התלבטות בנוגע לשירות הצבאי

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי kd2

yuda לדעתי זה לא עניין של איש שטח אמיתי או לא , כל אחד היה מעדיף את הפינוק של הטנקים היותר מתקדמים.

---

מה פינוק? איזה "פינוק" יש בדיוק בטרקטורים האלה?

באופן טבעי כל אחד רוצה להיות על הטנק החדיש יותר. כשאני התגייסתי והגענו לטירונות שריון בניצנים (היו ימים) חילקו לנו שאלון בו התבקשנו לדרג על איזה טנק היינו רוצים לשרת, כאילו שלמישהו זה יעזור...
בשריון היו אז חוץ מחטיבת ביסל"ש (460) עוד חמש חטיבות סדירות: אחת דרומית - 401 שישבה אז בנגב(מג"ח 6ג',) שתי חטיבות בבקעה: 500(מג"ח 6מ'), ו-211 (מרכבה סימן 1), ושתי החטיבות של רמת הגולן: 7 (מרכבה סימן 2ב' שהיה אז משהו חייזרי לחלוטין, שיא הטכנולוגיה) ו-188 (שוט ד', שלמי שלא מכיר זה טנק צנטוריון בריטי, משהו עתיק מסוף מלחמת העולם ששופר בלי סוף בצה"ל). ברור שכוווולם ביקשו להגיע למרכבות, אף אחד לא רצה בכלל מג"חים ורק קיבוצניק ג'ינג'י אחד בשם גרינגולד ביקש במפורש להגיע לטנק שוט ד' ולחטיבה 188. כמה ימים אחר כך נודע לנו שאחיו הגדול של הג'ינג'י הוא-הוא "כוח צביקה" המפורסם ממלחמת יום כיפור, ושבשל היחוס המשפחתי, הבחור בכל מקרה היה מגיע לחטיבה הזו, אם ירצה ואם לא...

אותי זרקו לחטיבה 500. ישבנו בבקעה בבסיס שנראה כמו כפר-נופש בקריביים, אבל זו היתה רק אחיזת עיניים, כי אכלנו שם חרא מלוא הדלי. הטנק היה ישן ומגעיל (מג"ח 6מ' - שזה M60A1 הישן עם הצריח הקצר, שהושבח באמצעות מערכת בק"ש "נחל עוז" שהיתה המתקדמת ביותר לתקופה ההיא, והיה בו אפילו ארטישוק - חידוש לא נורמלי אז) המזקו"מ שלו היה נשבר ומתפרק סתם ככה בזמן שהטנק עומד במשטח. לא עבר שבוע בלי החלפת אינסופיות של בוגים, דסקיות חיכוך, חוליות זחל, הינעים סופיים, בתי זרועות ומוטות פיתול. כמעט ולא היה מצב שטנק יצא לשטח וחזר ללא טראומה מכנית או נזק כלשהו. יותר גרוע אפילו מלנדרובר. אממה - הטנק הזה היה מדויק ביותר בירי - כל פגז פוגע, משהו שחבל על הזמן.

אני זוכר שאחרי שירדנו מקו ברמת הגולן, בילינו שבועיים בסדנא הגדולה בצומת גולני, בטיפולי ג' או ד' (לא זוכר כבר, איזה טיפול גדול זה שמפרקים בו את כל הטנק לחלקים קטנים ובונים אותו מחדש, כולל החלפת מנועים וממסרות?) והצלחנו "לקחת בהשאלה" (כלומר לגנוב - אבל זה בסדר, הכל נשאר בתוך צה"ל) כמה מאווררים של מרכבות שסידרנו להם חיבור לשקע טכני, אשכרה ונטילטורים קטנים כמו שהיו פעם במכוניות לפני עידן המזגנים. אנחנו, שהיינו רגילים לחום המטורף של הבקעה בשיא הקיץ (היו ימים של יותר מ-50 מעלות) התפעלנו והיינו בטוחים שזה פינוק לא נורמלי... רוצה עוד "פינוקים"? היה אצלנו נהג טנק שהצליח לסדר לעצמו רדיו-טייפ לרכב "רודסטאר 5100" (אז הדגם הזה נחשב סמל מעמד אמיתי) בתא הנהג!

בקיצור - מה זה משנה לאיזה טנק אתה הולך? אין דבר כזה "טנק מפנק". גם היום, 20 ומשהו שנים אחרי, גם בטנק המתקדם ביותר אתה תעבוד כמו חמור, תתלכלך בבוץ, אבק, שמנים וגריז כמו שלא חלמת. תצטרך להשקיע את הנשמה, ובעיקר תצטרך להיזהר ולשמור על עצמך כי בטנקים הכל גדול וכבד וקטלני. אם תהיה בהלם הטנק ינשוך אותך - המשמעות של זה היא פציעות בדרגות קושי שונות, ועד איבודי אצבעות, ידיים, רגליים, אפשר אפילו לאבד את הראש, תרתי משמע... ואני לא צוחק. אם יש דבר אחד חשוב בשריון שצריך להתייחס אליו ברצינות הכי תהומית שאפשר - זה שלט הוראות הבטיחות. כתוב עליו שהוא "נכתב בדם" וזו אשכרה לא מליצה, כי לצערי ראיתי כמה דברים קשים שם.

אתם מתחייסים להערה בתור הרמה להנחתה לסיפורי הקרבות שלכם , שזה בסדר גמור ואף משעשע.
מה שאני שמעתי משריונרים הוא- שנכון , הכל אותו חרא אבל בכלים החדשים יותר קל לחיות.
שזה "פינוק יחסי" לעומת הישנים, לא ציפיתי לחיים קלים ( ורוב הסיכויים שאני בכלל לא יהיה בשיריון...)
מי שיכול לפרט על ההבדלים בין הכלים היותר חדשים ( אחרי 48 אם אפשר... :-D ) כולי אוזן...

