עכשיו אתה מבין למה הוא "צהוב"
Printable View
עכשיו אתה מבין למה הוא "צהוב"
צריך להיזהר מהכללות וקביעות לגבי רמתם של אנשים בפורום זה או אחר (חלק מחברי האתר גולשים גם ב-"צהוב"...).ציטוט:
נכתב במקור על ידי רכס חיים
השטח (ורכבי השטח) הם נחלת הכלל ואין כל מקום לסלקציה / דרכון או כל שיטה בזוייה אחרת.
בקיצור, רוצה תאכל / לא רוצה על תאכל.
ניר,
אתה לא יכול להתעלם מכך שגם אם אותם האנשים מסתובבים באותם מקומות, באתר הזה ישנה תרבות אחרת של דיבור.
לדעתי חייבים לעשות מגבית קבועה כאן באתר לטובת האתר ההוא שחס וחלילה לא יסגר.
זה אולי יותר נכון במקום דרכונים.
תשמעו:
דבר ראשון, הרבה מהמבלים כאן מבלים גם בצהוב.
דבר שני, אני לא מתבייש לומר שגם אני מבלה בשניהם (אפילו בשלושתם, אבל לשלישי ניתן לכם להגיע לבד).
דבר שלישי, לכל דבר יש את המקום שלו והזמן שלו, יש דברים שכדאי לברר בפורום באתר הזה, כתבות שכדאי לקרוא באתר הזה ועוד... יש דברים שעדיף לעשות באתר ההוא. הכל עניין של גישה זמינות וציפיות.
דבר רביעי, איך אומרים ברוסית: "כל הפוסל במומו פוסל", יש שם דברים שלא נראים גם לי, יש גם תגובות שקיבלתי באתר הזה שלא נראות לי, אסור לעשות הכללות לא לכאן ולא לשם, לפעמים אפשר ללמוד המון מהאנשים שנמצאים שם. תסתכל לדוגמא, בתור אחד שמחפש שיפורים לרכב שלו, על הגלריה של יוסף1 באתר הצהוב, החומר הטכני שהוא מלמד שם, לא קיים כאן, אז לפעמים אפשר להסתכל מעבר לכסות ולגלות עולם ומלואו.
http://jeeptrip.com/page.aspx?div=Al...5%d7%a1%d7%a31
אולי אתה אפילו מכיר את יוסף, אני ממנו לומד המון, שווה כל רגע שאני נמצא באתר שם.
whisky
אתמול היינו בדרום מדבר יהודה בציר מדהים ממש.
ואני כבר ראיתי צירים מדהימים בחיי.
יחד עם זאת גיליתי שבמקום הזכור לי כטבע פראי מלפני 4 שנים בלבד, כבר יש מחצבת ענק שטוחנת את ההרים באופן שיטתי בכדי להעשיר את העשירים, ומשאיות של 50 טון מפרקות את הטבע באופן יומיומי.
והכל נמצא בין שתי שמורות טבע מדהימות.
אם אני יורד מהשביל ללינת לילה או לקפה ,כבר יש לי חשש מדו''ח של מאות שקלים - וכאן D-9 עובדים מסביב לשעון עם כל האישורים שהעניק להם חבר כנסת שסידר בכך את נכדיו לדורות הבאים.
יתכן ואני אוהב את הארץ אך לא סובל את המדינה????
תסלחו לי שאת הציר הזה אני לא מפרסם כאן -- ממש מעודף אנוכיות מוצהרת.
מזל שאין כבר לחץ בעבודה.
היום פירקתי את הגגון החדש ,לאחר שגיליתי שרוב הניטים נגזרו והוא נותר עם 4 ניטים בלבד.
היום הרכבתי ברגי פלדה במקום ניטים ותיקוותי שזה יהיה כבר מספיק מעוגן.
באותה הזדמנות ''ריצפתי'' את שולחן המטבח בפלטת פח מגולוון בכדי להגן עליו מחום הלהבות.גם את מסתור הרוח החלפתי בגדול יותר וציפיתי אותו באלומיניום בכדי למנוע ממנו לבעור.
באותה הזדמנות בניתי למסתור הרוח מקום איחסון מיוחד על הפלטה של הכירה מאחור ,כך שהוא לא מסתובב לי יותר בתא המטען.
גם לאנטנה המגנטית הכנתי מקום גבוה על הגגון ,כך שהיא לא יושבת על הגג עצמו ולעיתים מרעישה במהירויות גבוהות.
