סקר מרתק. "יצאתי אידיוט - או איך דופקים ג'יפ שלא מניע (פעמיים)"

באותו עניין - לא ג'יפ ...

אבל ביליתי פעם יום שלם בקפיצות ( מאות קפיצות, עצבים, דמעות ומבחן אחד שלא הגעתי אליו ) על קיק של ג'אוה - שלא הניע...

הכפתור מדומם היה סגור.

בג'יפים אני לא עשיתי עדיין פאדיחה.

טוב נו...גם אני...

רציתי ליישר את ההגה ברכב... מוריד מכסה צפצפה , רואה בורג - פותח הבורג , מנסה למשוך...
מושך פעם , מושך פעמיים ...לא הולך...

תופס קריזה... מתיישב יפה בכיסא נהג - שתי ידיים על ההגה מאוגרפות ואוחזות כמו דבק, מושך כמו שלא משכתי לעולם - בום! כוכבים בעיניים - ההגה בתוך האף - דימום ושבר....

העיקר שההגה חזר למקום והוא ישר עכשיו...על האף אני עדיין עובד...

היתי ילד שאיכשהוא מצא עצמו עובד בגיל צעיר מדי כפקח בסיירת הירוקה.
אפשר להפסיק לספר פה כי הסיטואציה של ילד בן 23 עם סופה ודלק על חשבון משלם המיסים מסבירה את כל מה שצריך...
בכל מקרה, שבת נחמדה. אני עולה צפונה ואוסף חבר לטיול רגוע בכרמל.
עוברים בטירה, קונים בשר ויין טוב, יורדים לשטח ומתחילים לטפס על כל מה שלא זז.באחת העליות, ולא ה"עצבנית" ביותר, בדיוק אחרי עיקול קצר בצורת Z, הסופה הירוקה והחזקה לא רוצה לטפס.
מי לא יודע שמקום של כבוד שמור להילוך ראשון ביחס נמוך בסופה.
בערך הכי חזק שרכב סדרתי יודע לתת.
אז משלבים ו.. לא לוקח!
הרבה סולר נשרף עד שהבנתי שכדאי לבדוק למה הג'יפ לא עולה.
ירדתי מהרכב ו-אין צלב ימני קידמי!
פקח סיירת לא צריך חלקי חילוף ברכב, הוא עובר הכל גם עם טנדר סוברו, בטח עם סופה..
חשבתי, נתדרדר קצת אחורה ונבוא בתנופה כי הרי "על העדר אחיזה מפצים בתנופה".
התדרדרתי וישבתי עם הדיפרנציאל האחורי על גדם עץ.
בשלב זה כבר הבנתי שכדאי להתחיל להשתמש במנגל..
כשחבר שלי עבד על המנגל, אני היתי עסוק נואשות בבניה שלא היתה מבישת את אבותינו במצריים, בניה שידעה גם לעוף.
מרים את הסופה על הי ליפט דנדש שקניתי בלי מושג ירוק על איך משתמשים בו, בונה יופי של ערימה ואז מוריד את הג'יפ כדי לגלות שטיפל'ה גז מעיף אותה לאלף עזזלים.
וכך עובר המון זמן בבניה ופירוק של ערימות אבן.
בין לבין, כדי לשמור על המורל, נוגסים קצת בבשר שכנראה שהיה שייך לאיזה חמור שהזדקן בנחת בפרברי טירה. (מנסיוני הרב עם פרות, הוא לא היה בן משפחה שלהן).
לאחר עשרות פרמידות, הגיע הרגע בו הצלחתי.
הורדתי את הסופה על ערימה ענקית שבנה אדם מיואש ונתתי חזק, אבל ממש, בגז.
עם המון עליצות, הבחנתי כי עליתי מעל המכשול ואפשר ליסוע, אבל למה לא זזים? ומה הרעש הזה לעזזל?
יורדים מהג'יפ ורואים שנישברה הנבה, כרגע, מה שקושר בין הנבה לרכב זה צינורית הברקס בלבד, הגלגל שוכב בנחת על העפר והסופה הופכת לנכה.
פקח כמוני לא יאמר נואש.
בלחיצת מירס הערתי מהשנ"צ של שבת את ראש הצוות שלי שהפגין איפוק על אף שלא כ"כ הצליח להבין מה יש לי לחפש בכרמל.
מכאן לחילוץ קצרה הדרך.
תוך שעה היתיצבו פקח רשות ופקח ממ"י לחלץ את האדיות שחיכה בסבלנות לתום חוזה העבודה שלו.
ניגררתי על הגדם עד למקום בו יכול גרר להגיע וברחתי מהבושה הביתה.
סה"כ זמן מהתקיעה עד לגרר- 10 שעות

עודד

פרס דארוין:
הפרס מוענק מידי שנה לאחר סינון קפדני של המועמדים.

שמור לאנשים שהצליחו להרוג את עצמם בדרך המטומטמת ביותר שאפשר, וכך הצילו את המין האנושי מהמשך העברת הגנים שלהם,

(ושמרו את הטמטום הנותר לפוליטיקאים).

נדמה לי ש (שאריות) החבר'ה שפוצצו ביריה מטען נפץ ענק, ממרחק 3 מטר, כדי להוריד קן צרעות בגג, זכו בפרס של 96'.