דרור, עם כל מה שאמרת, שכחת את עקרון היחסיות.
כשהייתי טען במג"ח 7, הייתי נצמד לדופן עם פגז ביד תו"כ היסטערות כשהסדן מישתולל 10 ס"מ ממני.
בירי, הייתי קטן כמו אפונה, כדי לא להינזק, אחריו, הייתי מיתפתל כמו ספגטי בזריזות מטורפת ודוחף פגז שני לקנה.
ביקרתי פעם אצל חבר עם מרכבה 2, סלון! הטען עומד זקוף, בנינוחות, יש לו מרחב עבודה.
הוא, לא מטפס על ערימה של תרמילים כדי להיסתדר איכשהו.
זה פינוק והוא חיובי.
מאוחר יותר ניכנסתי לסימן 3.
איך אמרו אצלנו אז, עולם!
עם מיזוג,, מרחב מחיה, ממש אפשר לישון על ריצפת צריח, ולחשוב שאני הייתי מקמבן את המשולש נהג לסוג של מיגלשה לישון עליה...

אה, ומוטות פיטול שנישברים סתם כך, באמצע טפ"ש או יותר גרוע, בסופו.. וזה באמצע מישטח טנקים, חלק כמו מראה כי גירדנו כל שארית בוץ שהיתה עליו במשך לילה שלם.


כן, יש פינוק בטרקטורים האלה.

ועדיין, עם כל הפינוק שהיה לאחרים, וכל הלא פינוק שהיה לנו, כשהייתי יורד בלילה למשטח כמט"ק ע"מ להחליף מילה עם שומר עייף, מצאתי את עצמי לא פעם מדבר עם גוש הפלדה הזה על התרגיל שיש מחר.
על איך אני בונה עליו ועל איך אני אז%%& לו את הצורה אם כנת המקביל תעשה לי מעצורים.

אהבתי את הנבלה ואני עדיין..

נו מיילה עם ההשתפכות, החטיבה פורקה ואני תקוע עם כל הפלוגה בפיקוד העורף, מש"ק חילוץ עאלק...
מתגעגע

KD2 הקדמת אותי בשניה.
וכן, הרמת להנחתה...

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי עודד זנטון

דרור, עם כל מה שאמרת, שכחת את עקרון היחסיות.
כשהייתי טען במג"ח 7, הייתי נצמד לדופן עם פגז ביד תו"כ היסטערות כשהסדן מישתולל 10 ס"מ ממני.
בירי, הייתי קטן כמו אפונה, כדי לא להינזק, אחריו, הייתי מיתפתל כמו ספגטי בזריזות מטורפת ודוחף פגז שני לקנה.
ביקרתי פעם אצל חבר עם מרכבה 2, סלון! הטען עומד זקוף, בנינוחות, יש לו מרחב עבודה.
הוא, לא מטפס על ערימה של תרמילים כדי להיסתדר איכשהו.
זה פינוק והוא חיובי.
מאוחר יותר ניכנסתי לסימן 3.
איך אמרו אצלנו אז, עולם!
עם מיזוג,, מרחב מחיה, ממש אפשר לישון על ריצפת צריח, ולחשוב שאני הייתי מקמבן את המשולש נהג לסוג של מיגלשה לישון עליה...

אה, ומוטות פיטול שנישברים סתם כך, באמצע טפ"ש או יותר גרוע, בסופו.. וזה באמצע מישטח טנקים, חלק כמו מראה כי גירדנו כל שארית בוץ שהיתה עליו במשך לילה שלם.


כן, יש פינוק בטרקטורים האלה.

ועדיין, עם כל הפינוק שהיה לאחרים, וכל הלא פינוק שהיה לנו, כשהייתי יורד בלילה למשטח כמט"ק ע"מ להחליף מילה עם שומר עייף, מצאתי את עצמי לא פעם מדבר עם גוש הפלדה הזה על התרגיל שיש מחר.
על איך אני בונה עליו ועל איך אני אז%%& לו את הצורה אם כנת המקביל תעשה לי מעצורים.

אהבתי את הנבלה ואני עדיין..

נו מיילה עם ההשתפכות, החטיבה פורקה ואני תקוע עם כל הפלוגה בפיקוד העורף, מש"ק חילוץ עאלק...
מתגעגע

---

מה יש לומר, אבל אני ממש לא קטן, ומקום בצריח תמיד היה הבעיה האחרונה במערכת היחסים הבעייתית שלי עם הגרוטאה הזו. וגם אני עברתי תקופה כלשהי כטען... בחיים עודד, אבל בחיים, לא העזתי לישון על ריצפת הצריח, ולא הרשיתי שאף אחד מהטמבלים בצוות שלי יישן שם. ראה הפיסקא אחרונה בתגובתי הקודמת - לעולם לא תדע מתי יגיע איזה סג"מ מתלהב שהולך לצודד לך את הראש פתאום - בתקופה ההיא היו המון תאונות מטופשות שנגמרו רע, ואני ראיתי מה קורה למי או למה שהולכים ראש בראש עם הצריח הזה.
רוצה לישון? יש סיפון, יש סל צריח. גשם בחוץ? יורים? שב במושב הטען/מפקד ותישען על משהו (לא על הסדן, בחיאת רבאק), רק אל תשרבב איברים נשירים/רסיקים למקומות שאין מהם חזרה. בתקופה שהייתי טען פיתחתי לדרגת שלמות את אמנות השינה בישיבה על מושב הטען תוך כדי נסיעה, עם רגליים מפוסקות כמו זונה אבל מקובעות בכוח לריצפה, והסדן בהפעל ייצוב, עולה-יורד כמו מטורף ביניהן...




