Printable View
ולליאור, כן מה לעשות במשמרת שלנו נפלנו על כהונה של גנרלים לא משהו... רמטכ"ל תוצרת חיל אוויר וכו', חשבו שימציאו את הגלגל מחדש, התברר להם שלא, בדרך הקשה.
גם אצלנו השתנו הפקודות כל שעה. כשירדו הפקודות זה לא מנע מאיתנו לבצע את המשימות שלנו, אנחנו ידענו לשמור את התיסכול, הביקורות וכל השאר לאחר כך. קודם נילחמים.
גם אורי מילשטיין שהוזכר, חוזר ומדגיש בכל הזדמנות שברמת הלוחמים בשטח והפיקוד הזוטר יש לנו במה להתגאות.
בקרבות הקשים ביותר שלרובם נקלענו בגלל חוסר תכנון או בטעות, התגלו אנשים עזי נפש שתפקדו בצורה מעוררת השתהות והצילו את המצב, אין מהבחינה הזאת הבדל בין מלחמה למלחמה - החייל בשטח עובר את אותן חוויות.
יש בפייסבוק קבוצה של זכרונות מיוה"כ , הרבה פוסטים בעקבות "שעת נעילה", חלק מהלוחמים פגועים מאופן הצגתם כאמור - אבל עצם זה שהם מספרים את סיפורם ומשחררים - כבר עומד לזכות הסדרה.
הגיב שם לאחד הפוסטים האחרונים ניר עתיר, הוא המט"ק שנשאר לפקד על מחלקת הטנקים אחרי שהמ"מ יואב יקיר הי"ד נהרג ועשה את זה בצורה מופתית ובלי לאבד את השפיות ... גם הוא לא אהב. כתבתי לו שלפחות אני, פניתי ללמוד לעומק את הסיפורים האמיתיים שעומדים מאחורי הדמויות המגוחכות בסדרה, כמו כן מביקור בתל סאקי אתמול, יום מעונן קר וקצת גשום - המוני מטיילים פוקדים את התל בעקבות הסדרה ומדברים על מה שהתרחש שם. כנ"ל הדיון כאן - כל מה שמזכיר לנו מאיפה באנו ולמי אנחנו חייבים הוא מבורך בסה"כ.
ארוחת שבת, החל להתגלגל דיון על הסדרה.
מפה לשם, חמי התחיל לספר על חוויותיו כתותחן טנק צעיר בחזית סיני לילדיו ונכדיו.
סיפורים שטרם נשמעו עד כה.
אם אצל עוד כמה משפחות כך הדבר, מבחנתי הסדרה הזו עשתה את שלה. למרות מגרעותיה שכבר דנו בהן פה.
אם נחזור לשאלה המקורית, אני אחזק את מה שאסף כתב קודם בקטנה ולא קיבל יחס:
לא ראיתי את הסדרה ואולי גם לא אראה, אבל הגדולה שלי (16.5) והבינוני (13.5)
רואים את הסדרה, אם הגענו למצב שהם רואים ואחרי זה שואלים שאלות גם
על מלחמת יום כיפור וגם על מלחמות בכלל, אם נושא ה PTSD עולה גם כן,
ואם זה יעביר להם גם בקטנה שמלחמה זה לא משחק ילדים, שמשפחות מאבדות
את יקיריהן, שאנשים חוזרים נכים (גם נפשית), ואל לנו לרוץ למלחמה כ"כ מהר.
הסדרה הזו עשתה את שלה ובגדול.
מה זה עוזר אם הם מדברים על המלחמה ?
השאלה עם איזו מורשת הם יצאו בסוף.
האם הם יגדלו וירצו להגן בגופם על המולדת.
כן, ערכים שבזכותם ישראל תשרוד
או שהם ילמדו שישראל רצה למלחמות
ושלא כדאי להילחם כי המשפחות מאבדות את יקריהן ואנשים נפצעים ואמא מתגעגעת ויש דרכון פורטוגלי גרמני או פולני ובואו נברח לפני המלחמה כי מלחמות זה עצוב ובאירופה היה לנו אחלה...
כן. בלי חינוך ערכי זו בעיה רצינית
קצת לתקן את הביקורת שלי על הפרקים הראשונים, פרק 7 שכלל שחזור יחסית מדוייק של קרב תל סאקי היה ראוי (גם אם קשה) לצפיה.