איך כמעט שרפתי את הרכב.
היום בנסיעה הביתה מהעבודה אני לפתע שומע רעשים מוזרים מאחורי ולפתע פורץ עשן ממכסה המנוע וגם מאחורי בירכתי הרכב. החניתי מיד בצד הרכב ורצתי מהר לכבות את האש. בתחילה חשבתי שהמצבר עלה באש. בדיעבד מתברר שבעל הרכב הקודם עשה שימוש בכננת ניידת ולצורך כך מתח כבל לאורך הרכב עד לאחורי הרכב שם הוא כיסה את נעל הכבל בפנימית גומי והניח אותה שם.כשסידרתי את הרכב הנחתי מעליו ג'ק בקבוק שגרם לכיסוי להיקרע ולקצר עם גוף הרכב.
הדבר בכי אידיוטי הוא שהכבל היה מחובר ישירות למצבר ללא פיוז. לאחר שכיביתי את האש בשני המוקדים (לא להיבהל לא נשרף שום דבר-כלומר לא בדיוק שום דבר אבל את זה גילית רק בהמשך) ניתקתי את הכבל הזה מהמצבר והתכוננתי להמשך נסיעה. אני מניע משלב להילוך אך הרכב בקושי זז. המנוע מגיב כרגיל אבל נראה שבלם היד משוך-אני בודק אך לא-בלם היד לא משוך אך הרכב מתקשה ליסוע ומלווה בתחושה של בלימה חדשה.
בלית ברירה הרמתי את הסרן האחורי וגיליתי שגלגל אחד אכן ננעל-ועכשיו החידה-איך זה קרה ומה הקשר לקצר?

תשובה בהמשך.

כבל כננת לא יכול להיות מחובר עם פיוז למצבר, אין פיוז, רגיל, שיעמוד בזרם שהכננת דורשת. בגלל זה חובה למגן את הכבלי חשמל של הכננת כמה שיותר ולבדוק שהסביבה שבה הם עוברים לא עויינת (דברים חדים, כבדים וכדומה).
אצלי התקנתי ברז למינוס ואמנם חיברתי את הכננת למינוס הזה אבל בתכל'ס אני מודע שיש מצב שהכננת תשרוף לי את הברז. לכן בזמן תחרות או כשאני יודע שיש צורך בעבודת כננת מאומצת, אני מנתק ומחבר ישירות למצבר (יש לי מצבר ייעודי בנוסף למצבר הרגיל).

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי elitkh

בלית ברירה הרמתי את הסרן האחורי וגיליתי שגלגל אחד אכן ננעל-ועכשיו החידה-איך זה קרה ומה הקשר לקצר?

תשובה בהמשך.

---

נראה כאילו "ריתכת" את הבלמים או חלק מהם ע"י הקצר..

תבדוק שכבל בלם היד הוא לא זה שקיצר .
במידה וזה כבל בלם היד פרק את כל המערכת לבדיקה יסודית .
****
איציק

איציק צודק-קצר נוצר גם כתוצאה מהכבל בלם יד. פירקתי את המערכת-חלק מציפוי הכבל הותך וגרם לנעילה של הגלגל.היום יותקן כבל חדש.

וזאת התשובה לכל אלה שמחברים חיבור מינוס ( - ) איפה שיש בורג מתאים . :roll: ( פנס מאחורשיהיה אור )
וזה ההסבר לכל הכבלים המחוברים בין גוף הרכב לממסרה . או בין גוף המנוע לגוף הרכב .
הכבלים האלה תפקידם לאפשר השוואת פוטנציאלים בין חלקי הרכב .
לא ברור מה בדיוק נקודת הקצר אצלך .
אבל ברור שיש ברכב שלך חלקים שהם לא בדיוק מינוס ( - ) חשמלי ביחס למצבר הרכב .
בדוק חיבורים \ נקה חיבורים \ חזק חיבורי מינוס כללי ברכב .
ומי שמעביר חיבור פלוס ( + ) מהמצבר לחלק האחורי של הרכב . כדאי להכניס לצינור מגן
להוסיף פיוז ובמקרה של כננת להוסיף מפסק ( כמו של משאית ) המאפשר ניתוק החיבור כל עוד לא משתמשים בו .
*****
הפעם זה נגמר בנזק " סביר " .
לפעמים זה פשוט שורף את כל צמות החשמל של הרכב .
*****
איציק

היה חיבור מינוס מצויין לגוף הרכב אבל כתוצאה מהקצר הוא פשוט הותך (זה מה שגרם לעסק להידלק).
לאחר שהוא נותק הקצר עבר דרך הכבל.

מעשה שהיה כך היה.

השנה:1997 חורף
רכב:ג'יפ וויליס CJ3A חודשים ספורים לאחר תום השיפוץ ובכפיפה אחת,חודשים ספורים אחרי קבלת הרישיון ומכאן שגם ניסיון בג'יפאות דל.....צריך לציין שבשנה וחצי שלפני כן רכשתי ניסיון רב בנסיעה(ויש אשר יאמרו שקיעה......עם טרקטור).

אנשי הצוות:אנוכי-נהג(בואו נגדיר שהייתי מאחורי ההגה) לידי חבר פורום מפוקפק העונה לכינוי yschainer ומאחור חבר נוסף מפוקפק מכולנו.

איזור האירוע:שטח בבניה בין רעננה להרצליה.

שעה:22:33 (שעה מאוחרת לכל הדיעות לילדים כמונו)

תיאור האירוע:
כפי שציינתי,האיזור המדובר היה אתר בניה שכיום שוכנים שם בתים או איזה מרכז קהילתי,אתר בניה-מגרש משחקים מבחינתינו.
שבועיים לפני האירוע חבר מבוגר אך צעיר ברוחו(ומורה רוחני בג'יפאות דאז עבורינו) הראה לנו איזו עליה נחמדה במקום המתואר.מדובר על מדרון משופע בזווית תלולה(לא יודע כמה) בגובה של כ שש מטרים שבראשו מישור רחב המאפשר סיבוב הרכב לאחר העליה ומשם באותה הדרך לירידה.

נחמד,קליל אבל מרשים,אני מניח שהיום לא הייתי מתרגש מזה יותר מידי כמו שהיה דאז.

במשך כשבועיים לאחר שנחשפתי למקום,הייתי לוקח חברים למקום עולה יורד ומתלהב מביצועי הג'יפ.

