תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תמונה מהטיול, באיזור שיקגו, שהתפספסה בהעתקה...
באמת שווה צפייה, לכן אני מעלה אותה בניפרד מההמשך, שתכף אעלה:
כאמור... לא מבויים ולטעמי אחד החלקים המהנים ביותר בטיול כולו... כשכל אחד עסוק בענייניו, עם הטלפון/אייפד/טאבלט/גיים-בוי
ההסבר מתחת לתמונה, זה מה שהיה בבלוג עצמו - לא נגעתי.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
Tuesday, July 1, 2014
ימים 5 ו - 6 : ש-י-ק-ג-ו
אתחיל בשורה התחתונה: שיקגו היא עיר מגניבה, יפה, תוססת ומלאת פעילויות. שמעתי את זה מכל מני אנשים לפני כן וזה הוכח כלגמרי נכון. אפשר היה לבלות בה בשקט עוד כמה ימים, במיוחד אם היינו בלי ילדים.... אבל היי, זה מה שיש. כמו שכבר אמרתי - מגבלת הז'אנר...
הגענו בראשון בלילה למלון מפתיע ומפנק ועוד הספקנו, אחרי שהילדים הלכו לישון ,לרדת לאיזה בר מתחת למלון שפתוח עד 4 בבוקר ...!!! (אנחנו חיים הרי כבר שנתיים בסברבייה המנומנת של ג'רזי, אז התגלית הייתה נעימה באופן מיוחד).
שני בבוקר, כמו תיירים טובים, קנינו כרטיסים ליומיים לאוטובוס דו-קומתי שמסתובב ברחבי האטרקציות בעיר, ואפשר לעלות ולרדת ממנו ללא הגבלה. מזג האויר היה מושלם - לא חם מדי, קצת מעונן עם משבי בריזה מדי פעם - אי אפשר לבקש יותר. העיר באמת מופלאה, גורדי שחקים עם ארכיטקטורה מעניינת לאורך הנהר שחוצה את העיר, מלא גינות מטופחות, פארקים ומזרקות - צילמתי המון, משתפת בחלק קטן:
בילינו את היום בעלייה וירידה מהאוטובוס, הסתובבנו קצת ברחובות ועלינו ל - Willis Tower שפעם נקרא בנין סירס, והיה עד אמצע שננות ה - 70 הבנין הגבוה ביותר בעולם. חוץ מהתצפית לכל הכוונים שיש ממנו, יש שם גם מספר מרפסות קטנות מזכוכית, שנותנות תחושה שאתה תלוי באויר בגובה 108 קומות (440 מטר בערך..)
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image016.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image020.jpg[/IMG]
צהריים אכלנו במסעדה שמעוצבת כולה כיער טרופי, עם פילים, קופים ותוכים בין השולחנות. אוכל בינוני אבל הילדות היו מאד מרוצות ולקינוח, בערב, הלכנו להופעה של ה - Blue men's group, שהיתה אחלה.
את היום שוב ברנרד ואני סגרנו בבר למטה - להתאושש מארועי היום, ולמחרת אמנם עשינו צ'ק אאוט מהמלון, אבל נשארנו בעיר עד אחר הצהריים, בעיקר לטובת ביקור במוזיאון המדע, שהיה שווה כל רגע. הספקנו אולי רבע מהדברים, אבל היה מדהים, עשוי מעולה והילדים היו מרותקים.
זה בעקרון סגר את החלק של שיקגו בטיול. נחזור לשם בטוח...
בערב נכנסנו לאוטו והמשכנו בנסיעה מערבה. חנינו ללילה בעיירה שנקראת PERU - יש כאן כמה פארקים ומפלים שנבקר מחר בבוקר ונתחיל לתת גז כדי שנגיע בזמן לאספן
יללה לילה טוב...
Wednesday, July 2, 2014
יום 7... סוגרים שבוע, והגענו למדינת איווה
את היום השביעי של הטיול התחלנו במוטל דרכים ב - Peru, עדיין במדינת אילנוי, כשהסיבה היחידה שעצרנו במקום, היא בגלל המצאותו בקרבת Starved Rock National Park, שקראתי באיזה מקום שהוא אמור להיות יפה, וזה נראה שינוי מרענן אחרי הנוף האורבני של ימים האחרונים.
טוב, אז כשהגענו בערב למוטל, התברר לנו שבגין סופת גשמים אימתנית שהתחוללה באזור לילה קודם (בזמן שהיינו בשיקגו, ובאמת היה סוער מאד בערב), הפארק ספג נזקים קשים, עצים שבורים והצפות ולפיכך יהיה סגור למבקרים בימים הקרובים. מצד שני, סיפר לנו הבחור החמוד בקבלה, יש פארק אחר, קטן יותר והרבה פחות ידוע, שנקרא matthiessen state park, שנמצא בערך שני מייל אחרי הראשון, והוא גם פתוח וגם מענין לפחות באותה מידה. ברור שנסענו, כאילו יש ברירה...
בדרך חלפנו על פני עיירה נידחת עם רחוב ראשי שיש בו 10 בתים דו קומתיים - ממש כמו בסרטים - ואחד מהם התברר כמסעדה משפחתית שפועלת 53 שנים (אחלה ארוחת בוקר..) וגם חלפנו על פני נזקי הסופה בצרת מגרשים מוצפים במים, עצים שבורים וכו, ואז הגענו לפארק. קסם של מקום - ירוק ירוק ירוק, מים, סלעים, מפלים, כאילו בשנייה הגענו לעולם אחר. עשינו מסלול הליכה של שעה וחצי, חלקו במים, הילדים פשוט חגגו.. המקום כל-כך פוטוגני שלא יכולנו להתאפק מלצלם בלי סוף. תמונות נבחרות בהמשך.
משם נתנו באמת גז, עלינו על כביש 80 ונסענו 4 שעות מערבה לעצירת לילה ב - Des Mois, Iowa - עיר באמצע שום מקום.
על דה מוי וגם על החניה המפוארת שברנרד דפק בחניון של המלון - נספר כבר מחר. יללה ביי....
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image058.jpg[/IMG]
Friday, July 4, 2014
יום 8 - מגיעים לנברסקה. פוסט קצר, אין הרבה מה להגיד
את היום העברנו בכמה שעות בדה מוין ונסיעה לנברסקה, תלוי בסבלנות של הילדים. בתכלס, מבחינת נופים באזור שאנחנו נוסעים, יש תחושה שאנחנו נמצאים בתוך שדה תירס ענקי, שאנחנו נוסעים בו כבר איזה 4 ימים. הכל נראה אותו דבר - ירוק, שטוח ואיזה מבנה של חווה כל כמה קילומטרים. חיים תוססים יש להם, בלי ספק.