ירדת בלילה למשטח כדי לדבר עם הטנק? תגיד, לי, הקב"ן ידע על זה? השירות חירפן אותך, בנאדם. לגמרי. נזק נפשי בלתי הפיך. תמדי טענתי שמט"קים הם האנשים הכי דפוקים ובעייתיים בשריון, אפילו יותר מהסג"מים.
אני לא ירדתי למשטח בלילה אם לא היה לי משהו דחוף לעשות שם. לי לא היה שום דיבור עם הטרקטור המזוין הזה, אולי בגלל זה אני יצאתי שפוי מהטנקים, ואולי בגלל זה היום אני ממש לא מתגעגע לשום טנק, אפילו לא לרגע. ושזה יהיה חומר למחשבה לכל בני ה-18 המתלהבים.

דרור,

אתה די קיצוני ביחס לרוב החבר'ה פה, וגם ביחס לרוב החבר'ה שאני מכיר.

לפני חודש הייתי באימון בצאלים. טונות של מא"גים (בכמות שפלוגת חיר ממוצעת לא חולמת במשך שירות שלם) וכבדה... (פגזים) חופשי חודשי. אין אחד שלא התלהב. וגם אני.

אתמול בבוקר אני מקבל שיחת טלפון של אחד עם קול של טירון, מתלהב מהאימון בצאלים.
כן, כן, ידידינו נמרוד מלר (נמרוד, מנהל הפורום לכל מי שלא מכיר) מדבר איתי מאנג'ליק.

(וואלה טמבל, מה הוא מנסה להוכיח שם, לפני חודש השמדתי את כל המטרות שם. :-D )

אז כנראה שלנמרוד ולי זה לא נמאס,

אתה סבלת...
תמיד דופקים את השחורים, לא?

יוני5 (מחכה לאימון הבא)

מה קרה?

פתאום יש תקציב לתחמושת? נצלו את זה, רוצו לשריון בהמוניכם!

אצלנו בקושי נסעו ובקושי ירו. ספרו שע"מ ופגזים בזהירות מופלגת. רק טנק מ"פ ירה 3 סדרות. כל היתר ירו בעיקר 0.5 - במילואים הייתי טען, ואני זוכר שעברתי 2 אימונים ברציפות בלי לטעון פגז בכלל...
מילא פגזים, לפחות שיתנו להתחרע על המא"גים? בחלומות. אני זוכר איך הסמ"פ מגיע עם ארגז מאג בודד, ומחלק את השרשיר לפיסות קטנות, 20 ומשהו כדורים לכל מט"ק בשביל מאג-מפקד....

פלא שלא התלהבתי בכלל מהטרקטור עם תותח כשאסור לנסוע ולירות כמו שצריך?

יקירי אין כל הבדל משמעותי מיוחד בין הטנקים,השרות הוא אותו שירות,לפעמים קצת יותר פוזה.

אני התגייסתי ל401 למג"ח 6מ,הייתי מאוהב בטנק הזה,למרות שבקמ"ט כשהמרכבות 2ב היו עוברות ליד המשטח הייתי נעמד ומצדיע להם,לכל הצחוקים של החברים שלי.

באינתפאדה הראשונה לא היה חשוב איזה טנק כולנו היינו בג'בלייה.

למזלי את השנה האחרונה יצא להעביר בפרויקט סודי שבסיומו עברתי ליחדיה בא זכיתי-לנהוג ולבצע מסלולים כמפקד בכל סוגי הטנקים שהיו אז בצה"ל כולל הטנק הראשון של מרכבה 3 וטנקי שלל כמו T62

סה"כ הכרתי את הטנקים הבאים-M48 ,מג"ח 6ב,6ג,6מ,שו"ט ג,מרכבה 1,מרכבה 2ב,מרכבה3,T62

ואת הנגמ"ש-טופז-שלל,BRDM שלל,אכזרית הראשונה בצ"הל-ועוד כל מיני כלים מוזרים.

החוויה בטנק או האהבה לטנק,היא העוצמה וכח האש שקיימים בכולם,יש כאלו מהירים יותר וכאלו "נוחים" יותר,אבל טנק הוא טנק-כמו לאהוב דיפנדר,יש יפים יותר,מהירים יותר,מאובזרים יותר,ואמינים הרבה יותר,אבל אין ג'יפ בעולם שהייתי מוותר בשבילו על הדיפנדר שלי,רק לדינדר חדש יותר.

אני מאחל לך שתאהב טת השריון לפחות כמוני,שתהיה לך גאוות יחידה וגאווה במה שאתה עושה,עם הרבה חברים טובים-והכי חשוב שמור על עצמך ושמור על צלם אנוש.

בהצלחה,הלוואי ויהיו עוד הרבה כמוך

דרור הראל

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי דרור ברלי

מה קרה?

פתאום יש תקציב לתחמושת? נצלו את זה, רוצו לשריון בהמוניכם!

אצלנו בקושי נסעו ובקושי ירו. ספרו שע"מ ופגזים בזהירות מופלגת. רק טנק מ"פ ירה 3 סדרות. כל היתר ירו בעיקר 0.5 - במילואים הייתי טען, ואני זוכר שעברתי 2 אימונים ברציפות בלי לטעון פגז בכלל...
מילא פגזים, לפחות שיתנו להתחרע על המא"גים? בחלומות. אני זוכר איך הסמ"פ מגיע עם ארגז מאג בודד, ומחלק את השרשיר לפיסות קטנות, 20 ומשהו כדורים לכל מט"ק בשביל מאג-מפקד....