יום אחד היה לילה.
לילה גשום קצת לזיכרוני.נסענו אני והצוות המתואר למעלה לשתות בירה בפארק רעננה(זו הייתה התוכנית)"איתרע מזלנו" ובטעות עברנו חיד המקום הנ"ל.מה לא נעלה להגיד שלום?ברור שנעלה אנחנו מפגרים בני 18 עם ג'יפ....כזכור,וזו עובדה חשובה,מדובר באתר בניה פעיל.....עלינו והכל היה סבבה וצחוקים ומה לא,אממה,זכור לי שבראש המעלה אני ממלמל לאדון שיינר "משהוא כאן לא בסדר".....מסתבר(בדיעבד כמובן.....)שטרקטורים "גילחו"את כל המישור שבהמשך המעלה ואנחנו עולים לשמחתינו ןלטימטומי במעלה מישור משופע שתהום בגובה של כשש מטרים למרגלותיו,בדיוק כמו השאלות בפיסיקה על בולים במעלה מדרון משופע....
זכור לי שהנפילה לא הייתה חופשית לגמרי,היה איזה חיכוך מסויים עם הקרקע,הטמבון הקידמי פגע ברצפה ושימש כציר והג'יפ כמו צב מסכן,התהפך על גבו.......זכור לי גם שהמנוע המשיך לעבוד ומיהרתי לכבות אותו כדי שלא תיווצר נעילה הידראולית והוא אכן לא ניזוק,וגם זכור לי שבאופן פתטי התחלתי לזרוק חול על הג'יפ שלא ידלק........
אחרי כעשר דקות של הלם,הפכנו ביד את הג'יפ על גלגליו והזעקנו חבר נוסף שיקח אותי הביתה להביא את הטרקטור לגרור את הג'יפ.

למזלינו(או לא....)לא קרה כלום לאף אחד ועבודות הטופסנות והיציקות טרם החלו בתחתית המעלה(המקום אליו נפלנו) וכמובן שקשת ההתהפכות הצילה אותנו.

שבועיים של תיקוני פחחות והחלפת שימשה קידמית והג'יפ על הרגליים שוב,מחכה לפעם הבאה......מלח מים מלח מים.....

סוף כל סוף מתמודד ראוי!!!
איתי אתה גדול

מילא העלייה שלפניה הודעתי בחגיגות: "אין סיכוי שאנחנו עולים את זה בלי להתהפך אחורה".
מילא הפרצוף המופתע שלי כאשר אנחנו מסיימים את העלייה בשלום.
מילא הפרצוף הלבן של ראש הקנוניה כאשר הוא מגיע לראש העלייה וממלמל: "היה פה הר אתמול".
מילא הגלגול מגובה 6 מטרים עם ג'יפ פתוח, נחיתה על השימשה הקידמית והקשת - שהצילו את חיינו.
מילא העובדה שאחרי שזחלנו החוצה "האינטיליגנט" זוחל חזרה פנימה כדי לדומם את המנוע.
מילא שהוא זורק חול על הרכב ההפוך (אני חושב שזה נראה יותר כמו ג'וק מת מאשר צב) כדי שלא ידלק.

אבל הדבר שהכי הטריד את ידידי משכבר הימים, הדבר שהוא מלמל ללא הרף כשעה לאחר האירוע כאשר הרכב כבר עמד בחניה לאחר גרירה לילית עם פרגסון ישן והתחמקות מניידת משטרה:

"אבא שלי יהרוג אותי, אבא שלי יהרוג אותי, אבא שלי יהרוג אותי, אבא שלי יהרוג אותי, אבא שלי יהרוג אותי..."

יש אנשים שיברכו בירכת הגומל (לא אנחנו), יש אנשים שיסעו לבית החולים לבדיקות, גם אם במחלקה הפסיכיאטרית (שוב לא אנחנו) ויש אנשים שיעדיפו להקפיץ את כל העולם ואישתו באמצע הלילה לעזור להפוך, לחלץ, לגרור, להתחמק מניידת משטרה ורק לא - לצאת אידיוט מול אבא.

איתי ידידי,
אני בטוח שמחכות לנו עוד שנים רבות של מעשי שטות ואיבלות.
זכור:
In order to be Old and Wise you must first be Young and Stupid.

יובל יקירי.

אכן,אני מרגיש אמיתות קלה במשפט,לא שאני מרגיש חכם בהרבה,אבל קצת יותר מבוגר.....
אני הרמתי את הכפפה וסיפרתי אחד מיני רבים ממעשינו המפוקפקים,הכדור עכשיו אצלך....

ואגב עירא,זוכר שדיברנו על השירשור הזה,שבימים קשים כמו אלה שעוברים עלינו עכשיו(תקופת מבחנים),אני פותח להנאתי את השרשור בשביל להנות? אז הנה אני גם לוקח חלק פעיל.המחסנית עוד מלאה.

בואו נראה...

אני אתן את הכותרות לסיפורים ואתם תחליטו מה אתם רוצים לשמוע:
1. הטרקטור ששקע בשלולית עד מושב הנהג ושלושה טוסטוסים 50 סמ"ק ש"ניסו" לחלץ אותו בגרירה.
2. הטרקטור ששקע בכביש אספלט והתיישב על הגחון.
3. הטרקטוריסט שדרס את עצמו (היו שניים בשני מיקרים נפרדים).
4. הטרקטוריסט שעצר וחברו שפגע בו מאחור - הלביש את הראדיאטור על המזלג האחורי.
5. הסוסיטה "כרמל דוקס" הוורודה שנשבר לה הציר של ההגה תוך כדי נסיעה בפרדסים.
6. חילוץ לילי של טרקטור מנחל ירקון בעזרת רצועות אנרגטיות - ערב לפני בגרות בתנ"ך.
7. ....
8. ...
9. ..

