Printable View
לפי מה שהבנתי משיריונרים אין מקום ספציפי לשום חטיבה , היום אתה בעזה , מחר ביהודה ושומרון ומחרתיים ברמת הגולן , אז לא נראה לי שיש לזה חשיבות.
הלוואי והיה , תן לי שריונר בגבול עזה אני חותם לך גם שנה קבע , קרוב לבית ואני מכיר פה את השטחים מעולה.
התאריך שלי יום ראשון , אני מאמין שגם שלך.
אני את ה TO DO LIST שלי לא סיימתי , לכן אני אנסה לדחות את הגיוס שלי למחזור הבא , נקווה שצה"ל יידע להתחשב...כי אם לא, חבל...
עודד , "מבחן הריו" חזק ביותר...
רוזן, לא התכוונתי לשום דבר רע. להפך.
בגדול, הגזרות של כל חטיבה, איך מתחלקות? הבנתי ש401 בבקעה ושתי האחרות בצפון הרחוק. לא מדבר על קוים, אלא על יעוד והצבות. כבר כמה שנים זה ככה? זה לא כל כך משנה לי כמו שמשנה לי הטנק. ואני רוצה 4!
ים, יש לך איזה מסנגר או משהו שנוכל לדבר? וגם אני לא סיימתי את הTO DO LIST. אני לא מתכוון לסיים אותה לעולם. אבל צריך עכשיו לעצור הכל לאיזה 3-4 שנים, אז עושים את זה. נמשיך אח"כ.
הרשימה לעולם לא נגמרת , אבל יש התחייבויות מסויימות שצריך לעמוד בהם ודברים חשובים אחרים.
[email protected]
אני מתחיל להתבאס איך פיספסתי גיוס לשריון...
אני חייב להגיב לפני שיהיה מאוחר..
חטיבה שבע זו החטיבה הכי מפוארת בשריון, החטיבה הראשונה בצה"ל, השתתפה בכל מלחמות ישראל ועוד..
והכי חשוב- בקרוב החטיבה עוברת הסבה לטנק הטוב ביותר בצה"ל ובעולם..
כיום כל החטיבות עושות אותם קווים, בסבב מסוים , כאשר אין שום הבחנה לגבי הטנק או האנשים, אבל המצב הוא שתשעה גדודים עושים סבב על שני קווי טנקים בלבד (כחול ועזה) והשאר עושים בט"ש באיו"ש כמו חירני"קים רגילים, ההבדל הוא שהשריונרים מקבלים את הקווים הפחות חמים לכאורה, אבל תאמינו לי, הם גם לא ממש קרים..
אז הרבה בהצלחה עודד, תעבור את השביזות של ביסל"ש, סיים קמ"ט ואז יתחיל הכיף (?!) האמיתי..
נ.ב: הסתדרנו יופי בשחורת בסוף...
טוב זהו אין לי יותר מה להוסיף.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי rozen
אני אומנם איש של שטח ועבודה קשה, אבל אם היו נותנים לי סיקס וJK ואמורים לי לבחור - ההחלטה הייתה קלה. (האמת? יכול להיות אחלה דיון...) אני מעדיף את ה4 ה"מפנק" והחדשני על ה2. לא כי אני מכיר אחד מהם - אלא כי 90% מהחברים שלי שבשריון אמרו לי ללכת על ה4.
yuda במבחן הגדול של דיסקברי , המרכבה הגיע רק למקום ה-4 אם אני לא טועה.
ה"פנתר" הגרמני לקח את המקום הראשון.
לדעתי זה לא עניין של איש שטח אמיתי או לא , כל אחד היה מעדיף את הפינוק של הטנקים היותר מתקדמים.
חברים,ציטוט:
נכתב במקור על ידי kd2
אחרי 21 אי אילו שנים בשריון אני חייב לומר, בחיוך, ש8 התגובות שמעלי הן ברובן שטויות חמודות.
כאיש שיווק ומכירות, אני מעריץ את אלה שהצליחו לחבר טנקים לחוויית משתמש הכוללת בתוכה את המושג "פינוק". אבל שיהיה.
בהצלחה לטנקיסטים שבדרך.
יוני5
הייתי צריך להוסיף "יחסי"... :D
מה פינוק? איזה "פינוק" יש בדיוק בטרקטורים האלה?ציטוט:
נכתב במקור על ידי kd2
באופן טבעי כל אחד רוצה להיות על הטנק החדיש יותר. כשאני התגייסתי והגענו לטירונות שריון בניצנים (היו ימים) חילקו לנו שאלון בו התבקשנו לדרג על איזה טנק היינו רוצים לשרת, כאילו שלמישהו זה יעזור...
