מעלה עוזי. מכירים ?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי asafk

מעניין... בשבועות האחרונים אני קצת עסוק בלימוד הנקבים העתיקים סביב ים המלח. ככל שהצלחתי לזהות את נקב תורבה, זהו פחות או יותר תוואי העליה למצוקי דרגות של היום (ההתחלה טיפה מצפון לתוואי הכביש הנוכחי, ויש מקטעים של נקב גמלים ישן (לא עתיק) שעולה כמה עשרות מטרים מצפון לכביש מצוקי דרגות). מצוקי דרגות גם בנוי על משטרה ירדנית לא בנויה עד הסוף שנקראת ראס תרבה.

---

א. יקירי:
אנחנו מתקדמים יפה. אכן מצוקי דרגות של היום והדרך העולה אליה מחוף ים המלח.
הירדנים החלו לבנות מבנה משטרה נוסף בראס תורבה כדי להשלים את הערכותם באזור הזה. הם הספיקו לצקת יסודות ורצפת בטון, אבל אז הגיעה מלחמת ששת הימים....
על בסיס המקום הזה הוקם קיבוץ מצפה שלם הצעיר, לפני שהעתיק את מקומו למטה, בין ה"דלתות" של נחל דרגה ונחל חצצון על השלוחה הרחבה המפרידה בין השניים.
מיקום המשטרה נבחר כך שתהיה גישה נוחה יחסית מלמטה, מאזור החוף דרך נקב תורבה, ומאזור גב ההר - דרך הנתיב המשובח היורד מזעתרה דרך חלקיו העליונים של ואדי תעאמרה - משאש מורבעאת - עד המצוק.
אשר צור פתר יפה את"רמת הנג'אר" - הרמה התחומה בין נחל דוד ונחל ערוגות, אשר רמז לפשר שמה אפשר למצוא בעדותו של אהוד בן עזר:
"והריני להעיד שלפני חמישים שנה היו שיטפונות חזקים יותר עד שכל הר הנג'אר שמעל עין גדי הישנה (צריפי ההיאחזות, לרגלי תל ג'ורן) נזל מפלי-מפלי מים חומים שוצפים כאילו הוא נמס והולך". "נג'אר" מלשון "ניגר". די לעמוד ולהביט על הרמה כאשר מתקדרים ענני גשם וההר כולו נוזל מפלים מפלים מטה אל ים המלח.
אם כך, לא נשאר הרבה. רק את מקור הדרך הראשון. גם כאן מקופל סיפור מעניין מההיסטוריה הקרובה / עתיקה, עם מצביא, (שהוא גם הפוך מנביא), שר צבא, ראש מדינה והמון ניירות ועצמות.
בהצלחה.

במסגרת הסקר הארכיאולוגי ברשות יגאל ידין שנערך באזור בתחילת שנות החמישים, נפרצו דרכי גישה לרמת המדבר.
יגאל ידין נעזר בחיל ההנדסה, והשתמש בדרך על מנת להגיע למערת האיגרות במצוק הצפוני של נחל חבר.
*

דוד בן גוריון אישר את הפרוייקט ואף היה מעורב בו אישית, עקב חשיבותו הרבה לעם היהודי.
המטרה כמובן היתה להציל איגרות וממצאים ארכאולוגיים מידיהם של שודדי העתיקות בני שבט התעמרה הידועים לשמצה,
ושולחיהם סוחרי העתיקות מבית לחם.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי PW

"נג'אר" מלשון "ניגר". די לעמוד ולהביט על הרמה כאשר מתקדרים ענני גשם וההר כולו נוזל מפלים מפלים מטה אל ים המלח.[/FONT]
אם כך, לא נשאר הרבה. רק את מקור הדרך הראשון. גם כאן מקופל סיפור מעניין מההיסטוריה הקרובה / עתיקה, עם מצביא, (שהוא גם הפוך מנביא), שר צבא, ראש מדינה והמון ניירות ועצמות.
בהצלחה.

---

1.נג'אר הוא נגר. התרגום הנכון ל"ניגר" הינו "ניג'ר" (מזכיר את הפועל בשפה האנגלית...אולי יש קשר). יתכן ויש שיבוש בשם ובמקור היה "נג'ד" ואז המשמעות הינה רמה מישורית-מתאים לתוואי השטח המדובר.

