בכל פוסט.
שיהיה ברור.
הרשימות שלי הן לא על מנת לפאר את ארה"ב ושכולם יקנאו - זה קל :cool: זה לא חוכמה ולא...פייר.
אני מאוד אוהב את ארה"ב. עשרות שנים שאני מבקר פה ומעדיף את "פה" על כל מקום אחר - יש פה ארופה ויש פה ארופה קלאסית ויש פה מסעדות טובות ורחובות קטנים וטירות וכל מה שיש בכל מקום אקזוטי בעולם, אתה יכול למצוא פה (צריך לחפש ולשלם אבל סביר שתמצא). בניו יורק בכלל יש הכל במרחק הליכה (מסין ועד איטליה וכל המוזיאונים שאתה רוצה והמופעים ולא צריך לנסוע שעה ממקום למקום - כן אני מעדיף את ניו יורק (בלי ילדים) וג'ו חושב שאני דביל.
על זה שבאמריקה יש הכל, אין בכלל ויכוח.
מה שאני מנסה להראות שלא הכל ורוד ושמגיע לנו, הגולים בעל-כורחם, קצת פירגון על מה שאנחנו נאלצים לסבול פה..:(
ואני חייב גם התייחסות לקפה ולדאנקין...
בן.
אני לא יודע מה עובר/עבר עליך אבל העלאק לאטה של דאנקין... מגעיל.בכלל, כל הקפה פה, בכל ארה"ב, מגעיל - הם פשוט לא יודעים להכין קפה כמו שצריך (הדריפ הוא חריג).
עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון.
כמו בכל דבר, אם האמריקאים רוצים (איך שהם קוראים לזה – put their mind in to it) הם עושים הכל הכי הטוב (רק חכו עד שהשחורים יחליטו שהם עוברים לכדורגל ארופאי (לא פוטבול)... לגרמנים והברזילאים אין סיכויי).
כך גם בקפה - כמובן שישנם מקומות יעודיים שמכינים קפה נהדר (בברוקלין יש צובר של בתי קפה באותה פינה כמעט... ללקק את האצבעות) והכל אצלם זה טקס (הם קוראים לזה (לא רק בקשר לקפה, בהכל) "ניראות" ואני אגע בזה ברשימה בעתיד) – בזמן שבריסטה בישראל ואיטליה מכין קפוצ'נו לעשרים איש, הם רק מוזגים את החלב לכלי להקצפה.. קוקיות.
אבל בגדול... אין להם מושג קלוש.
סטארבקס ודנקין ופאנרה וכל המקומות האלה שאמורים לדעת להכין אספרסו וקאפוצ'ינו ולאטה... טוב, צריך כישרון להרוס כל כוס כפה, בהצלחה של 100%, כמעט.
אפילו במסעדות איטלקיות אוטנטיות, האספרסו הקצר מגיע בכמות שמספיקה לשלושה אנשים.. שביקשו כפול... על אותה כמות קפה של קצר אמיתי..
הקפה השחור שלהם, בד"כ, זה משהו דלוח עם טעם שמזכיר תחליף קפה מהצבא.. אבל הוא חם וללא הגבלה - בפאנרה הוא בסדר.
ויוצא הדופן - הדריפ.
זה ממש, אבל ממש, לא ה"בוץ" המוכר - זה יותר הגירסה המזוככת והמרוכזת של ה"בוץ".
קפה חזק (אם עושים אותו נכון - בקפה "שלי" בברוקלין, יש מערכת שלמה של צינוריות שמזרימות מים נקיים ורתוחים לפילטרים מלאים בקפה. הקפה טחון דק ונספג במים ואז מטפטף לכלי קיבול.
מהירות זרימת המים שווה לבקבוק קולה (קטן, לא חצי ליטר.. 330 או 220, לא זוכר בדיוק) במשך לילה שלם!!!!
למחרת.. כל הקודם זוכה.