בשריון היו אז חוץ מחטיבת ביסל"ש (460) עוד חמש חטיבות סדירות: אחת דרומית - 401 שישבה אז בנגב(מג"ח 6ג',) שתי חטיבות בבקעה: 500(מג"ח 6מ'), ו-211 (מרכבה סימן 1), ושתי החטיבות של רמת הגולן: 7 (מרכבה סימן 2ב' שהיה אז משהו חייזרי לחלוטין, שיא הטכנולוגיה) ו-188 (שוט ד', שלמי שלא מכיר זה טנק צנטוריון בריטי, משהו עתיק מסוף מלחמת העולם ששופר בלי סוף בצה"ל). ברור שכוווולם ביקשו להגיע למרכבות, אף אחד לא רצה בכלל מג"חים ורק קיבוצניק ג'ינג'י אחד בשם גרינגולד ביקש במפורש להגיע לטנק שוט ד' ולחטיבה 188. כמה ימים אחר כך נודע לנו שאחיו הגדול של הג'ינג'י הוא-הוא "כוח צביקה" המפורסם ממלחמת יום כיפור, ושבשל היחוס המשפחתי, הבחור בכל מקרה היה מגיע לחטיבה הזו, אם ירצה ואם לא...
אותי זרקו לחטיבה 500. ישבנו בבקעה בבסיס שנראה כמו כפר-נופש בקריביים, אבל זו היתה רק אחיזת עיניים, כי אכלנו שם חרא מלוא הדלי. הטנק היה ישן ומגעיל (מג"ח 6מ' - שזה M60A1 הישן עם הצריח הקצר, שהושבח באמצעות מערכת בק"ש "נחל עוז" שהיתה המתקדמת ביותר לתקופה ההיא, והיה בו אפילו ארטישוק - חידוש לא נורמלי אז) המזקו"מ שלו היה נשבר ומתפרק סתם ככה בזמן שהטנק עומד במשטח. לא עבר שבוע בלי החלפת אינסופיות של בוגים, דסקיות חיכוך, חוליות זחל, הינעים סופיים, בתי זרועות ומוטות פיתול. כמעט ולא היה מצב שטנק יצא לשטח וחזר ללא טראומה מכנית או נזק כלשהו. יותר גרוע אפילו מלנדרובר. אממה - הטנק הזה היה מדויק ביותר בירי - כל פגז פוגע, משהו שחבל על הזמן.
אני זוכר שאחרי שירדנו מקו ברמת הגולן, בילינו שבועיים בסדנא הגדולה בצומת גולני, בטיפולי ג' או ד' (לא זוכר כבר, איזה טיפול גדול זה שמפרקים בו את כל הטנק לחלקים קטנים ובונים אותו מחדש, כולל החלפת מנועים וממסרות?) והצלחנו "לקחת בהשאלה" (כלומר לגנוב - אבל זה בסדר, הכל נשאר בתוך צה"ל) כמה מאווררים של מרכבות שסידרנו להם חיבור לשקע טכני, אשכרה ונטילטורים קטנים כמו שהיו פעם במכוניות לפני עידן המזגנים. אנחנו, שהיינו רגילים לחום המטורף של הבקעה בשיא הקיץ (היו ימים של יותר מ-50 מעלות) התפעלנו והיינו בטוחים שזה פינוק לא נורמלי... רוצה עוד "פינוקים"? היה אצלנו נהג טנק שהצליח לסדר לעצמו רדיו-טייפ לרכב "רודסטאר 5100" (אז הדגם הזה נחשב סמל מעמד אמיתי) בתא הנהג!
בקיצור - מה זה משנה לאיזה טנק אתה הולך? אין דבר כזה "טנק מפנק". גם היום, 20 ומשהו שנים אחרי, גם בטנק המתקדם ביותר אתה תעבוד כמו חמור, תתלכלך בבוץ, אבק, שמנים וגריז כמו שלא חלמת. תצטרך להשקיע את הנשמה, ובעיקר תצטרך להיזהר ולשמור על עצמך כי בטנקים הכל גדול וכבד וקטלני. אם תהיה בהלם הטנק ינשוך אותך - המשמעות של זה היא פציעות בדרגות קושי שונות, ועד איבודי אצבעות, ידיים, רגליים, אפשר אפילו לאבד את הראש, תרתי משמע... ואני לא צוחק. אם יש דבר אחד חשוב בשריון שצריך להתייחס אליו ברצינות הכי תהומית שאפשר - זה שלט הוראות הבטיחות. כתוב עליו שהוא "נכתב בדם" וזו אשכרה לא מליצה, כי לצערי ראיתי כמה דברים קשים שם.
