טוב, אחרי שהרגנו - בוא ננסה להחזיר לחיים. :)
דיון
מקביל תפס את תשומת לבי והזכיר לי משהו שרציתי לדבר עליו -
שיקולים רגשיים מול התנהגות רציונלית, שעשויים להיות 'מכה קלה בכנף' לאזרח מן השורה אבל קטלניים למהגר.
בתחילת השרשור הנוכחי בנצי וברנרד דיברו על דירוג אשראי, או היסטוריית אשראי כפי שקוראים לזה במדינות מסויימות. נתון שמראה בגדול את היכולת של אדם לעמוד בהתחייבויות פיננסיות ופותח או סוגר לו דלתות בהתאם כאשר מגיע הזמן לבצע את הרכישה הגדולה הבאה, במיוחד אם היא בתשלומים. אז בארה"ב אם טרם הספקת לצבור דירוג אבל יש לך הכנסה יציבה ופלוס בבנק - בד"כ עדיין תוכל לקבל הלוואה, פשוט בריבית גבוהה יותר. באנגליה אם אין לך היסטוריית אשראי/תשלומים, תצטרך לשלם פקדון/מקדמה גדולה יותר עבר דירה או רכב, אבל שוב - זרוק על זה מספיק כסף והבעיה תיפתר. לא כך המצב בספרד, ובמיוחד בחלק בו אני נמצא - קטלוניה.
צריך להסביר שבין שנות השלושים לשנות השבעים של המאה הקודמת, הספרדים חיו תחת השלטון הטוטאליטרי (מעשית לפחות, גם אם לא תמיד רשמית) של
גנרל פרנקו, שזה סיפור בפני עצמו. בתקופתו ספרד ראתה דיכוי קלאסי אבל גם צמיחה כלכלית והתחזקות לאומנית, הן ברמת המדינה והן ברמת המחוזות הספציפיים, לפעמים כתוצאה הפוכה זו מזו. בשלב מסויים פרנקו הלך בדרך כל בשר וספרד התחילה לחזור לדמוקרטיה, פיתחה תעשייה ענפה וכו'... אבל הפואנטה של כל סיפור הרקע הזה היא שרק היום למעשה גדלים פה אנשים בגילי (בני 40 ומטה) שכבר נולדו אל האיחוד האירופי ולא 'זוכרים את מצרים'. למרבה הצער, רוב בעלי העסקים והנכסים בספרד שייכים עדיין לדור הקודם, ואיתם קשה הרבה יותר לדבר בהגיון.
כשאנשים מחו"ל (כולל אירופה, לא בקטע אנטישמי) באים לחיות פה, הם מגלים מהר מאד את
הפחד העמוק של הקטלונים מפני זרים. אמנם עיר הבירה ברצלונה נתפסת כמשהו מאד קוסמופוליטי ופתוח, אבל זה כלפי תיירים או תושבים ארעיים. כשאתה בא לתקופה ארוכה זה סיפור אחר לגמרי, ולא רק בגלל מחסום השפה. כפי שאסי רמז קודם, קטלוניה גזענית ברמה שלידה אפילו דרא"פ לוקחת צעד אחורה - יש מספר דרגות של טוהר גזע, ובתפקידים ניהוליים או בחברות ציבוריות כאן יש תקרת זכוכית מאד ברורה (אם כי לא רשמית כמובן) למי ששני הוריו אינם קטלונים שלושה דורות אחורה, לא משנה עד כמה טובה הספרדית שלהם או אפילו הקטלונית אם טרחו ללמוד אותה. אותו טוהר גזע קובע גם את רמת האמינות של האדם, והקריטריון המרכזי לכך הוא השם המופיע בתעודת הזהות. היות ובספרד כל שמות המשפחה כפולים (למשל משה לוי כהן), מיד יודעים מאיפה בא אביך ומהיכן אמך. אפשר לזהות את מידת הקטלוניות שלך לפי האיות וההגייה של שמך, ואפשר להיות שעטנז ספרדי-קטלוני או קטלוני-צרפתי וכו', אבל הכי גרוע זה אם יש לך רק שם משפחה אחד - כלומר אתה מהגר דור ראשון.