פלא שלא התלהבתי בכלל מהטרקטור עם תותח כשאסור לנסוע ולירות כמו שצריך?

---

תגיד לי, באיזה צבא היית?

בסדיר בכלל לא היתה הגבלת תחמושת (דוחות שצל מלבנון - זוכר?)
במילואים, נו טוב, היה לנו סמ"פ גנב בן גנב. לפני כמה אימונים, המג"ד תפס את הסמ"פ בסוף תרפ"ל ושאל אותו, איך זה שפל' א' יורה בתרפ"ל יותר מההקצבה של כל הגד' לכל האימון.
הסמ"פ ענה לו שלוקחים שני פגזים, שמים אותם בלילה בארגז 105, הם עושים אהבה, ובבוקר יש 3 פגזים בארגז, ככה מרבים אותם.
תאמין לי, אני יודע, אני הייתי הסמ"פ...
בגלל זה, היום, כשאני מ"פ, יש לי שני סמ"פים בפלוגה. המשוואה פשוטה, יותר סמ"פים ורס"פים שווה יותר תחמושת.
יש לי רס"פ, אלוף העולם, אבל לא גונב באופן עקרוני. מוזר, אבל יש כאלה. מה עושים? מחליפים אותו בגנב? משאירים אותו למרות שהוא אלוף?
לא! חושבים יצירתי, ומצרפים אליו עוד רס"פ...

לך כנראה היה סמ"פ אימפוטנט.

תראה, נמרוד הוא סמ"פ. מה אתה חושב שהוא עושה עכשיו? יורה? מתאמן? מה פתאום, הוא מתצפת על הבונקר או על ההקצבות של פלוגות אחרות ומשיג תחמושת. זה סמ"פ!

יוני5

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי דרור ברלי

מה קרה?

פתאום יש תקציב לתחמושת? נצלו את זה, רוצו לשריון בהמוניכם!

אצלנו בקושי נסעו ובקושי ירו. ספרו שע"מ ופגזים בזהירות מופלגת. רק טנק מ"פ ירה 3 סדרות. כל היתר ירו בעיקר 0.5 - במילואים הייתי טען, ואני זוכר שעברתי 2 אימונים ברציפות בלי לטעון פגז בכלל...
מילא פגזים, לפחות שיתנו להתחרע על המא"גים? בחלומות. אני זוכר איך הסמ"פ מגיע עם ארגז מאג בודד, ומחלק את השרשיר לפיסות קטנות, 20 ומשהו כדורים לכל מט"ק בשביל מאג-מפקד....

פלא שלא התלהבתי בכלל מהטרקטור עם תותח כשאסור לנסוע ולירות כמו שצריך?

---

אמנם השירשור הזה הוא שיר הלל לשיריון ולאדם שינצח ... אבל אני חושב שיש לציין בתור תותחן, שעבר את שלל תפקידי הצוות ( המון - יותר מבטנק ) והגיע למנוחה על מושב מפקד צוות.

גם אצלינו הוציאו את מויישל'ה של מד שע"מ כדי שלא יעבור את התקציב וירינו ביבש .. באימונים כולל קורס מפקדים ( ולנו היה בתור מא"ג מפקד משהו שנידמה לי קראו לו אפס שלוש, מכשיר שירה ( או היה אמור לירות ) שרשירים של בד, אבל לא הצליח אף פעם לירות יותר משני כדורים ברצף. על שלי היה כתוב שנת ייצור 1927 אם אני זוכר נכון ) - ( במקום קורס תותחן הייתי בקורס חובשים קרביים ) יריתי אולי 10 פגזים .. רק צוות שלוש יורה באמת, בלבנון אולי 3000 אולי יותר.

דרור, הטרקטור שלנו ( M109A4 )היה הרבה יותר מבאס משלכם. יותר עבודה ופחות כיף. ( חוץ מאימון ירי בכינון ישיר שהיה ממש ממש כיף והצלחתי אפילו לא להוציא לעצמי את העין כשהתעקשתי לראות בכוונת מה קרה למטרה - מצד שני פתחתי את הראש .... ) יותר חלש / קל / מוטות פיתול .. אוייש / לדפוק מחברים ... אוייייייש וכו' .. הרבה פחות מנוע .. זחל מעפאן לגמרי, שביר / צר / חלש, נישבר מלנסוע על בזנ"ט ( אני יודע שזאת המטרה אבל ... )

והחומר האנושי, בעייתי, נפלי טייס מבועסי עולם ששנאו את השרות והתנהגו ככה גם ..

אבל לא עד כדי לשנוא אותו.

אמנם לא הייתי בשריון, אבל הייתי בתותחנים והייתי מפקד, מבחירה אישית ופרטית. היה כיף, מחנך ומוסיף. אני מחזק את ידי הנער.

כל הכבוד לצה"ל

ועכשיו אחרי שהסתכלתי בתמונות שבאתר שצירפתי להודעה הקודמת ... אני פשוט מוצא את עצמי מתגעגע ! לא יאומן ... :?: :oops:

דרור, באמת באיזה צבא שירתת??
לא היה תרגיל שיצאתי אליו כמפקד, עם פחות מארגז מלא ברוסים. (לא אלה מברית המועצות צ"ל)
יש יותר מפלוגה אחת בגדוד, ולסמג"ד רק נידמה שהוא זה שמחלק בניהן את ההקצאות..
כנ"ל לגבי חטיבות שריון, ותחמושת משורשרת (0.5 נחשב משורשר בחי"ר, אגב), יש יותר מחיל אחד.