אתם מתחייסים להערה בתור הרמה להנחתה לסיפורי הקרבות שלכם , שזה בסדר גמור ואף משעשע.
מה שאני שמעתי משריונרים הוא- שנכון , הכל אותו חרא אבל בכלים החדשים יותר קל לחיות.
שזה "פינוק יחסי" לעומת הישנים, לא ציפיתי לחיים קלים ( ורוב הסיכויים שאני בכלל לא יהיה בשיריון...)
מי שיכול לפרט על ההבדלים בין הכלים היותר חדשים ( אחרי 48 אם אפשר... :-D ) כולי אוזן...
דרור, עם כל מה שאמרת, שכחת את עקרון היחסיות.
כשהייתי טען במג"ח 7, הייתי נצמד לדופן עם פגז ביד תו"כ היסטערות כשהסדן מישתולל 10 ס"מ ממני.
בירי, הייתי קטן כמו אפונה, כדי לא להינזק, אחריו, הייתי מיתפתל כמו ספגטי בזריזות מטורפת ודוחף פגז שני לקנה.
ביקרתי פעם אצל חבר עם מרכבה 2, סלון! הטען עומד זקוף, בנינוחות, יש לו מרחב עבודה.
הוא, לא מטפס על ערימה של תרמילים כדי להיסתדר איכשהו.
זה פינוק והוא חיובי.
מאוחר יותר ניכנסתי לסימן 3.
איך אמרו אצלנו אז, עולם!
עם מיזוג,, מרחב מחיה, ממש אפשר לישון על ריצפת צריח, ולחשוב שאני הייתי מקמבן את המשולש נהג לסוג של מיגלשה לישון עליה...
אה, ומוטות פיטול שנישברים סתם כך, באמצע טפ"ש או יותר גרוע, בסופו.. וזה באמצע מישטח טנקים, חלק כמו מראה כי גירדנו כל שארית בוץ שהיתה עליו במשך לילה שלם.
כן, יש פינוק בטרקטורים האלה.
ועדיין, עם כל הפינוק שהיה לאחרים, וכל הלא פינוק שהיה לנו, כשהייתי יורד בלילה למשטח כמט"ק ע"מ להחליף מילה עם שומר עייף, מצאתי את עצמי לא פעם מדבר עם גוש הפלדה הזה על התרגיל שיש מחר.
על איך אני בונה עליו ועל איך אני אז%%& לו את הצורה אם כנת המקביל תעשה לי מעצורים.
אהבתי את הנבלה ואני עדיין..
נו מיילה עם ההשתפכות, החטיבה פורקה ואני תקוע עם כל הפלוגה בפיקוד העורף, מש"ק חילוץ עאלק...
מתגעגע
KD2 הקדמת אותי בשניה.
וכן, הרמת להנחתה...
ציטוט:
נכתב במקור על ידי עודד זנטון
מה יש לומר, אבל אני ממש לא קטן, ומקום בצריח תמיד היה הבעיה האחרונה במערכת היחסים הבעייתית שלי עם הגרוטאה הזו. וגם אני עברתי תקופה כלשהי כטען... בחיים עודד, אבל בחיים, לא העזתי לישון על ריצפת הצריח, ולא הרשיתי שאף אחד מהטמבלים בצוות שלי יישן שם. ראה הפיסקא אחרונה בתגובתי הקודמת - לעולם לא תדע מתי יגיע איזה סג"מ מתלהב שהולך לצודד לך את הראש פתאום - בתקופה ההיא היו המון תאונות מטופשות שנגמרו רע, ואני ראיתי מה קורה למי או למה שהולכים ראש בראש עם הצריח הזה.