הקפה הזה חזק וטעים ברמות ונגמר טיקטק - למי שלא משכים קום, נשאר להסתפק בדריפ "הרגיל" - שבשבילו תחכה לפחות 7 דקות (אם תרצה, יקח יותר), שבמהלכן שופכים לקפה בכל פעם כמות קטנטנה של מים ומחכים...ואז עוד פעם ומחכים... טקס תה יפני, בורסייה אמריקאית..
והדאנקין הזה.
לא יודע מה איתכם... אני לא סומך על שוטר שאוכל סופגניה קרה... מה זה הדבר הזה?!?!?!
הם, האמריקאים, אוכלים סופגניות קרות!!
ושמים עלין כל מיני ... לא יודע מה .. קישוטים כאלה.
אתה מבקש סופגניה חמה והם מסתכלים עליך כאילו תכך אתה שולף רוס"ר ומרסס אותם - או שאולי הם באמת לא מבינים אנגלית, כל הפקיסטנים וההודים האלה (הם עברו מחנויות 7-11 לדאנקין דונאטס... ולתחנות הדלק... מלא מהם, עם הכובעים המצחיקים והזקנים, נוסח הנבלים מאידיאנה ג'ונס... מפחיד).
ועוד חוב.
בעקבות "שיחה" עם אחד החברים פה, בה"פ..
אני לא מעודד אף אחד להגר לחו"ל – לדעתי אין לנו מקום אחר חוץ מישראל (אולי כמה שנים בארה"ב לא יזיקו.. אבל). תמיד תהיה הזר ותמיד יהיה חסר לך... הארץ. חסר מאוד.
לי, למשל (כולה שנתיים בגולה) מפריע מאוד שאני לא בארץ ביום הזיכרון לחללי צה"ל וביום העצמאות וביום השואה- הכל פה ממשיך רגיל ואתה פשוט לא מבין איך זה יתכן..
בכלל, אצלם יש גם יום זיכרון... הם "חוגגים" את יום הזיכרון... הזוי לגמרי. כל פעם (לא רק הפעמיים של עכשיו, בכל העשרים משהו שנים שאני מבקר בארה"ב ונופל על זה) אני בהלם מחדש.. אבל על זה בהמשך הרשימות..
ב-YNET היה פעם מאמר של איזה "דוקטור למשהו" על זה... שלא משנה כמה עשרות שנים אתה גר בארה"ב, בטלוויזיה תמיד יהיה הערוץ הישראלי (אצלי אין) ודף הבית בדפדפן במחשב יהיה YNET...
ונחזור לה"פ ההיא.
נכון. מי שעושה "רילוקיישן" מהעבודה או יוצא "לשליחות" מטעם המדינה או שהוא סתם עשיר, חי פה חיים די קלים וחסרי דאגות קיומיות של אנשים "רגילים" שצריכים לשרוד "ולשלם חשבונות" כמו שהם קוראים לזה. ומי שמתייחס למעבר הזמני לפה כאל הרפתקה, בכלל...
אבל...
גם מי שלא זכה להנות מכרית נחיתה כ"כ רכה וגם מי שלא מרוויח פה מליונים (ואנחנו לא מרוויחים מליונים, שלא יהיה ספק) חי פה הרבה יותר ברווחה ובנוחיות ובשקט כלכלי מאשר בארץ.
ביטחון כלכלי נמדד פה ביכולת לשלם את החשבונות – לא לכולם יש בתים/דירות משלהם והמושגים של רווחה כלכלית שונים מאשר בארץ אבל החיים פה, במיוחד למי שמגיע מישראל, הרבה יותר קלים ונוחים ושקטים וזולים.. וזולים.
גם אם אין לו את הגב והשקט שמספקת חברה גדולה, שהעבירה אותך לכאן.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
הצלחתי!!!