אם כמות העבודה תרד, יש מספיק תעסוקה על הדבר הזה.
[quote=רכס חיים;239224
יתכן ואני אוהב את הארץ אך לא סובל את המדינה????
[/quote]
כמוני כמוך, איש יקר. אין מה להוסיף.
ושוב תודה על הקפה והפופקורן לפנות ערב...
:-P:-Pציטוט:
נכתב במקור על ידי רכס חיים
אגב, אני חושב שתרומה / דמי חבר לאתר הזה יכולים לעזור לא פחות.
לדעתי שווה כל שקל (אסף / נמרוד, לשיקולכם).
אם לא את הציר, לפחות תחלוק עם הפורום את הסוד והמתכון של איך עושים בשטח צ'יפס ב 5 דקות?ציטוט:
נכתב במקור על ידי רכס חיים
היה טוב לא פחות מהציר ;)
לטובת ההצעה של זיו.
את הצ'יפס המהיר ביותר והטעים ביותר בשטח תעשו כך.( זו יכולה להיות בהחלט המנה העיקרית)
1. קחו תפוחי אדמה בגודל בינוני והכניסו למיקרו עוד בבית למשך מספר דקות בבוקר היציאה - לא לפני. אצלי במיקרו זה 5 דקות ,אבל דירבאלק - שלא יהיו רכים מדי ,הם צריכים לצאת קשים כמעט כמו שנכנסו. תתחילו עם 3 דקות ותוסיפו עוד דקה בכל פעם, עד שתגיעו לדרגה הנכונה,לפי המיקרו שלכם - וזיכרו את התוצאה לעתיד. עכשו הם חמים מאוד ,ולכן יש לקרר אותם כרבע שעה בתנאי המטבח.הניחו בצידנית המקוררת.
2. צרפו לתפוחי האדמה בצל יבש בינוני על כל תפוח, ראש שומר וראש שום. הבצל חשוב ואין להפחית בכמות.
3. בשטח - קלפו את תפוחי האדמה בזהירות עקב רכותם היחסית וחתכו לפרוסות ממש עבות - קרוב לסנטימטר. אם התפוח מתפורר ,החימום במיקרו היה רב מדי.
4. הוסיפו את הבצל ,שומר, והשום מקולפים נקיים וחתוכים ממש גס וטגנו הכל על אש גדולה בשמן עמוק - לפחות חצי ליטר שמן רגיל,ששפכתם לתוכו מלח גס בכמות לפי הטעם.אצלי אני שם כפית מלח גדושה.
5.הביאו את השמן לרתיחה ורק אז הכניסו את כל החומרים. יש להקפיד על עירבוב עדין עדין כל שתי דקות בערך מבלי להפוך את תפוחי האדמה מצ'יפס לפירה. השום יהפוך לכהה מאוד, הבצל יהיה זהוב/חום ותפוחי האדמה יהיו זהובים קל.
6. עכשו אפשר להתחיל לריב מי קיבל פרוסה נוספת.וכמו שאני תמיד מציע - לאכול במזלג ולא באצבעות, בכדי לוודא שלא אכלתם גם אותן....
הכל לוקח מעט מאוד זמן היות והתפוחים כבר עברו את תהליך הריכוך הראשוני ,והנמס בפה נובע מהעטיפה הקריפסית והתוך הרך.
אם לא טיגנתם אותם באותו יום ,יש לזרוק אותם - היות והם משחירים.
גם אם אתם עושים מאכל אחר שיש בו תפוחי אדמה ,אתם יכולים לקצר בחצי את זמן הבישול בשיטה הזו.
שרק תהנו מהצ'יפס והנופים.
חיים, אתה איש חביב ושרוט, אבל לדעתי כדאי שתתמקד בשיפור הרכב ולא במתכונים.
המתכונים שלך פשוט איומים, בדרגה כזאת שזה מתחיל להיות סכנה לבריאות (שלא לדבר על סכנה מוחשית לבלוטות הטעם).
בבקשה ממך, קשה מאוד להתמודד עם מתכונים שמכילים לוף / אבקת ביצים / קפה קר מעורבב מראש / בישול מוקדם במיקרו. בכלל, לך מתאימים מתכונים כמו "לחם סתתים"
עם בריאות קשה להתווכח.המאכלים האיומים האלה הובילו אותי לגיל פעיל בכל התחומים ומה שנשאר לי זה ללמד את הילדים את סודות החיים הטובים.