2.המצביא שהוא גם הפוך מנביא הינו שמעון בר כוכבא (נביא) שהפך בפי העם ל"בר כוזיבא" ובמקור הוא בכלל "בר כוסבא". ד'א-עד עצם היום הזה מתגוררת משפחת "אלכוויזבה" בכפרי דרום מערב בי"ל, אזור מוצאו של הנ'ל. יש קשר למצביא ? אולי.

3.שר הצבא הינו ישוע בן גלגלה-מפקד הכוחות באזור עין גדי. באם אני זוכר נכון מכתב משמעון לישוע נמצא במערות מורבעאת/נ' דרגה ("המון ניירות ועצמות").

לענין הניירות והעצמות ראו גם מערת האימה ומערת האיגרות אליהן הגיעו יוחנן אהרוני ובנו רותנברג 1953/4 אבל גילו שהבדואים כבר הקדימו אותם. על גדתו הצפונית של נ' חבר, מעל מערת האגרות, הוקמה מצבת זכרון לזכר הנצורים-בעיקר נשים וילדים. אם כבר נוסעים לסימון מעלה עוזי בהחלט שווה לבקר בה ,להתחבר לפרק מדהים בהסטוריה שלנו וגם להרוויח תצפית יפה.

יום טוב לכככככככככככככככככככולם.

יקיריי: (המשך מתבקש, אחרון בהחלט נכון לעכשיו).
"המצביא, שהוא גם הפוך מנביא" – הלא הוא יגאל ידין - רמטכ"ל צה"ל שהפך ארכיאולוג (העוסק, בהפוך בנביא המנבא עתידות - בעבר), "שר צבא" – הלא הוא חיים לסקוב - רמטכ"ל צה"ל בתקופה המדוברת, "ראש מדינה" – הלא הוא דוד בן גוריון – ראש הממשלה ושר הביטחון – "והמון ניירות ועצמות" שנתגלו באירוע המדובר.
קו דק, מצמרר ובלתי ניתן לניתוק – מחבר בין פריצה והכשרת מעלה עוזי, שתי עונות החפירה הארכיאולוגית בשנים 1960 – 1961 ובין זמן כשלון מרד בר כוכבא ברומאים בשנת 135 למניינם.
כדי להבין את נסיבות פריצת הדרך מבראשית, יש להכיר מעט את השתלשלות האירועים והשפעתם על האישים הנ"ל ועל ההחלטות ההסטוריות שקיבלו.

גילויין של המגילות הגנוזות (ע"ע) במערות קומראן בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת הפך את הבדווים משבט התעאמרה משבט של רועים לשבט של ארכיאולוגים חובבים - ואם נדייק – לחבורת ציידי / שודדי עתיקות. אירוע זה, שלא נעסוק בו כאן בהרחבה היה אירוע מכונן שהניע גל התעניינות ומאמצי חפירה ומחקר ארכיאולוגיים במרחב כולו.
באוקטובר 1951 הציעו כמה בדווים למוזיאון הארכיאולוגי הארץ ישראלי, מוזיאון רוקפלר – מספר קטעי גוויל עם אותיות עבריות ויווניות. נספר עוד כי לעיתים, ברצות הבדווים למקסם את רווחיהם מקטע הגוויל שהוצע למכירה, היו קורעים אותו לכמה חלקים כדי למכור כל חלק בסכום העולה על הערך שיתקבל ממכירת הגוויל השלם....

