כמו כל סיפור טוב יש לו התחלה המצע וס......:rolleyes:
עידו
Printable View
כמו כל סיפור טוב יש לו התחלה המצע וס......:rolleyes:
עידו
אל תטרחו, הוא ימציא תירוצים, שהוא מתחתן, שהוא בתקופת מבחנים, שכואב לו בזרת.
בתכלס, הוא פשוט עצלן.
+1 ;)ציטוט:
נכתב במקור על ידי אביעד פ.
כנראה שאני פיספסתי את האמצע..ציטוט:
נכתב במקור על ידי עידו לוריה
ששש אל תספר שחסר גם אמצע .ציטוט:
נכתב במקור על ידי Bernard
עידו
רגע, אז אני לא מבין, תחילת הסיפור זה בעצם הסוף, האמצע זה היה ההתחלה ובסוף אין סוף שזה בעצם האמצע?
בערך ... בהתחלה חשב ... בהמשך חתך עם דיסק ... בסוף אנחנו מזי... את השכל , והשפן מזמן ברח .
עידו
(אני פשוט אמשיך כאילו לא נעלמתי לחצי שנה. חזרתי לכתוב.)
בהתלבטות בין קורת רוחב לכלוב מלא, למרות הטענות הברורות בעד כלוב, אני בחרתי בקורת רוחב.
למה?
כי כלוב מלא יצר יותר מדיי בעיות אסטטיות ופרקטיות, והיה עולה ביותר מדי זמן (שכאמור, הוא המשאב הכי יקר בבניה הזו). בנוסף, משקל הרכב והעובדה שבמקורי לא היה כלוב עזרו לי לשכנע את עצמי שזה הדבר הנכון לעשות, למרות שאתם– ממרום הכסא המשרדי שלכם – מבינים שזו טעות חמורה בשיקול דעת.
קובץ מצורף 91020
כדי לפצות על כך שהקשת תהיה נושאת המשקל היחידה, עשיתי אותה חזקה. מאוד חזקה. אני כבר לא זוכר את המידות המדויקות, אבל לקחתי פרופיל מלבני של משהו כמו 100*50*5 מ"מ (כלומר: 5 על 10 ס"מ, ועובי דופן של 5 מ"מ).
חדי העין והמסך שביניכם יבחינו בעוד פרט קטן. הקורה אינה ישרה. יש בה קשת מסוימת, גם בחלק האנכי וגם בחלק האופקי. הסיבה היא אסטטית – ולדעתי עושה את כל ההבדל בין חלק שנראה לגמרי "תוצרת בית" לבין חלק שנראה מקצועי. אלוהים נמצא בכיפופים הקטנים.
בתמונה השמאלית מסומנת נקודת העיגון לבודי, כאשר גם על רצפת הרכב הייתה נקודת עיגון מאסיבית.
מה עכשיו?
עכשיו בונים את "האמבטיה". כמו שרואים בתמונות הקודמות, הדופן התחתונה של הדלת נגמרת כ-10 ס"מ מעל הדופן המקורית של הסמוראי. זה נגרם, כמובן, כתוצאה מנקודת העיגון שלנו: הדשבורד.
אז מה עושים? כמו שכבר הבנתם, הרכב הזה בנוי מ-3 מקורות: ג'ימני, סמוראי, ומחסן ברזל. הגיע הזמן למחסן הברזל.
לקחתי קרטון ביצוע, הכנתי "דגם" שם החתיכה הגדולה שאני צריך לחתוך.
החומר הנבחר היה פח ברזל מגלוון 1.5 מ"מ, אם אני לא טועה. נשמע מעט – אבל במונחים של פח – זה עבה. ממש עבה.
יותר מכפול מהעובי המקורי, וזה אומר יותר מכפול המשקל.
הבעיה היא, שאני – ובכן, לא ידעתי לרתך פח. אז העדפתי ללכת על עובי מעט יותר סלחני, גם במחיר של עוד כמה גרמים לרכב.
וכמובן, הרבה מאוד ניסיונות עם חתיכות פח.
כדי שלא תירדמו, אני אשחרר לכם תמונה של הפח לאחר חיתוך פלזמה, ואחרי הריתוך לרכב – ואז אחזור לעניינים הטכניים:
קובץ מצורף 91021
לצערי, לא צילמתי את תהליך ה"מדידה" – שזה בעצם אומר: לקחת קרטון ביצוע, לחתוך בערך, להדביק במקום, לתקן חיתוך, להצמיד לפח, לסמן עם טוש על הפח (טיפ: יש טושים מיועדים לציור על מתכת. ממש נוח. גם טושים רגילים בצבע זהב וכסף עושים את העבודה, אבל נהרסים מהר יותר). ולחתוך.
קובץ מצורף 91022
אתנחתא-
פסקה קטנה, על גבול הפואמה, על פלזמה:
(ר. נחמן, 2014)ציטוט:
פלזמה זה קסם.
זה הדבר הכי פרימיטיבי והכי עתידני שקיים.
