Printable View
עכשיו תוריד הולכי רגל ואופניים ותישאר עם עשרות הרוגים בתוך מכוניות.
אתה מצביע בצדק על מגמת ירידה כוללת ונמשכת למרות עליה בנסועה. אני מניח שהרבה מאתנו זוכרים שנים של 600 הרוגים. נסכים שהיא לא נובעת משיפור בהכשרת או בטיב הנהגים. המערכות האקטיביות הן המשך של מערכות פסיביות וגם הן כמו קודמותיהן ממשיכות לתרום למגמה של שיפור בבטיחות יושבי המכוניות, וגם מחוצה להן.
זה בדיוק כמו בדיונים על הקורונה, תמיד יהיה איזה "מכחיש" שלא יתן לנתונים לבלבל אותו.ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
הולכי רגל ורכבי אופנים אמורים להינצל ע"י המערכות האקטיביות. לכן מבחינתי הם כלולים במספר. האם היו מספיק מערכות כאלה ב 2019? כנראה שלא. האם הירידה בהרוגים מאז שנכנסו המערכות היא משהו חדש או המשך של אותה מגמה? לדעתי - המשך של אותה מגמה. למה? כי במקום שבו הן משפיעות באמת השינוי הוא קיצוני ומידי.
מקווה שאני מספיק ברור.
2022 זה רק עוד שנה. קצת סבלנות.
בהתייחס למגמת הגרף, שאינה תלולה, זה מראה שכפי שציינת, המערכות בעיקר מפחיתות תאונות קלות בהם יש מרכיב פחחות (מכאן הפחתה משמעותית בצורך בתיקוני פחחות שהזכרת), ופחות משפיעות על תאונות קשות בהן יש הרוגים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג
מצד שני, מרכיב הפחתת הפציעה משמעותי מאד, והרבה תאונות ״קלות״ גוררות פציעות משביתות לתקופה, הקלאסי צוואר וגב, גם בלי הונאות הביטוח.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי polar bear
לא הכנסת לחישוב שלך את העלייה במספר כלי הרכב.
עולי םעל הכביש יותר ויותר כלי רכב מאשר יורדים ממנו.
זה משהו שמשפיע על הצפיפות בכבישים ועל הסיכוי לתאונות.
אבל כרגיל, תספיק רק תאונת אוטובוס ספקטקולרית אחת כדי לשבש את ה"מגמות".
והעלייה של כמות הקורקינטים החשמליים שמתפרצים לכביש ובהחלט מאתגרים את הנהגים ומערכות הבלימה
Asaf-a
אסף.א
אמל"ק: כמות הרכבים העולה על הכביש יוצרת נזק משני שמעלה את כמות התאונות ביחס לא לינארי.ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
ועכשיו בהרחבה:
דרור נגע כאן בנקודה שמורגשת היטב כשאתה על דו"ג, אבל זוכה להתעלמות בכל הפרסומים. מעל לכמות מסוימת של מכוניות, כביש מגיע לרוויה, ונוצר פקק אבל עוד לפני כן, הוא נהיה עמוס ואיטי ומתחילות בלימות חירום, מעברי נתיב חדים ושלל תופעות שמפתיעות אותך (אם אתה מרוכז במאה אחוז, אתה תצליח לצפות את רובן, אבל אף אחד לא מסוגל להיות במאה אחוז ריכוז מאה אחוז מהזמן. בסוף, באיזה יום רביעי סתמי אחד, בדרך הביתה, אחרי 10 שעות עבודה, המחשבות ינדדו להן, ואיזה מישהו יסטה עליך בפרעות מבלי שהתכוננת).
בעבר זה היה ידוע, איילון, גוש דן ועוד כמה מוקדים ספציפיים עומדים בשעות מסוימות
היום הרוויה הזאת התפשטה להמון כבישים בינעירוניים, או ערי לווין שנחשבו בעבר "פריפריה". למעשה, את כל הדרך מתל אביב הביתה (שלושים וחמש דקות כשהכביש ריק, בין שעה וחצי לשעתיים בשעות העומס, ומשהו בסביבות ה45 דקות על אופנוע- ברירת מחדל, אחרת אין סיכוי להוציא ילדים ממסגרות) אני עושה בפקק. פעם זה היה כמה דקות להחלץ מתל אביב, ועוד כמה דקות בפקק הקבוע לפני טייבה.
כמות ה"כמעט" תאונות שאני רואה ביום, יכולה למלא מחברת של ילד בכיתה א.