כלומר אם מתעלמים מהג'יפ שנוסע באורות מלאים ומהמילואימניקים שעושים קומזיץ סטייל גבעת חלפון מילימטר מהכוחות הסורים, ומהאזרח שמשכנע כוח טנקים להפר פקודה ולשנות משימה, בעיצומם של קרבות הבלימה.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי boaz avrahami
כל כך נכון.
יש כח שלחם ביום כיפור ועשה גדולות ... וכמעט לא מוזכר ...אפילו לא מציינים מי הכח באמת ....
פלוגה ג' גדוד 82 חטיבה 7 שנקראת בכל הכתבים "כח טייגר" על שם קוד הקשר .
הפלוגה שלא צריכה אנדרטה
https://www.shishibagolan.co.il/%D7%...8%D7%98%D7%94/
הנמר שנשכח מסיפורי הגבורה
https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=104227900&nTocEntryI D=104228984
בלבנון הראשונה הובילה את אוגדה 252 בגזרה המזרחית ו
רק למחשבה ... ולהרהור ..
מלבד אחד שהגיע מחיל האוויר ורוב האנשים מקטרגים שזאת הייתה טעות .... רוב אם לא כל הרמטכ"לים לפחות מסוף שנות ה-60 הגיעו מהסיירות ומהצנחנים ....... וכאן מגיעה השאלה !!, : האם ?? רמטכ"ל שהיה מגיע מהשריון היה אולי מצליח לנהל את הצבא יותר טוב ?
זה נכון מאוד, אבל זה משלים, ויכול להיות שהם רואים בגלל החינוך.ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
שאני אומר שאם הילדים שלי לא יעשו שירות משמעותי זה יחשב בעיני
כשלון, כולם מרימים גבה, במיוחד אלה שבעד לרסק את שלטון חמאס
שרוצים שהילדים שלהם ילכו ללהקה צבאית וילדים של אחרים ירסקו אותו.
ואני, השמאלני הזה, עוכר ישראל והבוגד מדבר על אידיאולוגיה ושירות
משמעותי. אז כן, זה בא עם חינוך, והם רואים דוגמא מאבא שמתנדב לשירות
מילואים (וחברים של אבא מהצבא שגם הם מתנדבים).
ועולות שאלות, ודיונים מעמיקים, ומבינים שמלחמה זה לא סתם סיפור, ויש
גם טראומות שגוררים שנים אחרי, שפעם לא דברו על זה כי התביישו, וגם
היום המדינה לא מטפלת כמו שצריך. אבל עדיין זו המדינה שלהם ואם הם
לא יגנו עליה אז איך היא תראה?
והגדולה כבר חושבת איך היא תפעיל את אבא שלה, שיעזור לה להגיע לתפקיד
שלא כולל לשבת מול מסך מחשב כל היום.
מה זה שירות משמעותי?
היום כל שירות הוא משמעותי, כשיותר מחצי מבני הנוער לא מתגייסים כלל.
שירות משמעותי זה שירות שמנצל את הכישורים של המתגייס ואת היכולות שלו.ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
מישהו עם בעיות בריאות שילך להיות פקיד בקריה זה לא שירות משמעותי. אם
יהיה תומך לחימה או בתפקיד מודיעני שיש בו תמורה אז זה כן.
אם הוא גאון עם IQ בשמיים עם 97, אז לשלוח אותו לגולני זה חוסר ניצול של היכולות.
ואם מה שמתאים לו זה קרבי, אז ילך לקרבי כי זה מה שמתאים לו.
ואותו דבר לבנות, וגם, אם היא מתאימה לקורס טייס, אם היא יכולה להיות לוחמת
בגדודים המעורבים, בהגנה אווירית (נ"מ) או מדריכת חי"ר/שריון אז לשם תלך.
אתה לא תשלח בחורה ששוקלת 48 קילו 1.55 להיות לוחמת בגדוד חי"ר, אבל
יכול להיות שבכיפת ברזל תגיע להיות מפקדת סוללה.
כל מה שכתבת נכון מאוד - אבל שייך לעבר.