פרצתי(אעלק) את חשבון הגוגל של SHMBO (נקווה שלא נמצא שם מיילים מאיזה מאהב כושי - יש דברים שעדיף לא לדעת...) ודרכו נכנסתי לבלוג..
לבקשת החברים והמשפחה בארץ, SHMBO פתחה בלוג בגוגל ו(כמעט)כל יום העלתה את עיקרי המסלול. אחרי לחץ פיזי (בלתי) מתון בעליל, הצטרפתי אח"כ.
נראה לי שנעשה את זה ככה... בדרך הרגילה "שלנו".
אני אעלה את הפוסטים של SHMBO (אופטימית חסרת תקנה, שמתעקשת לראות את הטוב בכל דבר.. האמת, די הולך לה עם זה), על מנת שתקבלו תמונה ברורה יותר על הרעיון ואח"כ...
אח"כ אני אספר לכם את האמת.. זו שלא מופיעה במדריכי הטיולים...
קצת רקע.. על מנת שתבינו כל מיני ניואנסים שמופיעים שם, ושהחברים בארץ היו מודעים להם.
ההחלטה המקורית היתה לקנות RV ענק (מחירים מצחיקים, אבל על כך בפוסט על שיטת הליסינג פה), שבסופו של דבר יוצא הרבה יותר זול מלשכור.
כבר הלכנו לכמה דילרים ואפילו שמנו עין על אחד, דילר לידינו, שגם סיפק מקום חנייה כשלא מטיילים (לא טרוויאלי לחלוטין, לRV בגודל של אוטובוס גדול - הכי גדול!!).
אמממה - נסיעה משותפת לדיסני וורלד (פלורידה, בשתי מכוניות.. גם האמא של SHMBO הצטרפה.. ובעלה), שהסתימה, מצידי, בחזרה הביתה (לבד) למחרת.. די טרפה את הקלפים והרעיון המקורי נזנח לטובת מציאת בתי אומנה לשלושת הגמדים...
ניצלו ברגע האחרון, בעקבות התעקשות לא מובנת של SHMBO להשאיר אותם, בגלל שהם שלנו והם חמודים... יאללה, נגיד.
המסלול המקורי היה היה אמור לקחת אותנו מערבה, עד לג'ו (לאס וגאס) וחזרה, בצורת 8 שוכבת (או אינסוף... כמו שזה נראה לי אחרי יום וחצי..), כשמצפינים לכיוון כללי שיקגו וחוזרים דרך סט לואיס.
בסופו של דבר היעד המערבי ביותר היה האבן הצהובה..
אני גם לא הסכמתי לכתוב ואמרתי שמי שלא לוקח חלק בסבל... סליחה בטיול... שבלהיות כלוא עם 3 גמדים באוטו, גדול ככל שיהיה, לא מגיע לו לקרוא ולהינות מהטיול...
אז אמרתי... תזכרו שהיא SHMBO ויש גבול לכמה שהיא נותן לי להביע את עצמי ובאמת לעשות מה שאני ... מקשקש..
הקיביצר..
מתחילים - קודם SHMBO ואח"כ... האמת.
אה...
תמונות...
קשה ומסובך להעלות פה באתר תמונות בכמויות... יהיה דל (מאוד) באספקט הזה.. תדמיינו..
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
Thursday, June 19, 2014
הכנות והקדמה.... יום ה - ע' פחות 6
טוב אז לאחר התלבטויות, בחינת אפשרויות שונות, ביטול, שינוי קונספט, כמעט ביטול נוסף ולבסוף כרגיל, החלטה שלי, אנחנו מתארגנים ליציאה. בתפריט: טיול. חודש. לכוון החלק היותר מערבי של ארה"ב (על המסלול בהמשך). בלי RV אבל כנראה עם טריילר קטן מאחור, מעמיסים (כנראה) 4 זוגות אופניים + תוספת אופן לגמדה הקטנה, כסאות, שולחן, מנגל, אוהל, מלא סרטים, קצת בגדים להחלפה, כלי עבודה (איך לא), מלאי של כדורים (הרגעה.. חייבים!!) , ציוד אלקטרוני למיניו ובטח עוד מלא דברים שייכנסו לאוטו ברגע האחרון.
