סיפורי גברים-שטויות שהנשים שלנו אמרו ועשו בטיולים

מתכננים כבר כחודש וחצי. לוקחים חופש מהעבודה, שבוע עבודה (אחה"צ)בהעמסת הנגרר וערב לפני, כשהכל כבר מוכן, בזמן ארוחת ערב, בולעת הגברת את הכתר בשן הקידמית.
לא יוצאת ככה ....... אומרת, ומשתיקה אותי לכל ענות המחאה החלושה שלי. מבין מבין אבל בעסה.
כמה טלפונים ומתברר שאפשר לקחת מדידות ובנתיים להדביק אירעי מפלסטיק , אלא שכתר חרסינה יחסית יקר וגוחא לא מוכן לשאת בהוצאה......(היא בלעה מה אני אשם?:cool:)
טיול בקיבה לוקח בד"כ יומיים שלשה וכאן עולה ההברקה שתחסוך לקמצן עלויות, ותאפשר קיום הטיול.

שמעי, מחר נדביק לך כתר זמני מפלסטיק, ואח"כ נצא כמתוכנן, ויש סיכוי טוב יותר בשטח למצוא את האבידה מאשר באסלה בבית.....
כן..... תצטרכי לחטט עד שיימצא.
וכך היה. האבידה נמצאה. זעקות האושר שנשמעו מבין העצים העידו על כך.
בבית הודבק מחדש.......... ולקח עוד כמה חודשים עד שחזרנו לנישוקים.
במחשבה נוספת, הטוב ביותר מבחינתי היה אילו איבדה את כל הכתרים מקדימה להרבה זמן.

אחד הנוראיים.
לדעתי ניצחת את השרשור.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי איל מ

אחד הנוראיים.
לדעתי ניצחת את השרשור.

---

זה סוג של מקבילה לשלב שמישהו מזכיר את היטלר ונסגר הדיון?

אני פשוט לא יודע אם זה סיפורים שכוללים בדמיון או בסיטואציות הזייה..מה שבטוח צוחק בלי סוף

Sent from my Redmi 8A using Tapatalk

ניבי היתה החברה הראשונה שעברתי לגור איתה.
ההחלטה לשכור דירה משותפת בגיל 27, היתה כמעט מיידית (יצאנו אולי חודש). ניבי היתה איסטניסטית, חולת ניקיון.
כל מקלחת שלה היתה שעה במים רותחים, 15 סוגי סבונים שמפואים ומרככים. הנקה 7 הקשיח שלי ישב מהצד וצחקק למראה הטירלול.

את הבית שהשכרנו היא ניקתה עם חומרים שהמיסו את הקירות והשאירו ריח של בית מרקחת למשך שבוע. כל הסדינים השמיכות והציפיות היו לבנות ובוהקות והוחלפו כמעט מידי יום. בקיצור גרתי בחדר נקי יותר מהחדר הנקי של מפעל אינטל.

ניבי דווקא הסכימה לטייל בג'יפ, בתנאי שיהיה נקי ושבסוף כל יום טיול תהיה מקלחת חמה.
לאחר מספר שבועות של מגורים משותפים עם גב' "סנו קלין", ביום חורף גשום יצאתי עם חברים לטיול בוץ עם הג'יפ (בלי ניבי). שקענו, גררנו, חילצנו, והתלכלנו מאוד.

חזרתי הביתה, כבר ירד הערב, ניקיתי את ה CJ עם גרניק. גם את עצמי ניקיתי ככל שיכולתי ופניתי לכיוון דלת הבית. הבנתי שכמות הבוץ שעל הנעליים אינה יכולה להיכנס הביתה וחלצתי את הנעליים בחוץ. פתחתי את הדלת וניבי חסמה לי את הכניסה. "אתה לא נכנס ככה!" פסקה. מצאתי את עצמי יחף, בפתח ביתי על מדרכה רטובה וקרה, גשם ורוח קפואה, ואני בבגדים מלאים בוץ רטוב, מול בלונדינית תוקפנית. "איך את רוצה שאני אכנס?" שאלתי. "תוריד את הבגדים בחוץ!". ניסיתי לשכנע שאוריד את הבגדים בפתח הבית, מאחורי הדלת. "בשום אופן לא! תוריד בחוץ ואז תיכנס." הורדתי את המעיל וקר לי. ניבי הביטה בי ומיד קבעה: "גם את החולצה" הורדתי חולצה וקפוא לי. מבט מתחנן אל הבלונדינית ופניה אינן מביעות חמלה. "אתה לא נכנס. תוריד גם את המכנסיים בחוץ ואז תיכנס!" אמרה וסגרה את הדלת בפני. עמדתי מחוץ לביתי בגשם, חצי גוף ערום קופא מקור. הבחנתי שהשכנה ממול כבר מזמינה את בעלה לחזות באירוע המקסים שמתרחש אצל השכנים החדשים...