היום אין לי בעיה שמי שיש לו בעיות בריאות ישרת בקריה. לפחות שישרת במשהו - כי הקלות שבה משתמטים היום משירות היא בלתי נסבלת. הדבר היחיד שבלתי נסבל עוד יותר מזה - זה שוויון הנפש שבו מתקבלת תופעת ההשתמטות. לא רק במערכת הבטחון (שמעולם לא היה אכפת לה מזה, כל עוד תקבל כל שלושה חודשים את מכסת משלוחי הבשר הטרי מקו הייצור של הציבור היהודי-חילוני) אלא גם בקרב כלל הציבור. גם אותו ציבור פטריוטי/ערכי-אבל-פראייר שמספק למטחנה הזו את בשר התותחים. היום גם מספר עצום של מלש"בים יהודים-חילונים כבר לא מתגייס. כל מי שלא בא לו לשרת - לא ישרת. והמספרים הולכים וגדלים בקצב מפחיד. מה שפעם היה טאבו וסיבה אמיתית לבושה, אם לא קלון של ממש, הוא היום נורמה שמתגאים בה. לצערי התרגלנו וכבר לא אכפת לנו. זה אסון.
מצד שני, הצבא (כל הצבאות אגב) נוטה לשבץ שרירותית אנשים לא מתאימים לתפקידים לא מתאימים, בהם לא רק שכישוריהם לא יבואו לידי ביטוי, אלא גם ייגרם נזק. לעתים נזק אמיתי לכשירות המבצעית. ואז אתה מקבל "לוחמים" כמו גלעד שליט. על הנייר, הפרופיל הרפואי שלו התאים לשירות בשריון. וכל השאר הסטוריה.
לעניין הבנות ביחידות לוחמות - יש הבדל גדול, עצום ורב בין לוחמת בהגנה האוירית או אפילו טייסת-קרב, לבין תפקידים קרביים שדורשים יכולות פיזיות מובהקות, נגיד צוותי טנקים. לאחרונה, בלחץ של גורמים רעשניים מבחוץ, הצבא מוריד את הרף המבצעי במודע כדי לייצר שוויון - מהלך הרה-אסון לדעתי (ולא רק לדעתי) אבל מה אני מבין.
זה נושא טעון עם פוטנציאל לויכוח שיילך ויתדרדר למחוזות לא רצויים - שמוטב לא לפתח כאן.
הצבא מעביר יותר ויותר בנות לתפקידים לוחמה לאו דווקא בגלל שהוא צועד בראש מחנה השוויון אלא בגלל שיש מחסור אמיתי בלוחמים גברים בגלל הסיבות שתארת למעלה, בגלל שהרבה מתועלתנות אישית יעדיפו לשרת ב8200 מאשר בגולני או שריון וגם בגלל קיצור השירות.
אז אם ישנן בנות שרוצות להגיע ללוחמה הצבא ממש לא במקום שיגיד לא.
Sent from my SM-G970F using Tapatalk
על פי הרמטכ"ל, המחסור האמיתי בלוחמים הוא בגלל קיצור השירות.
בהתחלה ל-32 חודש, היום ל-30 חודש.
אחרי כל ההכשרות, לא נותרת ללוחמים מה שנקרא "יתרת שירות" מספיקה. הם לא מספיקים להחזיר את ההשקעה בהם ולהתמקצע, וכבר משתחררים. חצי השנה האחרונה של השירות, כשהלוחם הוא כבר ותיק ומנוסה, לעתים גם בעל נסיון קרבי כלשהו ולמעשה בשיא כשירותו - נחתכה ואבדה.
ולגבי "תועלתנות אישית" - הצבא אינו תכנית כבקשתך. אתה אמור להיות משובץ לתפקיד שמתאים לכישוריך. האם באמת ובתמים כולם היום גאוני סייבר?....
לא יודע מי מכם ישב עם בנים/בנות לאחרונה על ה"מנילה" (שאלון ההעדפות).
אצלנו זה קורה לא מעט, הנוער של המושב מגיע לשבת ולהתייעץ עם אשתי (לאחר 25 שנות שירות הם מחשיבים אותה מעין אוטוריטה לנושא).
אצל הבנות יש אינספור אפשרויות ותתי אפשרויות.
אצל הבנים - ממש מעט, ורובן מכווין לגדודים הלוחמים..