מאחר ויש סיכוי לא רע שזה יהיה הארוע האחרון מהסוג הזה, החלטתי (כן, שוב אני) לנסות לייצר בלוג משפחתי לתיעוד הטיול. מקווה שזה יחזיק מעמד וישאר כמזכרת (נעימה או לא - זה כבר נראה בסוף) . הוספתי את ברנרד ככותב מורשה - בינתיים הוא עיקם את האף, אבל מי שקרא אותו בעבר יודע שכשהוא נכנס לזה, זה יוצא משעשע מאד, אז אני אופטימית.
בימים הקרובים נעדכן לגבי ההכנות, המסלול, נתרגל את כתיבת הבלוג ושיתופו ומי יודע, אולי בסוף גם נצליח לצאת לדרך כמתוכנן...
Sunday, June 22, 2014
יום הע' פחות 3 - קצת על המסלול
יום היציאה הולך ומתקרב במהירות, אבל ההכנות מתקדמות ממש בעצלתיים. זאת אומרת, בתכלס לא עשינו כלום. כדברי ברנרד - מה הלחץ? יש מלא זמן. אוקיי אחלה, אז אין לחץ.
נראה לי שלפחות על מנת שתהיה לי תחושה מסויימת של עשייה, וגם העניין של הבלוג (בכל זאת צריך להראות שעושים משהו) ובעיקר כדי שלברנרד לא יהיה יותר תירוץ לזה שאין לו מושג לאן נוסעים, זה זמן מעולה לעבור על המסלול - שמשורטט גם בגדול על המפה (אם בכלל אפשר לראות משהו):
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image002.jpg[/IMG]
היציאה - מהצד הימני של המפה, וורהיס ניו-ג'רזי. מקווים ששם גם תהיה נקודת הסיום, חודש מאוחר יותר.
מתחילים למשוך צפון מערבה, עצירות מתוכננות בפיטסבורג, פנסילבניה (אומרים שיפה שם), קליבלנד אוהיו (אומרים שזה סתם מקום, אבל זה בדרך ועל החוף של אגם איריי אז כמה רע זה יכול להיות??) ומשם עצירה של 3 ימים בשיקגו (שאמורה להיות אחלה עיר עם מלא דברים לעשות). משיקגו נמשיך מערבה לכוון אומהה עם עצירות ב - Starved rock state park, דבנפורט, ועוד כמה, עד שמגיעים לדנבר וממנה לאספן, ששם אנחנו פוגשים את אילן ובטסי וחונים לשלושה לילות.
בהמשך מתחילים לעלות צפונה לסולט לייק סיטי ולילו סטון פארק שנעצור בו לכמה ימים וזו תהיה הנקודה הרחוקה ביותר שנגיע אליה בטיול הזה. משם מושכים חזרה' עם עצירה בהר ראשמור (הפסלים של הנשיאים על צלע ההר) והמשך (לא מתוכנן עדיין - נראה לי רחוק מדי) עד שמגיעים לשבי ועודד בסנט לואיס לסופש של מנוחה ומהם חזרה הביתה, בטח תוך יומיים או שלושה גג (או בנסיעה רצופה עד הבית כי לכולם כבר יימאס לגמרי מהטיול הזה... תרחיש יותר מסביר, לדעתי).
זהו עד כאן בינתיים. המשך עדכונים יגיע.
דש :)
Thursday, June 26, 2014
יום הע' הגיע... בעצם זה כבר ע'+1 אבל למה להיות קטנוניים....
יצאנו לדרך - אמנם באיחור של יום מול התוכנית המקורית אבל זה באמת בקטנה. ככה זה כשאין דד ליין נוקשה. העיקר שיצאנו.