בשלב הזה נכנעתי ליצר המרדנות. הורדתי את המכנס אבל... נעלתי את הנעליים מלאות הבוץ ונכנסתי הביתה בשתיקה רועמת, לבוש בתחתונים ונעליים מלאות בוץ. ברקע נשמעו צווחות אימה ואיומים. השארתי בכוונה עקבות בוץ בכל הסלון וקוליסים של בוץ במטבח. משם פניתי אל קודש הקודשים, חדר השינה. בחדר השינה עליתי עם הנעליים על המיטה עם המצעים הצחורים והתיישבתי עליה לחלוץ את הנעליים.

כשיצאתי מהמקלחת ניבי כבר היתה בדרך אל בית הוריה.
כעבור שבוע, היא הגיעה עם אביה ואספה את כל הסבונים והבגדים שנותרו במגורינו הקצרים והמשותפים.
יצאתי מהבית אל החניה והמתנתי עד שתסיים לאסוף את ענייניה.

אבא שלה "יאנקי", יצא אלי והציע לי סיגריה, אבל אינני מעשן. הוא הדליק סיגריה וחייך אלי. לאחר כמה שאיפות ניקוטין מעושן ושתיקה דו צדדית ממושכת, הוא אמר: "כל הכבוד לך. היא כמו אמא שלה. הייתי צריך לעשות את אותו הדבר לאמא שלה כבר מזמן".

עם ניבי לא דיברתי מאז, אבל בכל פעם שעברתי ליד הנגריה של יאנקי, הייתי נכנס לשתות איתו קפה שחור מתוק וטעים. יאנקי היה מספר לי עידכונים על נישואיה הראשונים ועל גירושיה השניים, של הבת הנקייה. ב- 2011 נסגרה הנגריה. עד היום, הקפה שלי ינקי החייכן, מאוד חסר לי.

אלוף!

דרור,
אתה לא צריך לכתוב את הספר, רק לערוך את הסיפורים שכאן..

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ערן CJ

בשלב הזה נכנעתי ליצר המרדנות. הורדתי את המכנס אבל... נעלתי את הנעליים מלאות הבוץ ונכנסתי הביתה בשתיקה רועמת, לבוש בתחתונים ונעליים מלאות בוץ. ברקע נשמעו צווחות אימה ואיומים. השארתי בכוונה עקבות בוץ בכל הסלון וקוליסים של בוץ במטבח. משם פניתי אל קודש הקודשים, חדר השינה. בחדר השינה עליתי עם הנעליים על המיטה עם המצעים הצחורים והתיישבתי עליה לחלוץ את הנעליים.

כשיצאתי מהמקלחת ניבי כבר היתה בדרך אל בית הוריה.

---

בראבו. רק ככה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ערן CJ

כשיצאתי מהמקלחת ניבי כבר היתה בדרך אל בית הוריה.

---

אני חושב שאם לשרשור הזה היה פרס על מקום ראשון, אתה בהחלט יכול לגשת למשרדים ולקחת אותו. תגיד שכולם שלחו אותך.

מקום ראשון, בהליכה.

אסף, שלח בבקשה לערן חולצה ועט תולה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי יונתןמצפה

דווקא נאד נשי נשמע כמו אירוע ראוי לספר, בהנחה וסיפור הרקע תורם והוא נכתב ע"י מי שיודע לנסח.
דרור, בטוח יש לך משהו בשרוול...