אנחנו מנסים לתת להם תמונה יותר מציאותית ולנקות קצת מה "צלופן שעוטף חרא" שמופיע בשאלון - מתוך מטרה שכל אחד ייתן הכי טוב והכי מתאים ליכולותיו (פיזיות, קוגנטיביות ואישיות).
יצאו מאיתנו לא מעט לוחמים ולוחמות וגם לא מעט קצינים וקצינות.
תוך כדי הסדרה צפיתי גם ב"לא תשקוט הארץ" שהומלץ כאן.
הסדרה מציגה תמונה מאוד קשה על ההכנות וניהול הלחימה (לעומת הלוחמים והפיקוד הזוטר).
מאוד היה חסרה לי התיחסות לחיל הים.
היחיד שהיה מוכן ללחימה,
שינה את התו"ל ביום הראשון ללחימה
קרב הטילים הראשון בהסטוריה, כשלחיל הים נחיתות ביכולות הטילים (של הסורים והמצרים היו מתקדמים יותר ולטווח כפול) ובכל זאת הרבה הטבעות ללא אף פגיעה בסט"יל ישראלי.
נקודת אור קטנה במחדל הגדול.
מי שרוצה לעשות שירות משמעותי עושה !
וקרבי במיוחד היום הוא לא האופציה היחידה לשירות משמעותי.
יחסית בצבא יש מעט ממש "קרבים" יש הרבה מאוד תומכי לחימה
למעשה הם הרוב.
ויש שם שירות מאוד משמעותי.
הבת שלי התגיסה למסלול ישיר לקצונה בחיל לוגיסטיקה לפני שנתיים.
המסלול היה לא קל, אבל השירות עוד יותר קשה.
וכן היא ממש היתה תומכת לחימה ויש לה שירות משמעותי (גובה מטר חמישים משקל חמישים קילו)
וכל זה בלי להוריד ולו בקמצוץ מהקרביים עם השירות הקשה והמאוד מאוד משמעותי שלהם.
מבלי להמעיט בגודל ההישג של חיל הים, הזירה הימית היתה משנית ומשמעותה נמוכה בהרבה ממה שקרה על הקרקע.
גם אם ביצועי חיל הים היו חלילה פחות מרשימים, זה לא היה משנה את התמונה לכאן או לכאן.
כמעט נכון...ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
ה"רכבת האווירית" הביאה 3% מהציוד.
97% הגיע דרך הים.
(מן הסתם אנייה אחת יכולה להעמיס כמו XXX מטוסים, ואם היא יוצאת לא מארה"ב אלא מאירופה, תוך מס' ימים היא באשדוד/חיפה)
ומה היה קורה אם לסורים ולמצרים היתה שליטה על הזירה?
אבל גם שם השתנה מאז המון..
ודי שנסתכל על המעורבים בפרשות האחרונות
ציטוט:
נכתב במקור על ידי ש01
תנסה לרגע לחשוב .......... מכיוון אחר ........ לאור מה שכתבת וכותבים על הזירה הימית ...
1. הגרמנים ממש אבל ממש לא שואלים אותנו למי למכור צוללות או ספינות קרב . המעט שהם יכולים לעשות משתי סיבות והן : הראשונה : השואה והשנייה שאנחנו לא רוכשים נשק על מנת להשמיד אומות אחרות (והערבים , בעקרון כן.) אז המעט הזה הוא לדאוג לקצת מרווח יכולות ביצוע וטכנולוגיה
כך שאת נושא המכירה למצרים אפשר לנפנף
דבר נוסף .... כתבת : השתנה מאז המון ואחרים כתבו שהיום הכל אחרת ...ושיש מצב שאין מקום לחיל השריון כיום .......אז למה לא תחשוב על הכיוון של :: צוללות 7-8-9 הן המחליפות של צוללות 1-2-3 ???? הרי עד שיגיעו 4-5-6 .....1-2-3 כבר יהיו מיושנות ...ראה את השינויים שעושים במרכבות ובאיזה מהירות משנים סדרות סביר להניח שיקח 6-7 שנים אספקה של כל ה-6 ואז הראשונות כבר עברו איזה 50 מקצי שיפורים ושידרוגים יראו כמו טלאי אחד גדול ....ואלה צוללות לא טנקים אתה ממש לא רוצה לחזור לימים שצוללות ישראליות היו צוללות אחת אחת וכשהן היו צוללות כל חיל הים והצי השישי היו בכננות שלייה