תמיד קיים הסיכוי שמיהרתי להסיק מסקנות ולגרום עוול
לבן אדם.
אני בטוח שנאמרו לי חצאי אמיתות (במקרה הטוב) ואני מתבשל הרבה זמן
בתחושה שהייתי חייב להגיד את הדברים.
אני מכיר גם באחריות שלי על הדברים שאני מוציא החוצה ושמה
שהוצאת לא תוכל להחזיר.
אם אגיע מתישהו למסקנה שאני לא בסדר וכי עשיתי
עוול לא מוצדק, אעשה הכל כדי לנסות לתקן את העוול.
כרגע אני בטוח ב-100% שהמוכר ידע מה יש לו ביד
ולא היה כנה.
אמרתי וחוזר שוב על הדברים:
כבר במעמד הקניה ידעתי על חלק נכבד מהדברים שמה שאני רואה
ומה שנאמר לי זה שני דברים שונים.
התחושה שלי הייתה שהמוכר מאמין במה שהוא אומר והמשכתי הלאה
מתוך הידיעה שהדברים ברי תיקון ושווה לי להמשיך עם הרכב הביתה.
אני עדיין חושב שאני יודע מול מה אני מתמודד וש"יש לי עם מה לעבוד".
עם הזמן עשיתי אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד...
והבנתי שעל הכל כולל הכל מרחו לי דבש בלי קמצוץ של כנות.
כולל משהו שקרה ביום המכירה שהמוכר לדעתי אינו מודע לו
ולא בטוח שאני מעוניין לשתף אותו.
מספיק לי שאני יודע וזה מה שחיזק אצלי את הדעה שאני לא גורם
עוול לא הוגן.
כל המידע שאני כתבתי מבוסס אך ורק על עובדות ולכן אני שלם עם עצמי.
בנושא הזה סיימתי, נגמר.
זהו, עכשיו נשאר לי להתלבט בנוגע למצבי וקבלת החלטות מול המוסך.
בסה"כ רכב, נסתדר.