נחזור רגע לדה מוין, עיר באמצע שדות התירס. בערב יצאנו לעשות סיבוב ליד המלון, וכל מה שראינו זה כמות בלתי סבירה של בארים - עשרות, אחד ליד השני. לא מסעדות, לא חנויות, רק בארים. דווקא מגניב אבל שאלנו בקבלה מה הסיפור - "מה עוד יש לעשות פה חוץ מלשתות" אמר הבחור במלון ודי סיכם את דה מוין..
בכל זאת תיירים וכו, יצאנו בבוקר ברגל לאכול ולראות את הבנין היחיד שנראה שווה תמונה - הקפיטול של מדינת איווה. האמת הבנין מרשים - מפואר מאד, במיוחד הספרייה. ובזאת מיצינו - חזרנו לרכב, שאגב הוחנה באופן מעורר השראה ערב קודם, ברוורס בין מכונית חונה לבין הקיר - ברנרד משתפר. וחזרנו לכביש שדות התירס לעוד 5 שעות נסיעה, לנברסקה לעצירת לילה.
עד כאן להיום.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image074.jpg[/IMG]
|
טוב די, מיצינו... בדרך חזרה לאוטו |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image078.jpg[/IMG]
Sunday, July 6, 2014
יום 9, אתנחתא באגם בנברסקה
התוכנית להיום הייתה לצאת מנברסקה ולהגיע לדנבר לפני הכניסה שלנו להרי הרוקי, ועל הדרך גם לנסות ולתפוס קצת זיקוקים של ה - 4 ביולי, אבל לא קריטי.
התחלנו במסע מערבה אבל החלטנו על הדרך לעצור באגם שנראה חביב, וסוף סוף לעשות שימוש בחלק מציוד הקמפינג שהבאנו (כסאות, שולחן, מנגל...). אז עצרנו בוולמרט להצטייד במזון בסיסי (נקניקיות,סטייקים, בקבוק יין - בקטנה) וירדנו מהכביש הראשי לכוון האגם.
שורת סיכום - לדנבר לא הגענו,היה אחלה אגם, אפילו הסטייקים בוולמרט, כשמכינים אותם נכון, יוצאים טוב ו... כדאי להוציא אויר לפני שיורדים לחולות עם הפורד שגורר טריילר. עד כאן.
|
קונים בוולמרט (גם) תירס, אנחנו במדינת התירס הרי |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image092.jpg[/IMG]
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
אז רואים או לא רואים תמונות?
- - - Updated - - -
נמשיך..
Monday, July 7, 2014
אספן קולורדו
טוב תשמעו, תכלס אפשר לומר שהטיול התחיל עכשיו.
איך שהגענו לדנבר (שלשום בצהריים), נפרדנו מהשממה של נברסקה וראינו את הרוקיס באופק - נהייתה הרגשה של "סוף סוף הגענו..." קשה לתאר במילים את הנופים עוצרי הנשימה - כל סיבוב של הכביש חושף גלויה חדשה. לא יאמן.
אספן עצמה היא עיירת סקי מפונפנת, בוטיקים יוקרתיים, מסעדות, גלריות - הכל יקר אש. לא תמצאו פה סניפים של מקדונלדס או סבווי - הכל בסטייל. גם האנשים - שזה, אני חייבת להגיד, מאד מעצבן. כולם נראים פה אתלטיים להחריד, ישר זה מכניס אותך לתחושת נחיתות. 8 בבוקר בבית קפה, ברנרד ואני יורדים טרוטי עיניים עם כפכפים - וכולם נראים אחרי מינימום תריאטלון, כל הציוד מדוגם - נעליים, טייטס, חולצות, שעון דופק, אופני ההרים חונות בחוץ.. מלחיץ. אפילו הזקנים והשמנים - כולם נראים אתלטים מיוזעים בהפסקה להסדרת הדופק. לא לענין בכלל.
חוץ מזה, פגשנו את אילן ובטסי והילדים - והיה ממש כיף להסתובב ביחד, הדירה ששכרנו יצאה מעולה חוץ מאלמנט האין מזגן (ז'אנר אירופאי עתיק שפשוט לא מובן לנו), ותכלס בילינו את שלושת הימים האחרונים בטיולי שטח ברגל, נסיעה באופניים, ארוחות ערב אצל אילן ובטסי (הבית שלהם הרבה יותר גדול) והרבה יין. אחלה. מחר אמורים לזוז לכוון היילו סטון (החלטנו לוותר על סולט לייק סיטי משיקולי זמן). יללה - תמונות בבקשה.....
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image008.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image012.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image020.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image022.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image024.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image044.jpg[/IMG]
Thursday, July 10, 2014
ימים 13 ו - 14 : ממשיכים צפון מערבה לכוון היילו סטון
יצאנו מאספן ביום שלישי בצער רב (שקלנו להאריך, אבל הדרך לפנינו עדיין ארוכה ויש עוד מלא דברים לראות) לא לפני שיצאנו לרפטינג באחד הנהרות שבסביבה - חביב, יקר מאד (כמו כל דבר באזור), ובסוף עוד התקמצנו על 80 דולר (!!!) רק עבור תיעוד האירוע...אז סורי, אין תמונות מהרפטינג. נראה, אולי נעשה מקצה נוסף במחיר שפוי יותר בהמשך.
מאספן משכנו צפונה, עדיין בתוך נופי הרוקיס, לעיירת סקי אחרת, שנקראת Steamboat springs. מקום שווה ביותר שהפך למועמד רציני ליעד לחופשת הסקי הבאה (גיל, לידיעתך). הקונספט דומה - הרים ענקיים מסביב, מלא מסעדות, מלונות, חנויות , רק קצת טיפה יותר שפוי (מחירים, בעיקר). בבוקר יצאנו לסיבוב במפל שנמצא ממש בשיפולי העיירה, ויצאנו לדרך צפונה לכוון וויומינג.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image052.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image054.jpg[/IMG]
יצאנו מ Steamboat, כשהכוונה היתה להגיע לג'קסון הול ממש לפני הכניסה ל - yellow stone. (בחרנו מסלול נסיעה שעובר בדרכים יותר צדדיות, שאמורות להיות מענינות יותר). מהר מאד הנופים התחילו להשתנות - מהצוקים והעצים הדרמתיים של הרוקיס, לגבעות יותר שטוחות אבל עדיין ירוקות, ואז ממש למדבריות, מכוסות בשיחים פה ושם, אבל בתכלס - ממש מדבר. נסענו בחלק מהדרך (כשעברנו ביוטה) בדרכי עפר, לא רואים נפש חייה - רק פרות, סוסים וחוות מבודדות פה ושם.ארץ הקאובויים כמו בסרטים. הנופים, אין מה להגיד - עוצרי נשימה.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image078.jpg[/IMG]
המשכנו לעלות צפונה והגענו לוויומינג, כשהרעיון היה למצוא מקום כלשהו לפיקניק. שוב הנופים השתנו, כשכל הזמן אנחנו עולים בגובה, באזור 2500 מטר (מסכן עידו, כנראה מהגובה, האף שלו לא מפסיק לדמם. לא טיפה כשמקנחים - נחיל של דם שמשפריץ לכל הכוונים... הזוי) . הגענו לשמורת Flaming Gorge, אמנם לא מצאנו חוף רחצה, אבל התמקמנו ממש על המים, ושוב שלפנו את הציוד. הפעם אפילו ניסינו לדוג - היו שם דגים ענקיים שקפצו מידי פעם מהמים, כאילו מבקשים שנתפוס אותם.. אבל לא - לא הצלחנו לדוג כלום (חכה זולה, הבנות הרעישו, וכו וכו - תרוצים למכביר).