את אתמול בילינו בסוף-סוף להתארגן - לקחת טריילר, להתחיל להעמיס אותו, קניות אחרונות (מוט למשיכת האפניים של הגמדה, חכות לדיג, גזיבו לצל ועוד כל מני חוסרים למיניהם) והכי הכי חשוב - העמסת כלי עבודה.
מבחינת כלי עבודה אנחנו באמת ערוכים לתפארת, טפו טפו. מסוגלים לבצע הכל בשטח, מתיקון פנצ'ר בסיסי, דרך החלפת שמנים, פילטרים ותיקוני חשמל, ועד לשיפוץ ראש מנוע מלא, כולל חריטת בוכנות. חופשי - יש ה-כ-ל. התמונות מדברות בעד עצמן....
ועוד תמונה אחת אני חייבת של הכלים - זאת אומרת, של חלק ממש ממש קטן של הכלים.... ואז אני עוזבת את ההכנות ופונה לסכם את היום הראשון של הטיול...
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image008.jpg[/IMG]
אז יצאנו לדרך. היום הוקדש בעיקר לפנסילבניה, קיווינו להגיע לפיטסבורג ללילה אבל החלטנו לעצור בדרך (במלון ספא צמוד לאגם בתוך אתר גולף, בעיירה שנקראת morgantown שבכלל נמצאת בווסט ווירג'יניה, אבל למה להטפל לזוטות. אגב, אמור להיות כאן מאד יפה, רק שהגענו אחרי 10 בלילה, אז הרשמים יישארו למחר...)
העצירה הראשונה הייתה ב Strasburg בלב אזור האמישים בלנקסטר. יש שם מוזיאון רכבות ורכבת קיטור ישנה שיוצאת לסיבוב של 45 דקות לשום מקום וחזרה. היה דווקא נחמד, בעיקר הכיתוב בגב הכרטיס שמאד הצחיק אותנו...
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image010.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image016.jpg[/IMG]
משם המשכנו לקצת תרבות והשכלה הסטורית לאתר Gettysburg, ששם למי שלא יודע, התחוללו הקרבות הקשים ביותר של מלחמת האזרחים האמריקאית, למעלה מ - 50 אלף הרוגים בשלושה ימים, וכו וכו. האתר, כמו שרק אמריקאים יודעים לעשות, מתוקתק, מאורגן ומנציח כל פסיק במורשת הקרב. אנחנו רפרפנו, כמקובל בעדה...
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image020.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image022.jpg[/IMG]
משם עוד איזה עצירה לאכול (או כמו שדנה אומרת - "מתי אפשר יצירת פיפי?") ואז התגלגלנו למלון. שרדנו את היום הראשון....
Friday, June 27, 2014
יום 2 - בעיקר פיטסבורג
השכמנו בבוקר במלון הספא, בעיקר כדי לגלות שאנחנו נמצאים בתוך מגרש גולף ענק, מוקף ביערות ואגמים, בריכות שחייה, חדר כושר ענק (כן, למי שלא שמע - התחלנו להתאמן...), בקיצור אחלה מקום. משכנו צ'ק אאוט עד לצהריים כדי להנות כמה שיותר מהמקום ואז זזנו לכוון פיטסבורג, מרחק של פחות משעתיים נסיעה.
טוב, פיטסבורג היא אחלה עיר, מלא אנשים ברחובות, שילוב טוב של מים, הרים ירוקים, מלא מסעדות, תאטראות וכו'.. תוססת ומגניבה למדי.