תאכלו את מה שממולץ כאן ועם הרבה שמן. השאר זיבולי מח.
חיים,
הגאווה הינה אם כל החטאים
האם אני מזהה כאן עקבות של מאיר שלו?ציטוט:
נכתב במקור על ידי gooja
כי את ה"מתכון" שלו, הכנתי ביום שבת חורפי וגשום מעל נחל ערוגות (בימים ששבת עוד הכילה אצלי טיולים וכו'),
אגב, לזכותו יאמר ששתי הגבירות שפגשנו שם התרשמו ממש מהפשטות והטעם.
התרשמות שיש בה ממש..
מאיר, תודה!
השבת הזו דפוקה בגלל הרוחות.
אתמקד בסיום שיכלול מערכת הגז. העיקר שנהיה צמודים לכלי.
המערכת גז החדשה ,שופרה ועובדת.
בגלל כנס ל.ר. ,אין טיול שבת ,לכן אני יוצא הלילה עם מספר חברים טובים לעשות את דרך בורמה בשחזור של השיירות שעלו לירושליים.
הרעיון בגדול לצאת מיער חולדה ,להכנס לשטח ליד הבאר בצומת נחשון - חופף לחלוטין למקור ולעלות בדרך בורמה עד פאתי ירושליים.
שם נעשה חניית מנוחה והכנת ארוחת בוקר עם שחר בהמשך.
באור שני לחזור הביתה עייפים אך רצוצים.
מסתבר שלהיות טיפש ,זו קריירה.
כל חיי אני עושה קפה בפינג'אן כמו טמבל ,וחצי מכמות הגז מתבזבזת עקב הקוטר הקטן של הכלים האלה.
מעבר לכך - הקפה מתקרר די מהר וכוס שניה ובטח שלישית כבר ממש קרה.
היום רכשתי בשוק קומקום נירוסטה קטן עם זרבובית בקוטר תחתית של 16 ס''מ שקצת גדול מקוטר הגזיה,וכך חוסך הרבה גז. מעבר לכך המכסה מפחית משמעותית את התקררות הקפה והמזיגה לא משפריצה מסביב כמו עם פינג'אן.
וכמה עלה הסיפור? -.25 ש''ח .ויכולתי להוריד אותו גם ל- -.20 שקל.
הבעיה בלעשות קפה בקומקום היא הטינופת שנתקעת בזרבובית ודורשת הרבה מים לניקוי - בעיה של קיימת בפינג'אן.
הפתרון - פינג'אן קצת יותר גדול עם מכסה.
רוצה לשמור על חום הקפה - עצב "תרמוס" לפינג'אן מגוש קלקר (חשוב לחתוך עם חוט ברזל חם ולא עם סכין)
הקיץ מתקרב, ובמסגרת העפת הפלסטיקים סילקתי גם את כונס האוויר מעל הפאן. מעבר לעינין המסוכן שבכך ,כ- 10 אחוז ואפילו 15 אחוזים מכושר הקירור ירד עקב כך.
ברצוני לבנות כונס אוויר ממתכת ,כנראה אלומיניום ,אך עכשו נחוץ לי כונס אוויר אפילו שבור בכדי להעתיק אותו למתכת.
למישהו זרוק במחסן החלק הזה ליום יומיים של לקיחת מידות??
נושא הטיפול השוטף ברכב שכולל החלפות שמנים, פילטרים, סיכה פלגים וכו', מחייב אותי לזכור יותר מדי פרטים לאורך תקופות זמן, שמבלבלות אותי כל פעם מחדש.
בכדי לפתור את הבעיה החלטתי לחשוב על שיגרה שאינה מחייבת אותי לזכור כלום.
היות והרכב עושה בין 15 ל-20 אלף ק''מ בשנה בתנאים קשים קבעתי לעצמי שני תאריכים שבהם הרכב יעבור טיפול מלא ללא התחשבות כלל במצב מד הקילומטרים.