רק אחרי 10 בלילה מצאנו אזור עם מלונות ונכנסו לישון. המשך יבוא..
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image086.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image088.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image090.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image096.jpg[/IMG]
Saturday, July 12, 2014
ימים 15-16 ג'קסון הול והגעה לילו סטון
ככל שאנחנו מתקדמים בדרך, מרגישים יותר ויותר את אוירת ה - Wild West. זה מתחיל מכמויות אדירות (ממש, לא להאמין) של חבורות של אופנוענים שנוסעות בדרכים - רובם, אגב, עברו מזמן את גיל 60, אבל זה לא משפיע בכלל על הלבוש, הקעקועים ומצב הרוח המרומם שיש לחבורות האלה, ממשיך במראה של העיירות שאנחנו עוברים בהן - קשתות עשויות מקרניים של איילים, המוני דגלים וסמלים פטריוטים מוקצנים והמון חנויות למכירת נשק בכל מקום וכלה בבארים ומסבאות בכל פינה. בקיצור - השמחה גדולה...
הגענו לג'קסון הול, עיירה תוססת וצבעונית שנמצאת ממש בשיפולי שמורת Teton - אוירה של קרנבל - הכל מקושט בפרחים ודגלים, המוני אנשים, המסעדות, הבארים והחנויות פתוחים עד מאוחר - אחלה. התאכסנו בביקתת עץ (יענו צימר) במרכז העיירה, שהיה מרווח וכרגיל הבנות קפצו לבריכה ברגע שקיבלנו את החדר. בכלל, זו הפכה להיות התירגולת הקבועה כמעט כל יום - ובמרבית המלונות שהיינו בהם עד עכשיו הייתה בריכה שמאד עזרה להן להשתחרר ולהרגע אחרי כמה שעות נסיעה. (האמת שגם לברנרד זה עזר להשתחרר ולהרגע - זה שהן נעלמות לאיזו שעה - אבל זה כבר שייך לבלוג אחר..)
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image116.jpg[/IMG]
בערב הזמנו מקום במסעדה שנחשבת כאחת הטובות ומתמחה בבשר ציד. איך שנכנסנו וראינו את כמות הפוחלצים וכלי הנשק על הקירות - הבנו שכנראה בחרנו נכון. אכלנו קרפצ'ו ופריים ריב של ביזון (כמו באפלו אבל יותר גדול), צלעות של אלק (סוג של אייל, ככה ברנרד טוען) ופריים ריב סטנדרטי של פרה (ליתר בטחון, אם כל הגיים הזה לא יצא טעים..) - בקיצור הייתה חוויה מענינת, תקענו כמויות בשר מטורפות, אבל המסקנה הסופית היא שעזבו אתכם משטויות, אין על הפרות.
למחרת, אחרי סיבוב נוסף בג'קסון, התחלנו לעלות צפונה, דרך שמורת טטון (נוף נוף נוף) ונכנסנו סוף סוף ליילו סטון פארק. הפארק ענק, ואנחנו הולכים לבלות בו לפחות 3 ימים, כשביומיים הראשונים מצאנו מקום לינה בעיירה שנקראת West Yellowstone, שנמצאת, אה, כן, ממש מערבית לפארק, אבל בלילה השלישי הצלחנו למצוא מקום בתוך הפארק עצמו באיזו בקתה בסיסית בצד המזרחי... בסיסית ממש, בלי שרותים ומקלחת...יהיה מענין.
בכל אופן, היום הספקנו להגיע ל - Old faithful Lodge, שזה בתכלס מרכז הפארק, עם עשרות גייזרים מסביבו (שמתפרצים, מסתבר, ממש בשעות קבועות, כמו שעון). ה - Lodge עצמו הוא מבנה מדהים, עשוי מעץ מסיבי, שסתם מענין להסתובב ולראות אותו (אפשר גם ללון שם, אם מזמינים מקום שנה מראש). הגייזרים, כמו גייזרים, מסריחים ומרשימים . התלהבנו מה - 10 הראשונים ואחרי זה הפרינציפ נהיה ברור. בשלב מסוים כבר התחלנו להתלהב יותר מהמוני היפנים שממלאים את המקום. ערמות של יפנים, מצלמים כל גרגר אבק וענן עשן. אה וכן, יש גם חיות - היה נחמד לזהות אותן אחרי הארוחה של הערב הקודם, ממש כמו חברים וותיקים..
עד כאן יום ראשון בפארק. לילה טוב..
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
Tuesday, July 15, 2014
ילו סטון פארק
הפארק הזה ענק. פשוט ענק. זה לא להאמין, שעות של נסיעה כשכל אזור נראה לגמרי אחרת - מסלעים ומצוקים אדירים באזור של ה - yellowstone grand canyon דרך המשטחים האפוקליפטיים עם כל הגייזרים, העשן ובריכות הגופרית, או אגמים פסטורליים מוקפים ביערות, מפלי מים עצומים וכלה במשטחי דשא אינסופיים שרואים בהם עדרים של אנטילופות (או השד יודע מה, חיות חומות עם קרניים וזנב קטן) שרועים באחו. וכל זה מכסה בערך אחוז אחד מהפארק, כי כמובן שיש אינסוף שבילי הליכה (חלקם מוסדרים וחלקם לא) שמובילים לאזורים פראיים ומבודדים לחלוטין.
הנסיעה מאזור לאזור עוברת, בתוך יערות עם כמות עצומה של עצים מוטלים על הקרקע - חלק נראה משריפה וחלק מסיבות אחרות - אבל זה מראה שלא יצא לנו לראות בשום מקום אחר.
אני חייבת להודות שהילדים מגלים התענינות מוגבלת - אולי זו עייפות החומר (בכל זאת, אנחנו כבר כמעט 3 שבועות בדרכים) ואולי פשוט הנופים לא כל-כך עושים להם את זה. בהתחלה עוד החיות בצידי הדרכים הצליחו להעיר אותם, אבל אחרי שראינו את הביזון (יש תמונה, ברור) בפוזה גניקלוגית במרחק מטר מהגלגל, ההתרגשות שכחה, וחיות נוספות כבר לא מהוות סיבה להרים את העיניים מהאייפד/טבלט/DS שבהם הם עוסקים במהלך הנסיעה. אפילו בעצירות יש ויכוחים אם זה שווה ירידה מהאוטו, והטיעונים הבנאליים של "מה קרה לכם, יש פה גייזרים מדהימים - מתי תהיה לכם עוד הזדמנות לראות את זה??" נענים בנחירות בוז. זה מסתיים בזה שאו שברנרד מכריח אותם לרדת (מוטיב ה - "ואני לא רוצה לשמוע אותך בוכה, הבנת? זה לא מענין אותי אם כואבות לך הרגליים, תתגברי או שתבכי בשקט...") או שפשוט שלושתם נשארים באוטו וברנרד ואני נהנים מכמה רגעים של שקט. פתרון לא רע, האמת. אגב של מי היה הרעיון לצאת לטיול של חודש עם הילדים??