התחלנו בתרבות - מוזיאון אנדי וורהול, שמסתבר שהיה קוקיה לא קטן. יש במוזיאון שילוב נכון של תמונות, סרטים, מיצגים ואטרקציות, שהפך את הביקור ב - 7 הקומות של המוזיאון ללא מעיק מדי, בהתחשב במגוון הגילאים ויכולת הקשב המוגבלת...
|
| אנדי ואנחנו על הספה האדומה |
|
| האצטדיון מבחוץ - מראה מדהים, וזה עוד כלום לעומת איך שהוא נראה בלילה בזמן המשחק |
|
| הקרנבל מחוץ לאצטדיון - אפילו שקלנו לקנות כרטיסים |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image028.jpg[/IMG]
מחר בתכנית להסתובב עוד קצת בעיר ולהמשיך צפון-מערבה לכוון שיקאגו. נראה מה נספיק...
אה, גם ברנרד ועידו נמצאים בטיול, פשוט לא אוהבים להצטלם, אבל לא וויתרתי :)
Sunday, June 29, 2014
יום 4 - מגיעים לשיקגו
אתחיל מהסוף - היום בערב הגענו לשיקגו.
סביבות 8 בערב, השמש מתחילה לרדת אבל יש עדיין אור, מתחילים להרגיש עיר גדולה לפי המחלפים והכבישים, ואז גורדי השחקים של העיר מופיעים מולנו, והמים של אגם מישיגן, והפארקים, והמוזיאונים, ומלא אנשים ברחובות... ציוויליזציה, בקיצור. נעים מאד, אין מה לומר. ממבט ראשון נראה לי שתכננתי מעט מדי זמן לעיר הזו, נראה איך יהיה מחר, כי תכלס לא הספקנו לעשות היום כלום חוץ מלהכנס למלון - אבל הו איזה מלון... מפנק ביותר. קצת תמונות, אני חייבת -
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image038.jpg[/IMG]
טוב אז בתכלס, נתחיל לתור את שיקגו רק מחר, אז דיווחים בהמשך, אבל אני אחזור לאתמול בבוקר, כשעדיין היינו בפיטסבורג ותכננו לצאת לכוון שיקגו, כשנקודת הביניים עדיין לא הייתה סגורה.
קמנו בעצלתיים (כרגיל) ונתנו קפיצה להר וושינגטון בפיטסבורג שממנו יש תצפית יפה על העיר. התצפית באמת יפה, וגם יש שם רכבל ישן שניתן לרדת בו (ולעלות חזרה כמובן) תמורת תשלום סמלי. כך עשינו - וחוץ מזה שהיו הרבה אנשים (יום שבת) ושהיה די חם, החוויה נרשמה באופן חיובי. תמונות:
|
| ברנרד צילם אחלה פנורמה. ככה זה כשיש טלפון איכותי וכו וכו |
מה שכן, התברר שבאותה סנדוסקי, נמצאת אחת האטרקציות המרכזיות של מדינת אוהיו (כן, גם לי זה נשמע מוזר כשאני קוראת את המשפט האחרון), שזה פרק שעשועים שמתמחה ברכבות הרים עצבניות במיוחד (Cedar Point). טוב, כמובן שזה נכנס לתוכנית של בוקר יום ראשון - עזבו אתכם מהפלגה, נופים, טבע, הולכים לקרוע רכבות הרים. וכך באמת היה...
|
| התקפלנו, לא לפני שדנה זכתה באיזו בובה בתחרות יריות, עייפים אך מרוצים |
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
וואללה.
הלינקים של התמונות עובדים?
תספרו מה רואים אצלכם..
אם כן, צריך למחוק את כל התמונות של SHMBO... לא רצוי שיתסובבו ככה סתם ברשת.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
די.. מי שמכיר אותי, יודע שהייתי חייב..
יענו אם אני טועה, אני הראשון להודות (מזל שעדיין לא קרה.. אבל אם..:rolleyes:) אבל חייבים לברר.
אז.. בן.
היו לי כמה דקות ובדקתי, שמה לא הבנתי נכון..
אני יודע שמי שפונה לויקיפידיה.. הנושא האינטיליגנטי אצלו הוא לא הצד החזק אבל זה זמין ודי נכון, ברוב הפעמים..