על כל פנים, מזכיר המוזיאון, יוסף סעד, הצליח לשכנע את הבדווים להראות לו את מקור הגוויל. הם הראו לו מערה המרוחקת כ - 18 ק"מ דרומית מן המערות שנחפרו בקומראן. בחודש נובמבר באותה שנה, עסקו מנהל אגף העתיקות הירדני – מר לנקסטר הארדינג ועמיתו האב רולנד דה – וו, מנהל בית הספר המקראי והארכיאולוגי הצרפתי – בחפירות בח'רבת קומראן, בקרבת אותן מערות ידועות, באתר הידוע לנו היום כח'רבת קומראן. אז הציע להם סוחר העתיקות מבית לחם, חליל אסכאנדר שאהין המכונה "קנדו" שהיה מוכר בשוק העתיקות עוד מימי המסחר הקודמים במגילות הגנוזות - מספר גווילים למכירה. דה – וו קנה לבסוף מספר קטעים מהסוחר ורכישה זו הייתה המניע לעידן חדש בשדה המחקר אודות בר כוכבא והמרד ברומאים - מכיוון שבין התעודות שנרכשו ע"י דה – וו היה פפירוס שתוכנו החל במילים: "משמעון בן כוסבא לישע בן גלגלא ולאנשי הכרך שלום". כמו כן נמצאו מטבעות מימי בר כוכבא והתאמה בתאריכים המוזכרים בתעודות נוספות. כל אלה היו הוכחות חותכות כי שיוכן הנכון של המגילות הוא אכן לתקופת בר כוכבא.

דה – וו הצליח לשכנע את הבדווים משבט התעאמרה להראות לו את המערה בה נמצאו הגווילים. הייתה זו כמובן אחת ממערות ואדי מורבעת. (נחל דרגה). היה ברור וניכר כי מערות אלא נסקרו נחפרו ונשדדו ביסודיות משך תקופה ארוכה ללא הפרעה על ידי הבדווים. נתברר עוד כי המערות היו בשימוש גם בתקופה הכלקוליתית, בתקופת הברונזה הקדומה, הברונזה התיכונה – תקופת האבות, ותקופת הברזל – תקופת מלכי יהודה. הוברר כי מערות מפלט אלה שימשו מקלט לאנשים שנמלטו מפני רודפיהם החזקים מהם בכל הזמנים והתקופות. כעבור זמן מה, שוב "הופיעו בשוק" מגילות נוספות והוצעו למכירה בירדן. על אלה אמרו הבדווים שהגיעו "ממקור בלתי ידוע". היה ברור כי מקורן במערות שמעבר לגבול – בשטח ישראל. כמובן שלבדווים משבט התעאמרה, גבול בינלאומי בין שתי מדינות ריבוניות היה המלצה בלתי מחייבת בלבד...

עוד לפני הגעת המידע אודות התגליות במערות מורבעאת, תכנן פרופ' סוקניק, הארכיאולוג הידוע, אביו של פרופ' יגאל ידין – לבצע סקר במערות מדבר יהודה המצויות בתחום ישראל, בדגש על אזור עין גדי. פרופ' סוקניק לא זכה להגשים את תכניתו. הוא נסתלק בטרם עת בתחילת 1953. הידיעות על גילוי התעודות מתקופת בר כוכבא בוואדי מורבעאת וההבנה כי תעודות דומות נתגלו ונשדדו על ידי בדווים גם מהמערות המצויות בתחום ישראל החלה לחלחל אצל הארכיאולוגים הישראליים המובילים של התקופה.

מעניין כי הראשון שיזם סקר מערות באזור עין גדי היה סייר חובב ושמו אורי שושני. תוך כדי שיטוטיו נתחוור לו כי מתקיימת פעילות ענפה במערות נחל חבר הסמוך. אחרי דיווח זה, יזם אהרוני, אז פקח באגף העתיקות ולימים הפרופ' הידוע לארכיאולוגיה – סקר בנחל חבר ומערותיו. הסקר נערך במשך 20 ימים תמימים ובוצע בתנאים קשים ביותר. הציוד הובא למקום ע"ג פרדות או על גבות הסוקרים. בכל מקום אליו הגיעו – אכזבה. הבדווים היו שם לפניהם והותירו סימנים: חפיסות סיגריות ריקות מתוצרת ירדן, קופסאות שימורים ריקות והרבה סימני חפירה וחציבה טריים. למרות זאת הוברר כי ללא ספק היו המערות בשימוש בתקופה הכלקוליתית וגם בתקופה הרומאית - כפי שהעיד ריבוי החרסים, שהבדואים לא טרחו כלל לאספם. תגלית חשובה אחת בכל זאת נגלתה על ידי משלחת הסקר המאוכזבת: נתגלו שרידים ברורים של שני מחנות מצור רומאיים. האחד מעל המערה בגדתו הצפונית של נחל חבר, והאחד מעל גדתו הדרומית. היה ברור כי הנצורים במערות היו חשובים מאד לרומאים, אם אלה טרחו והגיעו עד לשם כדי לצור עליהם ולוודא כי חוסלו. הסוקרים הצליחו להגיע בקושי רב למערה בגדה הצפונית, אך משחדרו לתוכה שוב גילו לאכזבתם כי גם כאן הקימו אותם הבדווים.