מכיוון שהיה ברור שרק נופים כבר לא מספיקים, ביום השני בפארק החלטנו ללכת על פעילות יותר אקטיבית ושכרנו סירת מנוע לטובת "סיור דיג", שזה אומר שמצטרף אלינו דייג מקצועי, כולל הציוד, שגם משיט את הסירה, גם מסביר קצת על הנוף, עוגן במקום שיש דגים, עוזר לנו לתפעל את ציוד הדיג (איך לזרוק את הקרסים, מתי ואיך למשוך וכו) והשוס הגדול מכל - מנקה ומפלט את הדגים בתום הארוע ואורז הכל בשקית עם קרח. האמת - שווה כל גרוש.
קודם כל - אגם יילו סטון מדהים ביופיו. לא זוכרת את המידות אבל הוא ענק, ועם ההרים המושלגים ברקע, זה נראה כאילו לקוח מגלויה.
שנית - הדייג /שייט התגלה כבחור חביב ומאד מקצועי, שהשיט (וגם נתן לילדים להשיט) את הסירה למקום המדוייק שבו הפורלים שקצו בחייהם מתכנסים ומתחרים בינהם מי יקפוץ ראשון על הקרס - דבר ששימח אותנו מאד. עובדה זו הפכה את הדייג לתחום דינאמי וסוער - לא עברו 2 דקות מבלי שדג נתפס באחת החכות. לא תמיד הצלחנו להעלות אותןם לרשת - וחלק אפילו שחררנו, אבל בסוף השעתיים חזרנו עם שני פורלים גדולים לתפארת.
אין מה להכביר במילים על נושא ניקיון הדגים - בהתחלה הבנות רצו לעזור, אבל שינו את דעתן ברגע שהבחור התחיל לבתר את הפורלים עם סכין חשמלית. אבל אין מה לדאוג - מיד אחרי הדיג נערכנו לפיקניק, הדגים על האש יצאו לא רע בכלל וסיימנו את הערב מאד מרוצים. את הלילה, אגב, בילינו בבקתות עץ בתוך הפארק - בלי שרותים ובלי מקלחת, ממש תנאי שטח. בשתי מילים - אפשר לוותר...
|
דקה במים והחכה מתחילה למשוך |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image042.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image044.jpg[/IMG]
למחרת, שהיה בעצם היום האחרון בפארק, לאחר הלילה ההזוי בביקתה , החלטנו לבלות ברכיבה על סוסים. דנה, שהתבררה כקטנה מידי, יצאה עם ברנרד לסיבוב על מרכבת רטרו בערבות הפארק (דבר שהתברר כבחירה הנכונה, למרות שהילדה מיררה חצי שעה בבכי כשנפרדנו ממנה) ואילו עידו, רוני ואני, עלינו על סוסים "באמת", ויצאנו לרכיבה של שעה, עם קבוצה של כ - 15 רוכבים נוספים.
נסכם את זה ככה - רוני מאד נהנתה ונקשרה קשות לסוס שלה, שענה לשם המקורי "אנדי". על מנת להקל על הפרידה, סיכמנו שהיא תירשם לחוג רכיבה מיד כשנחזור הביתה. עידו, שרכב אחרון בשורה, התרשם עמוקות מיכולת הטלת הצרכים של הסוסים תוך כדי תנועה, ואני עדיין מנסה להתאושש מהכאבים. המדריכה הבטיחה שתוך יומיים-שלושה זה אמור להשתפר...עד כאן ילו סטון..
|
כרכרת רטרו - יצא להם דווקא טוב |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image052.jpg[/IMG]
על מנת לסיים את היום באופן חיובי - נסענו מהפארק לעיירה בשם CODY, שהיא למעשה העיירה שהקים פאבלו ביל, גדול הקאו-בוייס של כל הזמנים. העיירה הזויה, בדיוק כמו שזה נשמע - הכל מסתובב סביב הבוקרים, ואני אשאיר לברנרד לתאר את כל הפרטים והניואנסים. מה שכן, בערב יצאנו כולנו לרודיאו בעיר - שהיה ממש כמו בסרטים, כולל השתתפות פעילה של הילדים בהפסקה בתחרות תפיסת הסרט מהזנב של העגלים.... אמריקה. עד כאן.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
Wednesday, July 16, 2014
סוגרים שבוע שלישי - תנועה מזרחה והר ראשמור
לא להאמין שאנחנו כבר 3 שבועות בדרכים. מצד אחד הזמן טס מהר, ומצד שני רצף המקומות מתחיל להתערפל ומי בכלל זוכר איפה התחלנו...
עכשיו מתחילים לנסוע חזרה מזרחה, אבל כמובן במסלול שונה מזה שהגענו דרכו. מקודי (העיירה של באפלו ביל) חצינו את רכס הרי ה - Bighorn לכוון Rapid City שהיא העיר הקרובה ביותר להר ראשמור ב South Dakota. רכסי ההרים אדירים - הכביש מתפתל בין הצוקים עם מפלי מים בכל פינה. למרות שאנחנו כבר שבעים מנופים אחרי קולורדו ויילו סטון, עדיין אי אפשר שלא להתפעל ולעצור לצלם.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image004.jpg[/IMG]
אחרי חציית ההרים, הדרך הופכת מישורית ואנחנו עולים על הכביש המהיר, בתקווה לצמצם מרחק ולהכנס למלון בשעה סבירה. פתאום ברנרד מזהה שלט בצד הדרך - "Devils Tower -next exit" לי זה לא אמר כלום, אבל מסתבר שזה האתר שבו צולם הסרט מפגשים מהסוג השלישי - ההר הקטום הזה שזכור לכל מי שחצה את גיל 30. בלי להתבלבל, ירדנו מהכביש ל - Detour של איזה 50 מייל כדי לראות את המקום, שמסתבר שבלי קשר לסרט, מדובר בפרק לאומי מרשים למדי שמושך אליו, בין השאר, גם מטפסי הרים שעולים לפסגה (לא בבית ספרינו, כמובן...). צילמנו מכל זווית אפשרית והמשכנו מרוצים בדרכנו. נצטרך למצוא את הסרט כדי להראות לילדים, שממש לא הבינו על מה המהומה..
