סקר מרתק. "יצאתי אידיוט - או איך דופקים ג'יפ שלא מניע (פעמיים)"

דרור-
אמנם לדבריך כבר נכנסת הבייתה... אבל תנסה לספר לאישתך שכתבת כאן את כל הסיפור בשרשור שלהיות חלק ממנו הוא כבוד מפוקפק. לדעתי זה יעזור קצת בחזרה לשגרה ואולי אפילו יוסיף לך איזו נקודת זכות או שתיים! :wink:

בהצלחה!

יונתן

יונתן,על זה נאמר "ויקום המלפפון על הגנן",מה אתה חושב שלא הקראתי לה?אני אמנם אדיוט אבל לומד?יש גבול לכמה טעויות אפשר לעשות?
הייתי מוכן לפתוח סדנה של עשה ואל תעשה,אבל נמרוד ימחק אותי לצמיתות.

דרור הראל

ולהלן סיפור חדש.
גילוי נאות - למרות שהיו שותפים נוספים למחדל (הראשון והשני) אני לוקח את מלוא האחריות (והקרדיט) אליי, למי שיש בעיה עם הנושא שיתמודד.

החום, השרב, החמסין, המדבר, 4 ימים בשיירת ג'יפים עד אילת וחזרה - הכל תירוצים.
עצרנו לארוחת צהריים קצת צפונית לקניון האדום בדרך לאילת כשהסיקס קפץ (רק לרגע) לאילת להחליף פלג שנשברה לו הפלטינה.
השאירו אותי בלי השגחה...
לקחתי מאחד הרכבים את שלושת הג'ריקנים הצהובים עם המים כדי למלא את המיכל המובנה ברכב שלי (יותר קל למלא את הג'ריקנים מחדש בתחנת הדלק הבאה).
מיותר לציין כי מתוך שלושה ג'ריקנים זהים בגודל, בצבע ובצורה ושנלקחו מאותו הרכב (לאחר שהיו קשורים אחד לשני) היה אחד מלא סולר - כן כן, אני מכיר את כל הטפות המוסר של איכסון נוזלים רעילים בצמוד למי שתייה בלי סימון מתאים - זה לא משנה כרגע מי אמר למי מה...
אז הייתה פדיחה ועכשיו אני צריך להתמודד עם ההשלכות - חושבים שזו הפדיחה האמיתית???

אז זהו, שכמה שעות לאחר האירוע המדובר והטפות המוסר של כלל משתתפי הטיול - עליי, על המחזיקים בצינור ועל בעל הג'ריקנים...
עצרנו ותידלקנו את הרכבים ממיכלי הדלק שסחבנו איתנו לטיול - מי בדלק, מי בסולר ו... מי ב-20 ליטר מים!!!
תודו שזה אידיוטי לחלוטין אך עם זאת - צפוי מהרגע הראשון ;)

שטות גדולה (שלי):

קומזיץ בשטח עם הדיפנדר , היינו ארבעה זוגות ...כולנו הגענו עם הדיפנדר.
סחבנו עם הדיפנדר את העצים ומלא דברים אחרים ...
ועשינו קומזיץ על גיבעה נחמדה , במקום שאין רוח.

ניגמר הקומזיץ , כולם עולים על הרכב... בשלוש בלילה (חושך מצריים)
אני בתוך הרכב ,הרכב עדיין לא מונע, ושם לב שמשהו נישאר למטה ,
קופץ לרגע מהדיפנדר שכל החברים בתוכו ורץ להביא תיק שנישאר למטה.
אני מתחיל לחזור לרכב , ורואה שהוא נוסע ...
לא הבנתי מי נוסע בו , ובגלל שהיה חושך לא ראיתי בכלל אם יש נהג או לא ..
לקח לי חצי שנייה להבין שאף אחד לא נוהג,
ריצה כמו בסרטים ועליה על הרכב בזמן שהוא נוסע מלא בחברים ...ועמידה על הברקס כדי שיעצור בזמן שהרכב כבוי (אין מגבר בלם אם אין מנוע)
עצרתי את הרכב בערך שני מטר לפני קיר סלע...