לא אכפת לי כמה מכונות CNC,
מדפסות תלת-מימד
סארטפונים ששולטים במסוקים
ויירוטי 'כיפת ברזל'
אני אראה,
זה תמיד יעלה חיוך על שפתיי.
זה כמו סרטי מד"ב ישנים –
זה העתיד כפי שדמיינו אותו פעם.
אתה מחזיק חתיכת ידית,
שמחוברת לחשמל ולאוויר,
ולוחץ על הכפתור לחיצה קצרה (שהאוויר יתחיל לזרום).
מצמיד אותה לפח,
לוחץ שוב,
ומעלים ברזל.
פוף!
ושאף אחד לא יגיד לי "נחתך כמו חמאה".
בחיים לא ראיתי משהו
שמעלים ככה
חמאה.
אגב, בתמונה למעלה – זה לא אני, זה לא פלסמה, וזה לא קשור לג'ימוראי. זה ארי מתאמן בריתוך אלומיניום. פשוט רציתי שגם האנשים שרק מסתכלים בתמונות ייהנו, וארי בחור יפה. וגם כי לא צילמתי את החיתוך.
לא רואים את התמונות
+100ציטוט:
נכתב במקור על ידי Tomer Gal
עידו
אבל בתצוגה מקדימה ראיתי אותן!!!
מצורפות... (מנהלים, אפשר להכניס להודעה הקודמת..?)
קובץ מצורף 91033
קובץ מצורף 91032
קובץ מצורף 91031
(עוד צ'אנס לתגובה הקודמת לעלות עם התמונות)
מה עכשיו?
עכשיו בונים את "האמבטיה". כמו שרואים בתמונות הקודמות, הדופן התחתונה של הדלת נגמרת כ-10 ס"מ מעל הדופן המקורית של הסמוראי. זה נגרם, כמובן, כתוצאה מנקודת העיגון שלנו: הדשבורד.
אז מה עושים? כמו שכבר הבנתם, הרכב הזה בנוי מ-3 מקורות: ג'ימני, סמוראי, ומחסן ברזל. הגיע הזמן למחסן הברזל.
לקחתי קרטון ביצוע, הכנתי "דגם" שם החתיכה הגדולה שאני צריך לחתוך.
החומר הנבחר היה פח ברזל מגלוון 1.5 מ"מ, אם אני לא טועה. נשמע מעט – אבל במונחים של פח – זה עבה. ממש עבה.
יותר מכפול מהעובי המקורי, וזה אומר יותר מכפול המשקל.
הבעיה היא, שאני – ובכן, לא ידעתי לרתך פח. אז העדפתי ללכת על עובי מעט יותר סלחני, גם במחיר של עוד כמה גרמים לרכב.
וכמובן, הרבה מאוד ניסיונות עם חתיכות פח.
כדי שלא תירדמו, אני אשחרר לכם תמונה של הפח לאחר חיתוך פלזמה, ואחרי הריתוך לרכב – ואז אחזור לעניינים הטכניים:
קובץ מצורף 91035
לצערי, לא צילמתי את תהליך ה"מדידה" – שזה בעצם אומר: לקחת קרטון ביצוע, לחתוך בערך, להדביק במקום, לתקן חיתוך, להצמיד לפח, לסמן עם טוש על הפח (טיפ: יש טושים מיועדים לציור על מתכת. ממש נוח. גם טושים רגילים בצבע זהב וכסף עושים את העבודה, אבל נהרסים מהר יותר). ולחתוך.
קובץ מצורף 91034
אתנחתא-
פסקה קטנה, על גבול הפואמה, על פלזמה:
(ר. נחמן, 2014)ציטוט:
זה קסם.
זה הדבר הכי פרימיטיבי
והכי עתידני שקיים.
לא אכפת לי כמה מכונות CNC,
מדפסות תלת-מימד
סארטפונים
ויירוטי כיפת-ברזל
אני אראה,
זה תמיד יעלה חיוך על שפתיי.
זה כמו סרטי מד"ב ישנים –
זה העתיד כפי שדמיינו אותו פעם.
אתה מחזיק חתיכת ידית,
שמחוברת לחשמל ולאוויר,
מצמיד אותה לפח, לוחץ על ההדק,
ומעלים ברזל.
פוף!
ושאף אחד לא יגיד לי "נחתך כמו חמאה".
בחיים לא ראיתי משהו
שמעלים ככה
חמאה.
אגב, בתמונה למעלה – זה לא אני, זה לא פלסמה, וזה לא קשור לג'ימוראי. זה ארי מתאמן בריתוך אלומיניום. פשוט רציתי שגם האנשים שרק מסתכלים בתמונות ייהנו, וארי בחור יפה. וגם כי לא צילמתי את החיתוך.
ועכשיו, שתי עובדות בסיסיות על חום (לא הצבע. ותורידו את החיוך הזה, גם לא החום הזה. חום במובן Heat):
1. מתכות, כמו רוב החומרים, מתרחבות כתלות בטמפרטורה. זה אומר שככל שהטמפ' שלהם עולה, הם מתרחבים.