בשנת 1955, בתחילת חודש מאי החליט אהרוני לחקור גם את המערה הנמצאת בצוק הדרומי של נחל חבר. בעזרת סולמות וחבלים ולוגיסטיקה מורכבת ביותר הצליח להגיע אל המערה - והנה, גם כאן נתברר כי הבדווים הקדימו אותו והגיעו ראשונים לשדוד את המערה. למרות זאת, נתגלו שרידים מתקופת בר כוכבא ובכללם עשרות שלדים וגולגולות של גברים, נשים וילדים. הוברר מעל לכל ספק כי מדובר בפליטי מרד בר כוכבא שביקשו מקלט מפני הרומאים. מראה שרידי הפליטים ושלדיהם היה נורא כל כך, עד כי שמה של המערה נתקבע בהתאם: "מערת האימה". העובדה כי גם כאן הקדימו הבדווים להגיע דכדכה את רוח החוקרים הישראליים והפעילות במרחב עין גדי פסקה, למעט סיור אחד או שניים בשנת 1956 שלא הניבו דבר.

לקראת סוף שנות החמישים שוב החלו להגיע שמועות על תעודות "ממקור בלתי ידוע" המוצעות למכירה בירדן. התברר כי מקורן בנחל צאלים. עוד מדרום לסקר הקודם ועמוק בתוך שטח מדינת ישראל.
על כן שוגרה משלחת נוספת בהובלת אהרוני. בין המועדים ה – 25.1.60 עד ה – 2.2.60 שהתה המשלחת במדבר, בסיוע צה"ל. נבדקו מספר מערות, ברובן נתגלו עקבות בדווים – אך במערה נידחת אחת, קשה ביותר לגישה, נמצאו קטעי תעודות ושני קטעי תפילין מתקופת בר כוכבא, ושני מטבעות מאוחרים יותר, כמאה שנה אחריו. היה ברור כי המערה הייתה מיושבת גם אחר כך, אבל נתחוור לחוקרים כי ישנם עדיין ממצאים המחכים לחשיפה וגילוי על אף חטטנות הבדווים וחוצפתם - ומצד שני, הובהר כי גם אזור צאלים, המרוחק יחסית מגבול מישראל, חשוף לשוד העתיקות הבדווי.

יגאל ידין (בנו של סוקניק) שפרש מצה"ל אחרי שמילא את תפקיד הרמטכ"ל, היה כבר אז ארכיאולוג ידוע, מוערך ומקושר. הוא שוחח עם בן גוריון, ראש הממשלה ושר הבטחון אודות שוד העתיקות של הבדווים הירדניים בשטח מדינת ישראל הצעירה. בן גוריון מייד הנחה את הרמטכ"ל, רב אלוף חיים לסקוב – להגביר את הנוכחות הצבאית הישראלית באזור.

אז ארע המפנה. התקיימה שיחה בין שני הרמטכ"לים הצעירים ביותר בצה"ל, אחד שפרש (ידין) והאחד שמכהן (לסקוב). לסקוב היה איש צבא מיומן, שקיבל את חינוכו מן האסכולה הבריטית. הוא שאל את ידין: "מדוע אנו מתגוננים? ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. מדוע על צה"ל "להגן" על האזור? הבה נערוך "מתקפה" ארכיאולוגית. יזומה, מתוכננת, מקיפה, גדולה – לבדיקת כל השטח אחת ולתמיד!"
ידין השיב מייד כי אם צה"ל יהיה מוכן לסייע לוגיסטית וניהולית, ובמיוחד יעזור בהתמודדות עם המצוקים – אזי יעמידו מוסדות המדע את כל האמצעים הנדרשים מן הצד האזרחי - מדעי להוצאת המבצע אל הפועל. התכנית הובאה לידיעת בן גוריון ואושרה מייד. נקבעו ארבע קבוצות מחקר בהנהגת ארבעת הארכיאולוגים המובילים של התקופה: אהרוני, פרופ' אביגד, פסח בר אדון הידוע וכמובן יגאל ידין. נקבעו ארבע מחנות לארבעת המשלחות, ונקבע גם כי בגלל אופי השטח תטפל כל משלחת במדרון הצפוני והדרומי של הואדיות התוחמים את המחנה שלה, שימוקם על רמת המדבר - ולא בשני הצדדים של אותו ואדי.