אף אחד מהחברים בכלל לא הבין שקרה משהו - בגלל שהיה חושך בכלל לא שמו לב שאני לא ברכב , וחשבו שאני התחלתי לסוע...

מה שקרה , הנדברקס היה משוך עד הסוף - והחזיק את עצמו בסדר , אבל היה קצת שחוק ...מכיוון שהרכב היה בשיפוע ועלו עליו הרבה אנשים , ברגע מסויים גרם לו להתחיל לסוע בירידה ...קצת עזרה מאלוהי הלנדרוברים והכל ניגמר בשלום...

אמיר.

סיפור לא מצחיק-אבל עם הרבה לקחים

פסח האחרון-טיול ארוך של שישה לילות. לאחר רחצה אצל חבר במושב פאראן,אני מוביל את החברה לחניון לילה מיוחד,משהו שלא מופיע במפות.
בגלל עיקובים והמתנות לאחרים,התאחרנו ונכנסנו לחשכה-לא היה ירח באותו ערב ונסענו בעלטה מוחלטת-ואצלי מתקיים המושג רד הלילה רד ההלם-התחיל לחץ ובאלגן במערכת הקשר,ההוא נתקע זה חיכה לזה שמאחר,בקיצור באלגאן שלם,ואני כבר על פיוזים שרופים-ב 10 בלילה הצלחנו לאתר את החניון.בגלל החושך המוחלט,העמדתי את האוטו מול השטח המיועד לבניית האוהל.אישתי התחילה בהקמת האוהל ואני נגשתי לארגן את שטח המטבח-לאחר כמספר דקות החלטתי שהגיע הזמן להניע את האוטו,נעמדתי מחוץ לרכב וכהרגלי הנעתי אותו מבחוץ.
ופה התחיל אחד המחזות המחרידים שעברו עליי,הדיפנדר עמד כמטר וחצי מהאוהל כשאישתי ובתי בת ה6 מחזקות יתדות,מאחר והרכב היה בLOW ונשאר בהילוך ראשון,עם ההנעה התחיל הדיפנדר לנוע בכיוון דריסת האוהל וכל מי שלפניו,אישתי צרחה וניסתה לעצור את הרכב בידיים,ביתי הקטנה נתנה זינוק חד הצידה וברחה מהסכנה,ואני זינקתי פנימה ולחצתי על הקלאצ'.

כל הארוע לקח שניות בודדות,אבל אני ראיתי את המוות בעיניים-אני שמקפיד כל כך על הוראות ביטחון ובטיחות כמעט גרמתי לתאונה קשה.

חברים שימו לב,חניון לילה והתארגנות בו בשעות החושך הוא סכנה,יש לעשות כל מאמץ להיכנס לחניון לילה בשעות האור.להימנע מלהניע את הרכב מבחוץ. ולזכור "הוראות אלו נכתבו בדם"

דרור הראל

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי דרור הראל

חברים שימו לב,חניון לילה והתארגנות בו בשעות החושך הוא סכנה,יש לעשות כל מאמץ להיכנס לחניון לילה בשעות האור.להימנע מלהניע את הרכב מבחוץ. ולזכור "הוראות אלו נכתבו בדם"
דרור הראל

---

הלקח שלך הוא שלא ישנים/רובצים/מקימים אוהל לפני או אחרי רכב, במיוחד של מישהו אחר שלא בטוח שיודע שאתם שם.

בפעם הזאת לא קרה כלום אבל אני מכיר סיפור על מישהו שהניע דיפנדר בחניון ועלה ברוורס על אוהל..