Sent from my POCOPHONE F1 using Tapatalk

---

נודים (רקטאליים או וגינאליים) זה התחום של תומר.....
אבל הסיפור של ערן, תשואות. לא פחות.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ערן CJ

ניבי היתה החברה הראשונה שעברתי לגור איתה.
ההחלטה לשכור דירה משותפת בגיל 27, היתה כמעט מיידית (יצאנו אולי חודש). ניבי היתה איסטניסטית, חולת ניקיון.
כל מקלחת שלה היתה שעה במים רותחים, 15 סוגי סבונים שמפואים ומרככים. הנקה 7 הקשיח שלי ישב מהצד וצחקק למראה הטירלול.

את הבית שהשכרנו היא ניקתה עם חומרים שהמיסו את הקירות והשאירו ריח של בית מרקחת למשך שבוע. כל הסדינים השמיכות והציפיות היו לבנות ובוהקות והוחלפו כמעט מידי יום. בקיצור גרתי בחדר נקי יותר מהחדר הנקי של מפעל אינטל.

ניבי דווקא הסכימה לטייל בג'יפ, בתנאי שיהיה נקי ושבסוף כל יום טיול תהיה מקלחת חמה.
לאחר מספר שבועות של מגורים משותפים עם גב' "סנו קלין", ביום חורף גשום יצאתי עם חברים לטיול בוץ עם הג'יפ (בלי ניבי). שקענו, גררנו, חילצנו, והתלכלנו מאוד.

חזרתי הביתה, כבר ירד הערב, ניקיתי את ה CJ עם גרניק. גם את עצמי ניקיתי ככל שיכולתי ופניתי לכיוון דלת הבית. הבנתי שכמות הבוץ שעל הנעליים אינה יכולה להיכנס הביתה וחלצתי את הנעליים בחוץ. פתחתי את הדלת וניבי חסמה לי את הכניסה. "אתה לא נכנס ככה!" פסקה. מצאתי את עצמי יחף, בפתח ביתי על מדרכה רטובה וקרה, גשם ורוח קפואה, ואני בבגדים מלאים בוץ רטוב, מול בלונדינית תוקפנית. "איך את רוצה שאני אכנס?" שאלתי. "תוריד את הבגדים בחוץ!". ניסיתי לשכנע שאוריד את הבגדים בפתח הבית, מאחורי הדלת. "בשום אופן לא! תוריד בחוץ ואז תיכנס." הורדתי את המעיל וקר לי. ניבי הביטה בי ומיד קבעה: "גם את החולצה" הורדתי חולצה וקפוא לי. מבט מתחנן אל הבלונדינית ופניה אינן מביעות חמלה. "אתה לא נכנס. תוריד גם את המכנסיים בחוץ ואז תיכנס!" אמרה וסגרה את הדלת בפני. עמדתי מחוץ לביתי בגשם, חצי גוף ערום קופא מקור. הבחנתי שהשכנה ממול כבר מזמינה את בעלה לחזות באירוע המקסים שמתרחש אצל השכנים החדשים...

בשלב הזה נכנעתי ליצר המרדנות. הורדתי את המכנס אבל... נעלתי את הנעליים מלאות הבוץ ונכנסתי הביתה בשתיקה רועמת, לבוש בתחתונים ונעליים מלאות בוץ. ברקע נשמעו צווחות אימה ואיומים. השארתי בכוונה עקבות בוץ בכל הסלון וקוליסים של בוץ במטבח. משם פניתי אל קודש הקודשים, חדר השינה. בחדר השינה עליתי עם הנעליים על המיטה עם המצעים הצחורים והתיישבתי עליה לחלוץ את הנעליים.

כשיצאתי מהמקלחת ניבי כבר היתה בדרך אל בית הוריה.
כעבור שבוע, היא הגיעה עם אביה ואספה את כל הסבונים והבגדים שנותרו במגורינו הקצרים והמשותפים.
יצאתי מהבית אל החניה והמתנתי עד שתסיים לאסוף את ענייניה.