למה נראה לך נועדו שתפ"ים?

מט"ק טוב הוא מט"ק מדגם, והלילה הוא שעה נהדרת לדיגומים..

תראה, הבעיה הגדולה של חיל שריון, היא, שהוא מלא בשריונרים!
אני לעומת זאת, הגעתי לשם מגולני לאחר פציעה...

באיזה צבא שירתתי?
בצה"ל של 1984-1987.
חטיבה 500, גדוד 433.

הסמ"פים שהיו לי אז? צריך להבין את התקופה - צה"ל לא היה אז בשיאו. שיא תקופת הראש הקטן שאחרי מלחמת שלום הגליל. כל אחד שמר על עצמו ועל ד' אמותיו, אף ברזלן סדיר לא היה מוכן לקחת אחריות אפילו על קוצו של בזנ"ט, שלא לדבר על לסחוב השלמות של תחמושת לאימון.
הקצבות השע"מ והתחמושת היו מגוחכות. טנקים היו יורדים מעמדה ומדוממים כדי לחסוך כמה שניות-מנוע. כדי שיהיה משהו לירות בתרפ"ל, שומרי המשטח מהפלוגות המבצעיות הותיקות רוקנו תאי תורן שלמים מהטנקים של פלוגת הצמ"פ, ושומרי בונקר היו גונבים ברוסים של כדורי-מא"ג ממחפורות הכוננות החטיבתיות, לשימוש אישי של הצוות שלהם באימון... עם הפגזים זה היה קצת יותר קשה, כי התנהל רישום מסודר של מספרי הסדרות שלהם.

אחרי שעזבתי את הפלוגה המבצעית שלא סבלתי לטובת הרוגע הנינוח של תפקיד סמב"צ, לקחתי על עצמי את התפקיד המאתגר של אחראי שע"מ גדודי (אז לא היו מחשבים, ופעם בחודש אחראי השע"מ האמיץ היה נוסע בחיפושית שלו לשלישות ברמת גן ביום חמישי בבוקר, כדי להזין את הנתונים במסוף המחשב הבודד שהיה אז במענ"א. משם כבר הייתי ממשיך הביתה לחמשוש...), הכרתי את כל הקומבינות של כל התחמנים - אני זוכר איך ביקשתי מהמ"פים שלא יגזימו עם ניתוק מחווני השע"מ, כדי שלא יהיו פערים מוזרים מדי בקריאות השע"מ לעומת זמני הנסיעה בפועל... במקביל, התקיימה מערכת דומה שלמה של תיחמונים מול הסמב"צ אחראי הבונקר, בנושא התחמושת... זה היה שיתוף פעולה פורה - הם התאמנו ונסעו באו על סיפוקם, אנחנו דאגנו להם והם דאגו לנו, הנתונים שהוזנו למערכת תאמו את ההקצבות, והכל בא על מקומו בשלום.


מילואים? סיפור אחר לגמרי. תאמין לי יוני, כל פגז שהגיע - נורה מיד. לא שמרנו כלום למחר, כי לך תדע מי יגנוב את זה... על משקל אכול ושגול כי מחר תמות. העניין הוא שההקצבות באמת לא היו משמעותיות. היום זה אחרת? אחלה.

דרור,

אתה מ 84 עד 87 ואני מ 87 עד 91.
כל שנותר לי להסיק הוא שהשינוי הגדול אירע בשל העובדה שאתה הלכת ואני באתי. :-D
(תמיד ידעתי שעשיתי טוב איפשהו, אבל לא ידעתי לשים במדוייק את האצבע... עכשיו אני יודע!).

ואני לא יודע מה אתה כל כך סבלת במילואים. אתה מוזמן לראות את המחסן אצלי בבית. יש פינה מיוחדת הקרוייה מחסן רס"פ. יש שם מנגלים, וקיטבגים עם ציודים שבאלוהים אין לי מושג מה יש שם. אני רק מאחסן ממילואים למילואים...
יש לי גם פילטר נשימה כשאני נכנס לחדרים של הדיוויזיה הסיבירית שלי בפלוגה - יש להם בקבוקים של מים מינרלים מיוחדים שאמא שלהם שולחת להם ממוסקבה - אבל לא רצוי להדליק סיגריה כשהם פותחים אותם...
אצלי יש טיולים, יש מנגלים כל שבוע, החבר'ה עשו חולצות וסווטשרטים של הפלוגה, יש אתר אינטרנט... לא רע לאנשים. (חוץ מלקצינים, שאני דואג שיסבלו - מגיע להם). החיילים תכלס נהנים.

יוני5

מילואים?

במילואים היה אחלה!!!!
למי אכפת בכלל מהטנקים? למילואים אתה מגיע בגלל החברים.

היה לנו טוב במילואים, עד שבמסגרת הקיצוצים, פירקו לא רק את חטיבה 500 הסדירה, אלא גם את חטיבת המילואים שלנו.
את הטנקים (מג"ח 6ב') מכרו לצ'ילה או השד יודע למי, הביאו את המג"חים-7 מחטיבה 500, ועשו סלקציה - את כל הצעירים אספו, עשו להם הסבה לטנק ה"חדש" ובנו מהם חטיבה חדשה, ואת כל מי שנשארו לו 3 שנים או פחות עד לפטור של גיל 40 (ולכן לא שווה לצבא להשקיע בו בהסבה), העבירו לפיקוד העורף.