והקשר של הסיפורים הללו לג'יפים - כשאין לך רישיון או ג'יפ (לפני אי אלו שנים) - אתה לומד ושוב לומד ושוב לומד ושוב לומד את תורת השקיעה והחילוצים בעזרת כל כלי רכב זמין - כמו שאמרתי: "Young and Stupid".

והגורם המשותף לכל הסיפורים - מר איתי המכובד היה מעורב בדרך זו או אחרת בכל אחד ואחד מהם - אההה... וגם אני.

שיינר לך על זה, לפי הסדר. למרות שמהכותרת,"שקיעה בכביש אספלט" נשמע הכי מסקרן.

אז כמו שנמרוד ביקש, לפי הסדר, אנא התעזרו בסבלנות:

הטרקטור ששקע בשלולית עד מושב הנהג ושלושה טוסטוסים 50 סמ"ק ש"ניסו" לחלץ אותו בגרירה.
עוד יום חורף בשנת 96 כאשר חבורת בני 16 משועממים מחליטים כי הגיע הזמן לצאת לעוד טיול בוץ ולראות כמה נזק אפשר לעשות בכמה שפחות זמן. זה לא שהכוונה היתה להרוס וכמה שיותר מהר אבל מאחר והתוצאות מדברות בעד עצמן אז כנראה היתה משאלת נזק כל שהיא בליבו של כל אחד מחברי הקנוניה.
יוצאים מהוד השרון, 4 טוסטוסים 50 סמ"ק ופרגסון אחד לטיול בוץ. כמעט על כל אחד מהטוסטוסים רוכבים שני ג'לובים גדולים (הרבה יותר ממשקל הנשיאה המקסימלי של הצעצועים הקטנים) דבר אשר עושה את הרכיבה בבוץ הרבה יותר "מעניינת". ועל הפרגסון - "טייס הניסוי" שלנו לענייני בוץ.
אנחנו מגיעים לשטחים החקלאיים של נווה ירק ועומדים פעורי עיניים מול שלולית בגודל אגם לוך נס (ואני עד היום טוען שהיתה שם גם מפלצת, קראתי לה "פחי"). בעוד ארבעה טוסטוסים עומדים ומנסים לגבש רעיון מהיכן מקיפים את השלולית, שכן אורכה כמה עשרות מטרים ומנסיוננו, הבוץ באזור הירקון ובאזורים החקלאיים בפרט לא ידידותי למשתמש, אנחנו שומעים רעש שעטה מתקדם מאחורינו, לא עזרו הנפנופים, הצעקות וסימני העשן שהפרחנו - "טייס הניסוי" שלנו היה נחוש בדעתו לחצות את השלולית.
הספקנו לפנות את השביל רגעים בודדים לפני שזכינו לראות את החיוך הכי טיפשי שאפשר לדמיין מרוח על פרצופו של "הטייס" שלנו בעוד הוא מכלכל את צעדיו הבאים תוך כדי צליחת השלולית.
לזכותו יאמר, הוא הצליח להתקדם מספר מטרים לא מבוטל לפני שהרכב החקלאי שלו הפך לצוללת לא חקלאית בכלל. אלא מכם שהיה להם את הזכות לעבוד על כלים חקלאיים יבינו את גודל הטרגדיה כאשר אני אומר שהמים הגיעו עד למושב הנהג. "הטייס" חילץ את עצמו ושחה לחוף מבטחים בעוד אנחנו מנסים להבין מה עבר או לשם הדיון לא עבר במוחו הקודח שעה שהחליט לבדוק את כושר הציפה של הפרגוסון.
את השעות הבאות בילינו (כולנו) בשחיה סביב הכלי התקוע מובילים בולי עץ, ענפים, סלעים (נראה אתכם שוחים עם סלע), שקי יוטה ריקים, שקי יוטה מלאים תפוחי אדמה, גליל פלריג, עמוד חשמל (טיפ קטן, העץ צף) ושאר ירקות כדי למלא את תחתית האגם סביב גלגלי הטרקטור המסכן.
נראה לכם שזה עזר?
אז זהו... שלא.
ומה אם נשתמש ברעיון הגאוני שבו נקשור 4 טוסטוסים עם חבל למשקולת הזו שנקראת טרקטור ונמשוך ממש חזק... אם זכרוני אינו מטעני, גם ל-willy couoty זה לא עבד כשהוא רדף אחרי ה-road runner.
את הטרקטור הנ"ל חילצנו בסופו של דבר בעזרת תמיכתו הלא כל כך נלהבת של חקלאי מקומי שהסכים להסתכן בשקיעה עצמית ומשך את הפרגסון שלנו עם פרגסון אחר.
אבל כאן רק מתחילה הסאגה.
הטרקטור ששקע בכביש אספלט והתיישב על הגחון.
אותו "טייס ניסוי" לענייני בוץ שכיכב בסיפורנו מלווה אותי כבר שנים ארוכות, מאז ששיחקנו יחדיו בארגז החול בגן (לא זכורים לי חילוצים דרמטיים מהתקופה הנ"ל אבל אולי אני מדחיק) אנחנו תומכים אחד בשני בחילוצים ליליים, בעבודה על הכלים (הוויליס שלי, הוויליס שלו, ההיילקס שלי, הל"ר שלו) אבל כל פעם מחדש הוא מצליח להפתיע אותי ביציאה יצירתית ובשקיעה דרמטית וכישרונית שמעמידה את מעלליינו עד כה בפרספקטיבה חדשה.
אותו חורף 96, מסיימים את הלימודים (בתיכון) בשעת צהריים מוקדמת ו"טייסנו" האמיץ עושה דרכו הביתה על גבי אותו פרגוסון אציל. תוך כדי נסיעה הוא מזהה שתי חביות עומדות בשני צידי הכביש (כנראה עבודות מע"צ). אני לא חושב שהוא התלבט יותר מידי אם לעבור באמצע או לא, האם יש מקום או לא או בכלל האם זה בכלל בכיוון שלו או שהוא צריך לנסוע למקום אחר.
מיותר להדגיש שהיו חסרים בערך 5 ס"מ מכל צד כדי שהפרגסון יעבור בלי פגע, מה שלא מיותר לספר הוא שהחביות היו מלאות חול - כל מה שיש לי להגיד זה שהוא הצליח לעבור בלי יותר מידי נזק - "טייס" או לא "טייס".
איך זה קשור לשקיעה על אספלט? שקענו בשדות חקלאיים, שקענו במימי הירקון, שקענו בחולות, התיישבנו על תלוליות, נתקענו בעליות ואפילו בירידות אבל...
עוד יום חורף (מוטיב חוזר), "טייסנו" האמיץ שוב בדרך חזרה מהלימודים לביתו, עוצר בצומת מתומרר ו... האספלט מתבקע מתחת לגלגליו (שוב אנחנו עם אותו פרגסון שלא מאכזב) והכלי צונח במקום. החבר שעבר והציע לחלץ בגרירה עם הסוזוקי סוויפט זו רק אנקדוטה משעשעת. חברי האמיץ זכה באותו היום בתואר הבלתי ניתן לערעור - "שקען מקצועי" - בעל יכולת שקיעה במקומות בלתי שקיעים בעליל.
הטרקטוריסט שדרס את עצמו (היו שניים בשני מיקרים נפרדים).