אבא שלה "יאנקי", יצא אלי והציע לי סיגריה, אבל אינני מעשן. הוא הדליק סיגריה וחייך אלי. לאחר כמה שאיפות ניקוטין מעושן ושתיקה דו צדדית ממושכת, הוא אמר: "כל הכבוד לך. היא כמו אמא שלה. הייתי צריך לעשות את אותו הדבר לאמא שלה כבר מזמן".

עם ניבי לא דיברתי מאז, אבל בכל פעם שעברתי ליד הנגריה של יאנקי, הייתי נכנס לשתות איתו קפה שחור מתוק וטעים. יאנקי היה מספר לי עידכונים על נישואיה הראשונים ועל גירושיה השניים, של הבת הנקייה. ב- 2011 נסגרה הנגריה. עד היום, הקפה שלי ינקי החייכן, מאוד חסר לי.

---

שאפו.

חלומו של כל גבר נרצע
סליחה, חלומו של כל גבר הנשוי באושר

Sent from my SM-N975F using Tapatalk

אחד השרשורים הדוחים והמזלזלים שהיו פה אי פעם

ועוד מובל על ידי המנהלים....


ביזיון

מסכים עם גלעד, השירשור הזה עבר את גבול הטעם הטוב.
יש דברים שמתאימים למדורה ולא לאתר פתוח ברשת.

(ולא,אישתי לא קוראת פה, גם לא בסתר)

קחו את זה בהומור
אף אחד לא מזלזל בנשים, מספרים נטו סיטואציות שקרו על אמת,
רוב הנשים פה עדין נשואות לאנשי הסיפור[emoji3]

Sent from my Redmi 8A using Tapatalk

לדעתי חלק מהשירשור הזה עובר את גבול ההומור הראוי באתר פתוח.
וחלקו בכלל מחוץ לגבול המצחיק. (מודה שחלק אחר ממנו באמת מצחיק)
אנשים לפעמים שוכחים שברשת הכל נשמר, והכל קופץ בגוגל בסוף.

אבל נו, אתם יודעים מה אומרים על דעה...לכל אחד יש.

לדעתי מי שהשירשור הזה לא לטעמו, שפשוט לא יכנס אליו.
זה נכון שבאופן כללי לאחרונה יש רבים המצנזרים ברשת לפי ראות עיניהם, תפיסת עולמם והכוח שיש להם, אבל אני מקווה שהתופעה לא תגיע לכאן.
הומור דלוח? אל תקרא.
גוגל זוכר הכל? אל תכתוב.

זה הרבה מעבר להומור דלוח

יש פה התייחסות דוחה לנשים - במקום כל סיפור כזה שים את השם של אישתך או הבת שלך ונראה מה תחשוב אז


Sent from my iPhone using Tapatalk

יש פה התיחסות לא מחמיאה לנשים בדיוק כמו שבשירשור התהפכויות ותקיעות יש התיחסות לא מחמיאה לגברים.

וסה"כ זה מה שכולם עשו כאן, שמו את השם של זוגתם בשירשור וכך אעשה גם אני.
(הבת שלי לא בעסק כי היא מדריכת טיולים ואוכלת את כולנו בלי מלח, אז אין שום דבר מצחיק לכתוב עליה)

במקום כל סיפור כזה שים את השם של חבר שלך ונראה מה תחשוב אז, האם עדיין זה שירשור לא ראוי.
אני פמיניסט, מתייחס שווה לנשים וגברים.

ועדיין, אם אתה עדיין מרגיש לא בנוח בשירשור הזה, מדוע אתה נכנס אליו?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Gilad

יש פה התייחסות דוחה לנשים - במקום כל סיפור כזה שים את השם של אישתך או הבת שלך ונראה מה תחשוב אז.

---

לא כל הסיפורים פה גרועים באותה מידה, ואנחנו גם לא יודעים הרבה על מערכת היחסים שמאחורי כל אחד מהם.