2. הולכת חום תלויה בחומר, ועובדת ממש כמו זרימה של נוזל: אם יש לחום לאן "לברוח", הוא יתפזר באופן שווה על החלק. אם יש חומר שמוליך טוב יותר ("צינור מים" גדול יותר) – יותר חום יזרום אליו.
אלומיניום, לדוגמא, מוליך חום ממש טוב. אוויר – ממש גרוע. זאת הסיבה שעל מעבדים של מחשב שמים צלעות קירור מאלומיניום, ועליהם מאוורר כדי להוליך מהם את החום הלאה. הסבר חלקי אבל ברור, אני מקווה).
המשמעות היא פשוטה:
פח הוא דק. אם הוא דק, אין לחום לאן לזרום – כי כאמור האוויר, שגובל בפח, מוליך חום גרוע. המשמעות היא שטמפרטורת הפח עולה מאוד (חום הריתוך לא מתפזר) – מה שאומר שהוא מתרחב מאוד. ההתרחבות מספיק משמעותית כדי ליצור עיוותים בפח – כאלה שיגרמו לחלק שלכם לא להתאים למקום שלו, ומספיק חזקה כדי לפרק פיקים של ריתוך.
אז מה עושים? (בודקים בג'יפולוג ובYouTube כמובן...)
נותנים לחום מקום להתנקז אליו, או בלעז: Heat sink, כיור חום. בכל מקום שזה מתאפשר – מצמידים מהחלק הפנימי חתיכת אלומיניום, שתשאב אליה את רוב החום.
האפקט פשוט לא ייאמן, ועושה את ההבדל בין ריתוך יפה לבין חורים מבאסים בפח.
בנוסף, עובדים עם סמרטוט רטוב ומצננים כל 'פיק'.
קובץ מצורף 91176
מה זה, ילדים?
מה אמרתם?
הכפפה שלי רטובה, כי אני מחזיק ביד שמאל סמרטוט מלא מים כדי לצנן את הריתוכים?
ואז שם יד על הפח שאני מרתך?
ומים מוליכים חשמל?
וריתוך זה... מלא חשמל?
יופי. כל הכבוד לכם. אתם הרבה יותר חכמים ממני, ואני בעל ניסיון.
גם ניצחתם אותי, וגם הפרכתם את הפתגם.
אבל איזו תסרוקת הרווחתי!
ועכשיו אפשר לחזור אחורה (אי שם להודעה #66):
חדי העין שבניכם כבר יכולים להבחין בפאדיחה בתמונה הקודמת. המשך בקרוב.ציטוט:
בפוסט הבא אני אתמקד בעיקר בשגיאת פבריקציה שפגעה אסתטית הרכב עד יומו האחרון (מהדברים האלה שבכל פעם שאתה רואה אתה מתבאס...)
(כמה בקרוב? דיי, אבל לא ממש. מחר החתונה. אמשיך אחרי. מבטיח. יהיו גם חפירות טכניות וגם חוויות ולקחים מטופשים. אני ממש מצטער על מריחת הזמן הזאת - באמת שלא חשבתי שלמישהו יהיה אכפת אם אני אפסיק לכתוב לכמה חודשים. ריגשתם.)
מזל טוב בן-אדם :D
מזל טוב!
ספר קצת על הטכניקה של עבודה עם חתיכת אלומניום.
בלי קשר להתחשמלות אני חושב שקרור מים מהיר מידי ולכשעצמו גורם לעיוותים.
אני משתמש במעט לחץ אויר ותכנון נכון של העבודה. כלומר אני מוצא עוד דברים לעשות כל כמה פיקים (להכין טלאים אחרים, לצבוע משהו, לשייף בנקודה אחרת, או עובד על כמה טלאים במקביל).
אני לא נקי מעיוותים, אבל זה בהחלט עוזר. ;)
מזל טוב .
העבודה עם מוליך אלומיניום פשוטה מצמידים בלוק אלומיניום לפח ע"י קליבות / ברגים / ברגים קודחים או כל שיטה אחרת ומרתכים ככול שהבלוק קרוב יותר לאזור הריתוך כך יעזור יותר ,בהרבה מקרים משתמשים בנחושת או פליז .
זו טכניקה עתיקה משתמשים בטכניקה זו גם במילוי חלקים שבורים למשל יש לי בלוק מנוע שחור של בורג נשבר בו , אני מכין איינסרט מפליז או גרפיט שמדמה את קוטר הבורג , מכניס אותו למה שנשאר מהחור השבור בבלוק ואז מתחיל לרתך את הבלוק ולבנות את החומר החסר מסביב לאיינסרט בסוף המילוי כאשר החלק קר מוצאים את הפליז / גרפיט ( לפעמים ברזל או נירוסטה ) ויש חור מושלם בלי צורך כמעט לעיבוד , בשיטה זו הבחירה בחומר לאינסרט לא קשורה למוליכות שלו אלה בגלל בחירה בחומר שלא נתפס במהלך הריתוך ושבסופו של העליך היה ניתן לשחרר אותו בקלות .
עידו
מזל טוב.
רון אני יודע שהאיום של ההתחמשות הגרעינית של איראן קצת מטריד אותך...אבל בכל זאת אם תוכל לתת פה עוד איזה סשן...