אני עוד זוכר את השיחה שהיתה לי ולעוד כמה ומהותיקים עם המג"ד שלנו (שהכרתי אותו עוד כמ"מ מהסדיר, והיינו ממש חברים) הודענו לו שאנחנו רוצים להישאר עם הצעירים בטנקים, לעבור איתם את ההסבה למג"ח-7 ולכבוד זה אנחנו מוכנים אפילו לוותר על הפטור ולהתנדב. הוא הודה שהמח"ט החדש לא רוצה "זקנים" כמונו אצלו. זה כבר פוצץ אותי, כי אנחנו הותיקים, היינו השלד והציר המרכזי סביבו נבנו הפלוגות. גם אתה כמ"פ יודע שבלי האנשים הותיקים הפלוגה פשוט מתפוררת.
הודעתי לו שאם הצבא מתייחס אלינו ככה, אין לי שום כוונה לבזבז את הזמן היקר שלי כמש"ק אחראי על איזה משאבת מים או את חפירה בגדוד חילוץ ששיך לנפת נס-ציונה, ולהתייבש בתעסוקות עם כל מיני מסופחים ממורמרים. זה כבר באמת יותר מדי בשבילי.

הצלחתי להתעלם מהצווים שהם שלחו במשך 3 שנים ולצאת מזה בשלום, עד שהגיע הפטור המיוחל (לפני כמעט שנתיים), והרומן שלי עם צה"ל הסתיים. בפעם הבאה שכל זה יטריד אותי באמת, זה רק בעוד 11 שנים כשעידו יצטרך להתגייס. עם כל הכבוד לצבא ולמדינה, וכל עוד זה יהיה תלוי בי, לשריון הוא לא ילך. מגיע לו משהו טוב יותר.

טוב, דרור, הדיאגנוזה הולכת ומתבהרת לי.

אתה לא באמת שירתת בשריון, שירתת בפועל במחלקה אורולוגית.
מקודם קבעתי שהסמ"פ היה אימפוטנט, עכשיו ברור לי שהמ"פ, המג"ד והמח"ט שלך גם.
אם בגלל פאקינג הסבה ממגח למגח הם הסכימו לזרוק את הותיקים, אז הם דבילים.
וכל אחד מהם, יכל לעשות מה שהוא רוצה בלי לשאול: להגדיר אותכם כרס"פים, משקי הדרכה, נהגי ב', סרס"פים או משקי תיאום עננים. כל דבר, אבל להשאיר אתכם.
או שהם לא רצו - ואז הם דבילים מוחלטים, או שהם לא יכלו, ואז הם אימפוטנטים.

אני למדתי מדיצינה, לא סיימתי.... אבל אני יכול לקבוע שהם ערימה של אימפוטנטים.

צר לי שככה סיימת את המילואים, אצלי זה לא היה קורה.
בוא נגיד ככה, ברגע שהמח"ט או המג"ד שלי יתערבו לי בסוגיות השבצ"ק הפלוגתי - הם יצטרכו לחפש מ"פ אחר. ועל הדרך גם סמ"פ, כי השניים שיש לי (כן שניים, שאל אותי המח"ט מה זה שני סמ"פים בפלוגה אמרתי לו שככה זה אצלי) ילכו יחד איתי, 3 מטקים ותיקים - כנ"ל וכן הרס"פ ואיתנו בערך 10 מהותיקים שמתנדבים בגללי.

אפרופו הדיון הזה, טוב שהזכרת לי, העפתי איזה מ"מ, ואני צריך לדווח למג"ד שיש לו קצין מיותר, שיעשה איתו מה שהוא רוצה. חבל שהוא יקבל צווים ועוד בטעות יבוא (הקצין) ואני אתעצבן רק מלחשוב שהוא יקבל יום מילואים על הנסיעה הלוך ושוב. נראה לך שיש סיכוי שהמג"ד שלי יתערב בשיקולים שלי מי יהיה בפלוגה ומי לא? - בדיוק כמו שאני לא מתערב למ"מים שלי מי יהיה במחלקה שלהם ובדיוק כמו שאני מתחשב בבקשות חיילים לגבי יציאות, ציוותים (עדיף לי שיהיו חברים ביחד, לא?) וכיו"ב.

יוני5

אתה מבין דרור, את הפלוגה שלך העבירו הסבה לאותו המג"ח שלי שעזבתי לטובת איפה שזרקו אצלכם את הותיקים.
עם הגיון בריא כזה, לך תבנה מדינה..

עכשיו יש לנפת נס ציונה פלוגת שריונרים ממורמרים שעובדים בבניין (יותר נכון לומר בהריסות) במקום במה שהם יודעים הכי טוב לעשות, טנקים.

ובשיריון, יש פלוגה שלומדת טנק זר לה ולעולם לא תהיה פלוגת מג"ח 7 אמיתית.

מגיוס של 90 ומשהוא אחוז, שתי הפלוגות ירדו ל60% בקושי, וכל הכבוד לצה"ל!

מבלי להכיר את המג"ח 7 לעומק, לא יודע עד כמה הטנק הזה "זר". גם הוא מבוסס על ה-M60. מג"ח זה מג"ח. מה פה כל כך שונה?
בתכל'ס, מתחת למיגון החיצוני זה אותו טנק. מבחינת הטען והנהג הכל אותו דבר. אולי כמה מערכות ירי שונות במקצת? שום דבר שמט"ק ותותחן לא לומדים תוך כמה ימים מרוכזים בביסל"ש.
ואני יודע, כי כבר עברתי שם הסבה למערכות הבק"ש "גל" במסגרת המילואים, אי שם ב-94' - האמת? היה כיף. שבוע וחצי בסיירים, בלי תורנויות, בלי שמירות. ביום לומדים ומתאמנים (לא ירינו הרבה פגזים, וחבל), בלילה אפטרים באילת. בשישי-שבת היינו חופשיים, ושלא במפתיע - אף אחד לא נסע הביתה. מילאנו כמה מכוניות, נסענו לישון בבית החייל באילת וכייפנו. בשבוע וחצי האלה למדנו הרבה יותר חומר והרבה יותר טוב מאשר בכל תקופת המקצועות והצמ"פ בסדיר, מה שמלמד עד כמה חיל השריון הוא מטומטם, מבזבז לעצמו ולחיילים הסדירים שלו יותר מחצי שנה על טרטורים, עונשים, קאדרים, תורנויות, שמירות, תס"חים , עבודות רס"ר ושאר בלבולי מוח.