מחנה א' מוקם בגדתו הדרומית של נחל צאלים. מחנה ב' – הגדתו הצפונית. מחנה ג' מוקם ברמה בין נחל משמר לנחל עשהאל ומחנה ד' מוקם על רמת המדבר, רמת חבר, סמוך למחנה הרומאי מעל המערה בגדתו הצפונית של נחל חבר. אהרוני בחר ראשון מתוקף ותיקותו – את מחנה ב', אזור שעל פניו נראה היה כמבטיח ביותר. אחריו בחר אביגד את מחנה א'. פסח בר אדון בחר במחנה ג' – ולידין נותר המחנה שנראה היה כבעל הסיכויים הגרועים ביותר לגילוי ממצאים משמעותיים – מחנה ד'. הסיפור מכאן ולהבא הוא מרתק ומעניין בפני עצמו – ואולי נעסוק בו פעם בדיון נפרד, אבל אנו עוסקים כאמור בעניין אחר. אציין כאן רק שידין המאוכזב בתחילה – אך בר המזל בסוף – גילה את כמות הממצאים הרבה והחשובה מכולם במערה הצפונית של נחל חבר, שנודעה אחר כך בשמה המפורסם: "מערת האגרות".

מי שהגיע וקרא עד כאן – שאפו. זה היה הרקע להכשרת הדרך מסיפורנו המקורי. הסקר תוכנן להתחיל ב - 23.3.60. ב – 13.3.60 החלה עבודת ההכנה המקדימה שכללה פעולות רבות. בין השאר – פריצת הדרכים והנתיבים לכל המחנות ובמיוחד למחנה ד', המרוחק מכולם. להזכירכם, הגבול הירדני הכתיב את מקום החצייה. הנתיב נקבע ממש סמוך למעלה עוזי. צה"ל ביצע הכשרה הנדסית מינימאלית כדי שהמשאיות הצבאיות, סוג של R10" 6X6", יוכלו לחצות פעם בודדת אחת את ערוץ נחל חבר מצפון לדרום, עמוסות בכל ציוד המשלחת ולהגיע אל המחנה, ופעם אחת לשוב בחזרה דרומה בסוף המבצע. לא הונחה תשתית כלשהיא, לא שפאלות, לא קרשים, יתדות או כבלים – כפי שבוצע חמש שנים מאוחר יותר. הנתיב הוכשר למעבר אחד – וזהו. בזמן שחלף בין הכשרת המעבר בשנת 1960 - לשנת 1965, השנה בה החליט רפול להטיל את הכשרת מעלה עוזי על פלוגת החה"ן – נהרס הנתיב בשטפונות. המעבר נפגע והדרך נותקה. זה היה הרקע לפריצה והכשרת "מעלה עוזי".

אלוף.
קורא תמיד את דבריך בצמא.

ידידי P
לענין זמן המשלחת הראשונה-ב"בעקבות מלכים ומורדים"/יוחנן אהרוני ובנו רותנברג, ע' 151 עולה כי המשלחת הראשונה היתה בשנת 1953, שהתה במקום 20 יום, החלה לחפור במערות במורד הואדי עליהן הצביע שושני אך לאחר שלא מצאו דבר ובעקבות איתור המחנות הרומיים הנ'ל, עברו למערות הסמוכות למפל חבר. מצד שני יש אנדיקציות כי החפירה המסודרת אכן בוצעה בזמנים שציינת. יתכן שב 53 בוצע רק סקר ראשוני.