רוצה לישון? יש סיפון, יש סל צריח. גשם בחוץ? יורים? שב במושב הטען/מפקד ותישען על משהו (לא על הסדן, בחיאת רבאק), רק אל תשרבב איברים נשירים/רסיקים למקומות שאין מהם חזרה. בתקופה שהייתי טען פיתחתי לדרגת שלמות את אמנות השינה בישיבה על מושב הטען תוך כדי נסיעה, עם רגליים מפוסקות כמו זונה אבל מקובעות בכוח לריצפה, והסדן בהפעל ייצוב, עולה-יורד כמו מטורף ביניהן...
ירדת בלילה למשטח כדי לדבר עם הטנק? תגיד, לי, הקב"ן ידע על זה? השירות חירפן אותך, בנאדם. לגמרי. נזק נפשי בלתי הפיך. תמדי טענתי שמט"קים הם האנשים הכי דפוקים ובעייתיים בשריון, אפילו יותר מהסג"מים.
אני לא ירדתי למשטח בלילה אם לא היה לי משהו דחוף לעשות שם. לי לא היה שום דיבור עם הטרקטור המזוין הזה, אולי בגלל זה אני יצאתי שפוי מהטנקים, ואולי בגלל זה היום אני ממש לא מתגעגע לשום טנק, אפילו לא לרגע. ושזה יהיה חומר למחשבה לכל בני ה-18 המתלהבים.
דרור,
אתה די קיצוני ביחס לרוב החבר'ה פה, וגם ביחס לרוב החבר'ה שאני מכיר.
לפני חודש הייתי באימון בצאלים. טונות של מא"גים (בכמות שפלוגת חיר ממוצעת לא חולמת במשך שירות שלם) וכבדה... (פגזים) חופשי חודשי. אין אחד שלא התלהב. וגם אני.
אתמול בבוקר אני מקבל שיחת טלפון של אחד עם קול של טירון, מתלהב מהאימון בצאלים.
כן, כן, ידידינו נמרוד מלר (נמרוד, מנהל הפורום לכל מי שלא מכיר) מדבר איתי מאנג'ליק.
(וואלה טמבל, מה הוא מנסה להוכיח שם, לפני חודש השמדתי את כל המטרות שם. :-D )
אז כנראה שלנמרוד ולי זה לא נמאס,
אתה סבלת...
תמיד דופקים את השחורים, לא?
יוני5 (מחכה לאימון הבא)
מה קרה?
פתאום יש תקציב לתחמושת? נצלו את זה, רוצו לשריון בהמוניכם!
אצלנו בקושי נסעו ובקושי ירו. ספרו שע"מ ופגזים בזהירות מופלגת. רק טנק מ"פ ירה 3 סדרות. כל היתר ירו בעיקר 0.5 - במילואים הייתי טען, ואני זוכר שעברתי 2 אימונים ברציפות בלי לטעון פגז בכלל...
מילא פגזים, לפחות שיתנו להתחרע על המא"גים? בחלומות. אני זוכר איך הסמ"פ מגיע עם ארגז מאג בודד, ומחלק את השרשיר לפיסות קטנות, 20 ומשהו כדורים לכל מט"ק בשביל מאג-מפקד....
פלא שלא התלהבתי בכלל מהטרקטור עם תותח כשאסור לנסוע ולירות כמו שצריך?
יקירי אין כל הבדל משמעותי מיוחד בין הטנקים,השרות הוא אותו שירות,לפעמים קצת יותר פוזה.
אני התגייסתי ל401 למג"ח 6מ,הייתי מאוהב בטנק הזה,למרות שבקמ"ט כשהמרכבות 2ב היו עוברות ליד המשטח הייתי נעמד ומצדיע להם,לכל הצחוקים של החברים שלי.
באינתפאדה הראשונה לא היה חשוב איזה טנק כולנו היינו בג'בלייה.
למזלי את השנה האחרונה יצא להעביר בפרויקט סודי שבסיומו עברתי ליחדיה בא זכיתי-לנהוג ולבצע מסלולים כמפקד בכל סוגי הטנקים שהיו אז בצה"ל כולל הטנק הראשון של מרכבה 3 וטנקי שלל כמו T62
סה"כ הכרתי את הטנקים הבאים-M48 ,מג"ח 6ב,6ג,6מ,שו"ט ג,מרכבה 1,מרכבה 2ב,מרכבה3,T62
ואת הנגמ"ש-טופז-שלל,BRDM שלל,אכזרית הראשונה בצ"הל-ועוד כל מיני כלים מוזרים.