ציטוט מתוך הערך "פרברים" או SUBURB - ההדגשות שלי (יענו, לא במקור):
In the United States and Canada, suburb can refer either to an outlying residential area of a city or town or to a separate municipality, borough, or unincorporated area outside a town or city
In the U.S., 1950 was the first year that more people lived in suburbs than elsewhere.[20] In the U.S, the development of the skyscraper and the sharp inflation of downtown real estate prices also led to downtowns being more fully dedicated to businesses, thus pushing residents outside the city centr
ולמי שממש משעמם לו, הנה הלינק ויכול לקרוא לבד.. הכל:
http://en.wikipedia.org/wiki/Suburb#North_America
.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"... הטיול
אוי, אוי, אוי,
אם תרמתי ולו בקמצוץ דרך איזה שרשור קודם בעידוד הפוסט המשובח והמובחר הזה,
אשריני.
שמע, תמשיך ככה עוד חודש ויש ספר.
נא להמשיך - אנו עדים להתגבשות של מפעל חיים.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
אני נהנה לקרוא את הפוסט אבל האמת, למעט הנושא עם הביטוח (שגם לו היתה כוכבית והלל לשירות) זה נראה בדיוק כמו לפאר ושכולם יקנאו...
ואני רואה עצמי כמאוד סרקסטי ככה שההומור לא נראה לי חומק יותר מדי
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
לא עובדים. תהיה רגוע.
כל יום אני שומר את הפוסט הזה לנסיעה חזרה מהעבודה וכל יום אני נהנה מחדש.
תמשיך כך!
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
בנצי,
אסור לך לעשות את זה.
תמונות של כלי עבודה בצירוף המחיר שלהם.
זה מוציא אותי מדעתי, ואני בטח לא היחיד.
עוד תמונות כאלו, ולא יהיה מי שיגלוש פה, כולם יהיו באבארבנאל...
:)
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
בהמשך לזה, אני עכשיו בוגאס והסיבה היחידה לזה שלא העמסתי את כל harbour freight זה שאין לי מספיק במזוודה...
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
שרשור מהמשובחים EVER, תודה לתורמים מהגולה.
ברנרד - לגבי התמונות - לא רואים, קישרת לתמונות מהדיסק המקומי שלך... צריך קישור כזה לאתר חיצוני שם התמונות או להעלות אותן כאן באתר ולהשתמש בהן.
ארז גור
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
רואים,רואים יופי של תמונות
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
shmil
בנצי,
אסור לך לעשות את זה.
:)
תמשיך, תמשיך.
לפחות שנראה שמישהו נהנה.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
erezgur
שרשור מהמשובחים EVER, תודה לתורמים מהגולה.
ברנרד - לגבי התמונות - לא רואים, קישרת לתמונות מהדיסק המקומי שלך... צריך קישור כזה לאתר חיצוני שם התמונות או להעלות אותן כאן באתר ולהשתמש בהן.
ארז גור
מוזר.
התמונות בכלל לא אצלי על הדיסק. צרפתי את התמונות מהבלוג של ג'קה.
למעשה העתקתי מה שהעלתה שם, כמות שהוא (רק הסרתי את התמונות שלה) ולכן ביקתי שתגידו אם רואים...
אני רואה שיש כאלה שכן רואים את התמונות - תריך ללחוץ על הלינק..
תגידו אם יש בעיות. ננסה לפתור... כאילו, זמן לא כ"כ חסר לי..:rolleyes:.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
Tomer Gal
אני נהנה לקרוא את הפוסט אבל האמת, למעט הנושא עם הביטוח (שגם לו היתה כוכבית והלל לשירות) זה נראה בדיוק כמו לפאר ושכולם יקנאו...
ואני רואה עצמי כמאוד סרקסטי ככה שההומור לא נראה לי חומק יותר מדי
תומר.
אני מבקר בארה"ב כבר שנים ואוהב כל רגע ומקלל כל פעם שנגמר הזמן וצריך לעלות על הטיסה הביתה.