|
פוטוגני מכל זוית - Devil's tower |
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image008.jpg[/IMG]
למחרת בבוקר (לא ממש בוקר, הילדים בקושי מתעוררים בימים האחרונים, אז אנחנו זזים מהמלון ב - 11, וכמובן שחייבים קפה וארוחת בוקר, בקיצור סביבות 12:30 מתחילים את היום..) נוסעים להר ראשמור - סלע גרניט ענק שמפוסלים בו הראשים של וושינגטון, רוזוולט, לינקולן וג'פרסון. אתר חביב, למרות שהדמויות נראות קטנות יותר במציאות מאיך שזה נראה בצילומים ויש גם מוזיאון שמנציח את כל הפרוייקט, וסרט דוקומנטרי וכו וכו - האמריקאים עושים את העבודה היטב.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image012.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image014.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image016.jpg[/IMG]
משם ממשיכים לתשובה האינדיאנית להר רשמור (או לפחות שמתיימרת להיות) - Crazy horse - שגם שם יש דמות חצובה בסלע של הצ'יף הנודע על סוסו, כדי "להראות לאדם הלבן שגם לאדם האדום יש גיבורים" (הציטוט במקור מפלייר שקיבלנו במקום). טוב, ממראה האתר די ברור למה האינדיאנים הפסידו - המקום דומה יותר לבזאר תיירים עלוב שאמנים מקומיים כושלים מנסים לדחוף את הפיצ'יפקס שלהם, דמי הכניסה מופקעים ממש וחוץ מזה החציבה בכלל לא הסתיימה (נגמר להם הכסף). בקיצור - בזבוז זמן מוחלט. לפחות הבנות קיבלו שרשרת אינדיאנית למזכרת (יש מצב שמתוצרת סין, אבל מה זה חשוב) .
ממשיכים מזרחה, עם עצירה אחרונה להיום בשמורת Badlands - תופעת טבע מענינת שנוצרה מסחף של אפר וולקני, שמזג האויר והזמן יצרו בו צוקים, ואדיות, גבעות ונקיקים, וכל זה בלב מישורים מוריקים שלא קשורים בכלל. היה יפה. וזהו - משם הגענו למוטל דרכים קטן, הורדנו את הילדים והלכנו רק שנינו לשתות בירה ולאכול סטייק בפאב מקומי יחד עם נהגי המשאיות. סגירת יום לא רעה בכלל... לילה טוב.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image026.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image028.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image030.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image032.jpg[/IMG]
|
סוגרים את היום באוטנטיות. רק מה הענין עם הבירה בבקבוקים? לעולם לא נתרגל לבאד לייט |
Tuesday, July 22, 2014
סט. לואיס וחזרה הביתה. תם ונשלם
נתחיל מהסוף - הגענו הביתה בשלום. ולא רק בשלום, גם כקבוצה אחת, כולנו יחד, ללא נושרים בדרך. לדעתי זה הישג משמעותי כשלעצמו. ויתרה מזאת, אתמול בלילה (4 לפנות בוקר אם נדייק), כשנכנסנו עם הרכב והטריילר לרחוב, ברנרד מלמל משהו על זה שצריך למצוא פתרון לדפיקות של מוט ההובלה של הטריילר שמתחבר לוו הגרירה של הפורד. אמרתי שטוב, אבל מה זה כבר משנה, הגענו הביתה, אז הוא אמר (אני מצטטת!!) - "מה זאת אומרת, בשביל הטיול הבא..".
-------
נחזור מספר ימים אחורה. העדכון האחרון היה ביום שסיימנו את הר ראשמור, וסגרנו את היום במוטל דרכים שומם בדרום דקוטה. היעד הבא היה הבית של שבי ועודד בסט. לואיס, שקבענו להגיע אליו יומיים אח"כ. החלטנו לתת גז, העמסנו את הילדים ישנים בבוקר ונסענו כ - 9 שעות (לא כולל הפסקת צהריים באיזה חור - Seux Falls) עד קנזס סיטי (אה, תכלס עוד חור, רק שקצת יותר עירוני, דבר ששימח אותנו מאד אחרי כל המרחבים הירוקים) ששם עצרנו ללילה, והשאיר לנו עוד 4 שעות נסיעה למחרת כדי להגיע אליהם.
דברים חשובים לציון -
1. נופים. אחרי קולורדו, אספן, יילו סטון וכו' - באופן חד משמעי שבענו מנופים. לא מפלים, לא הרים, נהרות, גשרים - כלום. די , מספיק. לא מצלמים כבר אפילו תוך כדי נסיעה דרך החלון.. מה שנקרא, הכל נהיה More of the same , או כמו שאבי קלו אומר, כבר "לא עושה לנו את זה ".
2. אוכל. רק כשהגענו לשבי ועודד הבנתי כמה זבל מעובד אכלנו במשך כמעט חודש. דנה התחברה ל - Mac&Cheese ישירות לתוך הווריד. רוני גוונה עם נקניקיות, צ'יפס וקולה, עידו הוביל חזק עם ההמבורגרים (גם לארוחת בוקר), ובין לבין, בעצירות של התדלוק, העמסנו גם חטיפים, צ'יפסים, סוכריות וכו, העיקר שיישתקו. פתאום מתיישבים ליד השולחן ואוכלים 4 סוגים של סלטים, ירקות עם קוסקוס (מלא!!!), טחינה ביתית, קציצות (עוף!! עם ירקות!!) ולחם חי - הגוף נכנס אשכרה לקריז ממחסור במונוסודיום גלוטומט, שומן רווי, סוכר, מלח ופחמימות ריקות... אין ברירה, מצטרך להכניס את כולם לגמילה מהזבל הזה, אחרת נגמור כמו האמריקאים האוביסים.
3. אנרגיות. מהרגע שנכנסנו לבית של שבי ועודד, שארית האנרגיה שעוד איכשהו נותרה מהטיול התפוגגה באופן מיידי. סוף סוף בית... טלויזיה, מחשב, ספה, משחקי ווידאו. הילדים התפזרו בין החדרים (מאושרים..!!!) ואי אפשר היה להזיז אותם לשום מקום. בחיי שניסיתי - יללה, בואו נלך להסתובב בסט. לואיס, זו עיר מענינת... יש מוזיאונים... גן חיות... יוק. כולם, כולל ברנרד, אגב, שהסתתר מאחורי עודד, סרבו באופן עיקש לכל הפעלה שהיא והשתדלו בעיקר להמנע מקשר עין איתי. כמעט נכנעתי... בכוח הצלחתי לדחוף להם איזה בית גידול לפרפרים וחרקים (בסוף תקבלו גלידה..) ועצירה של שעה ב City Museum. את ה Arch של סט. לואיס כבר צילמנו מהאוטו תוך כדי נסיעה מזרחה... לא הסכימו לחנות ולרדת להסתובב, העצלנים.