החוויה בטנק או האהבה לטנק,היא העוצמה וכח האש שקיימים בכולם,יש כאלו מהירים יותר וכאלו "נוחים" יותר,אבל טנק הוא טנק-כמו לאהוב דיפנדר,יש יפים יותר,מהירים יותר,מאובזרים יותר,ואמינים הרבה יותר,אבל אין ג'יפ בעולם שהייתי מוותר בשבילו על הדיפנדר שלי,רק לדינדר חדש יותר.
אני מאחל לך שתאהב טת השריון לפחות כמוני,שתהיה לך גאוות יחידה וגאווה במה שאתה עושה,עם הרבה חברים טובים-והכי חשוב שמור על עצמך ושמור על צלם אנוש.
בהצלחה,הלוואי ויהיו עוד הרבה כמוך
דרור הראל
תגיד לי, באיזה צבא היית?ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
בסדיר בכלל לא היתה הגבלת תחמושת (דוחות שצל מלבנון - זוכר?)
במילואים, נו טוב, היה לנו סמ"פ גנב בן גנב. לפני כמה אימונים, המג"ד תפס את הסמ"פ בסוף תרפ"ל ושאל אותו, איך זה שפל' א' יורה בתרפ"ל יותר מההקצבה של כל הגד' לכל האימון.
הסמ"פ ענה לו שלוקחים שני פגזים, שמים אותם בלילה בארגז 105, הם עושים אהבה, ובבוקר יש 3 פגזים בארגז, ככה מרבים אותם.
תאמין לי, אני יודע, אני הייתי הסמ"פ...
בגלל זה, היום, כשאני מ"פ, יש לי שני סמ"פים בפלוגה. המשוואה פשוטה, יותר סמ"פים ורס"פים שווה יותר תחמושת.
יש לי רס"פ, אלוף העולם, אבל לא גונב באופן עקרוני. מוזר, אבל יש כאלה. מה עושים? מחליפים אותו בגנב? משאירים אותו למרות שהוא אלוף?
לא! חושבים יצירתי, ומצרפים אליו עוד רס"פ...
לך כנראה היה סמ"פ אימפוטנט.
תראה, נמרוד הוא סמ"פ. מה אתה חושב שהוא עושה עכשיו? יורה? מתאמן? מה פתאום, הוא מתצפת על הבונקר או על ההקצבות של פלוגות אחרות ומשיג תחמושת. זה סמ"פ!
יוני5
ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
אמנם השירשור הזה הוא שיר הלל לשיריון ולאדם שינצח ... אבל אני חושב שיש לציין בתור תותחן, שעבר את שלל תפקידי הצוות ( המון - יותר מבטנק ) והגיע למנוחה על מושב מפקד צוות.
גם אצלינו הוציאו את מויישל'ה של מד שע"מ כדי שלא יעבור את התקציב וירינו ביבש .. באימונים כולל קורס מפקדים ( ולנו היה בתור מא"ג מפקד משהו שנידמה לי קראו לו אפס שלוש, מכשיר שירה ( או היה אמור לירות ) שרשירים של בד, אבל לא הצליח אף פעם לירות יותר משני כדורים ברצף. על שלי היה כתוב שנת ייצור 1927 אם אני זוכר נכון ) - ( במקום קורס תותחן הייתי בקורס חובשים קרביים ) יריתי אולי 10 פגזים .. רק צוות שלוש יורה באמת, בלבנון אולי 3000 אולי יותר.
דרור, הטרקטור שלנו ( M109A4 )היה הרבה יותר מבאס משלכם. יותר עבודה ופחות כיף. ( חוץ מאימון ירי בכינון ישיר שהיה ממש ממש כיף והצלחתי אפילו לא להוציא לעצמי את העין כשהתעקשתי לראות בכוונת מה קרה למטרה - מצד שני פתחתי את הראש .... ) יותר חלש / קל / מוטות פיתול .. אוייש / לדפוק מחברים ... אוייייייש וכו' .. הרבה פחות מנוע .. זחל מעפאן לגמרי, שביר / צר / חלש, נישבר מלנסוע על בזנ"ט ( אני יודע שזאת המטרה אבל ... )
והחומר האנושי, בעייתי, נפלי טייס מבועסי עולם ששנאו את השרות והתנהגו ככה גם ..
אבל לא עד כדי לשנוא אותו.
אמנם לא הייתי בשריון, אבל הייתי בתותחנים והייתי מפקד, מבחירה אישית ופרטית. היה כיף, מחנך ומוסיף. אני מחזק את ידי הנער.
כל הכבוד לצה"ל