החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...

אי שם בשנותיו המוקדמות של השרשור הנ"ל, ברנרד סיפר על מערכת הבריאות האמריקאית עם הפינוי המוסק והחשבונות שמגיעים אח"כ. לפני כמה שבועות נזכרתי בזה כשקראתי על שורד הקורונה שקיבל חשבונית של 181 דפים ע"ס 1.1 מיליון דולר, שלמרבה המזל רובו שולם ע"י הביטוח. אני לא אכנס פה לדיון על מה הולך שם מול אירופה ומה דעתי בעניין, אבל למי שמעוניין - הנה הלינקים:
https://www.seattletimes.com/seattle...hospital-bill/
https://www.marketwatch.com/story/br...ill-2020-06-16

בינתיים בברצלונה, הצטברו אצלי בבית כמה דברים שחברת הניהול והאחזקה גררה רגליים בתיקונם - מזגן שלא עבד היטב מאז הקיץ שעבר, קולט אדים שנפח את נשמתו לפני חודשיים ועוד כמה. הפרסונל פייבוריט שלי - בדירה יש אזעקה שגלאי העשן במטבח מחובר אליה (אולי ציינתי את זה בעבר), ואם קולט האדים לא עובד אז החיישן מתבלבל לפעמים ומרים את כל השכונה... אבל בגלל שאני רק שוכר פה ולא בעל הדירה, באופן פרדוקסלי אין לי את הקוד לנטרול האזעקה, כך שבעת ארוע אני צריך פשוט להמתין דקה עד שהיא תסיים לצרוח ולהיזהר להבא. במשך שנה וחצי ניסיתי לשווא לקבל את הקוד, אבל לא התעקשתי יותר מדי משום שעד עכשיו זו לא הייתה הפרעה גדולה.

הקש ששבר את גב הגמל זה כשחברת הניהול התחלפה והחבר'ה החדשים שלחו לי מכתב על חוב שלכאורה יש לי על שכ"ד מלפני שנה וחצי. גם אחרי שהצגתי במייל הוכחות לכך שהכל שולם, הם המשיכו לשלוח מכתבים ולדרוש תשלום, ככה"נ לא מתוך בריונות אלא כי מדובר בחברה גדולה שהמחלקות שלה לא מדברות ביניהן. כאן כבר הבנתי שצריך להסיר את הכפפות ולהפעיל את החסטוריה.

הבקשה הראשונית שלי אליהם הייתה לנסח מכתב עם חותמת העו"ד שלהם שישלח בדואר רשום לחברת הניהול, ושם לרשום שהנה ההוכחות והנ"ל בגדר הטרדת הדייר, שד"א עדיין מחכה שיתקנו לו את המזגן ואת קולט האדים. החסטוריה, שאמנם נמצאת בהנהלה קטלונית אבל העובדים שלה מגיעים מכל העולם, המליצה להתחיל משיחת טלפון תקיפה, אז זרמתי איתם - בכ"ז הם מקומיים ומכירים את השטח. ובאמת אחרי שבוע הם חזרו אליי לעדכן שהחוב בוטל והטכנאים תכף יגיעו, ובאמת בשבועיים שלאחר מכן הטכנאים התחילו להתייצב אצלי בבית יום אחרי יום ולתקן את כל מה שעוד לא עבד. הקוד של האזעקה לא הגיע אבל חוץ מזה הכל היה בסדר, אז אמרתי יאללה נסתפק בזה.

ואז אחרי חודש הגיע עוד מכתב עם אותו חוב לכאורה ודרישת תשלום, הפעם בדואר רשום. החבר'ה מהחסטוריה היו קצת בשוק מהחוצפה של חברת האחזקה, וכמובן שלחו (באיחור של חודש) את המכתב הרשום ההוא שביקשתי מלכתחילה. אני איכשהו לא הופתעתי בכלל, וכל הסיפור הזה רק הזכיר לי כמה טוב להיות ישראלי עם חושים מחודדים ולא פוש-אובר כמו המקומיים (לא משנה איפה), שלא יודעים איך להתמודד עם סיטואציות דומות. עצוב שזה העולם שאנו חיים בו, אבל עובדה. We're not in Kansas anymore.

אנחנו עדיין ממתינים לעדכון בכתב שיסגור את הנושא, והפעם אני מתעקש גם לקבל את הקוד של האזעקה המזורגגת (הכנסנו את זה למכתב המאיים). אחרי זה אסדיר את התשלום עם החסטוריה (הסאגה הזאת בטח תעלה לי איזה 150-200 יורו על לא עוול בכפי) ואבקש שיוציאו עוד מכתב עם דרישה שחברת הניהול תישא בעלויות הטיפול המשפטי לבלאגן שהיא עצמה גרמה לו, למרות שאני לא בונה על זה.

רק לסיכום, אזכיר שאני גר בבניין איכותי למדי בשכונה שקטה בפרברים, לא אצל איזה סלאם-לורד בלב העיר הגדולה עם דירה מחולקת ותור ארוך של דיירים פוטנציאליים. אף אחד לא חסין ממה שהולך פה, וזה באמת לא נובע לדעתי מבריונות או משיטת מצליח, אלא פשוט מחוסר קומפיטנציה בסיסי. במקום שמושך הרבה מהגרים, שוכרים את כח העבודה הכי זול שבנמצא ואין שום בקרה על איכות השירות שהם מספקים - בין אם הם טכנאי מזגנים שלא מצליחים לאתר דליפת גז במשך שנה וחצי או רואי חשבון שמאבדים כמה מאות יורו פעם בתקופה. זה החלק הפחות סימפטי של ה-diversity שכ"כ אופנתי לשים היום על הברושורים של כל ארגון גדול. לפעמים להיות קצת גזען ופחדן דווקא תורם לתוצאה הסופית.