זוכרים את אותו חקלאי נחמד שעזר לנו בחילוץ מאגם לוך נס? יפה. אז גם טוב יצא מזה, חבר משותף שלי ושל "הטייס" הגיע לגיל 16 ופנה להוריו בתחינה נרגשת: "אנא קנו לי טוסטוס", והם: "לא יקום ולא יהיה, זה כלי מסוכן, מקסימום תקבל טרקטור". הפשרה נתקבלה והבחור החל לרכב על... פרגסון (שוב המוטיב החוזר). "הטייס" שלנו תמך בבחור מוראלית, רוחנית ומכאנית. הטרקטור עבר שיפוץ נרחב שתיאורו יכול למלא מספר עמודים וכך נולד צמד הליצנים: "פחי ופחי". ימים מאושרים תחת השמש והגשם עברו על החברים שטיילו, שקעו, חילצו ושקעו שוב.
אותו חבר שנקרא לו לשם הסיפור נימיX גם כן התנייד מביתו ללימודים וחזרה על גבי 4 הגלגלים שנקראו טרקטור. באחד הימים, בעודו שם פעמיו הביתה תוך כדי חצייה של אתר בניה מלא גבעות חול הוא שם לב כי: "כמה כיף לזרוק תחת בסיבובים" (עם טרקטור). דבר אחד הוביל לשני ואז לשלישי וגם לרביעי, באחד הסיבובים ההגה קפץ חזרה - אחרי הכל זהו לא הגה כח - והטיל את גופו של נימיX מהכלי.
לא לפני שרגלו נתפסה בין ידיות ההילוכים וגופו נתלה הפוך מהכלי תוך כדי נסיעה. הפרגסון האמיץ ממשיך לנוע, ידית הגז (שלא חוזרת למקומה עצמאית) משוכה למלוא העוצמה ומחוץ להישג ידו של האומלל, מדומם המנוע נמצא בצידו השני של הכלי (גם כן מחוץ להישג יד) ונימיX שלנו אוחז בכל כוחו כדי לא ליפול מהכלי תחת גלגליו. הפרגוסון האמיץ הגיע לבסוף לתלולית חול אשר לא היה בכוחו לעלות בהילוך גבוה. הכלי נחנק, נשנק ונכבה.
לא לפני שהתיישב על רגלו של נימיX עם הגחון הכבד שלו.
כשהגעתי למקום הרעיון הראשון היה לעלות על הכלי ולשחררו ברברס לטובת חילוצו של נימיX, שמתי רגל על הכלי, שמעתי את צרחות הכאב של חברי והפנתי את מאמצי ומאמציי חבריי לחפירת נימיX מתחת לכלי הסורר.
פינוי לבית חולים, שני שברים וקביים ו... לאחר התאונה, כשפיניתי את הפרגוסון מאתר האירוע לביתו של נימיX הוא התחיל לבעור (הפרגסון, לא נימיX).
המקרה השני הרבה יותר פשוט - אם כי קצת יותר טיפשי - (מדובר בחבר אחר) - כשאתה עוצר מול השער הסגור של החצר (עם פרגוסון. נראה לי שהם מתרבים אצלנו באזור) וקופץ ממנו בכדי לפתוח את השער... אנא וודא כי השארת את הכלי בניוטרל. הקפצה של הקלאץ' בהילוך נמוך תגרום לכלי להשיג אותך לפני שרגליך יגעו בקרקע, שוב שבר ברגל כאשר הגלגל עבר עליה והפרגוסון... עבר דרך השער הסגור ונעצר על קיר הבית לאחר סיבוב קצר בחצר.
הטרקטוריסט שעצר וחברו שפגע בו מאחור - הלביש את הראדיאטור על המזלג האחורי.
אני לא חושב שיש מה להרחיב בנושא.
אחד עצר, שני לא. לראשון היה מזלג מותקן מאחור לשני היה רדיאטור בחזית (כמו לכולנו).
אז איך קורה מקרה שכזה? שוב חורף, שוב גשם, שוב "פחי ופחי" בטיול בוץ. שניהם עטופים במעילים, חרמוניות, מעילי סערה, כאפיות, משקפי אבק וכובעי גרב - זה שהם לא ראו אחד את השני זה ברור. איך הם הצליחו להניע את הידיים לטובת הנהיגה לא ממש ברור.
הסוסיטה "כרמל דוקס" הוורודה שנשבר לה הציר של ההגה תוך כדי נסיעה בפרדסים.
שוב גיל 16, שוב אין רישיון, שוב חבורה של מכונאי רכב מהוללים. שמנו את ידינו על "כרמל דוקס" וורודה עם סן-רוף - הפוטנציאל אין סופי.
עבודה של כמה ימים בהם החלפנו קלאץ', גילחנו את הבודי לחלוטין (את הדלתות הורדנו בעזרת פתיחתן ונסיעה דרכן עם טרקטור - נחשו איזה), גילוח כל המושבים למעט זה של הנהג וקיצור האגזוז מייד אחרי סעפת הפליטה.
מי שיושב ב"אין מושב" הימני צריך גם להחזיק את המצבר (או שהמצבר מחזיק אותו, אני כבר לא זוכר כל כך).
ככה למדנו לנהוג ברחבי הפרדסים של השרון.
ובאחד הימים אני מקבל טלפון: " שמע, אין לי זמן להסביר, הרכב עומד ב... תפנה אותו מהר, הייתה תאונה, אנחנו מפנים את הפצוע לבית חולים, ראינו ניידת משטרה באזור, תמהר".
בלי שאלות, מרים טלפון לחברי "הטייס" שמגיע במהרה עם הפרגסון, קושרים רצועה ומעלימים את הרכב בנבכי הפרדסים.
מסתבר...
7 חברים יצאו לדרך בים בם בום. אחד נהג, 6 יושבים בערימה על הרכב (להזכירכם אין מושבים), תוך כדי נסיעה באחד משבילי הפרדסים הרכב מתחיל לסטות לימין, הנהג מתקן לשמאל ולאחר אי אלו סיבובים מלאים של גלגל ההגה הוא מבין שכנראה משהו לא עובד (בדיעבד מצאנו את הציר השבור), הרכב פוגע חזיתית בעץ הדר ולמעט הנהג 6 חברים מצמיחים כנפיים ומרחפים להם "בעדינות" מחוץ לרכב. אחד מהמרחפים לא היה מיומן בנושא ותכנון הנחיתה שלו כשל כאשר הוא פגש עץ עם גופו ואשכול תפוזים עם פניו. תוך כדי שהם שוכבים תחת עצי ההדר ונהנים מצליל אנקות הכאב אחד מהם מזהה טרנזיט משטרתית מתקרבת. כבתרגולת קרב של לוחמי קומנדו מיומנים, הפצוע נאסף ומפונה מהאזור - לא עזר לו הבכי כי היד שלו לא אמורה לפנות לכיוון בו היא נמצאת.
הפצוע פונה לבית החולים עם פנים מנופחות ושבר בידו, כאשר נשאל מהיכן השריטות הרבות על גופו הוא הסביר כי נפל מגג של מקלט לתוך שיח קוצני וכשחבריי נשאלו על השריטות שלהם הם ענו בביטחון - מישהו היה צריך להיכנס לשיח הקוצני כדי להוציאו משם.
הטרנזיט המשטרתית נתגלתה כרכב של אחד מבני דודינו אשר טרח "להשאיל" מאיתנו את המצבר ובכך נסתיימה תקופת ה"כרמל דוקס".
חילוץ לילי של טרקטור מנחל ירקון בעזרת רצועות אנרגטיות - ערב לפני בגרות בתנ"ך.
באמת יש צורך לפרט?
רק אגיד שמקרה זה היה אחד מאותם מיקרים בו נדרשנו ללמוד ושוב ללמוד ושוב ללמוד וכנראה ששוב ללמוד שטרקטור (פרגסון) הוא לא סירה, צוללת, רכב אמפיבי או אפילו קייאק.
חלקנו הגענו לבגרות, חלקנו השלמנו ושיפרנו אותה לאחר מכן.