צה"ל אכן מצטיין בלקלקל לעצמו כל דבר טוב. וחכמי השריון הם עוד איינשטיינים לעומת מה שקורה בפיקוד העורף:
שלחו אותנו לגדוד חילוץ שיושב בנס ציונה. גדוד חדש שזה עתה הוקם, אויש בערב רב של אנשים שנאספו מכל מיני פלוגות שריון. זה ברור שהמטרה היתה טובה - איכות האנשים בפיקוד העורף איננה מהמעולות בלשון המעטה, ומישהו שהוא או תמים או טיפש או שניהם גם יחד, החליט להעלות את הרמה באמצעות חיילים קרביים איכותיים, בעלי מוטיבציה. מה השיגו? בדיוק תוצאה הפוכה - אנשים קרביים שהצבא משליך אותם ככלי אין חפץ, הופכים לממורמרים, עם תחושה קשה של בגידה. אנשים שהתייצבו כמו שעון לכל המילואים בטנקים, יעשו עכשיו הכל כדי להתחמק.

השיא היה כמה חודשים לאחר מפגש ההקמה בנס ציונה - קיבלתי בדואר מכתב תודה נרגש ממג"ד גדוד החילוץ. במכתב הוא הודה לכל החיילים שהשתתפו ב"אימון ההקמה המוצלח" של הגדוד שהתקיים במתקן של פיקוד העורף בהדסה-נעורים. אימון? מתי?
סתם מתוך סקרנות, התקשרתי אליו ושאלתי למה לא קראו לי לאימון. נחש מה היתה התשובה?

"לא זימנתי את הותיקים, כי לא נותר לכם פרק שירות משמעותי. האימון הזה יקר, אז הצבא לא מעוניין להשקיע באנשים שעוד מעט משתחררים." בוא'נה טמבל, הרבה יותר מחצי מהחיילים בגדוד החילוץ שלך הם שריונרים "ותיקים" מעל גיל 37... אז מי בדיוק הלך להתאמן?

ירד לי האסימון.

אני נמצא ב"גדוד החילוץ" רק כדי לצאת לתעסוקות משמימות ולשמור על קרוואנים נטושים בהתנחלויות הזויות של ברסלבים בדרום גוש-עציון. מסתבר שהצבא חושב שבגיל 37 אני זקן מדי, לא רק כדי לעלות על טנק אלא גם כדי להפעיל קונגו ולפנות הריסות? אני לא נעלב, אני לא כועס, אבל אני לא אגיע לשום תעסוקה. שחררו אותי כבר היום ודי, כדי שלא אצטרך להיות עריק.

הם לא שחררו. שלחו צו. לא עניתי. שלחו שוב. התעלמתי.
טילפנה אלי קצינת הקישור, שאלה למה אני מתעלם מהצווים ולא מגיע לתעסוקה. אמרתי לה שלא הגיעו לי שום צווים. היא אמרה שהיא שלחה. אמרתי לה שלא הגיע כלום, וחוץ מזה הרי אני כבר "זקן", לא?אסור לי להפעיל קונגו, לא מסכימים שאני אעלה על טנק. אני שבר כלי, גרוטאה. מה רוצים ממני? לא שלחו שום אזהרות ולא משטרה צבאית. הניחו לי לנפשי.

שנה אחרי, ושוב הריטואל חזר על עצמו. היא התקשרה שוב לשאול למה אני לא עונה לצו ולא מגיע לתעסוקה. אמרתי לה שהתגרשתי ואני כבר לא גר בבית ולא מקבל שום דואר. וחוץ מזה, נכון לאותו רגע אפילו אין לי איפה לגור, הבגדים והחפצים שלי באוטו, אני מתגלגל אצל חברים וחברות עד שאמצא דירה, ואין לי ראש לבוא עכשיו לשום מילואים, אז שיעזבו אותי ודי.
להפתעתי היא אכלה את הסיפור, אמרה לי שהיא תסדר את העניין ושאני לא אדאג, וזהו.
כנראה התייאשו ממני, כי לא שמעתי מהם יותר.

עברו עוד שנתיים. קצת אחרי יום הולדתי ה-40 זומנתי לטקס חגיגי עם עוגיות ואורנג'דה, וקיבלתי תעודת שחרור בכבוד מצה"ל. תם ונשלם פרק בחיים.

איכשהו יש לי הרגשה שהיית בגדוד שלי.
המג"ד דווקא בחור נחמד. מבין בטנקים.
232 ?

אכן.
גדוד החילוץ 232.



המג"ד הזה לא רק מבין בטנקים (שזה יתרון רק אם אתה בשריון) אלא גם בחור טוב.
עובדה שהוא לא התעקש להיכנס ראש בראש בי ובעוד כמה כמוני, שהיו במצב דומה.

עולם קטן..