לענין מערת האימה והזוועות שנתגלו בה, כאמור בעיקר נשים ילדים ועוללים שככה'נ גוועו ברעב ובלבד שלא להסגיר עצמם בידי הרומאים. הנה מסורת ממדרש רבה/מגילת איכה:

"היה מקרה בחבורה אחת שהסתתרה במערה אחת. אמרו לאחד מהם: לך והבא לנו הרוג אחד, ונאכל אותו. יצא ומצא את אביו ההרוג והחביאו, ועשה עליו סימן ,חזר ואמר להם : לא מצאתי כלום. יצא אחד מהם והלך לריח של אותו הרוג, וגילה אותו והביאו. אכלו אותו, וקהו שיני הנער. אמר לו : מאין הבאת אותו הרוג ? אמר לו מפינה פלונית. אמר: אוי לאותו הנער ,מבשר אביו אכל, לקיים מה שנאמר: לכן אבות יאכלו בנים ובנים יאכלו אבותם ורוח הקודש צווחה: על אלה אני בוכיה".

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי PW

...וחידת בונוס: איפה יש (היה) עוד מעבר דומה? לא הרחק?
בהצלחה לפותרים

---

P ,לא משאירים קצווות פתוחים. נותר הבונוס.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי מידבר

ידידי P
לענין זמן המשלחת הראשונה-ב"בעקבות מלכים ומורדים"/יוחנן אהרוני ובנו רותנברג, ע' 151 עולה כי המשלחת הראשונה היתה בשנת 1953, שהתה במקום 20 יום, החלה לחפור במערות במורד הואדי עליהן הצביע שושני אך לאחר שלא מצאו דבר ובעקבות איתור המחנות הרומיים הנ'ל, עברו למערות הסמוכות למפל חבר. מצד שני יש אנדיקציות כי החפירה המסודרת אכן בוצעה בזמנים שציינת. יתכן שב 53 בוצע רק סקר ראשוני.

---

יקירי,
הערתך לעניין חוסר התאריך של סקר אהרוני במקומה. נשמטה השנה בה נערך הסקר הנ"ל שהייתה אכן 1953. ליתק דיוק, בסוף שנת 1953, מהעשרים וחמישה בנובמבר ועד השישה עשר בדצמבר.
PW

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי shmil

אלוף.
קורא תמיד את דבריך בצמא.

---

+1
הרקע המוסבר כל כך יפה ובפרוטרוט חשוב לא פחות מעצם השם עצמו.
תודה לך

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי מידבר

P ,לא משאירים קצווות פתוחים. נותר הבונוס.

---

בשביל הירוק בין נחל רחף לנחל מור יש מעלה/מעבר בו מותקנים יתדות ומוטות ברזל לרוחב השביל.

שירשור שהחל בשאלה תמימה הפך למסע מרתק בידיעת ובאהבת הארץ, שהוביל
האחד והיחיד שאהבת הארץ בעורקיו.
הידע האצור בו הוא מדהים ואנחנו יוצאים רק נשכרים.למדנו עוד פרק שלא תמצאו
בשום תכנית לימודים,מחכים לפרק הבא.

יובל,שמשתדל להיות א מאנט'ש.

ממש מדהים. סחטיין גם על הכתבה המעשירה.

כן ירבו!

ירדנו שם, קבוצה של גמדים ..לפני חודשיים..פגשנו בפילים שעלו. עכשיו בא לי לחזור לעלות.
קראתי, נהנתי ורציתי לומר תודה על הכתבה המהפנטת!

PW כתבת שער מעולה , אפילו לא ידעתי שרץ שירשור בנושא ,ממש ריגש אותי לקרא סיפור שאני מכיר עוד מילדותי, ישר הרמתי טלפון לשכן לספר לו על הכתבה שיש על אח שלו באתר ג'יפולוג הוא סיפר לי שהגעת עד אילו לתחקר אותו על הסיפור , בקיצור כל הכבוד מדהים .
עידו

יקיריי,
ראשית כל - תודות. נעים לקרא וגם להבין שמעבר לנעילות ולמי יש (צמיג) יותר גדול, גם התחום הזה מעניין אנשים.