בהכנה לטסט בחודש דצמבר עובר הרכב סידרת טיפולים מלאה כוו החלפת שמנים בכל הגירים, וחצי שנה לאחר מכן בחודש יוני עובר הכלי בדיוק את אותו טיפול. כך פעמיים בשנה אני מכסה ביסודיות את כל מערכת הטיפולים בלי הצורך להשתעבד לזכרונות העבר ,מה עשיתי ומה טרם הספיקותי.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי רכס חיים
הי חיים
אצלך קילומטרז' הוא לא מדד ,הייתי ממליץ להוסיף עוד החלפת שמן\פילטרים אחת בשנה
היות ואין לי כונס אויר, הוספתי מעל הרדיאטור פס אלומיניום ברוחב 160 מ''מ- מעין מדף - שאורכו 800 מ''מ, ושתפקידו כפול.
החשוב יותר ,החיפוי החדש מונע ממני להכניס את היד לפרופלור ומשמש גם כשולחן עבודה בעת הטיפול במנוע. בנוסף, עקב מניעת בריחת האוויר לחלק העליון ,ניראה לי שייווצר לחץ חוזר מהמדף החדש שיעלה את כמות האוויר הנדחפת למנוע ישירות ואולי ישפר את קירור המנוע.
זוהי רק ספקולציה שרק בדיקה יכולה לאשש או לפסול.
ניראה את התנהגות החום בהמשך הקיץ.
התפקיד של כונס אוויר הוא בין השאר למנוע מאוויר חם מתא המנוע לחזור לרדיאטור מעל המניפה. אני לא בטוח שהסידור שעשית יעשה את התפקיד הזה.
אסף.
אסף, לפני המדף המצב היה להערכתי יותר גרוע כי המניפה פיזרה אויר קר ואויר חם בעירבול שלא נישלט כלל בתוך התא.
אולי עכשו המצב ישתפר היות והמגבלה לפיזור עילי אמורה לנתב את האויר הקר רק לכיוון המנוע והאויר החם שאמור לבוא גם מלמעלה עקב מכסה המנוע,לא יוכל להגיע לרדיאטור עקב המדף החדש.
ברור שהכל השערות ממש לא מבוססות.
צילמתי את החיפוי החדש ואעלה אותו ברגע שיימצא הקרבן לכך.
זו היתה בהגדרה ובאופן מפתיע ''שבת הציפורים''.ובלי כל כוונה מוקדמת.
כצפר חובב ,יש לי ברכב כל הנדרש לצפיה בלהקות נודדות כגון משקפת מתאימה ומגדיר ציפורים מדהים שכל זב חוטם יכול לזהות בעזרתו כל ציפור בין אפריקה אסיה ואירופה בקלות יחסית. גם הנכד שלי כבר מעלעל במדריך לצורך זיהוי בעל כנף למרות שגילו רק 6 והוא עדיין לא קורא.
מספיקות התמונות המהממות שהן בעצם ציורים ידניים שצוירו במשך עשרות שנים של כל ציפור במופע אחר שלה,כדי להתאהב בבעלי הכנף שנמצאים סביבנו כל חיינו ואני לא הבחנתי בהן עד לפני עשר שנים.
בקיצור, הטיול אמור היה להיות קרוב ,לא ארוך וכלל זולה של הרבה שעות במקום ירוק.
פניתי לרמות מנשה באזור הבא''ח החדש של גולני - 3 ק''מ צפונית לו ,בתוך עמק נעלם הכולל נחל מים זורם , משובץ בעצי אלון עם עלווה סמיכה וחדשה, ומשטח ירוק ענקי הפורח במרבדי צבעים שונים של פרחי בר - כל אחד בחלקתו.
לא שמורת טבע, לא גן לאומי , ללא עמדת כירטוס, וללא פקחים. סתם עמק נעלם מכל ספרי מדריכי הטיול המפורסמים, ברוחב קילומטר וחצי ובעומק קרוב לקילומטר , חצי שעה נסיעה מהמפעל.
הכנסתי את הרכב מהצד הצפוני של שני עצי אלון סמוכים ולא גבוהים במיוחד, בין שניהם פרסתי מחצלת ענקית, מעליה מחצלת קטנה ומעליה שני שקי שינה וכריות סעודיות......סתם..... והזולה היתה מוכנה למנוחת הלוחם.
ליתר בטחון לקחתי את קומקום הקפה החדש שהחליף בהצלחה ענקית את הפינג'אן הישן והטוב, ומילאתי אותו במיץ אשכוליות קר מחוזק בכוס וודקה,מה שנקרא בלע''ז ''סקרודריוור'',מעט פיצוחים כמה דבלות איכות והרי לך מרשם סביר למספר שעות מנוחה של שבת.