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image038.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image040.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image042.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image044.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image048.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image052.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image054.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image056.jpg[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image057.gif[/IMG]
[IMG]file:///C:\DOCUME~1\ADMINI~1\LOCALS~1\Temp\msoht mlclip1\01\clip_image061.jpg[/IMG]
ביום ראשון אחרי הצהריים יצאנו לדרך, כשלי בראש יש עדיין פנטזיה לנסיעה ב - Scenic roads, ועצירה בפארקים (אולי נעשה טיול רגלי קטן למפל? או אולי עם האופניים? קראתי שמערב ווירג'יניה מהממת..) בזמן שהמקהלה מאחורה (וגם ברנרד, בדרכו העדינה) מסרבת בתוקף לכל הצעה ומבקשת פה אחד "ה-ב-י-ת-ה..!!!". טוב נו, מה יכולתי לעשות? אז נסענו, כשהיה ברור נצטרך 2 עצירות לילה בדרך, כדי לפרק את ה - 14 שעות מסנט לואיס לניו-ג'רזי למשהו ריאלי.
אז בראשון הצלחנו לנסוע כ - 3 שעות (יצאנו הרי אחרי הצהריים) ועצרנו בחור כלשהו באינדיאנה. ביום שני, התוכנית הייתה להתקדם כמה שנוכל ולעצור בלב מערב ווירג'יניה על מנת להיות מסוגלים להגיע בשלישי בשעה נורמלית הביתה. נשמע סביר, לא? אז זהו, שלא.
המקום שהגענו אליו במערב ווירג'יניה (בשמונה וחצי בערב, אחרי 7 שעות נסיעה) התברר כלב ליבה של תעשיית הדלק והגז של האזור, מה שאומר שבאמצע השבוע אין שום סיכוי למצוא מקום לינה בכל האזור. הפור נפל לקול צהלות הילדים... ממשיכים דורך. ברנרד ארגן את האוטו ללינה (ועל כך בטח עוד ידובר בהרחבה בבלוג שלו) ויצאנו לדרך לעוד 6 שעות נסיעה שיביאו אותנו הביתה (לא לפני שעצרנו לאכול, כמובן, במסעדה טקסאנית עליזה - חייבים בשר אדום, צלעות חזיר, שרימפס מטוגן ו... כמובן מק אנד צ'יז - לפני הדרך הארוכה הביתה).
זהו, אז כמו שהתחלתי - הגענו בשלום בארבע בבוקר. עכשיו כמעט שלוש אחה"צ וכולם עדיין ישנים. טוב להיות בבית, תם ונשלם עד הפעם הבאה... וברנרד כבר ייסכם בדרכו הציורית מתישהו.
יללה ביי ותחזיקו מעמד שם בחזית.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
זה היה סיפור הטיול, כפי ש-SHMBO ראתה אותו.
אני כתבתי על אותם דברים/מקומות קצת אחרת.
כתבתי לחברים בארץ, ולאו דווקא בפרספקטיבה שבעקבותיה עלה כל השירשור הזה וגם לא המשכתי (העצלנים לא שיתפו פעולה - אח"כ הצטערו והתחננו להמשך.. מאוחא מידי - לא קיבלו) ולכן אני חושב שאעתיק הכל לקובץ וורד ואערוך קצת אחרת (ממש קצת) ואוסיף כל מיני דברים שלא העלתי בזמנו...
אני גם צריך למצוא כל מיני תמונת שצילמתי ולנסות להעלות באתר - מתישהו נמאס כבר לראות את כל "המשופרים" האלה של המפגרים שלא עושים איתם כלום וש"לא ראו שטח בחיים" (הכל מקינאה..) אבל בהחלט נתקלנו בכמה דברים מעניינים (כמו כמה תמונות שצילמתי במיוחד לאסף - VW קמפרים ישנים (יותר ופחות, כל מיני) 4X4, מוגבהים, עם צמיגי שטח ומצויידים לחציית הסהרה/רוביקון... ללקק את האצבעות - ג'קה לא הבינה מה אני מצלם בכלל והבעלים של המציאות היו כ"כ מאושרים שמישהו מעריך את הגרוטאה שלהם... לא צוחק. אושר!
תארו לכם סצנה: עשרות תיירים נפעמים ומצלמים מפל יפהיפה ועומד איזה דביל אחד (נחשו מי) ב-180 מעלות לפלא, עם הגב למפל והפנים למגרש החנייה ומצלם רכב מאובק בן יותר מעשרים שנה... ועוד ארופאי (הרכב)...)
כל זה יקח קצת זמן (בסופ"ש מגיעים עוד 3 חברים לביקור - בכלל, מאז שעברנו לפה, תנועת המבקרים/תיירים בוורהיס עלתה בכמה מאות אחוזים... פרנסי העיר בהלם) אבל בימים הקרובים אני חושב שיהיה מוכן.
בין לבין, אני אעלה כל מיני נושאים, בין היתר בהתייחס לה"פ שאני מקבל מחברים באתר.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
איך שהזמן רץ כשנהנים....
רואים את התמונות ומבינים מה אנחנו מפסידים,בלי קשר למילקי
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
כתיבה איכותית, תודה על השיתוף. התחושות המועברות פה מחזקות את הרושם שנותר אצלי מתקופה שביליתי לאחרונה בחוף המזרחי. זכור לי ביקור בצפון קרוליינה במהלכו מצאתי את עצמי בעיר כזאת ללא מדרכה ונאלצתי לקחת את האוטו לוול-מארט במרחק 500 מטר, פשוט כי ללכת לשם היה לא בטיחותי. גם הקטע של ה-drive through סיפק שעשועים לרוב למרות שכמעט ולא השתמשתי בו. אגב, בדנקין דונטס יש אחלה אייס טי למי שלא מתחבר לקפה שלהם.
מה שכן, אני מתקשה להבין למה הפוסטים האלה בפורומים תמיד מתעקשים לתת סקירה יחסית ולא אבסולוטית. למה קשה כ"כ לישראלי המצוי פשוט לספר על החיים במקום אחר עם תרבות אחרת, מבלי להיכנס כל הזמן להשוואות עם הפרובינציה המזרח תיכונית ממנה הגיע? במיוחד זה לא ברור לי אצל אנשים אינטליגנטיים כמוך, שמן הסתם כבר ראו קצת עולם ובאופן כללי יודעים לקחת דברים בפרופורציה.
גם אני גדלתי בשכונה גרועה ועם השנים התגלגלתי לנסיבות שאיפשרו לי לטייל ולהרחיב אופקים. כל מדינה שגרתי בה עד עכשיו הייתה עולם ומלואו עם יתרונות וחסרונות ומקומות יפים ואנשים מעצבנים. ההשוואה לארץ זה משהו שהייתי עושה בשנים הראשונות, אך עם הזמן הדחף הזה נרגע והבנתי שאפשר להנות הרבה יותר אם פשוט חיים את ההווה, לטוב ולרע. לישראל יש את הצדדים החיוביים והשליליים שלה כמו לכל מדינה, אבל להפוך אותה לקנה מידה... נראה לי מיותר.