שנית, הערה שקיבלתי מר.ס. - העגלון הוותיק (והמקצועי יש לומר), על כי היה עלי לציין באופן מיוחד ופרטני בהקשר לתחילת הדיון, שהוא באופן אישי עלה וירד באופן ישר וגם ברוורס כל מעלה ומורד במדבר יהודה - עם חמישייה פתוחה, פשוטה ופתוחת סרנים, בלי נעילות וקשקושים, עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, בחושך ובאור, בחורף ובקיץ וכ"ו וחוזר חלילה וכד' ובדיעבד וגו', בלי למצמץ אפילו פעם אחת, בלי לשבור כלום ובלי לעכב אף אחד אף פעם, עוד הרבה הרבה לפני היות הסופות, הטנדרים, ה - SUV, קהילות ג'יפים כאלה וגם אחרות ואתרי טיולים במחוזותינו.

זהו. אמרתי את זה.

מלומדי! לאחר כל כך הרבה שנים קטונתי מלחלוק על כל מה שהצטבר בתווך שבין אוזנייך.
רק שחכת לציין שהכל נעשה בפקודה מפורשת וברורה מהסמכות הבכירה בג"פס.
כתבה מרתקת,משכילה, שללא ספק החכימה רבים, ותועבר לדור הבא באחד מהטיולים באזור.
בכבוד.

אני חושב שכתיבתך מעידה יותר מכל על הרוח היצוקה עמוק בלבך.
במיוחד בתקופה בה החברה הישראלית משסעת את עצמה לדעת ומאבדת את הכיוון, סיפורו של עוזי אסור שישכח.
אנו נוהגים לחזור הרבה על הפרזה "למען הדורות הבאים".. אך רצוי שנזכור גם את הדורות ההולכים.
ולדעתי חשוב לא פחות לקשור סיפורים שכאלה למעגלים גדולים ככל האפשר בחברה הישראלית.
ישר כוח
הלואי ותהיה זו "פגישה לאין קץ" במשעולי הדרך ועברה.

שלום לכולם
בתור אחד ששיך למשפחה [נשוי לבת של נועם בנדרלי, אחיו של עוזי] אני חייב להודות שהקריאה של השרשור הזה היא לא פחות ממרתקת.
P - אין עליך. אולי גם תחוד לחברה חידה על הקשר ביננו. סססתתתםםםם.
מברזיל הרחוקה [בנתיים]
אורן

יקיריי,
מה שהתחיל כאן, ראוי שיגיע קודם כל לכאן להמשך.

הכתובת על הקיר חיכתה 44 שנים. (קצת נמחקה ודהתה, אבל נמצאה תוך 3 דקות).
חיכו גם אחיו של עוזי - נועם ואיתן.
אפילו היתד ששמשה את החייל הצעיר שהשתלשל בחבל אל פי התהום חכתה בסבלנות של ברזל למבצע שחזור וחיזוק "הכתובת שעל הקיר", איתנה כאז, נעוצה בסלע, ממתינה שוב לחייל (הזקן הפעם) שיעשה בה שימוש מחודש.
נסענו לשם יחד, נועם ואיתן אחיו של עוזי - ועוד כמה חברים: בטיול מופלא, בקצב איטי, עדין וממכר, באהבה גדולה לנוף, להיסטוריה, לצבעים ולריחות, לאנשים, בחרדת קודש עצומה לפני המעמד העתיד להתרחש.
לא תיארנו לעצמנו עד כמה תהיה החווייה הזו טוטאלית כל כך.
ההתרגשות תוך כדי המעשה הייתה גדולה - להם ולנו, כך גם הזכות העצומה לקחת חלק במשימה החשובה הזו.
גם עוד מקצת הדברים והסיפורים שזכינו לשמוע על עוזי בצל האבן - רגשו מאד.
עכשיו אפשר לטייל למעלה, להרים את הראש - ולספר על פרק מרתק בנפלאות הארץ, על אחוות לוחמים - ועל המעגלים, הקשרים והחובות שבסוף בסוף נקשרים, נסגרים ומושלמים....

תודה מכאן גם לכמה אנשים מסורים שעזרו לכל זה לקרות.

שבוע טוב לכולנו.

PW