בוא ניקח את הסיפור של תומר כדוגמה. גם אני הרגשתי קצת לא בנוח כשקראתי שאשתו המיובשת הייתה צריכה לנסוע במונית לתל השומר, אבל אפשר להניח (ולקוות) שזו הייתה החלטה משותפת, למשל בגלל שמישהו היה צריך להישאר בבית עם הילדים. מה גם שיש להם ילדים, בלשון רבים, כלומר זה לפחות 18 חודשים רצופים של היכרות מוקדמת ובטח לא הטיול הראשון שלהם ביחד. אז משהו קרה באותו יום שגרם לה להקיא, ואולי הוא היה צריך לעצור את זה בשלב מוקדם יותר ולהתקפל הביתה, אבל אם הם עדיין נשואים אז כנראה שהוא מצא דרך לפצות אותה על עוגמת הנפש שנגרמה שם.

או שהיא כבולה לרדיאטור אצלו במרתף. גם אופציה.

מה שעולה פה בבירור זה שנישואין זו הונאת פרמידה.
גם ילדים לדעתי.
הגדולות בתולדות האנושות.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

נישואין זו הונאת פרמידה.
גם ילדים לדעתי.
הגדולות בתולדות האנושות.

---

לפנתיאון :)

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Derish

ילדים, בלשון רבים

---

תיקון קטן להודעתי הקודמת - דאז הייתה ילדה אחת לדבריו. לא משנה בהרבה את התמונה.

דריש, יש חוקרים שמתייחסים למכלול היצירה של תומר הדר כסיפורת ולאו דווקא היסטוריה.

רק כדי לאזן את התמונה..
ולהסביר לנשים שקוראות את השירשור הזה, שאין כאן אוסף דוחה של שובניסטים.
ולא לא בגלל שזוגתי אולי תקרא, זה ממש לא מענין אותה.
באופן כללי אני אוהב הרבה יותר חברה נשית מגברית.
ובטיול מסוקס של גברים בלבד אני לרוב אחרי היום השני לא יודע היכן לקבור את עצמי..
כמה אפשר בדיחות על נפיחות אכילת בשר ודיבור על מנועים,נעילות ואיזה גבלה אני עליתי ואתה לא ?!
טיול עם נשים הרבה יותר מתורבת ומגוון, גם נושאי השיחה גם הוואי וגם האוכל.
הבעיה היא שנשים לא רוצות "לסבול" על אף שרובן כן רוצות לטייל.
ואצלנו הגברים ה"סבל" זה דרך להוכיח לעצמנו (וגם לנשים שלנו) כמה זכרים אנחנו.
לעניות דעתי זו שורש הבעיה במחלוקות בטיולים.

אצלי זה נפתר על ידי הפרדת רשויות מוחלטת.
אני מטייל עם זוגתי בטיולים בהם לא "סובלים" והיא מגדירה מזה סובלים...
ולבדי אני מטיל היכן שאני רואה לנכון, עם מי שאני רואה לנכון, ובאיזה רמת "סבל" שמתאים לי.
סך הכול רובנו הגברים (ואפילו הכי מסוקסים) לא יכולים לחיות בלי נשים.
כי כמה זמן אפשר לגרבץ, לקלל להפריח נודים ולהיות מלוכלך ?!
אז מפילים את זה על ה"אישה" היא "הכריחה" אותי להתרחץ לא לקלל ולהיות מנומס.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Derish

תיקון קטן להודעתי הקודמת - דאז הייתה ילדה אחת לדבריו. לא משנה בהרבה את התמונה.

---

טכנית. וזה לא המקרה. אבל יש מצב של תאומים ואז 9 חודשים או פחות. תלוי מתי היו ה 5 דקות הכיפיות ..
שום דבר לא מחייב 18 חודשים.


Sent from my iPhone using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי מוני אורבך

רק כדי לאזן את התמונה..

הבעיה היא שנשים לא רוצות "לסבול" על אף שרובן כן רוצות לטייל.
ואצלנו הגברים ה"סבל" זה דרך להוכיח לעצמנו (וגם לנשים שלנו) כמה זכרים אנחנו.
לעניות דעתי זו שורש הבעיה במחלוקות בטיולים.

אז מפילים את זה על ה"אישה" היא "הכריחה" אותי להתרחץ לא לקלל ולהיות מנומס.

---

למיטב ידיעתי, מבחינה פיזיולוגית, סף הסבל של נשים יותר גבוה מזה של גברים. זה שהן פחות רוצות לסבול אולי...