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תמונה על הצד, באסה.
דריש, טוב לראותך
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
tzurs
אביעד,
איפה אתה נמצא?
תנסה את צ'יפוטלה, יחסית בריא
וואו, תודה על זה. אוכל מעולה ויחסית באמת סביר לבריאות. :-)
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
4 קבצים מצורפים
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
מצטער על ההיעלמות, קצת עסוק עם עבודה ועם שטויות מסביב, כמו הג'יפ המטומטם שלי
בהזמנות הקרובה אתחבר מהמחשב ואעלה תמונות מהמפגש בפומונה, מהטיולים שעשיתי פה ומהטיולים שלי לפירוקיות.
קצת תמונות
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
תגידו, רק אני פה בארה"ב?
אין סיפורים (שליליים אם אפשר)?
טוב.
הלכו החברים מהארץ ובין היום ל"חג ההודייה" יש כמה ימים, אז אנסה להשלים את החסר..
הערב (שלנו) או מחר נעלה כמה הגיגים - החלק "שלי" של הטיול יעלה מאוחר יותר..
דרך אגב.
למי שדאג, בעקבות הדיווחים האפוקליפטיים על גל הקור וכו'...
פה, בדרום NJ, כפי שהזכרתי בעבר, זו בועה. גם בועת מזג אויר.
נכון, היה קר - מינוס 7 מעלות וכשמוסיפים את מוטיב הרוח (חשוב פה מאוד!!) זה גם הגיע למינוס 15 ופחות. צינורות הגינה קפאו ונסדקו והרבה צמחים לא שרדו את השבוע אבל לא ירד שלג ולא קפאו הכבישים ובד"כ היתה שמש חזקה מאוד - בשמש אפשר היה להיות עם חולצה קצרה אבל אם "נגעה" בך טיפת צל... בררררר.
ואם נגרד את השטח, על מנת להוציא שלילי (כהרגלי) אז ניתן להתלונן שצריך להניע את האוטו (יוצאים בשש וחצי - כמעט חושך) רבע שעה לפני הנסיעה, אחרת קופא לך התחת (חשוב להפעיל את החימום בכיסאות - חובה!!) ואם אתה לא לובש כפפות או מחזיק את ההגה בשרוולים (בגרוטאה שלי אין חימום להגה), יש סיכויי טוב מאוד שתאבד את האצבעות - קפוא!!
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
ברנרד. אני אצטרף לכתיבה בקרוב... צריך לחבר את המקלדת בעברית
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
לפני שנמשיך/נתחיל...
בעקבות ה"פ ומיילים שאני מקבל, בקשר לשירשור הזה, למען הסדר הטוב כדאי שנבהיר כמה דברים.. די בסיסיים..
ראשית.
כל השוואה שעושים בין ארה"ב ובין כל מדינה אחרת, אינה במקומה – לא בגלל שארה"ב היא כ"כ טובה ולא בגלל שהיא the greatest country in the worls, כמו שמכנים אותה המקומיים, אלא בגלל העובדה הפשוטה שהיא.. לא כ"כ מדינה.
כמו שבן הזכיר וג'ו אמר לא פעם, כל איזור פה, בארה"ב, הוא שונה מהאחר.
ארה"ב היא לא "מדינה" במובן הרגיל של המילה – היא אוסף של חמישים מדינות שונות זו מזו. לכל מדינה (State) בה יש צביון שונה ומרקם אוכלוסיה שונה ואורח חיים שונה ואפילו מבטא ואוצר מילים שונה.
ארה"ב זו יבשת ובה המון תרבויות.
לבוא ולהגיד שבגרמניה יותר טוב מארה"ב (או כמו מייל שקיבלתי "בברלין יותר טוב מארה"ב..) זה להשוות בין דימונה (או ת"א, אם תרצו) לבין צרפת... מה הקשר?
גרמניה, טובה ככל שתהיה, היא מדינה אחת – ארה"ב היא 50.
יש פה מדינות עשירות ויש עניות ויש מתקדמות ויש פרימיטיביות ובכל אחת מאלה, יש גם מזה וגם מזה.
שנית.
שימו לב לכותרת של השירשור.
אני לא מתכוון לראות את "כמה טוב פה לעומת ישראל" – שלא יובן לא נכון – טוב פה.
נוח פה והחיים קלים יותר (בכל רמה) ואפשר להעלות פה דוגמאות בלי סוף, כמה טוב יותר מאשר בארץ. זה, כמו שכבר הזכרתי, מאוד קל, להראות את הטוב והמגוון וכמה "כדאי" יותר לחיות פה.
זו לא המטרה של השירשור – המטרה להעלות את השוני לעומת מה שאנחנו רגילים אליו (ולא רק ברמת החיים) ואת הניגודים שלפעמים קיימים פה, זה לצד זה, לפעמים באופן אבסורדי ושאינו נתפס אצלינו, ולחפש את הדברים "המעניינים", שלא רואים כשמטיילים ומתיירים אלא רק כשגרים במקום מסויים – ואני בטוח (לחלוטין) שהדברים נכונים לכל מקום אחר ש"זרים" גרים בו.
וזה מוביל לדבר השלישי.
כל הדברים "השליליים" שאני מעלה, הם לא באמת "שליליים". לפחות לא כולם ולא באופן שאני מעלה אותם.
אני, כפי שהזכרתי בתחילה, די סרקסטי וציני ומתאר את הדברים בעוקצנות ושליליות, הרבה (הרבה) יותר מאשר הם באמת – כך גם יותר מעניין, לדעתי.
יש פה דברים מצחיקים ועצובים שמי ש"גדל לתוכם" לא כ"כ רואה אבל בסך הכל "המערכת" כאן עובדת די טוב, כבר יותר ממאתיים שנה – או כמו שחבר טוב שלי (בן יותר משבעים, שאחרי הצבא עבר לארה"ב ולפני שלוש שנים יצא לפנסייה ב.. פלורידה) אומר "אתם (ישראל/ים – י.ב) מנסים לקיים מדינה בסך הכל 60 שנה אבל מנסים ללמד מדינה שכבר עברה הכל במשך יותר ממאתיים, איך לעשות דברים נכון... קצת Humble".
בקיצור חוץ מהשלילי והסרקסטי שאני מעלה, יש פה גם דברים שניתן רק לקנא בהם ואני אעלה כמה (כמו חנות הכלים ש"מצאתי" לפני כמה חודשים – משהו כמו ל.כ. – אבל פי עשרים ויותר..).
דבר רביעי, שוב בעקבות ה"פ שקיבלתי.
נכון.
מעבר לפה (לכל מקום) ב"רילוקיישן" הוא מעבר די מרופד ונוח ופחות מפחיד. זה נותן בסיס נחמד להתחלה אבל .. זהו.
החיים, אחרי מספר חודשים\ זהים לאלה של כל אחד אחר פה. ילדים, עבודה, חשבונות.. רגיל.