דחיתי כמה וכמה הצעות לרילוקיישן במקומות אחרים (כבר הזכרתי כמה מוכשרת SHMBO שלי??), הגעתי ומיד קניתי אוטו ענק וכמה חודשים אח"כ הגיעה גם הגרוטאה של SHMBO - גראנד צ'ירוקי 5.7L אוברלאנד עם חבילת שטח וקפיצי אויר (עושה לי רע רק לחשוב כמה היה עולה בארץ), יש לי גראג' מלא כלי עבודה שבחלומות הכי ורודים שלי לא חשבתי שיהיו (חלקם עדיין באריזה המקורית... כבר שנה), יש לי פאקינג אגם (עם סירות חינם) במרחק של חצי יריקה מהבית וצבאי בר מסתכלים עלי (ממרחק של מטרים בודדים) ואני רואה להם את הלבן בעיניים (האמת שלא רואים אצל צבאים.. אבל הבנת), כשאני עומד ומשקה את הגינה, הארנב שגר אצלינו מתחת למחסן עושה לי "שריר" כמעט על בוקר: "לא זז. מה תעשה? תדרוס אותי בכניסה לבית? נראה אותך" והסנאי הדביל מאחורי הבית לא ממש מבין שהוא לא רצוי, כשאני דוחף אותו בעדינות עם הרגל.. שיילך כבר (ועוד לא דיברתי על המחיר של הבית ואיזה שטח יש ו...)...
כאילו, מה נראה לך, שסובלים פה????
ואפרופו ביטוח הבריאות.
הכל (בגדול, אל תתפסו אותי בדולר לפה ודולר לשם) נכון.
כמו שאמרת, שירות נהדר (גם קח בחשבון שפה גרים אנשים לא כ"כ עניים - לא בוורלי הילס אבל בהחלט לא דרום ת"א) ועל זה אין ויכוח. העניין הוא "אי-הודאות" במה שמגיע לך ומה אתה צריך לשלם (ובגדול) והכי חשוב, מאיפה יגיע הכסף לתשלום.
דוגמא מאתמול ממש.
חבר שלי (ההוא עם הרוורס במואב) לא הרגיש כ"כ טוב ואושפז לבדיקות באיכילוב.
הוא נלקח לשם בניידת טיפול נמרץ ו"בילה" יותר מ-12 שעות במיון (עשו בדיקות) ואח"כ אושפז לבדיקות נוספות. קיבל מקום מרכזי במחלקה - במיסדרון (שלח לי סלפי בוואטס-אפ... בושה).
לא שירות ברמה של ביה"ח פרטי אבל אף אחד לא "יזרוק" אותו מהדלת לפני שתפוג ההרדמה (אם יתנו, זו שאלה אחרת..), הוא לא יקבל חשבונות נפרדים מהרופא, האחות, השרת והשומר בש.ג. - הוא ישלח להם טופס 17 , ישלם השתתפות עצמית קטנה על האמבולנס ו... זהו.
אף אחד לא יחכה לו עם צו עיקול על הבית בגלל חוב לביה"ח והוא לא יצטרך לקחת משכנתא שנייה(טוב הוא אמיד.. ראשונה) על הבית לצורך תשלומים ואפילו לא לבלות שבועות במו"מ כמה לשלם.
ואת זה צריך להעריך. באמת.
טוף.
אחרי שגמרנו ליילל כמה רע פה, הגיע הזמן לעוד כמה הסעות (בן - לדים זה כייף.. באמת. לא צוחק... אל תמהר!!) ואח"כ, בערב, נעלה עוד כמה ימים מהטיול...
אל תתלהבו יותר מידי - אח"כ אני אספר לכם מה באמת היה שם..
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
אולי כדאי לשנות הכותרת? חשבתם שמילקי יקר? חכו שתשמעו כמה שאר הדברים יקרים (חוץ מהביטוח)