בחניוני לילה כדאי בכפוף למגבלות כמות הרכבים ליצור תיחום של שטח הלינה עם הרכבים כך שגם אם רכב מונע או מתקדם הוא לא נוסע ישר לשטח הלינה או אם מישהו מגיע בחושך עם רכב הוא לא עולה בטעות על שטח הלינה ובמיוחד על מי שישן על הרצפה ללא אוהל.
ויש כמובן את הכוכב הזה:
בורות גרזי ביום כיפור לפני כמה שנים, עוצרים והולכים לחפש את העץ דקל הקטן של השמשוני כדי להשקות אותו קצת.
הבחור בדיפנדר הקצר החנה את הרכב לפני אחד הבורות וירד להסתובב כמו כולם,
מה שהוא לא עשה כמו כולם זה לזכור שהוא חונה לפני בור עמוק..הניע ונסע קדימה :shock:
לבחור שלום,
לדיפנדר קצת פחות-קרע באלומינים בצד וקצת כיפופים, לאגו נזק גדול עוד יותר, למרות שמכנית הרכב לא ניזוק הבחור עשה "אחורה פנה" לכביש והביתה.
http://www.jeeptrip.com/albums/3bdg8lmq-2.jpg

אם זה לא היה עצוב הייתי צוחק אבל לא נעים לי

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי moshe cj 7

אם זה לא היה עצוב הייתי צוחק אבל לא נעים לי

---

דרור הסיפור שלךלדעתי לא שייך לשרשור הזה. אפשר את תרצה לפצל אותו לדיון נפרד. מסכים עם המילים של דורון. אני גם הייתי נוכח בחניון לילה לפני כמה שנים טובות שבו אחד הרכבים (שוב דיפנדר...) התחיל נסיעה קצרה, מן שיפור עמדות בבוקר, ועלה על אוהל שבו עדיין ישנה בחורה, זה נגמר בחבלות יבשות בנס . הנסיון הזה + מקרים חמורים הרבה יותר בצבא ואצלי אישית גם סיפורים של אבא (רופא אוגדתי בסיני בשנות ה70) על חיילים מעוכים תחת זחלים בחניונים גורמים למודעות מחודדת לנושא - אני מקווה...

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

דרור הסיפור שלךלדעתי לא שייך לשרשור הזה. אפשר את תרצה לפצל אותו לדיון נפרד. מסכים עם המילים של דורון. אני גם הייתי נוכח בחניון לילה לפני כמה שנים טובות שבו אחד הרכבים (שוב דיפנדר...) התחיל נסיעה קצרה, מן שיפור עמדות בבוקר, ועלה על אוהל שבו עדיין ישנה בחורה, זה נגמר בחבלות יבשות בנס . הנסיון הזה + מקרים חמורים הרבה יותר בצבא ואצלי אישית גם סיפורים של אבא (רופא אוגדתי בסיני בשנות ה70) על חיילים מעוכים תחת זחלים בחניונים גורמים למודעות מחודדת לנושא - אני מקווה...

---

נמרוד,מבחינתי לא משנה איפה השרשור מוצג,העיקר שיסייע להפקת לקחים ולמידה מטעויות של אחרים.

דרור הראל

בהמשך לכתבה שהועלתה היום נזכרתי בשני סיפורים הקשורים לשירות הסדיר שלי בשיריון תחילה נזכיר לכל השיריונרים שבינינו את המשפט הוראות אלו נכתבו בדם .ולמי שאינו מכיר משפט זה רשום מתחת לכל לוח הוראות עבודה במשטח טנקים .תחילה לסיפור הראשון היה זה אי שם באוקטובר 96 בבסיס סיירים (בית ספר לשיריון) ההינו בשלב המסלול של המקצועות היה זה בזמן עבודה על הטנקים במשטח עומדת שורה ארוכה של מרכבות וטנקי מגח .שני מחלקות במשטח מחלקה 3(אני של גדוד 75)מחלקה 2(גדוד 82)של חטיבה 7 טיפלנו טיפלנו בכלים ולפתע צרחה התעופפה באויר .במחלקה 2 כיוונו טנק אל מחוץ למשטח הצורח היה זה מפקד הטנק שהיה מלפני הטנק על הקרקע מלפני הטנק(ככה מכוונים) אל החייל נהג הטנק(לכח טנק היו שני צוותים ומפקד אחד) אשר נגלה לעיני המפקד כאשר שכב מתחת לטנק וגירז אותו(יש 72 פיות גירוז) הוראת ההתנעה של טנק היא בדיקה אם ניתן להתניע ואין אף אחד מתחתיו(ניתן לשכב מרווח הבטן של הטנק מאפשר זאת).הסיפור השני מתרחש ב97 בתרגיל שדימה פריצת ציר הררי בצפון רמת הגולן הנוכחים בתרגיל חיילי הנדסה קרבית שני טנקים על צוותיהם אחד ממפקדי הטנקים סיים לאחרונה קורס קציני שיריון ושכנראה היה חדור מוטיבציה להוכיח את עצמו .הזמן שעת תחילת התרגיל אור דימדומים אחרון מתחילים לסוע ותחילים לטפס את ההר לפי סימון מראש על ידי סטיקלייטים וססלים לאחר כ חצי שעה הגענו לנקודה שבה החילים הרגליים והטנק הרשון עקפו מדרגת סלע ענקית שהיתה על השביל המסומן מפקד הטנק שלי כיון את נהג הטנק לסוע לפי הסימון מה שהוביל את הטנק למצב של כמעט 90 מעלות אל פני הקרקע אל הטנק רצו שלושה d9 להחזיקו בכדי שלו יתהפך לתהום שניים מהדחפורים אחזו אותנו בכבלי גרירה מקדימה והשלישי מאחור אנחנו יצאנו בסדר מהמצב הנהג יצא בצבע של דגל יפן (היה צריל לתפוס בלם פרט לבלם החנייה הזקוקים להגיע לרמת p si מסיומת) מוסר ההשכל המפקד לא תמיד צודק.