והלקח של כל הסיפורים הללו - ראשונים מיני רבים - מופיע בחתימתו של אחד מחברי האתר (אם אני מצטט נכון):

"יש טעויות שיותר מידי כיף לעשות אותן כדי לעשות אותן רק פעם אחת"
:cool:

יש לי שני דברים להגיד:

1. צריך להגביל את התחרות בזמן... בואו נכריז על עירא כמנצח התחרות המקורית, ונפתח סקר חדש.

2. שיינר ואיתי - מגיע לכם פרס מיוחד על מפעל חיים :grin:

תהרוג אותי אם אני מבין איך הצלחתם להשאר בחיים בתקופת התיכון שלכם. כנראה שזה סוג של כשרון. אל תמלאו פיס, חבל על הכסף. נראה לי שאת המזל שלכם גמרתם בתיכון :-)

טוב,
רק בכדי שתידעו עם מי יש לכם עסק ומהו פרצופו(או גופו) של החבר המפוקפק שיינר.

יום נוסף היה לילה.......הפעם לילה מיוחד-ל"ג בעומר יום חגם של שורפי הדלקים......

עשינו מדורה בגבעת הכלניות,אי שם באיזור הירקון.
גבעה שהשקיפה על הפרדסים שהיו בעבר מסביב ובראשה-בריכת מים להשקיית הפרדסים.הבריכה פתוחה על מנת לקלוט מי גשמים(ולא נערים משועממים...) וגובהה כ2.5 מטרים.
באותו ערב הוקם צוות משימה לבדוק את תוכן הבריכה.-היא הייתה ריקה.
נכנסנו ויצאנו כמה חברים היה נחמד ואידיוטי.
בצוות הבדיקה היה גם ידידנו הנ"ל.
זה היה לפני גיוסו ליחידה קרבית של גיבורים ולפני שהשיל אי אלו קילוגרמים....

כולנו יצאנו בקלות יחסית מהבריכה.

תודות לנוכחות טרקטור ורצועת גרירה,הבחור כאן היום בכדי להגיב בעוד,1,2,3.....דקות לגדף ולסלף ולטעון שהוא ניכנס לבריכה כי שמע ששקעתי עם הטרקטור בתוכה.....