אני אעשה פה הפסקה רגע ואבהיר שהגזענות הנ"ל מתייחסת רק לאמון פיננסי/עסקי, לא ברמה היומיומית. באופן מדהים, זה לא מפריע לקטלונים ולשאר הספרדים לשמור על פתיחות חברתית גבוהה ועל גישה מאד ליברלית לכל מהגר, להט"ב או יוצא דופן אחר, כל עוד הוא חבר פרודוקטיבי בקהילה שלא מנסה להחיל את החוקים שלו. זה גם לא משהו נגד ישראלים או יהודים (וזה מה שהרבה ישראלים לא קולטים פה), אלא קורה גם להולנדים, הונגרים, צרפתים, גרמנים וכו'. כל עוד אתה לא קטלוני 'אסלי' תמיד תהיה סוג ב'-ג'-ד' בעיני המקומיים מהדור הישן, והם אלו שמחזיקים בידם את רוב הכסף והנכסים, לפחות בינתיים.
אי לכך, היסטורית, רק פרברים מסויימים עם אוכלוסיה עשירה ומשכילה יחסית מסכימים לאכלס מהגרים, וכתוצאה אלו נוטים להתקבץ בגטאות (עם בתים גדולים ומכוניות יקרות, אבל עדיין) ולדבוק בקהילה שלהם. אם נקביל רגע את ברצלונה לת"א, אפשר לומר שהרבה חברות בינלאומיות יושבות בהרצליה פיתוח, ושם גם גרים רוב החבר'ה עם משפחות שמגיעים לפה בשביל לנהל - יש להם בתי ספר משלהם (יפני, יהודי,אמריקאי וכו'), פעילות קהילתית ועוד, ורובם קונים בתים או משלמים סכומי עתק על שכירות כי המשכורת שלהם גבוהה מספיק כדי להרשות את זה. בברצלונה העיר המצב קצת שונה, שם בגדול אם יש לך הרבה כסף אז אפשר להסתדר, או שגרים בשותפות. בדיוק כמו בת"א.
אני נמצא על קו התפר - מצד אחד עובד ב'הרצליה פיתוח' ולא אוהב את העיר הגדולה, מצד שני צעיר יחסית ולא מנהל, וגם לא רוצה לזרוק את הכסף שלי סתם. אז ניסיתי לשכור דירה ב'נתניה' או ב'כפר סבא', פרברים גדולים כאלה שקרובים למשרד ובמידת הצורך נמצאים פחות משעה מברצלונה, וזה היה חתיכת מבחן אופי. לא עזרו כל ההסברים שאני הייטקסיט עם חוזה וכל הניירת החוקית, לא עזר שהצעתי להם חצי שנה של שכ"ד מראש ובמזומן, לא עזרו אפילו מכתבי המלצה מבעלי בתים מקומיים ששכרתי מהם בעבר - ברגע שראו את שמי, גורל השיחה היה נחרץ פעם אחר פעם. כנהוג באירופה, אף אחד לא אמר לי לא בפנים, אבל תמיד מצאו את הדרכים הרגילות להסביר לי שזה לא ילך בינינו, ולפעמים זה היה אפילו בשלב המתווך וטרם הגעה לבעל הדירה.
הפחד הזה מהזר והשונה הוא מוטיבטור הרבה יותר חזק בחברה הקטלונית מבצע כסף, ושוב -
זו לא שנאה, אלא נטו פחד.
עד כמה שהמצב הנ"ל בעייתי, לפעמים הוא גם יוצר הזדמנויות. כך למשל זמן קצר לאחר שהגעתי וכשעוד לא היה לי מקום מגורים קבוע, אחד הקולגות הבין אחרי 8 חודשים שזה לא ילך והחליט לחזור עם המשפחה להולנד. דא עקא - הוא כבר שילם מראש שנה(!) של שכ"ד ב'נתניה' ובעל הנכס סירב להחזיר את הכסף. החוק המקומי לא מגן על דיירים במצב כזה, והקולגה כבר השלים עם ההפסד שהוא הולך לספוג, אבל אז אני שמעתי על הסיפור והצעתי להם עסקה: אני אשלם להם את מה שגם כך היה בתקציב שלי (כחצי מהמחיר שהם שילמו) כפול החודשים הנותרים בחוזה, אמכור את הרהיטים שלהם בהדרגה (גם לא פשוט, מאותה סיבה), והם יוכלו לחזור להולנד בראש שקט ועם כיסים מלאים. כך יצא שבמשך חצי שנה גרתי לבד בבית פרטי עם שלוש קומות וחמישה חדרים בעיר העתיקה, עד שעברתי לדירת 50 המ"ר הנוכחית שלי. :D
אני אעצור פה כדי לראות אם יש עניין בציבור שאמשיך. מן הסתם גם בספרד ובאנגליה לא מלקקים מילקי כל היום ויש לי מספיק חומר אחרי 12 שנים של טיולים, אבל אני לא בטוח אם זה המקום לחלוק אותו. משאיר לשיקולכם.