זה מיקרי שהג'יפ האדום שמככב בדף הבית הוא של כוכב השרשור???

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי MMR

זה מיקרי שהג'יפ האדום שמככב בדף הבית הוא של כוכב השרשור???

---

זה שכוכב השרשור הוא בחור נאה עם ג'יפ נאה שמצטלם טוב ומתאים לצבעים של האתר, הוא גם אידיוט - זה מקרי.

הסיפור הבא התחיל בזחילת סלעים בהר טוב, התחילה תופעה מוזרה
בכל פעם שאני מרים קלאץ יש רעש של סטארטר, לא הגיוני ! חשבתי אולי תקלה בטרנספר?
שומע את רעש ההחלקה ושפשופים ,האוזן אומרת סטארטר וההיגיון אומר משהוא באחד מהחלקים המניעים ( אני סאונדמן לפני הכל ,כדאי לי לסמוך על האוזן)
הרי התופעה רק שאני מרים קלאץ
יצאתי מהסלעים לקורקר החזרתי ל 2HIGH מרים קלאצ כמה פעמים אין רעש !
מסקנה: זבוב בלי כנפיים הוא חרש! כלומר בעיה בטרנספר

במהלך חיפוש השביל ליציאה התופעה חוזרת , אז כבר השתכנעתי שזה הסטארטר

אז מה גאון של אמא עושה ?
שוכב מתחת לאוטו , אבל היינו בירידה אז השארתי את הסופה ב הילוך ראשון LO
מזל שבלי המפתח בסוויטש! נשכב המומחה מתחת לרכב בודק חיזוק ברגים וכבלים ופתאום
הסטארטר מתחיל לפעול ב 2 שניות שאני התגלגלתי החוצה מני זינק מהג'יפ שלו תוך כדי
צעקות עליי שאני אידיוט ( נכון ) מחפש את המפתח וקולט שאין, אז לחץ על הקלאץ עד שפרקתי את המינוס
ׁ
תודה למי שאחראי לזה שאני עוד פה ( בין אם זה מני או אלוהים או שניהם )

טוב, זה לא בדיוק ג'יפ, אבל חיפשתם אידיוט?