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי lizard

תהרוג אותי אם אני מבין איך הצלחתם להשאר בחיים בתקופת התיכון שלכם. כנראה שזה סוג של כשרון. אל תמלאו פיס, חבל על הכסף. נראה לי שאת המזל שלכם גמרתם בתיכון :-)

---

בני טיפשעשרה בסביבה חקלאית\חלקאית למחצה משועממים קלות עם ראש יצירתי זה מתכון להרבה מאד ארועים כאלו.

קח בני טיפשעשרה בסביבה חקלאית\חלקאית למחצה משועממים קלות עם ראש יצירתי שגם קרובים לשטח אש ובנוסף לגירוד מעטפת המוטורית הזמינה הם מקבלי הסמכת ס"פ עוד לפני הבגרויות..

עירא, איתי ושיינר, תודיעו לי איפה אתם מתמקמים בארוע ג'יפולוג.

הבירה עלי.

צחקתי עכשיו כמו שלא צחקתי שנים.

תודה !

עירא הוא ענק וכנ"ל החברים החקלאים מהוד השרון.כקבוצניק וחובב טרקטורים וכאחד שחולץ מטביעה בביצה ע"י טרקטור אייכר גרמני (בקונטרה על שיינר בתוך בריכת המים),אני מבטיח בהמשך להעלות כמה סיפורי מסמרי שיער מההווי החקלאי לפחות אחד מהם כולל נערה דנית יפיפה.

אבל קודם יצאתי אידיוט חם מהתנור מהיום.

כמו עירא,נסענו אתמול לנחל צין,אנחנו זה משפחתי המונה את רעייתי היקרה,בתי בת ה-6 (שהיום לאחר ביקור בחוות האנטילופות,טענה שצריך לקרוא למקום חוות האנטי"בולבול"- ולא אנטילו "פות")
ובני יונתן בן 13 עם מומנט ומנטליות של כננת.
נסענו רכב בודד,גם כי אנחנו נהנים לטייל לבד וגם הבטחון ברכב בנהג בציוד הנילווה וגם נחל צין,תמיד יעבור מישהו בטח בתקופה זו של השנה וגם לא רחוק מהכביש.
כל המסלול עבר בהנאה,למעט שאין כמעט צל להפסקות,בשלב מסויים התחלנו להיתקל בחבורות של רכבים פחות מנוסים שנתקעו על כל מעבר שולי,אני כמובן בבטחון ושחצנות מסויימת עברתי במקומות הקשים יותר והמשכנו לדרכנו,הגענו לסוף הנחל לאיזור מעבר המים האחרון (אחרי שעברנו בשלום את שלושת המדרגות בדרך עם הירידה למים ללא בעיה),יונתן ואני השתתפנו לפני חודשיים בפרויקט שיקום המעבר(שהתברר כלא מוצלח במיוחד) ולכן היינו בטוחים שנעבור בקלות,נסיון ראשון בחרתי נתיב ניסה,שקעתי מיד אך הצלחתי לחלץ לאחור,נסיון שני נתיב אחר שוב מקרה דומה,רעייתי מסמנת לי לנתיב אחר אך אני בעקשנות,נוסע לאחור ונכנס בחוזקה בסלע -(קצת נזק בטמבון ובמתקן הגלגל לא משהו שאי אפשר לתקן),למרות מבטיה הזועמים של רעייתי שוב אני בוחר נתיב אחר,וישר נפל לבור מים מעל גובה הפנסים-מזל שיש שנורקל,הפעם לא יכולתי לזוז מילמטר.בשלב הזה לרעייתי יצא עשן שחור מהאוזניים אבל עדיין התאפקה,וכאיש שקורא הרבה היסטוריה ויודע מה קורא כשלגרמנים מתחיל לצאת עשן מהאוזניים,הבנתי שכדאי שאתחיל להתנהג יפה.
לשמחתי תוך 5 דקות היגעו ממולנו חבורה הזויה של צעירים וצעירות מסטולים לגמרי,עם סוברבן,לנד קורזר,ודי מקס,כשהבחורות עם בגדי ים קטנטנים יושבות על הגגות ושרות (לא הסתכלתי יותר מידי משום שגם כך הייתי על הכוונת),בדרך כלל כשאני רואה חברה נוסעים כך בשטח אני מחרף ומגדף(הפעם הסתפקתי להמליץ להם על דרך חלופית למכתש הקטן,מאחר שבנהיגה בצורה כזו עם חוסר הנסיון שלהם בשטח היו מסתבכים),הפעם הם נחלצו לעזרתי,צללתי מיד וחיברתי רצועות ושאקלים ובכמה נסיונות הייתי בחוץ (אני מניח שאם הייתי משחרר את בלם היד,היינו יוצאים בנסיון הראשון) לכל מחיאות כפיים וצרחות של הקהל.
חשבתי שפה זה נגמר,יצאנו לכביש מצאנו עץ עם צל כמה מאות מטר מימין לכביש ועצרנו להפסקת קפה,
לאחר ההפסקה,הרכב מניע אך מגמגם ונכבה וההבחנה לא מגיע דלק למנוע,אני מנסה למצוא פיוז שרוף ובודק מערכת שהותקנה לא מזמן למניעת גניבות,אין כאן מה להאריך חוץ משאספר שנגררתי ע"י הפקח האזורי לכביש הראשי (תודה להראל) וביצעתי אילתור עם חוטי חשמל (באיזה שהוא שלב שחשבתי שאני יותר חכם מהחשמלאי שלי-גם התחיל לצאת עשן מכל מיני מקומות) והצלחנו לצאת לדרכנו והיום חזרנו הביתה,אבל הסיפור עדיין לא נגמר.פרקנו את הרכב,אני וה"כננת",פירקתי את הגלגל הרזרבי והנחתי את מפתח הגלגלים תלוי ברישול על הסולם,רעייתי שעדיין "חמה" עליי,הגיעה לפרוק משהו מהמגירה,כמובן שהמפתח צנח על על האצבע ברגל,כרגע היא עם קרח בבית ואני בחוץ (אינטרנט אלחוטי).