זה לא שאתה נמצא באיזו בועה מוגנת. אין לך איך שהם קוראים לזה פה free Pass (מהמונופול) – תאמינו לי לא נעים בכלל להיות פה מפוטר, רילוקיישן או לא. הקרקע נשמטת לך מתחת לרגליים ואם אין לך גרין קארד, יש לך שבועיים שלושה לאסוף את הדברים ולעוף מפה.
יש פה הרבה ישראלים שאינם ברילוקיישן והם עובדים ובעלי עסקים ומתפרנסים לא רע וחיים טוב מאוד.
אני לא מדרג איפה יותר טוב לחיות (בברלין או במלבורן או בארה"ב – וכן מישהו כתב לי את אופציות האלה.. ראו סעיף ראשון למעלה) ולא מציע ולא מעודד להגר מישראל ותעשו לי טובה... אל תשאלו אותי את זה.
ראיתי שיש סדרה של כתבות ב-YNET.. שכל אחד יעשה את השיקולים שלו.
רק לכל אלה ששלחו לי דוגמאות של "למה בא לי לעזוב את הארץ" – פה רצחו כמה נשיאים ויש אנשים נחמדים (בלי מרכאות) שמשווים את אובמה להיטלר ובגרמניה שורפים בתים של טורקים (בלי להוציא את הילדים לפני) ואומרים לי שבריסל טיפל'ה יותר ערבית ויותר מוסלמית מטול כארם ובאוסטרליה לא באמת מדברים אנגלית (ועוד נוסעים הפוך) ובוא נראה אותך מוריד "מוכטה" בסינגפור ובסאו-פאולו ירצחו אותך ברמזור... עשבים שוטים יש בכל מקום..
אחרון.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
Derish
כתיבה איכותית, תודה על השיתוף. התחושות המועברות פה מחזקות את הרושם שנותר אצלי מתקופה שביליתי לאחרונה בחוף המזרחי. זכור לי ביקור בצפון קרוליינה במהלכו מצאתי את עצמי בעיר כזאת ללא מדרכה ונאלצתי לקחת את האוטו לוול-מארט במרחק 500 מטר, פשוט כי ללכת לשם היה לא בטיחותי. גם הקטע של ה-drive through סיפק שעשועים לרוב למרות שכמעט ולא השתמשתי בו. אגב, בדנקין דונטס יש אחלה אייס טי למי שלא מתחבר לקפה שלהם.
מה שכן, אני מתקשה להבין למה הפוסטים האלה בפורומים תמיד מתעקשים לתת סקירה יחסית ולא אבסולוטית. למה קשה כ"כ לישראלי המצוי פשוט לספר על החיים במקום אחר עם תרבות אחרת, מבלי להיכנס כל הזמן להשוואות עם הפרובינציה המזרח תיכונית ממנה הגיע? במיוחד זה לא ברור לי אצל אנשים אינטליגנטיים כמוך, שמן הסתם כבר ראו קצת עולם ובאופן כללי יודעים לקחת דברים בפרופורציה.
גם אני גדלתי בשכונה גרועה ועם השנים התגלגלתי לנסיבות שאיפשרו לי לטייל ולהרחיב אופקים. כל מדינה שגרתי בה עד עכשיו הייתה עולם ומלואו עם יתרונות וחסרונות ומקומות יפים ואנשים מעצבנים. ההשוואה לארץ זה משהו שהייתי עושה בשנים הראשונות, אך עם הזמן הדחף הזה נרגע והבנתי שאפשר להנות הרבה יותר אם פשוט חיים את ההווה, לטוב ולרע. לישראל יש את הצדדים החיוביים והשליליים שלה כמו לכל מדינה, אבל להפוך אותה לקנה מידה... נראה לי מיותר.
הכל, הכל אני משווה לבית.
הכל אני משווה לרמלה והכל אני משווה למה שאני רגיל אליו בארץ – או כמו ש-SHMBO אומרת "אפשר להוציא את ברנרד מרמלה אבל אי אפשר להוציא את רמלה מברנרד"...
ובנימה רצינית יותר.
ברור שמשווים וברור ש(לעיתים קרובות)אתה "מוריד" את הדברים לרמה שאתה מבין ומכיר. כך קל יותר לעכל את הדברים ואפילו להבין אותם.
במיוחד כשאתה מספר את הדברים לאנשים שלא גרים באותו מקום ולא תמיד מבינים במה מדובר ולא רואים מה קורה "שם" – ואני לא אומר את הדברים, חלילה, מתוך התנשאות. פשוט כשאתה גר (גר - לא מבקר/מתייר/מטייל) במקום אחר, אחרי זמן מה, הפרופורציות שלך משתנות לגמרי וקשה לך להסביר את זה לאחרים, מבלי לפרוט את הדברים למה שהם (ואתה) מכירים.
וחוץ מזה, אני לא מכיר במושג "אבסולוטי" ואיזה איש (חכם ואינטליגנטי כמעט כמוני:cool:) אמר את זה מזמן מזמן..
לספר על החיים במקום אחר, בלי הראייה הצינית הישראלית האופיינית ובלי להשוות ובלי להעביר ביקורת מתנשאת (טוב, הכל יכול להתמצה ב"ישראליות"), זה כמו להקריא בדיחה מדף נייר – כל המידע יהיה שם אבל... לא מצחיק. כמו ערך באנציקלופדיה.
בלי ההשוואה לישראל שלנו, אתה עוד אמריקאי (ויש פה קיבוץ גלויות... שבישראל יכלו רק לחלום עליו (חלום או סיוט, כל אחד יחליט לעצמו)) שנאבק לשרוד.
ההשוואה וההתייחסות לישראל, למה שאני/אתה רגיל אליו, היא מה שנותן את העניין והראייה השונה לעומת כל האחרים שחיים פה – אתה צריך לראות אותם ואת התגובות שלהם (של האמריקאים האותנטיים), כשאני "שם להם מראה" ומספר להם את הדברים "בעיניים ישראליות"... נשפכים, נדהמים, מופתעים ו.. אומרים שישראלים הם אחלה (תרומתי הצנועה לקירוב לבבות..)
אז.. אל תכעס - קטעים פה... ומצחיק פה... וטוב פה... ונוח פה... ו... אחרי ההופעה/הרפתקה הזו, חוזרים הביתה...:)
ואחרי שצחקנו...(תכף) נעבור לחלק האומנותי..
ומי שלא מכיר, שיתבייש!
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
ציטוט:
נכתב במקור על ידי
Bernard
יש פה מדינות עשירות ויש עניות ויש מתקדמות ויש פרימיטיביות ובכל אחת מאלה, יש גם מזה וגם מזה.
מה זה מדינה פרמיטיבית בשפה הצפון-אמריקאית ?
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
נבראסקה - ויסלחו לי הנעלבים.. אם יש כאלה..
תגובה: החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...