כשהייתי בצבא, הייתי צריך, איך לומר, קצת אוויר. לכן באחת מהשבתות בשלהי שנת 98' לקחתי את הפז'ו 405 של אבא כדי לבקר כמה חברה' בביס"ש עין גדי. יצאתי משם חזרה לירושלים בצהריים מאוחרים וחשבתי (אם אפשר לקרוא לזה כך) לא לנסוע דווקא דרך כביש 90, אלא על דרך עפר שמתחילה ממצפה דרגות. טוב, אלה לרוב דרכים כבושות היטב ואין בעיה לפז'ו לעבור שם. הרי אם כל בדואי ממוצע יכול, למה אני לא? בעצם, הדרכים האלה היו כל כך טובות שאני זוכר שממש נהניתי לראות איך מד המהירות עובר את השמונים. אני נהנה מהרוח בחלון, הנה עוד עיקול בכביש, והנה חציה של עוד ערוצון יפה, ובום! מיד נכבה המנוע וירדתי לראות מה קרה. חתיכה של 20/10 ס"מ עפה מהקארטר. שיט. נעלתי יפה את האוטו והלכתי לחפש חילוץ. קצת לפנות ערב הגעתי לזעתרה (5 ק"מ משם), כפר של חמאסניקים. פניתי לאדם הראשון שפגשתי, שוטר פלסטיני במקצועו, במדים. למזלי, הוא קצת מיהר ואפילו לא שם לב שהערבית שלי לא בדיוק מקומית. האדם השני שפגש אותי טרח במשך 20 דקות להסביר לי איזה חמור אני שאני פונה לשו"פ. לא נורא. בכל אופן, הסברתי לבחור השני מה קרה והוא אמר שהוא חושב שיוכל לעזור לי, אבל הוא צריך לעשות קצת קניות לרמדאן. הוא הזמין אותי להתלוות אליו, ואני כמובן נעניתי. נסענו לבית לחם לקנות כל מיני מתוקים ועוד איזה שלושה-ארבעה קילו עוף. כשחזרנו, הוא דיבר עם שכן שיש לו טרקטור (ג'ון דיר, אלא מה?). נסענו לפז'ו העזובה ובחפץ לב חיברנו את הטרקטור לפז'ו ברצועות עבות. בעליה לכפר, הטרקטור החליף הילוך והקפיץ את הקלא'ץ. הטקרטור התקדם בקפיצה קלה וכל הפרונט של הפז'ו נתלש, כולל הרדיאטור. העמסנו את החלקים שכבר לא היו מחוברים לרכב על הטרקטור, קשרנו אותו ישירות לשלדה והגענו לכפר. אחרי ארוחת הרמדאן (המאוחרת, בגללי), הם הקפיצו אותי הביתה (אל תשאלו איך עברנו את המחסום, זה כבר סיפור אחר). הרכב הגיע אחרי שבוע עם פרונט וקארטר חדשים תמורת 400 ש"ח. אני לא רוצה לדעת מאיפה הגיעו החלקים האלה.

חודשיים מאוחר יותר, הייתי צריך, איך לומר, קצת אוויר. לכן באחת מהשבתות לקחתי את הפז'ו 405 של אבא כדי לבקר חבר באיזור רחובות. עכשיו אני נוסע על כביש אספלט צדדי. אני זוכר שממש נהניתי לראות איך מד המהירות נושק למאה ועשרים. אני נהנה מהרוח בחלון, ופתאום עיקול 90 מעלות בכביש. הבלימה מאוחרת וקצרה מדי, אני מרחף מעל השוליים, עף מעל לתעלה שמאחורי השוליים ישר לתוך שלולית בוץ עמוקה. שיט. הרכב טובל בבוץ כמעט עד החלונות. יצאתי מהחלון והלכתי לחפש חילוץ. קצת לפנות ערב הגעתי לבית אלעזרי (6.5 ק"מ משם). אני מגייס איזה טרקטוריסט לניאות לעזור לי. מגיעים לרכב, אני קושר את הרתמה, הפעם ישירות לשלדה (זה איזה מטר מתחת למפלס השלולית/בוץ). הוא מושך. פתאום קול חריקה אימתני, ארוך וכואב. עוצרים הכל, אני צולל לבדוק מה קרה. איזה בזנ"ט ישן שהיה תקוע בבוץ מצידו האחד היה תקוע עמוק בתוך קרקעית מיכל הדלק מצידו השני. אני, קצת מיואש, מסביר לטרקטוריסט מה קרה. הוא מגרד בראש. ואז, בפרץ אופטימיות בלתי מוסבר, או שמא הייתה זאת אקסטזה מיסטית שגרמה לי להאמין שחוקי הפיזיקה יותר גמישים ממה שאנחנו רגילים, חשבתי (אם אפשר לקרוא לזה כך) שבצעם זה לא משנה כל כך. כי אם מיכל הדלק כבר ממילא הלך, אז אולי כדאי להמשיך לגרור את הרכב מאותה הזווית כי הפלדה של השלדה תחליק על הבנז"ט הזה ומקסימום תישרט קצת. לא נורא, אמרתי למושבניק החביב שהרים את גבותיו והניע מחדש את הטרקטור. וכך בקול חריקות ופיצוחים עזים חולץ הרכב מהבוץ. טוב, לא כולו במכה הראשונה. הקארטר החדש נתלש ונשאר בבוץ. נזקים חמורים ניצפו גם במשאבת השמן. הרדיאטור, בפעם הזאת היה הרבה יותר יקר.