נשאלת השאלה,כמה זמן לחכות בחוץ?

דרור הראל

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי דרור הראל

נשאלת השאלה,כמה זמן לחכות בחוץ?

דרור הראל

---

עד יעבור זעם.
עם אישה פולניה (גרמניה, כתבת? זה אותו דבר) - "עד יעבור זעם" שזה בגימטריה 479, כלומר - 479 דקות, שזה באופן די עגול - 8 שעות...:D

הסתבכת.....

תכין שק שינה.. ותיקפוץ לישון אצל חבר קרוב..

בבוקר תחזור לשק"ש, חזור הבייתה "חולה"... אין כמו רגשות אשמה אצל פולניים כדיי למרק כל חטא..

יאללה הדלקתם אותי.
סיפור אמיתי בחיי!!!

1983 לונדון.
אני וחבר מגיעים ללונדון, נדלקים על המקום ומחליטים להשאר קצת חודש חודשיים, אבל המזומנים אוזלים מהר, ואיך שהוא מתגלגלים לדירה שכורה בגולדרס גרין השייכת לישראלי לשעבר שמנסה לעזור לנו כמיטב יכולתו.
הבחור משדך אותנו לחבר ישראלי נוסף ששוכבת לו במחסן עגלה נגררת עם תנור מיוחד ויפה לאפיית תפוחי אדמה.... ופורד טרנזיט גדולה כזו עם ארגז נפרד - חצי משאית...

אנו עורכים קניות בסופר, כמה עשרות ק"ג של תפוחי אדמה, חמאה, צלחות, והמוןןן פחיות שתיה שונות.

יום שבת מגיע, רותמים את הטרנזיט ונוסעים לשוק של שבת, פורסים את העייסק, מדליקים את התנור, תפוחי האדמה נאפים להם, ואנו לבושי סינר ומצנפת טבחים לבנה אוחזים בפעמון יד כזה וצועקים " בייקד פוטטו, בייקד פוטטו"
לא עוברות 20 שניות ושני פקחים ניגשים אלינו, דורשים אישור ניהול עסק רוכלות מהעיריה, אישור משרד הבריאות לממכר מזון :D , כמובן שלא חשבנו על זה, מתקפלים במהירות, רותמים את העגלה המעשנת ונוסעים לנו לדרכנו ללא שקל בכיס.

עולים על הסירקולר ( נתיבי איילון שלהם..) ורואים משמאלנו פארק גדול עם המון קראוונים שחונים שם.
אנו מסתכלים אחד על השני, החיוך חזר לפנים ומיד פונים לפרק.
יורדים מהרכב, פותחים את דלת הטרנזיט ופיתאום רצים אלינו עשרות ילדים קטנים....
הילדים נראים מוזר משהו.. מוזנחים, כהים , צוענים!!!!!!!

הם חטפו, ולקחו, וגנבו מכל הבא ליד.
חצי מפחיות השתיה נעלמו, משקפי שמש...
נכנסנו לטרנזיט וטסנו משם שכמה מהם עדיין רודפים אחרינו.

מגיעים חזרה לרמזור של כביש הסירקולר ( כמו איילון להזכירכם..) הרמזור מתחלף לירוק, ואני אינסטקטיבית פונה לנתיב הרחוק - (כמו שרגיל בארץ) אלא מה... זה לונדון.. ואנו מוצאים את עצמנו נוסעים כנגד כיוון התנועה בטרנזיט עם העגלה המעשנת מאחור בסללום כמו בסרטים.
איך שהוא מגיעים לשוליים, עוצרת לידנו ניידת מישטרה, לאחר הסברים מייגעים ואין סוף התנצלויות, הם עוצרים את התנועה ועוזרים לנו לסובב את הרכב לכיוון הנכון.
אנו מודים לשוטרים, מתחילים בתנועה , אלא מה.. אמדן מרחק שגוי גורם לארגז הבולט של הטרנזיט לגלח את המראה של ניידת המישטרה...... :D משאירים את שני השוטרים מאחור המומים וטסים לאותו בחור ישראלי, מחזירים במהירות את הטרנזיט ואת הנגרר המלא ב 50 תפוחי אדמה מפויחים.
מספרים לו את הסיפור... והוא... מחייך לו חיוך ערמומי משהו.. הוא לא היה מופתע.

לכביש הראשי (תודה להראל) וביצעתי אילתור עם חוטי חשמל (באיזה שהוא שלב שחשבתי שאני יותר חכם מהחשמלאי שלי-גם התחיל לצאת עשן מכל מיני מקומות) והצלחנו לצאת לדרכנו והיום חזרנו הביתה,אבל הסיפור עדיין לא נגמר.פרקנו את הרכב,אני וה"כננת",פירקתי את הגלגל הרזרבי והנחתי את מפתח הגלגלים תלוי ברישול על הסולם,רעייתי שעדיין "חמה" עליי,הגיעה לפרוק משהו מהמגירה,כמובן שהמפתח צנח על על האצבע ברגל,כרגע היא עם קרח בבית ואני בחוץ (אינטרנט אלחוטי).

נשאלת השאלה,כמה זמן לחכות בחוץ?

תוך שנה שנתיים היא תרגע ברמה שתיתן לך להכנס הבייתה

דרור הראל[/QUOTE]

ניכנסתי

דרור הראל

דרור,נקרעתי מצחוק.
גדול.
אכן לאט לאט אנשים מתחילים להיפתח....אני חושב שאת השרשור אפשר יהיה לנעול לאחר כבוד רק אחרי שנמרוד ישבר.....
איתי