דפוק.
http://www.pancher.co.il/forums/showthread.php?t=6245
אבל זה מה יש.
:mrgreen: :-P :grin:

מג"חניקים לשעבר שרוצים לחזור להיות מג"חניקים פעילים? ברצינות? שלחו הודעה פרטית.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי יוני5

כן, כן, ידידינו נמרוד נמרוד, מנהל הפורום לכל מי שלא מכיר, מדבר איתי מאנג'ליק.

(וואלה טמבל, מה הוא מנסה להוכיח שם, לפני חודש השמדתי את כל המטרות שם. :-D )

---

זה לא מה שהגננים בצאלים מספרים על הפגיעות שלכם יוני... אבל ציינו את הפויקה שלך לטובה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

זה לא מה שהגננים בצאלים מספרים על הפגיעות שלכם יוני... אבל ציינו את הפויקה שלך לטובה.

---

דיסאינפורמציה ברמת גבלס?

נו, נו, יש לי עדיין את תיק האימון, עם רישום כל הסדרות שמוכיחות מעל 90% פגיעה בפגז ראשון.

וחוץ מזה שאני לא מאמין לך, כי כמו שהבנת, הגנן הזה עתיד להגיע אלי לפלוגה, ונראה לך שהוא ירצה להסתבך עם המ"פ שלו עוד לפני שהוא הגיע? כבר להירשם לתורנות מטבח בילתי פוסקת?
לא, זה לא נראה לי, יותר נראה לי שאתה מנסה בדרך הבלתי מתוחכמת (כרגיל, יש לציין) לזרוע שנאת חינם.
או אולי זו תגובה אמוציונלית מובנת לאור ההבדל בין 90% הפגיעות של הפלוגה שלי לבין התוצאות שאתה השגת... :-| :-| :-|

ולמה רק את הפוייקה? מה עם המנגלים והבאגטים? לא סיפרו לך? והנוזלים הסיבירים שאפשר לתדלק איתם רקטות?

אתמול הגיעו צווים לקו המתוכנן במאי-יוני השנה. כבר 3 טלפונים מחבר'ה רוסים שלא הצליחו לקרוא בדיוק איפה המילואים ועד כמה זה רחוק ממקורות אספקה של נוזלים נפיצים... או בשפה שלהם, החומרים ל"תה מחוזק" :-P

באהבת שריונאים,
יוני5

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי יוני5

נו, נו, יש לי עדיין את תיק האימון, עם רישום כל הסדרות שמוכיחות מעל 90% פגיעה בפגז ראשון.

---

בכתב ידך האמין בעליל, כמובן?
:grin:

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

בכתב ידך האמין בעליל, כמובן?
:grin:

---

מה אני? פקידת רישום סדרות?
בכתב ידו של שניר הגנן! באמת, אני יכול להוכיח שזה לא אני כתבתי:
זה כתוב בצורה אינטלגנטית וללא טעויות כתיב - אתה לא חושד שיש לי את היכולות הללו, נכון?

יוני5

נמרוד בהתחלה האמנתי לך,מאחר ואני מכיר את הנטייה של חברי יוני להגזמות בנושא היכולות השיריוניות שלו-ולאחר שביקרתי אצלו במילואים ולקחתי הביתה את הס"מפ שכל הדרך בכה לי וביקש שאעשה הכל להסייע לו להשתחרר מיוני שמעיק עליהם וגורר אותם לפעיליות יזומות שאפילו הצבא לא חשב שצריך אותם-פתאום באתה עם הדיווח על הפויקה המצויין,שזה בהחלט לא יכול להיות,הפעמים היחידות שיוני הכין פוייקה מצויין זה כשאני הכנתי אותו,ומאחר ואני כבר זמן ארוך החו"ל ומזמן לא עברתי אצלו למטרת "מסדר" על הרכב-בפעם, הראשונה שערכתי אצלו "מסדר",נמצאו פגרי עופות מהמילואים הקודמים בהיילקס.
אין סיכוי שיוני הוציא תחת ידיו משהו טעים,מה שבטוח זה שהוא הכין משהו,ואחר כך הכריח את כולם לאכול ולהגיד שהיה טעים.

חוץ מזה להזכיר לשניכם,שכל מטרה שאתם חושבים שהשמדתם בצאלים,זו מטרה שאני השמדתי קודם לכם נשארו השאריות.

דרור הראל

אההם... בנות... לא נעים. פאתטי.
וחוץ מזה, הילדים התגייסו ביום ראשון. (כולל אחינו הקטן), והולכים להיות שריונרים כולם. תנחומי. (ואגב, העצה שלי- לא משנה לאיזה חטיבה מגיעים, לפחות תבקשו להיות בפלס"ר ותסעו בהאמרים עם גלגלים, ולא ביצירי השטן עם הזחלים, ואני יודע שנמרוד, יוני ("אני לא יוצא לקורס מ"פים בחיים..." ... "יוני, איפה אתה?" "בקורס מ"פים"), דרור (ההוא, לא הזה) ושאר אלו שנהנים לזחול כמו עכברים בכלי רכב שתופסים חצי דונם יחלקו עלי (ואם אלוהים היה רוצה שניסע על זחלים הוא לא היה נותן לנו גלגלים), אבל זה מה יש, וזה לא ממש איכפת לי, אז תחסכו לעצמכם את המאמץ)

אסף.

רק אכשו עליתי על השרשור הארוך הזה ואני ממש שמח להיות חבר באתר שיש בו אנשים כאלו .
שמדברים על הצבא באהבה ועל לתרום למדינה.
הצבא שלי 68-71 פלסר שריון 7 ו401 ובמילואים פלסר 500 גם כפלוגת סיור מילואים בחטיבה סדירה
ולא הצטערתי לרגע על מסלול זה.