אגב, פעם סיפרו לי (ותקנו אותי אם אני טועה) שהסיבה שהבדואים לובשים לבן במדבר והבדואיות לובשות שחור למרות החום והשמש, זה כדי להוכיח לגברים שהן חזקות יותר. ואם תגידו לי שהשחור בעצם מבודד את החלק הפנימי מחום, אז למה הגברים עם לבן? ולא רק הבדואים, בכל העמים שוכני המדבר זה ככה.

- - - Updated - - -

ועוד עניין אחד...

מכיוון שאני קצת דחפתי לפתוח את השרשור ואבי הרים את הכפפה....
אני חושב שאין צורך לרדת מתחת לחגורה בתאורים. יש מספיק סיפורים גם בלי זה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

מה שעולה פה בבירור זה שנישואין זו הונאת פרמידה.
גם ילדים לדעתי.
הגדולות בתולדות האנושות.

---

זה לראש הפנתיאון. מדלית זהב.
את הילדים נא לשים בצד - הם מתנה.
אבל המשפט הראשון והשלישי נכונים בחזקת עשר.



לגבי היחס המזלזל בנשים.... היי, תרגיעו. קחו בקלות.

בשיחות סגורות של נשים, גם בפורומים הסגורים שלהן, הן צוחקות עלינו הרבה יותר. ולא נפרט עוד כי כולנו יודעים בדיוק לאיזה רזולוציות הן יכולות להגיע, והן מגיעות אליהן חופשי. ושאף אחד לא ישלה את עצמו ש"כבודה של בת-מלך-פנימה" ושכשהן בפורום נשי מצומצם וסגור, ללא נוכחות גברית פיזית או וירטואלית/ברקע, הן משתבללות בפינה ושותקות - כי הן לא. הן בדיוק כמונו, רק עם קצת יותר סטייל.

יש הבדל בין סף הסבל לכוח הסבל.
לגבר יש פחות רגישות, ולכן הוא בכלל לא ירגיש
באיזו דקירה קטנה. כלומר, סף סבל נמוך.
האישה תרגיש כל סריטה. סף סבל גבוה.

אבל כשיש כאב גדול, האישה תתמודד איתו יותר טוב מגבר.
כוח סבל גבוה. (ראיתי את אשתי בלידה. אני לא הייתי עומד בזה)

יכול להיות שאני מתבלבל בשמות של המונחים, אבל העיקרון מובן.

הגבר והאישה חווים את אותו טלטול בשטח.
לאישה זה יציק והגבר לא ירגיש.

גם טיול רגלי כרוך בכל מיני הצקות קטנות - אבנים קטנות שנכנסות לנעל
שריטות מקוצים, מעידות קטנות, טיפוס תלול לאיזה ראש הר.

בסוף הטיול, הגבר זוכר רק את הנוף והאישה (גם) את הסבל בדרך אליו.

בטיולי שטח ההפרש מתעצם.

על פי רוב, באופן טבעי הגבר מבין ומתעניין בזוויות עליה, שיפועי צד,
יחסי זחילה, הגבהות, צמיגי שטח ושאר הדברים שעולם השטח בנוי מהם.
אין מה לעשות, גבר מטבעו יותר מכני. (כמה נשים עובדות במוסך?)

האישה, לא רק שסובלת יותר מטלטולי הדרך, היא נמצאת במקום
ללא מטרה מבחינתה.

הדבר הנכון הוא לעשות כמו שכתבו לפני, הפרדת רשויות.
אני והילדים יוצאים לטיולי אקסטרים ועם האישה ברוגע.

קורה לפעמים שאשתי מבקשת להצטרף וזאת משום שהיא
רוצה לחלוק את החוויה עם המשפחה למרות הקושי.
אבל רק לפעמים.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

דריש, יש חוקרים שמתייחסים למכלול היצירה של תומר הדר כסיפורת ולאו דווקא היסטוריה.

---

לא משנה איך תגדיר את היצירה שלו, אני צחקתי עם דמעות. ובאופן כללי זה שרשור אחד המצחיקים שקראתי לאחרונה.