יום טוב,

אדם.

טוב,
ארבע וחצי שנים והרבה אידיוטים בנהר
אבל אדם, כל הכבוד לך אתה בהחלט מתמודד ראוי!

העלת חיוך.

עירא

באמת תודות לעירא שפתח את השרשור הזה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי adam47

חודשיים מאוחר יותר... לקחתי את הפז'ו 405 של אבא ...
אדם.

---

אדם, רק תסביר לי איך הצלחת לשכנע את אביך להפקיד עוד פעם את הרכב שלו בידיך הנאמנות?

חן

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי עירא

טוב,
ארבע וחצי שנים והרבה אידיוטים בנהר
אבל אדם, כל הכבוד לך אתה בהחלט מתמודד ראוי!

העלת חיוך.

עירא

---

אממ, תודה רבה? :)

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי חן צברי

באמת תודות לעירא שפתח את השרשור הזה.



אדם, רק תסביר לי איך הצלחת לשכנע את אביך להפקיד עוד פעם את הרכב שלו בידיך הנאמנות?

חן

---

לפני המון שנים, כשהייתי קצת יותר מילד, עבדתי בתור פועל בניין. באחד הימים, הגעתי נסער מאוד לעבודה כי היה קצת בלגאן עם אבא שלי. חאג' ח'ליל, שהייתי העוזר שלו, ערבי דתי מאוד מהכפר בתיר, אמר לי אחרי הבירור שהוא עשה בעניין "תדע לך שאין אהבה כמו של אב לבנו!". עברו משהו כמו 15-16 שנה מאז. רק עכשיו אני מתחיל להבין כמה הוא צדק.

חוץ מזה, אתה יודע כמה הייתי צריך להוציא אותו מהבוץ?

הקטע עם ההגה והאף הרג אותי, צחקתי גם שעתיים אחרי .

ותרומתי הצנועה לשרשור:

לפני מספר שנים קפצה ב ZX16V רצועת הטיימינג (היו סימנים מקדימים רבים אבל דחיתי טיפול כתוצאה מאבחנה חובבנית שלי ששייכה את הרעשים המוזרים בטעות למערכת היניקה , עקב סאונד דומה בתקלה קודמת),

את פירוק והרכבת הראש המסובך החלטתי לבצע לבד בפעם הראשונה תוך קריאה בהיינס.
הראש שחזר משיפוץ בסדנה, הורכב במשך מספר לא מבוטל של ימים על שולחן האוכל במטבח של הורי, התעקשתי על ניקוי מדוקדק של כל חלק בהרכבה (קמשפטים משאבת שמן ומיסבים וכל המסביב ) בלי התחשבות בזמן.
כדי לנקות היטב את המשטחים מילאתי בקבוק מים מינרלים לשעבר בנפט או בנזין שהנחתי על השולחן (ששימש גם לאכילה ) ויצאתי לסידורים, יותר מאוחר כשחזרתי, קיבלתי על הראש מאבי בצורת קללות זועמות , הסתבר לי כי באותו יום חם, אבי שעבר ליד השולחן וחש צמאון הושיט יד לבקבוק ולגם שלוק בריא ממה שהעריך כנוזל שתיה מרווה.

וואו, 5 שנים מאז הסיפור ההוא.... האף עדיין עקום :)