ואז זה התחיל ,אפילו לא שניה לפני שהייתי מוכן.
חסידת ענק בצבעי שחור לבן ומוטת כנף של מטר וחצי, הגיעה מכיוון מזרח ביצעה יעף מהודר משמאל לימין ,דואה מעדנות מאה מטר לפני ,מעט מזגזגת למצוא את מקום הנחיתה המושלם, סוגרת כנפיים לצורך איבוד גובה על-ידי הקטנת שטח העילוי,מעגלת לשמאל את איבוד הגובה, מגיעה לחמישה מטר מהקרקע ,פורשת את מלוא הכנפיים לעצירה ונוגעת בקרקע בקלילות עדינה כאילו נשתלה שם לפני שנים. עוצר נשימה - בדיוק מה שעשיתי - לא נשמתי.
זה היה הפתיח בלבד.
עוד זו נוחתת ומאותו כיוון מגיעה להקונת בת חמש או שש חסידות דומות, כנראה אחיותיה של זו, והפעם הן עושות תרגיל קבוצתי דומה . התוצאה המיידית למופע ,היא מחסור אוויר חיוני בריאותי שנמשך מספר דקות.
חולפות עשר דקות של תהייה על מזלי הלא מתוכנן, במיוחד שבכלל לא קניתי כרטיס של מפעל הפיס - והנה מאותו כיוון ,על אותה חלקת אדמה מופיעה להקת חסידות עם 60 פריטים שנספרו על ידי ,חגה מעל העמק הנעלם ,נפרדת לשלוש קבוצות משנה ונוחתות כל אחת בחלקה שונה ממש מתחתי בעמק.
החגיגה בעמק היתה של כולם חוץ מהצפרדעים המקומיות שאוכלוסייתן התדלדלה בפתאומיות בתוך חצי שעה.
ואז הכל התחיל.
חסידה מדרום התרוממה, אחריה התרוממו עוד שלוש מקבוצתה, ואז התרוממו חצי תריסר מקבוצה שניה ואליהן הצטרפה הקבוצה השלישית, וכך בתוך שלוש דקות חגו באוויר כמאה חסידות ממש מתחתי בעמק בשאיפה להתרומם על הטרמיקה שגילו.המעגלים מעלי הלכו והתרוממו באיטיות ,כשאף אחת מהן אינה מנענעת כנף, שריקת הרוח כשחלפו על פני היתה חרישית וברורה כאשר חצו את האוויר במין ריחוף רפאים.
העינין נמשך רבע שעה לפחות עד שהגיעו לגובה רב שבעזרתו פנו צפונה לאירופה ,ללא המתנה בצ'ק- אין ולאחר ביקור בדיוטי- פרי של הנחל עם הצפרדעים.
אין ספק שהמשקה הטוב בקומקום שיפר את החוויה לאין שיעור.
אבל כאן רק החלה החוויה.
עוד אני מתפלא על מזלי המשופר,מופיעות באופק מדרום המון של נקודות שחורות לרוחב כל העמק שרק הולכות וגדלות בכל רגע .אני מזהה ים של אנפות ברוחב מטר כל אחת החולפות מעלי בגובה עשרה מטר, אולי 15 - ממש לא יותר, במין נחישות חותרת לכיוון צפון. אתה רואה בבירור שהתנועה שלהן אוטומטית היות והן חותרות באוויר כבר שעות רצופות - לא דואות - במין יגיעה של סופו של יום עבודה.
לאחריהן מתחילות להגיע להקות להקות שבכל אחת מהן מאות ואלפי אנפות , כמו גלי מטוסים שראינו בסרטי מלחמת העולם. אלף חולפות ואלף מגיעות אלף חולפות ועוד אלף מגיעות, וכך מתמלאים השמיים מהאופק שלפני עד האופק שאחרי וכולן בגובה אפס.
ואז שקט מרחש הכנפיים.ואני לא מאמין שהשפע נגמר. יותר משעה חולפות על פני עשרות אלפי בעלות כנף וקשה לי עם סיום הסרט.
וזה לא שציפיתי למשהו מיוחד מהשבת הזו. סתם רציתי זולה.
רצ"ב מיקום לזולה ושתי תמונות של חיפוי הפן.
אין עליך בעולם,
עכשיו חיפוי הפן,
נו הוא בטח מיותר כמו הוישרים,
כמו השמשות,
כמו הגגון
כמו עוד כמה דברים:D:D
אתמול הרכבתי מעל המגירות שני מסועים ברוחב 50 ס''מ כל אחד ובאורך 1.50 מטר המאפשרים הוצאת כל הציוד החוצה בלי הצורך להכנס כלל לתא המטען.העצלנות היא צורך בסיסי בחיי הג'יפאי המצוי.
המסועים מאפשרים בעת הוצאתם החוצה להניח עליהם מזרון ואז נוצרת מיטה באורך 2.20 מטר כך שהראש נמצא בחוץ ורואה את הכוכבים והגוף בתוך הרכב מוגן מטל.
היום אני מקווה לבנות שולחן חדש במקום הדגם שמלווה אותי כבר יותר משנה ושיהיה קצת יותר גדול וגבוה מהמקורי.
תמונות המסועים בהמשך.
ההוראה היתה קצרה ופשוטה ''תגיע לכאן עם הג'יפ''....
זה לא הילד שלך ,זה הנכד. ועל הוראה כזו אין עוררין. תוך שעה אני מתייצב בביתו - מה שעולה 100 שקל רק בדלק.
הזאטוט מסתובב מסביב בודק איתי את החידושים האחרונים וספק פוקד ספק שואל ''עושים סיבוב ?'' .אני מבקש מאימו רשות להשאיל את הילד ''לחצי שעה'', ונוסע איתו לשדות ולפרדסים בין אבן יהודה לנתניה.
הכיוון - פרדס זקן עם תפוזי שמוטי של סוף סוף העונה שנותרו עדיין על העצים פה ושם, וטעמם לעולם לא יהיה כל כך טוב אם יש עדיין עשרה כאלה בפרדס.
מגיעים למה שהיה פרדס לאחר כריתה ברברית של מאות עצים בני 70 שנה,מה שמתאים בדיוק למזלי באותו יום.
מאתרים 3 תפוזים ענקיים ועסיסיים שנקטפו בסיכון חיים ממש של טיפוס לצמרות של העצים האחרונים שטרם ניגדעו,ובעת כתיבת שורות אלה בוודאי מוטלים כבר עלהקרקע.
מסיימים את ארוחת הפירות, והילד מתעניין בעבירות הנהיגה הראשונות שלו. ''סבא - היום אני נוהג בג'יפ''?.
תיכננתי את הנהיגה הראשונה שלו אי שם במדבר ולא במרכז המדינה ,אך הפיתוי גדול.
אני אומר בו נחפש מקום נידח שאין בו משטרה.חייבים להטמיע בהם מגיל צעיר את הנושא ,אם הוא מתעתד להיות ג'יפאי.
מגיעים לראש גבעה יפה שזרועה בתפוחי אדמה המושקים עכשו בכמויות מים של תחילת עונה בטורקיה, ואני מציע לקטנצ'יק ''בו ניכנס לשולי החלקה ונרד מסביב ולא דרך השביל''.
מבט אחד מצידו על הדרך שאני מציע ,והוא פוסק - ''אם אני היועץ שלך - אל תיסע מכאן''.
הפיתוי לעלות על שדה בור עם עשבים בגובה מעל מטר ,גורם לי לומר לילד ''תהיה בטוח שכאן אין משטרה ואז אתה יכול לנהוג כאן פעם ראשונה''.
נגד זה אין מה לעשות וגם הוא מתפתה.
הוא מתישב על ברכי נוטל את ההגה ונוסעים בגיר רגיל לחלוטין במורד הגבעה.
העשב והקלות של הנסיעה מובילים אותנו לתחתית הגבעה,בבטחון מוחלט ,ותוך שתי דקות הג'יפ נינעץ בדייסה סמיכה של בוץ נוראי עד הגרון,ואנחנו אפילו לא חשבנו לצאת מגיר במצב של כביש.
המשפט הבא של הילד היה ''אמרתי לך לא לנסוע מפה''. ''זה מה שקורה כשאתה לא שומע בקול היועץ שלך...........''
טלפון לדורי עם היונימוג שלו שנמצא למזלנו 10 דקות מהתקיעה הגדולה, ועד שסיימו את קומקום הקפה המהביל היינו בחוץ.
את ההסברים לאמא שלו מדוע הסיבוב לקח שעתיים ,נתנו הנעליים המבוצבצות של שנינו.
תמונות בקרוב.